שיימינג לגיטימי או הוצאת דיבה?

אבי דוביצקי, "צייד פדופילים" מטעם עצמו, בחר לחשוף  בסירטון את פרטיהם האישיים של אנשים שהאשים בפדופיליה, מבלי שנחקרו במשטרה. כעת עזב את הארץ , אך הוא עומד בפני שורה של תביעות ממי שטוענים שחייהם נהרסו על ידיו.

לדעתי הצעד הזה של החשיפה לפני חקירה או בדיקה משטרתית היא לא נכונה משום שהוא לוקח על עצמו תפקיד של שופט חוקר, מבלי שיש לו את ההכשרה והסמכות.

הוא תיעד את האנשים הללו מתכתבים עם מי שחשבו לנערות ,יתכן מסרים מיניים, אבל היות שנכתבו במרמה יתכן ואין להם ערך ראייתי בבית משפט והאנשים ימצאו חפים מפשע. יתכן ומי שהוזכר כפדופיל בסירטון, ינסה כעת לטשטש ולהעלים  או למחוק ראיות לפני שיפתחו נגדו בחקירה.
מנגד, אם אכן השתמשו באלימות מינית בנסיון ליצור לחץ על מי שחשבו כנערה להיפגש איתם, לחוק אין מספיק כלים ודרך ענישה כעת. יתכן ודווקא אותה חשיפה כעת תרתיע אותם או אנשים אחרים מפני אלימות מינית מילולית ותמזער פגיעה בנערים ונערות. יתכן ואפילו חקיקה בנושא תואץ.

אז מה דעתכם על הצעד שאבי דוביצקי עשה? האם זה שיימינג או הוצאת דיבה ?

מודעות פרסומת

2 תגובות על ״שיימינג לגיטימי או הוצאת דיבה?״

  1. א. שיימינג אינו מעשה נורמטיבי, כמשתמע מן השאלה – ורק במקרים חריגים ויוצאי דופן, מסויימים מאד, יכול להיות לגיטימי. שיימינג הוא גם עבירה על החוק – גם החוק העברי, עבירה שהיא ברת תביעה בבית משפט וגם בבית דין תורה.
    ב. בכתבה הזאת של צנור לילה דוביצקי מצטייר כפסיכופט מסוכן שצריך להגן על הציבור מפניו, לא רק מפני שהוא מוציא דיבה סידרתי. זאת ההצדקה לפרסום הכתבה. אבל, גם אם הכתבה היא הכי מאוזנת שיכולה להיות במסגרת ההיקף שהוקצב לה, הקיצורים מחוייבי המציאות (ואולי גם מחוייבי החוק) אינם מאפשרים לצופה להחליט אם יש כאן נסיון אמיתי להציג תמונה מאוזנת או שגם יוצרי התכנית, כולם או חלקם, הם צד בעניין. זה שלא שמעתי שתופעת הפדופיליה גונתה בתוכנית ולא נאמר שחשוב להוקיע ולגנות פדופילים מוכחים (או משהו כזה), לא מסייע לגיבוש היחס לתכנית.

    לכן, בעצם אין לי מושג מה באמת קורה פה ומה התשובה לשאלת הנושא. אולי יש פה גם שיימינג וגם הוצאת דיבה. רק מה, לא לגמרי ברור מי נגד מי ועל מה. הכל כנראה יתברר כבר בבית המשפט, בדגש על "כנראה". אולי.

    אהבתי

  2. קודם כל בעניין הוצאת לשון הרע, קובע החוק שהגנה טובה מפני הרשעה או חיוב בהוצאת לשון הרע היא טענת "אמת דיברתי". אם יש בידו להראות שדיבר אמת (בלי קשר לדיני ראיות והמידה בה ניתן להרשיע את העבריין על-פי דיני ראיות), הרי שתביעה על הוצאת לשון הרע ("דיבה") לא תעמוד לתובע שבידי הנתבע להראות שמה שאמר על התובע הוא אמת !
    בנוסף, "הריסת חייו של מישהו", אינה עבירה אם נעשית באופן שהחוק לא אוסר עליו. אני לא מכיר חוק שאוסר על פרסום עובדת היותו של מישהו מפתה קטינות במגמה להזהיר את הציבור מפני אפשרות שקטיניו ייפגעו מפעילותו של אותו מישהו.
    למי שמפתה קטינות באינטרנט ונחשף, אין אלא את עצמו לבוא בטענות כלשהן.

    אני גם מבין שהחשיפה הובאה למשטרה תחילה ורק לאחר שהמשטרה ו-או התביעה קבעו שבשל העובדה שהיוזמה לתחילת המגעים עם החשוד בעניין המיני לא היתה של החשוד והוא רק "הלך עם זה", הובאה החשיפה לציבור. זו דרך לגיטימית לפעול כשהרשויות אינן יכולות למנוע עבירות ו-או המשך ביצוען (מכל סיבה שהיא).
    בנוסף, יש הגנת צידוק, הקובעת שבימ"ש רשאי לפטור מאשמה פלילית מי שהנזק שגרם קטן מהנזק שמנע ע"י ביצוע עבירה, כך שאפילו אם זו כן עבירה, בימ"ש רשאי לזכות בשל צידוק.

    הבעיה ב"חצר של ישראל" (על משקל "הבית של פיסטוק" וזה הכינוי שלי למה שהרוב כאן מכנים "המדינה") היא, כמובן, שצדק יש כאן רק לעשירים בקביעות ולשאר (מעמד העבדים) זה או במזל או אין. כנראה הבחור לא עשיר, לכן צריך לעזוב לפחות לזמן מה.

    אהבתי

מה דעתך? Comment

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s