הוא כתב נאום כנציג השכבה שמסיימת לטקס הסיום של התיכון בבית הספר בניו זילנד. את הנאום הזה הוא זרק לפח, כשהרופאים אמרו לו שיש לו עוד שלשה שבועות לחיות כשגילו אצלו סרטן אלים. אחר כך הודיעו לו שבגלל מצבו לא יוכל לנאום בטקס הסיום.
הוא העביר את הנאום החדש למנהל, אבל עלה לבמה ונאם בעצמו בטקס היום.
"אני מפציר בכם – ובעצמי – להמשיך לגדול ולהתפתח לטובה. העתיד באמת נמצא בידיים שלנו. תעבדו בגאווה עם מה שיש לכם. "
"אנחנו לא יודעים איפה נסיים – או מתי. אני לא יודע לאן זה ממשיך מכאן לאף אחד מכולנו, אבל אני מאחל לכם בהצלחה במסע, ומודה לכם על שהייתם חלק מהמסע שלי. "
אני לא מכיר אותו אישית , הוא נראה לי כמו אדם צעיר שהבין מהר מדי כמה דברים חשובים בחיים.
בכל מקרה העולם לדעתי יהיה מקום טוב יותר אם כל אחד יעבוד וינסה לשפר את עצמו , ויהיה גאה ביתרונותיו , ושלם עם חסרונותיו שאינו יכול לתקן. אין טעם להיות מרירים על מה שלא בשליטתנו, ואין סיבה להיות גאים מדי או מתנשאים כלפי אחרים.
