מה בין התאבדותו של תנ"צ ברכה לבין ביטול רפורמת הגיור?

בבוקר יום ראשון זה התעוררו אזרחי מדינת ישראל לשתי ידיעות "מרעישות". האחת, התאבדותו של תנ"צ אפרים ברכה, ראש היחידה הארצית לחקירות הונאה (שכזכור, חשף שהוצע לו שוחד ע"י הרב פינטו). והשניה, הצבעה בכנסת על ביטול הרפורמה במערך הגיור, שהתקבלה במושב הכנסת הקודם.

הידיעות, שאמנם מרעישות בקנה מידה חדשותי (והעיתונאים אכן קפצו עליהן כמו נמלים רעבות), ספק אם נוגעות לחייו של הישראלי הממוצע. שני האירועים לכאורה לא משפיעים על הציבור הכללי, למעט אותם האנשים שנפלו בין הכיסאות הבירוקרטיים של המדינה והרבנות, או חסידיו של הרב פינטו שצוהלים כעת משמחה. אבל זה לכאורה. למעשה, מדובר בשני אירועים אשר לקרוא להם "זעזוע" (כפי שעשו במבזקי החדשות ברדיו), יהיה כמו להשתמש בתחליף חלב זול, כתוסף לקפה איכותי.

התאבדותו של תנ"צ ברכה מגיעה בתקופה של ביקורת נוקבת על המשטרה, תקופה של קריסת קריירות, משבר אמון עם הציבור והרגשה כללית שבמשטרה שכחו לשם מה הוקם הארגון. זוהי תקופה שבה לא עובר יום מבלי שייחשף הצד האפל של שוטר בעל חסכים כלשהו. אבל דווקא בתקופה כזו, העז ברכה לחשוף שהוצעו לו הצעות שוחד מהרב שלו. לא פחות ולא יותר, מהרב שלו! רב שעליו סומכים בעיניים עצומות, שאחריו הולכים ואליו נשארים נאמנים במשך כל החיים. אפשר רק לשער מה רב היה המשבר של ברכה, כשהדמות שהוא העריץ פגעה באמון שלו. ברכה היא כלוא בין הרב שלו, שבידיו הפקיד את חייו, לבין המשטרה שאליה הקדיש את חייו.

המשך הסיפור ידוע, ברכה הקליט את הרב, הוגש כתב אישום והרב הורשע. כיום הוא נהנה מהמיטב שיש לשב"ס להציע. אבל המאמינים שלו, שנותרו בחוץ, נשארים נאמנים כמו חיילים ממושמעים. הם מסרבים, גם כאשר יש ראיות והרשעה, להאמין שהרב שלהם מסוגל לבגוד באמון שלהם. מבחינתם ברכה שבור הלב הוא הרע בסיפור, והם עשו כל שביכולתם להרוס לו את הקריירה ואת החיים, גם בדרכים שקריות. האמונה העיוורת והפסיכולוגיה המעוותת שגרמה למאמינים של הרב פינטו להאמין באשליה, ולא להתוודות לאמת, היא שגרמה להם לדרדר אדם למוות.

אותה אמונה עיוורת בכך ש"יהיה בסדר", ופסיכולוגיה מעוותת שגורמת לאנשים להעדיף את הרע שיש להם, מאשר את הטוב שיכול להיות להם – היא שמובילה אותנו גם לידיעה המרעישה השנייה של היום הזה. אם לשפוט לפי הטוקבקים ולפי הדעה הרווחת בציבור המאמינים – ש"ס הצילו היום את העולם היהודי מקריסה. ומה עשו? היום ניצלו את הקלף שסחטו מראש הממשלה כמה חודשים קודם לכן, וגרמו לכך שתבוטל רפורמה הנחוצה באופן בהול בתחום הגיורים במדינת ישראל.

לא רבים יודעים, אבל גיור כיום במדינת ישראל הוא הליך לא פשוט, ולעתים אפילו עינוי של ממש. אותם האנשים שלא יודעים, גם לא יודעים שמדובר בקשיים שהם מעבר לקשיים הנחוצים שיש להציב בפני המבקש להתגייר. הרי לכל הדעות גיור אורתודוכסי הוא אינו עניין של מה בכך, אבל באיזה מחיר?

אנשים שבאמת ובתמים מנסים לעבור את התהליך – נתקלים בתהליך בירוקרטי (ניירת, תורים ארוכים, חוסר מענה טלפוני), בדרישות תמוהות (לשנות מקום מגורים, לנתק קשר עם המשפחה, להצטרף בתשלום לארגונים מסויימים וכו') ונשאלים שאלות שמביכות ומשפילות אותם (או לכל הפחות בניסוח בעייתי). בשלב זה בכוונה נמנעתי מלתת כדוגמא את חיילי צה"ל, המחרפים נפשם והחוששים למות בקרב, שמא יקברו בחלקה צדדית. לאלו ישנו הליך גיור אחר – מהיר, מקל, חינם.

המתנגדים לגיור בצה"ל, כמו גם לרפורמת הגיור שבוטלה היום, טוענים בחירוף נפש כי מדובר בגיור קל "מדיי", שמעביר יהודים כמו בפס יצור, שמדובר בשיטה שגורמת להתבוללות. אבל אותם האנשים לא יודעים שגם בגיור האזרחי, גם בגיור הצבאי, וגם ברפורמת הגיור- מדובר בגיור אורתודוכסי, שנעשה על ידי רבנים שממונים על ידי הרבנות הראשית. ואיך ייתכן שמינוי אחד כשיר ומינוי אחר לא?

הרפורמה שהוצעה היתה יכולה בקלות לקצר את ההליכים הבירוקרטיים, לקצר זמני המתנה ל"זימון" (שבו הרבנים המגיירים כורעים תחת הנטל ואף נרדמים במהלך דיונים) ולהחזיר את הגיור למה שהוא היה ולמה שהוא אמור להיות. הרי לפני הקמת המדינה לא היה מוסד שנקרא "בית דין רבני לגיור". פעם, כפי שמסופר במקורות ועל ידי אנשים שעוד זוכרים, היו מגיירים בקהילה. אז למה לא היום? גיור בקהילה, בפיקוח צמוד של רב העיר, נשמע הרבה יותר הגיוני מאשר גיור על ידי רבנים שמעולם לא פגשו את המועמד בטרם הגיע לבית הדין האזורי, הממוקם קילומטרים גאוגרפיים ותרבותיים ממנו (ואולי מכאן השאלות הפולשניות?).

למפלגת ש"ס היו האינטרסים שלה למנוע את הרפורמה. כי מאוד לא נעים כשלוקחים לך פרה חולבת. פרה חולבת, שמניבה רווחים שהם רבים יותר מ"פרנסה". אז הם סחטו וראש הממשלה נכנע, ולמפלגת "הבית היהודי" לא נשאר אלא רק למחות על הנייר, בשביל הכותרת.

מה שעצוב בשני הסיפורים הוא, שאת רוב האנשים זה לא מעניין. זה לא אישי, זה לא נוגע אליהם. תנ"צ ברכה זה סיפור עצוב, ומבחינת הרוב אין בו כדי להזכיר שבמשטרה יש (גם) אנשים. אנשים מסורים ונאמנים, שמוכנים להסתכל לאכזבה בפנים ולעשות את מה שצריך, כי זה נכון וזה צודק. המתגיירים מבחינתם הם רוסים ואתיופים מסכנים, שגם ככה בסוף יעברו גיור בכוח, שלא נאמר באונס. ומה שלא השתנה, זו אותה אמונה עיוורת ש"יהיה בסדר". אמנם יהודים מלידה מתייאשים ממוסד הרבנות ונישאים ללא חופה בחו"ל – אבל יהיה בסדר. אמנם השוטר ההגון היחידי שעלה לכותרות זכה להתעללות מתמשכת ושילם על כך בחייו – אבל יהיה בסדר. איכשהו הכל יסתדר.

זמנים יגידו האם יסתדר, אבל יש לי תחושה שזה ברוך שהתחיל לא מהיום ורק ילך ויחמיר. מה יעשו התומכים האטומים של הגיור כפי שהוא כיום, כאשר המוסד יפסיק להיות רלוונטי לחלוטין? מה יעשו כאשר ינסו להינשא באותו בית הדין, אשר פתאום יאמר להם שעל אף ששם משפחתם הוא כהן – עליהם להוכיח קודם שהם באמת יהודים? או מה יקרה כאשר השוטר הבא יתמודד בפני דילמה – צדק או אשליה מתוקה?

שיהיו לכם חלומות נעימים….

dreams-4

Advertisements

מה דעתך? Comment

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s