בת שמונה אושפזה לאחר שנטלה משככי כאבים

תמונה פח2אביטל, בת שמונה ,  לא הרגישה טוב בקייטנה, והיה לה חום של  39 מעלות.
האם  בבית נתנה לה אקמול, להורדת החום. החום ירד, אבל הבת סבלה מכאבי בטן והקאות,אז אמה נתנה לה נורופן ואדוויל בהתאם להנחיות השימוש.
הרגשת הילדה לא השתפרה, אז האם הביאה אותה למיון, ושם הרופאים שהיו בהלם ממצב הילדה איבחנו אי ספיקת כליות והתייבשות בדרגה בינונית בעקבות נטילת התרופות .

דברי ד"ר בורוביץ "חשוב להדגיש ששימוש בנורופן או באדויל, שהחומר הפעיל שבהם הוא איבופרופן, בזמן שהמטופל קצת מיובש או במצב של חוסר נוזלים, יכול לגרום לפגיעה כלייתית". לדברי ד"ר בורוביץ, אביטל היא לא הילדה היחידה שהתאשפזה עם בעיות של אי ספיקת כליות לאחר שימוש מבוקר ובתהאם להנחיות בנורופן ואדוויל.

הפיתרון למניעת הסיבוך הזה הוא פשוט: לשתות הרבה או לצרוך תחליפי מים כגון קרטיבים בעת נטילת התרופות הללו .

9 תגובות בנושא “בת שמונה אושפזה לאחר שנטלה משככי כאבים

הוסיפו את שלכם

  1. האחות בתמונה קצת חייכנית מדיי יחסית למה שקרה… בהקשר הזה זה כמעט כאילו היא האחות בסרט "פלאנט טרור".. שבאה לומר למטופל "המזרק הזה זה בשביל שלא תרגיש את המזרק הבא, המזרק הבא זה בשביל שלא תזכור את המזרק השלישי והמזרק השלישי… אחריו כבר לא תזכור כלום".
    הו וול…לעניינינו.
    מאז שהחלו למכור משככי כאבים על מדפים בחנויות וללא מרשם, אני בטוחה שלרבים, כמו גם לי, הוקל מאוד.
    יחד עם זאת, צריך מאוד להיזהר. היו סיפורים שאופטלגין לא בריא, אח"כ אמרו דברים על אקמול, אספירין לא כזה פופולרי היום בגלל תופעות הלוואי שהוציאו לו שם רע….
    כשמסתכלים על אריזה של תרופה שנמכרת ללא מרשם, זאת אריזה ידידותית ואופטימית כזאת, כתוב עליה באותיות גדולות "ללא מרשם" והאריזה נראית כמעט כאילו היא קוראת לך "בוא וקנה אותי… קח אותי… הו כן…". והתרופות הללו עלולות להיות ממכרות, לגרום לתופעות לוואי במקרה של שימוש יתר, ולגרום לתופעות לוואי חמורות אף יותר במקרה של תגובות בין-תרופתיות. את זה רבים לא יודעים ומתייחסים לאקמול כאילו זה לא היה אלא "קלגרון" פשוט (שאגב, גם לו יש תופעות לוואי , מסתבר).
    הפתרון בעיניי, הוא להפסיק את הפתיון ולהפסיק למכור את התרופות הללו כמו סמי פיצוציות (בהשוואה גסה, אריזה של אקמול נראית אפילו יותר אטרקטיבית מאריזה פשוטה של "נייס הרצל" או מה שזה לא יהיה).
    יש לרשום באותיות גדולות: מדובר ב- ת ר ו פ ה וזה לא מסטיק!

    אהבתי

    1. ינשופית… שימי לב שבכל הפוסט, המילה תרופה מזוכרת רק פעם אחת… בסופו, בהנחיות של איך למנוע את הנזק הזה. אין הבדל בין תרופה לסם, מבחינה מדעית, אלא רק מבחינה תרבותית .
      בשניהם יש חומרים פעילים שיכולים לעזור לחלק מהסימפטומים או תחלואות, ולהזיק במצבים אחרים.

      לכל תרופה יש תופעות לוואי. אין תרופה ללא תופעות לוואי.לכן יש חובה לצרף לכל תרופה את העלון לצרכן, שבו יש את תופעות הלוואי האפשריות המוכרות, תופעות הלוואי שפחות נפוצות, ותופעות לוואי נדירות. גם הרופא, שממליץ על תרופה, לא יכול לדעת בפעם הראשונה שתהיה תגובה חריפה, או השפעת לוואי חריפה על החולה. (למעט אם ידוע לו על מחלות גנטיות במשפחה הזו. )
      זה אחד ההבדלים המשמעותיים בין תרופה לסם, שעל סמים או חומרים לא חוקיים, אין את הפירוט של תופעות הלוואי או ההזהרות מתי אסור במפורש להשתמש בתרופה, מאחר שאין פיקוח על מכירה, צריכה או שימוש בחומר שאסור לשימוש לפי חוק.

      הרעיון של תרופות ללא מרשם, נועד להקל על הציבור לרכוש תרופות שהשימוש בהן הוא סטנדרטי, ולחסוך את הביקור במרפאה כדי לקבל מרשם לאופטלגין בגלל כאב ראש למשל, אבל מצד שני בתי המרקחת מקבלים מהרוכש תשלום מלא, ללא סיבסוד של קופת החולים שלו מאחר שלא רכש עם מרשם. (לחלק מקופות החולים יש הסדר של החזר חלקי לחלק מהתרופות לאחר מכן) .

      שימי לב, שהאם נתנה לבת את התרופה בהתאם להנחיות שיש על התרופה, לא נתנה מינון מעל למומלץ. לדעתך אילו האם היתה קונה את התרופה עם מרשם לאחר שיחה עם הרופא או לאחר ביקור אצלו עם הבת, המצב של הבת היה שונה ?

      אהבתי

      1. לאחר שיחה עם רופא, יש מצב שהיה מזהיר אותה מפני תופעות הלוואי כי:
        א. העלון לשימוש לא שווה את הנייר עליו מודפס. אפילו אני, שטורחת לקרוא אותו, רואה בזה סיוט… העלון ארוך ומשעמם, מכיל המון מילים ומושגים שאני לא מבינה והוא כתב בכתב נורא נורא קטן. מה הסיכוי שמישהו פחות קפדן ממני יטרח בכלל לקרוא אותו?
        ב. העלון לשימוש מנותק מהמציאות ולעתים קרובות לא מדוייק בכלל.
        רופא יודע יותר בפועל על תרופה, כיוון שהוא נמצא באינטרקציה מתמדת עם חולים והוא יודע איך היא משפיעה בפועל.
        רק שלשום נתקלתי בזה…
        קיבלתי מרשם מרופא לתרופה מסויימת, שבעלון לשימוש שלה היא כתוב שהיא אסורה לשימוש עם תרופה אחרת שקיבלתי מרופא קודם. חזרתי לרופא הקודם, והוא אמר לי שזה לא נכון, העלון לשימוש רק מכסתח את החברה מנזקים של תביעה ובפועל אין שום תגובה בין-תרופתית בין שתי התרופות.
        זה קורה הרבה… אני מגלה הרבה אי תאימויות בעלונים הללו.

        ועוד דבר חשוב-
        האמא נתנה לילדה לא מעט תרופות מסוגים שונים. זה כשלעצמו דבר שמדליק אצלי נורא אדומה… אולי היא פשוט לא היתה מודעת לכך שיש לכל תרופה תופעות לוואי?
        כי רוב האנשים שקונים את התרופה ללא מרשם בטוחים שזאת תרופה בטוחה יותר. וזה לא נכון.

        אהבתי

        1. ינשופית, במו שיש מדרג של תופעות לוואי החל באלו שלפחות אדם אחד מתוך עשרה שנוטלים אותה ירגיש, ועד אחד מתוך עשרת אלפים איש! כל המבחנים של התרופות לפני אישורן, נועדו לנסות לבדוק מה ההסתברות לתופעות לוואי המסוכנות, ואם היא גבוהה מדי התרופה לא תאושר.
          אותו דבר חל גם לגבי האזהרות משילוב של תרופות.
          יתכן שזה קורה רק לאדם אחד מתוך עשרת אלפים, ששילוב של שתי תרופות יהיה קטלני לאדם בתנאים מאוד מסויימים. אבל כשהחברות מוכרות מליוני תרופות למליוני אנשים, זה כב הופך לסיכון ממשי. יש שבעה מליארד בני אדם בעולם. מישהו מהם יחווה מנסיון תופעת לוואי מאוד נדירה שמתרחשת רק אצל אחד מכל עשרת אלפים בני אדם בשילוב בין שתי תרופות, או רק מהתרופה עצמה ?
          החברות של התרופות לא רוצות להיות חשופות לתביעה שכזו,ולכן יש את האזהרות הללו.
          זה שהרופא של המשפחה לא נתקל במקרה שבו שילוב בין שתי תרופות היה בעייתי, זה לא אומר שזה לא התרחש לאדם כלשהו מתוך מעל שבעה מליארד אנשים שיש בעולם.

          לגבי נטילת התרופות, זו אותה משפחה של תרופות ואפילו אותו חומר פעיל. ההבדל הוא בשיחרור של החומר הפעיל לגוף: האדוויל, אמור להתחיל לעבוד מייד בניגוד לתרופה הרגילה.
          גם אצלי היתה פעם אחת שהיה לי כאב שלא עבר,אז לקחתי גם את התרופה הרגילה וגם אדוויל, לאחר התייעצות טלפונית, כדי שהמינון לא יהיה מוגזם .

          היתרון של רופא משפחה, הוא שהוא יודע את ההיסטוריה של האדם, ויכול לשאול או לשמוע מהחולה האם התרופה הזו עזרה לו, או שלא. אם לפי ההיסטוריה יש סיכוי לרגישות מסויימת, אז הרופא צריך למצוא תרופה אחרת שבה אותה רגישות לא תסכן את הפציינט. (או לשלוח אותו לבדיקת אלרגנים) .
          במצבים הכי גרועים, התוצאה תהיה שוק אנפילקטי בעקבות הרגישות לתרופה עצמה .

          אהבתי

          1. גם אני נוטלת המון משככי כאבים, בגלל שלעתים הכאב כה חזק שאני מוכנה להתמודד עם תופעות לוואי. אבל בשום פנים ואופן לא הייתי לוקחת אחריות כזו על אדם אחר, כי אתה לא יודע איך זה ישפיע… במיוחד לא על ילדים. דוויל זאת תרופה מאוד חזקה, שבכלל הייתי חושבת פעמיים האם לתת לילדים- אבל בטח ובטח שלא בשילוב עם עוד תרופות.
            נכון, הרופא מכיר את ההיסטוריה הרפואית שלך (בד"כ הוא לא מכיר, הוא פשוט קורא במחשב) ויכול להמליץ על תרופה שמתאימה לך ספציפית.
            האישיו פה שהאמא היתה צריכה לקחת את הילדה לרופא ישר. אם לא רופא משפחה, אז יש מוקדי רפואה דחופה. אם לא מוקדי רפואה דחופה- אז מיון. ולא כפי שעשתה… לפוצץ את הילדה בכימיקלים ואז להתפלא שהתרופות עשו לה רע יותר ממה שהיה לה מלכתחילה.
            זה חוסר אחריות של האמא. אבל גם, תולדה של תרבות האינסטנט- לאנשים אין סבלנות, הם רוצים הכל ועכשיו. ואז נוטלים את משככי הכאבים כאילו הם מסטיקים.

            אהבתי

          2. יתכן והאם התייעצה עם רופא המשפחה או עם מוקד חירום… והם הנחו לנסות לעבור לאדוויל לפני ההגעה למיון.
            סה"כ אמנם אדוויל זו תרופה חזקה, אבל אין איסור או המלצה לא לתת אם הפציינט מ גיתחת לגיל 9 שנים או מתחת למשקל מסויים.
            זו תרופה מאותה משפחה בדיוק כמוו האקמול. לא פעם הרופא משפחה המליץ לי או זה או זה… לנסות אקמול ואם זה לא עוזר לקחת אדוויל. הבעיה העיקרית היתה בסופו של דבר ההתייבשות שבשילוב עם התרופות הובילה לאי הספיקה של הכליות.
            לא מדובר באישה שנתנה לביתה משככי כאבים כמו מסטיקים, שכן נתנה בהתאם למינונים הקבועים על האריזה . מדובר במינון סטנדרטי לא מינון מוגזם או גבוהה מעל למומלץ או למותר, שבשילוב עם ההתייבשות סיכן את חיי הילדה.

            אהבתי

          3. אז אתה בעצם שוב מגלגל את הכדור לידי אחריות המייצר ומסיר אותה מהאם.
            אם האם לא אשמה, אז היצרן אשם.
            ואם היצרן לא אשם, אז האם אשמה.
            אז מי אשם, אופטישי?

            אהבתי

          4. לא חיפשתי אשמים ואני לא בטוח אם יש כאלו. רציתי להזהיר מפני התפתחות אי ספיקת כליות בעקבות השילוב של אקמול או אדוויל והתייבשות, שיכולים להיגרם למרות שלכאורה הכל ניתן לפי הנהלים וההנחיות.

            אהבתי

  2. אני בטוחה שפעם הבאה שנתייבש ונרצה לקחת אדוויל, נחשוב על זה…
    ובנתיים אותי זה מרגיז ומקומם שילדה קטנה שילמה את המחיר של אמא לא חכמה במיוחד ועוד יותר- של חברות נצלניות שיעשו הכל בשביל למכור עוד קצת.

    אהבתי

מה דעתך? Comment

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

ערכת עיצוב: Baskerville 2 של Anders Noren.

למעלה ↑

%d בלוגרים אהבו את זה: