בשנת 2015 הפכה צרפת למדינה המסוכנת ביותר ליהודים באירופה. זו אינה עוד אנקדוטה או פאניקה חסרת בסיס: הנתונים מצביעים על עלייה דרסטית במקרי האלימות האנטישמיים נגד יהודים. רבים מנסים להציג את המגמה הזו על רקע השינויים הדמוגרפיים שעוברת החברה הצרפתית, או ליתר דיוק, האחוז הגבוה של המוסלמים במדינה (עשרה אחוזים), אשר מפעילים לחץ כדי לשנות את דעת הקהל. אך למעשה, השינוי שעברה צרפת, ממדינה שבעבר הייתה מאוד פרו-ישראלית, בעלת ברית למעשה, למדינה פרו-ערבית שמעניקה סביבה ידידותית לאנטישמיות ולאנטי-ציונות, טמון במלחמת ששת הימים.
באופן ספציפי, האיש שאחראי לכך הוא נשיא צרפת באותה תקופה – שארל דה גול, שאותו כינה בן גוריון: "המדינאי הגדול ביותר של המאה ה-20". דה גול האשים את ישראל בפרוץ מלחמת ששת הימים והטיל עליה אמברגו. אך הכרזת האמברגו לא הייתה אחרי המלחמה, כפי שהתקבע בזיכרון הקולקטיבי, אלא דווקא שלושה ימים לפני פרוץ המלחמה. יתכן שזו היתה תרומתו של הגנרל דה גול להחרפת המשבר שדחף את ישראל לצאת למלחמה ב-5 ביוני 67'. עתה, בימים בהם אנו עוסקים במלחמה שהתרחשה בארצנו לפני 48 שנים, זו הזדמנות מתאימה לחזור לשנות ה-60' של המאה הקודמת ולנסות להבין מה בדיוק קרה בין ישראל לדה גול.
היה ב- מידה | שארל דה גול והחרם שלפני עידן "הכיבוש" – מידה.
ביום השנה ה-48 לפרוץ מלחמת ששת הימים –
אהבתיאהבתי