הארץ: אריאל זילבר ראוי לפרס מפעל חיים מאקו"ם

זילבראקוםמתוך כתבתו של נדב הולנדר בגלריה מוסיקה בהארץ .
בהופעתו ביפו ביצע זילבר את שירה של נעמי שמר "כריש", פזמון המתאר פגישה בין סרדין קטן לבין כריש גדול; משל שבמהלכו הסרדין התמים רוצה שלום ומוכן להקריב בשבילו הכל ולבסוף נטרף על ידי הכריש.
רוב הקהל בהופעתו שם נטה להזדהות פוליטית עם הסרדין, אבל הביקורת שנמתחה עליהם בשיר לא הרגיזה אותם. זילבר לא התעניין בדעותיו הפוליטיות של הקהל. מפגן כזה של סובלנות כלפי אדם בעל דעות מנוגדות אינו מחזה נפוץ בישראל.

"לראות אותו מופיע זו חוויה מרגשת שמוכיחה את כוחה של המוזיקה לרחף גבוה מעל דעות ואמונות."

למרות התבטאויותיו השנויות במחלוקת ואף מקוממות מהשנים האחרונות, "זילבר מייצג יותר מכל אמן אחר דווקא את האפשרויות המחברות והמקרבות של המוזיקה. רק על זה הוא ראוי לפרס מפעל חיים ".

בעיני, העובדה שכתב מתוך הארץ בא ותומך בנתינת פרס מפעל חיים לזמר עם דעות פוליטיות הפוכות לחלוטין, מעיד על יושרו של הכתב, ויש לי כבוד על זה שהעיתון פרסם את הכתבה הזו למרות שבשגרה היו מוחים או  מתבטאים בעד אחינועם ניני או דליה רבין, ולא בעד אריאל זילבר. אמנם זה בחלק של התרבות,ולא במוסף הראשי או בחלק של החדשות, אבל איני בטוח שכל עיתון היה מאפשר לכתביו להתבטא בעד הענקת פרס לאדם שנוי במחלוקת מהצד השני של המתרס הפוליטי.

אפשר לאמר שזה עלה תאנה בלבד, כי ברור כבר שמפעל חיים לא יוענק לו במועד שבו הכתבה נכתבה, או שהפירסום במקום מוצנע, אבל זה לא סותר את היושר הפנימי של הכתב ואת העובדה שהעיתון נתן לזה במה.

12 תגובות בנושא “הארץ: אריאל זילבר ראוי לפרס מפעל חיים מאקו"ם

הוסיפו את שלכם

  1. באמת כל הכבוד לכתב
    אבל לעיתון? באמת לא משנה אם מפרסמים כתבה המשווה לעיתון מגמתי חזות מאוזנת כאשר כבר אינה יכולה להשפיע או לשנות דבר. אם המצב היה הפוך, גם אחינועם נינ היתה צריכה לחכות כל כך הרבה למאמר תמיכה? תמהתני.

    אהבתי

    1. אני לא יודע מתי הוחלט לשנות את הפרס של זילבר ממפעל חיים לתרומה אחרת, אבל הכתבה הזו בעד הענקת פרס מפעל החיים לפועלו במוסיקה נכתבה ופורסמה אתמול.

      אהבתי

  2. מתוך טקס אקו"ם עצמו, דברי מוטי קירשנבאום שהעניק את הפרס לאריאל זילבר :
    "הכנתי טקסט למפעל חיים( שכאמור הוחלף בפרס על תרומה למוסיקה הישראלית) .מהר מאוד התברר שאת הצלילים שהוא מסוגל לייצר עם רגל אחת מעטים מסוגלים לייצר עם שתיים…. זילבר הוא יצור חסר מנוחה, חייב להתנסות בכל העולמות, בדרך הוא מרגיז ציבורים שלמים. גם אותי הוא מרגיז, אבל לא הייתי רוצה לחיות בחברה שבה רק את דעתי מותר לשמוע…אני לא חושב שאמירה כלשהי הופכת את שיריו לפחות טובים, ואנחנו פה בשביל שיריו".

    הנאום של אריאל זילבר, שקטע את מוש בן ארי שהתחיל לשיר את ואיך שלא:
    "אני מכאן, מהארץ הזו, ומודה על זה כל יום. אני נגד חרמות ובעד זכות האדם להביע את דעתו. ההרגשה היא שאני שק חבטות של גופים אינטרסנטיים ויוצרים מתוסכלים. חברי הדירקטוריון רומסים בהחלטתם את זכות הביטוי. הדירקטוריון פספס את ההזדמנות להוות דוגמה לאיחוד בעם. הייתי מחזיר את הפרס, אבל אני לא יכול להפנות עורף לאהבה שקיבלתי. הייתי מפרק היום את אקו"ם ובונה אקו"ם חדש שאומר שיש מקום לכל דעה".

    מה שעצוב, זה שבעצם יש שתיקה מצד האמנים למעט אחינועם ניני ואריאל זילבר. רק המנחה מוטי קירשנבאום התייחס למעשה לשינוי המהות והשם של הפרס, כשהעיר שהתכונן לפרס על מפעל חיים וסיפר על עשייתו המוסיקלית של אריאל זילבר עוד מילדותו.

    עם זאת אפרים שמיר, יענקלה רוטבליט , שי נובלמן וערן צור התבטאו בקשר לפרשה. ערן צור גיבה את שני הצדדים למעשה. אפרים שמיר גיבה את אחינעם ניני. שי נובלמן גינה את שינוי מהות הפרס על ידי הוועדה.

    עוד נקודה למחשבה, זה שבעוד דליה רבין מגנה על ההחלטה של שינוי הפרס ממפעל חיים לתרומה למוסיקה הישראלית,וטוענת :"דעותיו של זילבר בנושאי מיעוטים, זכויות הפרט והקהילה הגאה הן בעיתיות ומתן פרס על מפעל חיים הוא מסר בעייתי לחברה הישראלית", "ההחלטה שהתקבלה, שלא להעניק לו פרס על מפעל חיים אלא רק על המוזיקה שלו, היא החלטה מאוזנת", אחינועם ניני בחרה בכל זאת שלא להגיע ולקבל את הפרס .

    אהבתי

  3. ובכן, אקו"ם היא גוף שכל מטרתו לשמור על זכויות יוצרים שלך אמנים בישראל. במשך השנים הוסיף על כך קרן עזרה לאמנים נזקקים ואת מפעל פרסי אקו"ם, פעולות שנועדו לבסס אותו כמעין אגוד מקצועי – מקום שכולו למען רווחת בעלי המקצוע החברים בו, כבודם, ושמירת זכויותיהם הקבועות בחוק.

    כפי שהנחתי, לאקו"ם יש אתר מושקע – ואשר בו מובא חוק זכויות יוצרים במלואו. לא מצאתי כל התייחסות בתקנון אקו"ם למה שקרה כאן, ולכן התחלתי לחפש בחוק.
    נוסח החוק מתחיל בהגדרת מושגים, רשימה ארוכה מאד שלהם. המושג הראשון שנדמה לי רלוונטי הוא "זכות מוסרית" – כתוב שהוא כמוגדר בסעיף 46. זהו: –

    46. זכות מוסרית מהי – זכות מוסרית ביחס ליצירה היא זכות היוצר –
    (1) כי שמו ייקרא על יצירתו בהיקף ובמידה הראויים בנסיבות העניין;
    (2) כי לא יוטל פגם ביצירתו ולא ייעשה בה סילוף או שינוי צורה אחר, וכן כי לא תיעשה פעולה פוגענית ביחס לאותה יצירה, והכל אם יש באילו מהם כדי לפגוע בכבודו או בשמו של היוצר.

    כאילו לא מספיק בטעם לפגם שיש בהענקת פרס ללהקת הדג נחש באותו טקס שבו מעניקים פרס נכבד יותר לאריאל זילבר, אשר זכה בתביעה נגדם על עבירה על זכויות יוצרים רק לפני שנים ספורות – אלא מנהלי אקו"ם משתמשים בבפרסום שניתן כדי להציגו כמי שבעצם פוגע בחברה הישראלית ולא תורם לה, כאילו הוא איזה חדל אישים או פושע ולא אחד מגדולי המוזיקאים בארץ, לא בן לאחד ממייסדי העיר תל אביב ולזמרת המוכשרת והמוערכת ביותר לפני קום המדינה – וגם לאחריה.

    כלומר, הפרשה הזאת מלמדת אותנו, צרכני המוסיקה ושוחרי האמנות, שאקו"ם הפך לבדיחה סרת טעם. אין פלא שהאמנים שותקים: חרפתם גדולה הרבה יותר משל זילבר – אשר בסופו של יום כבודו במקומו נשאר.הוא זכה בהכרה בגדולתו כאמן ובגדולת תרומתו – ואילו הם זכו לפרסום היותם חברים המשלמים על חברות בארגון המפר בפרהסיה חוק המהווה בסיס לקיומו, חוק שהוא הסיבה לכך שהם חברים בארגון. איזו בושה!

    אהבתי

    1. לכל מי שהתביעה חדשה או לא זכורה לו:
      אריאל זילבר תבע את "הדג נחש" על העתקה של הלחן של השיר שלו" ואיך שלא" ושימוש פוגעני לאור העובדה שהשיר "מה נעשה" מדבר על שימוש בסמים. השופט בבוררות, הסכים איתו על שני סעיפי התביעה . השופט גזר כי על הדג נחש לשלם פיצויים בגובה 75 אלף ש"ח לאריאל זילבר 75 , ו25 אלף כשכר טירחה. בנוסף, נאסר על הדג נחש להשתמש בשיר מה נעשה.

      באמת מוזר שאין שום הנחיות או הסבר לגבי הקריטריונים שנכנסים לבחירת האמנים במוסיקה הפופולרית או הקונצטרית, ושלמעשה אין שום התייחסות בתקנון של אקו"ם לפרס אקו"ם, לא המועד שלו ואפילו לא חובה לקיים אותו כל שנה.

      אסף נבו כתב: "ברגע שזילבר הפך לאמן פוליטי וקיצוני בדעותיו, והחל לכתוב ולהקליט שירי מחאה אגרסיביים – כוחו הפופולרי כאמן אהוב פחת. האם שירי האהבה, הטבע והחיפוש העצמי הגדולים של זילבר, הקלאסיקות שלו מעשורים מוקדמים, טובים יותר משירי המחאה שלו מהעשור האחרון? את זה הקהל ישפוט, את זה ההיסטוריה תשפוט, את זה ישפטו העורכים בתחנות הרדיו השונות והמגוונות, שהם אלה שמחליטים, בסופו של דבר, האם להשמיע לאורך השנים את "ברוש" ו"בטי בם" או את "כהנא צדק", את "רוצי שמוליק" ו"אני שוכב לי על הגב" או את "יהודי לא מגרש יהודי"

      אהבתי

  4. אין חדש תחת השמש . הטעות היחידה היא שההחלטה לפרסם את הפרס.

    אם אחי… הייתה עושה זאת בשקט ולא מהמקפצה אף אחד לא היה יודע מזה …

    אבל היא רצתה פירסום …

    ככה זה …. אלטלנה נחשב להצלת המדינה ורצח רבין לאסון הכי גדול שהיה פה

    שניהם אותו מעשה , מעשה של רצח נתעב בגלל חילוקי דיעות , בשני המקרים חשבו שהדיעות והמעשים של הצד השני יביאו לאובדן המדינה ,רק אחד פי 16 מהשני.

    הם מושחתים מהיסוד . איך זה שכל (כמעט כל) הסרטים הישראלים סמולנים ? כי הם היחידים שמקבלים תקציבים.

    סרט עם אגנדה ימנית או יהודים בספק יקבל וזה ממקור ראשון.

    אני מניח שאכן דליה רבין ממשיכה את מורשת אביה מורשת רבין

    דליה רבין ביצעה רצח בעצמה בגלל חילוקי דיעות , היא רצחה אדם בכך שהלבינה את פניו בפני כל המדינה.

    השפלה מעל הבמה ובטכס חגיגי.

    האיסור החמור שבמשפט העברי להלבין פניו של אדם הוא מן המפורסמות שאינן צריכות ראיה3. ועד כדי כך החמירו חכמים בעניין זה, עד שאמרו: "המלבין פני חברו אין לו חלק לעולם הבא"4. ועוד אמרו שכל המלבין פני חברו כאילו שופך דמים"5, והוסיפו: "נוח לו לאדם שיפיל עצמו לכבשן האש ואל ילבין פני חברו ברבים"6. http://www.daat.ac.il/mishpat-ivri/skirot/273-2.htm

    אהבתי

    1. הינדיק… מקווה שלא תעלב אם אומר לך שאתה כעת ראש קטן, ומייד אסביר:
      אתה בוודאי מכיר את המדרשים שמסבירים מדוע חרב בית מקדש ראשון, ומדוע חרב בית המקדש השני.(יומא ט ב ) והפרשנות

      מבחינתי מה שדליה רבין ומה שאחינועם ניני עשו, זה פשוט שנאת חינם. מילא העלבון של אריאל זילבר אישית, היא הכניסה שנאת חינם בין אמנים ימניים לשמאליים, ובין הציבור הימני לשמאלי, או בין הציבור הימני לאנשי השמאל שאוטומטית תמכו באחינועם ניני, אלא גם יצרה מיאוס כלפי אקו"ם שנכנע לדרישה.

      מילא אם לאחר שהתואר שונה, אחינועם ניני היתה מתייצבת ומקבלת את הפרס, אבל גם לאחר שהשיגה את מבוקשה לא היתה מוכנה לעמוד על אותה במה שעליה הוא גם יעמוד בגלל דעות פוליטיות או דעותיו שהתקשורת עיוותה? לאן הפלורליזם וקבלת האחר שלה נעלמה כשמדובר במישהו מהצד השני של המפה הפוליטית נעלם?! זה אך ורק שנאת חינם.

      אתה לא חייב להסכים עם דעותי במקרה הזה או בכל מקרה אחר, אבל אני מקווה שבמבט לאחור תבין שהמעשה של אחינועם ניני ושל דליה רבין חמור בהרבה מכפי שהצגת אותו.

      אהבתי

      1. קאי

        אני דברתי על שפיכות דמים

        אתה בא ואומר שינאת חינם שבגללו נחרב בית המקדש

        המשמעות של מה שאתה אומר זה דיבור של לשון הרע שמביא לשנאת חינם(מבחינה יהודית) .

        כלומר :

        בית המקדש הראשון חרב בגלל שפיכות דמים גילוי עריות ועבודה זרה

        ואילו בית המקדש השני שינאת חינם ולשון הרע

        אז מה שאתה אומר בעצם מה שהם עשו זה יותא גרוע משפיכות דמים גילוי עריות ועבודה זה ביחד.

        תשמע …. עכשיו שאני חושב על זה אתה צודק

        וואחרי הדברים שלך זה בכלל כמו הסיפור של קמצא ובר קמצא ממש!!! אחד לאחד

        אף אחד לא מחה

        רק בשונה שאריאל זילבר בגדולתו לא יגיב כמו בר קמצא ויחריב את ירושלים

        אהבתי

          1. נו … דבר לא השתנה

            הגאווה הקנאה והכבוד מוציאים אדם מהעולם (מדעתו)

            אין מה לעשות

            אני רק מקווה שמקרה זה יעיר את האדם הפשוט לראות את הצביעות שיש שם ב"עליתה"

            עד נשאר רק להתפלל לשלום בנינו

            אהבתי

  5. הזמרת הערבייה חיה סמיר עורכת מופע מחווה ל"מסך עשן"

    לאחר סערת פרס אקו"ם על מפעל חיים, יזכה הערב זילבר, שנחשד בין השאר, בהומופוביה ובגזענות, למופע מחווה מיוחד ע"י לא אחרת מהזמרת הערבייה חיה סמיר, שאומרת ש"עם כל הכבוד לפוליטיקה, האמנות עדיין מעל הכול"

    למאמר המלא בגל"צ – http://glz.co.il/1140-38760-HE/Galatz.aspx

    אהבתי

להגיב על Luckyhunch לבטל

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

ערכת עיצוב: Baskerville 2 של Anders Noren.

למעלה ↑

%d בלוגרים אהבו את זה: