shavuot3[1]

חג שבועות שמח

סבא משה

הצטרף 10/07/2008
הודעות 20,141
07/06/2011 17:05

          לכם ולכל בני המשפחה

                       

לא חשוב הגיל!
חשוב התרגיל!

LuckyHunch

הצטרף 21/07/2008
הודעות 4,910
11/06/2011 19:26

ולכבוד החג – גם קובץ שרשורים עליו וסביבו: –

וגם אי אלו הגיגים מפעם – שאולי גם בעיניכם רלוונטיים לעכשיו:

tipid 
חבר\ה

ההודעה נכתבה ב :
2005 /04 /01
ב -22:18

פרשת שמיני תשס"א.

אנטרופוצנטרי  ותאוצנטרי,  מה  חשוב  יותר.

,,איבעיה להו: טהרת כלים הוא דחמירי או דילמא שפיכות דמים הוא דזל". יומא כ"ג.

יום סיום המשכן שימח את הקב"ה כיום בו סיים לברוא שמים וארץ. המשכן כתיקון לחטא העגל וכהשלמת הנוכחות הא-לוהית עלה אף על הנוכחות שבגן העדן שבו היה האדם פסיבי, בעוד שבעבודת המשכן היה האדם המעורר הראשי של הנוכחות ולכן היה בו תיקון לחטא הראשון. פעילותו של האדם במשכן עוררה בעיה חדשה. מה חשוב ממה, ומה עומד בראש סולם הערכים של התורה: האדם שנשא על כתפיו את הנוכחות או הבורא שנשא על כתפיו את האדם עצמו, ומשה נראה כביכול כמקים המשכן. בקרובי אקדש ללמד ולהזהיר שאל יחשוב האדם שהנוכחות נשלטת ונמצאת בידיו. היא חשובה ממנו. הוא בשבילה ולא היא בשבילו. האדם עלול לחשוב עצמו לאלוה. מצד שני פיקוח נפש דוחה כל התורה כולה למרות שחייב האדם למסור את נפשו על שלוש העברות המפורסמות ו ,,כל ימי הייתי מתכוון מתי יבוא פסוק זה לידי" אם כן מה חשוב ממה. התאוצנטרי או הנתרופוצנטרי. תשובת התורה: לא אף אחד מהם.

      השלמות מורכבת מממד רוחני המשרה את איכותו ומשפיע על המציאות דרך העקרונות המנחים הנגזרים מאיכותו של עולם הרוח. עולם המציאות מעניק ממשות לעולם האידיאות ומשמש עבורו כזירת ההתממשות על פי חוקי הסדר והשיטה המאפיינים את חוקיו של עולם החומר. מצב אידיאלי זה הופר, בתחילה על ידי חטא אדם הראשון בגן-העדן שגרם לקרע מפריד בין רוח לחומר. עוד בשלב מוקדם זה ניזוקה ההרמוניה של האדם עצמו. מעתה היה עליו להישמר מן הפיצול שבאישיותו ולהיזהר מהשתלטותו של אחד מהצדדים על אישיותו המפוצלת. אצל האחד השתלט עולם החומר והטביע את חותם הממשות המוגדרת והמוגבלת על אופיו והתנהגותו. ואצל האחר שנהה אחר עולם הרוח גרמה נטייה זו לתלישות ולניתוק עד כדי התעלמות מן המציאות. מאז חש האדם תחושה של נרדף על ידי סכסוך של המציאות המפוצלת כשהוא נשלט, פעם לקיצוניות חד צדדית מכאן ופעם לקצה האחר. חיים של פיצול היו מלווים בתחושת סכנה קיומית שיצרה את מנגנון השימור העצמי, את המבוכה, החרדה והדאגה. להלן ננסה להתחקות אחר התנהגויות טיפוסיות הנובעות ממצב זה .של קרע קיומי. תופעות מתחום הדת, האינטלקט החברה כשלטון החוק, מעמדות, אי שוויון או שוויון יתר הגורם לטשטוש המקוריות והמיוחדות האישית כלאומיות, אנושיות,שוויון זכויות האשה, השואה ועוד.

      האינדוקציה ילדה את הסטטיסטיקה, והדדוקציה את המטרה האידיאלית. לא בכדי יצאו בעלי ההגיון הצרוף נגד החשיבה האינדוקטיבית. אם זה קרה גם אתמול וגם היום, מי לידינו יתקע שזה יקרה גם מחר. טענה שקשה לסתור כמובן. במלים אחרות, צירוף מקרים עדיין איננו עושה מהם חוק. משום מה הצליחה האינדוקציה להתנחל ולתפוס עמדה מרכזית, וכמעט בלעדית בתחום המדעים דווקא, על אף הציפיה לחוקיות סיבתית אצלם. הסטטיסטיקה מתעלמת מן החשיבה הסיבתית, ללא ספק. הדבר בולט במדעי החברה המנסים להבין תהליכי התנהגות. להבין ולא להסתפק בתיאור בלבד של התופעה. הדבר בולט בפסיכולוגיה המתיימרת להצטרף לקהילת המדעים הרצינית בזכות.. הסטטיסטיקה, ללא ניסיון להבין ולהסביר את גורם הסיבתי. גם הכלכלה מסתפקת בביסוס סטטיסטי מתמטי תוך התעלמות מהגורם הפסיכולוגי. למרות המרכיב האנושי החשוב שבה, שהרי מה היא כלכלה אם לא התנהגות של בני-אדם ביחס לפיננסים ולקניינים. הדדוקציה היא עקרון תאורתי ממנו נגזרות העובדות הגיוני או ערכי. כפרט הנלמד מן הכלל. כל עוד לא העלית בחכתך כלל, לא עשית כלום, משום שאין במכלול של עובדות, כלום, אם אינו מתארגן סביב עקרון מנחה, ויש להתייחס למכלול זה כאל צירוף מקרים בעלמא, חסר חוקיות.

      מסתבר שככל שמתמעטת הבנה, באיכות, גוברת הנהיה אחר הכמות. ותהיה מקרית וחסרת מבנה ארגוני, ככל שתהיה. יש כאן העדפת האישוש נוסך הממשות קצרת רואי על חיפוש מייאש אחר חקירה מייגעת של שורשי הדברים. חקירה הדורשת התמודדות עם איכויות ההתרחשות לאחר צירוף וזיקוק העיקר מן הטפל, וחשיבה יוצרת. עומד אדם מול עולם המסתבך והולך. בכמות, בקצב מהיר ובהיקף שעברו זה זמן רב את יכולת ההתייחסות האישית, עמידה מול מציאות זו מרפה את נסיונו לשלוט במצב, שליטה דרך התחושה וההבנה האישית. כשם שחברה שעברה את המסגרת השיבטית, בה חש כל יחיד שייכות אישית לכל היתר, זקוקה למערכת של חוקים,היוצרים סדר, ללא יומרות של צדק. כך נוצרה גישה מן החוץ ללא התחשבות בצרכי היחיד. כך השליך האדם המודרני אחר גוו את הממד האנושי, המהווה מסגרת להבנה, להזדהות עם הזולת ולביסוס הממד של האיכויות, של המוסר האישי ושל עקרונות – על. ממד של איכויות ערכיות המספק את הצורך העמוק של חברת האדם לארגון החיים על פי עקרונות, על פי ערכים ואיכויות. כל זה נדחה בבוז לטובת הגישה המכאניסטית השואפת לסדר תיפקודי במסלול של מערכת המתעלמת מכל השאר. ובעיקר, מן האדם כישות אנושית ערכית. מכאן הנטייה להתעלם מן החתירה לאידיאלים, למטרות – על ולתאוריות ערכיות. האהבה, בראש סולם של רגשות היא שהסתלקה עם מלוויה בהשאירה מאחריה עולם קר, עוין ומפריד, המונע מן האדם כל סיכוי למעורבות אישית ומזדהה. כך פוצל נזר הבריאה לטכנוקרט אטום ריגשית ואישית מצד אחד, ולאינטלקט תלוש ומנוכר מן הקצה השני, איש רוח ללא נשמה, נטול שליטה ויישום של ממש במציאות הקיומית. הטכנוקרט הקדום הופיע כבר בדור הפלגה כשהוא סבור שיוכל להתגבר על כל המגבלות שהציב לו הא-ל, מקור האיכויות. טכנוקרט שהבין שמציאות הא-ל מהווה סתירה לתפיסתו החומרנית ויש להילחם נגדה.

      ניסיון שנכשל כמובן, לאחר טירוף המערכות שיצרה הכוחניות שאיבדה את מטרת דרכה, מטרה ערכית כמובן. שכן אין לחלקים הטכניים המרכיבים את השלם תכונה להרמוניה הנוצרת מאליה מתוך המבנה של החלקים. אין השלם סך הכל של חלקיו. השלם, מקורו מעל. מעולם האידיאות המכוונות את החלקים ומאחדות אותם לכוון המטרה העומדת מעליהם ומעניקה להם ארגון למען.. ולא ארגון לשם עצמו. היעד הוא המלכד את החלקים. השלמות מורכבת מחלקים המלוכדים לקראת מטרה. באין חזון יפרע עם. כל מבנה בבריאה כפוף מלכתחילה לעקרון היעד, ולכן מצפה מן האדם שיעניק לו בחכמתו את יעדו. רק האדם, הבנוי מרוח ומגשם איבד את תחושת הקיום למען יעד, וכשהוא מפוצל, יצר יעדים נפרדים לכל אחד ממרכיביו המנגדים, וכך מעמיקים היעדים המנוגדים את הפער ומסכנים את עצם הקיום. איש הרוח התלוש מתקשה להשתייך למציאות הקיומית וחש עצמו מרחף בחלל ריק כשהוא סבור שהחירות (ההופכת להפקרות) היא העיקר. הוא מבטל בהתנשאות את חובת ההשתייכות ומאבד בכך את הממשות ואת כוח ההשתלטות המכוונת את המציאות. איש ההשתייכות למציאות הממשית חש בכוח המכני שבידו והוא סבור כבני דור הפלגה בשעתו שבידו לשלוט בבריאה ולכוון את המציאות לחפצו האנוכי מבלי להתחשב בעקרונות ובחוק האיכויות, המוסר והרוח. כך הופך העולם לגהינום, לאט ובהתמדה. היסוד הטבעי השומר על זיקה מתמדת בין שני החלקים, מצוי בעצם טבעו של האדם. והם הגבר והאשה. כשהם מתחברים הם קרואים אדם. מחיבורם נוצרת מציאות שלימה הנקראת אדם. ניתוקם זה מזה יוצרת מצב מסוכן. מר ממות ,,מוצא אני מר ממות את האשה" למה את האשה דווקא. משום שלאשה יכולת התחברות גדולה מזו של הגבר. לאשה כשרון השתייכות. הגבר נוטה להעדיף את החירות המנותקת מן ההשתייכות. חירות ההופכת להפקרות חסרת אחריות. לכן המפתח לשלמות היחידה הנקראת אדם מצוי ביד האשה. ואם איבדה האשה את נטייתה הטבעית להשתייך, התפקרה החבילה והפכה למטען חבלה – מר ממות. גם לה וגם לגבר.

      בברכת השחר שאומר הגבר ברוך שלא עשני אשה, כוונת הברכה להזכיר לעצמו את נטייתו להתנתק מן הממשות ולחזק את חלקו באחריות לפיצול, ולהזכיר לעצמו את אוצר האידיאות והרוח שהופקד בידו, שעליו להעניק מטרה ספוגת משמעות למציאות הקיומית על מרכיביה המכאניים על מנת לאחדם סביב היעוד הערכי. בלעדיו הופכת האשה מעזר לכנגדו. בהיות תפקידו עוסק ברוח, עליו לברך עליו כדי שידע להעריך ולהחשיב את תפקידו, שהפיצול בין הרוח והחומר טורח להשכיחו.

      לאשה, אין סכנת תלישות עד כדי שכחת תפקידה, בהיותה שלטת במציאות הממשית מכוח טבעה להשתייך אל המציאות. לפיכך אין היא טעונה ברכה מיוחדת נגד נטיית התלישות. בהיותה חלק מן המרחב והזמן אין היא זקוקה לתזכורת דתית דרך המצוות שהזמן גרמן, מכל וכל. על הגבר לשמור על עקרון היסוד, שללא אידיאל אין מציאות. ולכן עלול הגבר לראות עצמו במקום הא-ל ולעבור מעולם המציאות אל עולם התוהו.

      מכאן שחמורה שגיאתו של הגבר וסכנתו מאיימת על שלמות הבריאה, משגיאתה של האשה, משום שתלישות והתכנסות במציאות של תאוריות עלולה להתקיים, בעוד שניסיון השתלטותה של האשה מסמלת את ניסיונו של האדם הטכנולוגי לשלוט ולחוש עצמו אלוהים, יתפרק במוקדם או במאוחר מתוך עצמו כבדור הפלגה. כשהגיע האדם לרום המדרגה של שותפות בהקמת המשכן, התגשמות הנוכחות הא-לוהית בעולם. קרוב היה האדם לסכנת ייחוס תכונות א-לוהיות לעצמו, לאחר שזכה לממש נוכחות א-לוהית. לפיכך החליט הבורא לקדש את נוכחותו בקרוביו. כל הקרוב יותר, סכנת הטעות הנ"ל אורבת לו יותר. מכאן מות נדב ואביהו על הקריבם אש זרה, מגודל ההתלהבות לזכות להיות שותף כל יכול, העזו להחדור חדירה עמוקה מדי לתחום הא-לוהות. בבחינת הציץ ונפגע. ללמד לקח את האדם הקרוב לרוח, עד כמה מסוכנת הרוח בהיות לה נטייה להתעלם מן הכללים הממשיים והמגבילים שהציב לה הבורא.

       מכאן צומח אבסורד. נטייה תאוצנטרית נתפסת ביהדות דווקא, בניגוד גמור ליתר הדתות, כנטייה אנטי-דתית המסכנת את אושיות היהדות, יותר מן הנטייה האנטרופוצנטרית. בהיות זו האחרונה רואה באדם מרכז ומטרה לעצמה, אם תדע להעריך ולהוקיר את האדם כמכלול של מרכיבים ערכיים, אנושיים ספוגי רגשות בצד אלו המרכיבים המכאניסטים, קטנה סכנתה להתרחק מן הבורא. לעומת הנטייה לבטל את האדם לעומת האל כפי שנוטה לכך הראייה התאוצנטרית. ,,איבעי להו, מציבה הגמרא ביומא כ"ג: טהרת כלים הוא דחמירי, או שפיכות דמים הוא דזל" חז"ל מציבים בזה בעיית מפתח האורבת לאדם הנוטה לאחד מן הקטבים על חשבון הניתוק מן הקוטב הנגדי. טהרת כלים באה לבטא את הנטייה להפליג בנסיקה אל גבהים של רוחניות תאוצנטרית. האין בהפלגה תיאוצנטרית זו בגידה בעקרון האנושי המקודש של ,,וחי בהם, ולא שימות בהם" ושל ,,ונשמרתם מאדלנפשותיכם" שואלת,מעוררת הגמרא. היא המקשה והיא גם הקובעת בתשובתה את הגבול. אם הנטייה התאוצנטרית גוברת, היא באה על חשבון של זלזול בחיי אדם. מכאן שאין היהדות מכריעה לטובת הא-לוהות אם אין היא טעונה באיכויות אנושיות. לאמיתו של דבר מרחיקה היהדות לכת וקובעת שהאחדות המושלמת מורכבת משילוב משלים, מברית על יסוד הדדיות בין הנוכחות של הא-ל ושל האדם כשותפו הצמוד. כל תזוזה משווי המשקל הרגיש והפגיע ביניהם, מערערת את היציבות של הנוכחות הא-לוהית ושל האדם גם יחד. ואכן, רצופה ההיסטוריה בקורבנות אדם שהוקרבו באכזריות למולך התאוצנטרי. כך אכן יש להבין את הוויכוח ספוג הטרגדיה בין משה ואהרון. משה קצף! על אהרון שסטה משיגרת ההלכה ולא נטל את חלקו באכילת החטאת. אהרון מעלה את שאלת האיזון הטוען להתחשבות במצבו האנושי הפגוע: ,,הייטב בעיני ה' אם הייתי נוהג על דרך השיגרה ואוכל את חלקי בקורבן. האם לא היה ההיבט הא-לוהי ניזוק מחמת ההזנחה של ההיבט האנושי המשולב בו כבכלים שלובים. משה בעל הנטייה התאוצנטרית המובהקת נסוג ותופס את עקרון הכלים השלובים. ,,וייטב בעיניו", ללא שהוא נתקל בקושי או בצורך להגן על עמדתו התיאוצנטרית, משום שעקרון ההדדיות מקובל עליו כיסוד מוסד שיש לשמור עליו מכל משמר.

      איזון זה על בסיס ההדדיות מהווה נוסחת מפתח שיש בה כדי להעניק תובנת יסוד למצבים טראגים, אסונות ומשברים בדרך החתחתים שעובד ה' נאלץ לעבור בה. והשואה בראש כולם. …

להמשך המאמר – http://hebrew.sadnatenosh.org/rootfolder/shmini.htm 

מה דעתך? Comment

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s