לכבוד הקייץ

התמונה היא

בד"כ כשאומרים לכבוד הקייץ, אנחנו ישר חושבים על מבצע על מזגן, או על מבצע על איזשהו מאוורר, משהו שיקל עלינו את החום. חלק אולי  חושבים על הנחה על בגדי ים מהעונה הקודמת שעוד נותרו.
אולי על איזה טעם חדש לגלידה או ארטיק, או משהו דומה.
חלק, ישר חושבים על השיר של גזוז: לכבוד הקייץ.

אבל הפעם, מדובר במשהו שונה . מדובר במזכר שיצא לכבוד הקיץ, כבר לפני כ3 שבועות
לתלמידות התיכון התורני-מדעי הרא"ה ברמת גן, המשתייך לציונות הדתית, ולהלן חלק קטן ממנו :
"…ברצוני להתייחס להופעת הבנות בבית, ברחוב ובמיוחד בבית הספר. באנו להזכירכם כי יש להופיע בבית הספר רק בחולצת תלבושת וחצאית באורך הראוי (המכסה את הברך בישיבה). זאת יש לדעת כי תלמידה יוצאת בבוקר מהבית ולבושה מלמד על תוכן 'הבית שממנו יצאה'. אין אנו נסחפים בלבושנו אחר אופנות הרחוב במיוחד בקשר ללבוש. בנות ישראל חייבות לשמור על לבוש תרבותי וצנוע…"
ההדגשות הן שלי, ואינן במקור.

התלבושת האחידה מנסיוני האישי:

  1. בתור תלמיד ביסודי, היה תילבושת אחידה רק בשיעורי הספורט. עד היום איני מבין מה הטעם דווקא בשיעורי ספורט, אבל ניחא זה רק פעם או פעמיים בשבוע, ובכל מקרה יש הנחיות לגבי נעליים, ומכנסי ספורט,אז מה זה משנה חולצה עם הסמל של בית הספר?
  2. בחטיבת הביניים ובתיכון, למדתי בבית ספר שבו היה תלבושת אחידה חובה. בשאר בתי הספר, לא היה חובה שכזו על תלבושת אחידה.  ההנחיות בבית הספר שלי היו ברורות: למעט פורים\ ספורט  שיעורים שמראש הוגדרו לשחייה או חלק מהשיעורים של הגדנ"ע, מי שלא מופיע בתלבושת אחידה בהתאם לכלליה לא נכנס לשיעור, וזה נחשב לו כחיסור. תלמיד שרוצה להכניס את רכבו לחניית בית הספר, לא יוכל להיכנס אליה בלי תלבושת אחידה (יש מדבקה עם הלוגו של בית הספר). אם מחסירים מעל 12% מהשיעורים במקצוע מסויים בסימסטר ללא הצדקה, הציון נפגע.

בעיני, זה לגיטימי שבית הספר ידרוש תלבושת אחידה בכיתות, או בשטח של בית הספר, דהיינו גם בהפסקות בחוץ מצידי שידרוש תלבושת אחידה לכל מי שנכנס בשעריו אם הוא תלמיד בבית הספר . כמו כן היה חובה של חולצות שיכסו את הפופיק, לא קרועות ולא גזורות וכמה גזרות לצווארון , ומכנסיים שאורכם המינימלי חצי מהירך.

בית הספר יכול לדעתי לדרוש לבוש הולם כאשר הוא מבקש או שולח את תלמידיו לפעילויות מטעמו, על חשבון הלימודים או על חשבון זמנם הפרטי, ולהגדיר זאת כתנאי להשתתפות בפעילות הזו.
עם זאת אין  לבית הספר שום זכות לבוא ולקבוע איך על תלמידותיו  או תלמידיו להתלבש כאשר זה בזמן הפרטי, מחוץ לכתלי בית הספר. אם הוא חושש לטעמו הטוב, שידרוש  מהתלמידות :
1)להישאר עם פריטי בית הספר ברחוב על כל כללי בית הספר ברחוב.
2) לא ללכת עם פריטים שמזהים אותן כתלמידות בית הספר,אם אינן לבושות בהתאם לכלליו.

באיזו זכות בית הספר בא ושופט את הבית שממנו יצאה, על סמך הלבוש? הרי זה סממן חיצוני בלבד.
זה לא בית ספר חרדי, שבו מוגדר לבוש בקוד מחמיר ומקפיד, אלא בית ספר דתי לאומי, ולא כל הדתיים הלאומיים מקפידים על אותם סממנים חיצוניים, כל עוד הלבוש מכבד את האדם.

מנגד, לאחר שיחה עם עמית ללימודים, דתי לאומי הוא אמר מפורשות:
חילוני לא יבין למה לבית הספר יש את הזכות לקבוע, אבל הורים דתיים ששולחים את הילד או הילדה לשם, מצפים ודורשים שבית הספר יחנך אותם. צניעות, זה חלק מאותם ערכים שחשוב לכל ההורים, לצד ערכים נוספים. אי אפשר בבית ספר שכזה לצפות להתעלמות של התלמידות מהקוד ומהדרך של בית הספר. נניח ובית הספר גם מחנך לכיבוד הורים, האם לא מצופה מתלמידי לקיים את זה כל הזמן, או רק בשטח בית הספר?  ההפרדה הזו לגבי צניעות בתוך ומחוץ לבית הספר היא מלאכותית.

אם ההורים לא אוהבים את קוד הלבוש של בית הספר, הם לא חייבים להכניס את בניהם או בנותיהן אליו. אםהם כהורים בחרו כן לשלוח אותם לשם, על ילדיהם לעמוד בכל כלליו, ובקוד האתי שלו בתוך ומחוץ לכלתי בית הספר.

 

                                                                                                                                             

קרדיט לתמונת הכותרת: http://www.jerusalem-love.co.il/?page_id=318
התמונה היא של חצר בית הספר הותיק ביותר הקיים בארץ עד היום, בית הספר לבנות אוילינה דה רוטשילד, הנמצא בירושליים ונוסד ב-1864.
לתחילת המאמר על בית הספר

10 תגובות בנושא “לכבוד הקייץ

הוסיפו את שלכם

  1. לרוב, הסכמתי עם דבריך. יש הגיון ברור בהנהגת תלבושת אחידה, במיוחד שמדובר בטישרט פשוט ולא בתלבושת מלאה. יש גם הגיון לדרוש שהתלמידים ילבשו תלבושת אחידה באירועים ובטיולים אליהם נשלחים מטעם בית הספר.
    אבל, בעיניי, אין מקום להגביל את הלבוש של תלמידים מחוץ לשעות בית הספר.
    אני גם מכירה את הטענה של העמית שלך ללימודים שלך, שכן גם אני התחנכתי בבית ספר ממלכתי דתי.
    אבל, הודעות מסוג אלו לא מהוות חינוך פעיל של בית הספר, אלא העברת אחריות להורים. הורים שחשובה להם הצניעות, יוודאו שהילדים שלהם לובשים בגדים צנועים כשהם יוצאים מהבית ולא הולכים לבית הספר. האחריות של בית הספר חלה רק על השעות שבהן הילדים נמצאים שם ולא בבית.
    בנימה אישית, אצלי בבית הספר לא היתה חובת תלבושת אחידה בחורף, אלא רק בקיץ. אבל את חוקי הצניעות אכפו בצורה קפדנית יותר, כלומר הבנות עם חצאיות וחולצות עם שרוול, והבנים עם כיפה ולא עם גופיות.
    לעתים, הבנים היו מסירים את הכיפה כשהיו משחקים כדורגל בשערי בית הספר והמורים היו מעירים להם. אבל, אם המורים ראו בנות מורידות חצאיות ומסתובבות עם מכנסיים מחוץ לשערי בית הספר, לא יכלו להעיר להן.

    אהבתי

  2. השאלה היא מה תפקידו של בית הספר.
    אם תפקידו של בית הספר לחנך, המחויבות להתנהג בהתאם לקוד ההתנהגות הבית ספרי חייבת להתבטא גם מחוץ לכתלי בית הספר – והאחריות לקיומו מתחלקת בין בית הספר להורים: בית הספר צריך לדאוג לכך כשהתלמידים יקיימו קוד ההתנהגות הזה בין כתליו וההורים צריכים לדאוג לכך כשילדיהם מחוץ לכתליו. רישום ילד ללימודים בבית ספר כזה מהווה הסכמה לנטילת האחריות המשותפת הזאת.
    אם תפקידו של בית הספר הוא להעביר מידע בלבד, אין לבית הספר שום זכות להתערב אפילו ברמז במה שנעשה מחוץ לכתליו.

    אהבתי

    1. זה בדיוק מה שאני אומרת.
      לדעתי, בית הספר אמור לחנך, אבל האחריות מתחלקת בין שניים.
      לדוגמא, ישנם הורים חילוניים רבים שבוחרים לשלוח את ילדיהם לבתי ספר ממלכתיים דתיים בגלל שהם בתי ספר ברמה גבוהה. בכך ההורים לא בוחרים לשנות את אורח חייהם, ואם לדוגמא הם יחליטו שבבית שלהם יהיה אוכל לא כשר, בית הספר לא אמור לשלוח להם מכתבי אזהרה שהילדים שלהם אוכלים אוכל לא כשר.

      אהבתי

    2. לא מדובר פה בהתערבות בית הספר במה שמשפחות עושות בפרטיות ביתן, אלא בהתנהגות תלמידי בית הספר בפרהסיה.
      אם הורים שולחים ילדם לבית ספר המחנך לערכים השונים או מנוגדים לערכיהם – אז אחת מהשתיים: או שהם חושבים שערכי בית הספר טובים משלהם, או שהם עושים שגיאה חינוכית: יצירת קונפליקט ערכי אצל ילדם. לאור מאבקיהן הרבים של קבוצות הורים רבות להקים ולקיים בתי ספר המחנכים לערכים החשובים להורים, בחירה לשלוח לבי"ס המחנך לערכים מנוגדים תמוהה במיוחד: ההורים השולחים ילדיהם לבי"ס מסויים רק מפני שרמת ההוראה בו גבוהה ומתעלמים מכל השאר, מתייחסים לבית הספר כמקום שאינו אמור לחנך אלא רק להעביר מידע. אין שום סיבה שבית ספר המחנך תלמידיו יתגמש כלפיהם, בדיוק כפי שאין סיבה שרופא קונבנציונלי יסכים לתת טיפול נטורופתי מפני שהחולה מבקש. אם זה מה שהחולה מעדיף, שילך לנטורופת!

      אהבתי

      1. נכון, התנהגות ילדים בפרהסיה.. אבל לא כשהם מייצגים את בית הספר, אלא בשעות שלאחר בית הספר.
        לגבי הקונפליקט שנוצר, אני לא מסכימה איתך.
        אם מדובר בילדים בגיל ההתבגרות, חשוב מאוד לתת להם הבנה לגבי אורחי חיים שונים. ייתכן שההורים מודים שהם לא מספיק חזקים בערכי היהדות, ורוצים שהילדים שלהם ירכשו ערכים שלהם עצמם אין. במקרה כזה, ילד חילוני שלמד בבית ספר דתי, יכיר גם אורח חיים שלא בא לו מהבית אבל בבוא העת, יוכל לבחור איזה אורח חיים מתאים לו. אני מכירה את זה מנסיון אישי, כשלי ניתנה הבחירה באיזה אורח חיים עליי לבחור- כזה שבו מחזיקה המשפחה שלי או כזה שבו מחזיקים המורים שלי. בסופו של דבר, אני לא כמו ההורים שלי ולא כמו המורים שלי, אבל זה לדיון אחר…
        אני רואה את זה גם אצל ילדים קטנים שאני מתנדבת איתם. כולם לומדים בב"ס ממ"ד אבל חלקם לא באים מבית דתי, ואלו שלא באים מבית דתי מעלים שאלות מאוד עמוקות למרות גילם הצעיר, כי הראש שלהם פתוח והם לא "שטופי מוח" לגבי רק צד אחד של המשוואה.
        הדבר דומה לילד שגדל עם שני הורים- האחד מחזיק בדעות שמאלניות והאחר בדעות ימניות. במקרה כזה, הילד לא נגרר בצורה אוטומטית אחרי הדעה של ההורים שלו אלא מפתח יכולת חשיבה והקשבה לשני הצדדים, ואז בוחר מה שמתאים לו.
        אני מכירה משפחות כאלו, שבהן הורה וכל ילד הצביעו למפלגה אחרת, והילדים אפילו הקטנים לרוב מעורבים מאוד פוליטית.

        אהבתי

      2. לאקי, מדובר בבית ספר ממלכתי דתי, לא בבית ספר פרטי שבו ברור שכל מי ששולח את ילדיו לשם עושה זאת מבחירה אישית שלו. את יכולה לבוא ולאמר שאכן רוב התלמידות של בית הספר הגיעו לשם בגלל שהוריהן רצו שילמדו דווקא שם? והאם כשבחרו לשלוח את ילדיהן לשם, ידעו שיהיה מעקב אחר ערכי הצניעות של התלמידות לפי הקוד של בית הספר, גם מחוץ לשטח בית הספר, בזמנן החופשי של התלמידות?!

        אהבתי

          1. נכון, אבל כשממ"ד קרוב יותר, זה אומר שרוב, או לפחות חלק גדול מילדי הסביבה, לומדים בו – והשקול החברתי גם הוא שקול חשוב. לפעמים השקול הכלכלי והקרבה באמת מכריעים את הכף, כשאין להורים בעיה עם מה שביה"ס מחנך אליו. בשכונה שלידי, ביה"ס היסודי השכונתי הגדול ביותר הוא ממלכתי דתי, השכונה עצמה הפכה יותר חילונית ממה שהיתה פעם – אבל רוב ההורים עדיין שולחים ילדיהם לביה"ס הזה, כמי שלמדו בו בעצמם (ולפעמים גם הוריהם למדו בו).
            בביה"ס הזה בדרך כלל אין מקום לילדים שאינם תושבי השכונה, גם כך הכתות גדולות ועמוסות. בשאר העיר, מרבית ההורים השולחים ילדיהם לממלכתי דתי, שולחים אותם לבי"ס יחסית רחוק

            אהבתי

        1. אין בליבי ספק שידעו מראש: בתי ספר אומרים להורים מראש מהן דרישות בית הספר. אותם הורים שחושבים שאלה רק דיבורים ולא משהו בר ישום או שיש למישהו כוונה לנסות ליישם – זאת הבעיה שלהם, לא של בית הספר. מנסיוני כתלמידה וכאם לתלמיד – מה שמוסד לימודי מוסר בעל פה ובכתב כדרישותיו בטרם הרשמה ובזמן ההרשמה אליו, תמיד מיושם בהקפדה.
          בתי הספר הממלכתיים דתיים הם מיעוט בתוך ככל בתי הספר הממלכתיים. ילד שנשלח ללמוד בהם, בדרך כלל נשלח לשם מתוך בחירה: הפריסה של בתי"ס ממלכתיים רגילים רחבה הרבה יותר.
          הורה חילוני ששולח את ילדו לחטיבת ביניים דתית כבר יש לו בסיס ללשון משותפת עם הילד, מי ששולח ילדו לבי"ס יסודי כזה עלול לאבד אותה לשון משותפת לתמיד או לפחות למשך שנים רבות. אני מכירה זוג מעורב (שתי עדות, אחד חילוני אחד דתי לאומי) שעשו את השגיאה הזאת עם ילדם הבכור, יכלו לתקן עם הילדים הקטנים יותר – עם הבכור זה לקח שנים והצריך גם טיפול משפחתי.

          אהבתי

מה דעתך? Comment

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

ערכת עיצוב: Baskerville 2 של Anders Noren.

למעלה ↑

%d בלוגרים אהבו את זה: