סיפור על אחווה שאיננה

בשנים הראשונות של ההתישבות בדרום חברי הקיבוץ גרו בעיקר באוהלים, ולאט לאט החלו להיבנות הבתים. בתמונה טרקטור-זחל על רקע האוהלים
בשנים הראשונות של ההתישבות בדרום חברי הקיבוץ גרו בעיקר באוהלים, ולאט לאט החלו להיבנות הבתים. בתמונה טרקטור-זחל על רקע האוהלים

חיפשתי סימוכין  הלכתיים לחובת אחווה בין יהודים. אני יודעת שיש, אבל לא מצאתי. במקום זה מצאתי על תקוות סוציאליסטיות לאחווה יהודית ערבית, אשר נגוזו בשל חוסר אחווה בין ערבים… ואולי בשל חוסר סוציאליזם בין יהודים.. זהו סיפורו של הקיבוץ הערבי היחיד בהיסטוריה, קיבוץ אחווה.

אחווה (קיבוץ)

אחווה היה קיבוץ ערבי-ישראלי שהתקיים בשנותיה הראשונות של מדינת ישראל.

רעיון הקמת הקיבוץ עלה לאחר סיומה של מלחמת העצמאות, כאשר פועלים ערבים התרכזו בלוד כתוצאה מן המלחמה, והקמתו נועדה לפתור את מצוקתם. הרוח החיה מאחורי הרעיון, עמר אל–זנאתי, היה בעל קשרי עם אנשי ההסתדרות ואנשי מפלגות ציוניות סוציאליסטיות עוד לפני הקמת המדינה, ועתה ניצל קשרי אלו כדי לקדם את רעיון הקמת הקיבוץ הערבי.

אל-זנאתי הצליח לגבש גרעין של 35 חברים שהקים את הקיבוץ ב-1949, על אדמה בקרבת נמל התעופה לוד. חברי הקיבוץ התפרנסו מחקלאות; הם עיבדו את אדמות הקיבוץ וכן התפרנסו עבודת חוץ במשקים חקלאים מחוץ לקיבוץ, אולם בהדרגה עברו רוב החברים לעבוד בפרדסי הסביבה, וכך כלכלת הקיבוץ התבססה על הכנסה מעבודת חוץ.

אט אט החל הקיבוץ להתפרק, כתוצאה מחוסר האמון של החברים באל-זנאתי, שעמד בראש הקיבוץ, וחוסר סיפוק מעקרון השיתוף שעמד בבסיסה של התנועה הקיבוצית; וכך, כשנה לאחר הקמתו נותרו בקיבוץ מספר מצומצם של חברים. לתהליך זה תרם סירובם של ארגוני התנועה הקיבוצית לקבל את הקיבוץ לשורותיהם וקיבוצים אחרים סירבו לפניות לסייע לקיבוץ.

הקיבוץ התפרק ב-1951.

קישורים חיצוניים

שונה לאחרונה ב־05:56, 7 במאי 2010.

החיבור עליו מסתמך ערך ויקיפדי זה מספר סיפור שתחילתו לפני קום המדינה, סיומו מעט לאחר הקמתה, ותצאותיו מורגשות על ידינו גם כיום: סיפור שעוד לא נגמר, על התעלמות גורפת של כל הנוגעים בדבר (כולל הערבים עצמם) מן הצורך הערבי להגדרה לאומית עצמית יחודית בתוך המזרח התיכון.

הערבים מגדירים עצמם על פי השתייכות משפחתית ושבטית וכך היה מאז ומעולם. האיסלאם ניסה לאחדם תחת מטרה אחת – ולא צלח:  נוצרה ישות מוסלמית הכוללת לא רק ערבים, שוב נותרו הערבים בלא זהות לאומית ברורה אחת. הם מנסים לגבשה מאז המרד הערבי הגדול בתחילת המאה ה-20, וממשיכים לנסות כיום. ראשי השבטים הפכו בחלקם ראשי מדינות, והם חוששים  מן השנוי המתהווה בתפיסת הזהות החברתית בחברה הערבית.

האם חברה שוויונית יותר המאמצת (לפחות חלקית) ערכי צדק מערביים תיטיב עם הערבים כפי שהטיבה עם עמי אירופה? התשובה לזה אינה מובנת מאליה, ועוד פחות אחרי שקוראים את הסיפור הזה.

מה דעתכם?

מודעות פרסומת

תגובה אחת בנושא “סיפור על אחווה שאיננה”

מה דעתך? Comment

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s