פרשת תולדות

tipid 
חבר\ה

ההודעה נכתבה ב :
2004 /11 /12
ב -21:11

דבר התורה השבועי

"ויבז עשיו את הבכורה" (בראשית כ"ה ל"ד)

   במדרש מובא שעשיו עשה באותו יום חמש עבירות שהם רצח גילה עריות כפר בעיקר כפר בתחיית המתים וביזה את הבכורה. לכאורה נראה שהעבירה הכי קלה היא ביזוי הבכורה וראה זו פלא שדווקא העבירה הכי קלה מוזכרת בפסוק ולעומת זאת שאר העבירות החמורות לאמוזכרות בפסוק?

דארווין טען טענה שהאדם הגיע מהקוף כל היקום עובד ע"פ התאוריה שהחזק הוא השולט. ע"פ תיאוריה זו יוצא שהאדם הינו בהמה מפותחת ולכן כמובן שאינו מאמין בהישארות הנפש וחזרתה לתחיית המתים וכמו כן אפשר לרצוח חיה אחרת כמו שהחיות הטורפות טורפות חיות אחרת (וכמו הנאצים ימ"ש) וכמו כן יחסי האישות אצל החיות הם לא כ"כ מסודרים וכמו כן הוא לא מאמין בה' כי האדם הינו קוף מפותח ולא יציר כפיו של ה'.

וא"כ כל מהות הבכורה היא מעלה רוחנית אשר לבכור מגיע את בית המקדש וכו' ואם הוא כופר ברוחניות ממילא הוא כופר בכל הנ"ל, וע"פ הנ"ל מתורצת שאלתינו שהתורה כתבה את יסוד העבירות שחטא בהם ולא פירטה אותם.

(הרב אהרון קוטלר זצ"ל)

אני רוצה לאחל לכל חברי הפורום ברכת שבת שלום וברכת חודש כסלו טוב הבא עלינו
וחורף בריא ושופע גשם שיהיו מלווים בשלווה בריאות נחת בטחון ובשורות טובות מתמר.

—————–
תמר לפיד

מנהלת קהילות

LuckyHunch 
מנהל הקהילה

ההודעה נכתבה ב :
2004 /11 /13
ב -06:45

תמר,תודה על האיחולים ודבר התורה. אשמח אם את ו/או כל מי שמרגיש שהוא יכול, יסביר כאן כיצד דברים אלו רלוונטיים כיום , עכשיו, לחילוניים שבינינו כאן בקהילה.כיצד דבר התורה הזה רלוונטי אליך, תמר?שבת מבורכת ושלווה!—————–
LuckyHunch
big ben1 
אורח

ההודעה נכתבה ב :
2004 /11 /14
ב -08:22

שהיה לנו שבוע טוב ומבורךויום שלישי כך אומרים החזאים יתחיל החורףאז "גשמים בעיתם"נקווה שיפתח עידן חדש אחרי מות ערפאת……שהיה לכולנו הרבה בריאות ואושר………..
tipid 
חבר\ה

ההודעה נכתבה ב :
2004 /11 /15
ב -08:14

נושא הבכורה רלוונטי לדעתי גם בימים אלה.  ואני חשתי בו אישית והסליחה איתכם אם אשתף אותכם במה שחוויתי על בשרי .לאחר שהורי נפטרו התאווה לירושה ולכסף היתה אצל אחי  עד להגשת תביעה משפטית נגדי על אף שהיתה  צוואה בענין והעילה היתה  שאני חתמתי ו"זייפתי " את חתימת ההורים שרשמו את הבית על שמי ושם ילדי. בסופו של דבר הוא יצא בבושת פנים  מהענין, אבל הרלוונטיות של סיפורי התורה תמיד משליכים אתהעבר על ההווה והעתיד. ולדעתי תמיד מתקיימת האימרה מכל מלמדי השכלתי—————–
תמר לפידמנהלת קהילות
tipid 
חבר\הההודעה נכתבה ב :
2004 /11 /15
ב -08:17
ביגן בן חביב!ברוך שובך אלינו כמה טוב לשמוע ולראותך!שבוע טוב ומבורך לך!—————–
תמר לפידמנהלת קהילות
LuckyHunch 
מנהל הקהילה ההודעה נכתבה ב :
2004 /11 /15
ב -10:19
הבכורה תמורת נזיד
על פי רוב, בין הבנים הבכור הוא החשוב, המנהיג והמדריך את האחרים. מבחינה פסיכולוגית פשוטה, היות והוא הגדול בבנים ועוזר בגידולם, מוטלת עליו אחריות מסוימת והוא מתפתח להיות אדם אחראי ורציני יותר (משום כך "בת תחילה, סימן יפה לבנים", משום שכבת גדולה היא מסייעת להורים בחינוך הילדים, ועזרתה מועילה לגידול נכון של אחיה הבאים אחריה). אנו גם רואים, שבמצרים לקו הבכורות דוקא, משום שעליהם מוטלת האחריות לעיוותים הרוחניים. עבודת ה' היתה מוטלת תחילה על הבכורות בטרם הועברה לשבט לוי. נראה אם כן, שהבכור הוא המופקד בדרך כלל על ההדרכה הרוחנית, ואילו הבנים האחרים עסוקים בהטבת המצב החומרי.והנה אצל יעקב ועשיו המצב הפוך: עשיו הבכור, האמור להיות אחראי לרוחניות, הוא "איש יודע ציד איש שדה", איש העולם הזה המטפל בענייני מזון; ואילו יעקב הקטן, האמור לטפל בענייני הגוף, דוקא הוא "יושב אהלים", איש רוחני. משהו כאן לא בסדר. אנו עדים למצב של תמורה, של הפכיות.והנה בא יום, יום מר ועצוב. זהו יום מותו של אברהם. מי יהיה הממשיך? באותו יום יעקב עסוק בהכנת אוכל: "ויזד יעקב נזיד". הרי זה אמור להיות תפקידו, טיפול בענייני מזון, פרנסה, סידור המציאות הגשמית. ואילו הבכור ה"רוחני", עשיו, "בא מן השדה". אין זה מעניין אותו אם אברהם מת או לא, הוא בשדה. הוא חוזר עייף ומבקש אוכל מיעקב. מוזר. האם אין אוכל בביתם מלבד נזידו של יעקב? ומה ענין אכילה לעייפות? אלא שהעייפות הזאת היא נפשית, לא פיסית. עשיו עייף מהעבירות שבידו: חמש עבירות עבר באותו היום, רציחה עריות וכו'. אין לו עניין בעילוי החיים, "נשבר" לו, הוא גמור: "הנה אנכי הולך למות", רק אוכל הוא מבקש, את המציאות הגשמית, "הלעיטני נא".יעקב מציע חילופין: אתה תקבל את האוכל – העולם הזה, ואני את הבכורה – דאגה לרוח. עשיו מסכים, אדרבה, הוא שמח להיפטר: "אמר עשיו מה טיבה של עבודה זו? אמר לו: כמה אזהרות ועונשין ומיתות תלויין בה, כאותה ששנינו אלו הן שבמיתה שתויי יין ופרועי-ראש. אמר: אני הולך למות על ידה אם כן מה חפץ לי בה". הוא אינו צריך את הבכורה, היא "הורגת" אותו. לא לשתות יין? הרי זה כל חייו. האיסור ללכת פרועי-ראש מנוגד למהותו. אצלנו פריעת ראש היא בטוי לחוסר תרבות ולחוסר צניעות(משום כך מוטלת חובת תספורת על מלך בכל יום, על כהן גדול כל שבוע ועל כהן הדיוט כל שלושים יום). אשה שהולכת פרועת ראש הריהי "עוברת על דת יהודית", כעל חוסר צניעות חמור. אבל עשיו הוא איש שדה, הוא פרא, פרוע. בכורה אינה בשבילו.שאלה: אם כך, מדוע נזיר מצווה דוקא על גידול שיער?תשובה: נזיר הוא יוצא מן הכלל, אין ללמוד ממנו. הנזיר עשוי להטלטל בין מציאות של "חוטא" למציאות של "קדוש". מפורסם המעשה בר' שמעון הצדיק הכהן הגדול, שבא אליו נזיר צעיר מן הדרום שנדר לגלח שערו לשמים, משום שראה בבואתו במים ופחזעליו יצרו, והשתבח בפני עצמו כמה יפה הוא. נשקו ר' שמעון על ראשו ואמר "כמותך ירבו נוזרי נזירות בישראל", זו הפעם הראשונה שאני פוגש נזיר אמיתי10. נזיר הוא מציאות לא פשוטה, בגדר יוצא מן הכלל. השאלה היא להיכן הוא יוצא מן הכלל, למטה או למעלה.אם כן, החילופין מתבצעים: "וימכור את בכורתו ליעקב", "ויעקב נתן לעשיו לחם ונזיד עדשים". הזלזול של עשיו בבכורה בולט יותר אח"כ: "ויאכל וישת ויקם וילך ויבז עשיו את הבכורה". הוא צריך אכילה ושתיה ותו לא, הוא זורק מעליו את הבכורה. לקיחת הבכורה על ידי יעקב אינה איפוא ניצול רגע של חולשה מצד עשיו, היא אינה סחיטה בשעת צרה, אלא היא ביטוי לרצונו של עשיו עצמו ומציאותו האמיתית. יש כאן תיקון "תמורה" שחלה בגילוי המציאות. כעת כל אחד מושם במקומו הנכון. באמת, מבחינת שורש היצירה, יעקב הוא הבכור )נוצר מטפה ראשונה(11. למעשה, הדבר לא התגלה במציאות מיד, אולם "סוף מעשה במחשבה תחילה". המחשבה האלוקית הראשונית סופה שהיא יוצאת אל הפועל. אם כן תוקנה התמורה. התפקידים התחלפו: יעקב ממונה מעתה על בנין העולם מבחינה רוחנית, ועשיו ממונה על בניינו החומרי

מובא מתוך: http://www.ateret.org.il/hebrew/library.php?id=589

אני מביאה דברים אלה – כזוית ראיה שונה, אולי לא כל כך מוכרת, של המאבק הזה על הבכורה. זאת המעלה הרוחנית אליה מתייחס הכותב המצוטט בדבר השבוע הזה. כלומר, אין כאן מאבק על ירושה חומרית, אלא על ירושה רוחנית – ובעצם אין זה מאבק, אלא לקיחת אחריות.

—————–
LuckyHunch

 

LuckyHunch 
מנהל הקהילה

ההודעה נכתבה ב :
2004 /11 /15
ב -10:24

שבוע טוב בן!סימן שחזרת לכתוב כאן? – אני מקווה מאד שכן: הומור ושנינה הם מצרך נדיר שאי אפשר לשבוע ממנו….להתראות באמצע הדרך!—————–
LuckyHunch
shay100 
חבר\ה

ההודעה נכתבה ב :
2004 /11 /16
ב -00:30

יהודית,הדברים מופיעים גם בספרו של הרב אבינר "טל חרמון" על פרשת השבוע. וכדי להשלים את התמונה, הנה תקציר של המשך הדברים:מגיע היום שבו יצחק רוצה להעניק את ברכותיו לבניו. לכל בן את המגיע לו. הוא יודע שעשו ממונה על תיקון הגשמיות ולכן רוצה לברך אותו בברכה על שגשוג גשמי. הוא קורא לעשו לצוד ציד, כי עניינה של הברכה הוא ה"אוכל", הגשמיות, אבל לא מסתפק בזה. הוא גם נותן לו הוראות איך לצוד: "וְעַתָּה שָׂא-נָא כֵלֶיךָ, תֶּלְיְךָ וְקַשְׁתֶּךָ; וְצֵא, הַשָּׂדֶה, וְצוּדָה לִּי, צידה (צָיִד)" (בראשית כ"ז ג). מסבירים חז"ל:
"שא נא כליך" – חדד סכינך ושחוט יפה שלא תאכילני נבלות (רש"י שם).
"וצודה לי" – מן ההפקר ולא מן הגזל (רש"י שם).
יצחק מלמד את עשו איך לבנות את העולם הגשמי בכשרות ובישרות. בכשרות בין אדם למקום (שחיטה), ובישרות בין אדם לחברו (הפקר ולא גזל).
אבל זה לא מעניין את עשו. "וַיֵּלֶךְ עֵשָׂו הַשָּׂדֶה, לָצוּד צַיִד לְהָבִיא" (בראשית כ"ז ה). מסבירים חז"ל: "להביא" – מהו להביא (כלומר, המילה 'להביא' לכאורה מיותרת, אז למה התורה כתבה אותה)? אם לא ימצא ציד יביא מן הגזל. (רש"י שם).בנין ישר לא נוגע לעשו. העיקר לסדר עניינים לא חשוב איך.
רבקה מבחינה בזה, ולכן שולחת את יעקב לקבל את הברכה במקום עשו. ואכן יצחק מבחין בכפילות "הַקֹּל קוֹל יַעֲקֹב, וְהַיָּדַיִם, יְדֵי עֵשָׂו" (בראשית כ"ז כב). הקול – הרוחניות, כשל יעקב. הידיים – הגשמיות, כשל עשו.
אבל לבסוף יצחק מרגיש שמי שעומד מולו מסוגל לסדר את המציאות הגשמית בכשרות וישרות ולכן מברך אותו בברכה השייכת לעניינים האלה "וְיִתֶּן-לְךָ, הָאֱלֹהִים, מִטַּל הַשָּׁמַיִם, וּמִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ–וְרֹב דָּגָן, וְתִירֹשׁ.  יַעַבְדוּךָ עַמִּים, וישתחו (וְיִשְׁתַּחֲווּ) לְךָ לְאֻמִּים–הֱוֵה גְבִיר לְאַחֶיךָ, וְיִשְׁתַּחֲווּ לְךָ בְּנֵי אִמֶּךָ; אֹרְרֶיךָ אָרוּר, וּמְבָרְכֶיךָ בָּרוּךְ" (בראשית כ"ז כח-כט). כעת יעקב קיבל גם את תפקיד סידור המציאות הגשמית, בנוסף לתפקיד שכבר היה לו להיות ממונה על הרוחניות.
בסוף הפרשה מקבל יעקב את הברכה המגיעה לו בתור הממונה על הרוחניות "וְיִתֶּן-לְךָ אֶת-בִּרְכַּת אַבְרָהָם, לְךָ וּלְזַרְעֲךָ" (בראשית כ"ח ד).
במהלך הפרשה יעקב עבר שתי תמורות. האחת החלפת התפקידים עם עשו, והשנייה, נטילת התפקיד של עשו בנוסף לזה שלו. מתוך הפרשה הזו יוצא יעקב כשהוא חמוש בשני התפקידים, איש החומר ואיש הרוח. כל חייו הוא יחיה את כפל התפקידים הזה. לכן הוא נושא שתי נשים, אחת כנגד בניין החומריות, ואחת כנגד בנין הרוחניות. רחל, כנגד בנין החומריות, שממנה יצא יוסף – ממונה על ארץ מצרים והוא "שטנו של עשו" (רש"י בראשית ל' כה). לאה, כנגד בנין הרוחניות, שממנה יצא יהודה (וממנו דוד) שממונה על הסידור הרוחני של המציאות.—————–

יהודי לא מגרש יהודי

היינו על פי תהום, עכשיו צעדנו צעד אחד קדימה

LuckyHunch 
מנהל הקהילה

ההודעה נכתבה ב :
2004 /11 /16
ב -09:07

שי,תודה על הבאת הדברים.אבל יש בעיה: יש סתירה בין הקטע הראשון להמשכו. בקטע הראשון אבינר מסיים בקביעה שיעקב ממונה על הרוחניות ואילו עשיו על הגשמיות (היפוך תפקידים שנשאר בעינו עקב מכירת הבכורה). את סוף הקטע השני הוא מסיים בקביעה שיעקב ממונה על הרוחניות וגם על הגשמיות. ואילו עשיו מה? – הרי גם הוא זכה לברכה בסוף.אני מנחשת: חלק הגשמיות בברכת יעקב מתיחס לכל מה שתרבותי או מתורבת, ואילו חלק הגשמיות בברכת עשיו מתייחס לכל מה שטבעי ופראי. הסיבה: פעולותינו הגשמיות משפיעות על רוחניותנו, לכן אם יעקב יעשה טוב יתעלה רוחנית . אם עשיו יכבוש את הפראי שבטבע יכבוש גם את הפרא שבתוכו. הברכה שלו מכוונת לכבוש היצר כמפתח לתחילתה של התעלות רוחנית.מעניין כיצד אבינר מיישב את זה.—————–
LuckyHunch
shay100 
חבר\ה

ההודעה נכתבה ב :
2004 /11 /16
ב -14:39

לפי מה שאני הבנתי, יעקב מקבל את שני התפקידים, הגשמי והרוחני, ולכן מקבל את שתי הברכות, הגשמית והרוחנית.עשו מקבל גם הוא ברכה להצלחה גשמית, אבל היא פחותה מזו של יעקב ויש בה תנאי "וְאֶת-אָחִיךָ תַּעֲבֹד" (בראשית כ"ז לט). כלומר, למרות שיעקב מקבל ברכה על הצלחה גשמית, זה עדיין לא אומר שההצלחה הגשמית תמנע מעשו. זה רק אומר שכשתהיה התנגשות בין השניים, יעקב יגבר על עשו.—————–

יהודי לא מגרש יהודי

היינו על פי תהום, עכשיו צעדנו צעד אחד קדימה

LuckyHunch 
מנהל הקהילה

ההודעה נכתבה ב :
2004 /11 /16
ב -22:05

 לט וַיַּעַן יִצְחָק אָבִיו, וַיֹּאמֶר אֵלָיו:  הִנֵּה מִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ, יִהְיֶה מוֹשָׁבֶךָ, וּמִטַּל הַשָּׁמַיִם, מֵעָל.  מ וְעַל-חַרְבְּךָ תִחְיֶה, וְאֶת-אָחִיךָ תַּעֲבֹד; וְהָיָה כַּאֲשֶׁר תָּרִיד, וּפָרַקְתָּ עֻלּוֹ מֵעַל צַוָּארֶךָ(בראשית כ"ז לט-מ)כמו שאמרתי קודם –  "… ואילו חלק הגשמיות בברכת עשיו מתייחס לכל מה שטבעי ופראי." – ולא כתוב כאן שיעקב יגבר על עשיו, רק שליעקב יש זכות של אדנות על עשיו, מאחר שקיבל את ברכת הבכורה. להיפך, כתוב "ופרקת עלו מעל צוארך".
מתוך שבת שלום! – איחולים מאז 2003 (!) ועד (כמעט) היום

חודש כסלו טוב!

Advertisements

מה דעתך? Comment

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s