קטגוריה: מוזיקה

ונתנה תוקף

 

מודעות פרסומת

מלה בסלע

סלעים מדברים אל פסלים בדרך מיוחדת: הפסל חש את האבן Michelangelo_-_Awakening_slave[1]האילמת ורואה את הפסל הכלוא בה כשהיא עדיין במקומה בטבע או במחצבה. מבחינתו, תהליך היצירה הוא תהליך של שחרור, תהליך המשחרר בו זמנית את מה שאצור-עצור באבן ומה שאצור בו עצמו.
פסלים עכשוויים עשויים לחוש כך כל חומר גלם שהוא. חומר הגלם יכול להיות גם פסולת, הוא יכול להיות אפילו אויר.

זה אחד הדברים המובהקים המייחד פסלים משאר בני האדם.

הדומם מדבר לא רק אל פסלים. הוא מדבר, למשל, גם אל הצלמים והציירים.
53668875TOVuiZ_ph

האמנים מתרגמים עבורנו את המציאות, מראים לנו את מה שיש בה ולא שמנו לב או שלא ראינו בכלל. האם אנו כילדים שהוריהם מבארים להם את המציאות, או כגברים שבפתגם הסיני האומר כי "הגבר הוא ראש המשפחה, האשה היא הצוואר המסובב את הראש"?

הדומם מדבר גם אלי: כך אני יודעת, גם לאחר שנים נטולות מכחול ואפילו לא שרבוט קטן, שבמהותי אני ציירת. אבל היכולת הזאת אינה מתפרשת על כל מה שיש במציאות: כד להנות ממוסיקה אני מעדיפה לא לראות את האמן. אם מראהו או התנהגותו בעת הנגינה/השירה אינו תואם את הקונוונציות בהן אני שבויה (כמו כולם), לא אוכל להמשיך להקשיב לו ואולי אף לא ארצה לשמוע אותו יותר בכלל. זה לא אומר בהכרח שיש מוסיקה טובה שאני מפספסת: מבחינתי, לשם כך נוצרו עיבודים מוסיקליים וביצועים חדשים 🙂 – ואז, אני כילדה המגלה לראשונה את מה שכולם מכירים כבר מזמן. אז אני כגבר שמגלה באמצעות זוגתו עולמות שנסתרו ממנו רק מפני שמעולם לא הסתכל לעברם.

ואולי הדברים אף מורכבים מזה? ילדים הרי לא פעם שמים לב לדברים שנעלמו מעיני המבוגרים. האין בשניים שני ראשים ושני צווארים, האין השניים מסתכלים לכיוונים חדשים מעצם הפיכתם מאינדיבידואלים לזוג? האם אמן לא בודק לעתים אם גם חומר גלם שעורר עניין ציבורי מדבר אליו?

התגובה לפרשות השחיתות לפי YouTube

התגובה הכי מתבקשת לפרשות של פאינה קירשנבאום, יו"ר מועצת שומרון בני מסיקה, עו"ד רונאל פישר, הפרקליטה של תל אביב רות דוד.

נמאס לי לשמוע חדשות, ואיני היחיד על כן… מהדיסק של דני ליטני הפרעת קשב.

זו לא מוסיקה לאוזני :מורה למוסיקה חשוד באונס קטינה

מורה למוסיקה כבן 50 מצפון הארץ חשוד כי אנס את תלמידתו במשך כארבע שנים, החל מגיל 13 שלה ועד לגיל 17.
יחסי המין הללו התרחשו במכוניתו של החשוד שנהג להחזירה ממרכז המוסיקה שבו לימד אותה לביתה.

אצטט את החלק שלי הפריע בכתבה :
". בעקבות התלונה שהגישו הוריה של הנערה, נחקר המורה ונעצר אתמול על ידי המשטרה בחשד לבעילה אסורה בהסכמה".

היא הייתה תלמידתו. הוא בן 50 והיא הייתה בגיל 13 עד 16 במשך שלוש שנים. זה לא בעילה אסורה בהסכמה, זה אונס מפאת גילה של הילדה. לא חל על זה התיישנות. למה הוא חשוד בבעילה אסורה, עבירה פחותה בחומרתה, עבירה שמתארת את מעשיו רק בשנה אחת מתוך ארבע שבהן קיים יחסי מין עם תלמידתו הקטינה , ובשלוש השנים הקודמות אנס אותה ?!

גזענות או שיתוף בתחושות?

בית הנשיא ביטל את השתתפותו המתוכננת של הזמר עמיר בניון בטקס לציון יום יציאתם וגירושם של היהודים מארצות ערב ומאיראן ביום ראשון הקרוב .הרקע לביטול הוא  שירו של בניון "אחמד אוהב ישראל".

מילות השיר הן:
"סלאם עליכום קוראים לי אחמד אני גר בירושלים. אני לומד באוניברסיטה איזה דבר שניים. מי כמוני נהנה מכל העולמות. היום אני מתון וחייכן, כוכב אהוב לשמיים. שלח לגיהנום איזה יהודי או שניים. זה נכון שאני סתם חלאה כפויית טובה. זה נכון אבל אני לא אשם לא גדלתי על האהבה זה נכון יבוא הרגע בו תפנה לי את הגב ואז אני אתקע בך את הגרזן המושחז"

השאלה האם השיר נועד להציג את הרגש, את התופעה של התחזקות הגזענות בעם,את גל מקרי האלימות כנגד אזרחים ישראלים מצד הטרוריסטים הבודדים,  או את הטענות המצחיקות שמצדיקות לכאורה את הפגיעה באדם באשר הוא אדם, או שהשיר אכן נועד להסית נגד הערבים.

אם המטרה היא  רק לעורר את הפולמוס ולשים זרקור על הגזענות, השיר עושה עבודה מצויינת.

דברי עמיר בניון:"השיר מדבר על אלימות המופנית כלפי אזרחי ישראל וכואב אותה. אין בו כל כוונה להסתה ואלימות איננה דרכנו ואיננה דרך היהדות, אם יש מי שמנסים לטעון שכן".

 

האיש הזה המתין למטוס כמו כולם: – אף אחד לא ציפה שיעשה את זה!

http://mostamazingplanet.com/this-man-was-killing-time-while-waiting-for-his-plane-left-speechless/

אחינועם ניני ביטלה השתתפותה באמנים נגד גזענות בפורדיס

מתוך מבזקי גלץ
אחינועם ניני הודיעה שלא תשתתף ולא תיקח חלק בפרוייקט אמנים נגד גזענות בפורדיס לאור החשש לחטיפה של שלושת תלמידי הישיבה. כעת זה לא זמן הולם לערוך מפגנים נגד ארועי תג מחיר לדעתה.

http://glz.co.il/1087-44351-HE/Galatz.aspx

אדר עדיין לא נגמר: צ'יריבום!

אה, ויש כמובן גם את השיר "צ'יריבים, צ'יריבום" – לא התכוונתי לעבוד עליכם 😛 , אז הנה כמה ביצועים יפים –

אדר שמח ומבדח!

הארץ: אריאל זילבר ראוי לפרס מפעל חיים מאקו"ם

זילבראקוםמתוך כתבתו של נדב הולנדר בגלריה מוסיקה בהארץ .
בהופעתו ביפו ביצע זילבר את שירה של נעמי שמר "כריש", פזמון המתאר פגישה בין סרדין קטן לבין כריש גדול; משל שבמהלכו הסרדין התמים רוצה שלום ומוכן להקריב בשבילו הכל ולבסוף נטרף על ידי הכריש.
רוב הקהל בהופעתו שם נטה להזדהות פוליטית עם הסרדין, אבל הביקורת שנמתחה עליהם בשיר לא הרגיזה אותם. זילבר לא התעניין בדעותיו הפוליטיות של הקהל. מפגן כזה של סובלנות כלפי אדם בעל דעות מנוגדות אינו מחזה נפוץ בישראל.

"לראות אותו מופיע זו חוויה מרגשת שמוכיחה את כוחה של המוזיקה לרחף גבוה מעל דעות ואמונות."

למרות התבטאויותיו השנויות במחלוקת ואף מקוממות מהשנים האחרונות, "זילבר מייצג יותר מכל אמן אחר דווקא את האפשרויות המחברות והמקרבות של המוזיקה. רק על זה הוא ראוי לפרס מפעל חיים ".

בעיני, העובדה שכתב מתוך הארץ בא ותומך בנתינת פרס מפעל חיים לזמר עם דעות פוליטיות הפוכות לחלוטין, מעיד על יושרו של הכתב, ויש לי כבוד על זה שהעיתון פרסם את הכתבה הזו למרות שבשגרה היו מוחים או  מתבטאים בעד אחינועם ניני או דליה רבין, ולא בעד אריאל זילבר. אמנם זה בחלק של התרבות,ולא במוסף הראשי או בחלק של החדשות, אבל איני בטוח שכל עיתון היה מאפשר לכתביו להתבטא בעד הענקת פרס לאדם שנוי במחלוקת מהצד השני של המתרס הפוליטי.

אפשר לאמר שזה עלה תאנה בלבד, כי ברור כבר שמפעל חיים לא יוענק לו במועד שבו הכתבה נכתבה, או שהפירסום במקום מוצנע, אבל זה לא סותר את היושר הפנימי של הכתב ואת העובדה שהעיתון נתן לזה במה.