לזכר אלה שנרצחו בשואה על קידוש השם הי"ד [חגי תשרי בשואה, זהות יהודית]

הצטרף 13/10/2010
הודעות 449
 01/05/2011 03:28

הספר מקדשי השם של הרב צבי הירש בן דוד דוב מייזלש

מובאים מקרים שקרו לו  ושו"תים שהיו במהלך השואה .

ספר המראה את אצילותו וחוזקו של העם היהודי

ניתן לראות את עוצמתו של העם היהודי שגם במקומות הכי קשים והכי לא אנושיים הם לא שכחים ולא מאבדים צלם אנוש ודבקים בשם …

מקיימים מצוות גם שלכאורה נראה כי מה הטעם הרי עוד שניה והם….

הנה סיפור קטן מי שירצה עוד ניתן למצוא ב http://www.hebrewbooks.org/1924

תקיעה שופר באושוויבזן

ו ה נ ה הטראנספורט הלז נחרת בלבבי בשביל עוד איזה ענין חשוב, הנה ברוב חסדי ה׳ ובנסי נסים, עלתה בידי להכניס שופר אחד בתוך המחנה, וביום ר״ה הלכתי מבלאק לבלאק, עם השופר בידי לתקוע, והגם שזה הי׳ כרוך בסכנת נפשות גדולה, שלא ירגישו הנאצי״ם והקאפוס הרשעים, וברוך הוא וברוך שמו על זה שזכיתי ברוב רחמיו וחסדיו לתקוע ביום ר״ה הלז לערך עשרים פעמים את המאה קולות והאנשים גרי המחנה הי׳ להם למשיב נפשם האומללה ולהרגיע בזה קצת את מצפונם, שעכ״פ זכו לצאת ידי מצות תקיעות שופר בר״ה גם באושוויטץ.,)ה(

ו ה נ ה הטראנספורט הנ״ל של ערך אלף אנשים שנשלחו משם ביום א׳ דר״ה סמוך לעת ערב, מחמת בהילות והכנות להנסיעה נמנע מהם לשמוע תקיעת שופר, וכבר עמד כל הטראנספורט בסוף המחנה סמוך לשער מוכנים ומזומנים לצאת חוצה מהמחנה, וכאשר הגעתי אליהם יחד עם הרב ר׳ מענדעלע הנ״ל לעשות החליפין אמרתי להם שיש אתי שופר, ונתמלאו שמחה של קדושה וביקשו אותי לתקוע חיש מהר המאה קולות כדי לצאת המצוה טרם פתיחת השער לנסוע למקום בלתי ידוע.

ועדיין מצלצל באזני הקולות והבכיות שנפרץ מהאלף אנשים בשעת התקיעות, ובפרט קולו הרועד של בעל המקריא שהי׳ ידידי החסיד המפורסם מוה״ר יהושע פליישמאן הי״ד מז־עברעצין שצעק בקול גנוחי גנח וילולי יליל, תקיעה שברים תר ועה תקיעה וממש לא יכולתי לצמצם מוחי לתקוע כדת וכהלכה, והרגשתי אז הפירוש של השלה״ק תקיעה שברים תרועה, שמה שהי׳ מקודם ישר, נעשה שבר ותרועה, שממש נשברו כל הקהלות הקדושות שהי׳ מקודם ישר, ובאחרונה תקועה פשוטה, שמתפללים ומבקשים מה׳ שנזכה לחזור לתקיע פשוטה ולישועה קרובה

 תקיעת שופר לי״ד מאות בחורים לפני שריפתן

והנה הנערים המסוגרים בהבלאק ונידונים לשריפה, נודע להם שיש לי שופר והתחילו להרעיש ולצעוק בקולות ובכיות מרורי תמרורים, מתוך הבלאק שלהם, שאני אכנס גם אליהם לתקוע לפניהם המאה קולות, כדי שיזכו בהמצוה היקרה של תקיעת שופר בר״ה, ברגעים האהרונים, טרם שיושרפו על קידוש השם.

ואני לא ידעתי לשית עצה בנפשי, כי הענץ הי׳ כרוך בסכנה גדולה כי כבר הי׳ סמוך לעת ערב אשר הוא הזמן המוכן לפורעניות והנאצי״ם צריכים לבוא לקהתם, ואם יבואו פתאום הנאצי״ם, ובאותו רגע אני נמצא בתוכם, אז אץ ספק שגם אותי יקהו עמהם לבית המוקד, והקאפוס הנודעים לרשעים לא יניחו אותי אף לברוה להוץ, ועמדתי עומד ומהרהר כדת מה לי לעשות, וספק גדול הי׳ במוחי, אם מותר לי לסכן נפשי, אפי׳ בספק סכנה, בשביל שמיעת תקיעת שופר של הנערים, והנערים צעקו מרה, הפולחת כל לב, רבי. רבי. בוא נא למען השם, חוסה נא על נפשינו, ובוא נא לזכות אותנו במצוה הלז ברגעים האחרונים, ועמדתי משתומם כי לא הי׳ לי אף עם מי להתיעץ.

ונוסף על ספיקי, הנה בני זלמן ליב יחי׳ עמד על ידי, והחזיק בי במרירות ותחנונים, אבי, אבי, אל ת עשה זאת למעה״ש כי ח״ו ברור הזיקא ואשאר ח״ו גלמוד שכול כתורן בראש ההר, אבי, אבי, אל תלך ואל תכנס, אינך מחויב לעשות זאת, כבר תקעת היום הרבה פעמים, וגם זה הי׳ כרוך בסכנת נפש, וכבר הי׳ די והותר מזה, וכדומה דברי תחנונים בבכי׳ רבה, וכאשר הבטתי על בני יחי׳ נתעורר בי רחמנות עליו וראיתי שמאוד צדקו דבריו.

אכ ן לעומת זה הקולות והצעקות של הנערים לא נתנו מרגוע לנפשי ועוררו רחמנות גדולה בלבי, ואולי יגן עליהם מצוה בעת הצר, וכולי האי ואולי, וגם כמה אנשים חסידים ואנשי מעשה, שנתעוררו מקולות הנערים, השתדלו והתחננו לטובת הנערים שעוד היום גדול, ויספיק עוד הזמן ליכנס ולצאת משם, ושלוחי מצוה אינם נזוקץ ועוד כדברים האלה.

ו ב א ת י לידי החלטה, יעבור עלי מה, לא אשיב פניהם בבקשתם, ולא אשעה לתחנוני בני נ״י. ותיכף התחלתי המשא ומתן עם הקאפוס הרשעים שהתעקשו שלא להניח אותי ליכנס עד שכבר חשבתי שעוד מעט והשעה עוברת ולא יהי׳ עוד שעת הכושר לתקוע לפניהם, אכן אחרי רוב הפצרות מכמה בע״ב, ובעד סכום גדול אשר נתקבץ בעוד איזה רגעים על אתר, נענו לבקשתינו אך הזהירו אותי בתנאי כפול, שאדע שאם אשמע קול צלצול הפעמון שע״י השער, שזה מורה שהס׳ ס׳ באים להמחנה, ברגע הזה נחרץ גורלי יחד עם כל הנערים הנמצאים בתוך הבלאק, כי לא יניחו אותי לצאת משם בשום אופן.

ואני קבלתי עלי את הכל, ונכנסתי אל הנערים, רק זאת עשיתי מקודם, שצויתי לבני זלמן ליב נ״י שיעמוד ברהוב המהנה, ולהסתכל מרהוק נוכה שער המהנה, ובאם יראה את אנשי הס׳ ס׳ מתקרבים להשער ירוץ תיכף להודיעני ואעזוב תיכף את הבלאק, ואף אם יהי׳ באמצע התקיעות.

ו ח א מ ת ניתן לכתוב, כי הההלטה הנ״ל לא הי׳ מתאים עם ההלכה, כי ידעתי היטב כי עפ׳׳י ההלכה אין להכניס עצמו אף לספק ספיקא של סכנה מכה מצות תקיעות שופר, אכן עיקר ההלטתי באותו רגע הי׳ מהמת שבין כך ובין כך לא הייתי מהזיק הרבה מההיות שלי, כי מי הוא זה שהי׳ יכול לידע באושוויטץ כמה ימים יש לו עוד להיות, שהרי ראינו בעינינו שבכל יום ויום נהרגים ונשרפים אהב״י אלפים ורבבות, או נופלים בשדה מתוך עבודה קשה ומתים כעמיר אהרי הקציר, ולא הי׳ שום השיבות כל ההיות שלנו, זה הי׳ עיקר הסיבה לההלטתי הנ״ל, אף שידעתי שבאמת גם סברא זו אין לו שום מקור בההלכה).(ו) )ז( )

(ה)) אמר בחמ״ח, אאז״ל קיצר במקום שאמרו להאריך בשבחו דאתי ממילא משורות אלו האיך שסיכן נפשו כדי לזכות את אחב״י בקיום מצוה חביבה זו. ואני שממתי מאיש אחד פרטי הדברים, כי אאז״ל הלך מבלאק לבלאק מם השופר בידו, והופימ בבלאק אחת ותקמ כדין, והרשמים שידמו היטב שיו״ט היום ושממו קול השופר הולך וחזק בלשו וחפשו אחרי התוקמ כדי לדונו אחת דתו, ומלה בידי אאז״ל להטמן בחורים ובסדקים לאיזה זמן מד ימבור זמם באותו בלאק, ותיכף נמלם לאיזה בלאק אחר בקצה האחר של המחנה, ותקמ שם כדין, וכממשהו בראשונה הצטרך להחביא א״מ שהתחילו לחפשו בבלאק זו, ואחר איזה זמן הלך לאיזה בלאק הרחק מכאן ותקמ שם, וכן בשלישית וברבימית, ואף שבחרון אפם בלשו ותרו אחריו בכל מקום בואו, באיזה פינה נדחה אחרת, אבל בזכות המצוה של אלפי ישראל לא מלו בידם למצוא אותו, והשי׳׳ת שלח מלאכיו לשמרו מכל משמר מצא בדימוס להכתב בספר החיים.

ושמעתי מכמה אנשים שחץ מהחיות דקדושה ששאבו מזה שזכו לקיים מצות תקימת שופר בתוך המחנה מוד זאת היתה יתירה ההרגשה הנפלאה שמול נמצאים אנשים שלא אבדו מדיין את צלם האלקים וכל מגמתם הוא לזכות את אחרים במזון רוחני, והרגשה זו חיזק את רוחם ומולל את נפשם באותן הימים הקשים אשר הפליא ה׳ את מכותיו הפלא ופלא בהסתרה נוראה אשר לא היתה זאת לישראל מאז היתה לגד.

(ו)ואולי י״ל דזהו כוונת הרבינו בתיי פ׳ בראשית שכתב בזה״ל. ועל דרך השכל קין והבל יש בשמם התעוררות ורמז לענין הוי׳ והפסד. וקץ רמז לקנין עוה״ז, והבל רמז למי שדעתו שפלה ומהביל אותו קנין וכר. המהביל הזה נהרג, כי איננו הושש לעסקי העולש ואינו עושה מן העולש הזה עיקר עכ״ל. והוא לכאורה פלא. אטו בשביל שהוא מהביל עוה״ז, יפסיד ויהי׳ נהרג.

ולחנ״ל י״ל לפי״ד תרגום יונתן ותרגום ירושלמי, דקץ והבל הי׳ להם ויכוה גדול בענץ אמונה. דקין אמר להבל לית דין ולית דיין, ואין עולם אהר ועוד. והבל השיבו להיפך, וככה נתקוטטו, ומתוך הך קטטה הרג קץ להבל ע״ש.

וכנראה מדבריהם שהבל נהרג על קידוש השם, דאלמלי הודה לקץ ולא התקוטט עמו, בוודאי לא הי׳ הורגו.

ו לכאורח קשה דאהרי שהבל ידע שקץ הוא שונא לו, כמבואר במדרש מהרבה טענות והילוקים שהי׳ ביניהם.

א״כ למה הכניס עצמו עמו ברכוהים, ולגרום שיהי׳ נהרג על קידוש השם. ולזה בא הרבינו בתיי ומתרץ זאת בלשונו הקדוש שנהרג מהמת שהי׳ מהביל עוה״ז ולא עיין כל כך אם הוא מהריב למסור נפשו או לו. והבן.

אכן בפשיטות נראה כוונת הרבינו בהיי דמי שעושה עיקר לעוה״ז נגד עוה״ב, אינו מוסר נפשו אף כשנוגע לקידוש השם, שלא יכול לעמוד בנסיון לעזוב עוה״ז, מה שבעיניו הוא העיקר, לא כן מי שיודע האמת דהעיקר הוא היי עוה״ב ומהביל כל עניני עוה״ז, לכן כשנוגע לקידוש השם אז הוא עומד הכן למסור נפשו. וז״ש שהבל הי׳ מהביל עוה״ז ואינו עושה מן העוה״ז עיקר לכן עמד בנסיון במסיר״נ ולא השש כלל על עסקי העולם וז״ב.

(ז)אמר בחמ״ח, ט׳ בס׳ גרש ירחים טמ״ס גיטין(דף נ״ז ט״ב) שכ׳ ג״כ סברא זו גבי ממשה לחנה ושבטה (T)

בני׳, (בדיה אתה טקלת וכר ואני שבטה) ח״ל לכאורה אברהם מקל בטצמו והיא בגזירת הקיסר, ואפשר שהיתה יכולה להבריחן או שהיא בטצמה הביאתן ומסרתן לקיסר בראותה כי אין מנוס, קלשה הש״י בטצמה במה שהביאתן למסור נפשותן הקלושות, חה ירמח מליך הורגנו כל היום שמסרנו טצמינו להריגה בטצמינו, ואף שאין ראוי לחבול בטצמו מ״מ בהיות כי נחשבנו בלאו הכי כצאן טבחה טשינו מאהבת שמו ית׳ למסור טצמינו בילים, זכותם יגן טלינו טכ״ל מ׳׳ש, חה מתאים טם מה שכ׳ אאמו״ר דיל כאן

שער מחמדים

ח

הדרשה קודם תקיעת שופר

אי׳ ה ע ט ואי׳ הסופר ושוקל להעלות עלי גליוץ, את הרגשת לבבי, בבואי להבלאק המוסגר הנ׳׳ל ואין זה רק פלאות הבורא, שלבבי לא התפלץ לרסיסים, בפגשי לפני את המון עינים הצעירים, שכולם געו בבכי׳ נוראה, בדמעות רותהות בקולות ויללות עד לב השמים, ונדהקו כולם לנשק את ידי, ואת המלבושים שלי״ ובכל מקום שנגעו בי, וצעקו המילים הללו. רבי. רבי. רחמים. רחמים. וכדומה דיבורים שלא שמעתן אוזן וכמה מהם היו תלמידי ומבני קהלתי. וכאשר פתהתי לומר מן המצר קראתי י־ה וכו׳, הפסוקים שלפני התקיעות, והתפרצו כולם בצעקה ובדרישה, שאומר להם קודם איזה דיבורים, והפצירו בי מאד, וממש שלא הניהו אותי לומר הלאה הפסוקים הנ״ל, ואני מרוב ההתרגשות נאלמתי דומי׳ ונדבק לשוני להכי, ולא יכולתי לפתוה פי ושפתי, וגם פהד השהי׳ עמד נגד עיני,

שער מחמדים

כי הרגעים חולפים והערב ממשמש ובא, וגדולה הסכנה חייו.

אכ ן נעניתי לבקשתם ואמרתי יעבור עלי מה, והתחלתי לדרוש: בפסוק תקעו בחדש שופר ב כ סא ליום חגנו שעד כמה היום הכל מכוסה, ואין אתנו יודע עד מה, להיכן הובילו הרשעים כל משפחתינו ומה יהי׳ בסופינו, מי יצא מכאן לשלו׳ וגודל הסתרת פנים בכלל וכדומה והזכרתי להם מאמר חכמז״ל בברכות (י׳ ע״א) אפילו חרב חדה מונחת על צוארו של אדם, אל ימנע עצמו מן הרחמים, ובירושלמי ע״ז (פ״א ה״א) הלשון ולא עוד אלא חרב על צואר האדם הקב״ה מצילו הימנו שמשה אומר ויצלני מחרב פרעה ע״ש.

ו פ רשת י הפסוק בתהלים (קכ״א) אשא עיני אל ההרים, מאין יבוא עזרי, עזרי מעם ה׳ עושה שמים וארץ, דלכאורה למה לו לומר כאן סימן, מי הוא השי״ת, שברא שמים וארץ, ומהו הנרצה נשיאת עין אל ההרים לענין העזר ועיין בבני יששכר חנוכה מאמר ב׳ מ״ש בזה.

ו נ ר א ה לפרש דלפעמים האדם מסובב מכל הצדדים, בהרים גבוהים ורמים עד שיודע בנפשו, שאין שום מציאות בדרך הטבע להנצל משם, ואף אם יודע שסוף כל סוף יבוא הישועה בכלל, וגם יודע המאמין שהשונאי ישראלים יהי׳ להם מפלה, אכן כל זה אינו נחמה וחיזוק עבורו.

כי יודע שחיות שלו תלוי ברגעים אחדים, לזה בא דוד המע״ה לחזק את האדם, העומד במצב רע כזה, שיאמין בהשי״ת שברא שמים וארץ ברגע חדא. וכמ״ש (תהלים ל״ג) בדבר ה׳ שמים נעשו, ובאות ה׳ נברא כל העולם, א״כ מכש״כ וק״ו שהשי״ת יכול להציל אותו ברגע חדא, אף בעת שכבר חרב חדה מונחת על צוארו, וז״ש אשא עיני אל ההרים, שהנני סגור ומסוגר ביד השונאים הארורים, כהרים סביב לי, מאין יבא עזרי, שהישועה שלי תלוי ברגע חדא, וע״ז משיב לחזקו עזרי מעם ה׳ עושה שמים וארץ, שנברא ברגע חדא כמו כן אוכל לבטוח בהשי״ת שישלח עזרתו מקודש.

וגם הזכרתי דברי כ״ק זקיני הגה״ק מאוהעלי זי״ע בתפלה למשה תהלים ס״ב בטחו בו בכל עת עם שפכו לפניו לבבכם אלקים מחסה לנו סלה עפ״י הגמ׳ בר״ה דבישראל אף לאחר גז״ד כשצועקץ אל השי״ת הם נענים. וז״ש בטחו בו בכל עת היינו אף לאחר גז״ד. והטעם עם ר״ל דאתם עם כזה שפכו לפניו לבבכם כשאתם שופכים לפניו לבבכם אז אלקים דהוא מדה״ד מחסה לנו סלה.

ויש לרמז ביוצר ליום א׳ דר״ה מלך זכור אחוז קרן לתוקעי לך היום בקרן נורא וקדוש, דהנה רש״י בפ׳ נצבים על הפסוק ושב ה׳ אלקיך את שבותך וכו׳ כתב וז״ל ועוד י״ל שגדול יום קבוץ גליות ובקושי כאלו הוא עצמו צריך להיות אוחז בידיו ממש איש איש ממקומו כענין שנאמר (ישעי׳ כ״ז) ואתם תלקטו לאחד אחד בני ישראל עכ״ל. וקשה להבין מה הקושי וגם מאי נפמ״נ מאיזה מקום יהי׳.

אכן י״ל דבא לרמז על גורלינו ומצבינו ברגע זו שאנחנו מסורים ביד הרוצחים וכבר הכינו כבשן האש ומכל הצדדים אנחנו מסוגרים ואין לנו שום השגה איזה מציאות להוושע מידם, ורק עצה אחת נשאר שהקב״ה כביכול צריך להיות אוחז בידיו ממש איש איש ממקומו והיינו אף ממקום רע כזה יאחז הקב״ה בידו ויוציאנו מכאן.

ו כ ב ר נודע הפירוש, ד׳ צלך שכמו הצל כל מה שאדם עושה, הצל ג״כ עושה, כמו כן כל מה שאדם עושה גורם ג״כ שהשי״ת יתנהג עמו במדה הזאת כדאיתא בזוה״ק עה״פ שלח תשלח את האם, וא״כ בזה שאנחנו אוחזים ביד השופר אף במקום סכנה כזה באושוויטץ אשר הי׳ בקושי גדול וכרוך במסירת הנפש, עי״ז יתעורר למעלה שהקב״ה כביכול יאחוז אותנו בידיו ממש ויוציאנו ממצב הרע הנוכחי וז״ש מלך זכור אחוז קרן היינו שהקב״ה יאחוז בידיו את ישראל הנקראים קרן, בזכות לתוקעי לך היום בקרן נורא וקדוש היינו היום באושוויטץ שהוא מקום נורא וקדוש, שנעשה מזבח ע״י הקרבנות, שמקריבים שם אחב״י הקדושים.

שער מחמדים

והנה במדרש רבה פ׳ וישב במעשה יהודה ותמר הביא הפסוק (ירמי׳ כ׳׳ט) כי אנכי ידעתי את המחשבות וכוי, לתת לכם אחרית ותקוה, יהודה הי׳ עסוק בלקוחי אשה והקב״ה הי׳ בורא אורו של משיח ע״ש.

ולענ״ד דכוונת המדרש לחזק את מצבינו הרע הנוכחי דממעשה יהודה ותמר נוכל להתחזק להיות לנו אחרית ותקוה אף ברגע אחרונה דהלא כבר הי׳ הפסק על תמר הוציאוה ותשרף ובמדרש איתא שהי׳ יושבים בדין יצחק ויעקב ויהודה וגמרו שהיא זונה וחייבת שריפה וגם כבר יצאה להשרף כמפורש בקרא הוא מוצאת ופרש״י להשרף ובתרגום יונתן שלא מצאה הסימנים ותלת עינהא לשמי מרומא ובעת רחמי מהשי׳׳ת מיד רמז הקב׳׳ה למלאך מיכא־ל והחזיר לה הערבון ע״ש, ולא די שלא נשרפה רק באותו שעה הי׳ עוסק הקב״ה להוליד מיהודה מלכות בית דוד ומלך המשיח. ומעשה אבות סימן לבנים דאף בעת שהגיע השעה של הוציאוה ותשרף צריכין לתלות העינים למרום ולעורר רחמיו המרובים.

ויש לרמז בזה מה שאומרים בהושענא רבה בהקפה ג׳ הושענא דמתה לתמר ובבני יששכר כתב לפרש דקאי על תמ״ר כלתו של יהודה ע״ש. והיינו שאנחנו כעת דומים לתמ״ר שכבר דנוה לשריפה ויצאה לשריפה עכ״ז ברגע האחרונה שלח הקב״ה מלאכי מעלה ובא לה הישועה ונצמח עוד ממנה אורו של משיח כמו כן נחוץ לנו בזה הרגע הישועה.

וגם יש להתחזק שכבר נתקיים בנו נביאות חז״ל מגודל חבלי לידה שיהי׳ קודם ביאת משיח צדקינו וכמבואר בספה״ק דכמו יולדת, ע״י גודל חבלי לידה מתקרבת הלידה כמו כן ע״י הצרות והיסורים שלנו מתקרב ביאת משיח צדקינו, ובעת שעוסקים בהוציאוה ותשרף, הקב״ה עוסק באורו של משיח צדקינו שיבוא ויגאלינו, במהרה בימינו אכיה״ר.

 ט

דיבורים אחרונים לפני שריפתן ועצור במילין לא אוכל, ואספרה למען ידעו הדורות הבאים, את גודל מסירת הנפש, ודיבורים קדושים ששמעו אזני, מהני בחורים צעירים, כשעה חדא לפני הובילם לבית המוקד, דאחרי התקיעות, כשרציתי לצאת חוצה עמד בחור אחד וצעק בבכי׳ גדול, חב ר ים חביבים

הרבי אמר לנו התחזקות דאפילו חרב חדה וכו׳, אני אומר לכם מיר קענען האפען אדיף דעהם בעפטין, אבער מיר דארפן זיין גרייט אויןן דעהם ערגפטין, למען השם ברודער לאמער נישט פארגעפין דיא לעצטע מינוט ציא שרייען מיט כוונה שמע ישראל וצעקו כולם בקול רעש גדול כל הפסוק שמע ישראל וכו׳ בבכי׳ ובהתלהבות גדולה ואחר כך עמד אחר ואמר אין אנו אומרים יישר כח להרבי בעד גודל מסירת נפשו שזיכה אותנו במצוד• אחר ו נה מצות תקיעת שופר, שבזכות זה זאל m אכן נברך אותו כלנו יחד השי״ת העלפין אז דער רבי זאל זוכה זיין ארויס פון דאנעט מיט׳ן לעבין געזונדערהייט וענו כל העם בקול רם אמן ואמן.

ו ב ע ת צאתי החוצה נגשו אלי איזה בחורים, בקול בכי׳ ובדמעות זולגות שאולי אוכל להמציא להם כזית לחם, כדי לקיים עוד מצות סעודת ראש השיה ברגעים האחרונים, כי זה מעל״ע שלם מעת שנסתגרו בהבלאק לא בא

 (ח) אמר בהמ״ח, יזכר לדור ענין פלא, מה ששמעתי מהרה״ח מר׳ה בנימין זאב גרינוואלד שליט״א, שהוא היה הבעל מקריא לאאמו״ר ז״ל בהבלאק של הנערים, והוא היה יחל עמהם נידון למיתה, ועי״ז שהיה המסייע לדבר מצוה זכה להשרל לחיים עונים וארוכים, עוד ינוב בשיבה דשנים ורעננים.

וגופא דעובדא הכי הוה, בעת שהגיע אאז״ל לאותו בלאק, העמיד עצמו על ה״קוימען״ של הבלאק, שהלך לארכו של כל הבלאק וממנה יצאה ההבל להמם את כל הבלאק, ואמר להנערים שהיות שהוא כבר תקע היום כעשרים פעמים, פ״כ אם יש כאן מי שזוכר את הפסוקים והברכות יעלה אליו על הקוימען ויאמרוהו. ועלה מו״ה בנימין זאב הנ״ל, שהיה בחור צעיר לימים ופכ״ז זכר היטב ואמר הפסוקים והברכות בקול בוכים קורע לבבות וכל הקהל אחריו, בידפם שזהו הר״ה האחרון שלהם פלי אדמות ל״ע. ואמר שגמר אאז״ל הדרשה והתקיעות והלך לו, נשאר הוא שם והתפלל מוסף ביחד פמהם. והנה הבלאק

שער מחמדים

 לפיהם שום אוכל ומשקה, ולפי דעתם על פי ההלכה אין להתענות בראש השנה ולדאבון לבי לא הי׳ בידי מציאות למלאות בקשתם ולבוא עוד הפעם להבלאק שלהם. והי׳ להם יום המר הזה יום תענית ומתוך התענית הובילו אותם לבית המוקד השם ינקום נקמת דמם במהרה.

ו ר א ה במדרש רבה אסתר פ״ט אות ד׳ וזה״ל

ולאחר שעשה העץ הלך אצל מרדכי ומצאו שהי׳ יושב בבית המדרש והתינוקות יושבים לפניו ושקים במתניהם ועוסקים בתורה והיו צועקים ובוכים ומנ ה א ו ת ם ומצא שם (י״ב) כ״ב אלף תינוקות השליך עליהם שלשלאות של ברזל הפקיד עליהם ׳עומרים ואמר למחר אהרוג אלו התינוקות ת ח ל ה ואח״כ אתלה את מרדכי והיו אמותיהם מביאות להם לחם ומים ואומרות להם בנינו אכלו ושתו קודם שתמותו למחר ואל תמותו ברעב, מיד היו מניחיץ ידיהן על ספריהם ונשבעין בחיי מרדכי רבינו לא נאכל ולא נשתה אלא מתוך תעניתנו נמות וכו׳ ע״ש.

חד י שכבר הי׳ לעולמים נוסח זה (שכבר קבץ המן הרשע ביחד) התינוקות וקודם שמסרם להשומרים מנה אותם כדי שלא יחסר אחד מהם ולגרום עי״ז שיעשו מסחר וחליפין זה בעד זה.

ומח שלא רצו לאכול רק למות מתוך תענית, אולי יש לרמז בזה להמבואר במדרש הובא בילקוט שמעוני פ׳ וירא עה״פ ויבואו אל המקום וזה״ל אברהם דומה כמי שעושה חתנ ות לבנו ויצחק דומה כמי שעשה חופה לעצמו ע״ש, הרי מזה דענין קידוש ה׳ במסירות נפש יחשב כיום החתונה וחופה ובשו״ע אה״ע סי׳ ס״א ברמ״א ונהגו שהחתן והכלה מתענין ביום חופתן ובב״ש סק״ו בשם מהר״ם מינץ ב׳ טעמים א׳ משום דהוא יום סליחה דידהו ונמחל עונותיהם ב׳ שמא ישתכרו ולא יהי׳ דעתם מיושבת עליהם ע״ש ובקדושת לוי פ׳ חיי שזה הי׳ ענין שאמר אליעזר לא אוכל עד אם דברתי דברי ע״ש. והרוקח כתב בשם אגדה הטעם שמצוה החביבה על האדם יש להתענות כדרך שעושין חסידים הראשונים שהי׳ מתעניץ על מצוה החביבה כמו לולב וכדומה ע״ש ובס׳ ויגש אלי׳ מנהגי ק״ק אלגיר סי׳ ק״ד אות ט״ו שיש מנהגים שמתענים יום קודם החופה ועיין שלחן העזר סי׳ ו׳ אות א׳ לידיד״נ הגאון מטשאף ז״ל הי״ד ע״ש. וא״כ י״ל דמה״ט לא רצו התינוקות לאכול ולשתות כי הי׳ חביב אצלם המצוה כיום חופתם שמתענים.

ובז כרי מה שראו עיני ושמעו אזני באותו מעמד ביום הנורא יום ר״ה, שבחורים צעירים כאלו יהי׳ להם כח וגבורה לקדש ש״ש ברבים בדעה צלולה, הנני מהרהר שבצדק איתא בספה״ק שהזמן מעורר את הנעשה בו מעולם ואחרי דמבואר במדרש דעקידת יצחק הי׳ ביום ר״ה, הרי נתקדש יום הזה לדורות עולם שיהי׳ יום זה מוכן ומוכשר למי שרוצה לקדש שם שמים ברבים במסירת נפש כמו שנעקד יצחק אבינו ע״ג המזבח ביום זה. וזה שעמדה להני בחורים צעירים שזכו להתקדש ולקדש ש״ש ברבים באופן נעלה כזה. וכעי״ז בסנהדרין ק״ב (ע״א) בעת רצון עניתיך עת מזומנת לטובה ע״ש.

ומה נעים __________בזה לפרש דברי חכמז״ל בברכות (ס״א ע״ב) בשעה שהוציאו את ר״ע להריגה זמן ק״ש הי׳ והיו סורקין את בשרו במסרקות של ברזל, והי׳ מקבל עליו עול מלכות שמים, (פרש״י קורא קריאת שמע) אמרו לו תלמידיו רבינו עד כאן, אמר להם כל ימי הייתי מצטער על פסוק זה בכל נפשך אפי׳ נוטל את נשמתך, אמרתי מתי יבא לידי ואקיימנו, ועכשיו עלטסטער שהיה ממונה עליהם מטעם הרשעים היה איש יהולי(ושמו היה ליב קויפמאן) ומאול מצא מן בעיניו שבחור צעיר לימים ילע להיות בעל מקריא בעל פה, ועל כן עשה תחבולה ששלח שומל להלאגער שרייבער, שהיה המונה והכותב והחותם כמה נפשות מוסגרים בכל בלאר, ובלאק וגמה נשרפו ל׳׳ע, ופעל אצלו שינכה מן חשבון של הבלאק שלו, שני ילליס, ופי׳׳ז הוציאו ממסגר נפשו (הוא ועול אמר) חכה להשרל לחיים.

שער מחמדים

 שבא לידי לא אקיימנו ע״ש. וכבר דקדקו המפורשים על הלשון הייתי מצטער, דהי׳ צ״ל הייתי מצפה, וגם תיבת מתי יבוא לידי צ״ב. גם תיבת אמרתי נראה כמיותר. וגם וכי מצוה להתפלל שיבוא לנסיון למסור נפשו. ובירושלמי ברכות (פ״ט ה״ה) איתא דר״ע הוה קיים קומי טוגוסטרופוס רשע והגיע עונתה של ק״ש והתהיל לקרות ק״ש ושהק אמר לו הרשע או שאתה עושה כישוף שלא תרגיש בהיסורין או שאתה משחק להכעיסנו. א״ל ר״ע לא רהש אנא ולא מבעט ביסורין אנא אלא כל ימי קראתי פסוק זה והייתי מצטער ואומר אימתי יבואו שלשתן לידי וכו׳ וכדון דמטת בכל נפשי והגיעה זמן ק״ש ולא אפלגא דעתי לפום כן אנא קרי וגהך לא הספיק לומר עד שפרהה נשמתו ע״ש. ומדויק בלשונו שעיקר השמהה הי׳ שהי׳ אז זמן ק״ש.

ולפי הנ״ל א״ש דכבר פירשו המפרשים מה שכתוב כי עליך הרגנו כל היום שזה קאי על כוונת ק״ש שצריך לכוון במסירת נפש בד׳ מיתות וזהו נהשבנו כצאן לטבהה דהמהשבה בק״ש השוב כמעשה בפועל וזהו שאמר כל ימי הייתי מצטער על פסוק זה דהיינו שבכל יום ויום הי׳ מקבל עליו מסיר״נ בק״ש והרגיש ממש היסורין כאילו נידון בד׳ מיתות עכ״ד.

ו ה נ ה הזמן של ק״ש כבר הי׳ מוקדש לר״ע כהרגל שנעשה טבע שבאותו שעה נתעורר לבו למסור נפשו לה׳ מכה שבכל עת וזמן ק״ש הי׳ מקבל עליו מסיר״נ והרגיש ביסורין, ולכן הי׳ בטוה שבאם יצטרך למסור נפשו לה׳ בשעת זמן ק״ש אז יעמוד בנסיון בהשק ובשמהה דהא יהי׳ לו לסיוע כל אותן הימים שקבל עליו מסיר״נ באותו שעה, ורק תמיד הי׳ מפהד שמא יגיע הזמן למסור נפשו לה׳ בפועל באיזה שעה אהרת ביום, שאין אותו השעה מוקדש ומורגל עוד לזה. וז״ש בשעה שהוציאו את ר״ע להריגה זמן ק״ש הי׳ ושמה מאד שזכה שבשעה כזו שהיא כבר מוקדשת ומוכנ׳ אצלו לקדש ש״ש הגיע השעה למסור נפשו בפועל ת״ש כל ימי הייתי מצטער על פסוק זה היינו שבכל ימי קבלתי עלי מסיר״נ בזמן הזה.

אמרתי היינו שזה הי׳ תפילתי מיוחדת מתי יבא לידי ואקיימנו היינו באיזה זמן יבא לידי.

ועכשיו שבא לידי היינו שבא לידי עכשיו בזמן ק״ש שכבר מוקדש ומורגל לזד, והזמן מסייע לי לא אקיימנו בתמי׳ ־ וזה שמדייק הירושלמי שאמר ר״ע דכיון דהגיע זמן ק״ש לכן אני שוחק כי לזה התפלל כל ימיו שאם יצטרך למסור נפשו אז יהי׳ בזמן ק״ש. וזה בוודאי מותר להתפלל שאם יצטרך למסור נפשו אז יהי׳ בשעה כזאת שהשעה יסייע לו לקדש ש״ש באופן נעלה. וזד,

וזד,

נחמד בס״ד.

גם הינדיק  יכול להיות בן אדם
אם אתה מאמין שאפשר לקלקל, תאמין שאפשר לתקן
מי שמפחד מאחד, לא מפחד מאף אחד, ומי שלא מפחד מאחד, מפחד מכל אחד
הצטרף 21/07/2008
הודעות 7,746
 01/05/2011 17:03

מצד שני, היו גם רבנים שאמרו לחברי קהילותיהם לא לצום את יום כיפור:

שבגלל עבודת הכפייה, והמחלות  ותת התזונה של חברי הקהילה, הם פטורים מהצום. רק מי שלא עובד בעבודות כפיה, ואינו חלש, רשאי לצום.

היות שבשר בקושי הגרמנים חילקו, הרב הפלגוט אישר לאכול כל בשר.

הצטרף 13/10/2010
הודעות 449
 01/05/2011 17:14

קאי ידידי

זה ממש לא "מצד שני" זה מאותו צד זו ההלכה גם היום ועל אחת כמכ וכמה אז לאדם חולה ותשוש אסור בתכלית האיסור לצום.

ואם הוא בכל זאת צם על אף שהרב אמר לו לא לצום זה כאילו אדם בריא לא צם ואוכל בכיפור..

כאן באתר הזה תצא כל מיני שו"תים בזמן השואה זה רק מראה את חוזקנו כעם ע"י שמירת המצוות

http://zachor.michlalah.edu/halacha/shut-1.asp

שו"ת בנושא צום ביום הכיפורים לחולים.

זמן ומקום: קובנה, ערב יום הכיפורים תש"ב.

שאלה לרב אפרים אשרי .

רקע: בבית החולים בגטו קובנה היו מאושפזים חולים רבים שמצבם היה חמור, ונשקפה סכנה לחייהם. למרות בריאותם הלקויה, והעובדה שהתזונה בגטו הייתה דלה ביותר ולא סיפקה את הצרכים המינימליים של הבריאים, קל וחומר של החולים, ביקשו יהודים אלו להצטרף לכלל ישראל ולהתענות ביום הקדוש. היה חשש שכמות האוכל הזעומה אשר תינתן לאחר הצום לא תוכל לספק את מחסורם, מה גם שנזק רב ייגרם להם מעצם הצום ומחלתם תחמיר. על אף חוות הדעת הרפואית של ד"ר זאכרין, עמדו חולים אלו על דעתם להתענות ביום הכיפורים, כשהם מביעים את ביטחונם בקב"ה שיסייע בידם לעמוד בנטל הצום.

שאלה: האם מותר היה על פי ההלכה לאסור עליהם לצום ביום הכיפורים ?

תשובה: הרב אסר עליהם לצום מכיוון שבעטיה של מחלתם וחולשת גופם עלול הצום לדרדר אותם לסכנה ודאית. הרב הסביר להם את חומרת האיסור, והדגיש כי התורה ציוותה לנו "וחי בהם", ולא "שימות בהם".

מקור: הרב אפרים אשרי, שו"ת "ממעמקים", חלק ה סימן ד.

המקום והזמן: גטו קובנה, שנת תש"א (1941).

הרקע: אחת המשפחות בקובנה נטמעה לחלוטין בין גויים, לא מלה את הבן שנולד לה, והתנתקה מצור מחצבתה.
כשגזרו הנאצים על יהודי קובנה לעזוב את העיר ולהסתגר בגטו בסלובודקה, לא פסח הצורר גם על המשפחה הזאת.
"גורל המשפחה הזאת שלקתה בכפליים על אף עזבם את עמם ונאצם את קדוש ישראל היה נורא, כי שאלו את עצמם – על מה תוכו? הרי ככל הגויים הננו, הם לא יכלו להבין שבעיני הזדים הארורים כל אשר בשם ישראל יכונה, כל שהורתו ולידתו בקודש מזרע ישראל, אחת דתו הוא להשמד ולהרג, גורל זה גרם שבנם הערל תתעטף עליו נפשו, יתגברו בלבו רגשי אהבה וחיבה לעמו האומלל, ויגבר בו הרצון להיות כאחד מבני עמו, במוחו נקרה השאלה: אם במותי איני נפרד מעמי, וגורלי עלול להיות כגורל כולם, למה אהיה נפרד בחיים ולא יהי על בשרי חותם אות ברית קודש? למה אהיה כאחד הערלים הטמאים האלה האוכלים את עמי ועושים לשמה את נויהם נאות יעקב? הרהורים אלה גרמו שגמל אצלו הרצון למול כדת וכדין, ולהיות בכל כאחד מהמון בית ישראל".
הבחור היה כבר בן עשרים ושבע, ודחקה לו השעה להיכנס בבריתו של אברהם אבינו. בתקופה זו לא היה בגטו מוהל ירא שמים, אלא רופא שהיה ידוע כמחלל שבת בפרהסיה.

שאלה: האם אפשר שרופא זה ימול את הבחור?

תשובה: הרב פסק כי ודאי יש להתיר לרופא למול את הבחור, מכיוון שזאת שעת דחק, שכן מדי יום ביומו הובלו לטבח מאות מבני ישראל, והבחור התחנן על נפשו שאם נגזר עליו למות, רוצה הוא למות כיהודי כשר בין יתר אחיו.

גם הינדיק  יכול להיות בן אדם
אם אתה מאמין שאפשר לקלקל, תאמין שאפשר לתקן
מי שמפחד מאחד, לא מפחד מאף אחד, ומי שלא מפחד מאחד, מפחד מכל אחד
הצטרף 21/07/2008
הודעות 7,746
 02/05/2011 07:49

הינדיק, בינינו, האדמו"ר מקאליב צודק.

כל עוד יש יהודים שמכחישים את השואה, אין סיבה שעמים אחרים שאם יזכרו את השואה ירגישו תחושות אשמה, כן יזכרו אותה.

הצטרף 13/10/2010
הודעות 449
 02/05/2011 17:18

צודק לחלוטין

אבל לדעתי זה רק סימפטום וזה לדעתי הוכחה למה מזהירים רבותינו כבר שנים (פה אני חושב שאולי לא תסכים איתי )

 ההכחשה נובעת מכיוון שהיום יש יהודים שמתכחשים ליהדותם בכלל או ממציאים יהדות אחרת .

זה בא מכיוון שרצו ורוצים למחוק את העבר למחוק את היהודי "הישן" ולהמציא יהודי חדש

ולכן כשמוחקים מוחקים הכל מסורת מצוות שואה

יהודים במשך אלפי שנים עד היום זוכרים את חורבן הבית ראשון ושני  ב י בטבת שלושת השבועות

 וט באב

אנשים חושבים בטעות  שבית זה האבנים של בית המקדש

בית זה הכל, בית של העם היהודי זה העם היהודי עצמו

בית המקדש

 השכינה ששרתה בו וכבר לא

היהודים עצמם שנרצחו מיליונים נרצחו בזמן החורבן עצמו (בשני בתי המקדש)

ומאז ועד היום מיליוני יהודים נרצו ע"י הגויים לאורך כל ההיסטוריה .

האסונות שקורים בגלל שאין בית מקדש..

זה חורבן הבית

כמה יהודים חושבים על זה כמה זוכרים כמה  צמים ומתאבלים על זה …?

אם אתה מוחק את זה בקלות, השואה גם נמחקת

מסופר שנפוליון ראה את היהודים יושבים על הרצפה לבושים שק עם אפר על הראש ובוכים ומתפללים

ולא הבין מה קרה שכלכך הרבה יהודים מתנהגים כך ושאל לפשר הדבר ..

סיפרו לו שהם בוכים ומתאבלים על חורבן בית המקדש שקרה לפניי אלפי שנים

נפוליון אמר עם ישראל עם חזק כי עם שזוכר את העבר שלו כך הוא עם חזק ..

עכשיו תחשוב לאור ההתנהגות של חלק היהודים בתשעה באב היום,

 מה היה אומר נפוליון היום …?

שאנחנו עם חזק? אני בספק …

לכן אבות שמתנכרים למסורת שלהם זה לא פלא  שבניהם  מתנכרים להם ולמסורת שלהם ….

אם תחנך את ילדיך לזכור את חורבן הבית ,השואה תהיה קל וחומר …

קאי לכל דבר יש שורש

רק בפרשת השובע האחרונה קראנו  מפני שיבה תקום והדרת פני זקן

אם לא תלמד את הפרשה איך ידעו …? איך יכבדו את זקנינו? ולמה שיכבדו אותם?

קאי  עוד בזמן קום המדינה הניצולים נחשבו לנחותים אבק אדם, כאלה הפחדנים והנמושות שהובלו כצאן לטבח ….

הם לא "גיבורים" כמו אלה "שהקימו את המדינה" שניחמו ביתושים ובערבים…

מידע אישי שמעתי מניצולים על היחס מחפיר שקבלו באחד הקיבוצים בארץ בזמן קום המדינה כשהם הגיעו מאירופה

אני לא אומר שזה היה בכל מקום כי בקיבוץ אחר היחס היה שונה לחלוטין

אבל זה משקף את חלק מהאוכלוסייה

אני עצמי מה שלמדתי בזמן לימודי בבית הספר בכיתות הגבוהות יותר בשעורי היסטוריה היה שהם הובלו כצאן לטבח

וצאן לטבח האלה אנשים פחדנים שלא מגיע להם הרבה כי הם לא עשו כלום להגן על עצמם…

היום כשאני לומד בעצמי וקורא סיפורים כמו על הרב צבי הירש בן דוד דוב מייזלש אני מתמלא כבוד והערכה לניצולים ולנרצחים ומה שהם עברו.

לא בטוח שהדור שלנו היה עומד בזה..

ביום הזיכרון לשואה כמה סיפורים מעין אלה שומעים? כמעט שכלום אם בכלל

ולמה ?  כי אלה סיפורים על היהודי הישן והפחדן

קאי בשביל לזכור את העבר הקרוב חייבים לזכור את העבר הרחוק

גם הינדיק  יכול להיות בן אדם
אם אתה מאמין שאפשר לקלקל, תאמין שאפשר לתקן
מי שמפחד מאחד, לא מפחד מאף אחד, ומי שלא מפחד מאחד, מפחד מכל אחד
הצטרף 21/07/2008
הודעות 7,746
 02/05/2011 17:34

הינדיק, אמנם קהלת קבע "אין חדש תחת השמש" אבל היו שינויים באופן ובתכני לימוד השואה בבתי הספר מאז שלמדת על השואה.

אל תשכח, שכל עוד המדיניות של כור ההיתוך פעלה, העבר והרקע של המשפחות שעלו לארץ, היה לא רלוונטי עבור הילדים שגדלו בארץ. אם זוכרים מאיפה באים,ואת המסורת והמנהגים של המקום, זה יוצר הבדלי מחשבה והבדלי תרבויות. על מנת לבנות את האומה, את העם היהודי בארץ, יש למחוק או להתעלם מהעבר הזה .זה היה צורך השעה, או לפחות זה ההסבר המקובל.


אחרי שההבנה שמדיניות כור ההיתוך נכשלה, לקח למשרד החינוך עוד כמה שנים עד ששינו את השם של היום ליום השואה והגבורה, וגם הרחיבו את המושג של הגבורה ממה שזה נחשב בהתחלה:

תחילה הגבורה, היתה רק מרד גטו ורשה, או נסיונות מרד כגון הבריחה מסוביבור, או לפרטיזנים וחברי הבונד. הגבורה נחשבה ליוקרה של מי שנלחם בגרמנים ובעושי דבריהם.

אח"כ, ככל שהניצולים דיברו יותר, וסיפרו יותר החברה הישראלית הבינה וקיבלה את העובדה שגבורה לא לא תמיד רק מי שעומד ומחזיק נשק, אלא יש גם גבורה בלחיות בפחד יום יום שעה אחרי שעה במשך שנים, תוך היאחזות בתקווה שאף אחד לא ילשין, או שהמשפחה תתאחד לאחר שנקרעה לגזרים.

בסופו של דבר, תוכנית הלימודים השתנתה. אולי מאוחר מדי, אבל כן מזכירים את הגבורה של להיאחז בחיים במצבים בלתי אפשריים,ולמצוא שביב של תקווה בעולם בלתי אנושי.לפעמים ניצולים סיפרו על גבורה של אחרים, שלא ניסו לברוח,אבל התנדבו להגיד שהיו מעורבים בבריחה,על מנת להציל עוד יהודים אחרים מלהיהרג לאחר נסיון בריחה.

הינדיק, טקסי יום הזיכרון לשואה ולגבורה  מעלים לא רק את הגבורה של לוחמי מרד גטו וורשה, אלא גם את הגבורה וההקרבה של אלו שבחרו להישאר מאחור, או למות על מנת להציל את בני משפחותיהם או יהודים אחרים.  לפעמים הגבורה היא למצוא את הכוח הפנימי ואת הרצון לחיות עוד יום אחד, או לשרוד את הכל .

הדוגמא הכי מפורסמת היא יאנוש קורצ'אק, שהיתה לו האופציה להינצל בזכות קשריו הטובים וההערכה שקיבל כרופא מהפולנים, אבל בחר לקשור את גורלו לגורל יתומיו עד הסוף המר, כדי להרגיע את ילדיו,וכמחאה על גורלם. הוא הלך בראש יתומיו ביחד להשמדה, ועדי ראייה סיפרו שזה נראה כמו צעדת מחאה שקטה.


לדעתי, יש עוד סוג של גבורה , שלא חושבים ולא מזכירים אותה כעת היא הגבורה של כל אותם ניצולים שמספרים את הסיפור האישי שלהם מול בני נוער ,חיילים או כל אדם אחר שמבקש לשמוע. הם מתמודדים עם השדים  שלהם כל פעם שהם מספרים את הסיפור האישי שלהם. בעיקר אלו שמלווים משלחות שואה למחנות הריכוז, העבודה וההשמדה.


הינדיק, נראה לי שתאהב את המשפט הבא של יגאל אלון :  "עם שאינו זוכר את עברו, ההווה שלו דל ועתידו לוט בערפל".

הצטרף 21/07/2008
הודעות 4,914
 03/05/2011 10:25

הינדיק,

אימי היתה ניצולת שואה. אביה, סבי, נרצח בשואה במחנה הסגר (שלפני ההעברה למחנות השמד). כשעלינו לארץ היא ביררה אם יש יום שבו מזכירים מי שיום מותו ומקום קבורתו לא נודע (או שנקבר בקבר אחים לא ידוע… אירופה הרי זרועה כולה בכאלה) – ולאחר בירור גילתה שיש, והיום הזה הוא ללא ספק י' בטבת. מאז יום הזכרון לסבי הוא כפי שנקבע על ידה – האחות הבכורה: י' בטבת, יום הקדיש הכללי.

משקבעו את יום השואה והגבורה כתאריך נפרד, עלתה השאלה האם לא היה ראוי להחליף את יום הזכרון  שקבעה ליום זה. הדבר נדון במשפחה. היא הקשיבה בתשומת לב ובעניין לכל מי שהיה לו מה לומר בעניין, שאלה שאלות  כדי לרדת לשורשה של כל דעה, ובסוף תשובתה היתה נחרצת: לא יקום ולא יהיה! יום הזכרון לאבי יוחלף רק על גופתי המתה! אבי ואני היינו המומים מן הקיצניות הכל כך לא אופיינית בתשובתה. כשניסינו להבין, הסתבר שראתה בקביעת יום השואה עלבון צורב לה אישית, חשוב יותר והרבה יותר מזה לבני משפחתה שנספו – ולכל המליונים שניספו בשואה: זאת הפרדה בין דם לדם! קביעה שהנספים שלא היו דתיים הם יהודים מסוג ב', שאינם ראויים לתפילות ולאשכבה כיהודים דתיים אלא רק להשכח בטקס כפוי של המדינה, כמקבצי נדבות על פתחה של יהדות. בגלל שהם יהודים נרצחו!..את המילה "גבורה" אי אפשר היה בכלל להזכיר במחיצתה בהקשר הזה: סבי נלחם במלחמת העולם הראשונה כחייל בצבא האוסטרו-הונגרי, נפצע וצול"ש – ובמחנה ההסגר נרצח על ידי שוטרים הונגרים (זה התגלה אח"כ) בשל יהדותו. ….רק לאחר הסברים חוזרים במשך חודשים – שזה לא משנה, שבי' בטבת התפילות והתענית מתייחסים לכל היהודים בלי הבדל ולכן יום הזכרון החדש שנקבע לא משנה בכלל, נרגעה בהדרגה. לדעתה, עצם קביעת יום נפרד משכיחה את מהות זוועת השואה. ארועי יום השואה במשך השנים , הנאומים שנישאו והתוכניות ששודרו – כולן לדעתה נסיון כושל לתקן את זה. כושל, כי מאז שנקבע אותו יום עוסקים בשואה רק יום אחד בשנה ולא מזכירים ולומדים כל הזבכל זמן שהוא במשך השנה, כנושא בלימודי יהדות או כנושא בלימודי הסטוריה או לרגל כל דבר שהוא – כמו שהיה קודם. הראיתי לה כשלמדנו בבי"ס על השואה ועל המלחמה ההיא שלא ביום השואה – זה לא הפיס דעתה: מעט מדי, פחות מקודם ופחות ופחות – וניבאה שזה יביא לכך שבמשך הזמן יהיו גם יהודים מכחישי שואה. ניסיתי להתנגד לרעיון בשפה רפה.. היא אמרה שאני נאיבית, ואשרי המאמין. תחזיתה התגשמה.

לגבי הקשר בין הכחשת השואה לכיבוד אב ואם, אני חולקת על הדעה שהצגת. יש גם רבנים שחולקים עליה. מספיק לעמוד על הדם!

הצטרף 13/10/2010
הודעות 449
 03/05/2011 14:15

הי לאקי

אכן אמך נשמעת כאישה חכמה למה אני אומר זאת? אמרו רבותינו איזה הוא החכם הרואה את הנולד

סלחי לי לרגע שאני מביע את דעתי על הנושא האישית של משפחתך ואני אומר את הדברים מאוד בזהירות מתוך מחשבה יהודית מאפיינת (של אנשים שאני מכיר מקרוב מאוד ) ולא התיימרות להכיר לדעת מה אנשים חושבים

כמו שסיפרת במקום אחר היא קיבלה חינוך יהודי (כמו הרבה האחרים שאני מכיר מאוד מקרוב גם אם לא לגמרי שמרו מצוות)

ולכן התודעה שלה היא תודעה יהודית וכמו שאמרת

" לדעתה, עצם קביעת יום נפרד משכיחה את מהות זוועת השואה."

וזה כל דעה שלי במשפט אחד, וזה מה שרמז האדמור מקאליב בדבריו (סלחו לי שאני שם את עצמי עם האדמור באותו משפט)

היא ידעה בחוש, שהחינוך ומה שהמדינה מעבירה על השואה יביא לשכחה ולבסוף להכחשה.

להבדיל ממני,אמך, בראיה לעתיד ואני בראיה להווה ולאחור

כי מי שיש לו תודעה יהודית (ולא יהודית מתחדשת) יכול לראות זאת כי זה מה שמלמדים אותנו רבותינו.

לאקי מה שאמרתי זה, הדרת פניי זקן ולא כבד אביך ואמך, למרות שזה גם נכון   אבל יש עדיין הבדל

אדם שלא למד כבד אביך ואמך עצם זה שהוא גדל בבית של שואה הוא לא ישכח אותה בכלל אבל במרוצת הדורת אם לא יהיה לזה בסיס כמו כל דבר זה יתפוגג עם השנים ..

ואילו והדרת פניי זקן ,מי שלא לומד את זה,  ולא גדל בבית של שואה, אם, כי עברו מספר דורות מאז או אם כי אבותיו לא באו מארצות שלשלם הגיעו הנאצים י"ש, השואה תשכח בתור דור שניים (כמו שחזתה אמך).

התחושות שאמך חשה לגבי יום השואה הם אמיתיות מכיוון שזה באמת מה שההנהגה חשבה לגבי הניצולים , היא רצתה להקטין אותם ולהגדיל את הפרטיזנים  ואלה שמרדו בגטאות(כבודם במקומו מונח).

ראי כמה ישובים כמו של שם מורדים ולוחמים(כבודם במקומו מונח) וכמה על שם גיבורים שניצולים וגיבורים שלא ניצלו …

לגבי הרבנים שחולקים אני לא יודע מהם אותם רבנים ומאיפה הם באו אבל אני לא מכיר אחד כזה שאומר את זה אשמח לדעת מהו .

לאקי את בטח יודעת נכון שהעוצמת של שואה גדולה לגבי שאר האסונות בעבר היהודי אם בגלל הקרבה של הזמן ואם בגלל השיטה ועוד ..

אי אפשר להפריד בתפילות בן יהודים כי מי יוכל לומר מי מותו נורא יותר גדול יותר אכזרי יותר זה שהעבירו מסרקות של ברזל בבשרו עד שנפח את נשמתו כמו שעשו לרבי עקיבא, במילה אחד, באמפי שבקסריה, או ר' יהודה בן בבא שנעצו לגופו ג' מאות לולניאות של ברזל (חניתות) ועשאוהו לגופו ככברה" (בבלי סנהדרין יד,א).

או אלה ששרפו אותם חיים  ב ט באב בזמן החורבן או אלה שנשחטו האינקביזיציה ונקשרו לסוס שרץ מרחבי העיר עד התפרק לאברים אברים או כמו שבקישינב  כך למשל הפורעים השליכו ילדים מן הקומות העליונות. עקרו עיניים של יהודים ותקעו מסמרים בראשי קרבנותיהם ועוד אסונות .

ואפילו בימנו כששוחטים תינוקות חסרי ישע במיטותיהם

הרב לאו אמר בזמן ההלוויה הקמנו מדינה צבא מפואר ועדיין נהר הדמים הזה זורם ואנחנו עומדים בחוסר אונים .

כולם יהודים קדושים שנרצחו ונהרגו על קידוש השם ורק בגלל שהם יהודים ועכשיו הם נמצאים במקום ששום בריה לא יכולה לעמוד במחיצתם גם לא מלאכים ושרפים …

אנחנו מתפללים על כולם ומתאבלים על כולם והשורש לכל זה הוא שאנחנו בגלות עדיין בגלות ועד שהיא לא תגמר לא יגמרו האסונות .

על כן קבעו את יום השואה ל י בטבת ואני חושב לכך אמך כיוונה

לאקי להמחיש  לך את כוונתי:

 כאשר עמד האדמור מסאטמר, הקודם, הרב יואל טייטלבאום, בסוף התפילה, והציבור עבר לקבל ברכה מהרב , האדמור עצר אחד המתפללים ואמר לו

אתה רואה את היהודי שם שמקפל את התפילין? אתה רואה שיש לו מספר על היד? ראיתה  שהניח תפילין הבוקר? לך אליו,  ממנו אתה צריך ברכה…(זה אדם קדוש).

שאלו את אלי ויזל בספרך לילה אמרת שאבדת את האמונה באושוויץ ועכשיו אתה בשטיבל של גור בניו יורק כל שבת מה קרה?

אלי ויזל ענה יש לי בן ונכד ואני לא יכול לתת להם את אושוויץ ולקוות שאיכשהו יישארו יהודים.

אבל אם אני אתן להם את השטיבל של גור יש סיכוי. המטרה הכי חשובה של חיי שמשפחתי תישאר יהודיה כי המטרה של השואה הייתה שלא יישארו יהודים ,ולכן התגובה הכי חזקה לשואה זה להקים קהילה יהודית חזקה וגדולה…

לאקי אף אחד לא עומד על שום דם יש פה מצב קשה וכואב בעם היהודי ואם לא יהיה פה שינוי מידי הנבואה של אמך תתפשט ותגיע למצב שיהיה קשה מאוד לתקן .

אני מאוד ממליץ לכל מי שהכחשת השואה נוגע לו ומדברת אליו לראות את זה

 הכחשת השואה

גם הינדיק  יכול להיות בן אדם
אם אתה מאמין שאפשר לקלקל, תאמין שאפשר לתקן
מי שמפחד מאחד, לא מפחד מאף אחד, ומי שלא מפחד מאחד, מפחד מכל אחד
הצטרף 21/07/2008
הודעות 7,746
 03/05/2011 19:13

הינדיק, ישנם מגזרים בישראל שמכחישים את השואה.

חלק מהם מכחישים אותה בצורה פומבית יותר,וחלק פחות.

כלפי מי שאינו רוצה להיות חלק מהעם היהודי, איני יכול לבוא בטענות על הכחשת השואה, אם האינטרסים שלו שונים משלי . אני יכול להתווכח איתו, ולהוכיח לו שהשואה התקיימה.

כלפי מי שהוא חלק מהעם היהודי אבל מכחיש את השואה, אני אבוא בטענות ולא משנה איך הוא  מגדיר את עצמו או איך החברה מגדירה אותו.

כלפי אלו משמרים את המסורת והמורשת והדת היהודית, אבל הם מכחישים את השואה, או אירועים אחרים מהעבר הקרוב, שהוא חלק מההיסטוריה של העם היהודי, לדעתי ראוי שלא רק אני אבוא בטענות, אלא גם יהודים שמקיימים תרי"ג מצוות, או שזו שאיפתם .גם אם הם לא רואים המדינת ישראל בתור הדבר הטוב ביותר שיכל לקרות לעם היהודי,אבל מקבלים את העובדה שהיתה שואה,גם עליהם מוטלת לדעתי החובה המוסרית להתווכח עם אותם יהודים שמכחישים את השואה. השואה שהתרחשה לא התרחשה ופגעה רק בחילונים או במתבוללים,אלא גם ביהודים אורתודוקסים יראי שמיים.

הצטרף 23/07/2008
הודעות 695
 03/05/2011 21:53

עברתי על הכתבות כאן מרגש מאוד ועד דמעות

סיפורי הגבורה מהעבר יש שידועים ויש שלא ידעו מזה רק בידי שמים, כי לקחו את הסודות איתם לקדושה ישירה של מות קדושים ה.י.ד.

מה שלאקי כתבה בקשר לאמא שלה ז"ל, הם דברים כדברונות ואין מה להוסיף על זה מילה אחת, כי הכלל הוא יהודי שנהרג על קידוש השם, של היותו יהודי הוא כבר קדוש וכולם נכללים במות הקדושים שהרגו על קידוש השם. ולהפריד בין דם לדם זו רמה תת אנושית ללא שום צל של ספק. ומה גם בחז"ל מופיע "ישראל אע"פ שחטא, ישראל הוא" ועוד המון אמרות כאלו מחז"ל ולהבדיל מרבנים שיחיו

ערשה בטבת יום הקדיש הכללי אין לזה מקורות בחז"ל בשום מקום, ומי שקבע לו יום יארצייט (יום השנה). אז זה מה שנשאר, ( מכיר והיכרתי כאלו אנשים שקבעו להם ימים כאלו לפי המקורות שהם קיבלו בזמנו), למשל יהודי הונגריה ברובם נהרגו על קידוש השם ביום ג' סיון, והימים שלאחר כן.

יום הקדיש הכללי, אין לה כל מקור בהלכה, רק הרבנות החליטה את זה לכל אלו שלא נודע הימים, כמו אלו שעוד היו במחנה עבודה שטרטרו אותם עד צאת נשמתם,

לגבי כ"ז בניסן (שזה היום של תחילת מרד גטו ורשה), הסיבה שלא כל כך מסכימים עם זה, בגלל שבחודש ניסן אין עושים צום בכי ומספד, אבל מכאן עד לזילזול של היום הזה, שומו שמים לאן שהגיעו אלו וד"ל

מוזמנים ל-
 יכול להיות שהכתבה שאני מפרסם קיבלתי באימייל
או שקראתי את זה ונהנתי אז העברתי להנאתכם
* דבר אישי יצויין בכוכבית בתחילת הכתבה
בתודה
הצטרף 13/10/2010
הודעות 449
 03/05/2011 23:18

נדרש תרשה לי לדייק בדברים למען הסר ספק

ל עשרה בטבת יש מקור כך נקבע כיום אבל/תענית, עשרה בטבת גם  כיום הקדיש הככלי וגם כיום השואה נקבע ע"י הרבנות הראשית ובשיתוף משרד הדתות ב 1948…ואילו הדיונים בכנסת לגבי יום השואה התחילו רק שלוש שנים מאוחר יותר

את ההפרדה בן דם לדם עשו מפאם אחדות העבודה והקיבוץ המאוחד ,שרצו לקבוע יום מיוחד למורדים בזמן השואה דבר שעורר זעם רב בקרב הניצולים .

אנשי הרבנות הסתמכו על דברי הרב"ם כי מי שמת על קידוש השם רק מכיון שהוא יהודי הוא קדוש עליון.

לעומת זאת אנשי השמאל בזו לאותם קדושים

יצחק צוקרמן אמר רצוננו לחנך לא על קידוש השם אלא על מאבק אקטיבי

ואילו הסופרת והמחנכת שרה שנר-נשמית בנאום שנשאה בעצרת יום הזיכרון בקיבוץ 'לוחמי הגטאות' ב-1957. האזינו אתם, כל צעיר וצעירה בישראל, אל לקחם של מרד ורשה וביאליסטוק, אל דברי הפרטיזנים היהודים אנשי היערות. הסכיתו כל נער ונערה בישראל את אשר למדנו אנו: אין העולם הזה לומד מאומה ממוות על קידוש השם. הוא בז לו!

התאריך של מרד גטו ורשה הוא 19 אפריל 1943 יד בניסן

והמחלוקת היא עצומה ועקרונית מעבר לעניין אי אמירת הספדים וצום בניסן

מי שרצה לרדת לעומק המחלוקת בעניין יום השואה ימצא פה

http://lib.cet.ac.il/pages/item.asp?item=16341

גם הינדיק  יכול להיות בן אדם
אם אתה מאמין שאפשר לקלקל, תאמין שאפשר לתקן
מי שמפחד מאחד, לא מפחד מאף אחד, ומי שלא מפחד מאחד, מפחד מכל אחד
הצטרף 23/07/2008
הודעות 695
 04/05/2011 22:00

אנשי השמאל אצלי לא מעלה ולא מוריד

התורה היא הקובעת,

כמו שכתוב משה קבל תורה מסיני וכו'

והתורה קבעה מי נקרא קדוש ומה שהם רוצים לחנך על חינוך ללא כל ערכים, שאין חלילה קידוש השם, אין לי שום ערך לגביו. אפילו הקומונסיטים המקוריים, שרצו קידום, והיפנו עורף ליהדות וכו', גם אצלהם היו שומעים במצבים מסויימים את המילה "רבש"ע", יהודי שמנסה להתנכר לעצמו …..

אבל בעיני העמך התמימים המסורתיים, יש לזה משמעות רבת ערך וחשיבות עליונה.

נ.ב. אני לא עוסק במחקרים, כי בעיני יש בזה דברים שנוגד את העצמי בגדרי האמונה חלילה. אין יותר טוב מתמים תהיה עם ד' וכו'

מוזמנים ל-
 יכול להיות שהכתבה שאני מפרסם קיבלתי באימייל
או שקראתי את זה ונהנתי אז העברתי להנאתכם
* דבר אישי יצויין בכוכבית בתחילת הכתבה
בתודה
הצטרף 13/10/2010
הודעות 449
 04/05/2011 23:01

חזק וברוך

מחילה אני בטוח שאתה לא צריך מחקרים ,אבל לפעמים יש מי שצריך לראות חתימה של פרופ בשביל לקבל דברים.

גם הינדיק  יכול להיות בן אדם
אם אתה מאמין שאפשר לקלקל, תאמין שאפשר לתקן
מי שמפחד מאחד, לא מפחד מאף אחד, ומי שלא מפחד מאחד, מפחד מכל אחד
הצטרף 21/07/2008
הודעות 7,746
 05/05/2011 11:21

בבני ברק הופכים את "גינזך לקידוש השם". למוזיאון.

הגינזך לקידוש השם, פועל מ1964 נאספו בו אלפי מסמכים שיעידו על קיום אורח חיים יהודי ושאלות שקשורות לקיומו בתקופת השואה, וכמובן מסמכים רבים על חברי וראשי קהילות חרדיות.

זה יהיה מוזיאון לשואה שיתמקד ויספר את השואה מהנרטיב היהודי חרדי:

  1. החיים הרוחניים
  2. כיתות הלימוד בגטאות
  3. מנהיגות רוחנית
  4. "שאלת האדמו"רים" שהוברחו למקומות בטוחים בעוד שבני קהילותיהם הושמדו.

המוזיאון הזה יהיה מיועד לציבור הרחב,ולא רק לאנשים דתיים.

דעתי האישית על זה היא אמביוולנטית:

מצד אחד, ראוי שיהיה מוסד אחד להנצחת השואה, שהרי השואה לא עברה רק זרם אחד בעם.ראוי שאותו מוזיאון יקיף את כל ההיבטים של השואה, ולא רק את התיעוד ההיסטורי של מה שהוביל אליה, שלביה, והמרידות בה. ראוי שזה יהיה מוזיאון שבו כל אחד יכול להתחבר בו למשהו,אבל אני לא בטוח שלפי הפרדה למגדרים או זרמים ביהדות,זו הצורה הראויה.

מצד שני,אם  בזכות המוזיאון הזה החרדים יוכלו ללמוד יותר ולהבין את השואה,כולל חרדים שאינם ציונים, אולי בזכות המוזיאון יכבדו את זכר הקורבנות שלה.

הצטרף 21/07/2008
הודעות 4,914
 06/05/2011 19:36
optikay:
מצד שני,אם  בזכות המוזיאון הזה החרדים יוכלו ללמוד יותר ולהבין את השואה,כולל חרדים שאינם ציונים, אולי בזכות המוזיאון יכבדו את זכר הקורבנות שלה.

אין דרך נחמדה לומר זאת: שכחת מה שבעצמך כתבת… שכחת.. איך יכלת בכלל?!

ראה כאן וגם כאן

ומצידי אל תקשיב לאף מילה של אמנון יצחק… אבל איש הטלויזיה  אמנון לוי שמרואיין ע"י ירון דקל ברדיו, זה משהו שאינו חשוד כמוטה לצד החרדי, לאור התקפות השניים על חרדים בכל הזדמנות (במיוחד אמנון לוי).

הצטרף 21/07/2008
הודעות 7,746
06/05/2011 21:44

לאקי, כפי שכתבתי… אם יש אנשים שלא מכירים ולא מוכנים ללמוד על השואה מפי המדינה או מוסדות ממלכתיים, אני מעדיף שילמדו עליה ממוסדות שזה עיקר עיסוקם,גם אם הם מתעסקים בהיבט צר אחד מסוים שלה.

הצטרף 21/07/2008
הודעות 4,914
06/05/2011 23:42

אתה יודע מה ההבדל בין החינוך החרדי לחינוך הממלכתי בנושא השואה? בחינוך הממלכתי לומדים על השואה ועוסקים בה כמעט אך ורק לקראת יום השואה, כפי שגם אתה יודע היטב – בעוד בחינוך החרדי עוסקים בזה ומלמדים את זה כל השנה: כשלומדים על תשעה באב, בלימודים על כל מועדי ישראל (כולל פורים), על ימי השובב"ים, ימי בין המצרים …ועוד, לומדים ומיישמים כל החיים, בין השאר בתוספת לגבי השואה בתפילת תשעה באב (כפי שסיפר יחצאל) ובתענית י' בטבת.

מלבד עשרות ומאות ארכיוני השואה בגדלים שונים (וגופים שונים לשימור זכרון השואה) הדתיים ובעיקר החרדיים שיש בארץ ובעולם, שחלקם הוקמו לפני שנוסד יד ושם (ובחלקם מועברים קורסים בנושא), לא תמצא אפילו אתר ישיבה אחד  או אתר תורני כלשהו שאינו עוסק גם בשואה – אם תבחר לבדוק קביעה זאת תגלה כמה היא מדוייקת. החרדים לא זקוקים לשום מוסד ממלכתי שילמד אותם על השואה: המידע שתועד על ידם וממשיך להאגר ולהישמר הוא הרבה מעבר למה שיש ביד ושם וארכיוני השואה האירופיים ביחד.להיפך, ארכיוני השואה האירופיים הגדולים נעזרים לא אחת בארכיונים חרדיים שונים. ההיפך לא קורה כמעט, והסיבה ברורה.

להלן דוגמה פצפונת ובה לא יותר משמץ מידע על היקף הפעילות החרדית בנושא השואה – למשל, כמה מוסדות וארכיונים ממלכתיים ישראלים יש פה (ביחס למספר כל השאר)? – http://www.shamash.org/holocaust/

השאלה אינה למה חרדים אינם נעזרים במוסדות ממלכתיים ישראליים כדי ללמוד וללמד על השואה, אלא – למה המוסדות הממלכתיים הישראלים אינם נעזרים במידע העצום שבידי מוסדות חרדיים, ציבוריים ופרטיים, כדי ללמוד וללמד על השואה? – וזה לא קשור לנרטיב כלשהו בכלל, אלא אך ורק לתיעוד ושימור היסטורי נטו.

הצטרף 21/07/2008
הודעות 4,914
07/05/2011 01:24

ואגב, אין לי מושג על איזה נרטיב דתי אתה מדבר. זה בדיוק כמו מה שלמדתי בבי"ס על השואה – מלבד מספרים, שמות מקומות ואי אלו עובדות יבשות, למדנו ועדיין מלמדים ומספרים בטיולים לפולין על בר מצווה במחנה השמדה, איך השיגו באושוויץ נרות שבת, איך שמרו הפסח בברגן בלזן. מה שלא למדנו, וכפי הנראה גם אתה לא למדת במסגרת ביה"ס, זה על מעללי הפרטיזנים היהודים ותפקידם בהעפלה ההמונית שאחרי המלחמה, ובארגוני המחתרת היהודים בארץ בכלל. הפעם הראשונה שנודע לי שיש כזה דבר בכלל היתה מפי מי שהיה חבר בתא היהודי של המחתרת הצרפתית – מק"י, כשהייתי בת כמעט 30. הידעת שבלעדי הפרטיזנים האלה ספק אם היתה יוצאת אפילו ספינת מעפילים אחית מאירופה באותה תקופה? ואם כן, היא בטח לא היתה המונית כפי שאכן היתה? היו הרבה לוחמים יהודים גיבורים אז, אבל אנחנו למדנו רק על הקומץ של המרידות הספורות בגטאות. אכן מלמדים על גבורה יהודית, כשזה מפאר את מי שרוצים שזה יפאר…

כן, למדנו על שואת יהדות פולין ורוסיה. שריפת שטעטל אחרי שטעטל.. נורא. רוב היהודים האלה היו דתיים – מה שנקרא כיום "חרדים": אילולא השואה יותר ממחצית העם היהודי היתה כזאת. כך למדנו. על שואת יהודי גרמניה גם למדנו. הדנים הצילו יהודים, השוודים הסגירו אותם (כך למדנו – כלום על הדנים שהסגירו יהודים או השוודים שהצילו – זאת תעלומה שרק חלקה הצלחתי לפענח מאז, שהרי היהודים הוברחו מדנמרק לשוודיה) – ומה עם בולגריה, יוגוסלביה, הונגריה (לאן ואיך נעלמה קהילה יהודית של יותר ממליון איש?- במהלך 12 שנות לימוד לא למדנו על זה יותר מ-5 עמודי טקסט תמציתיים – כשליש מזה עסק בקסטנר ואייכמן) , הולנד (הולנד זה לא רק אנה פרנק – לא נשארו בהולנד יהודים כמעט בכלל, והיו לפחות מאות אלפים לפני המלחמה), יוון (הוזכרה רק סלוניקי – את הרוב על שואת יהודי יוון למדתי מסרטי קולנוע וטלויזיה) – שלא לדבר על מה שמחוץ לאירופה: על שואת יהודי מרוקו למדתי בעיקר מתוכניות הנשיונל ג'יאוגרפיק, על שואת יהודי לוב וטוניס שמעתי מניצולים וילדיהם: מבחינת משרד החינוך דאז שואת היהודים לא התפרשה על כל מקום אליו הגיעו הגרמנים, אלא הצטמצמה לאירופה בלבד.

אבל, אצל החרדים לא מפרידים בין דם לדם – מתעדים ומשמרים כל פיסת מידע והסטוריה שמגיעה, מאמתים ומחפשים על זה מקסימום פרטים – ומשמרים. לא משנה להם אם היה זה חבר הגנה שהציל יהודים, פרטיזן יהודי או גוי, איכר או מאדאם של בית זונות – הכל מתועד כמו שהיה. אחד ממקומות המסתור של חברי המק"י בבורדו היה בית זונות  – שבסופו של דבר עורר חשדם של השלטונות הנאצים, שפשטו עליו כמה פעמים – עד שהצליחו למצוא כמה בעלי חזות יהודית במרתף ובעליית הגג. עוד לא הספיקו לספק להם זהות חלופית ולשנות מראיהם.. אחרי המלחמה הצליחו אותם פרטיזנים לאתר קרוביהם בעזרת חרדים, לארכיונים האירופיים ויד ושם לא היה מידע כלשהו… דבר לא פשוט אז, כשהמתעניינים רגילים כבר להראות ולהתנהג כמו גויים/ גרמנים ארים…

הצטרף 21/07/2008
הודעות 7,746
08/05/2011 16:27

לאקי, באותו מקום לא תשמעי הרבה על קהיל שומרי השבת של טרנסילווניה, אף כי חלקים ממנה התגיירו נניח.

מעבר לזה, כוונתי לגופים או זרמים שמכחישים את עצם הקיום של השואה, כמו את הקיום של מדינת ישראל. לכן מקום שהוא יד ושם, שהוא מוסד ממלכתי, עבורם הוא מוקצה.

יתכן ומוסד שהוא לא מוכר ע"י המדינה, ולא נחשב למוסד ממלכתי, כן יצליח להביא חלק מאותם זרמים שלא מכירים בקיום השואה, להכיר בה.

הצטרף 21/07/2008
הודעות 4,914
08/05/2011 23:37

כנראה שיש לי חור בהשכלה. איזה "זרמים חרדים"  מכחישים שהיתה השואה?

הצטרף 21/07/2008
הודעות 7,746
09/05/2011 09:47
הצטרף 21/07/2008
הודעות 4,914
09/05/2011 10:13

אין כ"אלו". יש אדם אחד שנסע לשם, פרידמן, והוא מנודה ומוחרם ע"י כולם, כולל הקבוצה עליה הוא נמנה,. בקושי, ורק לאחר זמן רב ומאמצים מרובים, הצליחו למצוא בעולם כולו מוסד חינוכי לילדיו, כמעשה של צדקה וחסד כלפיהם – כי הם לא אשמים שיש להם אבא כזה.

אדם אחד אינו קבוצה, ובודאי שלא מגזר.

שוב:  איזה קבוצה יהודית כלשהי מכחישה שואה?

הצטרף 21/07/2008
הודעות 4,914
09/05/2011 10:46
optikay:
לאקי, באותו מקום לא תשמעי הרבה על קהיל שומרי השבת של טרנסילווניה, אף כי חלקים ממנה התגיירו נניח.

אצל יהודים, רק באותו מקום  אוכל לשמוע עליהם: בכתבה המרגשת שהעלית עליהם מסופר כי גרים אלה היו מוכנים להתחתן עם יהודים רק אם הם אולטרה חרדים. כמו כן סופר איזה יחס נורא קיבלו אותם גרים מיהודים שאינם חרדים…

הצטרף 13/10/2010
הודעות 449
09/05/2011 10:52

קאי אמרתי לך …. תתרחק מהעיתונים זה סתם שקרים ולשון הרע

אתה שואב מידע ממקורות לא נקיים

הרי רק למעלה כתבתי סיפור אמיתי על האדמור מסאטמר אותה חסידות שאליה מיחסים את אותם מטורפים

כאשר עמד האדמור מסאטמר, הקודם, הרב יואל טייטלבאום, בסוף התפילה, והציבור עבר לקבל ברכה מהרב , האדמור עצר אחד המתפללים ואמר לו

אתה רואה את היהודי שם שמקפל את התפילין? אתה רואה שיש לו מספר על היד? ראית  שהניח תפילין הבוקר? לך אליו,  ממנו אתה צריך ברכה…(זה אדם קדוש).

האם חסידות שזה האדמור שלה שרבים מבניה נספו בשואה יכולה להכחיש שואה ?

בעיתונות מנפחים סתם דברים בשביל להשחיר ולזרוע שנאה

האם ראית את זה? (מצורפת לכתבה בצד ימין בקטן  ההכרזה הרישמית על נדויים)

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3340422,00.html#n

אם עיתונות קלקלה אולי זה יכול לתקן

יש עוד הרב כתבות בעניין אבל אני חושב שזה מספיק ממצה

אלה לא יותר מאשר נועם חומסקי של החילוניים רק ההבדל הוא שנועם חומסקי מקבל כבוד במגזרים יהודיים שונים בארץ ובעולם בעוד אותם אלה מוחרמים ,( לחברה החילונית שלנו יש מה ללמוד )

כאשר חרם זה לא חרם חילוני אלא חרם יהודי משמע שהוא לא יכול להתפלל בשום מקום  הופך להיות שקוף לחברה .

דבר נוסף לגביי רמת הידיעות בנושא השואה בחברה החרדית אמנם אני לא חרדי ואת ידיעותיי  הלא רבות למדתי בבית הספר וטלביזיה לא היה הרבה ועמוק בלשון המעטה

מרבית הידע בשיחות ובשעורים שלמדתי שעורים ששמעתי ולא קשורים לשום מסגרת פורמאלית כל שהיא,  חלקם שעורים שכל אחד יכול להוריד מהאינטרנט , והם לא שעורים על השואה אלא שעורי תורה ושלא קשורים לשואה, אלה בשיעור עצמו זה עלה כחלק ממה שדבור עליו אם בפרשת השבוע ההלכות  ובכלל.

אולי אעלה דוגמא לכאן

ושם שמעתי על" יהדות בשואה" אם אפשר לקורא לזה כך… כמו למשל על

הספר מקדשי השם של הרב צבי הירש בן דוד דוב מייזלש ולא בשום מקום אחר.

תראה גם את זה אולי אחת ולתמיד זה יסביר את העניין ותשמע דעת תורה בעניין   .

מודעות פרסומת

מה דעתך? Comment

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s