מושקה של 2013

ידוע שבגולה אהבו לתת עבודה בכפרים ליהודים.

אבל זה היה למעשה רק תרמית לרוב.

תמיד מתי שפריץ הכפר היה בלחץ סבל מזה המושקה.

הפעם במדינה הזאת 2013

החליטו שוויון בנטל הדוסים

ליבה הדוסים

צבא הדוסים

קיצוצים הדוסים

ועוד ועוד

האמנם אני רואה נכון

או שיש לי בעית קריאה ושמיעה?

<span dir=rtl>23תגובות ל‘מושקה של 2013’</span>

Add yours

  1. תודה לאקי, על הקישור המעשיר.
    ויחד עם זאת, נחמד, נסה להסתכל על זה מהצד של החילוני-
    החילוני הממוצע מרגיש שהוא ה"מושקה".
    ילד נולד הולך לגן ולביה"ס- החינוך יקר ולא מועיל.
    ילד גדל הולך לצבא- החרדים ברובם לא הולכים לצבא. והצבא, לעתים, דופק את הראש והגוף.
    (כבר לא) ילד מסיים צבא ןהולך ללימודים- קשה להתקבל, ולממן את הלימודים כמעט בלתי אפשרי.
    משלמים מיסים, עושים מילואים, עובדים המון, לא רואים בית- ועדיין לא מסיימים את החודש.
    אני לא טוענת שלחרדים אין את הבעיות הללו, אבל החרדי משלם הרבה פחות מיסים ותורם הרבה פחות למדינה.
    אחרי שנים שהחילוני (ואגב, גם הדתי לאומי) הרגישו "מושקה"- כעת דורשים שהמצב יתאזן.
    האם זה הוגן להפיל את כל הבעיות על החרדים? לא, חוסר השוויון זאת לא הבעיה היחידה שלנו.
    אבל… מתחילים עם זה, וממשיכים לטפל בחולי אחר.

    אהבתי

    1. ינשופית,
      החרדים הם הכתובת של רוב השאר בכל מה שקשור לדת – ובראש וראשונה ברית מילה, נישואין, גירושין, קבורה… אבל לא רק. מצד שני לועגים ובזים להם, מצד שלישי רוצים שימשיכו למלא תפקידם הנוכחי בחברה (כזה שציינתי קודם) אבל גם שיהיו כמו כולם – והסתירה הפנימית הזאת מקבילה כבר במידה מסויימת למושג "מושקה" (אבל לא זהה!)
      חילוני לא מרגיש "מושקה", אלא הוא פראייר וגם מרגיש כך – וזה כבר משהו אחר לגמרי. בדיוק כפי שאת מתארת: החילונים בנו לעצמם מערכת חינוך יקרה ולא יעילה, נטלו על עצמם גיוס חובה (ובה בעת הסכימו שלא יחול על חרדים) על אף שידעו מראש שרבים ייפגעו או ייהרגו במלאם חובה אזרחית זאת, ואימץ ערכים חומרניים לפיהם אדם נמדד על פי כמות הכסף שהוא יכול לצבור בלבד. זה לא עובד, אבל לא החרדים אשמים בכך – שהרי הם לא לקחו שום חלק ביצירת המצב הזה.
      החרדים הקימו לעצמם מערכת חינוך פרטית נפרדת, שבדרך כלל יעילה מאד – עד כדי כך שמסוגלת לתת המענה הטוב ביותר גם ללקויי למידה חילונים. החרדים משלמים מיסים בדיוק כמו החילונים, מתנדבים לעזור לעצמם ולכל אחד גם במאות אלפי ארגונים ועמותות כבר מגיל צעיר (כי זה ערך חשוב במערכת החינוך החרדית) וממשיכים בזה כל החיים – וצבירת כסף כערך מגונה בעיניהם, ברובם המכריע לא מחפשים בכלל לעשות כסף – אלא רק במידה המאפשרת להתקיים, לשרוד. בשבילם, זה עובד מצויין.
      האם רק שרות צבאי הוא תרומה למדינה ולחברה בישראל?
      אם גם לחרדים תהיה מערכת חינוך יקרה ולא יעילה, יסבלו בצבא וכתוצאה מן השרות הצבאי ויזנחו כל /רוב ערכיהם כדי לצבור כסף – כמו החילונים, – באמת יהיה לכולנו יותר טוב????

      אהבתי

  2. את צודקת בזה
    אני עושה הסכם איתך
    לסגור הצלה
    לסגור יד שרה
    לסגור עזר מציון
    לסגור מרכז הרפואי לאניאדו
    ולסגור את הכל

    המתנדבים בעם הוכיח את עצמו מי שזה

    מה שאת כותב איך שהחילוני מסתכל על הדתי
    באירופה את זה אמרו על היהודים גם..

    ולא חסר דוגמאות

    אהבתי

    1. ראשית, לא כל הארגונים שציינת הם ארגונים חרדים. חלקם מנוהל או הוקם ע"י חילונים.
      אבל לעצם הסוגיה, לא סתם הרביתי להשתמש במילה "רוב".
      כי רוב זה לא כולם.
      כמו שישנם חרדים יוצאי דופן שעוזרים ותורמים, ישנם גם חילוני יוצאי דופן שלא עושים זאת.

      אהבתי

      1. מה??? – איזה מן הארגונים/מוסדות שנימנו לא הוקם ע"י חרדים?
        …יש כמובן גם את זק"א …ועוד אלפי בתי תמחוי ועמותות צדקה קטנות המספקים עזרה ותמיכה לכל מי שמבקש עזרתם בלי הבדל, רק מיעוטם אינו חרדי

        אהבתי

        1. אוקיי, אני חוזרת בי- כל הארגונים הללו הוקמו ע"י חרדים (בדקתי), אבל נשארת בעינה העובדה שמתנדבים שם גם חילונים.
          אבל זה לא האישיו… אני בטוחה שכשהוקמו הארגונים הם לא חשבו על קרדיט והמטרה שלהם לא היתה שיגידו "הנה, גם חרדים עושים משהו".
          יחד עם זאת, אף אחד לא אומר למתנדבי זק"א "לכו תעשו צבא".
          לא מדובר באנשים שכן מתנדבים וכן עושים, וכאלו הם מיעוט.
          חשוב להדגיש עוד, שעמדתי בנושא זה , היא שהתנדבות או שירות לאומי לא יכולים לבוא על חשבון שירות צבאי כי מדובר בשירותים מסוגים שונים.
          למעט נסיבות מקלות- כמו אנשים שלא מתגייסים עקב מצב בריאותי או ערבים, שלהם ניתן להחשיב את השירות במקום שירות צבאי, מי שרוצה להתנדב ראוי שיעשה זאת ללא תגמול מהמדינה. ולקבל הטבות של חייל משוחרר זה תגמול גבוה מדיי למי שלא עשה שירות צבאי.
          סתם לדוגמא, אני התנדבתי לא פחות מ4 שנים, ובשלושה ארגונים לא פחות. זה לא מנע ממני לעשות גם שלוש שנים שירות בצה"ל. תאמינו לי, אני לא עשויה מזהב ושום דבר לא נפל ממני. אז אני רואה את זה ממש לא הוגן שבנות בשכבת גיל שלי, הרבה פחות דתיות ממני, עשו התנדבות בדיוק כמו שאני עשיתי אך לא עשו צבא- והיום נהנות מאותן ההטבות כפי שאני נהנית. לא עשיתי צבא בשביל שיגידו לי "כל הכבוד", אבל גם לא עשיתי צבא בשביל לראות איך אחרים מחרבנים בקשת על המערכת וצוחקים כל הדרך לארה"ב. על חשבוני.

          אהבתי

  3. להיות בזק"א לא נחשב כשרות לאומי, לכן בהחלט אומרים למתנדבי זק"א לכו תעשו צבא. כנ"ל מתנדבי אחוד הצלה (שבד"כ עסוקים יותר ממד"א וכווולם חרדים)….
    אצל חרדים התנדבות לעזור בקהילה או מחוץ לה אינו דבר חריג שרק מיעוט עושה, אלא זאת הנורמה – בכל גיל, ממש כל גיל, כולל נוער.

    אהבתי

    1. בהחלט ראוי שהגופים זק"א ואיחוד ההצלה יזכו להיכלל כשירות לאומי או כשירות אזרחי , כתחליף לצבא עבור אותם אנשים שהצבא בוחר שלא לגייס. ראוי להסדיר ולהגדיר מה היקף הזמן או הקריאות שאחריה המתנדבים בגופים חשובים וחיוניים אלו יחשבו כמי שעשה תרומה משמעותית למדינה. (כולי תקווה שאנשי זק"א יוזעקו פחות ממד"א או איחוד ההצלה.)

      מבחינתי גם עבודה בהתנדבות בפנימייה סגורה לילדים ממשפחות הרוסות, או עזרה לניצולי שואה, או לימוד והכנה לבגרויות של ילדים ממעמד סוציואקונומי נמוך לבגרות,או יד שרה ועזר מציון (לבקשתו של נחמד) ,גם הם ראויים להיכלל כשירות אזרחי. חשוב להגדיר את היקף השעות או התנאים שמי שעומד בהם, מעבר לעובדה שסיים את חובתו הצבאית\ אזרחית, זכאי לגמול או הטבה מהמדינה , במיוחד לנוכח העובדה שכולם יחוייבו לעשות שירות למען המדינה.

      אהבתי

  4. "הצעת החוק במתכונתה הנוכחית זכתה להתנגדות גורפת הן של הציבור החרדי והן של אנשי הפורום לשוויון בנטל, כל אחד וסיבותיו הוא. יו"ר הקואליציה ח"כ יריב לוין יצא אמשבמתקפה נגד החוק המתוכנן ואמר כי "זה לא שוויון בנטל זה בלוף, זאת עבודה בעיניים, זה קמפיין אנטי חרדי ולא קמפיין לשוויון בנטל"."
    http://www.kikarhashabat.co.il/%D7%A4%D7%99%D7%A6%D7%95%D7%A5-%D7%9C%D7%99%D7%9C%D7%99-%D7%91%D7%95%D7%A2%D7%93%D7%AA-%D7%A4%D7%A8%D7%99-%D7%A2%D7%9C-%D7%A1%D7%A2%D7%99%D7%A3-%D7%94.html

    אהבתי

    1. מה עם ההתנגדות של המרכז או הימין המתון או הימין הקיצוני הלא דתי, לנוכח אי החלת החוק הזה על ערביי ישראל, מעבר לישראל ביתנו ? הרי כל עוד הערבים הם אזרחי המדינה, והם רוצים שיוויון זכויות, מה לגבי שיוויון חובות? החובה היא על כולם, שירות צבאי או אזרחי. מדוע לא קבעו יעדי השתתפות שלהם בשירות אזרחי לאחר זמן מסויים?

      אהבתי

      1. אולי מפני שיש ערך רב יותר להתנדבותם לשרות לאומי, כי זה בא ביוזמתם?
        אולי כדי שמדינת ישראל תמשיך להיות מדינת העם היהודי ולא תהפוך למדינת כל אזרחיה?

        אהבתי

  5. קודם כל האירגון הצלה המפורסמת,
    היסוד הוא בשנות השישים כאן בניו יורק

    אני חושב שאני בין המבוגרים כאן
    לא אשכח את מלחמת יום כיפורים שלא נידע מצרות יותר.
    לקחו את רובם ככולם למילואים
    (עד היום חרוט בזיכרוני את הרכבים שנסעו באותו יום כיפור מאוחר בלילה,
    שעם הזמן הבנתי, שחילקו צוי שמונה המפורסמים ל"ע).
    אני לא מדבר על המיעוט הקיצוני המיוחד הזה,
    עבדו בכל התנדבות ממאפיות שיהיה לחמים
    ועד ועד בכלל, רוב העבודות שייך, מאנשי תולדות אהרן בזמנו.
    ועוד מחסדויות שונות.

    יש כאן עיקרון בדיעות נכון.
    אבל מצד שני יש עזרה הדדית גם.

    היכרתי אישית מחוגי הקנאים ז"ל גם.

    פשוט אנשים לא רוצים לדעת את זה

    בספר שמות כמה פסוקים מההתחלה יש פסוק
    ויקום מלך חדש על מצרים אשר לא ידע את יוסף.
    רש"י מביא שני פירושים
    א. מלך חדש ממש.
    ב. מלך שחידש גזרותיו שלא רצה להכיר את הטובה של יוסף

    אהבתי

  6. נחמד,
    1. כמה חברים שלי היו בשרות סדיר כשפרצה מלחמת יום כפור. אחד מהם היה עדיין עולה חדש, ממדינה קומוניסטית. כשחזר מן המלחמה, באחת מהטרמפיאדות בדרך חזרה, היה חב"דניק שהציע לכל חייל שרצה להניח תפילין ולהתפלל עימו. זאת היתה הפעם הראשונה שהסכים להצעה כזאת. כששמע החב"דניק את התפילה האישית שלו, אמר לו שיש נוהג שקשור לדברים כאלה – שעליו לומר "הגומל" בבית הכנסת. ימים ספורים לאחר מכן ביקר בפעם הראשונה בחייו בבית כנסת, כדי לומר "הגומל" כפי שלימד אותו החסיד.
    2. מאחר שעוד לא הייתי אז בגיל גיוס, התנדבתי. בזמן המלחמה ראיתי בכל מקום המון מתנדבים חרדים. חברותי ואני לא הבנו מאיפה צצו פתאום כל החרדים האלה, שקודם לא ראינו בשום מקום בעירנו החילונית… באמת רובם לא היו תושבי המקום: הגיעו לכל הארץ, לאן שצריך. בחודש הראשון של המלחמה היו גם שהגיעו לקיבוצים (גם כאלה של השומר הצעיר) כדי לעזור בעבודות החקלאות (כי כמעט כל מי שעסק בזה גוייס) – בפרדסים, במשק החי.., שם שינו זמנית את סדרי חדר האוכל לכבודם, כשבתי הספר התארגנו איזה חודש-חודשיים אח"כ, כמעט כל הגימנזיסטים כאן באזור החליפו אותם, כל שבוע שבועיים קבוצה אחרת – וכך כולנו שמענו על כך. לא יכלנו לעשות הכל: גם אז חלק מהנהגים שהובילו התוצרת החקלאית היו חרדים, הקיבוצניקים כבר ידעו מהם זמני התפילה שלהם וכבר התאימו לוח הזמנים בעבודה… ..והיו אסירי תודה על העזרה, כל עזרה – לא מבינים המנהגים השונים אבל מחפשים ומוצאים פתרונות מעשיים תוך כדי עשייה משותפת.

    ממה שמדווח בתקשורת אפשר לחשוב שכל זה נעלם כלא היה. אני יודעת שזה לא נכון: פשוט לא שומעים על זה כי יש מי שלא רוצה שנדע מזה.

    אהבתי

  7. הגדרה נכונה של מושקה שמצאתי באחד האתרים ע"י חיפוש בגוגל

    אם מסביב לפריץ כרכרו שני יהודים, אחד מהם היה "יהודי יפה" וסוחר מכובד, ואילו השני – ."יהודי קטן" והרבה פחות מרשים בהופעתו ובהיקף מסחרו. שניהם היו משרתיו של הפריץ לכל דבר ועניין היהודי היפה עסק בעיקר במתן עצות, ואילו השני שירת אותו בעבודות שונות ובמעשי ערמה. אבל שניהם כאחד – על אף שהתפרנסו חלקית מן הפריץ ועל אף שהוא הגן עליהם מפני השלטונות – חיו באימה מתמדת מפניו. יש להודות לאלוהים עשר פעמים ביום שפרשת היחסים יהודי-פריץ עברה מן העולם.
    כשהתחשק לו היה הפריץ מלקה את היהודי שלו ואחר כך אומר: "אם תשתוק, תוכל להמשיך ולעבוד אצלי, ואם לא – אמצא לעצמי יהודי אחר במקומך. כך או כך, לא תצליח לעשות לי מאומה" היהודי שתק וחשב לעצמו: מילא המכות, הרי משום כך הוא פריץ, אבל לפחות בזכותו אני גם מצליח להתפרנס קצת. וגם אם אמות, לילדים שלי תהיה בעתיד פרנסה ממנו.
    וכך באמת היה. כשהיהודי מת, הפריץ לקח במקומו את בנו או את חתנו, מי שיותר מצא חן בעיניו, כפי שנוהגים בשידוך, היהודי "ירש" אפוא את הפריץ ; כן, הפריץ היה מין ירושה שכזאת.
    העיירה ככלל היתה ענייה, ותושביה עמלו קשה למען פרוסת לחם עוני. כל השבוע לא זכה איש לטעום בשר, אפילו לחם לבן או דברי מאפה טריים אכלו רק בבתים ספורים. בימות השבוע אכלו רק לכם שחור, שכל משפחה אפתה לעצמה פעם בשבוע או בשבועיים. היה מקובל לחשוב שככל שהלחם יבש יותר, כך יאכלו אותו פחות.

    אהבתי

  8. שוויון בנטל: קבוצת חיילים תקפו בחור ישיבה

    בחור ישיבה הותקף על ידי קבוצת חיילים שכינו אותו פרזיט ומשתמט * אולץ לוותר על מקומו באלימות פיזית ומילולית * גורמים חרדים מאשימים את קמפיין ההסתה שמוביל יאיר לפיד

    מאת: שמעון ליברטי, מאיר לבנון | יום חמישי 30 מאי 2013 | 0 תגובות

    צעיר חרדי הותקף על ידי קבוצת חיילים בתחנה מרכזית בירושלים לאחר שסירב לוותר על מקומו בתור לקו 404 הנוסע מירושלים לבת ים.

    התקיפה אירעה לאחר שהקבוצה שכללה 3 חיילים וחיילת אחת תבעה ממנו לוותר על מקומו בתור, מאחר והם משרתים בצבא והוא "סתם פרזיט".

    לאחר שסירב לדרישה הגזענית תקפו הם אותו בתחילה בקללות גנאי בנוסח "חרדי מגעיל" "משתמט" ובהמשך עם תקפו אותו פיזית וניסו לסלק אותו מהתור בכח.

    בהמשך חיילת מהקבוצה אף ניסתה להשמיד את מכשיר הסלולר שבו תיעד את התוקפים, באומרה "אני חיילת בצה"ל, אתה צריך לכבד אותי"

    בשיחה עם 'דוסים' העיד הצעיר "אני עד עכשיו רועד, חשתי שעוד רגע אחד החיילים מהקבוצה דורך את נשקו כנגדי".

    הרבה יותר מהפגיעה הפיזית, כואבת לי הפגיעה הנפשית, כאשר דווקא החיילים שאמורים להגן על תושביה מדינת ישראל, הם אלו שתוקפים אותי, ואני אחד שבאמת מעריך את הצבא ושקלתי ברצינות להתגייס בעצמי.

    אלירן שהרחיב על התקיפה המזעזעת בעמוד הפייסבוק שלו סיכם את החוויה המזעזעת שעבר, "אני לא חושב שבגלל צבע החולצה והכיפה, אני ראוי ליחס שכזה. בפרט לא ממי שמייצג אותנו ואמור לשמור על כולנו".
    הציבור הישראלי צריך להוקיע את יאיר לפיד וקמפיין השנאה

    גורמים חרדים מאשימים את מפלגת 'יש עתיד' והעומד בראשה יאיר לפיד, שבחרו לשסע את העם בקמפיין ההסתה "שוויון בנטל" כאשר רק לאחרונה שר האוצר לפיד האשים את נציגי המגזר החרדי בגרעון, סגנו מיקי לוי כינה את כלל החרדים 'טפילים' ושר החינוך פירון להגדירם כ'פרזיטים' – מסתבר שחזקה על תעמולה שאינה שווה ריקם, והשפעותיה מתחילים להופיע בשטח.

    על הציבור הישראלי להוקיע את פוליטיקת השנאה של יאיר לפיד ומפלגתו, המפלגים ומשסעים את העם תחת סיסמת השיוויון בנטל, במיוחד עתה כאשר המצב התדרדר עד שהצעירים החרדים חוששים כבר להסתובב ברחובות ישראל המוסתים.

    הצעיר שהותקף הצהיר כי בכוונתו להגיש תלונה במצ"ח על ההתנהגות האלימה והפסולה של החילים.

    פרויקט דוסים ימשיך לעקוב וידווח על טיפול הרשויות המוסמכות בחיילים האלימים.

    http://dossim.com/ContentPage.aspx?item=639

    אהבתי

  9. זאת לא תשובה. שאלתי "איך קרה שמערכת היחסים יהודי-פריץ עברה מן העולם?" ואתה ענית בהעלאת ספור מזעזע שאינו קשור בכלל לשאלתי, ולמיטב הבנתי גם לא קשור לנושא הפוסט שלך.
    …אלא אם כן גמני מושקה, לאחר שכבר לפני 30 שנה בהיותי חיילת, בדרכי לתחנת הסעות צבאיות בתל אביב, נושאת קיטבג ותרמיל, הולך רגל חרדי שבא מולי רקק הצידה וסינן תחת זקנו "שיקסע!" ועוד משהו לא ברור.
    – וזה מושקה כמוסבר בערך הויקיפדי שהעליתי – קודם מנגן בכפיה למען מפעילי הכפיה ולמען עמו, ואח"כ או שמת על קידוש השם או ניצל, לא אחת עם צלקות נפשיות/גופניות לכל החיים. ההבדל היחיד הוא שאף יהודי לא הגיב למראה אותם נגנים ברקיקה וקללות

    אהבתי

  10. זה היה בתקופת הפרצים שהיו הבעלים על אחוזות.
    אחרי זה היו יכולים לראות רדיפות בסיגנון חדש ברוסיה.

    לאט לאט כנראה המצב השתנה

    אהבתי

  11. אתה מתכוון לכך שעם עליית השלטון הסובייטי נעלמו הפריצים, אבל אותו הדבר לא נעלם אלא לבש צורה אחרת. זה גם מה שאני יודעת על אותה תקופה.
    עם זאת, ציטטת את קוטיק אומר "שפרשת היחסים יהודי-פריץ עברה מן העולם" – ואני מסכימה. בזכות מה/מי?

    אהבתי

מה דעתך? Comment

למעלה ↑