רובנו מכירים את הסופר ינץ לוי כסופר ילדים, בעיקר הודות לסדרת הספרים העוסקת בהרפתקאות הדוד אריה, לה שווה להקדיש פוסט נפרד. אך ינץ לוי כתב גם שלושה ספרים למבוגרים, ששניים מהם קראתי. הראשון שקראתי שמו "תוחלת החיים של אהבה" והוא עוסק בהתמודדותו של ינץ / מיכאל עם מחלתו הסופנית של אחיו. כל כך התרשמתי מהספר הזה שהחלטתי להמשיך ולקרוא עוד מכתביו ולקחתי לידיי את ספר הביכורים שלו: "הימאליה בשר ודם". הספר הזה הוא פיוטי ופילוסופי עד מאוד ואפשר להגיד שברובד העמוק הוא עשוי לגרום לקורא לתהות בנושאים שקשורים לאמונה ולהתקרבות לבורא וזאת למרות שהוא נכתב הרחק מכאן (ברובו נכתב בעת שהסופר שהה בהרי ההימאליה). ועכשיו בהרחבה:
ספר פיוטי, מרגש ונוגע העוסק בנושא חשוב. במרכזו מוריה / הימאליה שבניגוד לכל סביבתה לא מוכנה להסתיר את הכאב. הכאב הפיזי אך בעיקר הנפשי הכרוך בחיים לצד אבא מכה. כפי שאני הבנתי את הספר הוא דן בשאלה: מיהו האדם הנורמלי / הגיוני? ולמה בסופו של דבר מוריה זו שסובלת מאביה היא זו ש"זוכה" להיכנס לבית חולים לחולי נפש ולא אביה? כמובן שהסיפור מלווה גם בסיפור אהבה שמתפתחת תוך כדי לאחר שמוריה נמלטת מהבית, אל העיר הגדולה ת"א. שם היא מוצאת מקלט בדירתו של מיכאל, בחור המשכן בדירתו שלושה אנשים תמהונים, גם לגביהם עולה השאלה: אולי דווקא הם הנורמלים?
מוריה ואהוב ליבה מיכאל מתכננים לטייל ביחד בהרי ההימאליה. הסיפור נע בין מספר ממדים כמו עבר והווה וישראל לעומת הרי ההימאליה.
האם בסופו של דבר יצליחו מוריה ומיכאל לממש את אהבתם ולהגשים את תכניותיהם? תצטרכו לקרוא כדי לקבל את התשובה…
