מדינת ישראל נגד ישוע / חבצלת פרבר

פוסט זה בא בתגובה ל- באיחור אופנתי: תובע את ישראל על רצח ישו.
מסתבר שהאחור לא אופנתי – קדמו לו פניות דומות רבות לפני כ-50 שנה בלבד. הפניות נענו – בין השאר בצורת הספר הזה. נראה שהעו"ד הקנייתי הנכבד לא מכיר את הספר הזה (שקראתי: מומלץ ביותר!) – ולו בשל הסיבה המאד טריוויאלית שמעולם לא תורגם לאף שפה אחרת, למיטב ידיעתי.

יהיה זה סוג של צדק היסטורי אם במשפט הזה, אם ייערך, את מדינת ישראל ייצג עו"ד מעולי אתיופיה – אשר ישתמש גם בטעוני הספר הזה 🙂

מוסף "שבת" - לתורה, הגות ספרות ואמנות

בעקבות עתירות לבית המשפט לבחון את החלטת הסנהדרין, ערך השופט העליון משפט חוזר. מבט מרתק לעבר הקדום ולזה של ישראל הצעירה

View original post 1,086 מילים נוספות

12 תגובות בנושא “מדינת ישראל נגד ישוע / חבצלת פרבר

הוסיפו את שלכם

  1. עשה חשק לקרוא את הספר… קראתי מילה במילה, וגיליתי הרבה דברים שלא ידעתי.
    טאבו או לא טאבו?
    ואני בעד לתקן את השם שיצא לסופר, להפסיק להחרים אותו.

    אהבתי

    1. לא יודעת אם שלום אש עדיין מוחרם, נדמה שהוא יותר פשוט נשכח – שזה נורא יותר אפילו.

      קבק לא רק שלא הוחרם, אלא "במשעול הצר" היה קריאת חובה כשלמדתי בתיכון ולמדנו אותו בכתה. היה חלק מבחינת הבגרות בספרות, 3 יחידות (כלומר כולם בלי יוצא מן הכלל היו חייבים ללמוד את זה). השקולים לזה , כך נאמר לנו, היו יותר פדגוגיים מאשר ספרותיים. במבט לאחור, כיום נדמה ששקולים אלה היו מוצדקים – עלך אף שגם כיום כמעט אף אחד לא מודע לקיומו של הסופר הזה (הפסד למודעות הציבורית, לדעתי – שכן הפך לחלק, סימפטי דווקא, בתפיסה החילונית של רבים)

      אהבתי

      1. אני עשיתי 5 יח"ל בגרות בספרות, וכל מה שלמדנו זה סיפורים על אונס וחוסר צדק חברתי,
        וגם שירים של משוררים מזרחיים (בשביל להראות שיש גם כאלו).

        אהבתי

        1. גמני עשיתי 5 יח"ל, למדנו קטעים נבחרים מתוך 8 פרקים לרמב"ם, החטא ועונשו של דוסטויבסקי, די הרבה שירים וסיפורים של ביאליק, מנדלי מוכר ספרים, כמה מסות של אחד העם (= אשר גינצברג), טשרניחובסקי, הזקן והים/ארנסט המינגווי, ספורים קצרים של צ'כוב, גנסין, דבורה בארון, כמה מיצירותיו של ש"י עגנון, במשעול הצר/קבק,כמה מספורי י.ל. פרץ, א.ד. ברקוביץ (בעברית, מתורגמים מיידיש), בין שתי ערים/דיקנס, אבא גוריו/אונורה בלזק, מחזה או שניים של ארתור מילר, כמה מחזות יווניים… היה עוד. בתוך זה היו יצירות שנגעו בנושאים שונים – בניהם צדק חברתי. אונס – מקסימום נרמז במחזות יווניים…

          אהבתי

          1. את רואה למה הנוער מידרדר?
            לימדו אותנו דברים מגעילים…ולימדו (ועדיין מלמדים, באוניברסיטאות) בשביל שנדע לדקלם כמו תוכי, לא בשביל שנדע.

            אהבתי

          2. אוה, אותנו לימדו יותר בשביל שנדע לדקלם מאשר אתכם, זה דווקא השתנה מאד לטובה. הבעיה כיום היא שמצד אחד יש פחות תכנים ופחות העמקה בהם – כדי להקדיש יותר זמן לפתוח חשיבה וחשיבה יצירתית, ומצד שני רק חלק קטן מהמורים באמת מפתח אותה (או בגלל חוסר מסוגלות או בגלל חוסר איכפתיות. תמיד היו הרבה תלמידים שכל מה שהם עושים בבי"ס זה לנסות "להעביר אותה", הבעיה היא שכיום גם יש הרבה מאד מורים כאלה, הרבה יותר מדי). התכנים המגעילים האלה הם בעיני פועל יוצא של המצב הזה

            אהבתי

  2. אני לא שמעתי אף פעם על שאלה במבחן כלשהו בספרות שמבקשת את דעתי לעניין מה אומר שיר/מאמר/ספר זה או אחר. רק וכך נשאר: "למה התכוון המשורר…" כשברור שרוצים לקבל מענה שנלמד בביה"ס ולא מענה שלי. השאלה צריכה היתה להיות: "מה לימדו אותך שהמשורר X התכוון לומר בשירו Y" … זה לא יקרה בדורנו. יותר מדי אנשים מתפרנסים מהשכלה. זה כמו שלא יבטלו את משרד הדתות ולא את הרבנויות ולא את הותיקאן ולא שום דבר שעושה לאנשים העוסקים בו כ ס ף .
    ואת זה לא למדתי בשום השכלה פורמלית ועל התובנה הזו לא שילמתי אגורה אחת… לא אני, לא הורי ולא איש אחר.

    לגבי ישו – גם יש התיישנות (לפי כל חוק בכל מדינה כיום) על העבירה הפלילית וגם מה פתאום "מדינת ישראל נגד… ??? איזה עניין יש למדינת ישראל להעמיד לדין פלילי את ישו ? לא קראתי את הספר אבל "מדינת ישראל נגד ישו" לא נשמע מתאים אלא לשם מושך קהל ולא ענייני (כי זה מה שכותבים בראש כתב-אישום המוגש ע"י המדינה נגד מי שלטעמה יש לה די ראיות להעמידו לדין על עבירה פלילית) 🙂

    אהבתי

    1. בשוליים של רישומי הקודם – עד כמה שזכור לי ה"משפט" של חכמי יהודה לעניין זה היה כדי להחליט מבין שלושה מועמדים, את מי לבקש מ-עיניינון פלאטפוסוביץ' (פואנטיוס פילאטוס) לחון. הוא נתן לראשי היהודים להחליט את מי לחון, אבל רק אחד משלושת הנדונים לצליבה. המציל נפש אחת – כאילו הציל עולם ומלואו… אין מי שחייו חשובים יותר (לפחות אם מביטים על זה מנקודת ראות דתית) משל אחר. ההחלטה על הוצאה להורג במקרה דנן לא היתה אלא של "פואנטי" 🙂 .
      כולם יודעים ולמרות זה ממשיכים לשם פרסום, מקובלות, או כל טובת הנאה אחרת. מותו של ישו לא היה רצח אלא הוצאה להורג בהחלטת גורם מוסמך על-פי דין תקף שחל אז במקום בו נעברה העבירה שבשלה נדון.

      אהבתי

      1. 🙂 את הנקודה הזאת בדיוק בודק הספר… ועוד כמה טעונים וסיפורים מן הברית החדשה וכתבים אחרים, אבל מנקודת מבט משפטית-היסטורית נטו, בלא התייחסות אפילו עקיפה לדת.
        חיים כהן בדק מה היו החוקים התקפים באותה עת, מה משמעות המילים שבחוקים הרלוונטיים, מה היה הנוהג המקובל בבתי משפט, סמכויות שיטור וכליאה, שיטות חקירה אצל הממסד היהודי, אצל הממסד הרומי, האם באמת היתה החלטת סנהדרין בעניינו של ישו… נדמה לי שכיסה הכל, ממש הכל

        אהבתי

        1. אני מציע, אם כך, שנפנה למקובל שיכול לזמן כוחות "של מעלה" ולדרוש שיעמידו את פואנטיוס פילאטוס לבדיקה בפוליגרף רוחני 🙂
          אני מבין שהרי כל התובעים למיניהם, הם נוצרים. אם כך, אמור להיות ידוע להם היטב מה היה על-פי כתבי הנצרות מכל הסוגים והרי יש (לפחות לכנסיה הקתולית, שבעבר הלא כל כך רחוק זיכתה את היהודים מכל אשם במותו של ישו) בידיהם לדעתי, אפילו לראות את כתבי המזכיר שתיעד את החלטות פילטוס בעת היותו מושל ג'ודאה ולראות שדן 3 לצליבה והיות וזה היה בזמן מסויים שנקבע בחוקים הרומיים שניתן לחון נדונים כאלה, איפשר לקהילה שממנה באו השלושה לבחור אחד לחנינה.
          לא בחרו את ישו, ברור שהיו תככים והוא סיכן את מעמדם של המחליטים.
          כבר ראיתי כאן שופטים שפוסקים לטובת צד שמיוצג ע"י שותף של בנם למשרד עוה"ד, ולטעמי, כל מי שרואה את פסיקתם לא יכול אלא להבחין שזה מושחת ו"מצוץ מהאצבע".
          ראיתי כבר גם פסקי דין שמרשיעים אדם עפ"י הודאתו ומענישים, למרות שבעת ביצוע העבירה לכאורה, המעשה כלל לא היווה עבירה… העבירה נוספה לחוק אחרי שכבר בוצעה ולא הנאשם ולא השופט ובטח לא התובע (זה נאשם לא מיוצג – כלומר השופט חייב ביתר זהירות לגביו), לא העלו את זה, לא בדקו את זה ועוד, ועוד, ועוד…
          אז שראשי היהודים ביהודה בזמן ישו היו נגועים באינטרסים שלהם והחליטו על מישהו אחר ואפילו בכוונה כדי שישו יוצא להורג, זו היתה הוצאה להורג ולא רצח. אילו בחרו בישו, דוקא בגלל היותו סלבריטי, זה היה עוד יותר גרוע מבחינת חוק ומשפט…
          הם לא קבעו אשמה או זכות, רק את מי לחון. לא יפה, אבל גם לא עבירה.

          אהבתי

      2. לפי מה שכתב וליקט חיים כהן בספרו עולה שאם פילאטוס היה אכן מציע לבחור את מי לחון, היה מסתכן בכך שיתלה בעצמו בשל בגידה, על פי החוקים והתקנות של רומא באותה העת – שהם ידועים ומתועדים בכתב.

        באשר למה שכתבת – שעל פי הדת אין זה משנה את מי מצילים, העיקר שאחד יינצל – הבחירה הסבירה לא היתה ישו, שבחקירתו ע"י פילטוס אישר שוב ושוב שהוא בן האלוהים (טענה שדינה מיתה – שכן באימפריה הרומית רק הקיסר הוא בן האלוהים) ושהוא מלך היהודים (גם על זה דינו מיתה – שכן ברומא יש רק מלך אחד והוא הקיסר הורומי. שתי הטענות נחשבו קריאת תיגר מפורשת ובוטה על הקיסר).

        אהבתי

        1. את חיים כהן אני מכיר עוד מהרכבים בהם ישב במחוזי ת"א, הרבה לפני שנתמנה לעליון. הוא מאד יסודי מחד ואינטואיטיבי מאידך. יש לו הבנה גם של מה שמעבר לכתוב.
          אני אפסיק עכשיו ואחזור לזה אחרי שאראה מה כתוב שהוא מצא ואיפה מצא מה שמצא ובכלל על מה מבוסס מה שכתוב בספר. אני לא נוהג לומר דברים על מה שאיני מכיר… פסק זמן 🙂 (לא של "עלית" ).

          אהבתי

מה דעתך? Comment

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

ערכת עיצוב: Baskerville 2 של Anders Noren.

למעלה ↑

%d בלוגרים אהבו את זה: