ראיתי גנויים לקבוצת חרדים שעשו על האש ביום השואה ואילו חילונים ששיחקו כדורגל לא רחוק מיד ושם או עושים טקסים קומים מצחיקים זה בסדר? אבל למחרת שזה עדיין יום השואה על כל המשתמע על הבתי קפה שיפודיות מסעדות הכל פתוח משמיעים שירים הכל רגיל כאילו אם יום השואה
שמעתי ברדיו כמעט במשך חצי שעה על אסון שבו הורים שכולים( חרדים) העולים לקבר רק ביום הפטירה ולא ביום הזיכרון הלאומי יעל דן ממש הייתה נרעשת לא שהיא מאמינה גדולה.
ביום הזיכרון אחר הצהריים נסעתי ליד אחד החופים ואני רואה אנשים בבגדי ים מקימים אוהלים מתכוננים לשהות הלילי ומסיבה פרטים.
אחהצ ובערב הסופר מלא באנשים שקונים דברים לארוחת על האש וברקע טקס יום הזיכרון.
האם אני זה שהתרחק מהתרבות הזו ואבדתי את הרציונל החילוני או שבאמת משהו פגום פה?
ביהדות אבל וצער זה כל היום משקיעה עד שקיעה למה פה בערב צער ובבוקר יש טקסים אבל אין צער. מזה הדבר הזה?
המקום הכי טוב: אמצע הדרך! 
זה לא רק אתה הינדיק. גם לי יש תחושה שמישהו התבלבל קצת.
הרבה אנשים איבדו את הצפון ואין לזה קשר האם הם חרדים או חילונים.
השכול הוא משותף ויש אנשים שבאופן יזום וחד משמעי מנסים לבדל את עצמם,
זה כולל את הפרזיטים שעושים טקסי זכרון אלטרנטיביים למחבלים.
אהבתיאהבתי
ובכן, צד אחד של הבלבול הוסבר כבר כדבעי ע"י ינשופית. הצד השני – הוא הצד שאין בו בלבול (והמועדף על ידי, נאמנה למוטו הנושן שלי:"אין כזה דבר 'סתם'") –
אהבתיאהבתי