קטגוריה: הגיגים

הערבים ממשיכים להחרים יריבים ישראלים בספורט

עבדול רחמן אלקוד מערב הסעודית, לא התייצב לקרב  טיי קוון דו עד משקל של 51  ק"ג מול הישראלי  קדם נזר בתחרות בלטבייה. כתוצאה מאי הופעת היריב הסעודי , קדם נזר עלה לגמר אולם נוצח על ידי הפולני מתיוש שסנובסקי. מארגני התחרות העניקו לאלקוד את המדליה של הארד כאחד המפסידים בחצי הגמר.

כעת נשאלת השאלה : האם ראוי שיריב שנוהג בצורה לא ספורטיבית ומסרב לעלות ולהשתתף בתחרות ספורט נגד אתלט או ספורטאי אחר רק בגלל מוצאו או מדינתו ראוי לפרס ובכללותו מדליה ? 

מדוע לא נפסל מהתחרות על התנהגות שאינה ספורטיבית כאילו התגלה שנכשל בבדיקת סמים? הרי גם זו התנהגות שאינה ספורטיבית… ובמקרה כזה הוא נפסל לחלוטין מהתחרות והישגיו בה אינם זוכים להכרה. 

מדובר על 5 ספורטאים שלא עלו לקרב בתחרות מול הישראלים רק בגלל היותם ישראלים. האם לאחד מהם לדעתכם מגיעה מדליה ?

ואיך מתכוון אירגון או איגוד הטייקוונדו בארץ להגיב או משרד הספורט ?

איימן עודה : אין לנו חלק בכאב הפוליטי

איימן עודה: "לוקח חלק באבל האישי, לא הפוליטי והלאומי"

בראיון לאולפן שישי הסביר חבר הכנסת איימן עודה את הסיבות שהובילו את חברי הכנסת הערבים שלא להגיע להלווייתו של הנשיא התשיעי שמעון פרס. "אנחנו לוקחים חלק באבל האישי, אבל לא הלאומי והפוליטי", הסביר.

30/09/16 | 20:39

טיפה חבל ואבסורדי: – הרי פרס ניסה להביא לשילוב של הערבים במרקם החברתי הישראלי ולהילחם בדעות הקדומות. האם זה לא חלק מהדעות  הפוליטיות של פרס ? האם אין להתאבל על לכתו דווקא מהסיבות הפוליטיות והלאומיות ? הרי מאותה סיבה לכאורה…שחקני אחי נצרת לא היו אמורים להשתתף בטקס לזכרו של פרס, כפי שאוהדי הקבוצה ניסו להפריע לקיומו במהלך המשחק.

במשחקי ספורט ובלוויות, הפוליטיקה והמסר הפוליטי אינם העיקר, אלא השתתפות באבל על לכתו של הנפטר כאדם.

הבעיה של ניו זילנד היא אלימות בלגו !

רואים שלניו זילנד נגמרו הצרות ו או הבעיות…

http://m.maariv.co.il/news/world/Article-542882

אבל למה שההורים לא יקחו אחריות ?
ואם ההורים כן לוקחים אחריות על חינוך ילדיהם ואין עלייה באלימות בשיעור של 35 % באותן השנים שנחקרו… אז למה זה שהלגו יותר אלים זו בעיה ?
האם יחרימו או יאסרו מכירת דגמי לגו עם נשקים ?
האם ינהגו באופן דומה בסרטים לילדים שבהם יש אלימות ?

מלה בסלע

סלעים מדברים אל פסלים בדרך מיוחדת: הפסל חש את האבן Michelangelo_-_Awakening_slave[1]האילמת ורואה את הפסל הכלוא בה כשהיא עדיין במקומה בטבע או במחצבה. מבחינתו, תהליך היצירה הוא תהליך של שחרור, תהליך המשחרר בו זמנית את מה שאצור-עצור באבן ומה שאצור בו עצמו.
פסלים עכשוויים עשויים לחוש כך כל חומר גלם שהוא. חומר הגלם יכול להיות גם פסולת, הוא יכול להיות אפילו אויר.

זה אחד הדברים המובהקים המייחד פסלים משאר בני האדם.

הדומם מדבר לא רק אל פסלים. הוא מדבר, למשל, גם אל הצלמים והציירים.
53668875TOVuiZ_ph

האמנים מתרגמים עבורנו את המציאות, מראים לנו את מה שיש בה ולא שמנו לב או שלא ראינו בכלל. האם אנו כילדים שהוריהם מבארים להם את המציאות, או כגברים שבפתגם הסיני האומר כי "הגבר הוא ראש המשפחה, האשה היא הצוואר המסובב את הראש"?

הדומם מדבר גם אלי: כך אני יודעת, גם לאחר שנים נטולות מכחול ואפילו לא שרבוט קטן, שבמהותי אני ציירת. אבל היכולת הזאת אינה מתפרשת על כל מה שיש במציאות: כד להנות ממוסיקה אני מעדיפה לא לראות את האמן. אם מראהו או התנהגותו בעת הנגינה/השירה אינו תואם את הקונוונציות בהן אני שבויה (כמו כולם), לא אוכל להמשיך להקשיב לו ואולי אף לא ארצה לשמוע אותו יותר בכלל. זה לא אומר בהכרח שיש מוסיקה טובה שאני מפספסת: מבחינתי, לשם כך נוצרו עיבודים מוסיקליים וביצועים חדשים 🙂 – ואז, אני כילדה המגלה לראשונה את מה שכולם מכירים כבר מזמן. אז אני כגבר שמגלה באמצעות זוגתו עולמות שנסתרו ממנו רק מפני שמעולם לא הסתכל לעברם.

ואולי הדברים אף מורכבים מזה? ילדים הרי לא פעם שמים לב לדברים שנעלמו מעיני המבוגרים. האין בשניים שני ראשים ושני צווארים, האין השניים מסתכלים לכיוונים חדשים מעצם הפיכתם מאינדיבידואלים לזוג? האם אמן לא בודק לעתים אם גם חומר גלם שעורר עניין ציבורי מדבר אליו?

הימאליה בשר ודם מאת ינץ לוי

רובנו מכירים את הסופר ינץ לוי כסופר ילדים, בעיקר הודות לסדרת הספרים העוסקת בהרפתקאות הדוד אריה, לה שווה להקדיש פוסט נפרד. אך ינץ לוי כתב גם שלושה ספרים למבוגרים, ששניים מהם קראתי. הראשון שקראתי שמו "תוחלת החיים של אהבה" והוא עוסק בהתמודדותו של ינץ / מיכאל עם מחלתו הסופנית של אחיו. כל כך התרשמתי מהספר הזה שהחלטתי להמשיך ולקרוא עוד מכתביו ולקחתי לידיי את ספר הביכורים שלו: "הימאליה בשר ודם". הספר הזה הוא פיוטי ופילוסופי עד מאוד ואפשר להגיד שברובד העמוק הוא עשוי לגרום לקורא לתהות בנושאים שקשורים לאמונה ולהתקרבות לבורא וזאת למרות שהוא נכתב הרחק מכאן (ברובו נכתב בעת שהסופר שהה בהרי ההימאליה). ועכשיו בהרחבה:

ספר פיוטי, מרגש ונוגע העוסק בנושא חשוב. במרכזו מוריה / הימאליה שבניגוד לכל סביבתה לא מוכנה להסתיר את הכאב. הכאב הפיזי אך בעיקר הנפשי הכרוך בחיים לצד אבא מכה. כפי שאני הבנתי את הספר הוא דן בשאלה: מיהו האדם הנורמלי / הגיוני? ולמה בסופו של דבר מוריה זו שסובלת מאביה היא זו ש"זוכה" להיכנס לבית חולים לחולי נפש ולא אביה? כמובן שהסיפור מלווה גם בסיפור אהבה שמתפתחת תוך כדי לאחר שמוריה נמלטת מהבית, אל העיר הגדולה ת"א. שם היא מוצאת מקלט בדירתו של מיכאל, בחור המשכן בדירתו שלושה אנשים תמהונים, גם לגביהם עולה השאלה: אולי דווקא הם הנורמלים?
מוריה ואהוב ליבה מיכאל מתכננים לטייל ביחד בהרי ההימאליה. הסיפור נע בין מספר ממדים כמו עבר והווה וישראל לעומת הרי ההימאליה.
האם בסופו של דבר יצליחו מוריה ומיכאל לממש את אהבתם ולהגשים את תכניותיהם? תצטרכו לקרוא כדי לקבל את התשובה…

מזרח ומערב

מאז 2013 מצהיר פוטין על הכרתו בחשיבות הדת כחלק ממערכת ממשל תקין, אז אף יצא נגד החילונות המערבית וקרא לארה“ב ”מדינה נטולת אלוהים“. במאמר מראשית 2014 ציינו בוושינגטון פוסט שזאת סגירת מעגל: כך בדיוק קראו השמרנים האמריקאים לברית המועצות האתאיסטית בעת המלחמה הקרה  – http://www.washingtontimes.com/news/2014/jan/28/whos-godless-now-russia-says-its-us/?page=all
פוטין, כמו גם ראש הכנסיה הרוסית, מציגים זאת כמלחמה ערכית ונגד דכוי הדת. בעבר, גם השמרנים האמריקאים הציגו זאת כמלחמה ערכית ונגד דיכוי הדת. הטענה הנגדית אז והיום היתה שהמדובר במאבקי כוח פוליטיים ותו לא, וכי הנפנוף בערכים הוא רק כדי לסבר עיני ואוזני ציבור פתי.
למי שעדיין נדמה שהטענה הנגדית הזאת היתה מופרכת אי פעם – היווכחו בעצמכם: –
tumblr_nsqmugyyy21r8brruo1_400

שאלה גזענית על טעם וריח ואין מה להתווכח

אם פולני בא ואומר שהאוכל הוא חסר טעם, אז זה אומר לא רק שחסר באוכל תבלינים, אלא שפשוט אין אותם בכלל, בדומה לאפס המוחלט או אפס בסולם קלוויון, שהוא האפס המוחלט ?!

מה יותר אבסורדי לדעתכם ?

באמת שאני אישית  לא יודע מה יותר אבסורדי
מצד אחד פורסמה היום בפייסבוק  התמונה של היהודי שהתחפש לסנטה קלאוס  (במסגרת עבודה בסין במחוז צנמגדו ) , שעצר להניח תפילין בעודו עם התחפושת של הסמל הנוצרי , סנטה קלאוס.

מצד שני פורסם היום שהשם של  חברת האוטובוס שהסיע את שוברים שתיקה ,שיש שם 3 פצועים קל מזכוכיות שהתנפצו באוטובוס כתוצאה מזריקת אבנים על ידי פלסטינים ליד בית אומר באזור חברון הוא "כנפי יונה".
עוד דבר שלדעתי הוא אבסורד בסיפור הזה היא שאנשי שוברים שתיקה טענו שמי שאשם ביידוי האבנים זה ישראל והכיבוש.

לא פוליטיקלי קורקט

image

אל דאגה… יש כמה אירגוני זכויות אדם שמחכים לתבוע אותה על פגיעה אנושה בחופש הביטוי של הפלסטינים…כשלא אפשרה להם להוציא את כעסם כלפי אזרחי מדינת ישראל או חיילי צה"ל שמשרתים איתה.

image

או… סוף סוף מישהו מצא שימוש למוט הסלפי !!!!

33 אלף איש מייחלים למימוש ברכת הג'יידיי

33000 איש עדיין מנותקים ובלי חשמל בביתם. רובם ברעננה ובנתניה , אבל ישנם עוד מקומות שבהם יש הפסקות חשמל לסירוגין.
כל כך הרבה אנשים שמייחלים לדבר פשוט מאוד ב36 השעות האחרונות:
"may the force be with you"

image

אין חכם כבעל נסיון

אנטארקטיקה טיפה רחוקה ולדומינו'ס אין כל כך הרבה קרח במשקה כמו מסעדות מהירות אחרות …אז  בדומינוס ינסו למכור פיצה לאיטלקים,  ולא קרח לאסקימוסים…
http://m.calcalist.co.il/article.aspx?guid=3670380

ההורים היו זחוחים , הילדים נזקקו להחייאה

הוריהם של שני ילדים במושב זנוח( לפי תיקון של לאקי , ולא זחוח כפי שהופיע בתחילה במבזקים ) באזור בית שמש היו זחוחים ככל הנראה ושכחו אותם באוטו.
הטמפרטורות באוטו עלו עקב החום , והילדים היו זקוקים להחייאה כשחולצו מהמכונית.
הילדים בני 3 ו5 מוגדרים במצב קשה.
עידכון : הילד בן ה3 מוגדר כעת במצב אנוש
הורים,או כל בנאדם אחר שמסיע ילדים:  המלצתי אליכם היא לשים את הסלולרי, הארנק או כל דבר שאין סיכוי שתשכחו לקחת מהאוטו, ליד הילדים במושב האחורי. כך, כשתסתובבו לקחת אותו תראו את הילדים שבמושב האחורי ותזכרו להוציא אותם.  ואם שכחתם? תגלו במהרה שהנייד לא עליכם ותחזרו בשבילו, לא?! היה ולא, אם אחד הילדים מספיק גדול –  יוכל להתקשר ולהזמין סיוע של משטרה, מכבי אש או אמבולנס.

קצרצר על מוטי קירשנבאום

אנשים רבים וטובים וידועים כבר שיבחו את קירשנבאום על תרומתו לטלוויזיה הישראלית , על תרומתו לסטירה הישראלית , על פועלו ברשות השידור וגם כמפיק עצמאי , וכפרשן ביקורתי אבל בנועם.
לא אוכל להוסיף הרבה על מוטי קירשנבאום ,אבל זו תרומתי הצנועה :

"לונדון כבר לא יחכה לו. עכשיו לונדון לבד."

דגל הקונפדרציה מעורר מחלוקת

דגל הקונפדרציה מונף במדינות הדרום בארה"ב  מעל לבנייני ממשל גם כ-150 שנה לאחר מלחמת האזרחים.
בימים כתיקונם , הוא אינו מהווה מחלוקת.
הבעיה כעת בארה"ב היא שאלו לא ימים כתיקונם. אזרחים תושבי ארה"ב שמאמינים בעליונות של הגזע הלבן כמו דילן רוף שביצע את הטבח בכנסיית אמא עמנואל בצ'רלסטון בארה"ב.
דגל הקונפדרציה הרי מסמל את אלו שרצו לא לתת זכויות אדם לשחורים בארה"ב, אלא לשמר את המצב הקיים – כלומר, העבדות.
מאחר שלכל מדינה יש את הזכות האם להשאירו או להורידו , קריאה מצד צירי קונגרס או הנשיא להורידו יכולה להיתפס כהתערבות בענייניהi הפנימיים של המדינות.
יחד עם זאת, לדעתי המצב מתריס אפילו יותר כלפי הקהילה האפרו-אמריקאית כאשר דגל ארה"ב מורד לחצי התורן  בגלל מתקפת טרור או  מעשה שנאה על רקע גזעני בעוד שדגל הקונפדרציה נשאר מונף בראש התורן
לכן, לדעתי, ראוי לחוקק חוק הקובע כי בכל מצב או מקרה שדגל ארה"ב מורד לחצי התורן, על דגל הקונפדרציה להיות מורד גם הוא לחצי התורן .