יום עשרה בטבת מה קרה בחודש הזה?

יום עשרה בטבת מה קרה בחודש הזה?

1 מתוך 1 (2 הודעות)

הצטרף13/10/2010
הודעות 447
05/01/2012 00:55

יום עשרה בטבת מה קרה בחודש הזה

http://www.breslev.co.il/articles/עשרה_בטבת/עשרה_בטבת/חגים_ומועדים.aspx?id=7429&language=hebrew

יום עשרה בטבת, היום שבו החל המצור

על ירושלים שהוביל לחורבן בית המקדש ולגלות
בבל, טומן בתוכו מסר חשוב וגדול מאוד שנועד
לגרום להתעוררות עם ישראל.
חודש טבת רצוף בזכרונות כואבים ומצערים לעם ישראל עקב האירועים שהתרחשו בו.
שלושה ימים בחודש זה: שמיני, תשיעי ועשירי בטבת הם מהימים הקשים, כאשר יום עשירי בטבת הוא השיא – היום שבו סמך נבוכדנצר מלך בבל על ירושלים ושם עליה מצור שהוביל לכיבושה, לחורבן בית המקדש והגליית עם ישראל לבבל.
יום עשרה בטבת הוא, בעצם, היום אותו אנו מכירים, והוא מצויין בכל לוח שנה, כיום של תענית, התעוררות וחשבון נפש של כל אחד מעם ישראל עקב אירועי החודש.
אולם גם בימים הקודמים ליום העשירי אירעו דברים לא פחות קשים ולא פחות כואבים.
ביום שמיני בטבת תורגמה התורה ליוונית על ידי תלמי המלך. סיפור זה מוזכר בגמרא (מגילה): בשמונה בטבת נכתבה התורה (בשפה) יוונית בימי תלמי המלך והחושך בא לעולם שלושת ימים.
תלמי היה מלך מצרים, אולם תירגם את התורה לשפה היוונית מכיון שהיתה מובנת לו, עלמנת שיוכל ללמוד אותה ולמצוא בה דברים שבעזרתם יוכל ללעוג ולהקניט את העם היהודי. הוא ידע שהוא לא יוכל לבקש לתרגם את התורה על ידי חכמי ישראל מכיון שהם לא יסכימו, וגם אם יכפה עליהם את הדבר תוך כדי איומים, ואכן כך היה, הם ישנו ויתרגמו את התורה אחרת. לכן, כדי להתגבר על מכשול זה, הוא כינס כ- 70 חכמים גדולים מבלי ליידע אותם לשם מה מטרת התכנסותם, שׂם כל אחד בחדר והכריח אותם (כל אחד בנפרד) לתרגם את התורה. האיוּם, כמובן, לא איחר לבוא – מי שימצא מתרגם עם שינויים – יומת!
ההפרדה נועדה כדי לדעת מי מהחכמים ישנה, וכן על מנת להשוות (אם יהיה שוני) על ידי שאר התרגומים. הדבר היה קשה עבור כל אחד מהחכמים שכונסו, וכל אחד מהם היה מוכן למות, ובלבד שלא יהיה הוא זה שבגללו יגרם זלזול בתורה הקדושה ובעם היהודי. נאמר בגמרא שנעשה נס – כל אחד מהחכמים עשה בדיוק את אותם השינויים שעשה חברו. (שינויים שלא יגרמו לזלזול, אולם בעקבות הנס לא התגלה הדבר מכיון שכל התרגומים היו זהים).
למרות הנס והשינויים שלא יפגעו בתורה ובעם ישראל, נחשב יום זה כיום קשה ומצער מאוד שגרם לשלושה ימי חושך בעולם. יום קשה לעם ישראל כמו היום שבו נעשה חטא-העגל, וזאת מכיון שתרגום התורה לשפה אחרת מהווה בעיה, כי השפה שבה נכתב ספר התורה היא לשון-הקודש, שפה שלא ניתן לשנותה או לתרגמה בדיוק, בפירוש אליו התכוונה התורה ובמובן של המילה, לשום שפה אחרת, מכיון שלא בכל שפה יש תרגום מדוייק לכל מילה בעברית, וכן לא ניתן להעביר את המסר והמשמעות שיש במילה זו, בשפה העברית, לשפה זרה.
דבר נוסף הוא, שפעמים התורה כתבה פסוק בדרך מסויימת ומיוחדת על מנת לאפשר בו פירושים שונים. לכן ישנם פסוקים שנכתבו בצורה כזאת שניתן יהיה להבינם, באותן המילים, אך עם שתי משמעויות. וכאשר מתרגמים אותם לא ניתן ליצור בשפה אחרת את כל המשמעויות שהפסוק מעביר באותן המילים. התרגום יהיה רק לפירוש אחד, ואילו את השאר מאבדים, דבר הגורם לאובדן גדול של הלימוד והמסר אותם רוצה התורה להעביר. לכן קבעו חכמים שביום זה ראוי לצום עקב המאורע הקשה והכואב של תרגום התורה ליוונית, דבר שהוריד על העולם שלושה ימי חשיכה.
בנוסף לכך, תרגום התורה ליוונית עזר ליהודים שנטשו את דתם לטובת "הקידמה" כדי לקדם ולזרז את תוכניתם – קירוב התרבות היוונית והכנסתה לחיי היהודים, תוך כדי שילוב אורח חיים זה בחיי היהודים וביהדות בכלל. דבר זה גרם להתבוללות גדולה והתקרבות מזורזת ולהתפשטות התרבות היוונית ואורח חיים יווני על ידי יהודים שנטשו את יהדותם.
היום שאחרי – תשיעי בטבת – יום פטירתם של עזרא הסופר ונחמיה בן חכליה, שהעלו את ישראל מבבל לאחר הגלות ופירנסו אותם בכל צורכיהם, ובמותם של שני צדיקים אלה חשכו עיניהם של ישראל שבאותו הדור, ואבדו מהם הרבה דברים שהיו ראויים לקבל משני פרנסים טובים אלה, ולא היתה תמורה לאבידה זו.
עזרא הסופר חכם עצום שעליו נאמר: אילולא ניתנה התורה למשה, היתה התורה מועברת לעם ישראל דרך עזרא. עזרא הסופר הנהיג את שיבת-ציון מגלות בבל, הוא זה שחידש את בריתו של משה רבנו ע"ה בין עם ישראל לאלוקיו, והוא זה שפעל רבות וללא הרף למען הפסקת נישואי התערובת בקרב העולים לירושלים והתקרבותם לדתם בחזרה.
בספר "תקופת השנה" מאת הרב שמואל שטרן, מובאים בעניין עזרא הסופר הדברים הבאים:
בגמרא (מגילה ט:) נאמר: אמר רבי יהודה: אף כשהתירו רבותינו יוונית לא התירו אלא בספר תורה – פירוש: כי תורה שבעל פה ניתנה רק לעם ישראל, ושם אין אחיזה לגויים כלל. וכתב הירושלמי (מגילה פ"א ה"ט): ראוי היה עזרא שתינתן תורה על ידו, אלא שקדמו דור משה. אף על פי שלא ניתנה תורה על ידו, אף הוא ניתן כְּתב ולשון על ידו. וכתב הפייט (בסליחות ליום י' בטבת) – כי עזרא הסופר נפטר ביום ט' בטבת – ומרומז בזה שבמה שהכְּתב והלשון נשתנו בתרגום התורה ליוונית, בבחינת מיתת הכְּתב והלשון, ניטל קיומו של עזרא הסופר שכְּתב ולשון ניתנו על ידו. עכ"ל.
על כן נקבע גם ביום זה יום צום, אולם ימי צום אלה – שמיני, תשיעי ועשירי בטבת – אוחדו ליום אחד, ליום העשירי בחודש טבת, היודע כיום צום עשרה בטבת.
יום עשרה בטבת, הבא אחרי רצף של אירועים שהחלו מתחילת החודש ואחרי האירועים שקרו בשני הימים הקודמים לו, הוא היום שבו החל המצור על ירושלים על ידי מלך בבל, נבוכדנצר. וכאשר החל המצור על ירושלים הובן לכולם עד לאן דברים יגיעו – חורבן הבית והגליית עם ישראל מאדמתו. יום זה, אם כן, היה היום המכריע להשתלשלות האירועים והחורבן הגדול של עם ישראל. יום זה הוכרז כיום תענית כפי שנצטווה הנביא יחזקאל: "ויהי דבר ה' אלי בשׁנה התשׁיעית בחדשׁ העשׂירי בעשׂור לחדשׁ לאמר, בן-אדם כתוב-לך את-שׁם היום את-עצם היום הזה סמך מלך-בבל אל-ירושׁלים בעצם היום הזה". (יחזקאל כד).
יום צום ותענית ידוע ביהדות כיום שמיועד לחשבון נפש, התעוררות ותיקון העבר, וכמו שמסביר הרמב"ם בהלכות תענית: "יש שם ימים שכל ישראל מתענים בהם מפני הצרות שאירעו בהם כדי לעורר את הלבבות ולפתוח דרכי תשובה, ויהיה זה למעשינו הרעים ומעשה אבותינו שהיה כמעשינו עתה, עד שגרם לנו אותן הצרות, שבזכרון דברים אלו נשוב להיטיב, שנאמר: את עוונם ואת עוון אבותם".
כלומר, ימי התענית הם לא רק לזיכרון צרות העבר, אלא הם בעיקר ימי תשובה וחשבון נפש לתקן את מעשי העבר ומעשינו. ולא רק, אלא שגם אם באה צרה חדשה על עם ישראל, ישנה מצווה מהתורה לזעוק ולהתריע על כך. ומדברי סופרים ישנה מצווה להתענות על כל צרה שתבוא עד אשר נזכה לרחמי שמים (כפי שמצאנו במגילת אסתר, שהתענו וצמו שלושה ימים כדי לבטל את גזירת המן הרשע, שרצה להשמיד את עם ישראל). ומבאר הרמב"ם: אלו הן הצרות שעליהן מתענים וזועקים: גויים שבאו לערוך מלחמה עם ישראל, או ליטול מהם מס, או ליטול מידם ארץ, או לגזור עליהם גזרה אפילו במצווה קלה – הרי אלו מתענים ומתריעים עד אשר ירחמו מן השמים.
יום עשרה בטבת, היום שבו החל המצור על ירושלים שהוביל לחורבן בית המקדש ולגלות בבל, טומן בתוכו מסר חשוב וגדול מאוד שנועד לגרום להתעוררות עם ישראל ולשנות את דרכיו, אולם עם ישראל באותה תקופה לא עמד במשימה זו, דבר שהוביל לחורבן ולגלות. המסר שהועבר לעם ישראל בתקופה ההיא, לפני החורבן, קיים עדיין לנגד עינינו ועלינו לממשו – להתעורר ולעשות חשבון נפש תמיד, ובפרט בימים אלה.
יום עשרה בטבת, הוא גם היום בו אומרים קדיש לכל מי שקרוביו נרצחו בשואה ויום מותם אינו ידוע. אמירת קדיש ליהודים, אחינו בית ישראל, שמסרו נפשם באותה תקופה נוראה של ימי השואה הקשה.
אולם דבריו המחזקים והמעודדים של הנביא זכריה, ואלו הם: "כה אמר ה' צבאות: צום הרביעי (יז בתמוז) וצום החמישי (ט' באב) וצום השביעי (ג' בתשרי) וצום העשירי (י' בטבת) יהיה לכם לששון ולשמחה ולמועדים טובים והאמת והשלום אהבו" – נוטעים תקווה בלב כל אחד מאיתנו: ב"ה ימי הצום והתענית על הכאב והחורבן יהפכו לששון ולשמחה ולמועדים טובים.
יום עשרה בטבת – הוא יום פטירתו של רבי נתן מברסלב, תלמידו של רבי נחמן מברסלב, זיע"א.
יהי רצון שנזכה לציין ימים אלו בלוח השנה כימים טובים של שמחה וחדוה לכל עם ישראל, במהרה בימינו, אמן

גם הינדיק  יכול להיות בן אדם

אם אתה מאמין שאפשר לקלקלתאמין שאפשר לתקן

מי שמפחד מאחדלא מפחד מאף אחד, ומי שלא מפחד מאחדמפחד מכל אחד

הצטרף13/10/2010
הודעות 447
 05/01/2012 15:44

עוד דבר שקרה בעשרה בטבת הוא יום הסתלקותו של רבי נתן

ליד גדות נהר הבוג הוא צעק מקירות
ליבו "בברסלב בוערת אש, הבער אותה 

בליבי!". עשרה בטבת, יום פטירתו של 
רבי נתן מברסלב, האיש שלא השאיר
מילה אחת לא כתובה.

כבר בימי נעוריו, רבי נתן, תלמידו המובהק של רבי נחמן מברסלב, חש כי נפשו אינה מוצאת את סיפוקה. הוא הבין בשכלו החד, כי לא המדרש עיקר אלא המעשה. אולם, בכל פעם שחפץ לעשות משהו בנושא, להתקרב ביתר שאת לבורא ולעבודת השם טהורה ונקייה יותר, התגברו עליו הכוחות שמנגד והניאו אותו מרצונו הנעלה. כך חווה רבי נתן ינספור עליות וירידות והמים, בהחלט הגיעו עד נפש.

רבי נתן לא מצא מזור לנפשו. כל צדיק שניסה להסתופף בצילו ולשאוב ממנו חיות וכוח לעבודת השם, לא העניק לו את מה שבאמת רצה.

עד…

שעת המבחן

שבורא עולם, מסובב כל הסיבות, הביא את רבי נחמן זצ"ל לברסלב, הנמצאת סמוך לעיירה נעמירוב מקום מושבו של רבי נתן. כששמע על כך רבי נתן, החליט ללכת אליו ולבדוק האם אותו רבי יוכל לעזור לו בעבודת השם יתברך.

הזדמנות מיוחדת הייתה לו באותה שעה, שכן אביו שהה באותו זמן מחוץ לעיר לצורכי עסקי ולא היה במקום כדי למנוע מבנו את הנסיעה לצדיק. רבי נתן החליט לקבל על עצמו קבלה, לנסוע ולבחון האם רבי נחמן יעזור לו וייתן לו חכמה ודעת להתחזק בקיום התורה, ואם זה מה שיקרה – לא ייתן דעתו יותר למניעות הבאות עליו מצד אביו וחמיו המתנגדים בתוקף להתקרבותו אל החסידות.

כשהגיע רבי נתן ונכנס אל רבינו הקדוש, מיד פתח רבינו בדברים ושוחח באריכות עימו ועם עוד כמה מחבריו שבאו יחד איתו. הוא סיפר להם כמה מעשיות ורבי נתן, כמו חבריו, הופתעו לגלות איך שום מחשבה ורעיון שהיו בראשם לא נעלמו מעיניו של הצדיק. על הכל הוא דיבר איתם, חיזק ועודד. באותו מעמד החליט רבי נתן להישאר דבוק לרבי נחמן בכל נימי נפשו כל חייו. ולמרות כל המניעות והבלבולים, רבי נתן נעשה לחסיד הגדול והאהוב של רבי נחמן מברסלב זצ"ל. כל הנהגותיו ומעשיו היו מקשה אחת של קודש והיו נעשים בזריזות לא רגילה. על רבי נתן מספרים שאי אפשר היה להתחרות איתו בהליכתו למקווה בכל בוקר. הוא פשט ולבש את בגדיו במהירות עצומה עד שאף אחד מלבדו לא היה מסוגל לכך. גם כתיבתו הייתה מרחפת במהירות, ידו הייתה נעה כמעט באוויר מעל גבי הדף והדבר היה לפלא. כל מעשה שעשה היה עם פנים אל כיוון אחד – אל המטרה, עד שפעם התבטא עליו רבינו הקדוש, שבודאי יזכה על ידי זריזותו להיות רועה נאמן לישראל.

אין רגע מיותר!

לרבי נתן תמיד היה בידו, או בסמוך אליו, שעון. הוא שמר על כל רגע לבל יחמוק ממנו לריק. גם בעת נסיעתו בעגלה ממקום למקום היה מרבה ללמוד, להתפלל ולצעוק אל השם יתברך מקירות ליבו. שום דבר בעולם לא בלבל את מחשבתו ולא הסיחה מעבודת השם הצרופה. ולא לחינם הרעיש עליו השטן ארץ ומלואה והעמיד על ראשו מתנגדים איומים, שהגיעו עד כדי פגיעות בנפש בעבור התנגדותם לדרכו. וכל זה למה? מכיוון שהיה משיב את כל ישראל לאביהם שבשמים ופוקח עיניהם אל הטוב.

רבי נתן, זכותו תגן עלינו, על אף שהיה גדול ועצום בפני עצמו, בכל זאת ביטל דעתו לגמרי בפני רבו הקדוש, רבי נחמן זצ"ל. פעם אחת קרא לו חמיו, רבי דוד צבי, שכונה בפי כל "רבי דוד צבי הגדול" מכיוון שכיהן כרב בעיירות רבות. באותו יום, רבי דוד רצה למנות את רבי נתן לרב באחת העיירות שתחת סמכותו. רבי נתן, כתלמיד מסור ומתבטל, ניגש לרבינו ושאל האם אכן הוא צריך ללכת לאותה עיירה ולכהן שם כרב.

רבי נחמן השיב לו שילך לאותה עיירה. אלא שאז שאל רבי נתן: "רבי, האם זאת האמת?"

והשיב רבינו: "כן".

שוב שאל רבי נתן, שכל כך לא רצה לעזוב את רבו: "רבי, האם זאת האמת לאמיתה?"

וענה רבינו: "לא. האמת לאמיתה היא שתישאר כאן איתי ותמשיך ללמוד ולעבוד את השם!". לא היה מאושר כרבי נתן על הזכות שניתנה לו להישאר ליד רבו.

זהו אחד מיני אלף סיפורים המצביעים על אהבתו והתבטלותו של רבי נתן לרבו הגדול. את כל מוצא פיו שמר וקיים בלהט, בדרכו צעד בלי לחשוש מכל המלעיגים והמתנגדים שהיו באותה תקופה.

ואז…

ביום י"ח בתשרי רבו היקר, רבי נחמן מברסלב, החזיר את נשמתו הטהורה לבוראו. הכאב על האובדן היה כה חזק מחד, ומנגד, זמן מועט אחרי פטירתו של רבינו, גברה ההתנגדות על אותם שבחרו להתקרב לתורת החסידות בכלל, ועל אלה שהתקרבו לתורת רבי נחמן מברסלב בפרט. המתנגדים לא בחלו בשום אמצעים כדי להפריע את החסידים עובדי השם מעבודתם הקדושה.

נראה היה כאילו ניצלו את העובדה שרבי נחמן 'כבר לא כאן', אלא שרבי נתן עמד בעוז כנגדם. במכתביו אנו מוצאים כיצד הוא מעודד את החסידים שלא תיפול רוחם, וכך הוא כתב באחד מהם: "חיזקו ויאמץ לבבכם, כל המייחלים להשם… יבושו ויחפרו כל שונאינו, יבושו הם ולא נבוש אנו! ברוך השם, אין לנו להתבייש כלל בעניין המחלוקת הזה, כי לא עלינו תלונתם, כי אם על השם ועל תורתו הקדושה ועל הצדיק האמת וכו'. יאחזו הם דרכם להרבות בשתייה ובשכרות ולהרבות ימיהם בחגים (הכוונה לסעודות וחגיגות על כל תאריך וזמן, וביטול זמן של עבודת השם) ואנחנו בשם השם אלוקינו נזכיר להרבות בתפילה ותורה ואמירת תהילים והתבודדות ולשמוח בהשם ובתורתו ובצדיק והאמת, ונראה דבר מי יקום! אשרינו מה טוב חלקנו שהם רודפים אותנו בשביל שאנו נקראים על שמו הקדוש!"

כך נטע רבי נתן חוסן בחסידים ונתן להם כוח לעמוד בפני המלעיגים בגו זקוף.

הצוואה – יפוצו מעיינותיך

דבר נוסף שלמענו פעל רבי נתן ללא לאות, היה הדפסת ספרי רבינו הקדוש, כל זאת ככדי לקיים את הנאמר: "יפוצו מעינותיך החוצה", וכדי לזכות כל יהודי להתבשם מתורתו המאירה. את התפקיד הזה הוא קיבל על עצמו כשליחות יקרה. למען מטרה עצומה ועליונה זו גייס את כל משאביו וכוחותיו. במכתביו מוצאים לא פעם את דאגתו לעניין הדפוס, וכמובן להשגת תרומות בעבור הוצאת הספרים.

רבי נתן זצ"ל היה פורש חסות על כל הנדכאים ומחזק מאוד את כל מי שנפלה עליו רוחו, או שנתרפה מעט מעבודת השם. באחד מן המכתבים שכתב לאברך צעיר אפשר לראות כיצד הוא מעודד אותו, ואלה דבריו: "לא יכולתי להתאפק מלכתוב לך מעוצם אהבתי… וגודל תשוקתי לראות בהצלחתכם הנצחית וכו'. שמעתי והבנתי כי נחלשת בלימוד… נא בני חביבי, חמול עליך. כי אם לא עכשיו – אימתי? ראה והבן כמה ייסורים סבלת ושברת כמה מניעות כדי להתקרב אל האמת. ועתה אחרי כל הדברים האלה… אין נאה לך ולנו להרפות מדברי תורה וכו'. התגבר כארי ותתחיל מחדש להתגבר ולהתמיד בלימודך כל יום… זכור את בוראך בימי בחרותך וחדש כנשר נעוריך…"

כך בנועם ובאהבת אמת, חינך עודד וטיפח רבי נתן את קהל חסידיו. בדרך הנעימה והמקרבת ביותר המשיך את דרכו של מורו ורבו הגדול, רבי נחמן מברסלב, זכותו תגן עלינו.

ביום עשרה בטבת השיב את נשמתו הטהורה ליוצרה כשהיא נקייה וחפה מכל חטא ועוון. קודם פטירתו חיזק את אנשיו ואמר: "צריכים אתם להחזיק אתכם ביחד, באהבה גדולה!"

יהי רצון שנזכה ללכת לאורו, ולאורם של צדיקים, ולקיים את אמרתו הקדושה של רבי נתן – לאהוב אחד את השני! ולהפיץ את דעת רבי נחמן מברסלב בעולם כולו, ועל ידי נקרב את הגאולה, אמן.

* * *
אתם מוזמנים לבקר באתרו של הרב לייזר ברוידא, "לייזר בימס"

גם הינדיק  יכול להיות בן אדם

אם אתה מאמין שאפשר לקלקלתאמין שאפשר לתקן

מי שמפחד מאחדלא מפחד מאף אחד, ומי שלא מפחד מאחדמפחד מכל אחד

Advertisements

מחשבה אחת על “יום עשרה בטבת מה קרה בחודש הזה?”

מה דעתך? Comment

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s