תודה ליידי סנו!
אשתדל לתת איזה כיוון שיסביר את הבעיה שהעלית.
אנו לומדים מהמקורות, שכל הנשמות בטרם בואם לעולם הזה שוכנים מתחת לכסא הכבוד ונהנים מכל הטוב הצפון שם למעלה, אבל מכיון שהם לא עשו כלום בכדי לרכוש את הטוב הזה, זה נחשב ללחם חינם, בלשון הזוהר זה מכונה "נהמא דכסופא" = לחם של בושה, המשמעות הוא על פי משל לעני שדופק על דלתינו ומבקש נדבה, הוא מתבייש כשהוא מקבל את הנדבה כי הוא קיבל אותה בחסד ולא בדין, לא כן אם יקיש על דלתינו כרוכל שמוכר משהו, גם אם הנותן והמקבל מודעים לזה שהסכום שנתנו הוא מעבר לערכו של הדבר שרכשנו בכל זאת אין העני מתבייש לקבלו כי הוא מרגיש שנתן משהו בתמורה.
כן הדבר עם הנשמה, כל עוד היא לא ירדה לעולם היא מקבלת "לחם חסד" ועל כן היא נשלחת לעולם הזה ומתאפשר לה לרכוש תורה ומצות ומעשים טובים שמזכים אותה לכשתחזור למעלה לקבל את כל הטוב הצפון בזכות ולא בחסד.
ועל כן הנשמה לכשעצמה כשהיא יורדת לעולם הזה מודעת גם כאן לתפקידה, "הבעיה" הוא שמבנה הגוף הוא שהמוח מסנן את הידע הטמון בנשמה ומעבירה רק את ההכרח לנו לדעת לקיומינו המינימלי, כל השאר נשאר עצור בתוך הנשמה פנימה ומתגלה רק באמצעות לימוד ומחשבה מעמיקה.
הסיבה לזה הוא גם פשוט, נתאר לעצמינו שהיינו רואים מול עינינו כל הזמן את הגן עדן או הגהנם, היתה נוטלת מאיתנו הבחירה! מי זה שרואה מה הוא עומד להשיג לטוב ולמוטב שימשך לדבר שירחיק אותו מהגן עדן או יקרב אותו לגיהנם? ועל כן רק כשיש בחירה וניתנת האפשרות החופשית לעשות או לא לעשות להימנע או לא להימנע, יש אתגר בין המשיכה היצרית לבין המשיכה הרוחנית, וכאשר האדם מתגבר על המשיכה היצרית ומגביר את המשיכה הרוחנית רק אז הוא רכש בדין את "שכרו".
חז"ל אומרים בראתי יצר הרע בראתי לו תורה תבלין כנגדה. פירוש הדברים, הגוף הוא חומרי שחי במגרש הביתי החומרי, לעומת הנשמה שהיא אורחת במגרש זר, זאת ועוד, הגוף הוא מבחוץ לעומת הנשמה הקלועה בפנים בתוך הגוף, זה יוצר מצב לא מאוזן בהתמודדות בין הגוף לנשמה, ועל כן רוב הסיכויים שניכשל במשימתינו, ועל כן בכדי לאזן את ההתמודדות נתן לנו את התורה ככח נגדי ליצרים, שיאזן את ההתמודדות לנקודת מוצא שוויונית.
יודגש אין התורה תעודת ביטוח שמי שהכריז על נכונות לקבל עליו את עול התורה והמצוות שהוא כבר מוגן מכשלונות ומיצרים, היא בסך הכל מעמידה אותו על קו זינוק שוויוני בין החומר לרוח ומשם מתחילה כל ההתמודדות לאורח כל החיים.
אגב זה מסביר גם את מה שתמיד שואלים אנשים דתיים "מה אתה לא מספיק חזק לעמוד על דעתך? להגן על עמדותיך, לשמור על אורח חייך לא להיסחף אחרי החברה?" לא ולא, אין אף אדם מוגן נגד יצרים, כולנו מתמודדים ואין שום צורך להעמיס אתגרים לא הכרחיים על אלה הקיימים ממילא, כל תוספת כזאת שוב מפר את האיזון.
וכאשר ברור לנו מה המטרה שאנו רוצים להשיג אל לנו להוסיף אתגרים שעלולים להרחיק אותנו ולהקשות עלינו להשיגו.
|
מה דעתך? Comment