גם אתם לא ידעתם מתירגול בתי הספר?

 

15/03/2011 11:44

היה היום בעשר וארבעים בערך צפירה של אזעקה… היות שאני גר בדרום, ירדתי 2 קומות בחדר המדרגות… אחרי דקה וחצי, שלא שמעתי שום נפילה חזרתי לדירה…

לא שמעתי ולא ידעתי שיש היום תירגול של בתי הספר למצבי חירום, שבמסגרתו הושמעה האזעקה.

האם גם לכם זה קרה?

 15/03/2011 16:04

קאי,

 

אמרו על זה אתמול משהו ברדיו ולא חזרו על כך

15/03/2011 19:04

חחחחחח היום היה תרגיל של פיקוד העורף בדרום, שלחו חצי יחידה שלי לשחק בכאילו…. בטח גם אז שמעת את הצפירה.

בתור דרומי אתה בטח יודע שחוץ מתרגילים שום דבר לא עובד כאן כמו שצריך ולאף אחד לא באמת מזיז שיש לנו "צפירות בטעות" כל שני וחמישי. זה לא שזה גורם לחרדות או לעלייה בלחץ הדם….ממש

 

15/03/2011 23:50

גם טעויות מכוונות כאלה הן דרך למנוע פניקה בעת צפירת אמת. אם זאת דרך נכונה זאת כבר שאלה אחרת…

16/03/2011 20:04

לא נראה לי שהם עשו את זה בגלל חשיבה לטווח ארוך לגבי הפניקה בציבור… זאת טעות נטו, וטעויות כאלה כל הזמן קורות כאן- כמובן על חשבון התושבים.

ובכל מקרה הפעלת אזעקה לא בדיוק עוזרת למנוע פניקה מאזעקות… אני לדוגמא פחדתי יותר מהאזעקה מאשר מהטילים וגם חצי שנה אחרי עופרת יצוקה, בצבא כבר, היתה לי בעיה קשה במטווחים למשל.

אין לדעת איך הדברים האלה משפיעים לטווח ארוך….ואין לי ספק שאם החשש הזה בציבור חדר לצבא, הוא חדר לכמעט כל תחום במדינה.

 

21/03/2011 00:05

דליה,

כאן זאת ארץ למודת מלחמה. יש פה כאלה שתמיד ייכנסו לפניקה מאזעקה, לא משנה כמה תרגלו מה עושים בזמן אזעקה וכמה נסיון יש להם במצבים כאלה. אבל יש פה גם רבים, הרוב, שלאחר תרגול מספיק  ו/או לאחר התנסות אחת או שתיים, כבר לא מתרגשים יותר מדי: דואגים אבל יחד עם זה יעילים ותכליתיים כשזה קורה.

כילדה, בהתחלה ממש נלחצתי מהאזעקות, אבל עוד לפני שזה הפך לשגרה יומיומית הפניקה עברה. תוך יומיים נוספים כבר מצאתי עצמי בתפקיד המרגיעה את מי שנבהל…..תפקיד שנמשך רק 3 ימים בעצם, כי המלחמה נגמרה: זה היה במלחמת ששת הימים. במלחמת יום כיפור היתה האפלה כל לילה, לא אזעקות כמו קודם… הפעם הבאה ששמעתי כאלה המזהירות מפגיעת פצצות/טילים היתה במלחמת המפרץ הראשונה. נכנסתי לפניקה שקטה שרוב הזמן הצלחתי להסתיר – עד שבסוף השבוע הראשון למלחמה שיחת נפש עם שכן הוציאה כל הרוח ממפרשי הפניקה.

 

מה היה כל כך מרגיע בשיחה עם השכן? גם הוא כמוני, היה אחראי לבני משפחה שלחלקם צליל האזעקה טראומטי וחלקם האחר ילדים, וככזה היה צריך להרגיע את כולם ולארגן את כולם במהירות בכל אזעקה. אז איך עושים את זה? – זה עניין של החלטה אישית איך להתייחס למציאות, האם להניח לה להשתלט עליך או  להמשיך לפעול בה בשקול דעת המאפשר להיות הקובע במה שיש שליטה עליו. הסכמתי איתו שבמצבים אלה, כמו גם בכל מצבי החיים בעצם, הדבר היחיד שבאמת יש לנו (אפשרות) שליטה עליו הוא הקשר עם אחרים, עם הזולת. כל השאר תמיד משתנה, היכולת  הזאת לא – וזה עוגן של בטחון בכל מצב.

מה דעתך? Comment

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

ערכת עיצוב: Baskerville 2 של Anders Noren.

למעלה ↑

%d בלוגרים אהבו את זה: