מה שקורה כיום בסוריה נורא. כואב הלב על סבלו של העם הסורי.
לאור זאת, אם לא מכירים תולדות היחסים בין ישראל לסוריה, קל לקבל העמדה הערבית שהתגובה הצבאית הישראלית למה שקורה שם אינה מידתית. מצד שני, מלבד כמה חוקרי מזה"ת יסודיים במיוחד, אף אחד לא פותח ספרי היסטוריה בעקבות התעדכנות בחדשות האזור. לכן, ערכם של בלוגים כמו In My Back Yard של דודי הולצמן הוא כה גדול.
אז – בשם המידתיות והמתינות, קצת היסטוריה מאוירת בקיצור נמרץ – של חלק חשוב ממערכת היחסים –
מי שמעוניין בהרחבה נוספת על מלחמת המים והשלכותיה כיום – ימצא אותה כאן, במאמרו של ד"ר אבישי בן פורת.
ועל מה שהיה אז? – היה אז הרבה יותר קשה מאשר היום – למשל, כך מוסבר שמו של מצפה גדות שממזרח לכנרת:
שמו של המוצב הסורי היה "מורתפע", שפירושו רם ונישא. התנשאות זו עלתה לגדות ושכנותיה במחיר דמים כבד. השם העברי מיצפה גדות מצדיע לישיבתם האמיצה של חברי קיבוץ גדות בשנים שבין 67-49, שהיו כמעט שני עשורים של סיוט מתמשך. אמנם כל יישובי עמק החולה סבלו מהתקפות סוריות נמשכות, אולם גדות עצמה הפכה לסמל בעניין הזה. השיר שחובר בתום מלחמת ששת הימים, שמילותיו אומרות "ילדה בגדות יצאה ממקלט, ואין בתים עוד במשק", הוא שיר שתיאר את המציאות דאז.
פעמיים כמעט נמחקה גדות מעל פני האדמה. הראשונה – ב-7 באפריל 67, כשנחתו בחצר המשק יותר מ-300 פגזים תוך 40 דקות. השניה – חודשיים אחר-כך, בפרוץ במלחמת ששת הימים, כשהחברים היו עסוקים בשיקום ההריסות של ההפגזה הקודמת. ההפגזה הסורית הכבדה שוב הרסה את הקיבוץ כולו.
גדות עצמה נראית מכאן בקושי, מכיוון שהיא למדה לחיות בהסוואה, מחשש עיני הסורים. הכתם הירוק שלפנינו, שממנו מבצבצים גגות המבנים המשקיים – הוא גדות, שטובלת עדיין בצמחייה עבותה, ושבזמנו הקיפה את עצמה בחומות מגן וסוללות עפר, מחמת העויינות הסורית הבלתי פוסקת.
"דור ילדי המקלטים" גדל גם ביישובים הסמוכים לגדות.
…
בשיר ההוא ממלחמת ששת הימים, הפזמון שואל " ביתי, את בוכה או צוחקת?" – ניצחנו במלחמה, כל העולם השתאה – אבל באיזה מחיר.. מחיר מלחמת המים גרם לנו לשבש בכוונה מילות הפזמון כדי לתאר המצב הרגשי הזה ל"ביתי, את צוכה או בוחקת?"
ילדי המקלטים של אז עדיין מתמודדים עם הטראומה של לחיות שנים במקלט בלי לראות אור יום, בלי מושג איך זה לשחק נטולי דאגה על הדשא שליד ביתם ובכלל איך ובמה משחקים על הדשא. כיום הם כבר סבים וסבתות…
לנוכח הטילים בדרום… ובכן, אמרתי לכם: טוב לדעת היסטוריה, צריך קצת פרופורציות… 🙂
העם עם הדרום, כפי שהעם היה עם רמת הגולן – כך התעצבו הפרופורציות של אורי הייטנר (חלקן לפחות) בזכרונות הפסח שלי
זה לא רק שם, מלחמות מים שכאלו… מצריים הודיע כי תכריז מלחמה על אתיופיה אם לא תיסוג מכוונתה להקים סכר על הנילוס הכחול עבור ייצור חשמל לאתיופיה…גם סודן מודאגת מהכוונה הזו, למרות שהמיים יוחזרו ונפח\ כמות המים בהמשך הערוץ לא תשתנה…http://www.energianews.com/article.php?id=17018
אהבתיאהבתי
דו"ח מיוחד: התגברות המתיחות באגן הנילוס (באנגלית) – http://www.memri.org/report/en/0/0/0/0/0/0/7227.htm
אהבתיאהבתי
יש גם בעברית:ההסכם החדש לשינוי חלוקת מי הנילוס הוא תוצאה של דיונים ארוכים שמטרתו עדכון המדיניות שהונגה בתקופת המנדט הבריטי. בהסכם הקודם קיימת למצרים זכות וטו על כל פרויקט הקשור לנהר.
"מרבית המדינות המושפעות מהנהר אישרו את ההסכם החדש בבתי המחוקקים שלהן" בצעד של רצון טוב כלפי מצרים, אתיופיה דחתה את ההחלטה שלה על הקמת הסכר ההידרואלקטרי עד שבמצרים תהיה ממשלה מתפקדת. במהלך הפרויקט צפויה אתיופיה להטות מעט את אפיק הנהר לצורך הקמת הסכר ההידרואלקטרי שיפיק 6000 מגה וואט חשמל , והמים יושבו לאפיק הנהר לאחר מכן. אין פה אגירה או שאיבה שתשאיר חלק מהמים של הנילוס הכחול באתיופיה.
http://www.haaretz.co.il/news/world/africa/1.2048177
אהבתיאהבתי
לפני המהפכה במצריים גם כן היתה מתיחות בין המדינות שלאורך הנילוס ואז מצריים הזהירה שזה עלול להבעיר את כל המזה"ת. ואז באה המהפכה, סודן התפצלה לשניים, מהומות בכל מדינות ערב כמעט…ועכשיו מצריים שוב מאיימת במלחמה בגלל מי הנילוס…. באזור כשלנו, מים הם אחת הסיבות בהא הידיעה למלחמה. רוב המלחמות פה הן על מים או על כבוד או על שניהם…
אהבתיאהבתי
עכשיו גם בעיראק –
לידיעה המלאה
אהבתיאהבתי
זאת אחת הסיבות למלחמה שלא ידועות או לא מדוברות לציבור, אני זוכרת שקראתי שבמלחמת הראשונות (ובמיוחד במלחמת העצמאות) כשהערבים רצו להרוס, הם פגעו במקורות מים יהודיים.
ואחרי מקור מים זאת הסיבה מספר אחת לבחירת מקום התיישבות- את זה לומדים בהיסטוריה, בארכיאולוגיה וגם כשחוקרים אימפריות עתיקות.
אהבתיאהבתי