צדק כתרבות: על שיימינג בפייסבוק והמונופול של מערכת המשפט
בהחלט שווה דיון ומחשבה.
מה עושים עם מקרים שבהם הפגיעה היא אינה חד משמעית, ואין חוק שמאפשר את עשיית הצדק עבור הקורבנות ?
מודעות פרסומת
צדק כתרבות: על שיימינג בפייסבוק והמונופול של מערכת המשפט
בהחלט שווה דיון ומחשבה.
מה עושים עם מקרים שבהם הפגיעה היא אינה חד משמעית, ואין חוק שמאפשר את עשיית הצדק עבור הקורבנות ?
השאלה בהחלט שווה דיון, אבל הדוגמא ממש לא טובה.
1. על פי החוק בישראל, אם אשה התחרטה בשלב כלשהו ביחסי מין והביעה התנגדות בצורה כלשהי (לא בהכרח מילולית) – המשכם הוא כפייה מינית האסורה על פי חוק.
2. מאחר שהחוק מגדיר זאת כפגיעה, אין שאלה אם הפגיעה היא חד משמעית או לא – וגם לא צריכה להיות.
עם זאת, יש בהחלט מעשים ומקרים שהחוק לא מכסה – לא רק בתחום עברות המין – ולגביהם הדיון בהחלט ראוי ונחוץ.
הבעיה היא שקשה לדון בכך בלי דוגמאות מתאימות 🙂
אהבתיאהבתי
אה.. ולגבי שיימינג:
שיימינג זאת מילה באנגלית. ביטוי הסלנג העילג "לעשות שיימינג לאדם" הוא, מילולית, לבייש אדם בפומבי – ובלשון חז"ל: להלבין פני אדם ברבים.
מכבסת המילים שבשימוש שאול משפה אחרת הטעתה אותי.
עוול אינו מתקן עוול אחר, אבל נאמר "מודה ועוזב – ירוחם" (כלומר, אם אדם מודה שפגע, מבטיח שלא יעשה זאת שוב ומקיים – ראוי לסלוח לו). בפרשת השיימינג אליה מתייחס המאמר יש הודאה והבעת צער, אבל ההודאה כוללת הבהרה שאין ביכולתו לא לחזור על כך. הבהרה זו היא שהביאה בסופו של דבר (ולא כמוצא ראשון) למסקנה שיש להזהיר את ציבור הנשים מפניו ולהלבנת פניו ברבים.
האיש פגע בה פעמיים – כפה עליה את עצמו בניגוד מפורש לרצונה ולאחר מכן ומאז מונע ממנה באופן אקטיבי לסלוח לו ולעבור הלאה. הפגיעה השניה היא זאת שמענה אותה, זאת הפגיעה שהיא מרחיבה עליה – זאת גם הפגיעה שהחוק אינו מכסה (למיטב ידיעתי).
איך אפשר לשים סוף לעינוי כזה מבלי לעשות עוול נוסף? – אין לי מושג.
אהבתיאהבתי
קתי גריפין ומוניקה לווינסקי: אין כזה דבר שיימינג לגיטימי. זה טרנד קטלני ולכל הפחות הרסני – לפרט ולחברה בכלל: מוניקה לווינסקי חושפת שחשבה לשים קץ לחייה
אהבתיאהבתי