תגית: כבוד האדם

Speaking Hebrew at Penn Station

My surprising encounter with a beggar in New York City.

מקור: Speaking Hebrew at Penn Station

מודעות פרסומת

בסאם עיד בביקורת כפולה: נגד אירופה ונגד הפלסטינים

דברי בסאם עיד כפי שפורסמו בבלוג של ישי פרידמן וכפי שפורסמו ב"שביעי"

"נו, אז אתה לא רוצה לעשות לביתך? תעזוב את הרשות ותתמקד בישראל.

"אם אני רוצה להקים ארגון נגד ישראל, אני מבטיח לך שכבר מחר חצי מיליון דולר אני מקבל משבדיה. בדוק. אבל הכסף לא מעניין אותי. אני רק לא מבין את האירופאים מה ההבדל בין ארגון זכויות אדם שמגן על אחמד מישראל לארגון זכויות אדם שמגן על אחמד מהרשות."

"
בסאם פעיל זכויות אדם שעזב את בצלם בגלל הפוליטיקה שלו, מתראיין ומותח ביקורת על השחיתות שיש ברשות, ועל העובדה שאין כיום אירגונים פלסטינים שמעזים למתוח ביקורת פנימית על הרשות,וגם אירגוני זכויות האדם הישראלים מתמקים רק בעוול שהישראלים גורמים לפלסטינים ומתעלמים מהעוול שהפלסטינים עושים לעצמם, לעמם.

בסאם עמד בראש אירגון שכזה בעבר טוען שאין אף מדינה אירופאית שמוכנה להכיר ולהפנות כספים לעמותה שבודקת את העוול של החברה הפלסטינית לעצמה. זה מנוגד לסיפור הכללי שישראל היא הנבל וכל תחלואי החברה הפלסטינית זה בגלל הכיבוש.

מחשבות של בסאם על האלימות בחברה הפלסטינית:
"הייתי במחנות פליטים וראיתי ילדים בני 6 לובשים מדים של 'אל קאסם', לוקחים רבים מפלסטיק, רצים אחד אחרי השני, מרביצים אחד לשני באלימות וזה מזעזע. אני מאוד מצטער אבל זה לא שייך לכיבוש ולא להתנחלויות זה קשור לחינוך וזה כואב לי מאוד לראות את הילדים הללו. כפלשתינאי זה מאותת לי שהעתיד הוא הולך להיות קצת חשוך".

התפתחות בחקירת הרצח של מוחמד אבו חדיר

המשטרה מוסרת כי יש התפתחות משמעותית בחקירת הרצח של מוחמד אבו חדיר, שנחטף בדרכו הבייתה מהמסגד וגופתו נמצאה שרופה בשטח פתוח .
המשטרה עדיין לא יכולה לקבוע מה המניע לרצח הזה, אבל אבו חדייר נשרף בעודו בחיים לפי טענת שר המשפטים הפלסטיני שמסתמך על ממצאי נתיחת גופתו באבו כביר .

טארק אבו חדייר, בן דודו של הנרצח שנעצר כחשוד בידויי אבנים ובזריקת בקבוק תבערה לעבר השוטרים והוכה ע"י שוטרי מג"ב בהתפרעויות שהחלו בלוווית בן דודו, שוחרר אך יצטרך לשהות מחוץ לשועפט ולהפקיד ערבות בסך 3,000 שקלים.(עומר עופרים, מבזקי ynet)

האחות שטיפלה בטארק אבו חדייר הגיבה לפירסומים שלו בפייסבוק, וכתבה שהיא אינה בטוחה שהנער שנראה מוכה ע"י חיילי מג"ב בסירטון הוא אכן טארק אבו חדייר . המכות שקיבל הן יבשות בלבד לדבריה.

 בינתיים השד הלאומי יצא מהבקבוק והקיצונים בכל צד מנסים להבעיר את השטח ולא להשיג צדק או עשיית הדין עם הרוצחים.התגובה הכי שקולה ומדודה ולדעתי נכונה היתה של ישי פרנקל, הדוד של נפתלי פרנקל  הי"ד , שאמר בשם משפחת נפתלי:
"איננו יודעים במדויק מה אירע הלילה במזרח ירושלים, והנושא נבדק במשטרה, אולם אם אכן נרצח צעיר ערבי על רקע לאומני, מדובר במעשה מחריד ומזעזע. אין הבדל בין דם לדם. רצח הוא רצח, יהיו הלאום והגיל אשר יהיו. אין הצדקה, אין סליחה ואין כפרה על רצח כלשהו" .

 

rotter – סטודנט לרפואה שנה ג בטכניון מתגאה ברצח שלושת הנערים

rotter – סטודנט לרפואה שנה ג בטכניון מתגאה ברצח שלושת הנערים.

 

אם הידיעה אכן נכונה, והסטודנט אכן לומד רפואה, הנה רופא לעתיד שכבר עכשיו ניתן לפסול מתפקידו מאחר ששכח את שבועת היפוקרטס או שם עליה קצוץ. מי מאיתנו היה רוצה רופא שמתגאה ברצח?
אולי הוא יכול להיות רופא במכון פתולוגי, שם לא יוכל להרוג את הפציינטים שלו עם המוסר הכפול או חוסר המוסר שלו כבנאדם.

משטרת הצניעות עברה על הצילומים לספר המחזור

תלמידות תיכון מיוטה ארה"ב זועמות על כך שבספר המחזור תמונותיהן  נערכו והסתירו חלקים מגופן: לחלקן נוספו שרוולים או חולצות בסיס שלא לבשו בזמן הצילומים. השינויים לא היו אחידים אצל כל הבנות . אחת הבנות אף זכתה להחלקה של שערה. בזמן הצילומים היה שלט שהודיעה שתמונות שאינן עומדות בקוד הלבוש עשויות להיערך.

דברי התלמידה רייצ'ל ראסל לפוקס :

  1. "היו הרבה בנות שלבשו גופיות וחציין נערכו וחציין לא",
  2. "אני מרגישה כאילו הם הטילו פתקים עם שמותינו לכובע ושלפו פתקים כדי להחליט את מי לערוך".

מה דעתכם? האם ראוי לבטל את העריכה של התמונות שלא עמדו בקוד הלבוש מאחר שהחלת התקנון לא היתה שיוויונית?

או שיש להחיל את קוד הלבוש על כולם ולערוך את כל התמונות שלא עמדו בתקנון לפני חלוקת הספר?

אדל ביטון תישאר עד ספטמבר בבית לווינשטיין

אדל ביטון היא היחידה ממשפחתה ששרדה זריקת אבנים שהובילו להתנגשות מכוניתה במשאית. היא הועברה לשיקום בבית לווינשטיין, ולאחר זמן מה הוחלט  לשחררה מבית החולים מאחר שאין ביכולת צוות בית החולים לשקם אותה. המשפחה ביקשה וקיבלה דחייה של חודש  שנגמר בתחילת פסח, ומאז התנהל מאבק סביב מועד שיחרורה מבית החולים.

איני בא בתלונות לבית לווינשטיין על חוסר התחשבות מאחר שזהו מוסד שיקומי ולא סיעודי. אם הוחלט שאין ביכולתם לשקם אדם, אותו אדם מונע ממישהו אחר את התחלת השיקום שלו מאחר שיש רשימת המתנה ארוכה למוסד.

איני בא בתלונות למשפחתה, שרוצה ובצדק להשאיר את אדל ביטון במקום שבו היא תקבל טיפול טוב יותר ובמקום שנגיש עבורה.

לדעתי התפקיד של המדינה הוא לדאוג ולסייע בהנגשת הבית, הרי היא נפגעת פעולות איבה או טרור. זה הגורם האנושי בתאונה. אם משרדי המדינה יקלו על התאמת והנגשת בתים לנכים הן מבחינת טפסים ואישורים שצריך לקבל והן בכספים או מענקים ראשוניים ואולי אף הלוואות בתנאים נוחים שיעזרו להתחיל את השיפוץ שיאפשר לה להתגורר עם משפחתה במקום נגיש ומותאם.

הרב פירון: החרדים מרחיקים את היהדות מהפרהסייה

דברי הרב פירון לאחר העצרת הגדולה של החרדים: "אם החרדים היו מצטרפים לחיים כאן, היה נוצר פה שיח הרבה יותר עמוק, ומדינת ישראל היתה הופכת להיות הרבה יותר מסורתית. הבדלנות החרדית והתמונות שראינו אתמול מרחיקות את היהדות מהפרהסיה של מדינת ישראל".

מה דעתכם? האם הפסקת ההתבדלות של החרדים אכן תאפשר ליהדות להגיע לפרהסייה עם פחות התנגדות ואנטגוניזם מצד הציבור?

תמונות של תלמידות הופצו

תמונות וסרטוני סקס שבהן צולמו תלמידות מתיכון בכרמל הופצו באינטרנט. התלמידות המצולמות הגישו תלונה במשטרה, מאחר שהתמונות והסירטונים הועלו ללא אישורן וללא ידיעתן.
למרות שלפני כחודש אושר בכנסת  "חוק הסרטונים" , חוק שקובע הקובע כי מי שהעלה לאינטרנט או הפיץ תמונות של אדם אחר ללא אישורו ייחשב למטריד מינית שביצע "אונס וירטואלי". העונש המקסימלי שנקבע לעבירה זו הוא  מאסר לחמש שנים. הורי תלמידים בבית הספר הגיבו ואמרו: "הבנות הן הבעיה ולא התלמידים שהפיצו את התמונות" .

מה דעתכם? האם ההורים צודקים והתלמידות הן הבעיה, או התלמידים שהפיצו את הסירטונים?

 

 

שוטר לאישה אובדנית:"תתאבדי"

תראו את הסרטון. אין מילים.

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4433018,00.html

 

הצהרות שווא מונעות ממשפחות עניות להכניס ילדים לגן מסובסד

הצהרות שווא מונעות ממשפחות קשות יום להכניס את הילדים לגנים מסובסדים
עד לפני כשנה, נדרשו אמהות חד הוריות להביא תצהיר של עו"ד שהן אכן חד הוריות.
לפני כשנה, הצורך בתצהיר של עו"ד ירד.בעקבות זאת, ישנו זינוק של 45% במספר הנשים שהן חד הוריות. ישנם מעונות של ויצ"ו שכל הילדים שהתקבלו אליהם  (מתחת לגיל שלוש) הם של נשים חד הוריות. חלקן אכן חד הוריות ללא תמיכה או זוגיות, אבל חלקן מנהלות משק בית משותף עם עוד גבר למרות שאינן נשואות לו.
מאחר שאין קריטריונים לגבי גובה ההכנסה, או בדיקה אז אותן נשים שמצהירות על עצמן כחד הוריות למעשה חוסמות את האפשרות של זוג נשוי שבמצב כלכלי קשה, להכניס את הילד לגן מסובסד בפיקוח של משרד החינוך.

אין שום קריטריון או בדיקה של גובה ההכנסה , אז כל אם חד הורית  שמודיעה שהיא חד הורית, כמעט אוטומטית מקבלת מקום בגן מסובסד, ואילו בקשות של זוגות נשואים נדחות אוטומטית, פשוט כי יש ביקוש שממלא את כל המקומות המסובסדים.

מריון ברטולי- מנצחת אמיתית

שדרן הBBC ,ג'ון אינוורדייל, אמר על מריון ברטולי, המנצחת של טורניר ווימבלדון לנשים:
"האם אתם חושבים שאביה של ברטולי אמר לה שהיתה קטנה: 'לעולם לא תהיי יפה, לעולם לא תהיי שראפובה, את חייבת להיות קשוחה ולוחמנית'"?

מריון ברטולי לא התרגשה כששמעה את הדברים ואמרה בתגובה אליהם:
"בכנות, זה בכלל לא משנה…נכון, אני לא בלונדינית. זו עובדה. האם חלמתי אי פעם על חוזה דוגמנות? לא, צר לי. חלמתי על זכייה בווימבלדון"

הBBC התנצל  על דברי השדרן.

לדעתי, מריון ברטולי היא המנצחת האמיתית מהסיבה שהיא התנערה בצורה אלגנטית, פשוטה מביקורת מעליבה ולא עניינית. האם נדרש יופי כדי להיות אתלטית טובה, או כדי להיות בכושר שחיוני לניצחון ?
האם רוב הנשים שניצחו בטורניר של ווימבלדון, פנו או עסקו בדוגמנות אח"כ? לא.
ומריון ברטלי הזכירה לקהל ולצופים שאולי כיף לצפות במשחקים של שרפובה או האחיות וויליאמס כי הן סקסיות, או נאות, אבל זה לא הופך אותן לשחקניות טניס טובות יותר.

ברור שיהיו אנשים שיצפו בטניס או באתלטיקה קלה, רק כי הנשים הן חטובות, ולבושות בבגדי גוף, אבל אותם ההישגים האישים של הנשים כספורטאיות פחות משנים להם, בדיוק כמו שיש מי שצופה בכדורסל או בפוטבול (אמריקאי) רק כדי להסתכל על המעודדות.

סודני דקר שישה בני אדם, אחד מהם במצב קשה

סודני דקר שישה בני אדם בדרום תל אביב. אחד מהם במצב קשה.
היום בבוקר בסביבות 11:00, התנהל ויכוח בין שני סודנים בדרום תל אביב . אחד מהם שלף סכין באורך של 40 ס"מ, דקר את חברו, ישראלים שניסו להפריד בינהם, או מי שנקלע בדרכו כדי לברוח מהאזור, כולל להמשיך לקרוא סודני דקר שישה בני אדם, אחד מהם במצב קשה

העד יצא מהארון

עד המדינה בפרשת הרצח בבר נוער, שברח מדירת המסתור ומהבלשים ששמרו עליו לפני כמה ימים, נתפש  .הוא אפילו התראיין לעיתונות לפני שהמשטרה הצליחה לאתר אותו, ולתפוש אותו מחדש.הוא התנגד למעצר בהתחלה, אבל אחר כך התלווה לשוטרים מרצון, יתכן לאחר שהובהר לו כי אם לא יתלווה אליהם, יגדל הסיכוי שההסכם איתו יבוטל, והמשטרה תוכל להעמידו לדין על חלקו בפרשת הרצח בבר נוער.

לדעתי, זה דיי סגירת מעגל  שהעד המרכזי בפרשת רצח בבר נוער, מוסד לגאים ולגאות, יצא מהארון מילולית כשהשוטרים באו לתפוש אותו ולהחזירו להגנה משטרתית.
http://www.mako.co.il/news-mivzak&id=baeaa575da925210VgnVCM100000290c10acRCRD

אם הנרצחות מפורעה תובעת את המשטרה

לפני כמה זמן פירסמנו כאן פוסט על אם מפורעה, שבאה להתלונן במשטרת ערד שבנותיה בסכנה, והמשטרה התעלמה מתלונותיה ואביהן של הילדות רצח אותן, ולא נתפש עד היום. המקרה הזה גרם להדחה של מפקד התחנה, סגנו וראש אגף החקירות כמדומני.
כעת, אותה אם תובעת פיצויים מהמשטרה על אוזלת היד החמורה של המשטרה, שהרי ההדחה של 3 שוטרים כל כך בכירים, היא הודאה של המשטרה למעשה בהתרשלות החמורה.

תקיפות מיניות ע"י חיילים

בספר חדש, "מה שהחיילים עושים", ההיסטוריונית מרי לואיז רוברטס מתייחסת לתופעת התקיפות המיניות של נשים מקומיות ע"י  חיילים אמריקאים.
החיילים שנחתו בנורמנדי ביום הפלישה התקבלו כמשחררים, אבל עד שחזרו הביתה בסוף 1945  צרפתים רבים כבר ראו אותם באור אחר לגמרי.

solsexזה לא מפליא, מאחר שלדברי ההסטוריונית  למגוייסים האמריקאים הבטיחו "הרפתקה אירוטית בין נשים שטופות זימה" . יתר על כן, צרפת נחשבה בתעמולה האמריקאית ובפירסומים הצבאיים בעיתונים כ"בית בושת של 40 מליון נהנתנים" (לפי תקליטים אמריקאים מהתקופה, תעמולה מלחמתית ועוד) .

התושבים לא שתקו על התנהגות החיילים בעיר הנמל לה האבר: ראש העיר הופצץ במכתבי תלונה זועמים על שיכרות, תאונות ג'יפים ותקיפות  מיניות. למעשה, המצב היה כל כך חמור בעיני אחד התושבים שהגדיר את המצב  כ "משטר טרור שנכפה על ידי גזלנים במדים".

ההיסטוריונית טוענת בספרה שזה לא "הדור הגדול ביותר", כפי שמתואר ונחשב בהיסטוריה. הצרפתים הרגישו שהאמריקאים רומסים את כבודם וחירותם , וגונבים את נשיהם.

הספר יפורסם בחודש הבא באופן רשמי על ידי אוניברסיטת שיקגו. הוא רלוונטי מתמיד לנוכח הפירסומים על ההתנהגות המינית בתוך צבא ארה"ב, שנמצאת בראש סדר היום הלאומי. הפנטגון מעריך כי  26,000  חיילים וחיילות הותקפו מינית בשנת 2012, עלייה של יותר משליש מאז 2010.

הספר הזה אינו צפוי לנחול הצלחה במכירות בקרב הקוראים הרגילים. הוא מנפץ את  המיתוס והנרטיב הטהור של תחושת שליחות וגבורה בקרב הלוחמים, אבל זוכה לשבחים מכמה מעמיתיה המלומדים של המחברת.   דוד מ. קנדי, היסטוריון באוניברסיטת סטנפורד ומחבר הספר זוכה פרס פוליצר "חופש מפחד:  העם האמריקאי בשפל והמלחמה, 1929-1945" אמר כי "התרבות שלנו קיבעה את  מלחמת העולם השנייה כ'מלחמה טובה' ואנחנו לא מבקרים אותה  לעתים קרובות", והוסיף  ש"מאבקים בין גורמי מנהל אמריקאים וצרפתים על סקס עוררו מחדש את השאלה הבלתי פתורה של מי בדיוק היה אחראי."

ראש עיריית לה האבר שלח מכתב נואש באוגוסט 1945, המבקש ממפקדים אמריקאים להקים בתי בושת מחוץ לעיר, כדי לעצור את "הסצנות הלא  הגונות" שמציפות את הרחובות ביום ובלילה. המפקדים בצבא האמריקאי סירבו. הסיבה לסירוב היא שקיום בית בושת בסמוך למחנה לא יתקבל באהדה ע"י  "אמהות ואהובות של החיילים האמריקאים", כפי שנסח זאת חייל אחד.

הפרשיות המיניות  במלחמת עולם שנייה הוסתרו  מהציבור בבית, אבל היו ידועות לכל הצרפתים ולחיילים. על פי רוברטס, זהו יחס דו-צדדי המשתקף במשבר הנוכחי של ההתעללות המינית הצבאית.

כבר בשנת 1990, בעקבות מסכת לחצים להכרה במעשי אונס ע"י חיילים כפשע מלחמה לאחר העימות ביוגוסלביה, החל מחקר ולחץ להכיר גם במקרי האונס בחזית המזרחית בזמן מלחמת העולם השנייה כפשעי מלחמה.
בנוסף, החל גם מחקר של היסטוריונים וחוקרי מגדר על "אחווה" של חיילים אמריקאים, עם תשומת לב מיוחדת לעובדה שהנשים חשבו שהן מודרות.

עבודות קודמות שחקרו תקיפות מיניות על ידי חיילים אמריקאים, אפילו בקנה מידה קטן, נותרו שנויות  במחלוקת. מחקר פורץ דרך  של מר לילי, פרופסור לסוציולוגיה באוניברסיטת צפון קנטאקי,  בשם "נלקח בכוח"  על אונס של אזרחיות צרפתיות, גרמנים ובריטיות על ידי חיילים פשוטים, המבוסס על רישומי בתי דין הצבאיים שחשף, זכה לתגובה חזקה כשפורסם בצרפת בשנת 2003. הספר, שהדגיש את התביעות הלא מוצדקות  כלפי חיילים שחורים, התקשה למצוא מו"ל אמריקאי על רקע המתיחות בין ארצות הברית לאירופה בקשר לעיראק.

כיום יש נטייה לא להתעלם ולכתוב גם על הצד הפחות נאור של המלחמה: "תותחים באור אחרון: המלחמה במערב אירופה, 1944-1945", הכרך האחרון של טרילוגייה של ריק אטקינסון על המלחמה, בסט סלר שיצא לאור החודש, כולל דיון קצר על הקמפיין של הצבא נגד מחלות מין (פרסום צבאי הזהיר את החיילים בדצמבר 1944 "אל תשכחו שהכרובים [כנוי גנאי לגרמנים – .op] התמזמזו בצרפת הרבה זמן לפני שהגענו לכאן" ), כמו גם התייחסות למחקרו של מר לילי.

ההיסטוריונית רוברטס לא חוסכת שבטה גם מהצרפתים, שלעיתים האשימו בלי ראיות או הוכחות חיילים אמריקאים כדי להגן על כבודם הלאומי או האישי  וגם התבטאו  בגזענות כלפי חיילים אפרו-אמריקאים. כפי שהעיר אזרח אחד באפריל 1945 – "אין לנו חיילים נוספים כאן, רק כמה כושים מטילים אימה על השכונה".

מארי לואיז רוברטס אומרת שמטרת ספרה אינה הכפשת את החיילים ששיחררו את צרפת, אלא לספק תמונת מצב שלמה ומציאותית יותר.

הספר שלה רלוונטי לא רק לנושאים שעל הפרק בשיח הציבורי האמריקאי: לי אישית זה הזכיר את הנאום של מפקד הכוחות הבריטיים באפגניסטן קולונל ריצ'רד קמפ, שהעיד על המוסריות של צה"ל בפני ועדת גולדסטון –