ההפגנה של האתיופים התרחשה לאחר 20 שנה שבהן האתיופים הלכו לגנים נפרדים, לבתי ספר נפרדים, זכו לדרישות גיור משפילות , לא הוכנסו למועדונים, דמם לא הותר לתרומה. בנוסף הם זכו לנסיונות לתפירת תיקים מצד שוטרים , ואלימות משטרתית. לסיפורים האישיים של 4 מהם.
ההפגנה הפכה לאלימה ו46 אנשים נפצעו קל במהלכה, רובם שוטרים.
מכובדי העדה ניסו להרגיע את הרוחות ולמנוע את האלימות מצד המפגינים אבל צעד זה לא צלח.
ישנו ויכוח לגבי האם ההפגנה היתה אפקטיבית , שכן בגלל האלימות שהתרחשה בה חלק מהציבור שתומך במטרות, איבד את הרצון והלגיטימציה לתמוך במאבק. חלק מהציבור התבטא שהקהילה האתיופית הוכיחה שאינה שונה באלימותה מהאריתראים והסודנים או שאינם מכבדים את כוחות הביטחון או שהם פושעים.
מצד שני , לפני 20 שנה היו הפגנות לא אלימות שלא צלחו , אחרת ההפגנה אתמול לא הייתה מתקיימת.
אני מקווה שההפגנה אתמול הוכיחה לכל הנוגעים בדבר ומקבלי ההחלטות שהמצב והאפלייה נגד האתיופים וחוסר האמון של האתיופים במשטרה לא יכול להימשך, ושזה יהיה הסוף של ההסלמה והגבול העליון של האלימות במחאת האתיופים.
שלמה מולה, חבר כנסת לשעבר אף קרא למרי אזרחי: לא לשלם מסים, לא להתגייס לצה"ל ולא למשטרה.
גם קשור:
המקום הכי טוב: אמצע הדרך! 
מה דעתך? Comment