כל הפוסטים מאת bambiron

כוחו של השוקולד. חובה להקשיב.

בקרוב יצויין יום הזיכרון לשואה ולגבורה. מובא זיכרון של אשה שאז הייתה ילדה בת 8 במחנה ריכוז. עצוב, מרגש ונוגע…

 

חג הפסח וגיל ארבעים

בעלי נולד בתחילת חודש ניסן ונקרא משה, כשמו של משה רבנו. לפני מספר ימים חגג את יום הולדתו הארבעים ואביו הקדיש לו פרק לימוד הנקרא: "בן ארבעים לבינה" (פרקי אבות, פרק ה', משנה כ"ב – התנא רבי יהודה בן תימא). במשנה זו מנסה התנא לפרט את יכולותיו של האדם לפי שנותיו. כך, לדוגמא: "בן חמש שנים למקרא; בן עשר למשנה; בן שלוש עשרה למצוות" וכן הלאה. בגיל ארבעים היכולת המרכזית בעשור זה היא בינה. מדוע יש קשר חזק בין גיל ארבעים לבין בינה? ראשית, יש לציין שאת החשיבוּת של המספר 40 ניתן לראות במספר מקרים במקורות והדוגמא שהכי קשורה לחג הפסח היא שבני ישראל שהו במדבר ארבעים שנה. על כך ניתן לומר שכדי לצאת מתקופה קשה (העבדוּת) נדרשות ארבעים שנות נדודים ורק לאחר מכן נכנסים לארץ הבחירה, אל השקט ואל הנחלה. באותו אופן ניתן לומר, שבהגיעו של אדם לעשור של גיל ארבעים הוא משתחרר ויוצא לחופשי. השחרור והחופש באים לידי ביטוי בכך שבעשור זה יכול האדם להוציא את כל הידע והחוכמה שרכש במהלך חייו מן הכוח אל הפועל, היות שהם כבר הוטמעו בתוכו (בכך נבדלת החוכמה מן הבינה: החוכמה היא הידע והכלים שרוכש האדם במהלך לימודיו ועבודתו ואילו הבינה היא האפשרות ליישמם בשטח). כעת, בעשור הארבעים, יכול האדם להביע ולהביא רעיונות יצירתיים שנסמכים על החוכמה שרכש. זו הבינה אליה התכוון אולי רבי יהודה בן תימא במשנה.
אני מאחלת לבעלי הרבה מזל טוב ושיצעד בגאון אל העשור הבא בחייו. מי יתן שבעשור זה אכן יידע להשתמש בבינתו ולהוציא את חוכמתו מן הכוח אל הפועל. עוד אאחל לכל בית ישראל חג פסח כשר ושמח. מי יתן וכל אחד ואחת מאיתנו יזכה עוד בחייו לצאת מעבדוּת לחירוּת, כל אחד והחירוּת לה הוא מייחל. אמן.

הימאליה בשר ודם מאת ינץ לוי

רובנו מכירים את הסופר ינץ לוי כסופר ילדים, בעיקר הודות לסדרת הספרים העוסקת בהרפתקאות הדוד אריה, לה שווה להקדיש פוסט נפרד. אך ינץ לוי כתב גם שלושה ספרים למבוגרים, ששניים מהם קראתי. הראשון שקראתי שמו "תוחלת החיים של אהבה" והוא עוסק בהתמודדותו של ינץ / מיכאל עם מחלתו הסופנית של אחיו. כל כך התרשמתי מהספר הזה שהחלטתי להמשיך ולקרוא עוד מכתביו ולקחתי לידיי את ספר הביכורים שלו: "הימאליה בשר ודם". הספר הזה הוא פיוטי ופילוסופי עד מאוד ואפשר להגיד שברובד העמוק הוא עשוי לגרום לקורא לתהות בנושאים שקשורים לאמונה ולהתקרבות לבורא וזאת למרות שהוא נכתב הרחק מכאן (ברובו נכתב בעת שהסופר שהה בהרי ההימאליה). ועכשיו בהרחבה:

ספר פיוטי, מרגש ונוגע העוסק בנושא חשוב. במרכזו מוריה / הימאליה שבניגוד לכל סביבתה לא מוכנה להסתיר את הכאב. הכאב הפיזי אך בעיקר הנפשי הכרוך בחיים לצד אבא מכה. כפי שאני הבנתי את הספר הוא דן בשאלה: מיהו האדם הנורמלי / הגיוני? ולמה בסופו של דבר מוריה זו שסובלת מאביה היא זו ש"זוכה" להיכנס לבית חולים לחולי נפש ולא אביה? כמובן שהסיפור מלווה גם בסיפור אהבה שמתפתחת תוך כדי לאחר שמוריה נמלטת מהבית, אל העיר הגדולה ת"א. שם היא מוצאת מקלט בדירתו של מיכאל, בחור המשכן בדירתו שלושה אנשים תמהונים, גם לגביהם עולה השאלה: אולי דווקא הם הנורמלים?
מוריה ואהוב ליבה מיכאל מתכננים לטייל ביחד בהרי ההימאליה. הסיפור נע בין מספר ממדים כמו עבר והווה וישראל לעומת הרי ההימאליה.
האם בסופו של דבר יצליחו מוריה ומיכאל לממש את אהבתם ולהגשים את תכניותיהם? תצטרכו לקרוא כדי לקבל את התשובה…

ללכת בדרכך

בחורה צעירה וצבעונית נכנסת אל חייו האפורים והקודרים של ויל טריינר, בנקאי מוכשר ועשיר שביום סגרירי אחד מצא את עצמו כשבר כלי בעקבות תאונה שהותירה אותו עם מגבלות פיזיות קשות ביותר, רתוק לכסא גלגלים ומסוגל להזיז רק במעט אצבעות של יד אחת. מבחור עצמאי ואפילו ספורטאי הרפתקן הפך ויל לבחור שזקוק לעזרה בדברים הבסיסיים ולעתים האינטימיים ביותר, כגון: האכלה, רחצה וכו'. זהו סיפור המסגרת של הספר "ללכת בדרכך" מאת ג'וג'ו מויס.

לכאורה, הסיפור נראה פשוט למדי, רומן רומנטי. אך הספר טומן בחובו דיון עמוק ביותר על ערך החיים, איכות החיים ואם נלך רחוק יותר – יחסים בתוך המשפחה וכו'. ויל החליט שהוא לא רוצה להתמודד עם הנכות ולאחר שנתיים של חיים בתור נכה מחליט לשים קץ לחייו. עקב הנכות הוא לא מסוגל להתאבד בדרך השגרתית ועל כן מבקש מהוריו לקחתו למשרדי ארגון "דיגניטאס" על מנת שיוכל לסיים את חייו בכבוד וללא סבל. כמובן שהוריו ובמיוחד אמו מתנגדים בתחילה, אך לאור נחישותו לא נותרת בידיהם ברירה והם נעתרים לבקשתו, אך יש להם תנאי: שיעניק להם חצי שנה על מנת שיוכלו להתרגל לרעיון. כאן נכנסת לחייו של ויל לואיזה קלארק כשמטרת האם היא שלואיזה תשגיח עליו שלא יתאבד ואולי אף תצליח לשנות את דעתו.

האם לואיזה תצליח במשימתה?  – תצטרכו לקרוא את הספר כדי לגלות זאת. אם אין לכם סבלנות לקרוא, אז בחודש יוני הקרוב יגיע הסרט לבתי הקולנוע בארץ. העיבוד הקולנועי נראה מקסים!

והרי לפניכם הטריילר:

על כלבים ואנשים

אני אוהבת מושבעת של בעלי חיים ובפרט של כלבים ולכן אני שייכת לקבוצות רבות, ועוקבת אחרי פרסומים בכל הקשור לתחום. יצאתי עם מספר מסקנות שנראה לי חשוב שאשתף אתכם בהן:
ראשית מדי יום אני נתקלת בפרסומים קשים. הכלב יעודו להיות חברו הטוב של האדם – כלב כשמו כן הוא: כולו לב. אבל האדם מה הוא נותן לכלב בתמורה לליבו? יש פעילים שעושים ימים כלילות על מנת לעזור ולהציל ומצד שני יש את האנשים שמידיהם צריך להציל: אלה שנוטשים גורים בקופסאות קרטון ברחוב, או גרוע מכך בפח האשפה, אלה שנוטשים כלבים בוגרים / קשישים למות בהסגרים לאחר שאינם מסוגלים לבצע את התפקיד שלהם יותר, אלה שמרעיבים, מרביצים, צובעים את הפרווה שורפים ועוד כהנה וכהנה סיפורים זוועתיים שאין ברצוני לפרט כאן.
בין שני קצוות אלה כפי שאני רואה זאת יש עוד שתי קבוצות של אנשים:
1. אלה שאינם מצילים כלבים רבים, אך לכלב או לכלבים הפרטיים שלהם (1-4) יתנו את הלב והנשמה.
2. אלה שכלפי חוץ נראים כאוהבי כלבים אך למעשה הם רק מוסיפים לסבלם.

הקבוצה הראשונה של האנשים מונה את מרבית מגדלי הכלבים ובתוכם גם אני (איני מסוגלת להתנדב בכלביות או להציל יותר מכלב אחד בכל פעם, אך לכלבה שלי יש מקום גדול בלבי). והקבוצה השניה של האנשים כפי שאני רואה זאת כוללת בעיקר את אלה שעושים שימוש בכלבים לצורכי מסחר. התמונה שהבאתי באה להמחיש דבריי. אני רוצה להאמין שרבים ממרביעי הכלבים לא עושים שימוש במכשיר הנורא הזה שרק שמו כבר מעביר בי צמרמורת. "עמדת אונס": מכשיר הבא לסייע למרביע (האדם) לקצר תהליכים ולהביא להזדווגות מהירה יותר בין כלב לכלבה. ויש גם את מוכרי הכלבים – סוחרים שקונים את הגורים מאותם מרביעים (שלהזכירכם חלקם משתמשים בעמדת האונס) ומוכרים אותם במחירים מופקעים שבין 3 אלפים ל15 אלף ש"ח). הכלב התורן המבוקש ביותר כיום הוא הפומריאן, הכלב באמת חמוד אבל עם יד על הלב, איני מבינה על מה המהומה.
השוק הנ"ל שתיארתי לעיל מתנהל בשעה שעמותות ופעילים מתנדבים שתיארתי בתחילת הפוסט, קורסים תחת העומס בניסיון להציל מהמתה מאות ואולי אלפים של כלבים בריאים – "כלבים של אף אחד" שחוץ מלאותם פעילים לאף אחד לא כואב הלב לנוכח סבלם ולמה:
כי הם לא קטנים מספיק ולא נכנסים לתיק הגוצ'י האופנתי כאביזר אופנה נוסף. כי הפרווה שלהם מעוררת אלרגיה, כי הפיפי והקקי שלהם מסריחים כי יש להם "ריח כלבי" ועוד אלף ואחת סיבות.
לגבי ה"ריח כלבי" נכנסתי לדף עסקי למכירת כלבים זעירים וכך המוכרת משווקת אותם כלבים ללא ריח כלבי. אני לא מבינה מה זה ריח כלבי – הרי פומרייאן שלא יקולח ויטופח ידבקו בו בדיוק אותן ריחות של כלב רחוב.
ולגבי כלב יוקרתי יותר או פחות: יצא לי לאחוז פומריאן גזעי ועם יד על הלב הפרווה של במבי שלי, שבתחילת דרכה היתה גורה נטושה בקרטון הרבה יותר רכה ונעימה .

התמונה של ‏הצינור‏.

ספרים מלאי אהבה

מאז ומעולם קראתי הרבה ספרים ועם השנים זה רק הולך "ומחריף". כך שלא פעם יצא לי להזדהות עם דמות ספרותית כזאת או אחרת. מצד שני, מזה כמה שנים שאימצתי לעצמי כדרך חיים את המשפט: "נכות – היתרון שבחיסרון" ולראייה – יש קבוצה שהקמתי שהחלה את דרכה באתר "סטארט" ולאחר סגירת קהילות "סטארט" המשיכה וממשיכה עד היום להתקיים בפייסבוק.

בספר "מלכת הגלידה מרחוב אורצ'רד" מאת סוזן ג'יין גילמן שני הדברים שציינתי לעיל משתלבים:
1) פתחתי את הספר וקיבלתי דמות נוספת להזדהות איתה והפעם ההזדהות הייתה מאוד גדולה (לא שחלילה הייתה לי ילדוּת קשה או משפחה שמתנכרת) אלא רק מהפן הזה של האתגרים שקיימים בהתמודדות עם נכות מילדות, ובפרט הלעג ואחר כך החשש, קודם כל מצד ילדים לא נכים שלמדו איתי בבית הספר (לא כולם אבל רבים – לא מצד הכיתה שלי אלא ילדים מכיתות אחרות שלא הכירו אותו מקרוב, את הכיתה שלי הכינו בצורה טובה ומוצלחת) וכלה במבוגרים המחזיקים בדעות קדומות יותר מהנורמה שלצערי לעתים אני פוגשת בהם עד היום.
2) הספר מתאר בצורה רחבה ויפה מאוד צעד אחר צעד תרתי משמע את הדרך שעשתה הגיבורה. ראשית על מנת להצליח להשתקם מבחינה פיזית עד כמה שיותר כשבסוף התהליך היא הלכה בעזרת קביים באופן עצמאי. בדומה לתהליך שעברתי אני בעזרת סבי שבראשיתו פשוטו כמשמעו זחלתי, לאחר מכן הלכתי בעזרת הליכון ולבסוף הצלחתי לעמוד ולצעוד בעזרת קביים (עד היום הזה). שנית, הספר גם מתאר שיקום מבחינה נוספת: שיקום זה בא לידי ביטוי בדרך הארוכה והקשה שעשתה הגיבורה, כשבסופו אכן היא הצליחה להגשים את המשפט "נכות – היתרון שבחיסרון" הלכה למעשה.
לא ארחיב יותר על מנת לא לגלות את התוכן למי שכן ירצה לקרוא, אך כפי שהבנתם הספר מומלץ בחום. לסיום אומַר שאותה גיבורה היא בעצם יצרנית ומוכרת של גלידה והלוואי שמשה ואני נצליח בעסק מכירת הספרים כפי שהיא הצליחה בעסקי הגלידה (לסיום: את הספר הזה במקרה אין לנו במאגר למכירה אך אם מישהו מכם ירצה לקנותו נשמח לעזור באיתורו של הספר ואם לא תמיד ניתן גם להשאילו כמעט מכל ספרייה).
רציתי לציין שלפני הספר הנ"ל קראתי ספר אחר שמאוד נגע לליבי ושמו "תוחלת החיים של אהבה" מאת ינץ לוי העוסק גם הוא בהתמודדות לא קלה של משפחה עם מחלה קשה של אחד האחים, אך למרות הנושא הקשה יש בו גם הרבה קטעים של הומור ושל צחוק, כך שגם הספר הזה מבחינתי מומלץ מאוד.

יכולתי להיעלם מבלי לתת הסברים

הצטרף23/07/2008
הודעות 3,292
16/11/2008 18:10

אך החלטתי שאין זה מין הראוי, אחרי כ"כ הרבה שנים שאני חלק מהקהילה הזו, אז הנה ההסבר:

אני עומדת בפני כמה משימות חיים מכריעות, שהחלטתי להקדיש להן את כל כולי, על כן בתקופה הקרובה עד לזמן בלתי מוגבל, לא אכנס לקהילה.

אני מאד מקווה שהזמן שאשקיע במשימות שהצבתי לעצמי ישתלם ובפעם הבאה שאחזור (אחרי ימים, חודשים ואולי שנים), אהיה במצב שונה מהמצב שלי כיום.

הבהרה: אני לא טסה לירח, אני ממשיכה לחיות כאן על כדוה"א במדינת ישראל ומי שיחפוץ למצוא אותי ודאי שיוכל. בנוסף, זה שאוריד פרופיל לא אומר שלא אציץ מפעם לפעם לבדוק מה שלום הקהילה על אנשיה.

מאחלת בהצלחה המשך שיגשוג ופריחה

אולי תרמתי רבות, אולי מעט ואולי בכלל לא.

מה שכן, עשיתי מה שידעתי לעשות והייתי תמיד אמיתית.

אני עוזבת בתקווה שאוהבים את החותם שהותרתי.

יסמין.

 

 

Anonymous

(אורח)
16/11/2008 18:17

על חומות  שערייך חרוט בגיר אדום-יסמין

אומנם את עוזבת,קשה להאמין

לחצר המלכות תרמת הרבה

לא לחינם המלך יושב על הכיסא

אל תלכי ותעלמי לנו פתאום

מבילעדיך זה לא יהיה ככול יום

אולי קשה לך הדרך

אולי כבד לך המסע

אל תצאי עכשיו מחיינו

כדרך ללא מוצא

שבי על אם הדרך

ותלגמי ממי באר

כולנו לך נמתין באמצע החצר

 

הצטרף21/07/2008
הודעות 4,910
16/11/2008 19:23

 

 yasminal:

 
אני עוזבת בתקווה שאוהבים את החותם שהותרתי.

 

 

 

אותי זה מעניין [מעתק]

המפלצת שקנתה את הארון של הילדים [מעתק] – או: של מי החיים האלה?
מנטרה לחיים טובים [מעתק]

 

וזה רק מהיום……….. יש עוד, הרבה עוד.

 

הצטרף23/07/2008
הודעות 3,292
16/11/2008 19:41

שיר יפה ומרגש

אשמח לדעת מי הכותב.

בכל אופן תודה  Smile

 

Anonymous

(אורח)
16/11/2008 19:43

תודה

הכותב הוא לא מהפורום שלך אלה נכתב בשם אנשי הפורום

אני נחשי הקריום

|
 

הצטרף21/07/2008
הודעות 7,740
16/11/2008 19:49

דברי יסמין:

אני עומדת בפני כמה משימות חיים מכריעות, שהחלטתי להקדיש להן את כל כולי, על כן בתקופה הקרובה עד לזמן בלתי מוגבל, לא אכנס לקהילה.

אני מאד מקווה שהזמן שאשקיע במשימות שהצבתי לעצמי ישתלם ובפעם הבאה שאחזור (אחרי ימים, חודשים ואולי שנים), אהיה במצב שונה מהמצב שלי כיום.

הבהרה: אני לא טסה לירח, אני ממשיכה לחיות כאן על כדוה"א במדינת ישראל ומי שיחפוץ למצוא אותי ודאי שיוכל. בנוסף, זה שאוריד פרופיל לא אומר שלא אציץ מפעם לפעם לבדוק מה שלום הקהילה על אנשיה.

מאחלת בהצלחה המשך שיגשוג ופריחה

אולי תרמתי רבות, אולי מעט ואולי בכלל לא.

מה שכן, עשיתי מה שידעתי לעשות והייתי תמיד אמיתית.

אני עוזבת בתקווה שאוהבים את החותם שהותרתי.

יסמין."


בהצלחה לך במשימות שלקחת על עצמך,ומקווה שכשתחזרי,תהיי במצב הכי טוב שאת יכולה, זה מגיע לך.

תרמת רבות לקהילה, גם אם זה לא תמיד התבטא במספר הפוסטים. לעיתים, פשוט הדיבור הישיר שלך מהלב, הוא שעשה את המקום הזה לנחמד,ובית ווירטואלי לרוב חברי הקהילה הוותיקים.

(מקווה שכשתבקרי, תאהבי את מה שתראי,אם לא,אל תהססי לאמר).

איני יכול לדבר בשם אחרים,על כן אדבר בשם עצמי:

חבל לי שאת עוזבת, ואני מאוד מאוד אוהב את החותם שהשארת, ומקווה שתחזרי במהרה, אחרי שהצלחת במשימות,והמצב שלך ישופר בהרבה.

בידידות והערכה,

מאופטיקאי (ושאר הכינויים שאת מכירה P;)

 

הצטרף23/07/2008
הודעות 3,292
16/11/2008 23:48

תודה יהודית שהעלית שירשורים נשכחים, נחמד להיזכר

ותודה אופטיקאי על המילים החמות.

הצלחה לשניכם Smile

 

הצטרף23/07/2008
הודעות 3,292
20/12/2008 19:05

חזרתי. כשיצאתי מכאן חשבתי שאוטוטו והמצב משתנה, כך שעם השינוי לא יהיה לי זמן רב להקדיש לקהילה.

אבל שום דבר לא השתנה עדיין לצערי, ולא נראה שמשהו ישתנה בזמן הקרוב, כך יצא שאני די פנויה בקהילה לכתוב.

מצד אחד אני עצובה שהשינוי שציפיתי לו, לא קרה ומצד שני שמחה, שעכשיו אחרי ההודעה הזו כולם יבינו מדוע מעולם לא עזבתי למרות ההכרזה הדרמטית.

ואני מקוה שעם ההבנה הזו אוכל לחזור ולכתוב בחופשיות ומבלי להרגיש לא נעים על כך שלמעשה לא עמדתי מאחורי מילותיי.

אז עכשיו זה רשמי, ואני שמחה להיות כאן שוב Smile

 

הצטרף21/07/2008
הודעות 7,740
20/12/2008 19:12

ברוכה הנמצ'אט בקהילה, מקווה שהשינוי הזה עבורך עוד יבוא…

 

 

הצטרף23/07/2008
הודעות 425
22/12/2008 07:10

מה שחשוב שבסופו של דבר נשארת ואנו זוכים לאדם מאוד איכותי ופעיל בחברתינו.

 

הצטרף21/07/2008
הודעות 4,910
22/12/2008 18:07

ברוכה הנמצאת.

כמו שאמרה דורותי פרקר ב"קוסם מארץ עוץ":  אין כמו הבית Stick out tongue

 

הצטרף23/07/2008
הודעות 3,292
02/11/2011 20:10

כלל ידוע הוא שהסטוריה היא דבר שחוזר על עצמו כך שאני שוב נאלצת לעזוב את הקהילה הזו. הסיבות הן אותן סיבות שנתתי ב – 2008. עוד לא מצאתי עבודה אבל עליי לכתוב דוקטורט אחרי שנתיים בהן גיבשתי וכתבתי הצעת מחקר. מי שירצה יוכל למצוא אותי בקהילה שלי, אותה אמשיך לנהל, בפייס במסנ ודומיו, בטלפון וכמובן, ביתי תמיד פתוח לביקורים.

המשך הצלחה לקהילה על כל אנשיה

יסמין.

 

 

הצטרף21/07/2008
הודעות 4,910
03/11/2011 00:04

ללא ספק תחסרי כאן בהעדרך, אבל –

 

 

 

 

 

שיהיה בהצלחה!

 

 

 

הצטרף23/07/2008
הודעות 3,292
03/11/2011 01:58

אני לא עוזבת כי אני רוצה להיות משהו / מישהו, זה לא שהלימודים שלי יהפכו אותי למשהו / מישהו כי אני כבר מישהו ואין לי שאיפות להיות משהו משהו, טוב לי איך שאני אדם ממוצע ופשוט ויש שיגידו גם כנה ואמיתי.

 

הצטרף05/08/2008
הודעות 266
03/11/2011 19:06

😦

לאאאאא

אוף.

יסמיני יקרה, אני ממש מבינה אותך (גם אני הייתי במצבים כאלה בחיים שנעלמתי מכאן לתקופה די ארוכה), אבל אני אחכה שתחזרי ותמשיכי לרענן את כל הדיונים, כמו תמיד, בנקודות מבט מעניינות, מיוחדות ומאוד אנושיות.

אני מרשה לעצמי להתרכך ולהודות שאת מהאנשים הבודדים שגורמים לי לעתים לשקול שנית את הדעות המאוד נחרצות שלי, ותמיד כייף לי להגיב לשרשורים שלך.

נדבר בפייס 🙂

ליצן

 

הצטרף23/07/2008
הודעות 3,292
03/11/2011 22:32

תודה דליה פרח

 

Y

(אורח)
04/11/2011 21:11

מה זה השירשור הזה???

יסמין, את לא עוזבת!….:)

הרבה הצלחה

אני לא הספקתי להכיר

אבל מהיכרות הקצרה חבל לי

את משרה אווירה מאוד חיובית ומאוד נעימה

 

 

הצטרף21/07/2008
הודעות 4,910
10/11/2011 00:51

 

 yasminal:

 

אני לא עוזבת כי אני רוצה להיות משהו / מישהו, זה לא שהלימודים שלי יהפכו אותי למשהו / מישהו כי אני כבר מישהו ואין לי שאיפות להיות משהו משהו, טוב לי איך שאני אדם ממוצע ופשוט ויש שיגידו גם כנה ואמיתי.

 

 

כתבת שאת עוזבת כי את רוצה להיות דוקטור

 

 

הצטרף21/07/2008
הודעות 4,910
10/11/2011 01:56

????????????

 

הצטרף23/07/2008
הודעות 3,292
10/11/2011 02:25

…..בהודעת הפרישה שלי לא מופיע המשפט- "אני רוצה להיות דוקטור". כתבתי שעסקתי בגיבוש וכתיבת הצעה של הדוקטורט וכעת עליי לכתוב את הדוקטורט עצמו. לא פירטתי את הסיבות שבגללן המשכתי ללמוד וגם לא אפרט, אבל אם איפשהו כן אדרש לפרט, אז התואר דוקטור יעמוד אחרון ברשימה.

 
הודעה אחרונה נכתבה ע"י

02:25 10/11/2011

מיומנות המסירה- להזיז עם העכבר


הצטרף23/07/2008
הודעות 3,292

Anonymous

(אורח)
15/09/2008 22:03

נפלא איך שבעיצוב נכון מתקנים את המציאות: פה הכדור אף פעם לא הולך לאיבוד, כוולם יודעים לתפוס כדור – ואפילו נחמד להם לתפוס כדור יחד ואח"כ לזרוק אותו יחד לאותו כיוון – וגם יש מי שתופס אותו בלי להתבלבל. ממש אחרית הימים! [ip]

עוד התלבטות בקשר לאהבה

הצטרף 23/07/2008
הודעות 3,292
 17/08/2011 13:44

אני מגדירה עצמי כמסורתית. אני מאד מאמינה באל אבל מבחינת מצוות זה בא לידי ביטוי בעיקר בשמירת כשרות ושמירת מנהגי חג. במידה שאחותי ואני בביקור אצל ההורים והיא הולכת לביה"כ אז היא לוקחת אותי (אחותי חזרה בתשובה לפני כ- 10 שנים), כשסבא היה חי הייתי הולכת גם עם סבא לביהכ בימי חג.

העניין הוא שבמשפחה שלי פרט לאחותי הגדולה, אין בעיה ללכת לביה"כ ולאחר מכן להדליק טלויזיה בשבת ובחג. מכיוון שכך הורגלתי כך גם אני נוהגת ולכן איני יכולה להיחשב כדתיה ואיני נחשבת כשידוך טוב עבור אדם שומר מצוות.

יחד עם זאת אני מאד מתחברת לאווירה הדתית ואולי בגלל זה הצלחתי שכן יהיו לי בני זוג דתיים. העניין הוא שלמרות שהייתי בקשר שכזה, במידה והיו איתי בשבת, העניין של המחשב והטלוויזיה לא חסר לי, אבל אם הייתי לבד בשבת לא טרחתי לשמור.

כיוון שדי הרבה זמן איני בזוגיות וזה חסר לי מאד, פניתי לשדכניות ושדכנים ומטבע הדברים מרבית הפונים אליהם הם דתיים / חרדים / חוזרים בתשובה. סיפרתי שאני מסורתית ומוכנה להתקדם עוד ולא שיקרתי כי אכן אני מקווה לשמור שבת באופן מלא כמו אחותי.

העניין הוא שלפני מספר ימים, פנה אליי שדכן ואמר שמצא בחור שמוכן להיפגש איתי.

להפתעתי הוא תלמיד חכם חרדי. אתם חושבים שכדאי להיפגש למרות השוני מבחינת הרקע שעל פניו נראה גדול?

תודה על כל מענה.

הצטרף 05/08/2008
הודעות 266
17/08/2011 22:40

יסמין תודה על הפתיחות. את כרגיל מדהימה עם האומץ שלך 🙂

אין בך שום פגם, שום דבר שעושה אותך נחותה בגלל שאת לא מה שמוגדר "דתיה"- ואני אכעס מאוד אם מישהו יטען אחרת.

הדרך שבה חונכת היא הדרך הכי נכונה והכי טובה בשבילך- אין חינוך "נכון" ואין דרך ישר אחת. אם כך את רגילה- כך תחיי, ואם למישהו לא מתאים- הוא לא ראוי לך.

אני חושבת שאפשר להיפגש ולראות מי ומה. קודם כל צריך לראות אם את תרצי אותו ולא ההפך. יכול להיות מאוד שתיפגשי אדם פתוח שלא מעניין אותו איך את שומרת על היהדות שלך. אבל כמובן שאל תבואי עם יותר מדיי ציפיות, כי ייתכן ותפלי על מישהו שלא שווה את האפצ'י שלך.

בכל מקרה אני מאחלת לך המון המון בהצלחה!

ואני, אגב, מאוד מזדהה עם ההרגשה של ה"באמצע"- באמצע בין הדת לבין החילוניות. זאת התלבטות יומיומית ומצב מאוד לא פשוט, במיוחד כשמגיעים לשלב של מציאת בן זוג. אבל תהי חזקה ואל תוותרי על הדרך שלך ועל מי שאת.מי כמוני יודעת ומאמינה- שעדיף להיות לבד מאשר עם סתם מישהו.

הצטרף 21/07/2008
הודעות 7,746
 18/08/2011 00:48

יסמין, אם תהיו מוכנים ללכת אחד לכיוון השני, ולהתגמש, תמצאו את הדרך הנכונה כזוג.

אם לא תכבדו אחד את השני או רצונותיו , או צורת מחשבתו, לא משנה האם זה מהשבת או כשרות או כל סיבה אחרת, לא תמשיכו לאורח זמן להתקיים כזוג.

בכל מקרה, אולי עדיף להיפגש איתו רק כדי שלא יהיו בך את ההירהורים שאולי פיספסת מישהו שהיה מתאים לך כבן זוג, לדעתי.

מצטער, לא מזדהה עם ההתנדנדות בין לבין. אם מאמינים,אז מאמינים ומקיימים לפי מה שהתרגלנו, או לפי מה שאנחנו בוחרים לעצמנו. אם אנחנו מוותרים לעצמנו רק בגלל שאין אף אחד, אז זה מעיד על פחות אמונה לעומת מה שקיום המצוות מייצג. אם אנחנו מתנדנדים,אז בעצם אנחנו לא שלמים עם עצמנו ולא עם האמונה שלנו,או לא בטוחים בה.

הצטרף 23/07/2008
הודעות 3,292
 18/08/2011 01:43

אני כן שלמה עם האמונה שלי באל, זה לא שאני מתנדנדת מהבחינה הזו. אני פשוט באמת שלא חושבת שמשנה לו אם אנחנו מדליקים מחשב בשבת או לא 🙂 , אבל כמובן שלא אדליק לאדם דתי את הטלויזיה מול הפנים בשבת, מתוך כבוד לדרכו. ותודה על תכובותיכם אני מסכימה איתן.

הצטרף 21/07/2008
הודעות 4,914
18/08/2011 02:49

יס,

גמני בעד שתפגשי את הבחור ותיווכחי בעצמך במה מדובר.

בשבילי ההתנדנדות הזאת היא מצב קיומי שאני מכירה בכך שתישאר תמיד, בצורה ובמידה כאלה או אחרות: היתה המון אהבה בין הורי, מה שנקרא אהבת חיים. עם זאת, אמא היתה חילונית ותמיד נשארה כזאת, אבי היה דתי ותמיד נשאר כזה. זה לא אומר ששניהם לא התפשרו על המון דברים – הכל מתוך אהבה והמון כבוד הדדי.

זה אומר שזה אפשרי, אם מתאימים כבני אדם – גם אם לא תהפכי חרדית יותר והוא חרדי פחות. כולנו קודם כל יהודים ובני אדם.

הצטרף 23/07/2008
הודעות 3,292
 18/08/2011 14:28

תודה, אני אכן מקווה שתהיה התאמה מהבחינות הכלליות יותר, כי נמאס לי להתאכזב. בינתיים דיברנו בטלפון ונשמע נחמד ולא בעל דרישות מוגזמות מן ההיבט הדתי, אז קבענו להיפגש .

הצטרף 10/07/2008
הודעות 20,144
18/08/2011 19:02

יסמין היקרה

מאחל לך המון הצלחה ומנסיוני האישי באם רוצים אין זו אגדה!

מנהל קהילת חמשישים  חולמים ומגשימים
לא חשוב הגיל!
חשוב התרגיל!
הצטרף 23/07/2008
הודעות 3,292
 18/08/2011 20:18

תודה .

הצטרף 05/08/2008
הודעות 266
 23/08/2011 20:21
optikay:

מצטער, לא מזדהה עם ההתנדנדות בין לבין. אם מאמינים,אז מאמינים ומקיימים לפי מה שהתרגלנו, או לפי מה שאנחנו בוחרים לעצמנו. אם אנחנו מוותרים לעצמנו רק בגלל שאין אף אחד, אז זה מעיד על פחות אמונה לעומת מה שקיום המצוות מייצג. אם אנחנו מתנדנדים,אז בעצם אנחנו לא שלמים עם עצמנו ולא עם האמונה שלנו,או לא בטוחים בה.

זה לא בהכרח עושה אותך פחות מאמין!!! גם להיות חילוני זה סוג של דת ובימינו אלה שיש כ"כ הרבה מנהגים, פירושים ונוסחים- אין דרך אחת נכונה.

הצטרף 21/07/2008
הודעות 7,746
 24/08/2011 00:28

דליה, חילוניות זה דת עוד פחות ממפלצת הספגטי המעופפת…

איך את מגדירה את העקרונות של החילוניות כדת? אפשר להגשיר את זה צורת חיים, נקודת מבט על החיים,אבל לא כדת עולמית, מהסיבה שאין לה עקרונות שכאלו.

הצטרף 21/07/2008
הודעות 4,914
 24/08/2011 02:04

חבר'ה, יש הבדל מהותי בין אמונה לבין נהול אורח חיים דתי. אני לא מתנדנדת בין אמונה לחוסר אמונה, לא חושבת שזה אפשרי.

לאחר שאדם מכיר בכך שהוא מאמין, המעבר לנהול אורח חיים דתי לא הופך  בהכרח מובן מאליו – זה תהליך, לפעמים ארוך – ולא כל אדם מאמין עובר אותו או משלים אותו

הצטרף 05/08/2008
הודעות 266
 24/08/2011 19:03

החילוניות זאת דת- ועוד איך!

אנשים שמתעקשים להתרחק מדת- לא לבצע טקסים דתיים, לא לחגוג חגים דתיים; אנשים שבצורה פנאטית מתעקשים לעשות בדיוק ההפך ממה שמצווה הדת- העקשנות של אותם אנשים לקיים אורח חיים חילוני- שווה ערך לדעתי להתנהגות של אנשים דתיים הנלחמים לשמור על דתם.

הצטרף 21/07/2008
הודעות 4,914
 24/08/2011 22:22

דליה,

הגדירי חילוני?

אולי זה יעזור – מאי חילוני? 

כי לדעתי מי שהוא אנטי דת הוא דתי, לא חילוני. צריך להכיר את הדת כדי לדעת לעשות בדיוק ההיפך. חילוני – זה לא בהכרח מעניין אותו. לחיות באנטי דת זה לא להיות חילוני, חילוני מלשון חולין.

הצטרף 21/07/2008
הודעות 7,746
הצטרף 23/07/2008
הודעות 3,292
25/08/2011 15:03

אני מסכימה עם יהודית, בשביל להתנגד לדת צריך לדעת עליה הרבה מאד. אתן את הדוגמא של אנשי העלייה השניה מכיוון שעליהם למדתי לאחרונה, הדתי הכמעט יחיד מביניהם היה הרב קוק.

בעקבות העליה הזו שכללה דור שונה בהשוואה לדורות קודמים הרב קוק ורבנים נוספים נאלצו להגדיר מחדש את האנשים שבעטו במסורת וכך הגיעו להגדרה המקולבלת כיום שפחות או יותר לא השתנתה מאז.

לפני העלייה השניה התייחסו ליוצאים מאורח החיים הדתי כאל גויים ובתקופת העלייה השנייה, בעיקר הרב קוק ראה שיחס כזה אינו אפשרי, כי אמנם האנשים בעטו בדת ובמסורת, אך הם מוסריים מאד, בניגוד לדורות קודמים שבהם מי שיצא מאורח החיים הדתי גם ירד ברמתו המוסרית. סליחה על שיעור ההסטוריה, אבל כעת אגיע לנקודה העקרית שמוכיחה את צדקתה של יהודית, מרבית האנשים שעם הגעתם לארץ נחשבו כחילונים גמורים באו ממשפחות דתיות מאד ולמדו בישיבות, חלקם באותם ישיבות שבהם למד ולימד הרב קוק.

הצטרף 13/10/2010
הודעות 449
 28/08/2011 23:52

הי יסמין "הבעיה " שלך הרבה שכיחה מאוד …..

לפניי כמה ימים דברתי עם מכר על משהי שאני מכיר ושאל שאלה ראשונה מה רמתה "הדתית" …. ורק בסוף שאל איך היא נראית

לדעתי שאלות אלה מצביעות על משהו יותר גבוהה שאשר השאלה הפותחת איך היא נראית …

עצה לתת לך לשאלתך, לפגוש בחור חרדי? אני לא יודע מה זה "חרדי" חרדי=? בחור שלובש חולצה לבנה ומכנס שחור וכיפה שחורה? זה אחד שלומד בישיבה? גר בבני ברק ? אלעד? מאה שערים?

חרדי מבחינתי זו רמת האמונה שלו…. את מבחינתי ברמת האמונה שלך יכולה להיות חרדית ממנו…

ולכן עצתי היא תפגשי מקס' לא יילך ואל לך לחשוב בגלל שאת לא מספיק טובה אולי הוא בכלל לא מספיק לך …

ואם נרד רגע מהקטע מי יותר טוב אנו פוגשים הרבה אנשים בחיים למה? כל מפגש יש לו את הסיבה שלו וכי הנשמות קשורות באיזה שהו אופן אפילו מפגש קצר מאוד ואפילו מפגש אנונימי באינטרנט…

לכן יכול להיות מצב שמראש לא צריך לצאת מזה משהו  אלא רק עצם הפגישה זה כל העניין …

אתן לך עוד עצה תפילה קטנה לפניי הפגישה שישלחו לך משהוא שמתאים לך לא תזיק (משהו במילים שלך.. פשוט).

אם בכל זאת לא יילך לא נורא הכל לטובה  ראיתי שבאתר הדברות יש להם שידוכים לדעתי הסיכוי לפגוש שם אדם הדומה לך ברמה ברוחנית(לא שאני יודע מה היא, רק ממה שאת תיארת) גבוהה מאוד …..

גם הינדיק  יכול להיות בן אדם
אם אתה מאמין שאפשר לקלקל, תאמין שאפשר לתקן
מי שמפחד מאחד, לא מפחד מאף אחד, ומי שלא מפחד מאחד, מפחד מכל אחד
הצטרף 13/10/2010
הודעות 449
 29/08/2011 00:04
optikay:

יסמין, אם תהיו מוכנים ללכת אחד לכיוון השני, ולהתגמש, תמצאו את הדרך הנכונה כזוג.

מצטער, לא מזדהה עם ההתנדנדות בין לבין. אם מאמינים,אז מאמינים ומקיימים לפי מה שהתרגלנו, או לפי מה שאנחנו בוחרים לעצמנו. אם אנחנו מוותרים לעצמנו רק בגלל שאין אף אחד, אז זה מעיד על פחות אמונה לעומת מה שקיום המצוות מייצג. אם אנחנו מתנדנדים,אז בעצם אנחנו לא שלמים עם עצמנו ולא עם האמונה שלנו,או לא בטוחים בה.

 קאי אני חושב שאתה צודק מזה הדבר הזה ?

שאדם או שהוא בא לעבודה או שלא

או שהוא בא לחזרות/אימון או שלא

צריך להחליט או שאתה בפנים או שאתה בחוץ

קאי אתה צודק

 

אתה צודק כאשר מדברים על כל מיני מסגרות בחיים שלנו

אבל כשאתה מגיע ליהדות ואמונה כל זה לא תקף לחלוטין

 

אתן לך דוגמא אני לא יודע אם למדת פיסיקה אבל שם היו החוקים של הפסיקה הקלאסית של ניוטון והם עבדו מצויין

אבל כשבאו לחקור את הפיסיקה המודרנית שעוסקת במהירות האור אותם חוקים לא עבדו ולכן פיתחו חוקים חדשים אבל עדיין דברו על זמן מקום אנרגיה וכו'…

 

ביהדות אין דבר כזה אתה בפנים או בחוץ תמיד אפשר לעשות תשובה כל עוד אתה חי …

יהודי נופל וקם ובאמונה כל חייו אלא אם כן הוא הפך לצדיק ….

רק מה שחשוב לזכור לא להתייאש. נפלת ? לא נורא מחר יום חדש לחלוטין ותקום בחזרה …

אנחנו ברמתנו זה מלחמה יום יומית זה לא שאסור לנו ליפול באמונה … (אני לא בא ומתיר)

 

אלא אסור לנו להתייאש ליהודי אסור להתייאש —אין ייאוש בעולם כלל ולא משנה מה עובר עליך .

אם בדור שיצא ממצרים שראה את עשר המכות קיבל תורה בסיני ראה ניסים כל יום מן,ענני הכבוד,עמוד אש, בבאר מרים וכו' ועדיין נפל ועבד עבודה זרה מה נגיד אנחנו שאנחנו בדור של הסתר בתוך הסתר…

בדור של מניעות בדור של פיתויים בדור של כפירה בדור שכל מי שיש לו קצת אמונה נחשב ע"י הרוב כפרימיטיבי לא נאור ומסכן שבטח עבר עליו משהו   

 

האר"י הקדוש אמר שבדורנו כל פעולה הכי קטנה בכוון, אם הדלקת נרות, כשרות כל דבר הכי קטן אנחנו מגיעים לרמה של רשב"י של שרה אימנו למה?

כי להם לא היה את הקשיים שיש לנו להחזיק באמונה …

 

לא סתם תנאים אמרו ייתי ולא אחמיחני , כי הם בדור שלנו לא בטוח שהיו נשארים כמונו יהודים

דע לך עצם הנד נד זה עושה עונג גדול בשמים זה מראה שיהודי נלחם ….

בזוהר כתוב מי הוא זה שניצח ? זה אותו אחד שכלי מלחמתו עדיין עליו ומוכן להלחם שוב

 

אלה שלא יתייאשו ואף עלפי שנפלו וקמו שוב הם המנצחים…

כתוב בנועם אלימלך באחרית הימים(ימנו אנו) ימתח השם חבל מקצה העולם ועד סופו והוא ינער אותו ומי שיחזיק יזכה . כתוב מי שיחזיק (באמונה ) ולא כתוב  מי שיהיה צדיק גמור.

 

לכן אמר רבי נחמן אין ייאוש בעולם כלל וכל אחד צריך להסתכל על הנקודות הטובות שלו על הפעמים שקם ולא על הפעמים שהוא נופל.

 לכן קאי מותר לך להאמין וליפול באמונה רק מה תקום שוב אל תפסיק אל תתייאש …

 

כמו שסיפרת ששמרת שתי שבתות, לא יודע למה הפסקת אבל כל דקה בשבתות האלה עשתה רעש עצום בשמים …. אלה לא דברי מליצה שלי זה האמת !!!

גם הינדיק  יכול להיות בן אדם
אם אתה מאמין שאפשר לקלקל, תאמין שאפשר לתקן
מי שמפחד מאחד, לא מפחד מאף אחד, ומי שלא מפחד מאחד, מפחד מכל אחד
הצטרף 21/07/2008
הודעות 7,746
הצטרף 23/07/2008
הודעות 3,292
29/08/2011 14:32

תודה הנדיק על תשובתך, אני לא פסלתי כלום, נפגשנו ובאתי לפגישה עם ראש פתוח. הייתה פגישה נחמדה ולפי מה שאמר גם לו היה נחמד, אבל מאז הפגישה עבר שבוע ולא שמעתי ממנו מילה. לא נראה לי שזה מבשר טובות, לא נורא, אם אכן אני צודקת, ההפסד כולו שלו

הצטרף 05/08/2008
הודעות 266
 29/08/2011 23:06
optikay:

דליה, חילוניות זה דת עוד פחות ממפלצת הספגטי המעופפת…

מה, היא לא אמיתית?! :O

optikay:

איך את מגדירה את העקרונות של החילוניות כדת? אפשר להגשיר את זה צורת חיים, נקודת מבט על החיים,אבל לא כדת עולמית, מהסיבה שאין לה עקרונות שכאלו.

מגדירה אותה כדת כי זאת צורת חיים, דרך מחשבה ודרך חיים. אילו עקרונות יש לדת?

הרי חילוניות כמו דת היא צורת מחשבה ואמונה של קבוצה גדולה של אנשים, חילוניות מגבשת ומרכזת אותם במחשבה אחת- שהאל הוא… אין אל. במקום לקיים מצוות דתיות- אנשים חילוניים בוחרים שלא לקיים שום מצווה דתית. כמו שיש אנשים חרדים יותר לדת- כך יש אנשים חילונים יותר לאין-דת.

הצטרף 21/07/2008
הודעות 7,746

חילוניות מגלות את המקווה

 

הצטרף 23/07/2008
הודעות 3,292
 09/08/2011 14:42

תופעה בתל אביב: החילוניות מגלות את המקווה

המועצה הדתית מדווחת על עלייה של מאות אחוזים במספר הטובלות. הבלנית נחמה שולמן: זה טרנד חזק מאוד. נהיה קטע איני לבוא למקווה.

להמשך 

הצטרף 13/10/2010
הודעות 449
 10/08/2011 02:43

 

בזכות נשים צדקניות נגאלו ממצרים ( סוטה י"א)
ובזכות נשים צדקניות עתידין להיגאל

גם הינדיק  יכול להיות בן אדם
אם אתה מאמין שאפשר לקלקל, תאמין שאפשר לתקן
מי שמפחד מאחד, לא מפחד מאף אחד, ומי שלא מפחד מאחד, מפחד מכל אחד

על אופטימיות ופסימיות ביהדות

 

הצטרף 23/07/2008
הודעות 3,292
 21/07/2011 13:13

  למדתי חלקים ממשנתו של הרב קוק ואני חושבת שהוא רב גדול וחשוב שתהיה במשנתו התעסקות בקהילה זו שנושאה המרכזי יהדות. הרב קוק חי בתקופה שעל מנת להנהיג בה באופן מוצלח נדרשה ממנו המון סובלנות,סלחנות ומידות נוספות שאחרי שנה של לימודים אני יכולה לומר שהיו בו בכמויות גדולות. בין יתר השאלות שעסקנו בהן שאלנו: איך אכן בסופו של דבר הצליח לנהוג בקבלה כה גדולה גם כלפי ערכים והשקפות עולם אשר נגדו את שלו?

אני משאירה את השאלה פתוחה בפניכם, כאשר רמז עבה מאוד מצוי בכותרת . אחזור ואעדכן לאחר המבחן ובינתיים סופ"ש נעים לכולם.

הצטרף 21/07/2008
הודעות 7,746
 21/07/2011 14:50

ישנן 2 מגילות, שגיבוריהן מפגינים באחד פסימיות יוצאת מגדרה, ובשני אופטימיות יוצאת מגדרה.

אלו הן כמובן מגילת קהלת  , ואיוב.

דברי קהלת מובאים בפרק א' פסוקים 9-11 : "מה-שהיה, הוא שיהיה, ומה-שנעשה, הוא שיעשה; ואין כל-חדש, תחת השמש.  י יש דבר שיאמר ראה-זה, חדש הוא:  כבר היה לעלמים, אשר היה מלפננו.  יא אין זכרון, לראשנים; וגם לאחרנים שיהיו, לא-יהיה להם זכרון–עם שיהיו, לאחרנה. "

לא מספיק שאין שום חדש, הכל נשאר אותו דבר, למי שיבוא ויגיד שהמצב השתנה כי אפשר ללמוד מהטעויות ומהנסיון של העבר, קהלת בא ואומר התיעוד של הנסיונות מהעבר, לא נשאר, או לא נוצל.

איוב, מסרב לאבד תקווה, מסרב לקלל אלוהים על מנת לקצר את הסבל שלו על פני האדמה.

הצטרף 23/07/2008
הודעות 3,292
 21/07/2011 20:06

אופטיקאי מה שאמרת נכון רק שאיוב לא כזה אופטימי אלא יותר בעל חוסן נפשי.

זה נכון שקהלת מייצג את ההשקפה הפסימית (כי אם שום דבר לא משתנה אז למה להתאמץ) ואילו תהילים הוא זה שמייצג את ההשקפה האופטימית. נראה לי שאתה תוכל להסביר טוב ממני את הסיבה.  ועכשיו גם נותר לגלות איך זה מתקשר לרב קוק.

הצטרף 21/07/2008
הודעות 7,746
 21/07/2011 20:31

יסמין, לא נתקלתי באנשים שנשארו אופטימיים לאורך זמן אם אין להם חוסן נפשי גבוה. את נתקלת באנשים כאלו?

הצטרף 23/07/2008
הודעות 3,292
 21/07/2011 23:15

כן לצערי נתקלתי בעצמי (כלומר אני כזו בדיוק – יש בי חוסן נפשי, אך הוא לא קשור ככ למידת האופטימיות שבי, אני לא אדם אופטימי במיוחד ונדמה לי שפעם דיברנו על זה). בכל אופן איוב בא ללמדנו על חוזק אמונה יותר מאשר על אופטימיות.

הצטרף 21/07/2008
הודעות 7,746
 21/07/2011 23:33

ועם זאת, יש קשר בתוך היהדות, בין אופטימיות לאמונה.

ראי הפיזמון "

כל העולם כולו גשר צר מאוד גשר צר מאוד גשר צר מאוד והעיקר והעיקר,

לא לפחד, לא לפחד כלל, והעיקר והעיקר, לא לפחד כלל.

הצטרף 23/07/2008
הודעות 3,292
 22/07/2011 01:38

ברור שיש קשר, אבל לא חייב להיות ואני אישית לא יכולה לראות באיוב כספר אופטימי.

חוץ מזה ידוע שהרבי נחמן אופטימי בגישתו ועוד רמז… כך גם הרב קוק.

הצטרף 13/10/2010
הודעות 449
 08/08/2011 00:17

אסירי התקווה הם אלה שלא
מאבדים את התקווה ולא מתייאשים

גם כשמהתמונה נשקפים צער,
כאב, סבל והמון מרירות…

רבי נתן מברסלב זצ"ל מבאר (ליקוטי הלכות, הלכות ביצים, הלכה ה) את עניין האבלות והנחמה על חורבן בית המקדש, ביאור שנעשה על פי מאמרו של רבי נחמן מברסלב, מורו ורבו (ליקוטי מוהר"ן ח"ב, פ"ה), בו הוא מדבר על עניין הביצים ואגוזי הלוז והמשותף ביניהם. כדי שביצה תהיה מוכנה עוד כשהיא בתוך התרנגולת, היא צריכה כ"א (21) ימים. גם אגוזי הלוז צריכים כ"א ימים עד שהם מבשילים. רבי נחמן כותב שכ"א ימים אלה הם כנגד כ"א ימי בין המצרים, "ועל ידי זה זוכין לנחמה, כי עיקר הנחמה על ידי עצם הלוז שממנו עיקר התחייה וכו', ובשביל זה אוכלין ביצה בסעודה המפסקת וכו'", עיין שם.
רבי נתן אומר לנו שלכאורה זה תמוה, הרי הביצה והלוז מרמזים על הנחמה, אם כן, מדוע תהליך הבשלתם מסתיים אחרי כ"א ימים, שהם רמז על האבלות שמתאבלים כ"א ימים של ימי בין המצרים? למה אוכלים את הביצה בעת האבלות בסעודה המפסקת, הרי הביצה היא בחינת לוז – עיקר הנחמה, בחינת תחיית מתים? ומסביר, שכל זה בא ללמד אותנו ולרמז לנו, שאדם לא יכול להגיע אל התקווה הטובה ואל הנחמה כי אם על ידי צער, ייסורים ומרירות גדולה, שזה בחינת אבלות – מתאבלים ומצטערים וממררים על חורבן בית המקדש. אבל, גם כשמתאבלים על החורבן הנורא הזה, בגלל היותנו רחוקים כל כך מאבינו שבשמים בגלות בה אנו נמצאים, אסור לאדם להישאר חלילה בצער, אלא לנחם את עצמו בכל פעם עם תקווה גדולה – שאנו מקווים לאחרית טוב, לצאת מהגלות, מאפילה לאורה, כי "חסדי ה' לא תמנו"…
כך הוא הדבר גם בגלות הפרטית של האדם, כאשר רואה את הדברים המצערים אותו, המתגברים עליו, את המרירות בגוף ובנפש, את הצער מהממון – עליו לזכור היטב: יש תקווה! "וקץ שם לחושך", והכל יתהפך לטובה ולמתיקות גדולה אם רק יתחזק ולא יתייאש מן הרחמים.

הדוגמא שרבי נתן נותן לנו היא הצעקה של הנביא במגילת איכה: "אני הגבר ראה עני… אותי נהג וילך… השביעני במרורים…" אך בתוך כל הדברים האלה, בתוך מרירות צעקתו, הוא מנחם את עצמו ואומר: "אבד נצחי… זאת אשיב אל ליבי על כן אוחיל, חסדי ה' לא תמנו… חדשים לבקרים…" ופירש רש"י, שהחסדים מתחדשים בכל בוקר, לכן: "טוב ויחיל ודומם לתשועת ה'".

אדם שרוצה לפקח על חייו האמיתיים, אומר לנו רבי נתן, צריך לקבל על עצמו את ההבנה שבכל המרירות, הצער והייסורים שעוברים עליו, ובעיקר ייסורי הנפש על כך שהיא רחוקה כל כך מאביה, על כל הפעמים בהן אדם מנסה ומצפה לצאת מהרע לטוב אבל הרע מתגבר עליו בכל פעם מחדש, מייאש אותו ואומר לו שאבד נצחו חלילה – בכל הזמנים האלה עליו להתחזק ולנחם את עצמו ולהיות בכלל אסירי התקווה, עליהם נאמר: "שובי לבצרון אסירי התקווה". בכל פעם עליו לומר לעצמו: יש לי עדיין תקווה! ולאחוז חזק בדברי רבי נחמן מברסלב שאמר אין שום ייאוש כלל בעולם! ולקיים את: "זאת אשיב אל ליבי על כן אוחיל, חסדי ה' כי לא תמנו כי לא כלו רחמיו לעולם"!
כי צדיקים, כידוע, תחילתם ייסורים וסופם שלווה, וכל אחד מישראל הוא בחינת צדיק כמו שכתוב: "ועמך כולם צדיקים". לכן, כל מי שרוצה להתקרב אל קדושת ישראל באמת, מסביר רבי נתן, "בהכרח שיעבור עליו מרירות הרבה מאוד בלי שיעור, ואי אפשר לזכות לשום קדושה אמיתית כי אם על ידי מרירות גדול! ואי אפשר לסבול את המרירות והייסורים, ורק השם יתברך נותן ליעף כוח לסבול את הייסורים, על ידי התקווה שנוטע בלב האדם המקווה לאחרית טוב, בכוח הצדיקי אמת שכבר זכו לנצח, לאחרית טוב כזה".
את דברי רבי נתן צריך לחקוק היטב על לוח ליבנו. זאת, משום שכל אדם הרוצה באמת להתקרב אל השם יתברך – בהכרח שיעבור עליו מרירות הרבה בלי שיעור! רבי נתן לא כתב שייתכן שיעבור על האדם או שאולי יעבור עליו, אלא – בהכרח שיעבור עליו! לכן צריך כל אדם להכין את עצמו לזה שבהכרח תעבור עליו מרירות רבה בלי שיעור, כי רק כך יוכל לעמוד בניסיון.
וכאשר אדם לא יודע שזוהי הדרך, או שהוא מתעלם ממנה, כשיש לו פתאום ירידה או ניסיון הוא נבהל ממה שעובר עליו, הוא לא יודע איך לחזק את עצמו. ואדם שנפל – נפל רק בגלל שלא ידע, או ידע והתעלם מעניין המרירות ההכרחית. וכשהיו לו ימים טובים והצלחה הוא לא הכין את עצמו לירידה שבהכרח בוא תבוא. כאשר אדם יודע שהעולם הוא גלגל ואחרי כל הצלחה יש גם ירידה וניסיון – דבר הכרחי לעלות מדרגה נוספת – הוא מכין את עצמו בתפילות, לימוד, שיחות של התחזקות ואמונה, ואז הוא עומד בניסיון ועובר את הכל, הוא זוכה לנחמה גדולה ולהתעלות בדרכי השם.

כמובן שכל זה מדובר על אדם שבאמת רוצה להתקרב אל השם ולא מסתפק במקום בו הוא נמצא. מי שלא רוצה להתקדם ולהתקרב אל השם בכל פעם יותר ויותר, ואומר שהוא מסתפק במקום בו הוא נמצא, ייתכן מאוד שלא תהיה עליו מלחמה גדולה כל כך, כמו על זה החפץ באמת לאמיתה, לעבוד את השם באמת ולהוסיף בכל פעם קדושה ודעת, שאז היצר הרע מתגרה בו מאוד. למעשה, מי שזוכה שהצדיק יקרב אותו, גם אם החליט שהוא לא רוצה להתקדם יותר ומסתפק במקום בו הוא עומד, הצדיק לא יניח לו לבלות ימיו בשינה, ובעל כורחו יעביר עליו את הניסיונות והתמודדויות, וממילא גם הוא יצטרך לעבור מרירות גדולה, שאז עיקר הניסיון הוא לחזק את עצמו בתקווה הטובה, שכל המרירות היא רק לטובה ונועדה לקרבו אל השם יתברך.

ובהקשר לכל זה, רבי נתן מחדש ואומר שכל זה מרומז בלוז והביצה. כי בכל הדברים שבעולם ישנם רמזים נפלאים וגדולים להתקרב אל בורא העולם, כי כל הדברים שבעולם נבראו רק שביל זה – לרמז לאדם להתקרב להשם יתברך, ואין להם שום חיות וקיום כי אם על ידי החיות שיש בהם מעצות התורה הקדושה, ומשם חיות וקיום כל הדברים כידוע.

לכן גם הביצה והלוז מרמזים על דברים עליונים שלכאורה נראים סותרים זה את זה. מצד אחד הם מרמזים על הנחמה, ומצד שני על האבלות של ימי בין המצרים. דבר זה בא ללמדנו דבר עצום – אי אפשר לבוא אל הנחמה אלא על ידי אבלות וצער, ואי אפשר להתקרב אל השם ולחזות בנועם השם אלא על ידי "מרירות הרבה בלי שיעור" בבחינת: "שישו אתה משוש כל המתאבלים עליה", וכמו שאמרו רבותינו ז"ל: "כל המתאבל על ירושלים זוכה ורואה בשמחתה". וכן הוא בכל אדם ובכל זמן, בעניין גלותו, צערו והייסורים שעוברים עליו.
וכל זה מרומז בהלכה של סימני ביצים. ב"שולחן ערוך" כתוב שאם הביצה – שני ראשיה כדים (עגולים) או שני ראשיה חדים (מחודדים) – הוא בודאי סימן טומאה. כי זו דרך הרשעים וכל הרחוקים מן האמת, כאשר נופלת עליהם אבלות, צער וייסורים הם לא מנחמים את עצמם כלל ואין להם שום תקווה לצאת מהצרה והצער, כמו שכתוב: "לא יאמין שוב מני חושך", והם נשארים שקועים בדאגות ומרה שחורה עד שנפרדים על ידי זה מהשם יתברך, מהתורה ומצדיקי האמת לגמרי. ולפעמים ההיפך – כשיש להם איזה טוב, אכילה ושתייה וכו', הם ממלאים פיהם שחוק ועושים כל ימיהם כחגים, כמו שכתוב: "והנה ששון ושמחה… אכול ושתה…" ושוכחים לגמרי את תכליתם ואחריתם.

וזה בחינת שני ראשיה כדים או שניהם חדים. כי 'כד' מרמז על אבלות וצער, בחינת "גלגל הוא שחוזר בעולם", לכן אוכלים ביצים ועדשים שהם עגולים בזמן אבלות ל"ע. ו'חד' זה בחינת עזות ושמחה, בחינת "וישם פי כחרב חדה", ההיפך מן האבל שאין לו פה. והרשעים, כשהולך להם, שמחים בעולם הזה כאילו שמחתם שלמה ולא חושבים על אחריתם. וכשלא הולך להם הם נופלים לדיכאון כאילו אין להם שום תקווה. וזה מרומז בביצים הטמאות: או ששני ראשיהם חדים או כדים. כשהם שמחים, ממלאים את תאוותם בשחוק ושמחה כאילו כל השמחה בזה העולם, חלילה. ולהיפך, כששבר וצרה באים עליהם הם מלאים עצבות ומרה שחורה, בלי שום נחמה ותקווה. וזה 'שני ראשיהם כדים' – האבלות והצער שלהם הם משני ראשיהם – מראש עד סוף. הם לא מקווים לאחרית טוב כלל, כמו שכותב רבי נחמן "מי שאין לו אמונה – חייו אינם חיים! כי תיכף כשבא לו איזו צרה אין לו במה לנחם את עצמו". ולהיפך, כאשר השעה משחקת להם הם מלאים שמחה וצחוק, שזה 'שני ראשיהם חדים', ועל שמחה כזו נאמר: "ולשמחה מה זו עושה".
אבל הצדיקים והכשרים, כאשר יש להם צער ח"ו, הם בבחינת אסירי התקווה. הם מחיים ומנחמים את עצמם בגודל תקוות לאחרית טוב, בבחינת: 'ראשו אחד כד וראשו אחד חד', כי 'כד' ו'חד' הם בחינת אבלות וצער, נחמה ותקווה טובה. אצלם האבלות והצער מקושרים בתקווה והנחמה, לכן אינם מייאשים את עצמם לעולם מהשם יתברך עד שזוכים לאחרית טוב. לכן כל העניין הזה מרומז בביצה משום שהיא בבחינת לוז הנ"ל, שהוא עיקר התקווה והנחמה ולכן אוכלים אותה בסעודה המפסקת, כי על ידי זה דווקא עיקר הנחמה בחינת: "שישו אתה משוש כל המתאבלים עליה", שזה בחינת ראשו אחד כד ואחד חד.

כך מלמד אותנו רבי נתן, וכדאי להעמיק מאוד בעניין זה ולהתחזק תמיד, ובפרט בימים אלה. ויהי רצון שהימים האלה יהפכו מאבל ליום טוב, מיגון ואנחה לששון ושמחה, ולא ידח ממך נידח, כי כולם יחזרו בתשובה שלמה והגאולה תבוא ברחמים גדולים ונזכה לראות בנחמת ציון ולשמוח בבניין ירושלים בקרוב ממש, אמן.

חזור לדף הבית של שלושת השבועות ותשעה באב

הצג מאמרים נוספים של הרב שלום ארוש

גם הינדיק  יכול להיות בן אדם
אם אתה מאמין שאפשר לקלקל, תאמין שאפשר לתקן
מי שמפחד מאחד, לא מפחד מאף אחד, ומי שלא מפחד מאחד, מפחד מכל אחד
הצטרף 13/10/2010
הודעות 449
08/08/2011 00:35
optikay:

ישנן 2 מגילות, שגיבוריהן מפגינים באחד פסימיות יוצאת מגדרה, ובשני אופטימיות יוצאת מגדרה.

אלו הן כמובן מגילת קהלת  , ואיוב.

דברי קהלת מובאים בפרק א' פסוקים 9-11 : "מה-שהיה, הוא שיהיה, ומה-שנעשה, הוא שיעשה; ואין כל-חדש, תחת השמש.  י יש דבר שיאמר ראה-זה, חדש הוא:  כבר היה לעלמים, אשר היה מלפננו.  יא אין זכרון, לראשנים; וגם לאחרנים שיהיו, לא-יהיה להם זכרון–עם שיהיו, לאחרנה. "

לא מספיק שאין שום חדש, הכל נשאר אותו דבר, למי שיבוא ויגיד שהמצב השתנה כי אפשר ללמוד מהטעויות ומהנסיון של העבר, קהלת בא ואומר התיעוד של הנסיונות מהעבר, לא נשאר, או לא נוצל.

איוב, מסרב לאבד תקווה, מסרב לקלל אלוהים על מנת לקצר את הסבל שלו על פני האדמה.

קאי ערכתי קצת את הקטע התשובה לשאלות שלך מובאות פה בקטע הזה וסימנתי התייחסות ספציפית לעניין חדש תשחת השמש.

 אם זה ארוך לך אני מצרף קישור לשיעור שזה התמליל שלו תוכל להוריד אתו ל MP3   ולשמוע בזמנך הפנוי זה שיעור חובה לכולנו ולכל מי שמרגיש שהחיים קצת כבדים לו .

http://www.levhadvarim.com/index.php?option=com_content&view=article&id=723:-12-&catid=44:2009-04-30-06-45-36&Itemid=217

 קאי יש צדק מסויים במה שאתה אומר אבל שם לב טוב אין חדש מתחת דגש על המילה מתחת לשמש.

רבי נחמן צעק אסור להיות זקן !!!

יש תורה מאד משמעותית בליקוטי מוהר"ן. מי שיזכה להפנים אותה מובטח לו שינוי מהותי בחיים. תורה רע"ב. רבי נחמן מתייחס שם לפסוק בתהילים פרק צ"ה: "היום אם בקולו תשמעו". אומר רבי נחמן: "זה כלל גדול בעבודת השם, שלא ישים לנגד עיניו כי אם אותו היום, הן בעסק פרנסה והצטרכותו צריך שלא יחשוב מיום לחברו, כמובא בספרים. וכן בעבודתו יתברך לא ישים לנגד עיניו, כי אם אותו היום ואותה השעה. כי כשרוצין להיכנס לעבודת השם, נדמה לאדם כאילו הוא משא כבד, ואי אפשר לו לישא משא כבד כזו, אבל כשיחשוב שאין לו רק אותו היום, לא יהיה לו משא כלל. וגם שלא ידחה את עצמו מיום ליום לומר: מחר אתחיל, מחר אתפלל בכוונה וכוח כראוי, וכיוצא בזה בשאר העבודות, כי אין לאדם בעולמו כי אם אותו היום ואותו השעה שעומד בו, כי יום המחרת הוא עולם אחר לגמרי. "היום אם בקולו תשמעו – היום דווקא והבן"

 רבינו מלמד כאן, שתפישת הזמן שלנו היא זו שמכבידה עלינו, ואם נשנה אותה הכל יהיה יותר קל והרבה יותר פשוט. בלי לשים לב, אדם סוחב על הלב שלו את כל מה שקרה לו, ואת כל מה שהוא חושב או משער, דואג או מקווה שיקרה לו, וזה משקל מאד כבד. כל כך כבד, שכבר כשהוא קם בבוקר הוא כבר עייף, ואין לו כח להתחיל את היום ואין לו כוח לעשות שום דבר. הוא גם לא מאמין שהוא יצליח לעשות מה שמוטל עליו, הרי הוא כבר ניסה ונכשל כל כך הרבה פעמים, ומי יודע עוד כמה יהיה לו קשה בהמשך. באופן כזה מה שכבר עבר, מה שעוד עתיד לעבור, יושב על הלב של האדם וחונק אותו עוד לפני שהוא התחיל בכלל לעשות משהו. וזה באמת כל כך מעייף, כאילו הוא כבר עשה עולם ומלואו.

אבל העבר הרי באמת כבר לא קיים. וגם העתיד איננו. הם קיימים רק במוח שלי. ורבינו מגלה לנו שאנחנו לא חייבים לסחוב את המשקל העודף הזה על המוח או בלב. זה לא נותן כלום, זה רק מעייף ומכביד ומחליש. בעצם זה דמיון. המחשבות על מה שעברתי וכמה אני מסכן וכמה היה לי קשה וכמה נכשלתי, הן דמיון. עכשיו זה הרי לא קיים במציאות ואם אני לא ארצה גם לא תהיה לזה שום השפעה על המציאות שלי. אם בגלל שנכשלתי מיליון פעם באיזה עניין ואני מתייאש מלהתחיל שוב, אז אני נותן כוח למשהו שאינו קיים, כי הוא כבר עבר. וכך גם לגבי העתיד. אם אני מדמיין כמה יהיה לי קשה, וכמה זמן זה ייקח וכמה ימים ושנים אני אצטרך להתמודד עם הקושי הזה ומי יודע מתי זה יגמר וכן הלאה, גם זהו דמיון, גם המחשבות האלה נותנות כוח למשהו שלא קיים להחליש אותי. כי אני בחרתי לדמיין את זה ולחשוש מזה ולדאוג מזה. אבל זה באמת לא קיים ברגע זה. וגם מי אמר שהדברים יהיו כמו שאני מדמיין. המציאות יכולה להיות שונה לגמרי. מי יודע מה בכלל יהיה בעתיד. ואפילו אם יהיה כמו שאני מדמיין, מי מכריח אותי לחשוב על כל זה ולהילחץ מזה בלי טעם?

 דוד המלך אומר בתהילים: "היום אם בקולו תשמעו". ורבינו מלמד בתורה המופלאה הזאת שיש כאן הוראה מדויקת לכל אחד ואחד מאיתנו: יש לך רק היום, לא צריך לחשוב מיום לחברו, לא צריך לחשוב על מה שהיה ועל מה שיהיה. תוריד לך מהכתפיים את מה שלא קיים. תתרכז במה שלפניך ובשביל זה תמצא תמיד את כל הכוחות.

 כאן יכולה להגיע מחשבה שאומרת: אבל אדם שלא חושב על מה שהיה ולא חושב על מה שיהיה, הוא נהיה אדם מנותק, הוא חסר אחריות, הוא לא חי בחשבון. זה נכון, אדם צריך לייחד זמן להתבונן בעבר וללמוד ממנו ואדם צריך לייחד זמן להתכונן לקראת העתיד. אבל צריך להקדיש לזה זמן מסודר ושיטתי, צריך לטפל בזה באופן ענייני. לא לחשוב על זה כל היום, לא להתבלבל מזה כל הזמן. גם מי שיש לו עסק עושה מאזן יומי, עושה חשבון חודשי ושנתי, אבל אם הוא כל הזמן בלחץ ובמחשבות על מה היה ומה יהיה זה לא נקרא חשבון, זה לא מקדם את העסק לשום מקום, להיפך – זה מפריע לו לנהל את העסק כראוי. יש זמן לחשבון אבל אם חושבים על זה כל הזמן זה כבר לא נקרא חשבון, זה נקרא לחץ ובלבול ודאגה.

 רבינו מגלה לנו את השורש של המתח שלנו, של הדאגה, העייפות, הכבדות. רבי נחמן מראה לנו איפה מתחיל החולי הזה שיש לנו כל הזמן הרגשה של: כבד עלי החיים, כבד עלי המשימות של החיים, כבד עלי להשתנות מבחינה רוחנית, כבד עלי להפסיק לעשות מעשים רעים, כבד עלי להיות בן זוג, כבד עלי להיות אבא, כבד עלי ללכת לעבודה, כבד עלי להחזיר את המשכנתא, הכל כבד עלי. לא משנה איפה אדם נמצא. אם הוא נמצא לפני החתונה, כבד עליו שהוא רווק. אם הוא אחרי החתונה, כבד עליו שהוא נשוי. רבי נחמן מגלה לנו: דע לך שהמציאות הזאת היא דמיונית, אין לה באמת שום הצדקה. זה הכל רק במוח שלך. ואם תלמד לשלוט עליו תראה מציאות אחרת. בכלל בכלל לא כבדה. להיפך – קלה ונעימה ופשוטה מאד. אם תצליח להשתחרר מהדמיון הזה, אם תצליח להרגיש שמה שקיים באמת זה רק הרגע שאתה נמצא בו, רק אותה שעה ואותו היום, אז אתה תחיה באמת. גם עכשיו ברגע זה שאדם קורא את הדברים הללו, על פי רוב הוא לא באמת קורא אותם. אחוז מאוד קטן מהמוח קורא אותם, ואחוז גדול מהמוח ממשיך לטחון את מה שהיה לפני רבע שעה, לפני יום, לפני יומיים. האם עשיתי טוב? מה היה? ואיך יהיה? ומה הפסדתי. וכל המחשבות ההלו רגילות למלא את המוח ולא נותנות לנו להתחבר לרגע. לא ללימוד. לא לתפילה. לא לאכילה בישוב הדעת, לא להקשבה אמיתית לבן זוג או לילד. כי המוח כל הזמן מטייל באלף מקומות ואז זה מכביד ואין לי כבר כוח לכלום. לכן לפעמים אנשים מדברים אחד עם השני ואף אחד לא שומע מה השני אומר. למה אתה לא שומע? כי אתה לא יכול, כי אתה עסוק עם מה שהיה ועם מה שיהיה. ברור שאתה לא מסוגל לקחת אחריות על מה שקורה כרגע, כי במוח שלך אתה עושה המון דברים, ואיך תוכל למצוא מקום פנוי לעשות מה שצריך לעשות עכשיו? אתה הרי מטייל בעבר ובעתיד ואין לך מקום להווה. אתה מלא דאגות, אתה מלא פחדים, אתה מלא ייסורי מצפון, אתה מלא בלבולים. אומר רבי נחמן: "אין לאדם בעולמו כי אם אותו היום ואותה השעה שעומד בו". האמת היחידה של החיים היא שרק עכשיו קיים. ומה שקיים תמיד זה רק הקדוש ברוך הוא. ואם נפנה את המוח מהמציאות הדמיונית של העבר והעתיד וננסה להתחבר לרגע נמצא שם את המציאות היחידה – את הבורא. את ההויה. זהו הרי השם הקדוש ביותר – שם הויה. היה הווה ויהיה. הוא נמצא ונוכח תמיד רק שאנחנו לא נוכחים. ואם נהיה נוכחים נמצא את נוכחתו.

 הבעיה שלנו זה לא רק ההרגל לחשוב על מה שהיה ומה שיהיה. יש להרגל הזה גם חיזוק רעיוני, גם קול פנימי שמסביר לנו בלמדנות שיש כאן אמת גדולה. יש לנו בראש קול שמסביר שמה שהיה הוא שיהיה, שהכל חוזר על עצמו. הרי זה גם מה שכותב שלמה המלך: "מה שהיה הוא שיהיה". ובפסוק אחר הוא כותב: "סובב סובב הולך הרוח אל מקומו חוזר שואף" וגם: "אין כל חדש תחת השמש". הכל חוזר על עצמו, הכל סיבובי, הכל מעגלי, הכל אותו דבר. מה שהיה הוא שיהיה. לפי העיקרון הזה אפשר להקיש ממה שהיה על מה שיהיה. למשל, אם נכשלתי עשרת אלפים פעם באיזו עבירה, בפעם העשרת אלפים ואחת אני גם אכשל. אם עשיתי בחיים הרבה שטויות אני בלי ספק אמשיך לעשות שטויות עד סוף חיי. למה? עובדה. זה מה שהיה עד היום ו"מה שהיה הוא שיהיה". בא רבי נחמן ואומר: נכון שיש דבר כזה, אבל זה נכון רק במערכת אחת של חוקים. בחוקי הטבע זה נכון , אבל יש עוד חוקים. בחוקי הטבע אין כל חדש תחת השמש, אבל יש למעלה מן השמש ושם הכל חדש. ועל כן רבי נחמן כותב בסוף אותה תורה: "ודע, כי יום המחרת הוא עולם אחר לגמרי".

עולם אחר לגמרי!!! תקראו טוב את שלושת המילים האלה. לאט לאט. זה ההיפך הגמור מתפישת העולם הטבעי, המכבידה, המעייפת, של הזמן.

 כשאנחנו קמים בבוקר אנחנו לא מתפעלים מהעובדה שהשמש זורחת. למה? כי היא זרחה אתמול והיא בטח תזרח מחר. היא זרחה לפני אלף שנה והיא תזרח בעוד אלף שנה. זה דבר טבעי ושיגרתי שחוזר על עצמו. זה רק טבע. אבל האמת הפנימית של המציאות מגלה לנו שזה ממש לא נכון. "יום המחרת הוא עולם אחר לגמרי". אבל איך יום המחרת הוא עולם אחר לגמרי? הרי באמת היום ואתמול היה אותו דבר, השמש זרחה גם אתמול.

כשילד מסתכל על משהו בפעם הראשונה הוא מלא התפעלות. כל דבר חדש ממלא אותו חיות והתרגשות. כי הוא לא ראה את זה אף פעם. אבל אנחנו כבר ראינו הכל. מה יש עוד לראות? מה יכול עוד לקרות? רבינו אומר שהעולם היום הוא עולם אחר מהעולם של אתמול. זה לא אותה שמש ולא אותם שמיים. גם אני אדם אחר לגמרי. כמה חיות היינו מרגישים אם היינו באמת חווים את המציאות בצורה כזאת? מה מפריע לנו לחוש כך? העבר והעתיד שבהם אנחנו מעסיקים את המוח לא מניחים לנו לחוות את הווה, ואנו חווים אותו כהמשך טבעי ומובן מאליו של מה שכבר היה ובוודאי ימשיך גם הלאה. אבל זו היא ההונאה הגדולה של העולם, זהו התעתוע הגדול של הזמן. "עבדי הזמן – עבדי עבדים הם", כותב רבי יהודה הלוי בשירו. "עבד השם – הוא לבדו חופשי". אם נסכים להאמין שהמציאות אינה מחויבת, שהיא מחודשת ומתחדשת כל רגע, ששום דבר אינו מובן מאליו וכל רגע הוא פלא חד פעמי ובלתי חוזר, נמצא גם כוחות חדשים להיות עבדי השם. אם נפסיק להיות עבדי הזמן ולשוטט במציאות דמיונית לא קיימת של עבר ועתיד, נוכל לגלות שהווה ברגע זה הוא הדבר הנפלא ביותר שקורה לנו, ואנחנו יכולים תמיד למצוא בו את נוכחות הבורא ולעשות בכל זמן את רצונו.

הנה כך מתבארים הדברים בדבריו המתוקים של רבי נתן, התלמיד הנאמן: "כי זה כלל גדול שצריך האדם להתחיל כל פעם מחדש כאשר הזהיר רבנו ז"ל על זה פעמים אין מספר כמבואר בספריו הקדושים בכמה מקומות, וכמבואר בסיפור שבחיו הקדושים, שהוא עצמו זכה למה שזכה על ידי שהתחיל בכל פעם מחדש ולא נפל בדעתו משום דבר שבעולם". לא משנה מה קרה לי, לא משנה מה עשיתי. אני חופשי לחלוטין ברגע זה להתחיל הכל מחדש. מה שקרה לי לא מכריח אותי להמשיך בשום צורת התנהגות, שום דבר לא מחויב להיות כמו שהיה.

 וממשיך רבי נתן לספר על גדולת רבו: "אפילו ביום אחד היה לו כמה התחלות. וכל זה מבואר בדברי חכמינו ז"ל, כמו שכתוב בפסוק: "אשר אנכי מצווך היום". יש כמה פסוקים שהמילה "היום" מופיעה בהם. "אשר אני מצווך היום". ומבארים חז"ל שהמילה היום מורה על התחדשות, על התחברות ליום ולרגע הזה בלבד. "בכל יום ויום יהיו בעיניך כחדשים". "היום הזה נהיית לעם" כותבת התורה וחז"ל מבארים: "בכל יום נדמה בעיניך כאילו היום נכנסת עימו בברית". כשכתוב בתורה את המילה "היום", כשאני קורא את זה איזה משמעות יש לזה? הרי לכאורה מסופר על משהו שקרה לפני שלושת אלפים שנה. כשהתורה אומרת את המילה "היום" היא לא מספרת מה שקרה פעם, היא אומרת לי: "תקשיב. היום הוא יום אחר לגמרי. היום העולם הוא עולם חדש. אותו רגע שאתה נמצא בו תשמע את דבר השם מחדש. אל תסתכל על הדברים בתור היסטוריה. "כי באמת אם האדם יסתכל האדם עצמו הוא יראה שכל הבלבולים והנפילות והירידות וחלישות הדעת שיש לו, הכל על ידי ריבוי המחשבות מיום שעבר ליום הבא ומשעה לשעה". אומר רבי נתן אם תסתכל על עצמך תראה שכל המשברים שלך זה בגלל הדבר הזה. רק בגלל המחשבות של מה היה, מה עבר עלי, מה קורה לי, ומה יהיה איתי. וכל זה נקרא "זקנה". זקנה היא הרי תוצאה של ריבוי זמן. פסוק בקהלת אומר: "ברבות הימים נשכח הכל". אבל להיות זקן זה לא רק עניין של כמה שנים אתה חי בעולם הזה. אתה יכול להיות בן שמונים וצעיר ברוחך. להיות זקן אפשר גם בגיל 15 אם אתה כבר מרגיש שאתה מכיר הכל והעולם חוזר על עצמו ואין כל חדש תחת השמש. אם אתה תחת השיעבוד של הזמן אתה יכול להיות זקן מאד אף על פי שחיית מעט שנים בעולם. זקנה זה לא כמה זמן הגוף שלך בילה בעולם הזה, זקנה זה איך אתה תופס את המציאות. "וכל אחד נחשב בעיני עצמו כאילו כבר נזקן בדרכיו שרגיל בהם ימים רבים עד שאי אפשר לו לשוב לדרך אחרת". אני כבר זקן, אני כבר מכיר, אני כבר יודע, אני יודע מה זה החיים, שמעתי כבר את הרעיונות האלה וזה לא עזר לי. מה כבר יכול לצאת ממני? אני כבר מכיר הכל, ניסיתי ונכשלתי מליון פעם, אני כבר לא יכול להשתנות. זה נקרא זקן. זקן במוח.

 ילדים הם כל הזמן שמחים. גם כשיש להם צער והם בוכים הם שוכחים מזה תוך רגע וממשיכים. הסיבה היא שהתודעה שלהם מרוכזת בהווה, הם לא חושבים מה היה ומה יהיה. הם פשוט חיים. וכאשר מתבגרים, נהיים כאלה עצובים, כבדים. למה? כי הוא כבר מכיר את החיים, הוא כבר סבל, והוא כבר יודע מה זה החיים, כבר סיפרו לו מה זה החיים ואי אפשר לחדש לו. אין מה להגיד לו בוא תראה משהו חדש, בוא תשמע משהו חדש. הוא כבר מכיר הכל. ורבי נחמן צועק: אסור להיות זקן! זה פשוט אסור, אתה יכול להיות בן שמונים אבל זקן אסור להיות. אסור לתת מקום להרגשה של: אני כבר עברתי, אני כבר יודע ואיני יכול להשתנות, כי הדבר הזה יהרוג אותנו. "מחמת שאדם יודע בעצמו שהוא רחוק מדרך היושר באמת". כל אחד מסתכל על עצמו ואומר: הרי אני יודע כמה אני עקום. "על כן נמצאים רבים שמייאשים עצמם מלהתקרב להשם יתברך". אני עקום, תמיד הייתי עקום ואני אשאר עקום. מה אני יכול לעשות? אני לא יכול להשתנות. "ואפילו מעט העבודה והמצוות שמקיימים כמצוות אנשים מלומדה ועושים אותם בלי התעוררות וחיות". גם כשעושה מעשה טוב, הוא עושה אותו כזקן רגיל. הוא כבר רגיל לעשות את זה, הוא כבר היה בסיפור הזה. "והכל מחמת הזקנה שקפצה עליהם, שנחשבים בעיניהם כזקנים וזה מזיק מאוד מאוד. כמו שהזהיר רבי נחמן ואמר שאסור להיות זקן, הן חסיד זקן הן צדיק זקן". אפילו אם אתה צדיק אסור לך להיות צדיק זקן, לא רק חוטא זקן, גם צדיק זקן אסור.

 "כי בודאי מי שטעה מדרך הישר לגמרי ועושה כל מה שעושה כפי מה שיודע בנפשו ונדמה בעיניו כזקן ורגיל במעשיו אשר לא טובים, לאיש כזה מזיקה בוודאי הזקנה הזאת בלי שיעור, כי יכול ללכת לאיבוד לגמרי חס ושלום אם לא יתעורר להתחדש". בוודאי שהוא מתעקם, יש לו הרגלים לא טובים, הרגלי אכילה, הרגלי דיבור, הרגלי התנהגות, בין אדם לחברו, ובין אדם לקדוש ברוך הוא ובכל תחום שלא יהיה, אם הוא עקום אז בוודאי שאסור להמשיך להתעקם. בוודאי שאחד כזה חייב לומר: מהיום אני מתחיל התחלה חדשה, מה שהיה מת, אני היום אדם חדש. אדם כזה חייב את ההתחדשות, אבל לא רק הוא, אלא אפילו צדיקים וחסידים, אם הם זקנים ועושים עבודתם כזקן הרגיל מכבר, גם זה אינו טוב. "גם צדיק זקן זה לא טוב". אפילו אם אתה עושה דברים טובים ואתה עושה את זה מכח ההרגל, זה לא טוב.

כל דבר שעשינו בפעם הראשונה הרי הייתה כל כך מרגשת, כל כך מלאת חיות. אבל הרי הכל חדש לגמרי כל יום. ולמה שלא נעשה הכל מחדש? בפעם הראשונה שילד רואה ים, בפעם ראשונה שילד משחק עם ילדים בגן, בפעם ראשונה שאוכלים משהו, בפעם ראשונה שילד עובר לבד את הכביש. כמה אפשר להיות שמח מדבר פשוט. מי שבוחר להיות ילד הכל חדש בעיניו תמיד. שום דבר לא ברור מאליו.

 תתחיל מחדש, תשכח מהכל, תשכח מה שהיית, תשכח את מה שהצלחת, ותשכח במה שנכשלת. תשכח במה שהצלחת – כי אם תזכור עד כמה אתה מוצלח אתה מתחיל לגדל קליפה של גאווה, של זחיחות דעת, של זקן ורגיל. ואם אתה זוכר כמה נכשלת – בטוח שאתה תכשל שוב, אבל מה שאתה לא מבין שלא המציאות מכשילה אותך אלא המחשבות שלך!

"כי עיקר העבודה הוא ההתחדשות, בבחינת "וקווי השם יתברך יחליפו כוח. יעלו אבר כנשרים", שצריך להתחדש בכל יום ממש, כי מי שמחזק את עצמו להתחיל בכמה פעמים מחדש בווודאי לא יפול לעולם, אפילו אם יעבור עליו מה". שימו לב מה רבי נתן אומר פה: מי שמחזק את עצמו כמה פעמים להתחיל מחדש אז בוודאי לא יפול לעולם! לא משנה מה יעבור על האדם, אם הוא שוכח מה שהיה, ולא חושב על מה שיהיה, רק מתחיל מחדש כאילו היום נולד. כאילו עוד לא קרה לו כלום ולא יקרה לו כלום. אדם שיסגל לעצמו מחשבה כזאת, רבי נתן מבטיח לו – בוודאי לא יפול לעולם! ואז האדם אומר: "אבל אתה רואה שאני שוב נופל, אז מה זה עוזר לי? אתה אומר שלא אפול לעולם, אבל הנה התחלתי מחדש ואני שוב נפול. כמה פעמים אני צריך להתחיל מחדש עד שלא אפול לעולם? פעם, פעמים, עשר? מאתיים פעם? די, ניסיתי להשתפר כבר עשרים שנה, לא הולך לי, אני לא אתחיל שוב פעם, אני כבר עושה צחוק מעצמי.

 רבי נתן מתחיל לגלות לנו את הסוד הפנימי איך זה עובד. בכל פעם שאני נכשל באיזה דבר, בפעם הבאה שאני מנסה להתחיל מחדש אני כבר במקום אחר! כי אני מתחיל למרות הפעם הזאת. בפעם הראשונה שאני ניגש לאיזה משימה אין לי מה לחשוש, אבל אם אני נכשל אז אני מתחיל קצת להתייאש. ואם כן בפעם הבאה שאני מתחיל את אותה משימה, אני מתחיל אותה למרות הייאוש שתוקף אותי. זאת אומרת שבפעם השנייה כבר הצלחתי למצוא יותר כוח, כי הייתי צריך להתגבר על התדמית השלילית שלי, על היאוש, על הקול שאומר לי: "הרי כבר נכשלתי בזה, למה אני צריך להאמין שהפעם אצליח?" ואם כן בכל התחלה חדשה אני צריך לגייס יותר אמונה, יותר תקווה, יותר כוח, כי יש בי כבר הרבה יותר יאוש שמכביד עלי, יש בי הרבה יותר קולות מגנים שצוחקים עלי, יש לי הרבה יותר "הוכחות" שגם הפעם אכשל. ועל כל אלה אני צריך להתגבר. ואם אני מתחזק אחרי אלפיים פעם שנכשלתי אז הצלחתי לגייס כוחות אדירים. וזה בעצמו מראה כמה אני מתקדם.

 כמובן שאדם יכול לומר בנקודה הזאת: "אבל מה זה עוזר לי? הרי המשכתי ליפול". רבי נחמן מבטיח: אני לא יכול לומר לך מתי, אבל כל ההתחלות מצטרפות, אתה אוגר כוח. לבסוף תגיע לנקודה שממנה כבר לא תיפול. "על כן, מי שרוצה לכנוס בעבודת השם, יזכור זאת היטב. וחזק עצמך מאד, ועשה מה שתוכל בעבודת השם, וברבות הימים והשנים תכנוס לבטח בעזרתו יתברך לתוך שערי הקדושה, כי השם יתברך מלא רחמים ורוצה בעבודתך מאד. ודע, שכל התנועות וההעתקות, שאתה ניתק ונעתק בכל פעם איזה מעט מן גשמיות לעבודתו יתברך, כולם מתקבצים ומתחברים ומתקשרים ובאים לעזרתך בעת הצורך" (ליקוטי מוהר"ן חלק ב' תורה מ"ח)

 "כי צריך האדם לסלק מדעתו ולהעביר ממחשבתו לגמרי כל מה שעבר ביום העבר ובשעה העוברת וידמה בעיני עצמו בכל יום ואפילו בכל שעה כאילו אפילו היום נולד". איזה דמיון קדוש זה. היום נולדתי. פעם ראשונה שאני רואה את העולם, פעם ראשונה שאני עובר את הכביש, פעם ראשונה שאני רואה את השמיים, פעם ראשונה שאני לומד תורה, מברך, מתפלל. כל דבר נהייה מדהים, כל דבר נהייה עמוק. ואין לי מה להתייאש, אין לי מה להפסיד, כי רק עכשיו נולדתי. ואין לי ממה לפחד כי כל החיים עוד לפני.

"ואפילו שהיה כך כבר אלפים ורבי רבבות פעמים, שרצה להתחדש ולהתחיל להתקרב להשם יתברך, ולא עלתה בידו. ואפילו שנפל למה שנפל, אף על פי כן אל יסתכל על זה וישכח כל זאת". רבי נתן אומר העצה הזאת היא לא מוגבלת. נסה אלף פעם, לא הלך לך? נסה את זה מחדש כאילו אתה שומע על זה פעם ראשונה. זה לא משחק. כל פעם אתה אוגר כוח ותעצומות נפש. לבסוף יגיע גם השינוי המיוחל. רק תאמין.

 ולא רק בגלל שכוחותיך מצטברים ואתה מתקדש בכל פעם שאתה מתחיל מחדש, אלא "כי זה היום והשעה שהוא עומד בו לא אתה עדיין לא היה בעולם". נכון, השמש זורחת היום, אבל היא זורחת על עולם חדש. היא בעצמה חדשה, היא שונה. הרגע הזה שאני נמצא בו לא היה ולא יהיה. זה משהו חדש. ואם זה משהו חדש – הכל יכול לקרות, הכל יכול להשתנות, מה שהיה עד עכשיו לא אומר כלום. "ומי יודע מה יכול לזכות עדיין אתה, באותו היום ובאותה שעה השם יתברך מחדש בטובו מעשה בראשית, ואין יום דומה לחברו ואין שעה דומה לחברתה, כמובא בדברי האר"י ז"ל באריכות מזה, גודל השינויים לאין מספר הנעשה בכל יום ויום ואפילו בכל שעה ושעה, כמו שכתוב בעץ חיים: "ואין שעה זו דומה לשעה זו", ומי שמסתכל בעניין הילוך המזלות והכוכבים ושינוי מצבם ומעמדם, איך ברגע אחד הם באופן אחר והנולד בו יקרה בו מאורעות שונות מרגע שקדם מזה. ומזה יסתכל ויבין בעולמות העליונים שאין להם קץ ומספר. ואם תפקח עיני שכלך ותשכיל דבר, שאין שכל בלב האדם לעמוד על כל הפרטים, ולך וראה מה שכתוב בספר התיקונים, תיקוני הזוהר: קם רבי שמעון ואמר: "לבושין דהוא לביש בצפרא לא לביש ברמשא ולבושא דלביש ביומא חדא לא לביש ביומא תניינא". הלבושים שהקדוש ברוך הוא מתלבש בהם בבוקר, הוא כבר לא לובש אותם בערב. בערב הוא לובש משהו אחר. הוא מלך כזה, שיש לו עושר אגדי כזה, שכל לבוש, אפילו לבוש הכי יקר, הוא לובש אותו רק פעם אחת. והלבוש שהוא לובש ביום זה אינו לובש ביום השני. רבי נתן נותן דוגמא: אנחנו יודעים באסטרולוגיה שאם עושים מפה אסטרולוגית לאדם אז רואים שיש משמעות לא רק למקום ולשנה ולחודש שהוא נולד בהם, אלא גם לשבוע, לשעה, ואפילו לדקה שהוא נולד בה. מערכת השמים וההשפעות שיש לאדם שנולד בשעה זו וברגע זה היא שונה ממערכת השמים וההשפעות שיש לחברו. אפילו אם נולדים תאומים, הרי צריך להיות להם אותו מזל. מסתבר שלא. האחד שנולד דקה אחרי – זה כבר סיפור אחר, זה כבר אדם אחר, זאת כבר השגחה אחרת, חיים אחרים. ולא רק מערכת הכוכבים והמזלות משתנה ממש בכל רגע, אלא גם העולמות העליונים המנהלים את הכוכבים והמזלות, כלומר כל הכוחות שיש בבריאה משתנים כל הזמן ואף פעם זה לא חוזר על עצמו, אף רגע בבריאה לא חוזר על עצמו.

זקנה פירושה לא להרגיש את זה. רק להיות שקוע בטבע החיצוני של המציאות, של מראית העין, של "מה שהיה הוא שיהיה". כל יום אותה זריחה, כל יום אותה שקיעה, כל יום אותו אדם. אבל זאת לא האמת, כי העולם זה לא היה מה שהיה לפני רגע. ממילא המחשבה שלנו שמה שקרה עד עכשיו זה מה שיקרה גם הלאה, זה פשוט לא נכון. העולם הוא לא אותו עולם. המציאות היא שונה. ועכשיו ברגע הזה, בהשגחה האלוקית הזאת, באור שיורד עכשיו לעולם, בשפע הזה המתגלגל אלי, בהנהגה שהקדוש ברוך הוא, ברגע זה, מנהיג את העולם, אין באמת שום סיבה אמיתי שאכשל גם אם נכשלתי רבבות פעמים עד היום. אני שונה, העולם שונה. וזה עוד לפני העובדה שדיברנו עליה קודם לכן, שההתחלות שלי מצטרפות.

שואל רבי נתן: בשביל מה עושה הקדוש ברוך הוא את כל השינויים האלה? בשביל מה הוא טורח לצייר צורות חדשות ולעשות הנהגה חדשה בעולם? בשביל מה הוא עושה את כל זה? "וכל אלה השינויים לאין קץ של כל העולמות, הכל בשביל לקרב ולהמשיך את כל בני עולם בכל עת אליו יתברך". מדהים. כל הסיבובים וכל השינויים וכל ההנהגות, הכל רק בשביל סיבה אחת, שבני האדם יכירו את הבורא. מה זה קשור? פשוט מאד. לא הכרת אותו כך, תכיר אותו כך, לא הכרת אותו ברגע הזה, תכיר אותו ברגע הבא. וגם אם הכרת אותו הזוית אחת, תכיר אותו בזוית אחרת. הכרת אותו במישור אחד, תכיר אותו יותר עמוק. לא הכרת אותו בכלל? יש לך הזדמנות חדשה לגמרי להכיר אותו מעכשיו. כל השינויים באים להגיד לאדם: אם השגת אל תעצור, תמשיך הלאה. ואם לא השגת אל תעצור, יש עוד מה להשיג, בוא תראה, יש זווית חדשה, לגמרי שונה\ של המציאות. "שזה עיקר התכלית ובשביל זה האציל וברא ויצר ועשה הוא יתברך, את כל העולמות מראש ועד סוף, הכל בשביל האדם השפל הזה, כדי שיכיר אותו יתברך בזה העולם. ובשביל זה משנה ה' יתברך הנהגת העולמות בכל עת ורגע, הכל בשביל האדם. כי ה' יתברך מתגלגל עם העולם בכל דור ודור ובפרטיות עם כל אדם ואדם בכל יום ובכל שעה". אלפי שנים יש שינויים בחוץ ובפנים וכל נשמה מאיתנו התגלגלה בעולם אלפי שנים באלפי מצבים שנים כדי להכיר את הבורא. לא באופן אחד אז באופן אחר. לא בגלגול הזה אז בגלגול הבא.

 כשאנחנו נופלים לזקנה המציאות מעייפת אותנו. זקן לא אוהב שינויים. מזיזים לו את המיטה הוא מתחיל להתעצבן, משנים לו את לוח הזמנים הוא מתחיל לרטון. הוא שבוי בתוך מציאות שחוזרת על עצמה והוא מטפח דמיון שזה מגן עליו. הוא אומר לעצמו: "אני מכיר את החיים, אני מכיר הסדר יום, אני מכיר את המיטה, את הרחוב. ובגלל שאני מכיר כבר את הכל זה סימן הכי ברור שבעצם הכל בסדר". ואותה זקנה, אם לא נלחמים בה, עלולה להפוך בשלב מסוים למחלה. מחלה שבה אדם חש ש"טוב להיות זקן, טוב שהדברים חוזרים על עצמם, טוב שלא משתנה שום דבר. רק שיישאר ככה". זה לא שצריך לשנות כל הזמן את סדר היום בשביל להתרפא מהזקנה. סדר יום יכול להיות קבוע גם שמונים שנה, אבל ברגע שאדם נהיה משועבד לקביעות הזאת והוא לא מתחדש בתוכה, אז יש לו בעיה. אני יכול ללכת כל יום לאותה עבודה. אני לא צריך לעבור דירה או לטייל בכל העולם בשביל לחוש התחדשות. המציאות החיצונית יכולה להישאר אותו דבר, אבל אם אני משועבד לה, אם אני לא מתחדש בקשר עם אשתי, עם הילדים שלי, עם העבודה שלי ועם עצמי – אני זקן.

 כתוב בפסוק: "זכרתי לך חסד נעורייך, אהבת כלולותייך, לכתך אחרי במדבר, בארץ לא זרועה". הקדוש ברוך הוא אומר לנו: אני זוכר לכם, בניי המתוקים, איך יצאתם ממצרים והלכתם אחרי במדבר. כל הכבוד לכם, עשיתם דבר גדול, אני לא אשכח לכם את זה לעולם.

נתבונן ברעיון הזה. נחשוב על אדם שנמצא בצינוק, חוטף מכות רצח מהבוקר עד הערב, אוכל לחם יבש ומעופש, ופתאום מישהו מוציא אותו משם, מנקה אותו, מלביש אותו, רוחץ אותו, משחרר אותו, נותן לו ממלכה. ועכשיו זה ששחרר אותו אומר: "אני מאד מעריך את זה שהסכמת לצאת, אני לא אשכח לך את זה".

 מה הרעיון שמסתתר כאן? אחד המפרשים אומר דבר מאוד מעניין. יש תכונה בנפש האדם שהוא מעדיף את מה שהוא מכיר, אפילו שזה שלילי, על פני משהו חדש, אפילו שזה חיובי. "את סדר היום של מצרים אני מכיר, את המכות אני מכיר, אני יודע מתי זה יבוא, אז זה למה לשנות את זה?

 נכון שהבטיחו לי הרים וגבעות כשאצא ממצרים, הבטיחו לי חירות, תורה, ארץ משלי. אבל למרות הכל ההבטחות עדיין לא קיימות ואת המציאות שלי, גרועה ככל שתהיה, אני כבר מכיר. אני יודע למה לצפות". ולכן הקדוש ברוך הוא משבח אותנו: "הסכמת לוותר על המוכר, הסכמת לשבור את הזקנה ולצאת למדבר, ללא מוכר". זהו השבח של עם ישראל, שויתרו על הייסורים המוכרים תמורת אושר הלא מוכר. זו דרגה גבוה. לכן קשה לנו להשתנות, אנחנו נאחזים בזקנה שלנו. אנחנו אוהבים לומר לעצמנו: "אני כזה מסכן, אני כבר אבוד, אין לי סיכוי. נורא נעים לי לרחם על עצמי, אני כבר אף פעם לא אצליח. יש לי את ההרגלים שלי, יש לי את החיים שלי".

 לפעמים הולכים למסעדה, לפעמים עושים משהו בשביל שלא יהיה מדי משעמם, אבל איפה החיים? כל תרבות הבידור שמציפה אותנו היום, באה לחפות על המחלה של הזקנה. אתה כל כך משועמם מהחיים שאתה חייב משהו אחר. אז מה יש ליצר הרע להציע? קח עוד דמיון. העבר והעתיד לא מספיק, אז קח עוד דמיונות, עוד ועוד.

 אנחנו נופלים תמיד בפח של הזקן שאומר: "בהזדמנות אחרת אני אעשה משהו רציני עם עצמי. לא עכשיו. אני עייף, אין זמן, אין לי כח. כשאני אהיה גדול, כשאני אהיה מוצלח, כשאני אהיה עשיר, או בריא. כשאני אתחתן, כשאני אתגרש, כשיהיו לי ילדים או שכשהילדים יתחתנו. הכל חוץ מ"עכשיו". אולי מחר. אבל אחרי כל כך הרבה פעמים של "מחר" ו"מחר", אז בסוף בבית אבות הזקנים חולמים על זה שהיו צעירים, כמה היה להם טוב. כשהיית צעיר אמרת כשאהיה מבוגר אני אהיה משהו, עכשיו כשאתה מבוגר אתה אומר, כשהייתי צעיר הייתי משהו. בסוף אתה לא משהו לא כשאתה צעיר ולא כשאתה מבוגר.

 רבי נתן אומר: הכל זה רק רמזים לכל אחד ואחד להתקרב אל הקדוש ברוך הוא מהמקום שהוא שם. איפה שאתה, באיזה גיל שאתה, באיזה מצב שאתה, שם יש משהו מיוחד בשבילך. היום בדיוק. לא רגע לפני ולא רגע אחרי. על זה חז"ל אומרים: "אל תאמר לכשאפנה אשנה, שמא לא תתפנה". כשיהיה לי פנאי אני אלמד, אני אתקדם. חז"ל שואלים: מי הבטיח לך שיהיה לך פנאי? חז"ל מדמים את העולם הזה לחתונה, אל תחכה שהמלצר יגיע אליך, לך תארגן לך איזה שניצל כי אחרת לא ישאר לך כלום.

 נכשלת עד היום? אז מה? אין ראיה כלל מיום לחברו, משעה לחברתה. אי אפשר להוכיח מכישלון של אתמול על מה שיהיה היום, אם אתמול הייתי חולה זה לא אומר שגם היום זה יהיה ככה. וגם להפך. אי אפשר להוכיח מההצלחה של אתמול שהיום אני כבר "על הסוס" ושום דבר לא ישתנה. המצליח מדמה שההצלחה תתמיד. הוא לא רוצה להתחדש. והנכשל מדמה שהכישלון יתמיד. הוא לא רוצה להתחדש. בעצם זה ממש אותו עניין – להמשיך עם מה שהיה.

מצב גרמי השמיים משתנה בכל עת, ובתנועת גרמי השמיים תלויה המציאות בארץ. ואם כן, יכול להיות שאף על פי עד הנה היה מה שהיה, אף על פי כן הכל יכול להשתנות. הכל באמת משתנה ומשום כך גם האדם יכול להשתנות ומצבו יכול להשתנות. "כל השתנות העולמות, הכל בשביל האדם, על כן צריך כל אדם להאמין שבכל עת ושעה ורגע, כל ימי חייו יש בכח האדם להתחיל מעתה".

 אז מתי מתחילים? מעכשיו. לא הלך? אז מעכשיו. לא כשאהיה גדול, לא כשיהיה לי יותר כסף או פחות צרות. עכשיו. "אל יסתכל על יום שלפניו ועל יום שאחריו". צריך לאמן את המוח. יש כאן שיטה סדורה. "רק יחזק את עצמו להתקרב לה' יתברך במה שיוכל". ואם הוא לא יכול לעשות דבר? "אני לא יכול לעשות שום דבר, אני שבור, אני הרוס, אני חולה, אין לי כח", כל אחד יש לו את הסיפורים שלו, על כל פנים צריך לפחות לרצות.

 אומר רבי נתן: "וזה פירוש הפסוק "סומך ה' לכל הנופלים וזוקף לכל הכפופים", כי עיקר הנפילה היא דווקא מחמת זה". לכאורה "סומך ה' לכל הנופלים" פירושו, שמי שנופל ה' עוזר לו, זאת הבטחה כזאת: "אם תיפול ה' יעזור לך". אומר רבי נתן: "לא, זה לא – אם תיפול אז תקבל עזרה, אתה צריך ליפול כדי להתחיל מחדש. וזאת הבנה חדשה לגמרי של כל הכישלונות שלנו. חייבים להתחדש כל הזמן ואם לא מתחדשים אז נופלים כדי להתחדש. "כי עיקר הנפילה הוא דווקא מחמת זה, כדי שיתחילו לחיות מחדש, כמבואר במקום אחר, דהיינו שיחזור ויתחיל ויחדש חיותו ומוחו, שמה שנופל האדם מעבודתו הוא מן השמיים, כי ההתרחקות תחילת ההתקרבות, על כן נפל, כדי שיתעורר יותר להתקרב לה' יתברך". כשאדם מצליח באיזה עניין, עכשיו אין לו מה כבר להתחדש, והוא מתחיל לדרוך במקום. אז משמיים עושים לו חסד ומפילים אותו. עכשיו הוא מוכרח להתחיל מחדש, אין לו ברירה, הוא לא יכול לרכב על ההצלחה הקודמת, כי הנה עכשיו הוא נכשל. משמיים אומרים לו: "תתחיל שוב, הפעם זה יהיה יותר טוב, הפעם זה יהיה יותר רציני, הפעם זה יהיה יותר עמוק, הפעם זה יהיה יותר בוגר, עם יותר הכנעה, עם יותר ענווה". כל התחלה חדשה חייבת לבוא עם רעננות, עם כוחות חדשים, עם תקווה חדשה. כשאדם עושה דבר בפעם האלף, מבחינתו זו הפעם הראשונה, כי עכשיו הוא מחליט שעכשיו הוא עושה את זה, עכשיו הוא הולך על זה, הוא לא מתייאש, הוא ממשיך הלאה, הוא מתעלם ממה שהיה ומתנהג כאילו זו פעם ראשונה שהוא מתחיל לעשות איזה מעשה טוב, מתגבר על איזה דבר רע. בגלל שהוא מסתכל על זה כפעם ראשונה, יש לו התחדשות, יש לו חיות, יש לו הרגשה חדשה בדבר הזה, אם הוא היה רק עולה ומצליח ועולה הוא היה דועך, משתעמם, מאבד את החיות, חוזר על עצמו.

 לפעמים עושה האדם משהו עקום, אז הורסים לו את זה. "הפעם תעשה את זה ישר". אנחנו עושים הרבה דברים עקומים, אנחנו לא שמים לב, אז הורסים לנו את זה כדי שנעשה את זה שוב, אבל הפעם תעשה את זה טוב, וכל פעם שאני עושה התחלה חדשה אני עושה את זה עם פחות גאווה, כי על מה אני מתגאה? הרי הנה יודע שנכשלתי מיליון פעם, אז עכשיו אתה עושה את ממקום יותר נקי. כשאדם עושה בפעם ראשונה, הוא הולך ללמוד תורה, הוא חושב מי יודע מה יצא ממנו, הוא יהיה גדול, הוא אדיב, הוא מבריק, הוא כוכב, כולם ימחאו לו כפיים. אחד שמתחיל תהליך רוחני הוא חושב שהוא הולך לכבוש את העולם.

 כשאתה בא בפעם ראשונה להסתער על איזה משימה, אתה מלא גאווה, אתה אפילו לא יודע את זה אבל אתה חושב שאתה גדול וצדיק וטהור עם הרבה רצונות טובים. אתה יותר טוב מכולם. אפילו כשאדם רוצה לעשות דיאטה הוא בא להראות לכולם. אז ביום של הדיאטה אכלת פי שניים. איזה צורה יש לך? עכשיו כשאתה בא שוב לאותה משימה, אתה כבר יותר קטן, אתה בא כמו נמלה. ואם גם הפעם לא הצלחת, בפעם שלישית והרביעית, או בפעם המאה, אתה כבר לא מספר לאף אחד. אתה כבר לא עושה רעש. וכשתצליח להגיע למקום שאתה עושה משהו בלי לעשות רושם על אף אחד, לא תצטרך ליפול, אלא אם אתה שוב תרכב על הגל של ההצלחה. הנה מעכשיו זה הולך לי.

 אל תסמוך על זה, גם כשהצלחת תבוא מחדש, ואם תבוא מחדש גם שאתה מצליח לא תצטרך ליפול, כי לא יצטרכו להפיל אותך וללמד אותך שאתה לא יכול לסמוך על ההצלחה בכדי להתגאות, ואתה לא יכול לסמוך על הכישלון כדי להתייאש. אתה יכול לסמוך רק על זה שהקדוש ברוך הוא, ברגע זה איפשר לך לעשות משהו לכבודו, זה הדבר היחידי שאתה יכול לסמוך עליו. "על כן נפל כדי שיתעורר יותר להתקרב לה' יתברך, ועצתו שיתחיל מחדש להיכנס בעבודת ה' כאילו לא התחיל עדיין כלל מעולם. וזה כלל גדול בעבודת ה' שצריכים ממש בכל יום להתחיל מחדש כל יום".

 וכשאדם לומד את הדבר הזה הוא יכול מכל יום להוציא הרבה, אבל אם הוא לא לומד את זה אז הוא נשאר בסוף בלי כלום.

גם הינדיק  יכול להיות בן אדם
אם אתה מאמין שאפשר לקלקל, תאמין שאפשר לתקן
מי שמפחד מאחד, לא מפחד מאף אחד, ומי שלא מפחד מאחד, מפחד מכל אחד
הצטרף 21/07/2008
הודעות 7,746
 10/08/2011 02:06

הינדיק, מתנצל, לא הבנתי את הנקודה שלך, את הפרשנות הזאת, ההצמדות לצמד המילים תחת השמש. בספר קוהלת מהציטוט מפרק א' פסוקים 9-11 : "מה-שהיה, הוא שיהיה, ומה-שנעשה, הוא שיעשה; ואין כל-חדש, תחת השמש.  י יש דבר שיאמר ראה-זה, חדש הוא:  כבר היה לעלמים, אשר היה מלפננו.  יא אין זכרון, לראשנים; וגם לאחרנים שיהיו, לא-יהיה להם זכרון–עם שיהיו, לאחרנה. "

תחת הירח, הינדיק, יש חידושים,או כאשר יש ליקוי חמה פתאום כן יש חידושים ?!

העיתוי, זה לא העיקר אצל קוהלת, להיפך: הוא טוען שלזמן אין כמעט חשיבות.

כל דבר שנראה לך כחדש? זה משהו שניסו בעבר, ונשכח.

מה שהיה בעבר, זה מה שימשיך בעתיד.

ואל תדאג, כמו שלא זוכרים מי הנהיגו את אותם דברים שנראים לך כעת כחידושים,ככה גם אותך לא יזכרו כמו שאתה לא זוכר את מי שהיו בעולם לפניך, אבל גם את יורשיך העולם ישכח.

הצטרף 13/10/2010
הודעות 449
 13/08/2011 23:40

קאי אחרי שתקרא/תשמע הקטע ועדיין לא תבין

אשמח לענות לשאלות.

דרך אגב מפה באה הברכה שלי ליום ההולדת שלך

גם הינדיק  יכול להיות בן אדם
אם אתה מאמין שאפשר לקלקל, תאמין שאפשר לתקן
מי שמפחד מאחד, לא מפחד מאף אחד, ומי שלא מפחד מאחד, מפחד מכל אחד
הצטרף 21/07/2008
הודעות 7,746
14/08/2011 03:29

הינדיק, כשקראתי והבאתי את איוב, התכוונתי שאין חדש באופן כללי, בני האדם ינהגו כפי שנהגו בעבר.

כל פיתרון או פיסת מידע שנראית חדשה, זה פיסת מידע שהיתה ידועה בעבר, ונשכחה.

ראה התפישה של היוונים שהעולם הוא עגול, ושהכוכבים וכדור הארץ סובבים את השמש, שבימי הביניים נשכחה, נדחקה, ורק אחרי כמה מאות שנים, חזרה עוד הפעם לתודעה.

מהבחינה הזו, ביהדות המצב יותר טוב, כי במשנה תמיד מוזכרת במפורש עמדת המיעוט, אפילו שההלכה היא לא לפי אותה עמדה, עדיין שימרו אותה כי אולי ביום מן הימים בעתיד, היא תתאים יותר לצרכי העם.  הרמב"ם, דיי מחק את ריבוי הדיעות הזה,ואף לא איפשר לחלוק אחריו כשלא הציג את המקורות שבעקבותם פסק כפי שפסק בכל הלכה, ולכן על דבריו יש פרשנות רבה שמנסה להבין על מה הוא מסתמך בפסיקותיו, ולמה פסק דווקא ככה.

עם זאת, העובדה הזו , שמה שהיה הוא שיהיה,לא אומרת שאין שינויים מסוימים. הרי החיים השתנו עם מהפכת הגלגל, מהפיכת המצאת הדפוס, המצאת הנול לאריגה או המהפיכה התעשייתית, הכנסת פס הייצור, וכעת האינטרנט .

אבל, צורות חשיבה לא משתנות כל כך מהר, ולא נעלמות. אולי יקראו להן בשם אחר,אבל הן יהיו קיימות.

זה לא אומר שבני אדם מסוימים לא ישנו צורת חשיבה או התנהגות, אלא שהרוב ינהגו בצורה דומה ככל הניתן לצורה שאבותיהם נהגו , ולא רק בכביש, אלא כאורח חיים.

ברשותך, אתן כדוגמא את איסלנד.

איסלנד עברה ב30 השנים האחרונות בצורה מהירה וחד מחברה מסורתית, שעיקר הפרנסה והכלכלה מבוססת על דיג, צייד לוויתנים  וקצת כבשים, לכלכלה צומחת עם המון השקעות במניות בבנקים,ושל הבנקים עצמם במניות הסב פריים. המשבר הכלכלי של ארצות הברית, פגע בכלכלה של איסלנד בצורה כל כך קשה, שמקדונלד, רשת עולמית החליטה שאין טעם להחזיק את הסניף באיסלנד. כעת, בעקבות המשבר הצעירים שוב חזרו לעבוד בדיג, כולל ציד לוויתנים לצערם של אנשי גרינפיס. האם אלו אנשים מאותם משפחות שגם קודם עסקו בדיג וציד לוויתנים? אני לא יודע,אבל אני בטוח שאחוז העוסקים במקצועות המסורתיים יעלה עד שיהיה שוב קרוב למה שהיה לפני 30 שנה.

על אהבה בעידן האפליקציות

View from Parliament's terrace
View from Parliament's terrace (Photo credit: stevenjbaker)

 

הצטרף 23/07/2008
הודעות 3,292
17/07/2011 14:14

מספר הרווקים והרווקות בישראל עולה בהתמדה, ומאות אלפים מחפשים אחר אהבה. הביקוש הגדול מביא איתו שלל אפשרויות חדשות להכיר. האם זה עובד?

כאן.

הצטרף 21/07/2008
הודעות 4,914
19/07/2011 15:52

מספר  הרווקים והרווקות בישראל עולה באופו יחסי לגודל האוכלוסיה??? – לא נראה לי. האוכלוסיה גדלה בשנים האחרונות והיחס בין רווקים לשאינם נשאר כשהיה, נדמה לי.

אז יס, מה דעתך על כל האפליקציות האלה? זה עובד, מנסיונך?

אני מכירה רק חלק קטן מהן, וגם זה ברפרוף: הן לא נראו לי מהתחלה. מתוכן, הרשתות החברתיות טובות להגדלת מעגל המכרים והחברים, אבל לא לשידוכים – כך מנסיוני הפרטי. ניסיתי קצת, ראיתי מה יוצא והפסקתי לתלות ציפיות שווא.

הצטרף 23/07/2008
הודעות 3,292
20/07/2011 01:01

לגבי האפליקציות הספציפיות שהראו בכתבה מתוך האייפונים למיניהם – אין לי נסיון.

אתרי הכרויות – לי אישית לא עבד וממשיך לא לעבוד.

שדכנות – לצערי לא עבד ואני אומרת לצערי כי הייתי משוכנעת שבעל / ת מקצוע כן יוכלו לעזור לי.

הכרות מקרית דרך רשת חברתית כפייסבוק או סטארט שהופכת לקשר רומנטי, יכול לקרות, לי קרה פעמיים, אבל אני חושבת שזה נדיר.

כעת אני מחפשת שיטות  נוספת שיכולות להועיל, כיוון שאני לבד כבר המון זמן, יש לך רעיון?

הצטרף 23/07/2008
הודעות 3,292
22/07/2011 19:48

יכול להיות ששדכנות כן יעבוד עבורי חיוך. אגלה אם כן או לא בימים הקרובים.

 

מה בין רומנטיקה לתשוקה?

הצטרף 23/07/2008
הודעות 3,292
05/07/2011 23:49

קראתי מאמר מעניין בנושא ומחכה לשמוע את דבר המומחים. קטונתי מלהגיב בנושא לאור מצבי חסר האהבה, חסר הרומנטיקה ולגבי תשוקה, אצלי היא יכולה לבוא לידי ביטוי רק בחלומות. אשמח להמלצות.

לכאן.

 
הצטרף 21/07/2008
הודעות 4,914
06/07/2011 09:52

היי יס,

כפי שאת יודעת – אני בהחלט לא מומחית מקצועית בנושא, אבל כל חיי אני עובדת עם אנשים – כקבוצות וגם אחד על אחד. על סמך הנסיון הזה אני מסכימה לגמרי עם האבחנות שבמאמר, על אף שלא זכיתי ליחסים ארוכי טווח המבוססים על אהבה רומנטית.

למעשה, נתקלתי הרבה מאד בטענה שיחסים כאלה קיימים רק באגדות, שזאת לא יותר מאשליה שמוכרים לקוראי הרומן הרומנטי. כשמדברים על זה בחברה יש תמיד כמה ששותקים: בדרך כלל הם אלה שיודעים מנסיון שאין שום אמת בטענה הזאת – אבל הברכה שורה רק במה שנסתר מן העין, אז הם שותקים. חפשי את השתקנים האלה, יס (:

 
הצטרף 23/07/2008
הודעות 3,292
06/07/2011 13:32

מדברייך אני מסיקה שכדאי לי למצוא בן זוג שתקן. במצב כזה נוכל להקים מנזר מתחרה למנזר השתקנים, כי גם אני שתקנית לא קטנה . אגב במקרה שלי אני דווקא שותקת לא כי אני יודעת את סודות הרומנטיקה יותר ביחס לאחרים אלא להיפך.

 
הצטרף 21/07/2008
הודעות 7,746
06/07/2011 19:54
yasminal:

מדברייך אני מסיקה שכדאי לי למצוא בן זוג שתקן. במצב כזה נוכל להקים מנזר מתחרה למנזר השתקנים, כי גם אני שתקנית לא קטנה . אגב במקרה שלי אני דווקא שותקת לא כי אני יודעת את סודות הרומנטיקה יותר ביחס לאחרים אלא להיפך.

מקווה רק ששמישהו שקרא את ההמלצה של לאקי, ואח"כ הכיר אותך, לא יאשים אותך בהתחזות….

 
הצטרף 23/07/2008
הודעות 3,292
06/07/2011 23:54

למה אתה מתכוון? למה התחזות?

 
הצטרף 21/07/2008
הודעות 7,746
06/07/2011 23:57

אחד יראה כמה הרבה את מדברת, יחשוב זאת בטח יודעת את הסוד שמצליח לקשר בין רומנטיקה לתשוקה… ויגלה בסוף ש"במקרה שלי אני דווקא שותקת לא כי אני יודעת את סודות הרומנטיקה יותר ביחס לאחרים אלא להיפך"

 
הצטרף 21/07/2008
הודעות 4,914
07/07/2011 00:26

כמילות השיר:

"מה אומרות עינייך, עינייך, עינייך,

בלי לומר עד תום, עד תום?"

 
הצטרף 23/07/2008
הודעות 3,292
07/07/2011 00:49

אני מדברת הרבה? אולי כן… אבל לראות אותי מדברת הרבה זה נדיר לדוגמא: אתה ואני, אנחנו אכן מדברים הרבה אבל נראה לי שתורם לזה המחשב… זוכר איך שתקנו כשניפגשנו פנים אל פנים? מקווה שלא לקחת אישית ככה זה עם כולם :). לסיכום אני מדברת הרבה מרחוק ובלי להשמיע קול. גם בטלפון אני מתביישת לדבר, תשאל את יהודית :).

 
הצטרף 23/07/2008
הודעות 3,292
07/07/2011 01:03

נזכרתי בשיר המקסים הזה

 
הצטרף 10/07/2008
הודעות 20,144
08/07/2011 19:41

תרשו לי בבקשה להגיב עם שיר שכתבתי לאהבת חיי ליעל.

אודה לך אלי

אודה לך אלי על זו המתנה,

להיות עם יעל עשרים שנה!

אך אבקש מנה נוספת,

אנא אלי תן לי תוספת!

כול יום עם יעל שווה זהב,

הן היא האישה אותה אוהב!

בחברת יעל לי כה נעים,

כל מזון שתכין לי טעים!

איתך יעל זכיתי באושר,

רק שנזכה למעט כושר,

לא יזיק גם מעט עושר,

אך העיקר הוא האושר!

תמיד אמשיך ואתפלל,

לשלומך אהובתי יעל!

תמיד לשלומי את דואגת,

אשרינו שכעת את חוגגת!

איש את רעותו נאהב,

כך נמשיך בגיל זהב!

מוקדש לאהובתי יעל,

האוהב משה עמנואל.

מנהל קהילת חמשישים  חולמים ומגשימים
לא חשוב הגיל!
חשוב התרגיל!
 
הצטרף 23/07/2008
הודעות 3,292
08/07/2011 22:59

מרגש 🙂

 

אורחת

(אורח)
13/07/2011 13:38

איזה שיר יפה. מרגש מאד. כיף ליעל!

למה חיבוק עדיף על סקס?

Representing the famous balcony scene from rom...

הצטרף 23/07/2008
הודעות 3,292
15/07/2011 12:40

באופן אישי גם בלי להסתמך על מאמרים מקצועיים אני תמיד הרגשתי שחיבוק עדיף על סקס, עכשיו מצאתי לזה הוכחה. מוזמנים לקרוא כאן ולהגיב. להמשיך לקרוא למה חיבוק עדיף על סקס?

נגמרו לי הרעיונות – צריכה עזרה

18/06/2011 01:53

צריכה רעיונות לשירשורים עבור בני נוער, בדיחות (לא גסות), קטעים מצחיקים מיוטוב, תמונות, אוכל, מוסיקה טלוויזיה וכו, כתעסוקה וירטואלית לחודשי הקיץ עבור הילדים שאני חונכת. צריכה בערך 14 שירשורים (7 פעולות בשבוע ונותרו שבועיים).

בתודה מראש.

Y

(אורח)
18/06/2011 02:14

מה זה??

חונכת פנים מול פנים או דרך האינטרנט?

בכל אופן הנה כמה רעיונות

ללמוד אנגלית דרך סיפרי ילדים ודרך הכרות התרבות האחרת וכו מעשיר גם את האנגלית ואוצר המילים גם אם תהיה בחירה לסיפורים לגיל הרך:) – אפשר אגב לעשות חיפש לקריאה ווירטואלית וויזואלית שתיצור עניין

משחקים לימודיים גם הנאה גם משחק גם אתגר ועניין יש שם לימוד פסנתר (חליל וגיטרה) עם המקלדת שגם לומדים מוזיקה מן העולם , גם הקלדה מהירה כמשחק וכו

מקווה שעזרתי – והאינטרנט מלא בדברים מעניינים

18/06/2011 04:14

Y,

המדובר בחניכה דרך האינטרנט. יסמין היא אשת חינוך עם התמחויות מיוחדות……וגם אחת מחברות הקהילה הכי ותיקות, לכן לגבי חלקנו לפחות אין צורך שתסביר יותר מדי בקשות כאלה: ככה זה כשמכירים (:

יס,

אנסה לאתר עבורך חלק ממה שביקשת פה. לגבי הומור ביוטיוב, אצלנו בבית זה התחום של איתי – אבקש ממנו לתרום מהידע הנרחב שלו כשיגיע בעוד שבוע (יש לו כמה וכמה הומוריסטנים שהוא עוקב אחריהם שם, וגם כמה סדרות מצחיקות)

בינתיים, חניכייך מוזמנים לעבודה הקייצית החלוצית שלנו בקוטב הצפוני. זה משעשע, מזכיר כמה אגדות מארצות הצפון, כמה שירי ילדים – כמו סבא אליעזר שמשך בגזר (כנראה שבקוטב הצפוני המשפחה וחיות הבית לא יספיקו – וצריך דחפור), או "כך הולכים השותלים, רון בלב ו…". למרות המסר הלא חינוכי, העבודה הזאת מועילה מבחינה פסיכולוגית וגם יכולה, בהנחייתך, להעביר ערכי רדיפת שלום, ריסון עצמי, יתרונות העידון באמצעות סובלימציה…

18/06/2011 14:12

y

תודה על הרעיונות מדובר על חניכה דרך האינטרנט גם במכתבים אישיים וגם בפורום מיוחד לדבר. את מכסת המכתבים האישיים כבר סיימתי. כעת כמו שכתבתי נשאר לי רק לפתוח מספר שירשורים אחרונים בפורום.

הפעילויות שהצעת נראות אכן נחמדות, אך לצערי בני הנוער שאני חונכת הם בעלי פיגור קל עד בינוני לכן האנגלית לא באה בחשבון (אלא אם כן מדובר בקליפ – חלקם אוהבים מוזיקה לועזית). אפשר גם לשים קישורים לסרטים באנגלית בהנחה שההורים יושבים איתם ומתרגמים להם.

יש למצוא נושאים מתאימים לרמתם ועם זאת שישמרו על כבודם כבני נוער בני 16- 18. למשחקים הלימודיים מאתר זולו כן שמתי קישור, נראה לי שהם יאהבו.

יהודית – תודה על ההמלצה, הסתכלתי בשירשור ואני עצמי לא הבנתי את המשחק חיוך.

18/06/2011 16:25

יש שמה 2 קישורים לאותו משחק, גירסא ראשונה שלו, וגירסה שניה.

המטרה היא להעיף את הפינגווינים כמה שיותר רחוק. לחיצה ראשונה על רווח, מפילה אותם, לחיצה שניה גורמת לייטי לחבוט.

היות שקרה לי כמה פעמים, שהייטי העיף את הפינגווינים, ושתל אותם, כמוצג בתמונות, הועלה השירשור הזה, שכל מטרתו היא הפינגווינים שהועפו ו"נשתלו" .

Y

(אורח)
19/06/2011 16:06

נחמד שעזרתי קצת:)

בזולו הזה צריך להיות עוד דברים : יש משחקים שם מתכונים סיפורים קצרים

סרטונים מצחיקים וסבלנות לחפש:)

זה שיר שאהבתי ועדיין לא נמאס עלי

ועוד אחד יפה

שירים אין לי בעיה להוסיף ולהוסיף אם תרצי…אולי אפטיקאי ולאקי יצטרפו:)

ובוואלה יש אולי סרטים וסדרות של YES אבל לא בטוח…

בהצלחה.

Y

(אורח)
19/06/2011 16:12
 Anonymous:

נחמד שעזרתי קצת:)

בזולו הזה צריך להיות עוד דברים : יש משחקים שם מתכונים סיפורים קצרים

סרטונים מצחיקים וסבלנות לחפש:)

זה שיר שאהבתי ועדיין לא נמאס עלי

ועוד אחד יפה כאן בכלל התכוונתי לשיר הנה הוא:)

שירים אין לי בעיה להוסיף ולהוסיף אם תרצי…אולי אפטיקאי ולאקי יצטרפו:)

ובוואלה יש אולי סרטים וסדרות של YES אבל לא בטוח…

בהצלחה.

22/06/2011 14:10

תודה למי שסייע, ככל הנראה סיימתי את תפקידי היום ולא ב- 31, כי הפצצתי בנושאים :).