אדל ביטון היא היחידה ממשפחתה ששרדה זריקת אבנים שהובילו להתנגשות מכוניתה במשאית. היא הועברה לשיקום בבית לווינשטיין, ולאחר זמן מה הוחלט לשחררה מבית החולים מאחר שאין ביכולת צוות בית החולים לשקם אותה. המשפחה ביקשה וקיבלה דחייה של חודש שנגמר בתחילת פסח, ומאז התנהל מאבק סביב מועד שיחרורה מבית החולים.
איני בא בתלונות לבית לווינשטיין על חוסר התחשבות מאחר שזהו מוסד שיקומי ולא סיעודי. אם הוחלט שאין ביכולתם לשקם אדם, אותו אדם מונע ממישהו אחר את התחלת השיקום שלו מאחר שיש רשימת המתנה ארוכה למוסד.
איני בא בתלונות למשפחתה, שרוצה ובצדק להשאיר את אדל ביטון במקום שבו היא תקבל טיפול טוב יותר ובמקום שנגיש עבורה.
לדעתי התפקיד של המדינה הוא לדאוג ולסייע בהנגשת הבית, הרי היא נפגעת פעולות איבה או טרור. זה הגורם האנושי בתאונה. אם משרדי המדינה יקלו על התאמת והנגשת בתים לנכים הן מבחינת טפסים ואישורים שצריך לקבל והן בכספים או מענקים ראשוניים ואולי אף הלוואות בתנאים נוחים שיעזרו להתחיל את השיפוץ שיאפשר לה להתגורר עם משפחתה במקום נגיש ומותאם.
המקום הכי טוב: אמצע הדרך! 
אדל ביטון נפטרה ב-17 בפברואר 2015. למחרת נקברה בשומרון ביישוב בו נולדה.
יהי זכרה ברוך.
אהבתיאהבתי
אהבתיאהבתי