האיום האמיתי על מדינת ישראל

במעריב NRG, בטורו של איתמר קרמר, התפרסם אתמול מאמר שזאת כותרתו:

האיום האמיתי על מדינת ישראל
את החמאס ננצח, כך או אחרת. אבל העוינות בשיח הציבורי היא סכנה חמורה יותר: אנחנו חייבים להוציא מהלקסיקון את ה"הזוי" וה"בוגד" וה"פנאט" ו"המסוכן" ולהתחיל להקשיב, מימין ומשמאל

ככל שקראתי את המאמר המלא, התחזקה בי התחושה שהדברים כבר נכתבו באמצע הדרך מזמן – בקשר לימי בין המצרים המתחילים היום, יום צום י"ז בתמוז, ימים בהם יהודים מאמינים נזהרים במיוחד ממחלוקת ומריבה.

לא טעיתי – הדברים נאמרו כבר קודם, בהרחבה והעמקת יתר, יחד עם הצעת פעולה מובנית: –

tipid 
חבר\הרשום מ :2004 /04 /08
1595 הודעותההודעה נכתבה ב :
2007 /06 /15
ב -19:47

צאו וראו מה קורה ביחסים שבין פוליטיקאים במדינת ישראל, כיצד יריבויות קשות מן האתמול הופכות לבריתות הדוקות ולהפך. לעומת זאת, כאשר מדובר במחלוקת שהיא לשם שמים – כמו הרבה מחלוקות שבין תלמידי חכמים – אזי סופה להתקיים…

כ"ו סיון ה´תשס"ו – הרב עזריאל אריאל ,רב היישוב עטרת

הלצה ידועה אומרת כי דווקא מחלוקת שהיא לשם שמים – סופה להתקיים כמחלוקת לנצח מבלי שאחד הצדדים הנצים יגיע לפשרה, בעוד שמחלוקת שאינה לשם שמים – אין סופה להתקיים, כי במוקדם או במאוחר תמצא את פתרונה. כל זמן שהוויכוח הוא על אינטרסים, אישיים או כיתתיים, יבוא יום שבו ייווכחו הצדדים לדעת כי המחיר שהם משלמים על המשך הריב גבוה מן התועלת שכל אחד מהם מקווה להפיק ממנו, ולכן הם ימצאו את הדרך לשתף פעולה ביניהם. צאו וראו מה קורה ביחסים שבין פוליטיקאים במדינת ישראל, כיצד יריבויות קשות מן האתמול הופכות לבריתות הדוקות ולהפך. לעומת זאת, כאשר מדובר במחלוקת שהיא לשם שמים – כמו הרבה מחלוקות שבין תלמידי חכמים – אזי סופה להתקיים. הרי שני הצדדים אינם אינטרסנטים. כל אחד מהם חש אחריות עמוקה ביותר כלפי הערכים, כלפי האמונות, כלפי התפיסות שהוא מבטא. אי אפשר לקנותו בטובות הנאה ובשיקולים אינטרסנטיים. פשרה – במצב כזה – נתפסת במידה רבה של צדק כבגידה ברעיון ומעילה בשליחות. על כן תתקיים המחלוקת לאורך ימים ושנים…
אולם מחלוקת כזאת, יש בה יתרון גדול, בהיותה מביאה להעמקה ולהפריה. אלא שהסכנה הכרוכה בה היא, כאשר "תורה נעשית כשתי תורות", והציבור הרחב נשאר נבוך, ובמיוחד כאשר היא גולשת לתופעות שוליות שליליות. על כן יש לפעול כדי להשוות את המחלוקת. את דרך ההכרעה נוכל ללמוד מן המחלוקת המפורסמת ביותר בעם ישראל. "איזוהי מחלוקת שהיא לשם שמים? זו מחלוקת הלל ושמאי". המחלוקת בין בית הלל ובית שמאי ניטשה במלוא עוזה במשך שנים רבות. עד שיצאה בת קול ואמרה: "אלו ואלו דברי א-להים חיים הן, והלכה כבית הלל". אולם לא במקרה נפסקה ההלכה כמותם, ואף לא בזכות חריפותם ועוצמתם התורנית.
"מפני מה זכו בית הלל לקבוע הלכה כמותן? מפני שנוחין ועלובין היו, ושונין דבריהן ודברי בית שמאי. ולא עוד, אלא שמקדימין דברי בית שמאי לדבריהן".
בית מדרשם של בית הלל, פתוח היה. למדו בו את כל הדעות, ואף הקדימו ללמוד את דברי בית שמאי. העיקרון שהנחה את הלימוד שם היה ההכרה בכך שדבר ה' האינסופי הוא כה מורכב, עד שאין אדם המסוגל לקלוט אותו בדייקנות. כל תלמיד חכם מביט על דבר ה' מנקודת מבטו הייחודית ולכן הוא נוטה להדגיש היבטים מסוימים על חשבון האחרים. לכן ראו בבית הלל חשיבות לראות את הסוגיא גם מנקודת המבט של בית שמאי, לקלוט ממנה כמה שיותר, ואז לבסס את שיטתם. ומכיון שנקודת מבטם של בית הלל היתה רחבה יותר, זכו שנפסקה ההלכה כמותם (על פי המהר"ל, באר הגולה).
כאז, גם היום, קרוע בית המדרש שלנו במחלוקות. ומכיוון שמדובר במחלוקת לשם שמים, היא ממשיכה להתקיים. רבים שואלים במצוקה ובחרדה: מה לעשות לנוכח חילוקי דעות אלו? האם זוהי הדרך היחידה שבה מנהלים מחלוקת לשם שמים, עד הידרדרות לתופעות של ביזוי הדדי בשוליים? האם נגזר על ציבור ערכי ומאמין להיות קרוע כל ימיו במחלוקות שאין להן פתרון, עד כדי שיתוק וייאוש? האם ניאלץ להיות כל הזמן במצב בו "זה פוסל דיינו של זה וזה פוסל דיינו של זה", כאשר התוצאה היא מבוכה ואנרכיה, עד כדי תחושה ש"לית דין ולית דיין"?
ובכן, עלינו ללכת בדרכם של בית הלל. אין טעם להוסיף עוד ועוד נימוקים מהם ישתכנעו המשוכנעים ממילא כי דרכם צודקת, אלא לעשות דבר אחר, בכמה שלבים:
א. לראות את כל הנחות היסוד המוסכמות. (ואז מגלים ש-95% מהרבנים מסכימים על 95% מהדברים).
ב. להגדיר במשותף את המטרות לטווח ארוך, עליהן כולם מסכימים.
ג. לאסוף כמה שיותר מידע מדויק על המציאות הנוכחית בעזרת מומחים לדבר.
ד. להציג את קווי הפעולה השנויים במחלוקת, ולהגדיר את נקודות המחלוקת.
ה. להכין רשימה של יתרונות וחסרונות לכל אחד מקווי הפעולה.
ו. לבקש מכל קבוצה לזהות נקודות של אמת שהיא יכולה לקבל מתוך השיטה של הקבוצה האחרת.
ז. להכין רשימה של אמות מידה להכרעה בין העמדות המנוגדות.
ח. לגלות שההקשבה לדעה החולקת יצרה הפריה גדולה של הדיון, ומה שנשאר שנוי במחלוקת לאחר תהליך כזה הוא מספיק קטן כדי לחיות אתו בשלום…
ט. ללחוץ ידיים באהבה, באחווה, בשלום וברעות, ולהתפלל ביחד לסייעתא דשמיא.
אסיים בסיפור מתוך הרצאת מבוא ששמעתי בקורס לגישור. שני אנשים התווכחו על עוגת קצפת. זה אומר: כולה שלי, וזה אומר: כולה שלי. מכיוון שכל אחד ידע שאם יגיע לבית הדין יפסיד חצי מהעוגה ("יחלוקו"), החליטו ללכת למגשר. שאל המגשר את האחד: לשם מה אתה זקוק לעוגה? – מפני שאני רעב. שאל את השני: לשם מה אתה זקוק לעוגה? – האמת היא שאינני רעב, אבל אני אוהב את הקצפת. ואז שאל המגשר: מה דעתכם לחלק את העוגה לגובה, הבצק לאחד והקצפת לשני?…
אמנם "מחלוקת לשם שמים" – סופה להתקיים. אבל אם נכיר בכך שבכל דעה ישנה נקודת אמת שעלינו לקלוט אותה אלינו, יהיה סופה של המחלוקת דווקא "לקיים" את הדרך המשותפת. או אז יתקיימו בנו דברי חז"ל:
"תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם, שנאמר: וכל בנייך לימודי ה', ורב שלום בנייך, אל תקרי בנייך אלא בונייך".

אני רוצה לברך את כל בית ישראל בברכת שבת שלום מבורכת שתהיה מלאה בבריאות נחת בשלווה בטחון ובשורות טובות תמר.
.

—————–
תמר לפיד

זהו ציטוט של פוסט של תמר לפיד בשירשור שפתחה בימיה הראשונים של אמצע הדרך, בתקופת טרום-הבלוגים בה היינו עדיין קהילה בת כמה פורומים, דיון שהועבר במלואו לכאן: – שבת שלום! – איחולים מאז 2003 (!) ועד (כמעט) היום

האם לדעתכם הצעת הפעולה הזאת ברת ביצוע כיום, בישראל? כיום – באמצע הדרך, למשל?

מודעות פרסומת

5 מחשבות על “האיום האמיתי על מדינת ישראל”

  1. האם זה אפשרי? בהחלט. האם זה קשה למנהיג של זרם מסוים לאמר לא כל האמת אצלי? כן זה קשה . אי אפשר להפיל גדרות וסייגים שהוקמו וחיו לפיהם במשך כמה שנים טובות, וכעת לאמר הן היו מיותרות, אין להן משמעות.

    אהבתי

    1. קאי זה לא יהיה קשה אם ירצו אחדות ולא אחידות

      אם יצאו מהסרט של כור היתוך

      אך שלא מסתכלים על זה יש פילוג חילונים חרדים דתיים מזרחים אשכנזים חסידים ליטאים ספרדים שמאלנים ימנים וכו וכו זה מגיע לרמת האדם הבודד

      חכמינו אמרו, "כשם שפניהם שונים כך דעותיהם שונות"

      יש רק דבר אחד מאחד את כולנו ובזכותו אנחנו כאן וזה היותנו יהודים

      זה הבסיס היחיד שיכול לאחד אותנו

      עד שלא נכיר שיש דבר כזה יהודי והוא תוצאה רק ואך ורק מכך שיש בורא לעולם לא תהיה פה אחדות..

      אבל בסופו של דבר זה יקרה כמו שמובטח בנביא

      כשיבוא משיח יבטלו הספיקות כולם , כל העולם, יבינו שיש בורא ויש עם נבחר ולכן אן צורך יותר במלחמות ואז ורק אז לא ישא גוי אל גוי חרב….

      למה כי ידעו שיש בורא לעולם והוא מכוון ועושה הכל ולכן אן סיבה להלחם ולריב

      אהבתי

  2. קשה אך אפשרי להפיל כל הגדרות והסייגים, אבל אין צורך 🙂
    כשם שכדי לרזות אין צורך לוותר לגמרי על אוכל, כלומר לצום – אלא להמשיך לאכול כל מה וכמה שתורם לבריאות וחיוניות ולוותר על כל השאר, תוך שמירה חלקית מצומצמת-עד-מינימום ומבוקרת על חלק מההרגלים המזיקים, רק אלה שמשפרים את ההרגשה ועוזרים לשמור על מצב רוח טוב. הרגל מזיק הוא כל הרגל הפוגע בבריאות – או – המונע השגת המטרה (בדיאטה – לרזות, בשיח – להקשיב, להבין ולהגיע לעמק השווה).

    אהבתי

מה דעתך? Comment

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s