12

הלכה יומית (פעם ביום שווה נצח)


הינדיק

07/02/2011 00:22

צריך כל אדם לזכור, שלאחר מאה ועשרים שנה כשיתבקש להתייצב ליום הדין, השאלה הראשונה שישאלו אותו היא: "קבעת עתים לתורה". ושאלה זו ישאלו כל אדם גם אם הוא בעל בית העובד לפרנסתו, ולכן עלינו לדאוג שלא לעמוד בבושה שאין דומה לה. יש האומרים ששואלים את האדם תחילה "נשאת ונתת באמונה", מכאן שמדובר באדם שעוסק בפרנסה. והמטרה בפתיחת שאלה זו היא שבשעה שהוא יישאל אם נשא ונתן באמונה, יגולל בפני בית דין של מעלה מהלכים מורכבים וסבוכים של עסקים שביצע בחייו, ולאחר שישאלו אותו אם קבע עתים לתורה לא יוכל לומר שאין לו תבונה ושכל למהלכים מורכבים של פסיקת הלכה החל מהגמרא ועד ההלכה למעשה, שהרי הוא הצליח לנהל עסקים הדורשים כושר שכלי שמתאים גם ללימוד תורה. ומכאן כל אדם ידע את גודל חובתו ללימוד התורה (עיין שבת דף ל"א ע"א, וסנהדרין דף ז' ותוס' שם ד"ה אלא, וכן תוס' קידושין מ' ע"ב ד"ה אין).

כתוב "תנא דבי אליהו כל השונה הלכות בכל יום מובטח לו שהוא בן העולם הבא, שנאמר הליכות עולם לו – אל תקרי הליכות אלא הלכות".

רבי חנניה בן עקשיא אומר, רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל, לפיכך הרבה להם תורה ומצוות, שנאמר: ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר

קיום מצוות נראה לנו כמשהו כבד מנשוא מגביל ושלא נותן לנשום בא רבי חנניה בן עקשיא ואומר השם כל כך אוהב אותנו שהוא נותן לנו מצוות וזאת למה? בכדי שנרוויח …

דוגמא לאדם שיש לו מכר והוא רוצה לעזור לו לפרנסתו, אז הוא מסדר לו עבודה וכמה שהוא יותר אוהב אותו הוא ינסה לסדר לו עבודה יותר טובה עם שכר יותר טוב אך בעבודה כזו עובדים יותר …

וכך גם השם אוהב אותנו ורוצה לזכות אותנו אז נתן לנו מצוות למשל

בכל העולם מתעוררים בבוקר גם היהודי ,בכל העולם .קמים מהמיטה גם היהודי , בכל העולם מתרחצים בבוקר גם היהודי נוטל ידיים היהודי מקבל שכר והגוי לא

הם מתרחצים ואנחנו מתרחצים אנחנו מקבלים שכר על מצוות נטילת ידיים והם לא

בכל העולם מתלבשים בבוקר כולם נועלים נעל אחת ואחר כך שניה כולם שורכים נעל אחת ואחר כך שניה

היהודי נועל נעל ימין אח"כ שמאל שורך שמאל ואח"כ שורך ימין

כולם חולצים נעליים היהודי קודם חולץ שמאל ואחר כך ימין

אנחנו נועלים וחולצים והם נועלים וחולצים אנחנו מקבלים שכר והם לא מקבלים שכר

עכשיו רק מזה שנטלנו ידיים בבוקר נעלנו נעליים לפי ההלכה כבר זכינו בכמה מצוות בלי מאמץ מיוחד הרי אנחנו בין כה נועלים נעלים ומתרחצים ולכן רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל, לפיכך הרבה להם תורה ומצוות, שנאמר: ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר.

עכשיו תכפילו פעמיים ביום לפחות 365 יום בשנה מ+ נטילת ידיים וקיימנו בשנה אחת 1095מצוות רק מנעילת נעליים ולהתרחץ בבוקר דבר שאנו עושים בין כה…

מקבלים שכר גם על לימוד שתי הלכות בכל יום, גם ככה נכנסים לפה וקוראים כל מני דברים אז אם נקרא גם את אזה קיבלנו גם על זה שכר שווה לא?

לכן אנסה להביא (כמה שייתן לי הזמן ) הלכות שונות לזיכוי הרבים ולשכר כולנו…

מי שרוצה להוסיף בכיף אבל בבקשה רק הלכה פסוקה משולחן ערוך בית יוסף/רמ"א

או מגדולי דורנו …

« בבקשה »  להערות וכו' בבקשה להעיר בשרשור נפרד בכדי לא לשבור את הרצף

מי ששואל מה למצוות והמאה 21 ? מה משמעותם בימנו ? מוזמן לצפות בסרטון הבא

סימן ב – דין לבישת בגדים

יד.כשנועל את מנעליו ינעל תחילה מנעל ימין, ולא יקשרנו, ואח"כ ינעל מנעל של שמאל ויקשרנו, ויחזור ויקשור של ימין. ובמנעלים שאין בהם קשירה, ינעל תחילה מנעל ימין ואח"כ של שמאל. וכשחולץ יחלוץ תחילה מנעל של שמאל ואח"כ של ימין.

טו.איטר יד שמניח תפילין בימין של כל אדם, יקשור של רגל שמאל תחלה. אבל איטר רגל, יקדים ימין לקשירה. (שאר"י ח"א עמ' יט בהערה ד"ה ואיטר).

טז.יש אומרים שכל הקפידא לנעול מנעל ימין תחלה, הוא דוקא בלבישה, אבל אין צריך להקפיד לרחוץ יד ימין תחלה. ולדעת האר"י ז"ל יש להקפיד בזה גם ברחיצה, לרחוץ פניו תחלה, ואח"כ יד ימין תחלה, ואח"כ יד שמאל, ואח"כ רגל ימין וכו'.

יז.יש להזהר שלא ילבש ב' מלבושים ביחד בפעם אחת, כי הדבר קשה לשכחה. ויש אומרים שלכן גם אין ללבוש מנעלים הנמצאים בתוך ערדליים, ויש שמקילים במנעלים.

יח.דעת מרן השו"ע שאסור לישון בין מזרח למערב אם אשתו עמו, ונכון להזהר אפילו כשאין אשתו עמו. ולדעת האר"י ז"ל נכון להזהר שראש המטה יהיה למזרח, ומרגלותיה למערב. ויש אומרים שיכול לסדר מטתו כפי שירצה. (שאר"י ח"א עמ' כ בהערה).

יט.אין ללכת בקומה זקופה, ודין זה נאמר לכל אדם, ולא רק לתלמיד חכם. וכן דין זה נאמר לא רק בבית המדרש, אלא בכל מקום, דהא מלא כל הארץ כבודו. ומ"מ לא יכוף ראש יותר מדאי, אלא במדה בינונית בכדי שיראה את הבא כנגד פניו בלי שיזקוף עיניו למעל יותר מדאי. ויש אומרים שאף בפחות מד' אמות אין לילך בקומה זקופה. ויש אומרים שכן הקפידא דוקא במהלך ד' אמות. (שאר"י ח"א עמ' כ).

כ.אסור ללכת ד' אמות בגילוי ראש, ואף אם אינו הולך אסור לשהות שיעור מהלך ד' אמות בגילוי ראש. ויש אומרים שהוא איסור מעיקר הדין, ויש אומרים שאינו אלא ממדת חסידות ויש שמחלקים בזה בין תלמיד חכם שהוא איסור מעיקר הדין, לבין שאר כל אדם שהוא ממדת חסידות. ובזמן הזה יש להחמיר בזה יותר, כי כיסוי הראש מעיד על שייכותו למחנה שומרי תורה ומצוות, ולא להיפך ח"ו (שאר"י ח"א עמ' כא).

חזור לדף הבית של ההלכה היומית


הצג מאמרים נוספים של מערכת ברסלב ישראל

גם הינדיק  יכול להיות בן אדם

אם אתה מאמין שאפשר לקלקל, תאמין שאפשר לתקן

מי שמפחד מאחד, לא מפחד מאף אחד, ומי שלא מפחד מאחד, מפחד מכל אחד

הינדיק

07/02/2011 23:29

סימן א – מהלכות השכמת הבוקר

א.יתגבר כארי לעמוד בבוקר לעבודת בוראו, שיהא הוא מעורר השחר. ועל כל פנים לא יאחר זמן תפלה (שארית יוסף ח"א עמוד ').

ב.כשיעור משנתו ימתין מעט, ויקום בזריזות לעבודת בוראו יתברך ויתעלה. ולא יעמוד פתאום מיד אחר השינה, כי הדבר מזיק לבריאות. ואף אם הוא קם מיד לעבודת הבורא ולתפלה או לשאר דבר מצוה, גם בזה ישהה מעט ואח"כ יקום. (שאר"י  ח"א עמ' ב).

ג.מיד כשיעור משנתו יעיד על עצמו אמונתו בבורא יתברך, ויאמר: "מודה אני לפניך וכו'", ויפסיק בין תיבת בחמלה, לרבה אמונתך. ואף שאין ידיו נקיות מותר לומר מודה אני, כיון שאין בו הזכרת שם ה'. והאשה אומרת מודה אני [הדל"ת בקמץ]. (שם).

ד.על כל אחד לשים על לבו שהמלך הגדול הקב"ה, אשר מלא כל הארץ כבודו, עומד עליו ורואה מעשיו, כמו שנאמר אם יסתר איש במסתרים ואני לא אראנו נאם ה'. וכאשר יחשוב כן בלבו מיד יגיע אליו היראה וההכנעה מפני ה' יתברך, ויתבייש ממנו תמיד. וגם כשהוא לבדו ידע לפני מי הוא עומד. (רמב"ם. וראה בשאר"י ח"א עמוד ג).

ה.אין לו לאדם להתבייש מפני בני אדם המלעיגים עליו בקיום המצוות ובעבודת ה'. ויהיה עז כנמר לעשות רצון אביו שבשמים. אך לא יתקוטט עמהם. (שאר"י ח"א עמוד ג).

ו.ומ"מ על האדם להסתיר ולהצניע את מעשיו הטובים ככל שיוכל. ששכר העובד את ה' בסתר הוא ע"י הקב"ה עצמו, ושכר העושים בפרהסיא ע"י המלאכים. ומותר לשנות בדיבורו משום ענוה, או כדי שלא יראה כגאוה. (שאר"י ח"א עמוד ד, ובהערה ח שם).

ז.המחמיר ליטול ידיו סמוך למיטתו עם הקיצו משנתו, כדברי המקובלים, תע"ב. ומ"מ מהדין מותר ללבוש בגדיו לפני שנוטל ידיו, ובפרט יש להקל בזה בבגדים הצריכים לו ביותר. וכ"ש אם הולך לישון אחר חצות לילה. ומותר לאשה להלביש את ילדיה הקטנים קודם שהם נטלו את ידיהם. (שו"ת יבי"א ח"ה, חלק או"ח סימן א).

ח.הניעור בלילה וטורח עליו לקום ליטול ידיו, ובעודו שוכב מהרהר בדברי תורה, יש לו על מה שיסמוך. אך ישפשף ידיו בשמיכה לנקותם. וכ"ז דרך עראי ודעתו לחזור ולישון, אבל אין להתיר לכתחילה להשאר שוכב זמן ממושך ללא נטילה ולהרהר בד"ת. (יבי"א ד/ב-יג).

ט.אע"פ שלכתחילה אין ללמוד תורה או לברך קודם נטילת ידים שחרית, אולם אם שמע קדיש או קדושה ואין לו שהות ליטול ידיו, מצוה עליו לענות. והמחמיר יוצא שכרו בהפסדו. ורק ינקה ידיו תחילה בכל מידי דמנקי. וכן מי שאירע לו שאין לו מים ליטול ידיו שחרית, לא ימנע מלימוד תורה, אלא ינקה ידיו בכל מידי דמנקי, וילמד. (יבי"א ג/א סק"ח. ד/ז).

י.השומע קול רעמים בהיותו שוכב על מטתו, ואין לו שהות ליטול ידיו, או שיש לו טורח בזה, ישפשף ידיו בשמיכה ויברך שכוחו וגבורתו וכו' בתוך כדי דיבור לשמיעת הרעם.

יא.מותר ללמוד ולברך כנגד מי נט"י שחרית. ומדת חסידות לכסותם. ואם שפך עליהם רביעית, אף מדת חסידות אין בזה. (שו"ת יבי"א ח"ג סימן א אות ט).

יב.הישן עם כפפות אף לדברי הזוהר מותר לו מן הדין לברך וללמוד תורה קודם נטילת ידים שחרית. ובמקום שאין מים מצויים ונכון לעשות כן כדי שיהיה אפשר להתפלל ולקרוא ק"ש בלי נטילת ידים. (שו"ת יבי"א ח"ד סימן ב אות ח. וח"א סי' יב הערה טו).

יג.דוד המלך לא היה ישן יותר משיתין נשמי בהמשך אחד, [כחצי שעה]. ובגמרא מבואר דיש שלא נזהרו בזה אלא ביום, ולא בלילה. אולם אין אנו נזהרים בזה, שאינו לפי מדרגתנו, ואין בזה סרך איסור. ומ"מ אין להרבות בשינה. והרוצה לזכות לכתרה של תורה, יזהר בכל לילותיו, ולא יאבד אפילו לילה אחת. וי"א שראוי לישון בחצי הראשון של הלילה, ויעסוק בתורה בחצי השני של הלילה, ויש בזה תועלת לאדם הן מצד בריאות גופו, והן מצד הרוחניות בתיקון הנפש. אולם בתלמוד שלנו ובדברי הרמב"ם מבואר, שהשינה בסוף הלילה בזמן עמה"ש מועילה לבריאות הגוף, ולכן אם רצה ללמוד בתחלת הלילה ולישון בחצי הלילה השני, יכול לעשות כן, ואם אפשר לו לאדם שילמד סמוך לשקיעה עד אחר צאה"כ, ובבוקר סמוך לעמה"ש עד עמה"ש כדי לחבר היום ללילה בלימוד התורה, ולקיים והגית בו יומם ולילה, טוב שיעשה כן, ומי שאינו עושה כן יש לו ע"מ לסמוך, ובלבד שיעסוק בתורה ביום ובלילה.

דין תיקון חצות

יד.אם אפשר ישכים קום בחצות לילה לומר "תיקון חצות", שראוי ונכון לכל ירא שמים שיהיה מצר ודואג על חורבן בית המקדש. ואמנם כשהוא מתפלל ולומד תורה יהיה שמח. ובכל אופן אם מוריד דמעות בתפלתו, תפלתו מקובלת. (שאר"י ח"א עמ' ו).

טו.זמן נקודת חצות לענין אמירת תיקון חצות וסליחות, מתחיל אך ורק ובשעת חצות הלילה של המקום ההוא. ואף בחוץ לארץ שנקודת חצות בא"י כבר הגיעה, ימתינו עד חצות שלהם. אולם אם אומרים סליחות בא"י, ובני חו"ל שומעים את הסליחות בשידור ישיר מהארץ, דרך הרדיו או הלויין, יכולים להצטרף לאמירת הסליחות הנאמרת בא"י.

טז.זמן חצות יש לחשב באופן כזה, שיחשוב תחילה השעות שבין הנץ לשקיעה, והחצי הוא זמן חצות היום, ויוסיף שתים עשרה שעות על חצות היום, ואז הוא חצות לילה בדיוק.

יז.לכתחילה טוב לומר תיקון לאה קודם עמוד השחר, ומ"מ מותר לומר תיקון לאה גם אחר עמוד השחר, שאינם אלא מזמורים. (שאר"י ח"א עמ' ז).

יח.צבור שחלקו רוצה לומר תיקון חצות, מותר להם לאומרו ברבים, ואין בזה משום יוהרא.

יט.גם הנשים אומרות תיקון חצות, וראוי אף לתלמידי חכמים לומר תיקון חצות, ויאמרו רק מה שצריך ביותר, דהיינו הנוסח המתוקן מרבינו האר"י, ולאחר מכן יחזרו ללמוד תורה.

כ.עדיף לומר תיקון חצות, מאשר להשכים להתפלל שחרית עם הנץ. וכן תיקון חצות עדיף על אמירת סליחות בחודש אלול ועשרת ימי תשובה. (שם עמ' ח ועמ' ו ד"ה והניעור). אבי הבן המוהל והסנדק בליל המילה, נכון שלא יאמרו תיקון חצות.

חזור לדף הבית של ההלכה היומית


הצג מאמרים נוספים של מערכת ברסלב ישראל

הינדיק

10/02/2011 23:24

מהלכות חודש אדר

http://www.breslev.co.il/categories/ההלכה_היומית/הלימוד_היומי.aspx?category=19&pageid=1&language=hebrew

ט.משנכנס אדר מרבים בשמחה וכמו שנאמר במגילת אסתר: והחודש אשר נהפך להם מיגון לשמחה, לומר שמזל החודש גורם לטובה, ולכן ישראל שיש לו קובלנא משפטית נגד גוי, ישתדל כמיטב יכולתו שהדיון בתביעתו יתקיים בחודש אדר, מפני שיד ישראל על העליונה בחודש אדר, וגבר ישראל. (ילקו"י ה/רעג).

י.היוצא בשיירא או מפליג באניה בלב ים, ואינו מוצא מגילה כשרה להוליך עמו כדי שיוכל לקרותה בזמנה כראוי, יכול לקרות המגילה אפילו בתחילת החודש, אך לא יברך ברכות המגילה. אבל סעודת פורים ומשלוח מנות ומתנות לאביונים אינם נוהגים אלא בזמנם. (שם רעג)

יא.מנהג חסידים ואנשי מעשה (הבריאים) להתענות ביום שבעה באדר שהוא יום פטירת משה רבינו. ונוהגים לעשות לימוד בליל שבעה באדר, ומנהג יפה הוא. (שם רעד)

יב.כשהשנה מעוברת יש נוהגים להתענות ביום ז' באדר א', ויש נוהגים להתענות ביום ז' באדר ב'. והמנהג האחרון יותר נכון להתענות באדר ב'. וכן יש לעשות הלימוד בליל ז' באדר ב'. וטוב לעשות הלימוד גם בז' באדר א', וגם בז' באדר ב'. (ילקו"י ה/רעד)

יג.יש נוהגים שאם יש עשרה מתענים בבית הכנסת בשבעה באדר, מוציאים ס"ת במנחה וקוראים ויחל. וכן הש"צ אומר ברכת עננו ברכה בפני עצמה בחזרה, כשאר תעניות ציבור. ויש אומרים שאין נכון לעשות כן. ולכן שב ואל תעשה עדיף, והש"צ יאמר עננו בחזרה בשומע תפילה.

יד.מי שנולד בחודש אדר בשנה פשוטה, והשנה שמלאו לו י"ג שנה היא שנה מעוברת, אינו נעשה לבר מצוה להתחייב בכל המצוות ולצרפו למניין אלא בחודש אדר שני, כי חודש אדר שני הוא החודש העיקרי, וחודש אדר א' אינו אלא כתוספת בלבד לשנה מעוברת. אבל מי שנולד בשנה מעוברת באדר ראשון, וגם השנה שמלאו לו בה י"ג שנה היתה מעוברת, נעשה בר מצוה באדר ראשון. (יחו"ד א/פג)

טו.מי שנולד בניסן שנה פשוטה, והשנה שבו ימלאו י"ג שנה היתה מעוברת, אינו נעשה בן י"ג עד שיבוא חודש ניסן. (ש"ע נה/ט)

טז.אדם שנולד באדר ראשון, ואחר נולד באדר השני באותה השנה, אם שנת הי"ג היתה שנה פשוטה, שניהם יהיו גדולים באותו חודש אדר, לפיכך יתכן שמישהו נולד אחר חבירו ובכל זאת יהיה גדול לפניו, כגון, אחד נולד בכ"ט אדר ראשון וחבירו בא' אדר שני, הרי אם שנת הי"ג היא שנה פשוטה, אזי השני יהיה גדול בא' אדר, וחבירו שנולד ראשון יהיה גדול רק בכ"ט אדר. (שארית יוסף חלק ב' דיני קדיש)

יז.אדם שנולד בל' אדר ראשון, ונהיה בן י"ג בשנה פשוטה, שאז אין בשנה פשוטה ל' אדר כלל, יש להסתפק אם נהיה גדול רק בא' ניסן או כבר מל' שבט, ומהמ"ב (תקס"ח ס"ק מ"ב) משמע שנהיה גדול בא' דראש חודש אדר שהוא ל' שבט. (שם)

א.מי שמת לו מת באדר בשנה פשוטה, ושנה אחריה היא שנה מעוברת, יש לומר קדיש במשך אחד עשר חודש רצופים עד טבת, ובשבוע הראשון של החודש השנים עשר יפסיק לומר קדיש, ויחזור לומר קדיש עד סוף שנים עשר חודש, שהוא חודש שבט. כי בשנה הראשונה הולכים אחר החודשים, ולא אחר תאריך הפטירה. (יחו"ד א/פג)

ב.בי"ד וט"ו אדר א' אין אומרים וידוי ונפילת אפיים, ואין מספידין בו אלא לחכם בפניו, ואם חל בשבת אין אומרים צדקתך צדק. ויש אומרים שטוב להרבות בסעודה בימים אלו.

הינדיק

13/02/2011 00:04

סימן תרצו – דיני הספד ותענית

א.אין נוהגים אבלות בפורים בפרהסיא, אבל דברים שבצינעא נוהגים. [הליכות עולם א/רלז]

ב.האבל חייב לשלוח מנות לחבירו. ויש שאין שולחים לו מנות כל י"ב חודש על אב ואם וכל שלשים יום בשאר קרובים, כיון שהוא אסור בשמחה. וכן מנהג האשכנזים וקצת מהספרדים. אך מעיקר הדין אין בזה קפידא לדידן. (ילקי"י ה/שמא)

ג.אבל שהוא עני, מותר לשלות לו מתנות לאביונים, דהוי צדקה. ואפילו בתוך שבעת ימי אבלות, מותר. (ילקי"י ה/שמא)

ד.אבל שהוא מומחה לנגינה, והוא אומן בכלי שיר, והוא בתוך י"ב חודש לאב ואם, מותר לנגן לכבוד פורים ולכבוד סעודת מצוה.

ה.מותר לישא אשה בפורים, ואין בזה משום אין מערבין שמחה בשמחה. וכל שכן שמותר לערוך מסיבת אירוסין ושידוכין ביום פורים. (יבי"א ב/כב מק"ג)

סימן תרצו – עשיית מלאכה בפורים

ו.פורים מותר בעשיית מלאכה, ובמקום שנהגו שלא לעשות מלאכה בפורים, אין עושים.

ח.והעושה מלאכה בפורים אינו רואה סימן ברכה מאותה המלאכה לעולם. וכעת המנהג בכל מקום שלא לעשות מלאכה ביום פורים, אבל בליל פורים מותר.

ט.מעיקר הדין מותר להסתחר בפרקמטיא בפורים. ומכל מקום טוב להחמיר, אלא אם כן הוא מוכר כדי להרויח לצורך הסעודה והמשתה של יום פורים, כשאין לו לבזבז בריוח. ומכל שכן כשאין לו מה לאכול שאפילו מלאכה ממש מותר לעשות בפורים.

י.יש מחמירים שלא להסתפר בפורים אלא אם כן ע"י גוי.

יא.מותר להתגלח ביום פורים לצורך היום, אם לא התגלח מקודם. ואם חל פורים בערב שבת מותר להסתפר לכבוד שבת. ומכל שכן לבני המוקפים שפורים שלהם בשבת, אלא שמקדימין קריאת המגילה ליום ששי. ואינם נוהגים איסור בעשיית מלאכה ביום שישי, שמותרים להסתפר ביום שישי. ומותר לבני הפרזים לעשות מלאכה בט"ו באדר.

יב.וכן מותר לבני המוקפים לעשות מלאכה בי"ד אדר, ועיר שהיא ספק מוקפת חומה מימות יהושע בן נון, אינם עושים מלאכה בי"ד, אבל בט"ו מותרים בעשיית מלאכה. ובכל אופן מותר לעשות מלאכה בפורים על ידי גוי.

יג.מותר לגזוז צפורניים ביום פורים. ומותר לכתוב חידושי תורה ופסקי הלכה, ביום פורים, כי פקודי ה' ישרים משמחי לב. וראוי לעורר ולהזכיר להתפלל ערבית במוצאי יום הפורים.

סימן תרצז – תחנון הי"ד וט"ו אדר א'

יד.יום י"ד וט"ו שבאדר א' אין נופלין על פניהם, ואין אומרים מזמור יענך ה' ביום צרה, ואסור בהספד ובתענית. אבל שאר דברים אין נוהגים בהם.

הינדיק

21/02/2011 23:27

סימן תרפה – מדיני ד' פרשיות – פרשת שקלים

http://www.breslev.co.il/categories/ההלכה_היומית/הלימוד_היומי.aspx?category=19&pageid=1&language=hebrew

י.בשבת שלפני ראש חודש אדר [או כשחל ר"ח אדר בשבת], מוציאים שני ספרי תורה, וקוראים בשני פרשת שקלים, בראש סדר כי תשא, מפני שבזמן בית המקדש היו משמיעים על השקלים באחד באדר, על ידי הכרות בתי הדין בכל ערי ישראל, לשקול מחצית השקל לכל אחד מישראל, ולהביאם לבית המקדש, כדי שיקריבו ממעות מחצית השקל אלו החל מא' ניסן והלאה. ולהקריב הקרבנות מתרומה חדשה. ועוד אמרו חז"ל: גלוי וידוע לפני הקדוש ברוך הוא שעתיד המן לשקול שקלים על ישראל כמו שנאמר, ועשרת אלפים ככר כסף אשקול על ידי עושי המלאכה, לפיכך הקדים שקליהם לשקליו. ולכן גם אנו קוראים בשבת זו פרשת שקלים. ומפטירים "ויכרות יהוידע" שמדבר שם בענין השקלים, שנאמר, כסף נפשות ערכו.

יא.אם שכחו ולא קראו פרשת שקלים לפני ראש חודש אדר והפטירו בהפטרת השבוע, אפילו נזכרו אחר תפילת מוסף, חוזרים ומוציאים ספר תורה וקוראים בפרשת שקלים, והעולה מברך על הקריאה לפניה ולאחריה. ואחר כך קוראים הפטרת ויכרות יהוידע בלי ברכות לפניה ולאחריה, שהואיל וכבר הפטירו בהפטרת השבוע אין צריך לחזור ולברך.

יב.אם שכחו ולא קראו פרשת שקלים, ולא נזכרו עד שעת מנחה של השבת, אין להוציא ס"ת במנחה ולקרוא בפרשת שקלים. ואף בשבת הבאה אין לה תשלומין לקוראה אחר הקריאה. (ילקו"י ה/רסח)

יג.אם טעה המפטיר ולאחר שקרא בספר תורה פרשת שקלים הפטיר הפטרת השבוע, אם נזכר באמצע ההפטרה, מפסיק, ומפטיר ויכרות יהוידע ויברך ברכות ההפטרה לאחריה. ואין צריך לחזור ולברך ברכה ראשונה של ההפטרה לפני ויכרות יהוידע. ואם לא נזכר עד שסיים הפטרת השבוע ובירך ברכות שלאחריה, יש אומרים שצריך לחזור ולברך ברכות ההפטרה לפניה ולאחריה כדי להפטיר ויכרות יהוידע בלי ברכות. וספק ברכות להקל. לכן יחזור להפטיר ויכרות יהוידע בלי ברכות. והוא הדין בשאר הפטרות של ארבע פרשיות. (שם)

סימן תרפה – פרשת זכור

יד.בשבת הסמוכה לפורים מוציאים שני ספרי תורה וקוראים בספר תורה השני בפרשת כי תצא: "זכור את אשר עשה לך עמלק". ויש לדקדק בקריאת פרשת זכור, ולהוציא את הספר

תורה הכשר והמהודר ביותר שיש בבית הכנסת, שדעת רוב הפוסקים הראשונים ומרן הש"ע שקריאת פרשת זכור היא מצות עשה מן התורה. (ילקו"י ה/רנח)

טו.ראוי ונכון להיזהר לקרא פרשת זכור מתוך ספר תורה הכתוב על קלף שאינו משוח במשיחה לבנה. ואם אין ס"ת אחר, יוצאים ידי חובה גם בס"ת משוח. וה"ה בזה לפרשת פרה.

טז.מעיקר הדין אין חובה לבדוק את ספרי התורה במחשב, אך ראוי ונכון שיעברו בדיקת מחשב. ובפרשת זכור שהיא מן התורה, יש להשתדל לקרוא בספר תורה שעבר בדיקת מחשב. (ילקו"י ב/קמ)

יז.ראוי לשליח ציבור הקורא בתורה לעורר דעת הקהל, לפני קריאת המפטיר בספר תורה בשבת זכור, שיכוונו לצאת ידי חובת מצות זכירת עמלק ומחייתו, שהיא מצות עשה מן התורה, ושגם הוא מצדו מכוין להוציא את השומעים ידי חובתם, שמצוות צריכות כוונה. ומכל מקום אין צריך לומר "לשם יחוד". (ילקו"י ה/רנח)

א.מן הראוי שיזהירו את הגדולים על הקטנים לבל יפריעו בעת קריאת פרשת זכור, ע"י הכאות ברגליהם בעת שמזכירים "עמלק" פן יגרמו מכשול שלא ישמעו הקריאה כראוי.

ב.כל הציבור צריכים לשתוק ולהאזין לקריאת פרשת זכור מהשליח ציבור הקורא בתורה, ואין להם לקרוא בפיהם מתוך החומש, שהרי צריך לקרוא מתוך ספר תורה כשר.

ג.העיקר להלכה שאין צריכים להבין את קריאת פרשת זכור, ואף מי שלא מבין את הקריאה יוצא ידי חובת המצוה כשקורא מתוך הספר תורה או כששומע מהשליח ציבור.

ד.אנשים הדרים במושב ובכפר שאין שם מניין, צריכים לשבות בעיר במקום שיש שם מניין כדי לשמוע קריאת פרשת זכור שהיא מצוה מן התורה.

ה.נכון שבני הישיבות הספרדים החוסים בצל הישיבות הקדושות של האשכנזים, שבשבת פרשת זכור ילכו לשמוע קריאת הפרשה מפי שליח ציבור ספרדי, הקורא בתורה במבטא ספרדי ומתוך ספר תורה בכתב ספרדי, מאחר וקריאת פרשת זכור היא מן התורה וכמבואר. וכן להיפך. ומכל מקום אם שומע את קריאת פרשת זכור במבטא אשכנזי, ומתוך ספר תורה בכתב אשכנזי, יצאו ידי חובה. ובשאר שבתות השנה יוצאים ידי חובת קריאת ספר תורה במבטא אשכנזי. ומתוך ספר תורה אשכנזי, אף לכתחילה כיון שהוא מדרבנן.

ו.ראוי ונכון שגם הנשים תבואנה לעזרת נשים בשבת זכור כדי לשמוע קריאת פרשת זכור. אך המקילות בזה יש להן על מה שיסמוכו.

ז.אין להעלות לכתחילה קטן שלא הגיע למצוות, (י"ג שנה ויום אחד) לעליית מפטיר בשבת "זכור", וכן נכון להחמיר גם בפרשת פרה שלדעת מרן גם היא מצוה מן התורה. אלא שאם כבר עלה הקטן למפטיר לא ירד, אפילו בפרשת זכור ובפרשת פרה, ויברך הקטן את ברכות התורה בקול רם, והשליח ציבור שהוא גדול יקרא בספר תורה להוציא הציבור ידי חובתם.

ח.מי שנאנס ואינו יכול לבוא לבית הכנסת לשמוע קריאת פרשת זכור בשבת זו, יכוין לצאת ידי חובתו בפרשת כי תצא, כשקוראים בה פרשת זכור, ויאמר לשליח ציבור שיכוין להוציאו. ונכון שעל כל פנים יקרא בשבת זכור פרשת זכור בחומש. וציבור ששכחו ולא קראו פרשת זכור בשבת זו, אין להם להשלימה בשבת הבאה, ויסמכו על קריאת פרשת זכור בסדר כי תצא.

ט.אם אין עשרה בבית הכנסת, ואין בית כנסת אחר בישוב, יש להוציא ס"ת, ולקרוא פרשת זכור בלי ברכות לפניה ולאחריה.

י.אם קראו בתורה בפרשת זכור, ונמצא אחרי כן שיש בו פסול, אפילו אם נתברר כן בשעת מנחה, יש להוציא ספר תורה אחר ולקרא בו פעם נוספת בלי ברכות.

יא.אם קראו בתורה בפרשת זכור, ואחר כמה שבתות מצאו טעות בס"ת שקראו בו, יכוונו הציבור לצאת ידי חובה בפרשת כי תצא.

יב.נער שהגיע לי"ג שנה, ולא הוברר אם הביא ב' שערות אינו מוציא את האחרים ידי חובת פרשת זכור ופרה. שהואיל וקריאות אלו סה"ת אין סומכין על חזקה שהביא ב' שערות.

יג.בשבת זכור נוהגים לומר פיוט "מי כמוך ואין כמוך" מיסודו של רבי יהודה הלוי. ולא יפסיקו באמירתו בין פסוקי דזמרה לתפילה, לאומרו באמצע "נשמת כל חי", אלא יאמרוהו אחר החזרה וקדיש תתקבל. וכמה קהילות היו נוהגים להפסיק קודם נשמת לפיוט מי כמוך, וביטלו מנהגם על פי הוראת רבותינו האחרונים. ולכן אם יש עוד קהילה שנוהגת לאומרו לפני נשמת כל חי, טוב הדבר שיבטלו את מנהגם בהסכמת ראשי הקהל, באופן שלא יבואו לידי מחלוקת.

יד.כשחל י"ג באדר בשבת – שהיא שבת פרשת זכור, אין לומר צדקתך צדק במנחה, שהוא ערב פורים, שאין אומרים בו תחנונים.

טו.אחר קריאת פרשת זכור מפטירים בשמואל א' ט"ו "פקדתי את אשר עשה עמלק". ומנהג הספרדים להתחיל מ"ויאמר שמואל אל שאול" (תחלת פרק סו).

פרשת פרה

טז.כשחל פורים בשבת, מפסיקים מקריאת ד' פרשיות, ובשבת כ"ב אדר קוראים בס"ת שני פרשת פרה, עד פסוק כ"ב "והנפש הנוגעת תטמא עד הערב". ולדעת הרבה פוסקים אף קריאת פרשת פרה היא מצוה מן התורה, ואף על פי שיש חולקים על זה יש להחמיר כדעת האומרים שהיא מן התורה, ועל כן יקראוה בספר התורה הכשר ביותר שבבית הכנסת. והשליח ציבור והקהל יכוונו לצאת ידי חובה מן התורה כפי שנתבאר לעיל לענין פרשת זכור.

יז.אחר קריאת פרשת פרה מפטירים ביחזקאל ל"ו בן אדם בית ישראל יושבים על אדמתם, שכתוב בה: וזרקתי עליכם מים טהורים וגו'.

א.אם טעה הקורא בתורה וסיים פרשת פרה בפסוק "ולגר הגר בתוכם לחקת עולם" לא יצאו ידי חובתם, וצריך לחזור ולקרות שנית מהפסוקים שהחסיר. ואם בירך העולה ברכת "אשר נתן לנו", יחזור לקרות, ואפילו אם קראו גם את ההפטרה בברכותיה, חוזר שוב ופותח הספר תורה ומתחיל מראש הפרשה עד "והנפש הנוגעת תטמא עד הערב". ואפילו הפסיק בפסוק "מים חיים אל כלי", גם כן לא יצא ידי חובתו וחוזר וקורא כאמור. ומכל מקום אם כבר בירך על ההפטרה לפניה ולאחריה ואחר כך נזכר, אין צריך לחזור ולברך ברכות ההפטרה כשמפטיר שנית. והמפטיר המברך עונה אמן אחר ברכת מקדש השבת. ומצוה להדר לקרוא ההפטרות מספר הכתוב על קלף ובכתב יד, אפילו אם הוא רק ליקוט ההפטרות ולא נביא שלם. ואם אין ספר כזה, נכון יותר שיקראו מנביא שלם. ומנהג קדמון לקרוא ההפטרה מתוך החומש.

ב.ציבור ששכחו ולא קראו פרשת פרה, יקראוה בשבת החודש, באופן שלאחר קריאת הפרשיות יקראו בספר שני פרשת פרה בברכותיה, ובספר השלישי יקראו פרשת החודש, ויפטירו הפטרת פרשת החודש.

פרשת החודש

ג.בשבת הסמוכה לחודש ניסן [או שבת וראש חודש] מוציאים שני ספרי תורה, וקוראים בשני פרשת החודש הזה לכם ראש חדשים. ובראש חודש ניסן שחל להיות בשבת, מוציאים שלשה ספרים, וקוראים ששה אנשים בראשון, בפרשת השבוע, והשביעי משלים חובת היום בספר השני, ומתחיל וביום השבת שני כבשים וכו', ובראשי חודשיכם וגו'. ואומר קדיש. ואחר כך עולה המפטיר וקורא בספר השלישי, בפרשת החודש הזה לכם ראש חודשים, ואומר קדיש, ומפטיר ביחזקאל מ"ה, בראשון באחד לחודש תקח פר בן בקר. ואם קראו בראשון שבעה עולים או יותר, יאמר קדיש גם אחר הספר תורה הראשון, ובסך הכל יאמרו שלשה קדישים, קדיש לכל ספר תורה. ולעולם אין להפסיק בין פרשת פרה לפרשת החודש, ואם יש שבת בינתים מפסיקים רק בין קריאת שקלים לזכור, ובין זכור לפרה. (יבי"א ד/כב)

ד.בראש חודש ניסן שחל בשבת, אין למפטיר להזכיר ראש חודש בברכות ההפטרה, לא באמצע הברכה ולא בחתימתה. (ילקו"י ה/רסז)

ה.בראש חודש ניסן שחל בשבת, אם טעה הקורא בתורה והתחיל לקרות אחר פרשת השבוע בפרשת החודש, יגמור ויאמר קדיש, והמפטיר יקרא בספר תורה השלישי פרשת ראש חודש, ויפטיר "השמים כסאי". (ילקו"י ה/רסז)

ו.אם טעו וקראו סדר ארבע פרשיות הנ"ל באדר הראשון של שנה מעוברת, לא יצאו ידי חובתם וחוזרים וקוראים באדר השני. (ילקו"י ה/רסז)

ז.יש אומרים שאין להעלות קטן למפטיר בארבע פרשיות ויש מתירים להעלות קטן למפטיר גם בארבע פרשיות. ובמקום שנהגו להקל יש להם על מה שיסמוכו, ואין למחות בידם. ובלבד שיהיה הקטן יודע למי מברכים והוא גם כן יותר מבן שש שנים. ומכל מקום בפרשת זכור שהיא מן התורה לכל הדעות, וכן בפרשת פרה, ראוי להחמיר שלא להעלות קטן למפטיר.

ח.בעל תרומת הדשן היה קורא ד' הפרשיות שניים מקרא ואחד תרגום, אך לא מצאנו בפוסקים אחרים שהביאו זאת, ולא נהגו כן.

הינדיק

06/03/2011 23:04

סימן תרפו – דין תענית אסתר

http://www.breslev.co.il/articles/מהילכות_חודש_אדר_דין_תענית_אסתר_כרכים_המוקפים_חומה/ההלכה_היומית/הלימוד_היומי.aspx?id=4069&language=hebrew

ג.בימי מרדכי ואסתר נקהלו היהודים בי"ג אדר לעמוד על נפשם מפני אויביהם ושונאיהם, והיו צריכים וזקוקים לרחמים לבל יוכלו אויביהם לשלוט בהם, ועמדו בתפילה ובתחנונים וישבו בתענית באותו יום, כשם שמשה רבנו ביום שנלחם עם עמלק עמד בתענית ובתפילה, וגבר ישראל. והשם יתברך אלקי אבותינו שמע תחינתם וקיבל תשובתם ותעניתם ברצון, וביום אשר שברו אויבי היהודים לשלוט בהם, ונהפוך הוא, אשר ישלטו היהודים המה בשונאיהם, והרגו היהודים בשונאיהם שבעים וחמישה אלף איש, מלבד מה שהרגו בשונאיהם בשושן הבירה, ולא נפקד מאתנו איש, כי לא בחיל ולא בכח כי אם ברוחי אמר ה' צבאות. ולכן נהגו בכל תפוצות ישראל להתענות ביום זה בכל שנה ושנה. וצום זה נקרא "תענית אסתר".

ד.יום י"ד וט"ו באדר אסורים בהספד ותענית, בכל מקום, בין לבני הכרכים העושים פורים ביום ט"ו לבד, בין לבני עיירות העושים פורים י"ד בלבד.

ה. אם חל י"ג באדר ביום שבת מקדימים להתענות ביום חמישי בשבת, שהוא יום י"א באדר.

ה.מעוברות ומניקות פטורות מלהתענות בתענית אסתר. ומעוברת שאמרו היינו כשהוכר עוברה, שהוא משלשה חודשים ומעלה. ומכל מקום אם סובלת מהקאות ומיחושים או חולשה רבה מותר לה לאכול גם בטרם מלאת לה שלשה חודשים להריונה, ובפרט לאחר ארבעים יום ליצירת הולד. ומינקת שאמרו אפילו אם פסקה להניק את בנה, כל שהיא תוך כ"ד חודש ללידתה הרי היא פטורה מלהתענות. (ילקו"י ה/רעז)

ו.וכן אשה שהפילה פטורה להתענות תוך כ"ד חודש להפלתה. ואין צריך לומר שיולדת תוך שלשים יום פטורה מלהתענות, ואינה רשאית להחמיר על עצמה. (ילקו"י ה/רעח)

ז.וכן חולה שאין בו סכנה פטור מתענית זה ואינו רשאי להחמיר על עצמו. ואפילו מי שתקפתו חולשה קצת או זקן שהוא תשוש כח, אינם רשאים להתענות. ואפילו מי שאינו אלא מצטער מכאב עינים לא יתענה, וכשיבריא יפרע תעניתו, אלא אם כן אכל על פי פקודת רופא שאז אינו צריך לפרוע התענית. וכן מעוברות ומניקות וחולה אפילו אין בו סכנה אינם צריכים לפרוע התענית. אבל הבריאים לא יפרשו מן הציבור. ואפילו מי שבא בדרך וקשה עליו התענית ידחק עצמו ויתענה.

ח.כשחל י"ג אדר בשבת והקדימו התענית ליום ה', אם טעו ואכלו ביום ה', יתענו ביום ו'.

ט.חתן בתוך שבעת ימי המשתה שלו, לא יתענה בצום תענית אסתר. וכן שלשה בעלי ברית, שהם אבי הבן, הסנדק, והמוהל, ביום המילה, פטורים מלהתענות תענית אסתר, אפילו כשחל בזמנו, ואינם רשאים להחמיר על עצמם ולהתענות, שיום טוב שלהם הוא. (יבי"א א/לד)

י.יש אומרים שאם אין "עשרה" מתענים בבית הכנסת, בצום תענית אסתר, אין להוציא ספר תורה לקרות בפרשת ויחל, והשליח ציבור לא יאמר עננו בחזרה, ברכה בפני עצמה, אלא בשומע תפילה, ויש חולקים, והעיקר להלכה שלעניין קס"ת די בו' מתענים. (ואם חל התענית בימי ב' וה', ואין ו' מתענים, יקראו בפרשת השבוע), ולעניין עננו עדיף שיהיו י' מתענים, ואם אין עשרה מתענים, די בששה מתענים כדי לזמר עננו ברכה בפני עצמה. (ילקו"י ה/רפא)

סימן תרפח – כרכים המוקפים חומה

יא.תושב ירושלים שקרא את המגילה בי"ד אדר, יוצא בדיעבד. (יבי"א א/מג סקט"ו. ו/יב סק"ב)

יב.תושב ירושלים הנמצא ביום י"ד באדר בתל אביב, והיה שם מזמן עמוד השחר, (כשעה ורבע לפני הזריחה) יש לו לנהוג כל דיני פורים בתל אביב ביום י"ד, אף אם דעתו לחזור לירושלים. וכשיחזור לעירו ישוב לחוג את הפורים ככל דיניה. אלא שאין לו לברך על קריאת המגילה בליל ויום ט"ו באדר. ואם נסע לתל אביב לאחר עמוד השחר אינו נוהג דיני פורים בתל אביב. ומי שנסע מירושלים לתל אביב ביום י"ד באדר בבוקר ושהה שם עד יום ט"ו באדר בבוקר פטור מלחוג את הפורים בכלל, והחרד לדבר ה' עליו להזהר שלא יעשה כן, שלא יפסיד המצוות היקרות של פורים. ובדיעבד שעשה כן, יקרא המגילה ביום ט"ו בלא ברכה, ויאמר "על הנסים" בתפילה ובברכת המזון, וישלח מנות ביום ט"ו באדר. (ילקו"י ה/שה)

יג.שליח ציבור ירושלמי שהוזמן לקרות המגילה בתל אביב בליל י"ד, אם לן שם וישאר עד למחרת יום י"ד אחר עמוד השחר, רשאי לברך ולקרוא להם המגילה. ואם חוזר באותו ערב אינו רשאי לקרות להם המגילה. ואם אין אחר שיקרא להם המגילה רשאי לקרוא להם, אך טוב יותר שאחד מבני הקהל יברך את הברכות. ושליח ציבור שבא מתל אביב, (בליל ט"ו) אינו רשאי לקרות לבני ירושלים ביום ט"ו אדר. (ילקו"י ה/שו)

יד.כבר פשט המנהג שבמקומות המסופקים באיזה יום לקרות המגילה, שקורין המגילה ביום י"ד וביום ט"ו, ומברכים ביום י"ד בלבד. (יבי"א ו' מילואים לסי' כח)

טו.תושבי שכונת רמות בירושלים, צריכים לקרוא את המגילה השנה (תשנ"ו) בברכה ביום י"ד באדר, כמו תושבי ערי הפרזות. וישלחו מנות איש לרעהו ביום י"ד. וכן בסעודת פורים ומתנות לאביונים. הואיל ויש מגרש פנוי יותר ממיל בין ירושלים לשכונת רמות. וממידת חסידות טוב שיחזרו לקרוא את המגילה בלי ברכה גם ביום

טז.אך אם תתרחב ירושלים ויבנו את המגרש הפנוי בין ירושלים לשכונת רמות, או יקראו המגילה בט"ו. (יבי"א ז/נח)

טז.תושבי רמות הנ"ל ששכחו ולא קראו את המגילה ביום י"ד אדר, יקראוה בט"ו בלא ברכה.

הינדיק

24/04/2011 01:58

סימן תפט – הלכות ספירת העומר

http://www.breslev.co.il/categories/ההלכה_היומית/הלימוד_היומי.aspx?category=19&pageid=1&language=hebrew

א.כתוב בתורה (ויקרא כא סו): וספרתם לכם ממחרת השבת מיום הביאכם את עומר התנופה שבע שבתות תמימות תהיינה, וקיבלו חז"ל שפירוש "ממחרת השבת" הוא מחרת יו"ט הראשון של פסח, ולכן מצות עשה לספור ספירת העומר החל מליל ט"ו בניסן עד גמר שבעה שבועות. ובזמן הזה אין לנו קצירת העומר ולא קרבן העומר, לכן אין מצות ספירת העומר בזמן הזה אלא מדברי סופרים, זכר למקדש. ולפיכך נכון להשמיט מהנוסח של "לשם יחוד" שלפני ספירת העומר את הנוסח: "הרינו באים לקיים מצות עשה של ספירת העומר כמו שכתוב בתורה וספרתם לכם וכו"'. (ילקו"י ה/תיב)

ב.הנוהגים לומר בנוסח "לשם יחוד" שלפני ספירת העומר, ביום האחרון של ספירת העומר את הפסוק "וספרתם לכם וכו' שבע שבתות תמימות תהיינה", יש להם על מה שיסמוכו. ורשאים אחר כך לספור את העומר בברכה, ואין למחות בידם. ומכל מקום לכתחילה נכון להשמיט פסוק זה, ודי לומר "הרי אנחנו באים לקיים מצות ספירת העומר וכו'". (יבי"א ג/כח. יחו"ד ו/כט)

ג.מי שבירך על ספירת העומר, ובעת ברכתו היה סבור שהיום הוא כך וכך לעומר, ולפני שספר נזכר מיד שהיום אינו כך וכך, ימשיך ויספור את העומר, ולא יחזור לברך. (ילקו"י ה/תיד)

ד.במוצ"ש סופרים העומר קודם ההבדלה. וכן כשחל יו"ט האחרון של פסח במוצ"ש, יספרו את העומר קודם ההבדלה. (יבי"א ח"ד חלק אורח חיים סי' כג סק"ח)

ה. מברכים קודם הספירה, כשם שמברכים על שאר מצוות דרבנן. ואם ספר בלי ברכה יצא ידי חובה. (ילקו"י ה/תטו)

ו.טוב לכתחילה שהסופר ספירת העומר, יברך ויספור בלשון שהוא מבין מה שמוציא בפיו. ואף בלשון הקודש יש אומרים שצריך לכתחילה להבין הספירה. ויש חולקין. (יבי"א ה/יב סק"ד)

ז.העומד במקום מטונף ולא יכול לברך על ספירת העומר, יספור בלי ברכה. (יבי"א ו/כט סק"ה. חיו"ד)

ח.נשים פטורות ממצות ספירת העומר. ואם רצו לספור בלי ברכה רשאיות. אבל אינן רשאיות לברך. ועל פי הסוד טוב שהנשים לא תספורנה כלל העומר אף בלי ברכה. (ילקו"י חלק ה' עמוד תטז)

ט.מצוה לחנך את הקטנים לספור את העומר בכל יום, ויש לחנכם לספור עם ברכה כדת. ואפילו אם שכחו לספור יום אחד, יכולים להמשיך לספור בברכה, משום חינוך. (שזה החינוך, שיספרו בכל יום. ילקו"י ה/תיז)

י.קטן שהגדיל ונעשה לבר מצוה בתוך ימי הספירה, אף שהקפיד לספור את העומר בימי קטנותו מדי יום ביומו, יש להורות לו להפסיק מלברך ביום שהגיע לי"ג שנה ויום אחד, וישמע הברכה מהשליח ציבור ויספור בלא ברכה. (יבי"א ג/כז. יחו"ד ג/כט)

יא.מצות ספירת העומר צריכה להיות מעומד. ואם מנה את העומר מיושב יצא, ולכן זקן או חולה שקשה להם לעמוד רשאים לספור לכתחילה מיושב. (ילקו"י ה/תיח)

יב.מצוה על כל אחד ואחד מישראל לספור העומר בעצמו, ומכל מקום אם נתכוין לצאת בספירת השליח ציבור, וגם השליח ציבור נתכוין להוציאו, יצא. (ילקו"י ה/תיח)

יג.המנהג שהשליח ציבור מברך תחילה ומונה את העומר, וחוזרים אחריו כל הקהל ומברכים ומונים את העומר, והוא המנהג הנכון, ואין בזה כל חשש. (ילקו"י ה/תיט. יבי"א ה/יז אות ד')

יד.זמן ספירת העומר בלילה, ואם שכח לספור בתחילת הלילה סופר והולך כל הלילה. ולכתחילה נכון לספור אחר צאת הכוכבים, והוא כשמונה עשר רגעים אחר שקיעת החמה. וכן מנהג המדקדקים במצוות. וטוב שיקבעו סדר לימוד בין מנחה למעריב, כדי שיגיע זמן קריאת-שמע וזמן ספירת העומר. ומכל מקום ציבור שסיימו תפילת ערבית מיד אחר השקיעה, ואינם ממתינים עד צאת הכוכבים, וקיים חשש שחלק מן הציבור ישכח לספור העומר, יכולים לספור בברכה, אבל כל עוד שלא שקעה החמה אין לספור העומר בברכה בשום פנים. ואפילו בערב שבת לאחר קבלת שבת אין לספור קודם השקיעה. (ילקו"י ה/תכא. יבי"א ו/לא. יחו"ד א/כג)

טו.כשסופרים העומר אחר צאת הכוכבים, יש אומרים שנכון לספור מיד אחר קדיש תתקבל של ערבית, אבל המנהג בירושלים לספור אחר עלינו לשבח. ואחר ספירת העומר נוהגים לומר: הרחמן הוא יחזיר לנו וכו', למנצח בנגינות מזמור שיר, ואנא בכח. (ילקו"י ה/תכב)

טז.נחלקו הראשונים אם מצות ספירת העומר היא מצוה אחת המתמשכת על פני ארבעים ותשע יום, וזה מה שנאמר בתורה: תמימות תהיינה, וממילא אם שכח יום אחד חיסר במצוה ואינו יכול לספור. או שמצוה זו היא מצוה בפני עצמה בכל לילה. ולכן לדינא אם לא ספר אפילו לילה אחת, וגם ביום לא ספר, אינו רשאי לברך על ספירת העומר בלילה שלאחר מכן, דספק ברכות להקל. אלא יספור בלי ברכה. וכן אם טעה ומנה מספר אחר, ולא נזכר עד הלילה השני, אינו יכול לספור עוד בברכה. (יבי"א א/כא סק"ו חיו"ד. ג/טז סק"ז. ד/מג סק"ז. מכח)

יז.מי ששכח לספור בלילה, ונזכר ביום וספר בלי ברכה, ממשיך לספור בשאר לילות בברכה. (יבי"א ד/מג)

יח.מנהג נכון בירושלים, לספור העומר בבית הכנסת בשחרית בלי ברכה. (ילקו"י ה/תכד)

יט.מי ששכח לספור ספירת העומר לילה ויום, שהדין הוא שאינו סופר עוד בברכה, ועמד כשליח ציבור בתפילת ערבית, אין לו לספור ספירת העומר להוציא אחרים ידי חובתם, שכל מי שאינו מחוייב בדבר אינו מוציא אחרים ידי חובתם. והדין כן אף באדם נכבד. (יבי"א ח\מו סק"ב)

א.מי שמסופק אם ספר בלילה הקודם את המספר הנכון או לא, וביום לא נזכר, בכל זאת יוכל לספור מכאן ולהבא בברכה. (יבי"א ב/ב סק"ג חיו"ד. ד/מג סק"ג)

ב.וכן אם היה עומד בבין השמשות (אחר השקיעה), ונזכר בבירור שלא ספר אמש ספירת העומר, וגם ביום לא נזכר מזה, יספור מיד הספירה של אמש בלי ברכה, ואחר צאת הכוכבים יספור בברכה. ונכון שבכגון זה יזהר שלא יספור יותר אלא אחר צאת הכוכבים. (יבי"א ד/מג).

נחלקו הראשונים אם מיום שביעי ואילך צריך לספור גם שבועות, או די בספירת הימים, ולכן הטועה בספירת העומר בספירת השבועות, ואת מספר הימים מנה נכון, יכול להמשיך לספור מכאן ולהבא בברכה. דשמא כל יום מצוה בפני עצמה, ואף אם תאמר שכל הלילות הם מצוה אחת, שמא די בספירת הימים. (ילקו"י ה/תכד)

ג.מי שמסופק כמה היום לעומר, ואינו יכול לברר, [כגון שנמצא במדבר או בעיר שאין שם ישוב יהודי], יספור מספק את ב' הספירות בלי ברכה, ולמחרת בלילה לאחר שיתברר לו המספר האמיתי, יספור מכאן ואילך בברכה. (ילקו"י ה/תכד. יבי"א ח/מה)

ד.אונן שמתו מוטל לפניו שפטור מכל המצוות שבתורה, ולא ספר ספירת העומר בלילה, יספור ביום בלי ברכה לאחר קבורת המת, ואז יספור מכאן ולהבא בברכה. וכן חולה שלא ספר את העומר בלילה, יספור ביום בלי ברכה, ואז יוכל להמשיך לספור בברכה. ואם לא ספר גם ביום, יספור מכאן ולהבא בלי ברכה. ויש אומרים שאונן שמסר מתו לחברא קדישא, יוכל לספור בלא ברכה בלילה, ולמחרתו יספור בברכה כרגיל. (ילקו"י ה/תכה)

ה.מי ששאל אותו חבירו אחר השקיעה, כמה הלילה לספירה? ישיבנו: אתמול היה כך וכך לספירה, ומכל מקום אם ענה את המספר של אותו לילה, ולא אמר תיבת "היום" יוכל לחזור ולספור בברכה, אבל אם אמר היום כך וכך, אפילו ענה בלשון לע"ז, אינו יכול לברך על העומר באותו לילה. וכן אם ענה לו "היום כך וכך לעומר", אף על פי שלא כיון בליבו לצאת ידי חובה, מכל מקום אין לו לחזור ולספור שוב בברכה. אולם אם בשעה שענה לחבירו היום כך וכך, נתכוין בפירוש שלא לצאת ידי חובתו בספירת העומר, חוזר וסופר בברכה. (ילקו"י ה/תכה. יחו"ד ו/כט)

ו.הלומד בשולחן ערוך בליל שמיני לספירה, לפני שספר את העומר, וקרא מה שכתוב בשולחן ערוך: וביום השמיני יאמר היום שמונה ימים לעומר שהם שבוע אחד ויום אחד, רשאי לחזור ולספור את העומר בברכה. (יחו"ד ו/כט. ילקו"י ה/תכו)

ז.מי שאמר ביום ל"ב לעומר, אחר שקיעת החמה, שלא יאמרו וידוי כי "הלילה ל"ג בעומר", בכל זאת סופר בלילה ספירת העומר בברכה. (יבי"א ד/מג סק"ט)

ח.מי ששכח לספור את העומר בליל ל"ג בעומר, וביום אמר לחבירו "היום ל"ג בעומר", או שתיקן את השליח ציבור כשבא לומר תחנון, ואמר לו "היום ל"ג בעומר", יוכל לספור אחר כך בברכה, על סמך זה. וכן אם כתב במכתב "היום ל"ג בעומר", יש אומרים שיוכל להמשיך ולספור בברכה. (ילקו"י ה/תכו)

ט.יש אומרים שהכותב "היום טו"ב לעומר" יכול לחזור ולמנות העומר בברכה, שלא יצא ידי חובה בכתיבה זו. ויש חולקים, והמברך יש לו על מה שיסמוך. (ילקו"י ה/תכז)

י.מי ששאל אותו חבירו בזמן הספירה (לאחר צאת הכוכבים) כמה היום לספירה? והשיב לו רק את מספר הימים בלי שינקוב את מספר השבועות, יכול לספור אחר כך בברכה, מטעם ספק ספיקא. (יחו"ד ו/כט)

יא.מי ששכח לספור ספירת העומר בליל שישי, ונזכר לאחר שהתפלל ערבית למחרת, בליל שבת, וטרם שקעה השמש, יספור בלי ברכה, ויוכל אחר צאת הכוכבים של שבת לספור בברכה את ספירת העומר של שבת. (יבי"א ד/מג סק"ח)

יב.בירך על דעת שהיום ארבעה ימים לעומר, וסיים שהם חמישה ימים לעומר, יצא, אפילו אם היה היום ארבעה ימים לעומר.

יג.קודם שקיעת החמה כחצי שעה, לא יאכל סעודה של יותר מכביצה פת (חמשים וארבע גרם), ואפילו התפלל מנחה, כל עוד לא קיים מצות ספירת העומר. ויש מחמירים רק בחצי שעה קודם צאת הכוכבים. ואם התחיל בסעודה עוד קודם לכן (בהיתר) והגיע זמן ספירת העומר, אינו צריך להפסיק סעודתו, ויספור כשסיים הסעודה. אבל אם התחיל באיסור, פוסק וסופר ספירת העומר, ואחר כך ימשיך סעודתו. ויש מתירים לסיים סעודתו, ואחר כך יספור העומר. ומותר לכתחילה לטעום לפני הספירה פירות הרבה, ופת ועוגה פחות מכביצה. (ילקו"י ה/תכז)

סימן תצג – מנהגי ימי ספירת העומר

ג.המנהג בכל המקומות אצל הספרדים, שלא לשאת אשה בימי הספירה, מפסח עד יום ל"ד לעומר בבוקר. וביום ל"ד, מותרים לישא אשה מאותו יום ואילך, ואף ביום ל"ד בבוקר מותר. ומנהג האשכנזים כדעת הרמ"א, לערוך נישואין רק בל"ג בעומר. ואף שבכמה מקומות נהגו כן גם הספרדים, מכל מקום המנהג בארץ ישראל אינו כן. ולפיכך על רושמי הנישואין בכל אתר ואתר להקפיד שלא לרשום זוג לנשואין בימי העומר, אם הם מבני עדות המזרח, אלא החל מל"ד לעומר והלאה, ומיום זה מותר להם לערוך נישואין בכל יום ויום, וכל עדה תחזיק במנהגיה. ובשעת הדחק יעשו הנישואין ביום ל"ג לעומר בערב, אחר צאת הכוכבים של ליל ל"ג לעומר. ובשנה שחל ל"ג לעומר בערב שבת מותר להקדים הנישואין בליל ל"ג בעומר, ליל ששי, לחתן שלא קיים פריה ורביה, ובאופן שיש צורך להקדים הנישואין לערב שבת. (ילקו"י ה/תכח)

ד.אם החתן ספרדי והכלה מבנות אשכנז, או להפך, הולכים בזה אחר העדה של החתן, בין להקל ובין להחמיר. ואם יש חשש שיבואו לידי איסורים, יש להקל. וכשחל ל"ג לעומר ביום ששי, יש להתיר לערוך הנישואין בליל ל"ג לעומר. (יבי"א ה' עמ' שמט. יחו"ד ג/לא)

ה.אפילו למי שטרם קיים מצות פריה ורביה, המנהג להחמיר שלא לערוך לו הנישואין בימי הספירה. ומכל מקום כשיש צורך גדול ושעת הדחק יש להתחשב בנימוק זה להתיר עריכת הנישואין, והכל לפי ראות עיני המורים הבקיאים בהלכה. ואם אפשר טוב לעשות הנישואין בראש חודש אייר. (יבי"א ג/כו סק"ד. ה/לח). ומותר לחתן להסתפר ביום חופתו בתוך ימי הספירה. (שו"ת יביע אומר חלק ה' חלק אורח חיים סימן לח)

ו.יש להמנע משמיעת כלי שיר, אף דרך טייפ, בימי הספירה, מאסרו חג עד ל"ג בעומר.

ז.מותר לעשות אירוסין, הנקראים "תנאים" בימי הספירה, בלי רקודים ומחולות ותזמורת. שריקודים ומחולות ותזמורת אסורים בימי הספירה. וריקודים מעורבים (בנים ובנות) אסורים לעולם, והוא עוון חמור. ואף הנוהגים לשמוע שירה עם כלי שיר דרך הטייפ, יש להחמיר בזה בימי הספירה, עד יום ל"ד לעומר. ומכל מקום בשמחת מצוה הנעשית בזמנה בימים אלה, כגון מילה ופדיון הבן, מותר לשמוע שירי קדש המלווים בכלי נגינה, וכן בכל שמחת מצוה. ומותר להשמיע נעימה בתפילה, או בדרך לימודו. וכל שירה בפה שהיא דרך תשבחות לה' יתברך, מותרת בימים אלו. (ילקו"י ה/תל)

ח.פשט המנהג בכל ספרד שלא להסתפר בימי הספירה עד יום ל"ד לעומר בבוקר, ולאחר מכן מותר להסתפר בכל עת שירצה, והחרדים לדבר ה' נזהרים בזה גם כגילוח הזקן. והמנהג אצל הספרדים שלא מסתפרים ביום ל"ג בעומר בלילה, אלא בל"ד לעומר בבוקר. (יבי"א ח"ג סי' בו. ויחו"ד ח"ד סי' לב אות כ')

ט.יש נוהגים שלא להסתפר ולא להתגלח אלא ביום מ"ט לעומר, ומנהג זה הוא על פי תורת הקבלה, ואינו אלא למצניעים ההולכים תמיד על פי הסוד, אבל מנהג רוב הקהילות להסתפר ביום ל"ד בעומר. ומי שנהג כן ורוצה לבטל מנהגו, יעשה התרה על מנהגו. (ילקו"י ה/תלא)

י.מי שמצטער הרבה כשאינו מגלח זקנו בעומר, וקשה לו להמתין בגילוח הזקן כל כך, יש אומרים שמותר לו לגלח זקנו בראש חודש אייר. והנוהגים לחשוש לצואת רבי יהודה החסיד ואינם מסתפרים כלל בראש חודש, יכולים להתגלח בערב ר"ח אייר. ובשנה שחל ראש חודש אייר ביום ראשון יכולים להתגלח בערב שבת שלפני זה. ויש אומרים שאם מצטער הרבה כשאינו מגלח זקנו בעומר, יש להקל לו לגלח הזקן בכל ערב שבת לכבוד שבת, שבאיסור שאינו אלא מתורת מנהג אפשר להקל במקום שיש צער. אך טוב וראוי מאד להחזיק במנהג זה שלא לגלח גם הזקן. (ילקו"י ה/תלא. יבי"א ב/טז חאהע"ז. חזו"ע א' עמ' כב)

יא.בשנה שחל ל"ג לעומר בער"ש, מותר להסתפר בל"ג בעומר לכבוד שבת, ואם לא יוכל להסתפר בער"ש יכול להקל במקום צורך להסתפר בליל שישי. (יחו"ד ד' עמ' קעט)

יב.אם חל ברית מילה בתוך ימי הספירה, מותר לאבי הבן ולסנדק ולמוהל להסתפר ולהתגלח באותו יום, הואיל ויו"ט שלהם הוא. ויש להקל בזה אף ביום שקודם למילה סמוך לערב קודם הליכתם לבית הכנסת. (שם)

יג.נהגו הנשים להימנע מעשיית מלאכה מפסח עד עצרת משקיעת החמה ואילך, ויש אומרים שאינן אסורות אלא עד אחר שיספרו העומר. ומכל מקום אין למחות בנשים שנהגו לארוג ולתפור בזמנים הנ"ל, שהכל תלוי במנהג, ואין בזה שום חיוב כלל, ומי שלא נהג לא נהג. (ילקו"י ה/תלג)

יד.יש נוהגים בימי הספירה שלא ללבוש שום בגד חדש, כל שאילו לבשו בשאר ימות השנה היה צריך לברך עליו שהחיינו. ואפילו לתקן ולתפור בגדים חדשים נוהגים איסור. ויש מקילין בזה, וטוב לחוש לזה ממידת חסידות. וכשיש צורך יש להדר ללבוש הבגד החדש בשבת שבתוך ימי הספירה, ויברך עליו שהחיינו. וכן במקום שמחת בר מצוה, או ברית מילה. (יבי"א גטו. יחו"ד א/כד)

טו.יש להקל לברך שהחיינו על פרי חדש בימי הספירה, בין בחול בין בשבת. ואף מי שנהג להחמיר שלא לברך שהחיינו בימי הספירה על פרי חדש, יוכל לבטל מנהגו אף בלי התרה, אפילו אם היה יודע שהוא חומרא. (שם)

טז.גם במקומות שנהגו איסור לתפור בגדים חדשים בימי הספירה, מותר לתקן ולתפור ולקנות מלבושים חדשים בימי הספירה לחתן העושה נישואין בל"ג בעומר, למנהג אשכנז, או ל"ד בעומר למנהג ספרד. וכל שכן אם החתן לא קיים מצות פריה ורביה. (יבי"א ג/כו סק"ד)

יז.מותר להיכנס לדירה חדשה, ואף לדירה לשם הרווחה, בימי ספירת העומר. ומותר גם לסייד הדירה, או לעשות טפטים לנוי בדירתו. ויכול לברך שהחיינו בימי העומר על כניסתו לדירה החדשה, בלבישת בגד או פרי חדש, אולם בעת חנוכת הבית אין לשמוע שירים מכלי שיר, אף מטייפ, עד ל"ד בעומר. (יחו"ד ג/ל)

יח.יש נמנעים מלצאת לדרך בימי הספירה, ואין להקפיד בזה בפרט במקום צורך. (ילקו"י ה/תלד)

יט.יום ל"ג בעומר הוא יום שמחה וחדוה לכבוד התנא רשב"י, ויש לזה סימוכין בפוסקים, ולכן נוהגים לערוך לימוד בליל ל"ג בעומר במנין, וללמוד שבחי רשב"י המפוזרים בש"ס ובזוהר הקדוש. ויש נוהגים ללכת על קבר רשב"י במירון, וההולכים למירון יתרחקו מקלות ראש וכדומה, ובמקום גילה שם תהא רעדה. ובזמננו טוב יותר לבקר אצל ציון קבר רשב"י בזמן אחר, כי בעוה"ר בזמן האחרון אין הצניעות נשמרת במקום זה בל"ג בעומר. ומלבד כל זה יש נוהגים לשחוט שם בהמות ולאכול, מבלי לבדוק אם השוחט הוא בר סמכא, וגס רבו המכשולות בענין הניקור מחלב דאורייתא שהוא איסור כרת, ושומר נפשו ירחק משם ביום זה. וימי פטירת שאר צדיקים אינם ימי שמחה כיום ל"ג בעומר, אלא הם ימי תענית וצער. (יבי"א ג/יא. יחו"ד ה/לה)

.מה שיש נוהגים לקחת את ילדיהם הקטנים למירון, בל"ג בעומר, כדי לגזוז ולספר את שערות ראשם (תספורת ראשונה), בגיל שלש שנים, סמוך לקברי התנאים הקדושים רשב"י ורבי אלעזר בנו, יש סימוכין למנהג זה בהלכה, ואף בבית הכנסת מותר לעשות כן. (יחו"ד ה/לה)

הינדיק

05/05/2011 00:45

סימן רמ – הלכות כיבוד אב ואם

א. נאמר בתורה: "כבד את אביך ואת אמך". והיא מצות עשה מן התורה לכבד את אביו ואת אמו. וצריך ליזהר מאד בכבוד אביו ואמו ובמוראם, ששקל הכתוב אותן ככבוד המקום ומוראו. ואמרו חכמים שלשה שותפים יש לו לאדם, הקדוש ברוך הוא, אביו ואמו, בזמן שאדם מכבד את אביו ואת אמו, אומר הקדוש ברוך הוא מעלה אני עליהם כאילו דרתי ביניהם וכבדוני. וחיוב גדול על כל יודע ספר לקבוע שיעור בהלכות אלה ולהיות בקי בהם, לגודל חומרת המצוה.

ב. אין גבול למצות כיבוד אב ואם, שהיא מצוה יקרה, וכל המרבה לכבד את הוריו הרי זה משובח. והמקיים מצות כיבוד אב ואם זוכה לאריכות ימים ושנים בעולם הזה ובעולם הבא, לעושר ולהצלחה בשאר עניניו. ויזכה שבניו ובנותיו יכבדו אותו ויראו ממנו גם לעת זקנותו. והמקיים מצוה זו בארץ ישראל גדול שכרו יותר מן המקיימה בחוץ לארץ.

ג. צריך שכל אחד יאהב את הוריו כגופו [זוהר הקדוש]. ויכבדם מתוך הוקרה והערכה לאיזו מעלה טובה שיש בהם. וכאשר הוריו ישלחוהו לאיזו שליחות, מצוה לרוץ בזריזות.

ד. כשם שמתן שכרה של מצוה זו מרובה כך עונשה מרובה. והמצער את אביו או אמו גורם לסלק ממנו השכינה וגזרות קשות באות עליו, ולוקה ביסורין. ואף אם תשחק לו השעה בעולם הזה, יפרעו ממנו לעולם הבא.

ה. מי שאין לו אב ואם יקיים מצות כיבוד במה שמכבדם לאחר מותם. וראוי שיכבד זקנים ותלמידי חכמים, או אחיו הגדול, כענין שהיה לו לכבד את אביו ואמו. וכן יכבד את השבת בכסות נקיה, ויעשה ספרים יפים בתיקון יפה. וגם יכבד את רבותיו, ויירא מהם ומהחכמים, כענין כיבוד אב ואם ומורא אב ואם, ויכבד את הגדולים ויירא מהם ואת מוכיחיו, ומעלין עליו כאילו קיים כיבוד ומורא אב ואם. וישתדל להוכיח לבני אדם שיש להם אב ואם ואינם מכבדים אותם כראוי, ועל ידי זה הרי הוא כאילו מקיים מצות כיבוד אב ואם.

ו. אף על פי שמצות כיבוד אב ואם היא מצוה יקרה שצריך ליזהר בה מאד, מכל מקום אין בית דין כופין על מצוה זו, משום שכל מצות עשה שמתן שכרה בצדה אין בית דין כופין עליה. ולפיכך אף-על-פי שמצוה על היתומים לפרוע חוב אביהם, אם לא הניח להם אלא מטלטלין, אין בית-דין כופים אותם לפרוע חוב אביהם, שמצות כיבוד אב ואם היא מצות עשה שמתן שכרה בצדה שאין בית דין מוזהרים עליה. ויש אומרים שמכל מקום אם הבית דין רוצים לכופם הרשות בידם, רק שאינם מוזהרים לכופם, ויש חולקים ואומרים שאין רשות לבית-דין לכופם על מצות כיבוד אב ואם, או לשלם חוב אביהם.

ז. בן שמבזה את אביו או את אמו, או שאינו מקיים מצות מורא, מצוה על הבית-דין להוכיחו ולכופו על כך.

ח. המקיים מצות כיבוד אב ואם אינו מברך על מצוה זו, מכמה טעמים.

ט. יש אומרים שמצות כיבוד אב ואם נחשבת בכלל המצוות שבין אדם למקום, ויש אומרים שהיא בכלל המצוות שבין אדם לחבירו, ויש בזה כמה נפקא מינה לדינא.

י. יש אומרים שאם אדם עבר על מצות כיבוד אב ואם [בלא שיצער את אביו] מלבד מה שמתוודה על כך ביום הכפורים צריך גם לבקש מהם סליחה ומחילה בערב יום הכפורים, ככל המצוות שבין אדם לחבירו שאין יום הכפורים מכפר עד שירצה את חבירו. ויש חולקים ואומרים שמצוה זו היא בכלל מצוות שבין אדם למקום ויום הכפורים ותשובה מכפרת גם בלי שיבקש מהם מחילה וסליחה. והעיקר כסברא ראשונה.

יא. המקיים מצות כיבוד אב ואם יש אומרים שאינו צריך לכוין לשם מצוה, דאף דקיימא לן דמצוות צריכות כוונה, מכל מקום במצוות שבין אדם לחבירו מצוות אינן צריכות כוונה. ויש חולקים ואומרים שמצות כיבוד אב ואם היא גם מצוה שבין אדם למקום, וצריך לכוין בה לשם מצוה.

יב. הנמצא בבית האסורים או בכל מקום שיש בו ריח רע, ונזדמן לידו לקיים מצות כיבוד אב ואם, יקיים המצוה בלא כוונה, אחר שאי אפשר לכוין לשם מצוה במקומות המטונפים, ובפרט שיש אומרים שמצות כיבוד אב ואם היא מצוה שבין אדם לחבירו שאין צריך לכוין בה לשם מצוה.

יג. מצות כיבוד אב ואם שייכת במעשה, דיבור, ובמחשבה. במעשה, להאכילו להשקותו לכסותו להלבישו ולהכניסו ולהוציאו. והיינו אם אין הוריו יכולים לעשות פעולות אלה בעצמם, שחייב הבן לשרתם, או לדאוג שישרתו אותם. וכן חייב לשמשם בדברים שהשמשים משמשים בהם את הרב.

יד. חייב אדם לכבד את אביו ואמו גם בדברים שאינם מצרכי הגוף ממש, וכגון לערוך עבורם קניות, לנקות הבית ולבשל, ולהביא להם תרופות בעת הצורך.

טו. אם אביו שולח אותו לערוך קניות בשוק במקום שיש שם נשים בבגדי פריצות וכדומה, והוא יכול לקנות אותו דבר במקום אחר שאין שם פריצות, אינו צריך לשמוע לאביו בזה.

טז. תלמוד תורה גדול מכיבוד אב ואם, ולכן מי שהוריו דורשים ממנו ללמוד בישיבה תיכונית, אינו חייב לשמוע בקולם, ויעדיף ללמוד בישיבה קדושה, שעוסקים בה בתורה במשך כל שעות היום. ואין בזה ביטול מצות כיבוד אב ואם, שגדול תלמוד תורה יותר מכיבוד אב ואם, וכמו ששנינו "ותלמוד תורה כנגד כולם". ובפרט שעל ידי שילמד בישיבה קדושה, וכל עסקו יהיה רק בתורה, תהיה לו הצלחה גדולה יותר בלימודו, והמציאות מוכיחה שבענין תלמוד תורה בבקיאות ובפלפול ובסברא, יש הצלחה רבה בישיבות שכל עסקם רק בתורה, מאשר בישיבות תיכוניות שעוסקים גם בדברים אחרים. ומכל שכן אם בתחילת לימודו לומד גם לימודי חול. ומכל מקום אם הדבר אפשרי נכון להשתדל לעשות כן על ידי השפעה של רבנים חשובים ותלמידי חכמים על ההורים ולפייסם בדברים, כדי שהדבר ייעשה גם ברצונם, ולהודיעם גודל מצות תלמוד תורה.

יז.בן הרוצה ללמוד בישיבה מחוץ לעיר ועל ידי כך יתבטל ממצות כיבוד אב ואם, והוריו מתנגדים לכך, והבן סבור שבישיבה שמחוץ לעיר ילמד יותר בהתמדה, או שילמד שם בדרך נכונה ובסברות ישרות,

בודאי שאינו חייב לשמוע בקול הוריו, כי אין אדם לומד אלא במקום שליבו חפץ, ותלמוד תורה כנגד כולם.

יח.מי שהיה עוסק בתורה ונזדמן לפניו מצות כיבוד אב ואם, יעשה המצוה ויחזור מיד לתורתו. אבל אם קיום מצות כיבוד אב ואם מונע ממנו את עצם תלמודו, ובגלל קיום מצוה זו נמנע ממנו מללמוד בישיבה או לקבוע עיתים לתורה, יניח כבוד אביו ואמו ויעסוק בתורה, שגדול תלמוד תורה יותר מכיבוד אב ואם. וכן אם האב קורא לבנו שלומד מחוץ לעיר שיבוא לשמשו יום אחד, אין לבן לבטל תורה ולבוא מעיר לעיר כדי לטפל באביו. ואמנם אם האבא מבקש מבנו הנמצא באותה עיר שיטפל בו באופן חד פעמי, ועל ידי כך הבן יצטרך לבטל את השתתפותו בשיעור תורה קבוע, אם אי אפשר לקיים מצות זו על ידי אחרים, יבטל מלימודו ויעסוק בכבוד אביו, אחר שמצוה זו הגיעה לידו. ומיד אחר שיסיים את העסק בכבוד אביו, יחזור לתלמודו.

יט.מה שאמרנו שאדם חייב להאכיל ולהשקות את אביו, וכן חייב להלבישו ולכסותו וכו', כל זה הוא מכספו של אב אם יש לו. אלא שהבן צריך לטרוח למענם. אבל אין הבן חייב להוציא הוצאות מכספו כדי להאכיל ולהשקות ולהלביש את הוריו. ואם אין לאב מה לשלם עבור אכילה ושתיה וכדומה, ולבן יש, כופין אותו וזן ומפרנס את אביו מדין צדקה לפי עושרו. אך אינו חייב לחזר על הפתחים כדי לאסוף צדקה בשביל לפרנס את אביו ואמו, או לקחת חובות בעבורם. אלא יכבדו בגופם וישמש אותם.

כ.אם האב מבקש מבנו שיבטל ממלאכתו כדי לשרתו, או לצורך עשיית סידורים בשבילו, והבן משער שיתכן שמשום כך יפוטר מעבודתו, או שיפסיקו את לימודיו בכולל, אינו חייב בכך אלא אם כן יש לו מזון לשלשים יום, אבל אם יש לו מזון רק לאותו היום, ואין לו מזון לשלושים יום, אינו חייב לשמוע לאביו. ובפרט בדבר שאינו גוף הכיבוד ממש.

http://www.breslev.co.il/categories/ההלכה_היומית/הלימוד_היומי.aspx?category=19&pageid=1&language=hebrew

הינדיק

17/05/2011 22:59

סימן רמ – הלכות כיבוד אב ואם (המשך)

http://www.breslev.co.il/articles/הלכות_כיבוד_אב_ואם/הדף_היומי_ההלכה_היומית/הדף_היומי.aspx?id=4085&language=hebrew

א.אם יש לבן לסעודתו לחם ובשר, ולאביו אין, לא יאכל בשר, אלא יקנה לחם בעדו ובעד אביו.

ב.אם יש לבן ממון, ולאב אין, והבן מפרנס את אביו ואמו בתורת צדקה, חייב לשלם עבורם גם בשביל בגד ללבוש, ועבור תרופות ותשלום לרופאים, כפי הצורך שיש להוריו. וכן חייב לשלם את המסים שמחייבים את אביו, כגון מסי עיריה וכדומה, כשם שחייב לזונו. [כל שיש לו ממון ונותן מתורת צדקה].

ג.אף על פי שאין לו לאדם לעסוק בצרכיו קודם התפילה, מכל מקום מותר לו לקנות דברי חלב ומאכל לצורך אביו ואמו, אם אי אפשר לאחר התפילה.

ד.אם היתה אמו מאלו שאין בעלה חייב לפרנסה, חייב בנה לפרנסה. וכן אם יש לאב נכסים ואינו רוצה לפרנס את האם, ואין הבית דין יכולים לכופו, כגון שהוא גבר אלים וכדומה, מחוייב הבן לפרנס את האם משלו.

ה.אם יש לאדם משרה עם משכורת קבועה, ויש לו הנחוץ לו, נחשב בגדר יש לו.

ו.כשאין לאב או לאם ממה להתפרנס, והבנים מפרנסים אותם [כשיש להם], מחשבים לפי ממונם של הבנים כמה כל אחד יתן לצורך פרנסת ההורים. [או עבור התשלום למושב זקנים ובית חולים]. וכשיש בנים עשירים ובנים עניים, הבנים העניים פטורים מלסייע לעשירים בפרנסת ההורים, וגם בחלק שהוא מדין צדקה אין צריכים להשתתף.

ז.אדם שפירנס את הוריו מכספו, ויש להם נכסים, מותר לו לאחר פטירתם לגבות מנכסיהם מה שהוציא לפרנסתם.

ח.אם אין אפשרות לאב להתפרנס, ולבן יש אפשרות לפרנס את הוריו מכספו, לא יפרנסם מכספי צדקה שלו, מכיון שמבזה בזה את הוריו, ואפילו אם אינם יודעים שזה כספי צדקה, גם כן לא יעשה כן. אבל אם אין לבן אפשרות לפרנס את הוריו מכספו, יכול לפרנסם מכספי צדקה שיש לו.

ט.אם אין לאב ממה להתפרנס, וגם הבן אין לו כדי לפרנסם, אך יש לבן כספי מעשר, חייב לפרנסם מכספי מעשרות.

י.אם יש חובות לאב, שאחרים חייבים לו, וזולת זה אין לו כלום, אבל אין האב רוצה לקחת החובות, באופן כזה אין כופין את הבן לזון את אביו מכספו.

יא.אם האב חוסך את כספו וחי חיי דחקות, או שאינו רוצה לעבוד למרות שיש לו הצעות עבודה, אין הבן מחוייב ליתן לו כלום.

יב.אם יש לבן דירה פנויה, אינו חייב להושיב בה את אביו חינם אין כסף, כל שיכול להשכיר או למכור את אותה דירה. ואמנם אם אין לאב כסף כדי לשכור דירה, ולבן יש, כופין אותו מדין צדקה לדאוג לאביו למקום דיור הגון.

יג.יש אומרים שאם האב ביקש מבנו שיבוא אליו להאכילו ולהשקותו או לעשות לו שאר צרכיו, צריך האב לשלם לבן הוצאות הנסיעה, מאחר שאין חיוב לכבד את אביו משל הבן. ויש חולקים ואומרים דכל היכא שהבן יכול להגיע בלי להוציא הוצאות, [דהיינו בלא נסיעה], אינו יכול לבקש דמי הנסיעה מאביו. ורק אם המקום רחוק שקשה לילך לשם בהליכה רגלית בזה רשאי לבקש מאביו ההוצאות.

יד.אב שפטר את בנו מלזון אותו, ועשה קנין בתקיעת כף וכתב שטר לפוטרו מעתה ועד עולם, ויש לבן אפשרות לזון את אביו ולאב אין, אפילו הכי כופין אותו ונותן צדקה לאביו.

טו.הנשבע שלא יכבד את אביו ואת אמו, הוי שבועת שוא, וחשיב כנשבע על מה שכתוב בתורה, ואין שבועתו חלה.

טז.עיקר הכבוד שיכבד את אביו הוא שינהג בדרך הישרה, ועל ידי כך ישבחו את הוריו שילדו בן כמותו, ויזהר מלהתקוטט עם בני אדם, כדי שלא יבזו את הוריו.

יז.חייב אדם לעסוק בכבוד אביו ואמו אף כשלא ציוהו לכך. ואפילו אם אחרים ישמשו את הוריו והם אינם חסרים דבר, מכל מקום עליו המצוה לכבדם.

יח.מצות כיבוד אב ואם הרי היא ככל מצות עשה, שמועיל לעשותן על ידי שליח. ומכל מקום גם בכיבוד אב ואם אנו אומרים מצוה בו יותר מבשלוחו. ואפילו אם הבן תלמיד חכם ישתדל לעשות המצוה בעצמו, אך אם אביו מצוה עליו לשרתו, והדבר קשה על הבן מאיזו סיבה, רשאי לכבדו על ידי שליח, ויוצא ידי חובת המצוה. אלא אם כן ההורים מקפידים שדוקא הבן ישמשם, שאז חייב הוא לשמשם בכבודו ובעצמו.

יט.בעת זקנותם של אביו ואמו לכתחילה לא ישלחם למושב זקנים, אלא יכניסם לביתו והוא ובני ביתו יטפלו בהם. אך אם הדבר יגרום שהמקום יהיה צר ויפריע לשלום בית, או שלתועלת הוריו עדיף שיהיו במושב זקנים, או שהבן מתגורר בעיר אחרת [כפי המבואר להלן], עדיף שישלחם למושב זקנים. וכן אם אין האב חפץ לישב בביתו של הבן, חייב הבן ליתן לו מעות למזונו, כל היכא שאין לאב ויש לבן.

כ.בדיבור כיצד, היה הבן צריך לאיזה דבר בעיר, ויודע שימלאו את בקשתו לכבודו של אביו, אף על פי שיודע שגם כן יעשו בשבילו לא יאמר עשו לי דבר פלוני בשבילי, אלא יאמר עשו בשביל אבא כדי לתלות הכבוד באביו. ודוקא כשאומר עשו לי דבר פלוני בשבילי, בזה יש קפידא שצריך לתלות הכבוד באביו ולא בעצמו, אבל אם אינו אומר עשו בשבילי אלא מבקש סתם, אין צריך שיאמר עשו בשביל אבא.

חזור לדף הבית של הדף היומי – ההלכה היומית

הינדיק

02/08/2011 02:06

משנכנס אב ממעטים בשמחה אנחנו בימי בן המצרים ימים של דין .

לכל מי שרוצה לדעת מה המשמעות מבחינה הלכתית ימי חודש אב מראש חודש ועד ט באב יכול למצוא פה את ההלכות הקשורות לחודש אב

וב"ה לא נצטרך אותם וימים אלה יהפכו לימי חג ושמחה עוד בימנו……

http://www.breslev.co.il/categories/הדף_היומי_ההלכה_היומית/הדף_היומי.aspx?category=19&pageid=14&language=hebrew

סימן תקנא – דינים השייכים מראש חודש אב (המשך)

משנכנס אב ממעטים בשמחה. וישראל שיש לו דין ודברים ותביעה משפטית עם גוי, יתחמק מלהתדיין עמו בימי פורענות אלה, ולאחר עשרה באב יתדיין עימו. (שם)

טו.מראש חודש אב עד התענית ממעטים במשא ומתן של שמחה, כגון קניית צורכי חופה, ותכשיטי כסף וזהב, ותפירת בגדים חדשים, ובמיוחד לצורך נישואין. וכל זה כשאפשר להכין ולקנות צרכי חופה הללו לאחר תשעה באב, אבל אם יום הנישואין נקבע מיד לאחר תשעה באב, מותר, אם הוא בחור רווק שטרם קיים מצות פריה ורביה. ואפילו אם יש שהות לקנות צורכי חופה ולהכינם לאחר תשעה באב, אם יש חשש שיתייקרו לאחר מכן, מותר לקנותם בימים אלו. והוא הדין לרהיטים חדשים שנקנים לצורך הנישואין. (ילקו"י ה/תקנח)

טז.אפילו שלא לצורך נישואין היה נכון למעט בפרקמטיא ושאר משא ומתן, אלא שהמנהג להקל בזה. (ילקו"י ה/תקנט)

א.ממעטים בבנין של שמחה, מראש חודש אב עד תשעה באב, כגון הבונה בית חתנות לבנו, ויש שהות לבנותו אחר תשעה באב. והוא הדין לכל בנין שאינו לצורך מקום מגורים אלא ליופי ולהרווחה בעלמא שאסור לבנותו בימים אלה. וכן אסור לבנות בנין מצויר ומכויר. אבל מותר לבנות בית חתנות לבנו כשהוא לצורך דירת החתן והכלה, אם הנישואין עומדים להתקיים מיד אחר תשעה באב, והחתן עדיין לא קיים מצות פריה ורביה. (שם)

ב.בנין בית כנסת, אפילו בציור וכיור מותר, כיון שהוא לצורך מצוה דרבים. (שם)

ג.יש להחמיר שלא לסייד או לצבוע את חדרי הדירה מר"ח אב, עד התענית. (ילקו"י ה/תקנט)

ד.מותר להתחיל בבניית בנין לצורך דירה, גם אחר ראש חודש אב, וגם קבלני בנין שבונים דירות ושיכונים, מותר להם להתחיל לבנות גם אחר ר"ח אב, עד התענית, אף שעושים זאת כדי להרויח ממון מהבניה. אבל עבודות סיוד וצבע יש להימנע בימים אלה. ומכל מקום קבלן שקיבל עבודה של ציור וכיור מלפני ראש חודש אב, ואם לא יסיים מלאכתו יהיה צפוי להפסד ממון, יש מקום להתיר לו להמשיך בעבודתו, אך יעשה שאלת חכם בכל מקרה. (ילקו"י ה/תקנט)

ה. מותר לבנות מעקה אפילו ביום תשעה באב, הואיל ויש בו מצוה למנוע סכנה. (רוח חיים)

ו.אף על פי שמן הדין מותר לערוך נישואין למי שלא קיים מצות פריה ורביה, אפילו אחר ראש חודש אב, מכל מקום כבר נתבאר שאין נוהגים לישא אשה בימים אלו, שאין זה סימן טוב. ובחו"ל שנוהגים לעשות קידושין אף שלא בשעת החופה, מותר לקדש בימים אלה, בלי סעודה. ויש מתירים בזה למי שלא קיים פריה ורביה גם בסעודה. וטוב להחמיר. ופירות ומגדנות ומיני מתיקה מותר בודאי. ואפילו אם עושים תנאים על ידי קנין בלבד, וכמנהגינו שאין מקדשים אלא בשעת החופה, נכון להמנע מסעודה. ואסור לעשות ריקודים ומחולות ולנגן בכלי שיר לכבוד האירוסין, אבל לשורר בפה שירים ותשבחות להשם יתברך מותר. וכשיש ברית מילה בימים אלה, מותר להביא מנגנים בכלי שיר, ואפילו בשבוע שחל בו תשעה באב, וכן בשעת הסעודה. אבל בלילה שלפני יום המילה שעושים לימוד "ברית יצחק", אין להתיר זולת שירה בפה, החל מי"ז בתמוז. (ילקו"י ה/תקס)

ז.כבר נתבאר, שאין לאסור מן הדין שירה בפה בימי בין המצרים, ומכל שכן בשבתות שבימים אלה שיש להתפלל בנעימה. וכן מותר לומר פזמונים ושירות ותשבחות בניגון ערב, אפילו בתשעה באב שחל בשבת ונדחה ליום ראשון. ומכל מקום טוב להמנע מלשורר בפה בימות החול, מי"ז בתמוז עד ט' באב, וכן בבתי ספר או בגני ילדים לכתחילה לא ילמדו את הילדים שירים ומנגינות בימים אלה, אף שמעיקר הדין מותר שירה בפה. (שם תקפא)

ח.מותר מן הדין לספרדים, להסתפר ולהתגלח בימי בין המצרים, ואף אם לומדים בישיבות של יוצאי אשכנז, מותר לספרדים להסתפר ולהתגלח גם בימים אלו. ומכל מקום אם רצו להחמיר שלא להסתפר ולהתגלח מי"ז בתמוז, כדי שלא לשנות ממנהג חבריהם בישיבה, תבוא עליהם ברכה, אך יאמרו שנוהגים כן בלי נדר. (יחו"ד ד/לו. ג/לט. יבי"א ג/לא סק"ה)

ט.אף הנוהגים שלא להסתפר מי"ז בתמוז, אם ירצו להקל לגלח את זקנם מפני צערם, בערב שבת חזון, יש להם על מה שיסמוכו. (יביע אומר חלק ג' סימן לא אות ה)

י.אחר התענית מותר להסתפר ולכבס מיד. ויש נוהגים להזהר בזה עד יום עשירי באב בחצות. (ילקוט יוסף חלק ה', מועדים, עמוד תקפו)

יא.בשנה שחל ראש חודש אב בשבת, נוהגים אצלינו להפטיר שמעו דבר ה' כפי המקובל להפטיר בשבתות בין המצרים, בתלתא דפורענותא, ואחינו האשכנזים חלוקים בזה במנהגם, ובכל מקום יעשו כמנהגם. ונכון שבסיום ההפטרה יאמר המפטיר פסוק ראשון ופסוק אחרון מהפטרת "השמים כסאי" שיהיה היכר ברור גם לראש חודש. (שו"ת יחוה דעת ח"ד סי' לה)

דין אכילת בשר מראש חודש אב

ד.המנהג בירושלים ת"ו, שאין אוכלים בשר מיום ראש חודש אב עד יום עשרה באב, ועד בכלל. ובראש חודש עצמו מותר לאכול בשר. ויש מחמירים גם בראש חודש. (יחו"ד א/מא)

ה.מותר לאכול בשר אחר ראש חודש אב בסעודת מצוה, כגון בסעודת ברית מילה. וכל הקרובים של בעל הברית ריעיו ואוהביו הקרואים לסעודה רשאים לאכול שם בשר, אבל סתם בני אדם שהולכים שם אך ורק למטרה זו של אכילת בשר למלאת תאוותם, הרי הם כעושים מצוה הבאה בעבירה. (שם)

ו.המוהל והסנדק ואבי הבן רשאים לאכול בשר בכל סעודותיהם שביום המילה, אפילו כשאוכלים לבדם בביתם. ובליל המילה אין הסעודה נחשבת לסעודת מצוה שיהיה מותר לאכול בה בשר. (שם)

ז.מילה שלא בזמנה שנעשית מיד כשהתינוק נתרפא ונתאפשר למולו, מותר לאכול בשר בסעודת המילה, אבל אם לאחר שנתרפא התינוק דחו את המילה בכוונה לאחר ראש חודש אב, כדי שיוכלו לאכול בסעודה בשר, הואיל ועבירה היא בידו של אבי הבן שהשהה את הברית, אין לאכול בשר באותה סעודה. (שם)

ח.תלמיד חכם שרגיל לעשות תמיד סעודה כשמסיים מסכת, מותר לו לאכול בשר בסעודת הסיום כשסיים המסכת בשבוע שחל בו תשעה באב. ורשאים כל הקרואים משום קירבה או ריעות לאכול שם בשר, מפני שהיא סעודת מצוה. ואפילו מי שלא למד עמו יכול להשתתף בסעודה. וכל שכן המחזיקים בידו בממונם והוצאות הסעודה. (יחו"ד א/מ)

ט.יש נוהגים שלא לאכול בשר בסעודת מצוה, אלא דגים וכיוצא. וכשאין מנהג ידוע יש להקל. (ילקו"י ה/תקסט)

י.תלמיד חכם שאינו רגיל לעשות סעודה כשמסיים מסכת, ורק בשביל אכילת בשר בשבוע שחל בו תשעה באב עושה סעודה, אין להקל. וכן אם סיים המסכת ומשאיר בכוונה קטע לתוך שבוע שחל בו תשעה באב, אין להקל. (שם)

יא.המסיים מסכת משניות עם פירוש רבנו עובדיה, בהבנה ובעיון, יש להקל לאכול בשר בסעודת הסיום, רק למי שלמד בעצמו מסכת המשניות, בין יחיד בין ציבור שלמדו המסכת. אבל יחיד שלמד מסכת משניות, אין ראוי להזמין גם אחרים שיאכלו עמו בשר וישתו יין. (שו"ת יחוה דעת חלק א' מ)

יב.המשתתפים בסעודת סיום או סעודת מצוה, אינם צריכים לעשות התרה על מנהגם הקודם, שהרי אין כוונתם לבטל מנהגם כליל, אלא רק במקום סעודת מצוה. (יבי"א ב/ל מק"י)

יג.בשר שנשאר מסעודות שבת חזון, או סעודות ראש חודש אב, יש אומרים שמותר לאוכלו לאחר מכן. ויש אוסרים. ואין למחות במקילים שיש להם על מה שיסמוכו, ובלבד שלא יערים לבשל יותר מדי לשבת בכוונה להותיר לצורך החול. ואפילו למי שמחמיר שלא לאכול בשר שנשתייר מסעודות שבת, מותר לו לאכול בשר זה במוצאי שבת, בסעודה רביעית, באופן שלא עשו זאת בהערמה. (יבי"א ג/ז חו"מ)

יד.בשר הנשאר ליום ראשון מותר ליתנו לקטנים שהגיעו לחינוך, אבל לבשל בשר בימות החול לצורך תינוקות שהגיעו לחינוך אין להתיר. וכל שיודעים ומבינים ענין חורבן בית המקדש וגלות השכינה נחשבים הגיעו לחינוך לענין זה, אבל קטנים שאינם יודעים להתאבל על ירושלים מותר להאכילם בשר בשבוע שחל בו תשעה באב. (ילקו"י ה/תקע)

טו.תינוק חלש קצת אפילו הגיע לחינוך מותר להאכילו בשר בשבוע שחל בו תשעה באב. (יביע אומר חלק ד' חיו"ד סימן ד'. וחלק ג', חיו"ד סימן ג')

טז.בשר עוף הרי הוא כבשר בהמה, ואין לאכול ממנו מיום ראש חודש אב עד תשעה באב. ומי שאי אפשר לו בלי בשר מטעמי בריאות, על כל פנים יאכל בשר עוף, שלא היו מקריבים ממנו בבית המקדש, ועוד שאין שמחה אלא בבשר בהמה. (ילקו"י ה/תקעא)

יז.בשר שימורים שבקופסאות וכן בשר מלוח וקפוא דינם כבשר טרי לענין זה. אבל דגים מותרים. (ילקוט יוסף חלק ה', מועדים, עמוד תקעא)

יח. תבשיל שנתבשל בו בשר שאין בו שומן, מעיקר ההלכה מותר, אבל נהגו להחמיר. אבל תבשיל שנתבשל בקדירה של בשר בת יומא ואין בשר בתבשיל עצמו, מותר. ואפילו לכתחילה מותר לבשל בקדירת בשר בת יומא ולאכול מהתבשיל. (שם)

יט.בערב שבת חזון מותר לטעום התבשיל אף על פי שיש בו בשר ושומן, הואיל ויש מצוה בטעימת התבשיל לכבוד שבת. והמחמיר תבוא עליו ברכה. (שם)

כ.חולה אף על פי שאין בו סכנה מותר לו לאכול בשר בשבוע שחל בו תשעה באב, שבמקום חולי לא גזרו חכמים. ויולדת תוך שלשים יום גם כן מותרת באכילת בשר. וכן מינקת שהתינוק שלה חלש ואם תימנע מאכילת בשר בימים אלה יוכל הדבר להשפיע על בריאות התינוק לרעה, יש להתיר לה לאכול בשר. ואפילו במקום קצת חולי אפשר להתיר אכילת בשר. (ילקוט יוסף חלק ה' עמוד תקעב)

כא.חולה שכבר נתרפא, ועל פי עצת הרופאים יצא למקום הבראה, מותר לו לאכול בשר בימים אלה. ועל כל פנים אם אפשר לו להסתפק בדגים, שאינם בכלל האיסור, אין לו להקל באכילת בשר. (שו"ת יחוה דעת חלק ה' סימן מא)

מעוברת שסובלת הרבה בהריונה, יש להתיר לה אכילת בשר, והוא הדין למינקת שסובלת מחולשה, וכן בחולה נפש שמתרפא והולך מותר לו לאכול בשר בימים אלה. וכל הבא לשאול בימים אלו שאינו יכול לסבול בלי בשר מפני איזה מיחוש וקצת חולי, מורים לו להיתר בזה. אבל בריא שרוצה ללכת אחר שרירות לבו לאכול בשר במקום שנוהגים בו איסור, הרי הוא פורץ גדר, וישכנו נחש, וגדול עוונו מנשוא. (ילקו"י ה/תקעג)

ב.חולה האוכל בשר לפי היתר אין צריך התרה. (ילקוט יוסף חלק ה' עמוד תקע"ג)

ג.אדם בריא ששכח וברך על בשר מראש חודש אב, יטעם משהו מהבשר, כדי שלא תהיה ברכתו ברכה לבטלה. (יבי"א ב/ה חלק יורה דעה)

ד.מותר לישראל בעל מסעדה כשרה, לספק מאכלי בשר ללקוחותיו גם אחר ראש חודש אב, אף על פי שמנהג ארץ ישראל להימנע מאכילת בשר כבר מראש חודש אב, ובפרט אם יש מקום לתלות שהלקוח אינו בקו הבריאות כל כך, ואין בזה משום "לפני עיור לא תתן מכשול", שאם ימנע בעל המסעדה לספק מאכלי בשר, יהיה לו הפסד, שיעזבוהו לקוחותיו וירעו בשדה אחר. ואם אפשר לו להגיש בשר עוף, עדיף יותר מאשר להגיש בשר בהמה. ויש להקל לרבנות לתת הכשר למסעדה המספקת בשר מראש חודש אב, שאם לא כן יש חשש שיבואו לאכול נבילות וטריפות במסעדות לא כשרות. (שו"ת יחוה דעת ג/לח)

ה.יש להתיר לשחוט בהמה בימים אלה, כשיש חשש שמא יבואו לאכול נבלות וטרפות במסעדות לא כשרות. ויש מחמירים בזה. (יבי"א א/ל סקט"ז)

ו.יש נוהגים שלא לשתות יין בשבוע שחל בו תשעה באב, ויש מוסיפים מיום ראש חודש עד התענית. ומכל מקום מותר לשתות יין של הבדלה במוצאי שבת, ואפילו יש בכוס יותר משיעור רביעית מותר לשתותו כולו, ושיכר או בירה ושאר משקאות חריפים מותרים, אבל בכמה קהילות ספרד נהגו להקל בשתיית יין אף בשבוע שחל בו תשעה באב, וכן הוא מנהג ירושלים ת"ו להקל, והמחמיר תבוא עליו ברכה. (ילקו"י ה/תקעד)

ז. מנהג כשר שלא לאכול בשר ושלא לשתות יין בליל עשירי באב ויום עשירי באב, מפני שבתשעה באב לעת ערב הציתו אש בהיכל והיה נשרף והולך עד שקיעת החמה ביום עשירי. ובבגדד נהגו להקל באכילת בשר במוצאי תשעה באב, ומכל מקום נכון להחמיר גם להם לאחר שזכו לעלות לארץ. (ילקוט יוסף חלק ה', מועדים, עמוד תקעד).

סימן תקנא – דיני שבת חזון

יש מבני אשכנז הנוהגים שלא ללבוש בגדי שבת, בשבת חזון, שבת שלפני תשעה באב, ומחליפים רק הכתונת בלבד. ויש שכתבו שמנהג זה שלא כדין, ובכל גלילות ישראל אשר שמענו שמעם, נוהגים ללבוש בגדי שבת כרגיל. ומכל מקום אם יש מהאשכנזים הנוהגים להחמיר בזה, יש להם על מה שיסמוכו. (יבי"א ג/לא מק"ג)

ט.אף במקומות שנהגו בהם בני אשכנז שלא ללבוש בגדי שבת בשבת חזון, אם חל מילה בשבת חזון, צריכים בעלי הברית ללבוש בגדי שבת. ואין להם לפשוט בגדיהם לאחר המילה, שרק אם חל המילה ביום תשעה באב עצמו פושטים בעלי הברית בגדי שבת שעליהם באופן שממשיכים בקינות אחר המילה, ובקריאת איוב וירמיה. (יבי"א ג/יב סק"ג)

י.יש מקומות שנהגו לומר קינה בשבת חזון, וראוי לבטל מנהגם זה, כי בזה מראים אבילות בפרהסיא בשבת, וכן המנהג פשוט בארץ ישראל. (ילקו"י ה/תקסו)

יא.בשבת חזון אפילו חל בו תשעה באב ונדחה ליום ראשון, אוכלים בשר ושותים יין, ואפילו בסעודה שלישית שמסתיימת סמוך לשקיעה, אוכלים בשר ושותים יין, ומעלה על שולחנו כסעודת שלמה המלך בשנית מלכותו. ואסור להמנע מאכילת בשר בסעודה זו מטעם אבילות, (ש"ע תקנט). ורק מי שאינו רגיל לאכול בשר בסעודה זו בכל שבת מטעמי בריאות וכדומה, יכול להמנע גם בשבת זו. (ילקו"י ה/תקסח)

סימן תקנא – דיני שבוע שחל בו תשעה באב

יב.אסור להסתפר בשבוע שחל בו תשעה באב, וכן אסור לגלח הזקן. ושפם שמעכב האכילה, מותר לגלחו. ואסור לגדולים לספר לקטנים, ומותר לאשה להסתפר בשבוע שחל בו תשעה באב. (שו"ת יחוה דעת חלק ג' סימן לט)

חלוק ואנפילאות חדשים אסור ללובשם בשבוע שחל בו תשעה באב, אבל קודם לכן מותר. ובגדים חשובים שטעונים ברכת שהחיינו, בלאו הכי אי אפשר ללובשן כבר מי"ז בתמוז. (ילקוט יוסף חלק ה', עמוד תקסו)

ב.בעלי בית חרושת של נעליים או של תיקון בגדים חדשים שיש להם פועלים, ואי אפשר לבטלם בשבוע שחל בו תשעה באב, ויצטרכו לשלם מכיסם לפועלים משכורתם שלימה, יש להתיר שיעשו בצינעא ככל האפשר. (שם)

ג.בעלי מכבסה שאי אפשר להם לסגור המכבסה בשבוע שחל בו תשעה באב בגלל הסיבה הנ"ל, יעשו שאלת חכם מורה הוראה בכל מקרה לגופו. (ילקו"י ה/תקסז)

אבי הבן וסנדק ומוהל שאירע להם ברית מילה בימי בין המצרים, מותר להם להסתפר ולהתגלח לכבוד המילה אפילו לאחר שנכנס חודש אב, ואפילו אם נהגו להחמיר בזה בשאר שנים. (ילקוט יוסף חלק ה' עמוד תקסב)

ב.אבל אם חלה המילה בשבוע שחל בו תשעה באב, אין להתיר להם להסתפר ולהתגלח. ואם חל תשעה באב ביום שבת ונדחה לאחר השבת, או שחל ביום ראשון בשבת, מותר לבעלי ברית להסתפר ולהתגלח לכבוד המילה, בין בשבוע שלפני תשעה באב ובין בשבוע שלאחריו, ולכן גם במקום שנהגו להחמיר, לבעלי ברית יש להקל בפשיטות. (יחו"ד ו/לו)

ג.חתן בתוך שבעת ימי המשתה, יש מקילים לו להסתפר ולגלח זקנו בשבוע שחל בו. והמיקל יש לו על מי לסמוך. והוא הדין בבעלי ברית, שאף על פי שהבא לשאול מורים לו שלא להסתפר ולהתגלח בשבוע שחל בו תשעה באב, מכל מקום המיקל בזה יש לו על מה לסמוך. (שו"ת יביע אומר חלק א' סימן לד אות ה', וחלק ה' חיו"ד סימן לא אות ג')

ד.מותר להסתרק במסרק שערות ראשו וזקנו, בשבוע שחל בו תשעה באב, בין איש בין אשה. (שו"ת יחוה דעת חלק ד' סימן לה)

ה.יש אוסרים לגזוז ציפורנים בשבוע שחל בו תשעה באב. ויש מתירים, ועל כל פנים כשצפורניו גדולות יש להקל, ובמקום מצוה כגון אשה שאירע לה טבילת מצוה בשבוע שחל בו תשעה באב, בודאי שיש להקל, ובערב שבת חזון פשוט שמותר. (ילקו"י ה/תקסג)

ו.אסור לכבס בשבוע שחל בו תשעה באב, ואפילו אם אינו רוצה ללבוש הבגד עתה אלא להניחו לאחר תשעה באב. ואפילו אין לו אלא חלוק אחד אסור. וכן אסור ללבוש בגדים המכובסים מקודם, ואף הכתונת שעליו דהיינו הגופיה, אסור להחליפה במכובסת, בשבוע שחל בו תשעה באב. ובמקומותינו ששורר חום בתקופה זו, ויש הכרח להחליף הכתונת והגרביים מפני הזיעה, יש לנהוג כך: שכל אחד ילבש הבגד המכובס למשך חצי שעה, לפני שיכנס שבוע שחל בו ט' באב, ואחר כך יפשטנו מעליו וילבש בגד אחר גם כן לחצי שעה, וכן הלאה, עד שיהיו לו מספר חולצות או גרביים שכבר לבשם זמן מה לפני שבוע שחל בו תשעה באב, ואין עליהם יותר תורת בגדים מכובסים, ויוכל להחליף ולהשתמש בהם בשבוע שחל בו תשעה באב, כפי הצורך, ויוכל לעשות כן גם בשבת, שילבש בגדים מכובסים בערב שבת, לכבוד שבת קודש, ובבוקר יום השבת לא יחזור ללובשם, אלא ילבוש בגדים אחרים, מכובסים ומגוהצים, והבגדים שלבש בליל שבת יניחם למשמרת לימות החול. וכן יעשה לגבי הלבנים והגרביים. ואם יש צורך יפשוט הבגדים שלבש בבוקר, וילך לישון שינת צהרים, וכשיקום שוב ילבש בגדים אחרים, ואין בזה משום מכין משבת לחול. (יבי"א ג/לא סק"ה. יחו"ד א/לט)

ז.אסור להציע המיטה בסדינים מכובסים בשבוע שחל בו תשעה באב, ואפילו מטפחות הידים ומטפחות אף ומפות השולחן אסור לכבסן. (ילקו"י ה/תקסד)

ח.אסור לגדולים לכבס כסות הקטנים בשבוע שחל בו תשעה באב, אבל בגדים שמלפפים הקטנים לגמרי (חיתולים), בודאי שמותרים בכביסה. ואפילו בגדי שאר קטנים, עד גיל שלש שנים, נוהגים להקל. (שם)

ט.כשחל תשעה באב בשבת ונדחה התענית ליום ראשון, מותר לכבס הבגדים בכל ימי השבוע שלפני תשעה באב, וכן ללבוש בגדים מכובסים. והאשכנזים נהגו להחמיר בלאו הכי שלא לכבס מראש חודש אב. ויש מעדות המזרח שנהגו גם כן להחמיר. (יחו"ד ג/לט)

י.כשחל תשעה באב בשבת, נכון גם לדידן, שלא להסתפר בערב שבת, כדי שיכנסו לתענית כשהם מנוולים. (שם)

יא.מותר לצחצח הנעלים בשבוע שחל בו תשעה באב, ואין לדמותו לכיבוס האסור. והוא הדין בימי אבלות, בנעלי גומי שמותרים לאבל. ואף למחמירים בזה, יש להקל על כל פנים בתוך שלשים, וכן בערב שבת חזון. (יבי"א ג/לא)

יב.יש נוהגים שלא להתרחץ במים חמים מראש חודש אב, ויש שאינם נמנעים, אלא בשבוע שחל בו תשעה באב, וגדולי רבני ספרד כתבו כדעה שניה, ולכן יש להתיר לספרדים לרחוץ כל הגוף בחמין מיום ראש חודש עד שבוע שחל בו תשעה באב. וכל שכן שמותר להם להתרחץ בערב שבת חזון כל גופם, ולחפוף הראש בסבון ללא כל הגבלה. וקל וחומר שמותר לטבול אפילו במים חמים לכבוד שבת. ובשבוע שחל בו תשעה באב המנהג להימנע מלהתרחץ בחמין, אבל בצונן מותר גם בשבוע שחל בו תשעה באב. והאשכנזים נהגו להחמיר כדעת הרמ"א, שלא להתרחץ בחמין החל מראש חודש אב עד לאחר התענית, ובמקום צורך מותר גם להם להתקלח בצונן. אבל אין להם לכוף דעתם על הנוהגים כדעת מרן. (יבי"א ה/מא. יחו"ד א/לח)

יג.מעיקר הדין מותר להתרחץ בים במקום שאין כל תערובת של נשים וגברים ח"ו. וכן המנהג אצל הספרדים. (שם)

יד.מותר לחסידים ואנשי מעשה הנוהגים בכל ימות השנה לטבול טבילת קרי, מותר להם לטבול גם בשבוע שחל בו תשעה באב, אך יטבלו במקוה צונן. וכשאי אפשר לטבול במקוה צונן, אפשר לסמוך על המתירים, ולטבול אפילו במקוה חם. (שם)

טו.מותר להתרחץ במים חמים בשבוע שחל בו תשעה באב, כשעושה כן לצורך רפואה כגון אשה מעוברת בחודשה, וכדומה. (ילקו"י ה/תקסו)

טז.יש מקומות שנוהגים שלא לשטוף ולהדיח רצפת חדרי הבית מראש חודש אב והלאה. ורק בערב שבת חזון מתירים לכבוד שבת. ואנו נוהגים להקל גם באמצע שבוע שחל בו תשעה באב. ויש להקל בזה בכל חדרי הבית, בפרט אם יש תינוקות היושבים בבגדיהם על גבי הרצפה. (יבי"א ג/לא סק"ד)

יז.אסור לתפור ולגזור בגדים חדשים בשבוע שחל בו תשעה באב, ויש להחמיר בזה מראש חודש אב. וכן אסור לסרוג סוודר וכדומה בימים אלו. אבל מותר לתפור בגד שהותרה תפירתו בשבוע שחל בו תשעה באב, וכן מותר לתפור טלאי על הבגד. (ילקו"י ה/תקסו)

יח.אסור לסנדלר לעשות נעליים חדשות בשבוע שחל בו תשעה באב וגם בזה יש להחמיר מראש חודש, ומכל מקום מותר לתקן נעליים שנקרעו, או להתקין להם סוליא. (ילקו"י ה/תקסז)

יט.אסור לקנות בגדים חדשים ונעליים חדשות, אבל נעלי גומי לצורך תשעה באב, מותר לקנות ולנעול אותן בתשעה באב, וטוב שינעל נעליים אלה בערב תשעה באב זמן מועט. (שם

סימן תקנא – ערב תשעה באב וסעודה המפסקת

יב.נכון שלא ללמוד בערב תשעה באב אחר חצות היום אלא בדברים המותרים ללמוד בתשעה באב, כגון מדרש איכה והלכות תשעה באב והלכות אבילות. ואם יש לו צער מזה יש להתיר לו ללמוד במקום שלבו חפץ. ולא יטייל בערב תשעה באב. (ילקו"י ה/תקעו)

יג.ערב תשעה באב אחר חצות היום לא יאכל בשר בסעודה המפסקת, ואיסור זה הוא מצד הדין ולא מצד המנהג, ולא ישתה יין, ובשר מלוח ובשר עוף בכלל האיסור. ונהגו להחמיר שלא לאכול דגים, וכן תבשיל שנתבשל בו בשר אסור, וכן אין לשתות שכר בסעודה המפסקת, והוא הדין לבירה ושאר משקאות. ויש מתירים לשתות קצת שיכר לעיכול למי שהורגל בכך וקשה לו בלא זה. (ילקו"י ה/תקעד)

יד.בסעודה המפסקת אסור לאכול שני תבשילים, ואפילו בישל מין אחד בשתי קדרות, אלא שאחד עבה ואחד רך גם זה נחשב שני תבשילים. אבל אם שניהם שוים אלא שהוצרך לבשל בשתי קדרות מפני שבני הבית מרובים, מותר לאכול משניהם. (שם)

טו.שתי ביצים האחת קשה ואחת רכה שראויה לגמיעה, חשיב שני תבשילים לענין זה. ואפילו דבר הנאכל כמות שהוא חי אם נתבשל חשוב תבשיל לענין זה. ובאפוי אפילו כמה מינים אין לו דין שני תבשילים. (ילקוט יוסף חלק ה', מועדים, עמוד תקעה)

טז.כל מה שדרך לערב בתבשיל בשאר ימות השנה, כגון אפונים ובצלים וביצים טרופות וכדומה, נחשב הכל תבשיל אחד, ולכן יש סועדים לבם בסעודה המפסקת בתבשיל עדשים עם ביצים טרופות בקדרה, מפני שהוא מאכל אבלים. אבל האוכלים עדשים ואחר כך ביצים, טועים הם, וראוי לבטל מנהגם. וגם הנוהגים לאכול ביצים קשות אחר ברכת המזון, עושים שלא כדין, וגם גורמים לברכה שאינה צריכה. וגם בביצים הטרופות בקדרה, לא הותר בזה אלא במקום שדרכם בכך במשך כל השנה, אבל בלא זה אסור. (שם)

יז.פירות חיים מותר לאכול מהם אפילו כמה מינים, אבל פירות כבושים דינם כמבושלים, ולכן אין לאכול עם תבשיל אחר מלפפונים או קישואים קטנים כבושים במים ומלח או בחומץ. (ילקוט יוסף חלק ה', מועדים, עמוד תקעה)

יח.סלט שעושים מעגבניות ושאר ירקות מעיקר הדין דינו כפירות חיים, ומותר לאכול סלט בסעודה המפסקת. אך טוב להחמיר. (ילקוט יוסף חלק ה', עמוד תקעו)

יט.גבינה דינה כפירות חיים ואין עליה תורת תבשיל, אלא אם כן טיגנה או בישלה. (שם)

כ.יש אוסרים לשתות קפה או תה בסעודה המפסקת, נוסף על תבשיל אחר, דהוי כשני תבשילין, ויש חולקים. ומי שאפשר לו טוב שיחמיר בזה. ובכלל נכון לכל אדם שימעיט הנאותיו, ויסתפק במועט בסעודה המפסקת, רק כדי להחזיק עצמו שיוכל להתענות. (שם)

נהגו לישב על גבי קרקע בסעודה המפסקת, רק שיתן איזה שטיח או בגד להפסיק בינו לבין הקרקע. ואין צריך לחלוץ מנעליו בעת הסעודה. (ילקוט יוסף שם)

ב.יש להזהר שלא ישבו שלשה לאכול ביחד, כדי שלא יתחייבו בזימון, ואפילו ישבו ואכלו יברך כל אחד לעצמו בלי זימון. (ילקוט יוסף חלק ה', מועדים, עמוד תקעו)

ג.אם אכל קודם חצות אפילו דעתו שלא לאכול עוד מותר לאכול שני תבשילין. וכן אפילו אוכל אחר חצות, אם דעתו לאכול אחריה סעודת קבע מותר לאכול שני תבשילין, וגם לאכול עם שניים אחרים, ולא נאסר בשני תבשילין וכו', אלא כשאוכל אחר חצות, ואין דעתו לאכול אחריה סעודה אחרת. (שלחן ערוך סימן תקנב סעיף ט')

ד.אין אומרים וידוי ונפילת אפים במנחה של ערב תשעה באב מפני שנקרא מועד. ומיהו בליל תשעה באב אומרים תיקון חצות כרגיל. (שלחן ערוך סימן תקנב סעיף יב)

סימן תקנ"ד – דברים האסורים בתשעה באב

ה.תשעה באב אסור באכילה ושתיה ורחיצה וסיכה ונעילת הסנדל ותשמיש המטה, ולילו כיומו לכל דבר. ואין אוכלים אלא מבעוד יום של ערב תשעה באב. ובין השמשות שלו אסור כיום הכפורים. (ילקוט יוסף חלק ה', מועדים, עמוד תקעז)

ו.אם קיבל עליו בפירוש בשפתיו שלא לאכול אחר סעודה המפסקת אסור לו לאכול יותר אפילו עודנו יום. אבל אם קיבל עליו בהרהור בלב אינה קבלה. (ילקוט יוסף שם)

ז.ראוי ונכון להחמיר שלא לעשן סיגריות בתשעה באב. ובפרט יש להחמיר בעת קריאת איכה וקינות בבית הכנסת. אבל לצורך קצת, כגון למי שרגיל מאד בעישון, ויש לו צער גדול במניעתו מעישון סיגריות, יש להתיר לו לעשן בתשעה באב בצנעא בתוך ביתו וכדומה, אבל לא יעשן בפרהסיא בתשעה באב, ובשאר צומות אף הנוהגים לעשן ביום טוב, על ידי הדלקה מאש לאש, דחשיב אצלם לענין זה כאוכל נפש דשרי ביום טוב, אפילו הכי מותר לעשן בתענית. (שו"ת יביע אומר חלק א' סימן לג. שו"ת יחוה דעת חלק ה' סימן לט)

ח.רחיצה אסורה בתשעה באב בין בחמין בין בצונן, ואפילו להושיט אצבעו במים אסור. ובשחרית נוטל ידיו עד סוף קשרי אצבעותיו בלבד, ולאחר שניגבם ועדיין לחות קצת מעבירם על עיניו. ואם היה לכלוך על גבי עיניו ודרכו לרחצם במים, רוחץ ומעבירו ואינו חושש. וכן מי שהיו ידיו מלוכלכות בטיט ובצואה, מותר לרחוץ להעביר הלכלוך, ולא יטול כל ידיו אלא לפי הצורך להעביר הלכלוך.

ט.כהן שנוטל ידיו לברכת כהנים, נוטל עד סוף הפרק כמו בשאר ימות השנה, שכל שאינו מכוין להנאת רחיצה מותר.

י.וכן חולה שאוכל בתשעה באב נוטל ידיו עד סוף הפרק. והיוצא מבית הכסא יטול ידיו עד סוף קשרי אצבעותיו בלבד, אלא אם כן ידיו מלוכלכות.

יא.נשים המבשלות ומדיחות הירקות במים, אף על פי שידיהם נוגעות במים אין לחוש על זה כלל. וסיכה אינה אסורה אלא של תענוג.

יב.מי שיש לו חטטין בראשו סך כדרכו ואינו חושש. (ילקו"י חלק ה' עמוד תקעח)

יג.נעילת הסנדל אסורה בין לאנשים בין לנשים, ודוקא בנעלים של עור, אבל של בגד ועץ וגומי, מותר, שהרי קושי הארץ מגיע לרגליו ומרגיש שהוא יחף, ואפילו לובש גרבים ונועל עליהם נעלי עור אסור. (ילקוט יוסף חלק ה' עמוד תקעט)

יד.אסור ללבוש נעלים כל היום עד מוצאי תשעה באב בצאת הכוכבים, והגאונים החמירו בזה בתוקף.

טו.נעלי עץ שיש להם רצועה של עור (קבקב) יש מתירים ללובשן. (ילקו"י ח"ה עמ' תקעט)

טז.אם שכח לקנות נעלי גומי לפני ראש חודש אב, רשאי לקנות לאחר מכן, ולחדש אותן בתשעה באב.

יח.אסור לקרוא בתורה נביאים וכתובים ביום תשעה באב. וכן אסור לשנות בו במשנה ומדרש וגמרא בהלכות ובאגדות, שנאמר פקודי ה' ישרים משמחי לב. אבל קוראים באיוב ובדברים הרעים שבירמיה, ומדלג פסוקי נחמה שביניהם. וכן מותר ללמוד פרק אלו מגלחים וידלג עניני שמחה שבתוכו, כגון חד מאתינס אתי לירושלים וכו'. וכן מותר ללמוד פירוש על איכה ופירוש על איוב, וספרי מוסר המעוררים לתשובה. (יבי"א ב/כו מק"י חיו"ד)

יט.אסור ללמוד תורה גם על ידי הרהור, כיון שהכל תלוי בשמחת הלב. ומכל מקום כשמהרהר בדברי תורה, ואינו מבין מה שמהרהר, כגון שמהרהר בזוהר הקדוש בתשעה באב, וכדומה, אפשר שאין בזה איסור, דאיכא תרתי לטיבותא. (יבי"א ד/ח סקי"ז)

כ.עצם חיוב לימוד התורה שייך גם בתשעה באב, ולכן חייב כל אחד לקבוע זמן ללמוד ביום זה כפי כחו. (ילקוט יוסף חלק ה' עמוד תקפ)

מי שנתחדשו לו חידושי תורה בתשעה באב, וחושש שאם לא יכתבם מיד ישכח עד הערב, שפיר דמי לכותבם.

ב.תינוקות של בית רבן בטלים בו, ויש אומרים שמותר ללמוד עם התינוקות בדברים הרעים הנזכרים לעיל, ויש מחמירים, ואפשר לסמוך על המתירים במקום חשש ביטול תורה. (ילקו"י ה/תקפא)

ג.מותר לקרות כל סדר היום בתפילה, כולל שירת הים, פרשת הקרבנות, איזהו מקומן וברייתא דרבי ישמעאל, וברכת כהנים. (יבי"א ד/לב חיו"ד)

ד.אין לקרוא תהלים בתשעה באב, והמיקל בזה יש לו על מה לסמוך, אבל חוק לישראל וסדר מעמדות יש להחמיר שלא לקראם בתשעה באב, אפילו אם הוא רגיל בהם בכל יום. ואומרים בסוף התפילה שיר של יום ואין כאלהינו ופטום הקטורת כמו בכל יום. (ילקו"י שם)

החייבים בתענית

ה.הכל חייבים להתענות בתשעה באב, ואסור לפרוץ גדר, ואפי' מעוברות ומניקות שפטורות משאר צומות של דברי קבלה, מתענות ומשלימות בתשעה באב. אך מעוברות ומניקות שיש להן חולי, אפילו אין בו סכנה אין להם להתענות בתשעה באב. ואם יש להן חולשה רבה, יעשו שאלת חכם. ונכון לעשות שאלת חכם בכל מקרה. (ילקו"י ה/תקעז)

ו.חולה, אפילו אין בו סכנה פטור מלהתענות בתשעה באב, וחולה שנתרפא ועודנו חלוש ומצטער מאד בתעניתו, מותר לו לאכול, ואין צריך אומד, רק שלא יאכל למעדנים. ומי שהוא חולה שאינו יכול להתענות אלא אם כן יאכל בלילה, יש אומרים שמותר לו לאכול בלילה, ויתחיל לצום עם עמוד השחר, והעושה כן יש לו על מה לסמוך. (שם)

ז.וכן זקנים תשושי כח שהתענית צער גדול להם, והרופא אומר שמזיק להם התענית, מותר להם לאכול. ומינקת שהתינוק חולה והרופא אומר שתענית יגרום לילד נזק, מותר לה לאכול. והילדים פטורים מלהתענות כל שאינם בני מצוה, אבל אל יאכילו אותם מעדנים. (שם)

ח.יולדת תוך שלשים יום ללידה, פטורה מלהתענות בתשעה באב, ותאכל מיד בבוקר. וכל שכן שיכולות המעוברות ומניקות, וכן יולדות, להקל באופן שחל תשעה באב בשבת, והתענית נדחתה לאחר השבת. ומכל מקום ראוי שהיולדת תוך שלשים יום לא תאכל להתענג, אלא כדי קיום. (יבי"א ז/מט)

ט.חולה או מעוברות ומניקות הסועדים בתשעה באב, אין להם לומר "נחם" בברכת המזון, שלא נתקן לאומרו אלא בתפילה. (יחו"ד א/מד. ג/מ)

י.מוהל סנדק ואבי הבן, יכולים להקל ולאכול, בארץ ישראל וגלילותיה, ביום המילה כשחל תשעה באב בשבת, ונדחה ליום ראשון, לאחר שיתפללו מנחה גדולה. וכדעת מרן השולחן ערוך. וכל שכן בשאר ארבע צומות שנדחו, ואין כאן שום מנהג להחמיר. ובתענית אסתר יש להקל אפילו בזמנו. ואף אם מחלקים את מצות המילה לשנים, האחד מוהל והשני פורע, מותרים שניהם לאכול בתשעה באב דחוי. (יבי"א א/לד)

יא.אין שאלת שלום בתשעה באב, ועם הארץ שאינו יודע, והקדים לו שלום מותר להשיב בשפה רפה ובכובד ראש. (ש"ע)

יב.אין לטייל ברחוב בתשעה באב, פן יבוא לידי שחוק וקלות ראש. (ש"ע תקנד/כא)

יג.מקום שנהגו לעשות מלאכה בתשעה באב, עושים. ומקום שנהגו שלא לעשות מלאכה בתשעה באב, אין עושים, ומנהג ישראל בכל מקום אשר שמענו שמעם שלא לעשות מלאכה בתשעה באב. וכל העושה מלאכה שלא בהיתר בתשעה באב אינו רואה סימן ברכה מאותה מלאכה. ואם הוא עני שאין לו מה לאכול לערב, מותר לו לעשות מלאכה בצנעא בתשעה באב, ולא יתפרנס מן הצדקה. (ילקו"י ה/תקפא)

יד.מותר למכור מצרכי מזון מכולת וירקות במשך כל היום, אבל שאר פרקמטיא יש להחמיר. ויש מתירין לאחר חצות. (שם)

טו.מלאכת דבר האבד מותר בתשעה באב כדרך שהתירו בחול המועד. (ש"ע תקנד/כג)

סימן תקנה – ציצית ותפילין בתשעה באב

טז.מנהג ירושלים להתפלל שחרית בתשעה באב עם הציבור בטלית ותפילין, ואלו הרוצים לנהוג כן, ולהחזיר עטרה ליושנה, יפה עושים. אך במקום שנהגו כדברי מרן השולחן ערוך ימשיכו במנהגם להניח במנחה, ואל ישנו מפני המחלוקת. אבל לא יהיו חלק מהקהל עושים כך וחלק עושים כך, אלא יסכימו וישתוו ביניהם במנהגם לבל יעשו אגודות אגודות. ומברכים על הציצית והתפילין כשלובשים אותם בתשעה באב. והמניחין תפילין דרבינו תם בכל יום לא ישנו ממנהגם. ונכון להתפלל כרגיל בלי שום שינוי. (יחו"ד ב/טז. ו/ב)

יז.יש נשים הנוהגות לכבד הבית בכל כוחן ולסדר המטות וכיוצא בזה מתיקוני הבית. ונתנו טעם למנהגם, מפני שדעתן קצרה והן חלושי אמונה אחר שהמשיח עדיין לא הגיע. אבל נשים המבינות ויודעות תורה אין לנהוג כן. (ילקו"י ה/תקפו)

יח.אחרי כעשרים רגעים משקיעת החמה מותר לאכול במוצאי תשעה באב, ואין צריך להחמיר להמתין לזמן רבינו תם. (שם)

יט.מקדשים הלבנה במוצאי תשעה באב, אבל צריך להמתין עד שיהיה חושך [צאת הכוכבים] באופן שתהיה הלבנה ראויה ליהנות מאורה. וטוב שיטעמו איזה דבר קודם הברכה. ולכן אם אפשר טוב שיקבעו זמן לברכת הלבנה אחר הסעודה, ויברכו עם מנעלים בשמחה. אך אם יש חשש שחלק מהקהל ישכחו לברך ברכה זו, יברכו אחר ערבית. ולכתחילה אין לברך ברכת הלבנה קודם תשעה באב. (ילקו"י שבת ה' עמ' שמב)

כ.מותר לספרדים להתרחץ ולכבס במוצאי תשעה באב, ואין צריך להחמיר בזה עד למחרת. והאשכנזים נוהגים להחמיר בזה. ובשנה שחל עשירי באב ביום ששי שהוא ערב שבת, מותר גם לאשכנזים להתרחץ ולהסתפר לכבוד שבת. (יחו"ד ה/מא)

א.במקום צורך מותר לכבס להתרחץ ולהסתפר אף בליל שישי שהוא ליל עשירי באב, לכבוד שבת. אבל הדבר ברור שקודם הערב, אף מן המנחה ולמעלה ביום תשעה באב עצמו, אין להסתפר ולכבס כלל. (שם)

ב.המנהג הכשר שבליל עשירי באב לא לאכול בשר ולא לשתות יין, וגם כשחל ביום שישי אין אוכלים בו בשר. אבל מותר לטעום מהתבשילים שיש בהם בשר, בערב שבת, לכבוד שבת. (שם)

סימן תקנו – דיני תשעה באב שחל במוצאי שבת

ג.אם חל תשעה באב בשבת, אין דיני אבלות נוהגים בשבת כלל, ומותר אפילו בתשמיש המטה. (ש"ע)

ד.תשעה באב שחל להיות ביום ראשון, רשאי ללמוד בשבת גם אחר חצות, בכל מה שירצה, אלא שטוב ונכון ללמוד בשבת אחר חצות בהלכות תשעה באב וללמד לרבים הלכות אלו.

ה.תשעה באב שחל במוצאי שבת, אין אומרים צדקתך צדק במנחה בשבת. ומבדילין בלילה כמו בכל מוצאי שבת. ואין אומרים ויהי נועם. (ש"ע)

ו.תשעה באב שחל להיות ביום ראשון, מותר להשאר עם הנעלים גם לאחר יציאת השבת, עד לאחר אמירת ברכו שלפני תפילת ערבית של מוצאי שבת. ואינו צריך להסיר את הנעלים שברגליו מיד עם שקיעת החמה של יום שבת, וראוי להכריז בבתי הכנסת ולהודיע לצבור שתפילת ערבית במוצאי שבת שחל בו תשעה באב, תהיה רק לאחר חצי שעה מזמן שקיעת החמה, ולא קודם, ובכך תהיה אפשרות לקהל להחליף בגדי שבת בבגדי חול, ולחלוץ נעלי העור שברגליהם כשליש שעה אחר השקיעה, ויבואו להתפלל בליל תשעה באב, במוצאי שבת, בבגדי חול ובמנעלי בד המותרים בתשעה באב. (יחו"ד ה/לח)

ז.בתשעה באב שחל במוצאי שבת, כשחולצים הנעלים לאחר אמירת ברכו של ערבית, יחלוץ נעליו מן הרגל האחת ברגל חבירתה, ולא יגע במנעליו. וכן יוכל לחולצם בנגיעה בשרוך נעליו בלבד, שאז אין צריך נטילת ידים. (יבי"א ה/א סק"ה)

ח.אחר צאת השבת, קודם קריאת מגילת איכה, מברכים על הנר בורא מאורי האש, ואין מברכים על הבשמים. ואם שכח לברך על הנר, יברך אחר כך במשך הלילה. (ש"ע)

ט.תשעה באב שחל ביום ראשון, חולה האוכל בו, לפי ההלכה, צריך להבדיל קודם אכילתו על הכוס, שאין לאכול עד שיבדיל על הכוס. ויכול החולה להוציא ידי חובה את בני ביתו בהבדלה זו, אף על פי שהם מתענים ואינם אוכלים עד הערב. ואחר שהבדיל החולה על הכוס, יתן הכוס לתינוק שהגיע לחינוך כדי שישתה ממנו מלוא לוגמיו. ואם אין שם תינוק, ישתה בעצמו מהכוס מלוא לוגמיו. ואם אי אפשר לו אינו צריך לדחוק את עצמו, ודי בטעימה כל שהוא. (יחו"ד ג/מ. יבי"א ה/מ סק"ה)

י.תשעה באב שחל להיות ביום ראשון, הואיל ואי אפשר להבדיל במוצאי שבת, מבדילים במוצאי יום ראשון, שהוא מוצאי הצום. וכבר פשט המנהג להבדיל בשם ומלכות, ובמקום מנהג לא אמרינן ספק ברכות להקל. (יבי"א ו/מח סקי"ג)

סימן תקנז – נחם ועננו בתפילות ט' באב

יא.בערבית ליל תשעה באב אומר היחיד תפילת "נחם" בברכת בונה ירושלים, וכן מנהג ירושלים לומר נחם בכל התפילות, ערבית שחרית ומנחה. וגם השליח ציבור צריך לומר נחם בקול רם בשחרית ובמנחה בחזרת השליח ציבור. אולם אם לא אמרו נחם, אין חוזרים. ואחינו האשכנזים נהגו שלא לומר נחם אלא בתפילת המנחה בלבד, ונהרא נהרא ופשטיה. וחותם ברוך אתה ה' מנחם ציון בבנין ירושלים, ואם חתם בונה ירושלים שפיר דמי. ואם שכח לומר נחם יכול לאמרו בשומע תפילה, ויאמר עננו קודם לנחם. ואם שכח גם שם יאמרנו ברצה במקום יעלה ויבוא. ואם שכח גם שם יאמרנו בסוף התפילה אחר אלהי נצור קודם יהיו לרצון האחרון. (יחו"ד א/מד. יבי"א ו/לח סק"א חיו"ד)

יב.אסור לשנות מנוסח תפלית נחם הנאמרת בתפילות תשעה באב כי מקום המקדש וסביבותיו נתונים ביד זרים ומלאים גלולי עכו"ם, ובפרט שגם הרוחניות של ירושלים היא בעוונותינו הרבים בשפל המדרגה, בהרס חומ%D

הינדיק

02/08/2011 02:07

משנכנס אב ממעטים בשמחה אנחנו בימי בן המצרים ימים של דין .

לכל מי שרוצה לדעת מה המשמעות מבחינה הלכתית ימי חודש אב מראש חודש ועד ט באב יכול למצוא פה את ההלכות הקשורות לחודש אב

וב"ה לא נצטרך אותם וימים אלה יהפכו לימי חג ושמחה עוד בימנו……

http://www.breslev.co.il/categories/הדף_היומי_ההלכה_היומית/הדף_היומי.aspx?category=19&pageid=14&language=hebrew

סימן תקנא – דינים השייכים מראש חודש אב (המשך)

משנכנס אב ממעטים בשמחה. וישראל שיש לו דין ודברים ותביעה משפטית עם גוי, יתחמק מלהתדיין עמו בימי פורענות אלה, ולאחר עשרה באב יתדיין עימו. (שם)

טו.מראש חודש אב עד התענית ממעטים במשא ומתן של שמחה, כגון קניית צורכי חופה, ותכשיטי כסף וזהב, ותפירת בגדים חדשים, ובמיוחד לצורך נישואין. וכל זה כשאפשר להכין ולקנות צרכי חופה הללו לאחר תשעה באב, אבל אם יום הנישואין נקבע מיד לאחר תשעה באב, מותר, אם הוא בחור רווק שטרם קיים מצות פריה ורביה. ואפילו אם יש שהות לקנות צורכי חופה ולהכינם לאחר תשעה באב, אם יש חשש שיתייקרו לאחר מכן, מותר לקנותם בימים אלו. והוא הדין לרהיטים חדשים שנקנים לצורך הנישואין. (ילקו"י ה/תקנח)

טז.אפילו שלא לצורך נישואין היה נכון למעט בפרקמטיא ושאר משא ומתן, אלא שהמנהג להקל בזה. (ילקו"י ה/תקנט)

א.ממעטים בבנין של שמחה, מראש חודש אב עד תשעה באב, כגון הבונה בית חתנות לבנו, ויש שהות לבנותו אחר תשעה באב. והוא הדין לכל בנין שאינו לצורך מקום מגורים אלא ליופי ולהרווחה בעלמא שאסור לבנותו בימים אלה. וכן אסור לבנות בנין מצויר ומכויר. אבל מותר לבנות בית חתנות לבנו כשהוא לצורך דירת החתן והכלה, אם הנישואין עומדים להתקיים מיד אחר תשעה באב, והחתן עדיין לא קיים מצות פריה ורביה. (שם)

ב.בנין בית כנסת, אפילו בציור וכיור מותר, כיון שהוא לצורך מצוה דרבים. (שם)

ג.יש להחמיר שלא לסייד או לצבוע את חדרי הדירה מר"ח אב, עד התענית. (ילקו"י ה/תקנט)

ד.מותר להתחיל בבניית בנין לצורך דירה, גם אחר ראש חודש אב, וגם קבלני בנין שבונים דירות ושיכונים, מותר להם להתחיל לבנות גם אחר ר"ח אב, עד התענית, אף שעושים זאת כדי להרויח ממון מהבניה. אבל עבודות סיוד וצבע יש להימנע בימים אלה. ומכל מקום קבלן שקיבל עבודה של ציור וכיור מלפני ראש חודש אב, ואם לא יסיים מלאכתו יהיה צפוי להפסד ממון, יש מקום להתיר לו להמשיך בעבודתו, אך יעשה שאלת חכם בכל מקרה. (ילקו"י ה/תקנט)

ה. מותר לבנות מעקה אפילו ביום תשעה באב, הואיל ויש בו מצוה למנוע סכנה. (רוח חיים)

ו.אף על פי שמן הדין מותר לערוך נישואין למי שלא קיים מצות פריה ורביה, אפילו אחר ראש חודש אב, מכל מקום כבר נתבאר שאין נוהגים לישא אשה בימים אלו, שאין זה סימן טוב. ובחו"ל שנוהגים לעשות קידושין אף שלא בשעת החופה, מותר לקדש בימים אלה, בלי סעודה. ויש מתירים בזה למי שלא קיים פריה ורביה גם בסעודה. וטוב להחמיר. ופירות ומגדנות ומיני מתיקה מותר בודאי. ואפילו אם עושים תנאים על ידי קנין בלבד, וכמנהגינו שאין מקדשים אלא בשעת החופה, נכון להמנע מסעודה. ואסור לעשות ריקודים ומחולות ולנגן בכלי שיר לכבוד האירוסין, אבל לשורר בפה שירים ותשבחות להשם יתברך מותר. וכשיש ברית מילה בימים אלה, מותר להביא מנגנים בכלי שיר, ואפילו בשבוע שחל בו תשעה באב, וכן בשעת הסעודה. אבל בלילה שלפני יום המילה שעושים לימוד "ברית יצחק", אין להתיר זולת שירה בפה, החל מי"ז בתמוז. (ילקו"י ה/תקס)

ז.כבר נתבאר, שאין לאסור מן הדין שירה בפה בימי בין המצרים, ומכל שכן בשבתות שבימים אלה שיש להתפלל בנעימה. וכן מותר לומר פזמונים ושירות ותשבחות בניגון ערב, אפילו בתשעה באב שחל בשבת ונדחה ליום ראשון. ומכל מקום טוב להמנע מלשורר בפה בימות החול, מי"ז בתמוז עד ט' באב, וכן בבתי ספר או בגני ילדים לכתחילה לא ילמדו את הילדים שירים ומנגינות בימים אלה, אף שמעיקר הדין מותר שירה בפה. (שם תקפא)

ח.מותר מן הדין לספרדים, להסתפר ולהתגלח בימי בין המצרים, ואף אם לומדים בישיבות של יוצאי אשכנז, מותר לספרדים להסתפר ולהתגלח גם בימים אלו. ומכל מקום אם רצו להחמיר שלא להסתפר ולהתגלח מי"ז בתמוז, כדי שלא לשנות ממנהג חבריהם בישיבה, תבוא עליהם ברכה, אך יאמרו שנוהגים כן בלי נדר. (יחו"ד ד/לו. ג/לט. יבי"א ג/לא סק"ה)

ט.אף הנוהגים שלא להסתפר מי"ז בתמוז, אם ירצו להקל לגלח את זקנם מפני צערם, בערב שבת חזון, יש להם על מה שיסמוכו. (יביע אומר חלק ג' סימן לא אות ה)

י.אחר התענית מותר להסתפר ולכבס מיד. ויש נוהגים להזהר בזה עד יום עשירי באב בחצות. (ילקוט יוסף חלק ה', מועדים, עמוד תקפו)

יא.בשנה שחל ראש חודש אב בשבת, נוהגים אצלינו להפטיר שמעו דבר ה' כפי המקובל להפטיר בשבתות בין המצרים, בתלתא דפורענותא, ואחינו האשכנזים חלוקים בזה במנהגם, ובכל מקום יעשו כמנהגם. ונכון שבסיום ההפטרה יאמר המפטיר פסוק ראשון ופסוק אחרון מהפטרת "השמים כסאי" שיהיה היכר ברור גם לראש חודש. (שו"ת יחוה דעת ח"ד סי' לה)

דין אכילת בשר מראש חודש אב

ד.המנהג בירושלים ת"ו, שאין אוכלים בשר מיום ראש חודש אב עד יום עשרה באב, ועד בכלל. ובראש חודש עצמו מותר לאכול בשר. ויש מחמירים גם בראש חודש. (יחו"ד א/מא)

ה.מותר לאכול בשר אחר ראש חודש אב בסעודת מצוה, כגון בסעודת ברית מילה. וכל הקרובים של בעל הברית ריעיו ואוהביו הקרואים לסעודה רשאים לאכול שם בשר, אבל סתם בני אדם שהולכים שם אך ורק למטרה זו של אכילת בשר למלאת תאוותם, הרי הם כעושים מצוה הבאה בעבירה. (שם)

ו.המוהל והסנדק ואבי הבן רשאים לאכול בשר בכל סעודותיהם שביום המילה, אפילו כשאוכלים לבדם בביתם. ובליל המילה אין הסעודה נחשבת לסעודת מצוה שיהיה מותר לאכול בה בשר. (שם)

ז.מילה שלא בזמנה שנעשית מיד כשהתינוק נתרפא ונתאפשר למולו, מותר לאכול בשר בסעודת המילה, אבל אם לאחר שנתרפא התינוק דחו את המילה בכוונה לאחר ראש חודש אב, כדי שיוכלו לאכול בסעודה בשר, הואיל ועבירה היא בידו של אבי הבן שהשהה את הברית, אין לאכול בשר באותה סעודה. (שם)

ח.תלמיד חכם שרגיל לעשות תמיד סעודה כשמסיים מסכת, מותר לו לאכול בשר בסעודת הסיום כשסיים המסכת בשבוע שחל בו תשעה באב. ורשאים כל הקרואים משום קירבה או ריעות לאכול שם בשר, מפני שהיא סעודת מצוה. ואפילו מי שלא למד עמו יכול להשתתף בסעודה. וכל שכן המחזיקים בידו בממונם והוצאות הסעודה. (יחו"ד א/מ)

ט.יש נוהגים שלא לאכול בשר בסעודת מצוה, אלא דגים וכיוצא. וכשאין מנהג ידוע יש להקל. (ילקו"י ה/תקסט)

י.תלמיד חכם שאינו רגיל לעשות סעודה כשמסיים מסכת, ורק בשביל אכילת בשר בשבוע שחל בו תשעה באב עושה סעודה, אין להקל. וכן אם סיים המסכת ומשאיר בכוונה קטע לתוך שבוע שחל בו תשעה באב, אין להקל. (שם)

יא.המסיים מסכת משניות עם פירוש רבנו עובדיה, בהבנה ובעיון, יש להקל לאכול בשר בסעודת הסיום, רק למי שלמד בעצמו מסכת המשניות, בין יחיד בין ציבור שלמדו המסכת. אבל יחיד שלמד מסכת משניות, אין ראוי להזמין גם אחרים שיאכלו עמו בשר וישתו יין. (שו"ת יחוה דעת חלק א' מ)

יב.המשתתפים בסעודת סיום או סעודת מצוה, אינם צריכים לעשות התרה על מנהגם הקודם, שהרי אין כוונתם לבטל מנהגם כליל, אלא רק במקום סעודת מצוה. (יבי"א ב/ל מק"י)

יג.בשר שנשאר מסעודות שבת חזון, או סעודות ראש חודש אב, יש אומרים שמותר לאוכלו לאחר מכן. ויש אוסרים. ואין למחות במקילים שיש להם על מה שיסמוכו, ובלבד שלא יערים לבשל יותר מדי לשבת בכוונה להותיר לצורך החול. ואפילו למי שמחמיר שלא לאכול בשר שנשתייר מסעודות שבת, מותר לו לאכול בשר זה במוצאי שבת, בסעודה רביעית, באופן שלא עשו זאת בהערמה. (יבי"א ג/ז חו"מ)

יד.בשר הנשאר ליום ראשון מותר ליתנו לקטנים שהגיעו לחינוך, אבל לבשל בשר בימות החול לצורך תינוקות שהגיעו לחינוך אין להתיר. וכל שיודעים ומבינים ענין חורבן בית המקדש וגלות השכינה נחשבים הגיעו לחינוך לענין זה, אבל קטנים שאינם יודעים להתאבל על ירושלים מותר להאכילם בשר בשבוע שחל בו תשעה באב. (ילקו"י ה/תקע)

טו.תינוק חלש קצת אפילו הגיע לחינוך מותר להאכילו בשר בשבוע שחל בו תשעה באב. (יביע אומר חלק ד' חיו"ד סימן ד'. וחלק ג', חיו"ד סימן ג')

טז.בשר עוף הרי הוא כבשר בהמה, ואין לאכול ממנו מיום ראש חודש אב עד תשעה באב. ומי שאי אפשר לו בלי בשר מטעמי בריאות, על כל פנים יאכל בשר עוף, שלא היו מקריבים ממנו בבית המקדש, ועוד שאין שמחה אלא בבשר בהמה. (ילקו"י ה/תקעא)

יז.בשר שימורים שבקופסאות וכן בשר מלוח וקפוא דינם כבשר טרי לענין זה. אבל דגים מותרים. (ילקוט יוסף חלק ה', מועדים, עמוד תקעא)

יח. תבשיל שנתבשל בו בשר שאין בו שומן, מעיקר ההלכה מותר, אבל נהגו להחמיר. אבל תבשיל שנתבשל בקדירה של בשר בת יומא ואין בשר בתבשיל עצמו, מותר. ואפילו לכתחילה מותר לבשל בקדירת בשר בת יומא ולאכול מהתבשיל. (שם)

יט.בערב שבת חזון מותר לטעום התבשיל אף על פי שיש בו בשר ושומן, הואיל ויש מצוה בטעימת התבשיל לכבוד שבת. והמחמיר תבוא עליו ברכה. (שם)

כ.חולה אף על פי שאין בו סכנה מותר לו לאכול בשר בשבוע שחל בו תשעה באב, שבמקום חולי לא גזרו חכמים. ויולדת תוך שלשים יום גם כן מותרת באכילת בשר. וכן מינקת שהתינוק שלה חלש ואם תימנע מאכילת בשר בימים אלה יוכל הדבר להשפיע על בריאות התינוק לרעה, יש להתיר לה לאכול בשר. ואפילו במקום קצת חולי אפשר להתיר אכילת בשר. (ילקוט יוסף חלק ה' עמוד תקעב)

כא.חולה שכבר נתרפא, ועל פי עצת הרופאים יצא למקום הבראה, מותר לו לאכול בשר בימים אלה. ועל כל פנים אם אפשר לו להסתפק בדגים, שאינם בכלל האיסור, אין לו להקל באכילת בשר. (שו"ת יחוה דעת חלק ה' סימן מא)

מעוברת שסובלת הרבה בהריונה, יש להתיר לה אכילת בשר, והוא הדין למינקת שסובלת מחולשה, וכן בחולה נפש שמתרפא והולך מותר לו לאכול בשר בימים אלה. וכל הבא לשאול בימים אלו שאינו יכול לסבול בלי בשר מפני איזה מיחוש וקצת חולי, מורים לו להיתר בזה. אבל בריא שרוצה ללכת אחר שרירות לבו לאכול בשר במקום שנוהגים בו איסור, הרי הוא פורץ גדר, וישכנו נחש, וגדול עוונו מנשוא. (ילקו"י ה/תקעג)

ב.חולה האוכל בשר לפי היתר אין צריך התרה. (ילקוט יוסף חלק ה' עמוד תקע"ג)

ג.אדם בריא ששכח וברך על בשר מראש חודש אב, יטעם משהו מהבשר, כדי שלא תהיה ברכתו ברכה לבטלה. (יבי"א ב/ה חלק יורה דעה)

ד.מותר לישראל בעל מסעדה כשרה, לספק מאכלי בשר ללקוחותיו גם אחר ראש חודש אב, אף על פי שמנהג ארץ ישראל להימנע מאכילת בשר כבר מראש חודש אב, ובפרט אם יש מקום לתלות שהלקוח אינו בקו הבריאות כל כך, ואין בזה משום "לפני עיור לא תתן מכשול", שאם ימנע בעל המסעדה לספק מאכלי בשר, יהיה לו הפסד, שיעזבוהו לקוחותיו וירעו בשדה אחר. ואם אפשר לו להגיש בשר עוף, עדיף יותר מאשר להגיש בשר בהמה. ויש להקל לרבנות לתת הכשר למסעדה המספקת בשר מראש חודש אב, שאם לא כן יש חשש שיבואו לאכול נבילות וטריפות במסעדות לא כשרות. (שו"ת יחוה דעת ג/לח)

ה.יש להתיר לשחוט בהמה בימים אלה, כשיש חשש שמא יבואו לאכול נבלות וטרפות במסעדות לא כשרות. ויש מחמירים בזה. (יבי"א א/ל סקט"ז)

ו.יש נוהגים שלא לשתות יין בשבוע שחל בו תשעה באב, ויש מוסיפים מיום ראש חודש עד התענית. ומכל מקום מותר לשתות יין של הבדלה במוצאי שבת, ואפילו יש בכוס יותר משיעור רביעית מותר לשתותו כולו, ושיכר או בירה ושאר משקאות חריפים מותרים, אבל בכמה קהילות ספרד נהגו להקל בשתיית יין אף בשבוע שחל בו תשעה באב, וכן הוא מנהג ירושלים ת"ו להקל, והמחמיר תבוא עליו ברכה. (ילקו"י ה/תקעד)

ז. מנהג כשר שלא לאכול בשר ושלא לשתות יין בליל עשירי באב ויום עשירי באב, מפני שבתשעה באב לעת ערב הציתו אש בהיכל והיה נשרף והולך עד שקיעת החמה ביום עשירי. ובבגדד נהגו להקל באכילת בשר במוצאי תשעה באב, ומכל מקום נכון להחמיר גם להם לאחר שזכו לעלות לארץ. (ילקוט יוסף חלק ה', מועדים, עמוד תקעד).

סימן תקנא – דיני שבת חזון

יש מבני אשכנז הנוהגים שלא ללבוש בגדי שבת, בשבת חזון, שבת שלפני תשעה באב, ומחליפים רק הכתונת בלבד. ויש שכתבו שמנהג זה שלא כדין, ובכל גלילות ישראל אשר שמענו שמעם, נוהגים ללבוש בגדי שבת כרגיל. ומכל מקום אם יש מהאשכנזים הנוהגים להחמיר בזה, יש להם על מה שיסמוכו. (יבי"א ג/לא מק"ג)

ט.אף במקומות שנהגו בהם בני אשכנז שלא ללבוש בגדי שבת בשבת חזון, אם חל מילה בשבת חזון, צריכים בעלי הברית ללבוש בגדי שבת. ואין להם לפשוט בגדיהם לאחר המילה, שרק אם חל המילה ביום תשעה באב עצמו פושטים בעלי הברית בגדי שבת שעליהם באופן שממשיכים בקינות אחר המילה, ובקריאת איוב וירמיה. (יבי"א ג/יב סק"ג)

י.יש מקומות שנהגו לומר קינה בשבת חזון, וראוי לבטל מנהגם זה, כי בזה מראים אבילות בפרהסיא בשבת, וכן המנהג פשוט בארץ ישראל. (ילקו"י ה/תקסו)

יא.בשבת חזון אפילו חל בו תשעה באב ונדחה ליום ראשון, אוכלים בשר ושותים יין, ואפילו בסעודה שלישית שמסתיימת סמוך לשקיעה, אוכלים בשר ושותים יין, ומעלה על שולחנו כסעודת שלמה המלך בשנית מלכותו. ואסור להמנע מאכילת בשר בסעודה זו מטעם אבילות, (ש"ע תקנט). ורק מי שאינו רגיל לאכול בשר בסעודה זו בכל שבת מטעמי בריאות וכדומה, יכול להמנע גם בשבת זו. (ילקו"י ה/תקסח)

סימן תקנא – דיני שבוע שחל בו תשעה באב

יב.אסור להסתפר בשבוע שחל בו תשעה באב, וכן אסור לגלח הזקן. ושפם שמעכב האכילה, מותר לגלחו. ואסור לגדולים לספר לקטנים, ומותר לאשה להסתפר בשבוע שחל בו תשעה באב. (שו"ת יחוה דעת חלק ג' סימן לט)

חלוק ואנפילאות חדשים אסור ללובשם בשבוע שחל בו תשעה באב, אבל קודם לכן מותר. ובגדים חשובים שטעונים ברכת שהחיינו, בלאו הכי אי אפשר ללובשן כבר מי"ז בתמוז. (ילקוט יוסף חלק ה', עמוד תקסו)

ב.בעלי בית חרושת של נעליים או של תיקון בגדים חדשים שיש להם פועלים, ואי אפשר לבטלם בשבוע שחל בו תשעה באב, ויצטרכו לשלם מכיסם לפועלים משכורתם שלימה, יש להתיר שיעשו בצינעא ככל האפשר. (שם)

ג.בעלי מכבסה שאי אפשר להם לסגור המכבסה בשבוע שחל בו תשעה באב בגלל הסיבה הנ"ל, יעשו שאלת חכם מורה הוראה בכל מקרה לגופו. (ילקו"י ה/תקסז)

אבי הבן וסנדק ומוהל שאירע להם ברית מילה בימי בין המצרים, מותר להם להסתפר ולהתגלח לכבוד המילה אפילו לאחר שנכנס חודש אב, ואפילו אם נהגו להחמיר בזה בשאר שנים. (ילקוט יוסף חלק ה' עמוד תקסב)

ב.אבל אם חלה המילה בשבוע שחל בו תשעה באב, אין להתיר להם להסתפר ולהתגלח. ואם חל תשעה באב ביום שבת ונדחה לאחר השבת, או שחל ביום ראשון בשבת, מותר לבעלי ברית להסתפר ולהתגלח לכבוד המילה, בין בשבוע שלפני תשעה באב ובין בשבוע שלאחריו, ולכן גם במקום שנהגו להחמיר, לבעלי ברית יש להקל בפשיטות. (יחו"ד ו/לו)

ג.חתן בתוך שבעת ימי המשתה, יש מקילים לו להסתפר ולגלח זקנו בשבוע שחל בו. והמיקל יש לו על מי לסמוך. והוא הדין בבעלי ברית, שאף על פי שהבא לשאול מורים לו שלא להסתפר ולהתגלח בשבוע שחל בו תשעה באב, מכל מקום המיקל בזה יש לו על מה לסמוך. (שו"ת יביע אומר חלק א' סימן לד אות ה', וחלק ה' חיו"ד סימן לא אות ג')

ד.מותר להסתרק במסרק שערות ראשו וזקנו, בשבוע שחל בו תשעה באב, בין איש בין אשה. (שו"ת יחוה דעת חלק ד' סימן לה)

ה.יש אוסרים לגזוז ציפורנים בשבוע שחל בו תשעה באב. ויש מתירים, ועל כל פנים כשצפורניו גדולות יש להקל, ובמקום מצוה כגון אשה שאירע לה טבילת מצוה בשבוע שחל בו תשעה באב, בודאי שיש להקל, ובערב שבת חזון פשוט שמותר. (ילקו"י ה/תקסג)

ו.אסור לכבס בשבוע שחל בו תשעה באב, ואפילו אם אינו רוצה ללבוש הבגד עתה אלא להניחו לאחר תשעה באב. ואפילו אין לו אלא חלוק אחד אסור. וכן אסור ללבוש בגדים המכובסים מקודם, ואף הכתונת שעליו דהיינו הגופיה, אסור להחליפה במכובסת, בשבוע שחל בו תשעה באב. ובמקומותינו ששורר חום בתקופה זו, ויש הכרח להחליף הכתונת והגרביים מפני הזיעה, יש לנהוג כך: שכל אחד ילבש הבגד המכובס למשך חצי שעה, לפני שיכנס שבוע שחל בו ט' באב, ואחר כך יפשטנו מעליו וילבש בגד אחר גם כן לחצי שעה, וכן הלאה, עד שיהיו לו מספר חולצות או גרביים שכבר לבשם זמן מה לפני שבוע שחל בו תשעה באב, ואין עליהם יותר תורת בגדים מכובסים, ויוכל להחליף ולהשתמש בהם בשבוע שחל בו תשעה באב, כפי הצורך, ויוכל לעשות כן גם בשבת, שילבש בגדים מכובסים בערב שבת, לכבוד שבת קודש, ובבוקר יום השבת לא יחזור ללובשם, אלא ילבוש בגדים אחרים, מכובסים ומגוהצים, והבגדים שלבש בליל שבת יניחם למשמרת לימות החול. וכן יעשה לגבי הלבנים והגרביים. ואם יש צורך יפשוט הבגדים שלבש בבוקר, וילך לישון שינת צהרים, וכשיקום שוב ילבש בגדים אחרים, ואין בזה משום מכין משבת לחול. (יבי"א ג/לא סק"ה. יחו"ד א/לט)

ז.אסור להציע המיטה בסדינים מכובסים בשבוע שחל בו תשעה באב, ואפילו מטפחות הידים ומטפחות אף ומפות השולחן אסור לכבסן. (ילקו"י ה/תקסד)

ח.אסור לגדולים לכבס כסות הקטנים בשבוע שחל בו תשעה באב, אבל בגדים שמלפפים הקטנים לגמרי (חיתולים), בודאי שמותרים בכביסה. ואפילו בגדי שאר קטנים, עד גיל שלש שנים, נוהגים להקל. (שם)

ט.כשחל תשעה באב בשבת ונדחה התענית ליום ראשון, מותר לכבס הבגדים בכל ימי השבוע שלפני תשעה באב, וכן ללבוש בגדים מכובסים. והאשכנזים נהגו להחמיר בלאו הכי שלא לכבס מראש חודש אב. ויש מעדות המזרח שנהגו גם כן להחמיר. (יחו"ד ג/לט)

י.כשחל תשעה באב בשבת, נכון גם לדידן, שלא להסתפר בערב שבת, כדי שיכנסו לתענית כשהם מנוולים. (שם)

יא.מותר לצחצח הנעלים בשבוע שחל בו תשעה באב, ואין לדמותו לכיבוס האסור. והוא הדין בימי אבלות, בנעלי גומי שמותרים לאבל. ואף למחמירים בזה, יש להקל על כל פנים בתוך שלשים, וכן בערב שבת חזון. (יבי"א ג/לא)

יב.יש נוהגים שלא להתרחץ במים חמים מראש חודש אב, ויש שאינם נמנעים, אלא בשבוע שחל בו תשעה באב, וגדולי רבני ספרד כתבו כדעה שניה, ולכן יש להתיר לספרדים לרחוץ כל הגוף בחמין מיום ראש חודש עד שבוע שחל בו תשעה באב. וכל שכן שמותר להם להתרחץ בערב שבת חזון כל גופם, ולחפוף הראש בסבון ללא כל הגבלה. וקל וחומר שמותר לטבול אפילו במים חמים לכבוד שבת. ובשבוע שחל בו תשעה באב המנהג להימנע מלהתרחץ בחמין, אבל בצונן מותר גם בשבוע שחל בו תשעה באב. והאשכנזים נהגו להחמיר כדעת הרמ"א, שלא להתרחץ בחמין החל מראש חודש אב עד לאחר התענית, ובמקום צורך מותר גם להם להתקלח בצונן. אבל אין להם לכוף דעתם על הנוהגים כדעת מרן. (יבי"א ה/מא. יחו"ד א/לח)

יג.מעיקר הדין מותר להתרחץ בים במקום שאין כל תערובת של נשים וגברים ח"ו. וכן המנהג אצל הספרדים. (שם)

יד.מותר לחסידים ואנשי מעשה הנוהגים בכל ימות השנה לטבול טבילת קרי, מותר להם לטבול גם בשבוע שחל בו תשעה באב, אך יטבלו במקוה צונן. וכשאי אפשר לטבול במקוה צונן, אפשר לסמוך על המתירים, ולטבול אפילו במקוה חם. (שם)

טו.מותר להתרחץ במים חמים בשבוע שחל בו תשעה באב, כשעושה כן לצורך רפואה כגון אשה מעוברת בחודשה, וכדומה. (ילקו"י ה/תקסו)

טז.יש מקומות שנוהגים שלא לשטוף ולהדיח רצפת חדרי הבית מראש חודש אב והלאה. ורק בערב שבת חזון מתירים לכבוד שבת. ואנו נוהגים להקל גם באמצע שבוע שחל בו תשעה באב. ויש להקל בזה בכל חדרי הבית, בפרט אם יש תינוקות היושבים בבגדיהם על גבי הרצפה. (יבי"א ג/לא סק"ד)

יז.אסור לתפור ולגזור בגדים חדשים בשבוע שחל בו תשעה באב, ויש להחמיר בזה מראש חודש אב. וכן אסור לסרוג סוודר וכדומה בימים אלו. אבל מותר לתפור בגד שהותרה תפירתו בשבוע שחל בו תשעה באב, וכן מותר לתפור טלאי על הבגד. (ילקו"י ה/תקסו)

יח.אסור לסנדלר לעשות נעליים חדשות בשבוע שחל בו תשעה באב וגם בזה יש להחמיר מראש חודש, ומכל מקום מותר לתקן נעליים שנקרעו, או להתקין להם סוליא. (ילקו"י ה/תקסז)

יט.אסור לקנות בגדים חדשים ונעליים חדשות, אבל נעלי גומי לצורך תשעה באב, מותר לקנות ולנעול אותן בתשעה באב, וטוב שינעל נעליים אלה בערב תשעה באב זמן מועט. (שם

סימן תקנא – ערב תשעה באב וסעודה המפסקת

יב.נכון שלא ללמוד בערב תשעה באב אחר חצות היום אלא בדברים המותרים ללמוד בתשעה באב, כגון מדרש איכה והלכות תשעה באב והלכות אבילות. ואם יש לו צער מזה יש להתיר לו ללמוד במקום שלבו חפץ. ולא יטייל בערב תשעה באב. (ילקו"י ה/תקעו)

יג.ערב תשעה באב אחר חצות היום לא יאכל בשר בסעודה המפסקת, ואיסור זה הוא מצד הדין ולא מצד המנהג, ולא ישתה יין, ובשר מלוח ובשר עוף בכלל האיסור. ונהגו להחמיר שלא לאכול דגים, וכן תבשיל שנתבשל בו בשר אסור, וכן אין לשתות שכר בסעודה המפסקת, והוא הדין לבירה ושאר משקאות. ויש מתירים לשתות קצת שיכר לעיכול למי שהורגל בכך וקשה לו בלא זה. (ילקו"י ה/תקעד)

יד.בסעודה המפסקת אסור לאכול שני תבשילים, ואפילו בישל מין אחד בשתי קדרות, אלא שאחד עבה ואחד רך גם זה נחשב שני תבשילים. אבל אם שניהם שוים אלא שהוצרך לבשל בשתי קדרות מפני שבני הבית מרובים, מותר לאכול משניהם. (שם)

טו.שתי ביצים האחת קשה ואחת רכה שראויה לגמיעה, חשיב שני תבשילים לענין זה. ואפילו דבר הנאכל כמות שהוא חי אם נתבשל חשוב תבשיל לענין זה. ובאפוי אפילו כמה מינים אין לו דין שני תבשילים. (ילקוט יוסף חלק ה', מועדים, עמוד תקעה)

טז.כל מה שדרך לערב בתבשיל בשאר ימות השנה, כגון אפונים ובצלים וביצים טרופות וכדומה, נחשב הכל תבשיל אחד, ולכן יש סועדים לבם בסעודה המפסקת בתבשיל עדשים עם ביצים טרופות בקדרה, מפני שהוא מאכל אבלים. אבל האוכלים עדשים ואחר כך ביצים, טועים הם, וראוי לבטל מנהגם. וגם הנוהגים לאכול ביצים קשות אחר ברכת המזון, עושים שלא כדין, וגם גורמים לברכה שאינה צריכה. וגם בביצים הטרופות בקדרה, לא הותר בזה אלא במקום שדרכם בכך במשך כל השנה, אבל בלא זה אסור. (שם)

יז.פירות חיים מותר לאכול מהם אפילו כמה מינים, אבל פירות כבושים דינם כמבושלים, ולכן אין לאכול עם תבשיל אחר מלפפונים או קישואים קטנים כבושים במים ומלח או בחומץ. (ילקוט יוסף חלק ה', מועדים, עמוד תקעה)

יח.סלט שעושים מעגבניות ושאר ירקות מעיקר הדין דינו כפירות חיים, ומותר לאכול סלט בסעודה המפסקת. אך טוב להחמיר. (ילקוט יוסף חלק ה', עמוד תקעו)

יט.גבינה דינה כפירות חיים ואין עליה תורת תבשיל, אלא אם כן טיגנה או בישלה. (שם)

כ.יש אוסרים לשתות קפה או תה בסעודה המפסקת, נוסף על תבשיל אחר, דהוי כשני תבשילין, ויש חולקים. ומי שאפשר לו טוב שיחמיר בזה. ובכלל נכון לכל אדם שימעיט הנאותיו, ויסתפק במועט בסעודה המפסקת, רק כדי להחזיק עצמו שיוכל להתענות. (שם)

נהגו לישב על גבי קרקע בסעודה המפסקת, רק שיתן איזה שטיח או בגד להפסיק בינו לבין הקרקע. ואין צריך לחלוץ מנעליו בעת הסעודה. (ילקוט יוסף שם)

ב.יש להזהר שלא ישבו שלשה לאכול ביחד, כדי שלא יתחייבו בזימון, ואפילו ישבו ואכלו יברך כל אחד לעצמו בלי זימון. (ילקוט יוסף חלק ה', מועדים, עמוד תקעו)

ג.אם אכל קודם חצות אפילו דעתו שלא לאכול עוד מותר לאכול שני תבשילין. וכן אפילו אוכל אחר חצות, אם דעתו לאכול אחריה סעודת קבע מותר לאכול שני תבשילין, וגם לאכול עם שניים אחרים, ולא נאסר בשני תבשילין וכו', אלא כשאוכל אחר חצות, ואין דעתו לאכול אחריה סעודה אחרת. (שלחן ערוך סימן תקנב סעיף ט')

ד.אין אומרים וידוי ונפילת אפים במנחה של ערב תשעה באב מפני שנקרא מועד. ומיהו בליל תשעה באב אומרים תיקון חצות כרגיל. (שלחן ערוך סימן תקנב סעיף יב)

סימן תקנ"ד – דברים האסורים בתשעה באב

ה.תשעה באב אסור באכילה ושתיה ורחיצה וסיכה ונעילת הסנדל ותשמיש המטה, ולילו כיומו לכל דבר. ואין אוכלים אלא מבעוד יום של ערב תשעה באב. ובין השמשות שלו אסור כיום הכפורים. (ילקוט יוסף חלק ה', מועדים, עמוד תקעז)

ו.אם קיבל עליו בפירוש בשפתיו שלא לאכול אחר סעודה המפסקת אסור לו לאכול יותר אפילו עודנו יום. אבל אם קיבל עליו בהרהור בלב אינה קבלה. (ילקוט יוסף שם)

ז.ראוי ונכון להחמיר שלא לעשן סיגריות בתשעה באב. ובפרט יש להחמיר בעת קריאת איכה וקינות בבית הכנסת. אבל לצורך קצת, כגון למי שרגיל מאד בעישון, ויש לו צער גדול במניעתו מעישון סיגריות, יש להתיר לו לעשן בתשעה באב בצנעא בתוך ביתו וכדומה, אבל לא יעשן בפרהסיא בתשעה באב, ובשאר צומות אף הנוהגים לעשן ביום טוב, על ידי הדלקה מאש לאש, דחשיב אצלם לענין זה כאוכל נפש דשרי ביום טוב, אפילו הכי מותר לעשן בתענית. (שו"ת יביע אומר חלק א' סימן לג. שו"ת יחוה דעת חלק ה' סימן לט)

ח.רחיצה אסורה בתשעה באב בין בחמין בין בצונן, ואפילו להושיט אצבעו במים אסור. ובשחרית נוטל ידיו עד סוף קשרי אצבעותיו בלבד, ולאחר שניגבם ועדיין לחות קצת מעבירם על עיניו. ואם היה לכלוך על גבי עיניו ודרכו לרחצם במים, רוחץ ומעבירו ואינו חושש. וכן מי שהיו ידיו מלוכלכות בטיט ובצואה, מותר לרחוץ להעביר הלכלוך, ולא יטול כל ידיו אלא לפי הצורך להעביר הלכלוך.

ט.כהן שנוטל ידיו לברכת כהנים, נוטל עד סוף הפרק כמו בשאר ימות השנה, שכל שאינו מכוין להנאת רחיצה מותר.

י.וכן חולה שאוכל בתשעה באב נוטל ידיו עד סוף הפרק. והיוצא מבית הכסא יטול ידיו עד סוף קשרי אצבעותיו בלבד, אלא אם כן ידיו מלוכלכות.

יא.נשים המבשלות ומדיחות הירקות במים, אף על פי שידיהם נוגעות במים אין לחוש על זה כלל. וסיכה אינה אסורה אלא של תענוג.

יב.מי שיש לו חטטין בראשו סך כדרכו ואינו חושש. (ילקו"י חלק ה' עמוד תקעח)

יג.נעילת הסנדל אסורה בין לאנשים בין לנשים, ודוקא בנעלים של עור, אבל של בגד ועץ וגומי, מותר, שהרי קושי הארץ מגיע לרגליו ומרגיש שהוא יחף, ואפילו לובש גרבים ונועל עליהם נעלי עור אסור. (ילקוט יוסף חלק ה' עמוד תקעט)

יד.אסור ללבוש נעלים כל היום עד מוצאי תשעה באב בצאת הכוכבים, והגאונים החמירו בזה בתוקף.

טו.נעלי עץ שיש להם רצועה של עור (קבקב) יש מתירים ללובשן. (ילקו"י ח"ה עמ' תקעט)

טז.אם שכח לקנות נעלי גומי לפני ראש חודש אב, רשאי לקנות לאחר מכן, ולחדש אותן בתשעה באב.

יח.אסור לקרוא בתורה נביאים וכתובים ביום תשעה באב. וכן אסור לשנות בו במשנה ומדרש וגמרא בהלכות ובאגדות, שנאמר פקודי ה' ישרים משמחי לב. אבל קוראים באיוב ובדברים הרעים שבירמיה, ומדלג פסוקי נחמה שביניהם. וכן מותר ללמוד פרק אלו מגלחים וידלג עניני שמחה שבתוכו, כגון חד מאתינס אתי לירושלים וכו'. וכן מותר ללמוד פירוש על איכה ופירוש על איוב, וספרי מוסר המעוררים לתשובה. (יבי"א ב/כו מק"י חיו"ד)

יט.אסור ללמוד תורה גם על ידי הרהור, כיון שהכל תלוי בשמחת הלב. ומכל מקום כשמהרהר בדברי תורה, ואינו מבין מה שמהרהר, כגון שמהרהר בזוהר הקדוש בתשעה באב, וכדומה, אפשר שאין בזה איסור, דאיכא תרתי לטיבותא. (יבי"א ד/ח סקי"ז)

כ.עצם חיוב לימוד התורה שייך גם בתשעה באב, ולכן חייב כל אחד לקבוע זמן ללמוד ביום זה כפי כחו. (ילקוט יוסף חלק ה' עמוד תקפ)

מי שנתחדשו לו חידושי תורה בתשעה באב, וחושש שאם לא יכתבם מיד ישכח עד הערב, שפיר דמי לכותבם.

ב.תינוקות של בית רבן בטלים בו, ויש אומרים שמותר ללמוד עם התינוקות בדברים הרעים הנזכרים לעיל, ויש מחמירים, ואפשר לסמוך על המתירים במקום חשש ביטול תורה. (ילקו"י ה/תקפא)

ג.מותר לקרות כל סדר היום בתפילה, כולל שירת הים, פרשת הקרבנות, איזהו מקומן וברייתא דרבי ישמעאל, וברכת כהנים. (יבי"א ד/לב חיו"ד)

ד.אין לקרוא תהלים בתשעה באב, והמיקל בזה יש לו על מה לסמוך, אבל חוק לישראל וסדר מעמדות יש להחמיר שלא לקראם בתשעה באב, אפילו אם הוא רגיל בהם בכל יום. ואומרים בסוף התפילה שיר של יום ואין כאלהינו ופטום הקטורת כמו בכל יום. (ילקו"י שם)

החייבים בתענית

ה.הכל חייבים להתענות בתשעה באב, ואסור לפרוץ גדר, ואפי' מעוברות ומניקות שפטורות משאר צומות של דברי קבלה, מתענות ומשלימות בתשעה באב. אך מעוברות ומניקות שיש להן חולי, אפילו אין בו סכנה אין להם להתענות בתשעה באב. ואם יש להן חולשה רבה, יעשו שאלת חכם. ונכון לעשות שאלת חכם בכל מקרה. (ילקו"י ה/תקעז)

ו.חולה, אפילו אין בו סכנה פטור מלהתענות בתשעה באב, וחולה שנתרפא ועודנו חלוש ומצטער מאד בתעניתו, מותר לו לאכול, ואין צריך אומד, רק שלא יאכל למעדנים. ומי שהוא חולה שאינו יכול להתענות אלא אם כן יאכל בלילה, יש אומרים שמותר לו לאכול בלילה, ויתחיל לצום עם עמוד השחר, והעושה כן יש לו על מה לסמוך. (שם)

ז.וכן זקנים תשושי כח שהתענית צער גדול להם, והרופא אומר שמזיק להם התענית, מותר להם לאכול. ומינקת שהתינוק חולה והרופא אומר שתענית יגרום לילד נזק, מותר לה לאכול. והילדים פטורים מלהתענות כל שאינם בני מצוה, אבל אל יאכילו אותם מעדנים. (שם)

ח.יולדת תוך שלשים יום ללידה, פטורה מלהתענות בתשעה באב, ותאכל מיד בבוקר. וכל שכן שיכולות המעוברות ומניקות, וכן יולדות, להקל באופן שחל תשעה באב בשבת, והתענית נדחתה לאחר השבת. ומכל מקום ראוי שהיולדת תוך שלשים יום לא תאכל להתענג, אלא כדי קיום. (יבי"א ז/מט)

ט.חולה או מעוברות ומניקות הסועדים בתשעה באב, אין להם לומר "נחם" בברכת המזון, שלא נתקן לאומרו אלא בתפילה. (יחו"ד א/מד. ג/מ)

י.מוהל סנדק ואבי הבן, יכולים להקל ולאכול, בארץ ישראל וגלילותיה, ביום המילה כשחל תשעה באב בשבת, ונדחה ליום ראשון, לאחר שיתפללו מנחה גדולה. וכדעת מרן השולחן ערוך. וכל שכן בשאר ארבע צומות שנדחו, ואין כאן שום מנהג להחמיר. ובתענית אסתר יש להקל אפילו בזמנו. ואף אם מחלקים את מצות המילה לשנים, האחד מוהל והשני פורע, מותרים שניהם לאכול בתשעה באב דחוי. (יבי"א א/לד)

יא.אין שאלת שלום בתשעה באב, ועם הארץ שאינו יודע, והקדים לו שלום מותר להשיב בשפה רפה ובכובד ראש. (ש"ע)

יב.אין לטייל ברחוב בתשעה באב, פן יבוא לידי שחוק וקלות ראש. (ש"ע תקנד/כא)

יג.מקום שנהגו לעשות מלאכה בתשעה באב, עושים. ומקום שנהגו שלא לעשות מלאכה בתשעה באב, אין עושים, ומנהג ישראל בכל מקום אשר שמענו שמעם שלא לעשות מלאכה בתשעה באב. וכל העושה מלאכה שלא בהיתר בתשעה באב אינו רואה סימן ברכה מאותה מלאכה. ואם הוא עני שאין לו מה לאכול לערב, מותר לו לעשות מלאכה בצנעא בתשעה באב, ולא יתפרנס מן הצדקה. (ילקו"י ה/תקפא)

יד.מותר למכור מצרכי מזון מכולת וירקות במשך כל היום, אבל שאר פרקמטיא יש להחמיר. ויש מתירין לאחר חצות. (שם)

טו.מלאכת דבר האבד מותר בתשעה באב כדרך שהתירו בחול המועד. (ש"ע תקנד/כג)

סימן תקנה – ציצית ותפילין בתשעה באב

טז.מנהג ירושלים להתפלל שחרית בתשעה באב עם הציבור בטלית ותפילין, ואלו הרוצים לנהוג כן, ולהחזיר עטרה ליושנה, יפה עושים. אך במקום שנהגו כדברי מרן השולחן ערוך ימשיכו במנהגם להניח במנחה, ואל ישנו מפני המחלוקת. אבל לא יהיו חלק מהקהל עושים כך וחלק עושים כך, אלא יסכימו וישתוו ביניהם במנהגם לבל יעשו אגודות אגודות. ומברכים על הציצית והתפילין כשלובשים אותם בתשעה באב. והמניחין תפילין דרבינו תם בכל יום לא ישנו ממנהגם. ונכון להתפלל כרגיל בלי שום שינוי. (יחו"ד ב/טז. ו/ב)

יז.יש נשים הנוהגות לכבד הבית בכל כוחן ולסדר המטות וכיוצא בזה מתיקוני הבית. ונתנו טעם למנהגם, מפני שדעתן קצרה והן חלושי אמונה אחר שהמשיח עדיין לא הגיע. אבל נשים המבינות ויודעות תורה אין לנהוג כן. (ילקו"י ה/תקפו)

יח.אחרי כעשרים רגעים משקיעת החמה מותר לאכול במוצאי תשעה באב, ואין צריך להחמיר להמתין לזמן רבינו תם. (שם)

יט.מקדשים הלבנה במוצאי תשעה באב, אבל צריך להמתין עד שיהיה חושך [צאת הכוכבים] באופן שתהיה הלבנה ראויה ליהנות מאורה. וטוב שיטעמו איזה דבר קודם הברכה. ולכן אם אפשר טוב שיקבעו זמן לברכת הלבנה אחר הסעודה, ויברכו עם מנעלים בשמחה. אך אם יש חשש שחלק מהקהל ישכחו לברך ברכה זו, יברכו אחר ערבית. ולכתחילה אין לברך ברכת הלבנה קודם תשעה באב. (ילקו"י שבת ה' עמ' שמב)

כ.מותר לספרדים להתרחץ ולכבס במוצאי תשעה באב, ואין צריך להחמיר בזה עד למחרת. והאשכנזים נוהגים להחמיר בזה. ובשנה שחל עשירי באב ביום ששי שהוא ערב שבת, מותר גם לאשכנזים להתרחץ ולהסתפר לכבוד שבת. (יחו"ד ה/מא)

א.במקום צורך מותר לכבס להתרחץ ולהסתפר אף בליל שישי שהוא ליל עשירי באב, לכבוד שבת. אבל הדבר ברור שקודם הערב, אף מן המנחה ולמעלה ביום תשעה באב עצמו, אין להסתפר ולכבס כלל. (שם)

ב.המנהג הכשר שבליל עשירי באב לא לאכול בשר ולא לשתות יין, וגם כשחל ביום שישי אין אוכלים בו בשר. אבל מותר לטעום מהתבשילים שיש בהם בשר, בערב שבת, לכבוד שבת. (שם)

סימן תקנו – דיני תשעה באב שחל במוצאי שבת

ג.אם חל תשעה באב בשבת, אין דיני אבלות נוהגים בשבת כלל, ומותר אפילו בתשמיש המטה. (ש"ע)

ד.תשעה באב שחל להיות ביום ראשון, רשאי ללמוד בשבת גם אחר חצות, בכל מה שירצה, אלא שטוב ונכון ללמוד בשבת אחר חצות בהלכות תשעה באב וללמד לרבים הלכות אלו.

ה.תשעה באב שחל במוצאי שבת, אין אומרים צדקתך צדק במנחה בשבת. ומבדילין בלילה כמו בכל מוצאי שבת. ואין אומרים ויהי נועם. (ש"ע)

ו.תשעה באב שחל להיות ביום ראשון, מותר להשאר עם הנעלים גם לאחר יציאת השבת, עד לאחר אמירת ברכו שלפני תפילת ערבית של מוצאי שבת. ואינו צריך להסיר את הנעלים שברגליו מיד עם שקיעת החמה של יום שבת, וראוי להכריז בבתי הכנסת ולהודיע לצבור שתפילת ערבית במוצאי שבת שחל בו תשעה באב, תהיה רק לאחר חצי שעה מזמן שקיעת החמה, ולא קודם, ובכך תהיה אפשרות לקהל להחליף בגדי שבת בבגדי חול, ולחלוץ נעלי העור שברגליהם כשליש שעה אחר השקיעה, ויבואו להתפלל בליל תשעה באב, במוצאי שבת, בבגדי חול ובמנעלי בד המותרים בתשעה באב. (יחו"ד ה/לח)

ז.בתשעה באב שחל במוצאי שבת, כשחולצים הנעלים לאחר אמירת ברכו של ערבית, יחלוץ נעליו מן הרגל האחת ברגל חבירתה, ולא יגע במנעליו. וכן יוכל לחולצם בנגיעה בשרוך נעליו בלבד, שאז אין צריך נטילת ידים. (יבי"א ה/א סק"ה)

ח.אחר צאת השבת, קודם קריאת מגילת איכה, מברכים על הנר בורא מאורי האש, ואין מברכים על הבשמים. ואם שכח לברך על הנר, יברך אחר כך במשך הלילה. (ש"ע)

ט.תשעה באב שחל ביום ראשון, חולה האוכל בו, לפי ההלכה, צריך להבדיל קודם אכילתו על הכוס, שאין לאכול עד שיבדיל על הכוס. ויכול החולה להוציא ידי חובה את בני ביתו בהבדלה זו, אף על פי שהם מתענים ואינם אוכלים עד הערב. ואחר שהבדיל החולה על הכוס, יתן הכוס לתינוק שהגיע לחינוך כדי שישתה ממנו מלוא לוגמיו. ואם אין שם תינוק, ישתה בעצמו מהכוס מלוא לוגמיו. ואם אי אפשר לו אינו צריך לדחוק את עצמו, ודי בטעימה כל שהוא. (יחו"ד ג/מ. יבי"א ה/מ סק"ה)

י.תשעה באב שחל להיות ביום ראשון, הואיל ואי אפשר להבדיל במוצאי שבת, מבדילים במוצאי יום ראשון, שהוא מוצאי הצום. וכבר פשט המנהג להבדיל בשם ומלכות, ובמקום מנהג לא אמרינן ספק ברכות להקל. (יבי"א ו/מח סקי"ג)

סימן תקנז – נחם ועננו בתפילות ט' באב

יא.בערבית ליל תשעה באב אומר היחיד תפילת "נחם" בברכת בונה ירושלים, וכן מנהג ירושלים לומר נחם בכל התפילות, ערבית שחרית ומנחה. וגם השליח ציבור צריך לומר נחם בקול רם בשחרית ובמנחה בחזרת השליח ציבור. אולם אם לא אמרו נחם, אין חוזרים. ואחינו האשכנזים נהגו שלא לומר נחם אלא בתפילת המנחה בלבד, ונהרא נהרא ופשטיה. וחותם ברוך אתה ה' מנחם ציון בבנין ירושלים, ואם חתם בונה ירושלים שפיר דמי. ואם שכח לומר נחם יכול לאמרו בשומע תפילה, ויאמר עננו קודם לנחם. ואם שכח גם שם יאמרנו ברצה במקום יעלה ויבוא. ואם שכח גם שם יאמרנו בסוף התפילה אחר אלהי נצור קודם יהיו לרצון האחרון. (יחו"ד א/מד. יבי"א ו/לח סק"א חיו"ד)

יב.אסור לשנות מנוסח תפלית נחם הנאמרת בתפילות תשעה באב כי מקום המקדש וסביבותיו נתונים ביד זרים ומלאים גלולי עכו"ם, ובפרט שגם הרוחניות של ירושלים היא בעוונותינו הרבים בשפל המדרגה, בהרס חומת הצניעות וחלולי שבת, ה' ירחם. וכל המשנה ידו על התחתונה. (יחו"ד א/מג)

יג.יחיד המתענה עם הציבור בתשעה באב, אומר "עננו" בשומע תפילה בכל התפילות, בערבית שחרית ומנחה, וכן המנהג פשוט בכל קהלות ספרד, אך מנהג אשכנז שהשליח ציבור אומר עננו בשחרית ומנחה, והיחיד במנחה בלבד. ומי שטעה ולא אמר עננו, אינו חוזר, ונכון שיאמר עננו בסיום תפילתו אחרי אלהי נצור. והיחיד שאומר עננו בשומע תפילה, חותם לאחר עננו כי אתה שומע תפילת כל פה ברוך אתה ה' שומע תפילה, ולא כמו שנדפס באיזה סידורים החתימה ליחיד "ברוך וכו' העונה לעמו ישראל בעת צרה". ורק שליח ציבור האומר עננו בין גואל לרופא, חותם בחתימה זו. (יחו"ד ג/מא)

יד.הטועה בתשעה באב בשומע תפילה, וחתם העונה לעמו ישראל בעת צרה, במקום שומע תפילה, אין צריך לחזור, אך אחר שיסיים תפילת העמידה יחזור להתפלל שנית, בתורת תנאי ונדבה. (ילקו"י ה/תקפג)

סימן תקנט – סדר התפילות בתשעה באב

טו.ליל תשעה באב ויומו יושבים בבית הכנסת לארץ עד זמן תפילת מנחה, כמו אבל שיושב על גבי קרקע כל ימי אבלות ויש להקל לישב על גבי קרקע מרוצפת ואין בזה משום חששת המקובלים שלא לישב על גבי קרקע משום רוח רעה. ומכל מקום היכא דאפשר טוב להפסיק בבגד.

טז.יש אומרים שאסור לילך יחף בתשעה באב, ובשאר ימי החול. ויש אומרים שבארץ ישראל מותר לילך יחף שעפרה קדוש. (שארית יוסף ח"א עמוד כד)

יז.מותר לישב על גבי כרים וכסתות, או ספסל נמוך, שאין גבוהים טפח. ואם הוא זקן ותשוש כח אפשר להקל גם בספסל נמוך קצת שאין בגבהו שלשה טפחים. (ילקו"י ה/תקפב)

יח.מצוה לקום מפני תלמיד חכם או זקן גם בתשעה באב, אף על פי שהכל אבלים ויושבים על גבי קרקע. (יבי"א ג/כז מק"ג חיו"ד)

יט.אין מדליקין נרות בלילה כי אם נר אחד לומר לאורו איכה וקינות, ויאמרם בבכיה ובדמעות שליש ככל אשר יוכל שאת, עד יחונן ה' צבאות. וכיום שגם הקהל קוראים קינות יכולים להדליק כפי הצורך.

כ.בשעת הקינות אסור לדבר ולצאת לחוץ, כדי שלא יפסיק ויסיח דעתו מן האבל. (ש"ע)

סדר התפילות בתשעה באב (המשך)

א.נוהגים שלא לומר קדיש תתקבל בליל תשעה באב, שאינו דומה לאבל האומר תתקבל. אבל ביום נוהגים לאמרו בהרבה בתי כנסת. (יבי"א ד/לב סק"ו חיו"ד)

ב.בשחרית תשעה באב לא יברך ברכת "שעשה לי כל צרכי" בברכות השחר, מפני שהוא אסור בנעילת הסנדל, אך המברך יש לו על מה שיסמוך. ועל כל פנים אם שכח ובירך ברכה זו, לא חשיבא ברכה לבטלה. (יבי"א ה/כה סקט"ו. יחו"ד ו' עמ' קצה. ילקו"י א/נא)

ג.יש נוהגים לומר שירת האזינו במקום שירת הים, וכבר נזכר מנהג זה בראשונים, אבל אנו נוהגים כהרמ"א לומר שירת הים. וכן הכהנים נושאים כפיהם בשחרית ובמנחה. ואומרים סדר קדושה כרגיל נקדישך ונעריצך וכו'. (ילקו"י ה/תקפד)

ד.קוראים בתורה שלושה אנשים בפרשת כי תוליד בנים, והשלישי הוא המפטיר. והמנהג להפטיר בתשעה באב גם בשחרית וגם במנחה, (הערות מרן אאמו"ר בספר נהר מצרים)

ה.חולה שאוכל בתשעה באב, יש אומרים שעולה לספר תורה בין במנחה ובין בשחרית, ויש חולקים, והעושים כדעה הראשונה יש להם על מה לסמוך, ובפרט בשחרית.

ו.המחזיק לעלות לספר תורה מידי שנה בתשעה באב בשחרית, ולהפטיר בהפטרת תשעה באב, ואירעו אבל, והוא בתוך שבעה, אין לו לעלות לספר תורה, כיון שהאבל אסור בדברי תורה, ואין קריאת ספר תורה של תשעה באב נחשבת בכלל דברים הרעים שהאבל מותר בהם. (יבי"א ז/נ)

ז.אין אומרים קדיש אחר קריאת התורה אלא לאחר סיום ההפטרה, וכן מנהג ירושלים. וכן במנחה לא יאמר השלישי קדיש בין קריאת התורה להפטרה, אלא אחר ההפטרה מחזירים הספר תורה למקומו, ואומרים תיכון תפילתי וחצי קדיש. (ילקו"י ה/קיא)

ח.אחר ההפטרה בשחרית אומרים אשרי ובא לציון, ומדלגין ואני זאת בריתי וכו' עד ואתה קדוש, ומסיימים התפילה עם הקדישים כנהוג, ואח"כ קוראים איכה וקינות. (ילקו"י ה/תקפה)

ט.אם יש בסוף הקינה פסוקי נחמה צריך לדלגם, אך ש"צ שאומרם אין גוערים בו. (שם)

י.אין אומרים וידוי ונפילת אפיים בתשעה באב.

יא. אם יש מילה בתשעה באב, יש אומרים שנכון לאחרה עד אחר חצות, דקודם שש שעות עדיין שעת אבילות.

יב.כשחל מילה בתשעה באב, יש לברך על הכוס ולהטעימו לתינוק הקרוב לחינוך כבן שש שנים, שמבין ויודע למי מברכים, ואין שום איסור בזה אפילו אם אינו צריך לשתות באותה שעה. אך אסור לעשות המציצה בתשעה באב וביום הכפורים ביין ושאר משקים, אלא מציצה בפה בלבו.

יג.במנחה יושבים על ספסלים כמו בשאר ימות השנה.

יד.המנהג שהג' העולים שקראו בשחרית, הם העולים לקריאת התורה במנחה. (שם)

טו. נוהגים שלא להכין צרכי סעודה למוצאי תשעה באב עד אחר חצות. (ש"ע)

טז.החוטא בעבירות החמורות שהתיקון שלהם הוא על ידי תעניות, ואם יתענה יבטל מלימודו עדיף יותר שלא יתענה, ויתחזק יותר בעסק התורה. (יבי"א א/יד חיו"ד. ב/כח סקי"ב)

יז.ממידת חסידות להתענות ביום שמת בו תלמיד חכם, כשאינו גורם לו לביטול תורה. וטוב יותר שיעשה תענית דיבור, ותענית שובבי"ם אם אין עשרה מתענים לכולי עלמא לא יקראו בויחל. ואם חל בשני וחמישי יקרא בשחרית בפרשת השבוע. ואם יש י' מתענים, במקום שנהגו לקרוא ויחל יש להם ע"מ לסמוך. (הערות אאמו"ר בנהר מצרים)

יח.ספר תורה שנפל לארץ, הקהל הרואים בנפילת הספר תורה חייבים להתענות, אולם אין זה מן הדין, ולכן יש להקל בזה לתשושי כח, ולתלמידי חכמים ולמלמדי תינוקות, ולפועלים ולשכירים שלא יוכלו לעשות מלאכתם כהוגן, שיש בזה חשש גזל, שממעטים ממלאכת בעל הבית. ולפיכך יתנו פדיון התענית לצדקה, ומה טוב שקהל בית הכנסת שאירע בו כן, יתאספו כולם בבית הכנסת, וינהגו תענית דיבור, וילמדו שם במשך כל היום, וזה הרבה יותר חשוב מתענית, שאין העיקר לסגף את עצמו בתעניות, אלא ברסן פיו ותאוותיו. (שו"ת יביע אומר חלק ב' חלק אורח חיים סימן כח. וחלק א' חלק יורה דעה סימן יד)

יט.צום עשרה בטבת שחל להיות בערב שבת, צריך להתענות ולהשלים הצום, עד צאת הכוכבים, כרבע שעה אחר השקיעה. ואף אם הקהל התפללו ערבית של ליל שבת מבעוד יום, יש להם להמתין מלקדש עד אחר צאת הכוכבים. (שו"ת יביע אומר ח"ד סי' לא.. ויחו"ד א/פ)

כ.יום ט"ו באב הוא כיום טוב, ואין אומרים בו וידוי ונפילת אפיים. וצריך להוסיף בעסק התורה בלילה, כי הלילות מאריכים והולכים, ובזכות התורה נזכה לגאולה שלמה אמן

הינדיק

05/01/2012 01:16

לדף הבית של הדף היומי – ההלכה היומית

סימן תקמט – להתענות ד' צומות

ד.נאמר בזכריה: כה אמר ה' צבאות צום הרביעי וצום החמישי וצום השביעי וצום העשירי יהיה לבית יהודה לששון ולשמחה ולמועדים טובים. ופירשו חז"ל, צום הרביעי זה צום י"ז בתמוז, כי חודש תמוז הוא הרביעי לחודש ניסן. צום החמישי, זה צום תשעה באב, כי חודש אב הוא החמישי לחודש ניסן. צום השביעי, זה צום גדליה שחל בשלשה בתשרי, וצום העשירי, זה צום עשרה בטבת. וכל ישראל מתענים בימים אלו מפני הצרות שארעו בהם, כדי לעורר ולפתוח הלבבות לדרכי התשובה, ויהיה זה זכרון למעשינו הרעים ולמעשה אבותינו שהיו כמעשינו עתה עד שגרמו להם ולנו אותם הצרות, שבזכרון דברים אלו נשוב להיטיב מעשינו, כמו שנאמר: והתוודו את עוונם ואת עוון אבותם. (ילקו"י ה/תקכז)

ה.חמשה דברים אירעו ביום י"ז בתמוז: נשתברו הלוחות, בטל התמיד, הובקעה העיר בתקופת חורבן הבית השני, שרף אפוסטמוס את התורה, והעמיד צלם בהיכל. וחמשה דברים ארעו בט' באב: נגזר על אבותינו במדבר שלא יכנסו לארץ, וחרב הבית בראשונה ובשניה, ונלכדה עיר גדולה ושמה "ביתר" שהיו בה אלפים ורבבות מישראל, והיה להם מלך גדול אחר חורבן בית שני, ודימו כל ישראל שהוא המשיח, ונפל ביד הרומאים ונהרגו כולם, והיתה צרה גדולה כחורבן בית המקדש. ובו ביום חרש טורנוסרופוס את ההיכל וסביביו, ככתוב: ציון שדה תחרש. ובג' בתשרי נהרג גדליה בן אחיקם ונכבית גחלת ישראל שארית הפליטה שנשארו אחר חורבן הבית הראשון. ובי' בטבת סמך נבוכדנצר הרשע על ירושלים והביאה במצור. (ילקו"י ה/תקכז)

סימן תקנ – הבדל שבין תשעה באב ליתר הצומות

ו.הכל חייבים להתענות בארבעה צומות הללו, ואסור לפרוץ גדר. ואין הדבר תלוי ברצון הקהל. (יבי"א א)

ז.חיוב התענית הוא מזמן עלות השחר דהיינו שעה ושנים עשר רגעים בשעות זמניות, לפני הזריחה, עד צאת הכוכבים, שהוא כעשרים דקות אחר שקיעת החמה. ואין מפסיקין בהם מהערב, חוץ מתשעה באב שצריך להפסיק בו מבעוד יום. (ילקו"י ה/תקכט)

ח.הישן על מיטתו שינת קבע בליל התענית, וקם משנתו באמצע הלילה, אסור לו לאכול ולשתות, אפילו קודם עמוד השחר. אך אם התנה קודם שהלך לישן שבדעתו לקום קודם עמוד השחר ולאכול, מותר לו לאכול עד עמוד השחר. (יבי"א ה/כב סק"ה)

ט.אף תלמידי חכמים ומלמדי תינוקות, חייבים להתענות כל תענית ציבור, לרבות תענית אסתר. אולם אין להם להתענות תענית שובבי"ם או תענית לכפרת עוונות וכדומה, בזמן עבודתם, כיון שעל ידי חלישות כוחם ימעטו במלאכת שמים. וכן הדין לפועלים או לפקידים, וכל שכן לבני ישיבה ההוגים בתורה שאסור להם להתענות תעניות הנזכרים. ובימי השובבי"ם עדיף שיתענו תענית דבור, אך אסור להם לבטל מסדר לימודם ולקרוא תהלים, כי אין לך דבר העדיף יותר מלימוד הגמרא וההלכה. (יבי"א ב/נח סק"ז)

י.כל הצומות הללו מותרים ברחיצה ובסיכה ובנעילת הסנדל ובתשמיש המטה, חוץ מתשעה באב. ומותר להתרחץ בחמין בימי הצומות. והמחמיר תע"ב. (ילקו"י ה/תקל)

יא.י"ז בתמוז או תשעה באב או צום גדליה שחלו בשבת, דוחים התענית למחרת ביום ראשון, אבל י' בטבת לא יחול לעולם בשבת. ואם חל י' בטבת ביום ששי, יש להתענות עד צאת הכוכבים. (שם)

יב. בשבת קודם תענית י"ז בתמוז וי' בטבת השליח ציבור מכריז לפני תפילת מוסף על הצום שחל ביום פלוני, אבל על שאר תעניות לא נהגו להכריז מפני שהם ידועים ומפורסמים. (שם)

יג.אין לבעלי חנויות לספק מצרכי מזון, לאוכלים ושותים שם ביום התענית אלא אם כן ידוע שהאוכל והשותה הוא חולה שפטור מתענית. ואפילו ישנם עוד בעלי מסעדות שמספקים מזון ביום התענית לכל מי שירצה, אף על פי כן החרד לדבר ה' ימנע עצמו מזה. (יחו"ד ג/סז)

יד.מעוברת או מניקה, אינה מתענה בתענית שבעה עשר בתמוז, ושאר תעניות אלה. ואף לבנות אשכנז יש להקל בזה. ומעוברת היא משעברו שלשה חדשים להריונה, ואם לא עברו שלשה חדשים והיא סובלת מהקאות או מיחושים וחולשה רבה, מותר לה לאכול בצומות אלו, חוץ מתשעה באב [וראה להלן]. ובפרט אם היא לאחר ארבעים יום להריונה. (שו"ת יחוה דעת חלק א' סימן לה)

טו.וכן מניקה פטורה במשך כל עשרים וארבעה חודשים ללידה מלהתענות בתעניות אלו מלבד בתשעה באב, ואפילו אם פסקה מלהניק. (שם)

טז.וכן אשה שהפילה פטורה מתעניות אלו בתוך עשרים וארבעה חודשים להפלתה, ואינן צריכות לפרוע התענית לאחר מכן. ומכל מקום גם אלה הפטורות מלהתענות ראוי שלא תאכלנה להתענג במאכל ומשתה, אלא כדי קיום הולד. (שם)

יז.חולה שאין בו סכנה פטור מלהתענות בכל הצומות הללו. ואפילו בצום תשעה באב אוכל כדרכו ואינו חושש, ובלבד שיאכל בצינעא. ורשאי לאכול בבוקר, כשיש צורך בכך, ואין צריך להתענות תענית שעות. וכל שכן שאין צריך לאכול ולשתות פחות מכשיעור. ואפילו חולה שנתרפא אך עודנו חלש, כל זמן שיש חשש שאם יצום יחזור לחוליו, פטור מלהתענות. (ילקו"י ה/תקלא)

יח.זקנים תשושי כח שמצטערים בתעניתם פטורים מכל הצומות הללו לרבות תשעה באב. (ילקו"י ה/תקלב)

יט.דין יולדת תוך שלשים יום ללידתה כחולה שאין בו סכנה, ופטורה אף מתענית ט' באב.

סימן תקנ – הבדל שבין תשעה באב ליתר הצומות (המשך)

א.קטן שלא מלאו לו שלש עשרה שנה, וקטנה שלא מלאו לה י"ב שנה, פטורים מתעניות אלו, ואפילו תענית שעות אין להם להתענות, אף שיש להם דעת להתאבל על החורבן. ויש מחמירים לומר שאין להאכילם אלא לחם ומים, אך המנהג להקל לתת להם כל צרכם, וכן ראוי להורות בזמן הזה שירדה חולשה לעולם. (ילקו"י ה/תקל)

ב.חתן תוך שבעת ימי המשתה שלו, וכן אבי הבן, הסנדק, והמוהל, חייבים להתענות בכל הארבעה צומות, ולא יפרשו מן הציבור, ורק אם חלו ארבעה צומות הנזכרים לעיל בשבת, ונדחו ליום ראשון, בין החתן בין בעלי ברית לא ישלימו תעניתם, לרבות בתשעה באב, אלא אחר חצות היום יאכלו כדרכם, מפני שיום טוב שלהם הוא. ואם ירצה החתן להחמיר לל עצמו להתענות אינו רשאי, הואיל ויום טוב שלו הוא. ועל כל פנים אין לחתן בתוך שבעת ימי המשתה להתענות שום תענית יחיד, ואפילו היה נוהג בו שנים רבות, כגון יום פקודת השנה (יאר-צייט) של אביו או אמו. ואפילו התרה אינו צריך, וכן לבעלי ברית. (יבי"א ה/מ. א/לד סקי"א)

ג.אף בצום גדליה אין להתיר לבעלי ברית וחתן לאכול ביום התענית שאינו דחוי, הלא הוי כתענית דחוי. (יבי"א א/כז סק"י)

ד.הנוהגים להתענות ביום חופתם, וחל יום חופתם בט"ו בשבט, או בט"ו באב, ובאסרו חג, אין לחתן להתענות. ובלאו הכי מנהגינו שאין החתן מתענה ביום חתונתו. (שו"ת יחוה דעת חלק א' סימן פא, וחלק די סימן סא)

ה.חולה וזקן שפטורים מלהתענות בימי הצומות הללו, אינם צריכים התרה לפני שיאכלו. וכן חתן ובעלי ברית שאינם משלימים התענית כשהצום דחוי, רשאים לאכול בלי התרה, והמחמיר לעשות התרה כשהדבר אפשרי בנקל, תבוא עליו ברכה. (יבי"א ח"ב סי' ל' אות ה-ח)

ו.אין לשטוף את הפה בבוקר בהתעוררו משינתו בימי תעניות ציבור. ומכל מקום במקום צורך יש להתיר כשאינו שם בפיו יותר משיעור רביעית בבת אחת, דהיינו שמונים וששה גרם, ובאופן שיודע בעצמו שיוכל להזהר שלא יבלע מן המים. וכן מותר להשתמש במשחת שינים בתעניות ציבור על הדרך הנ"ל למי שקשה לו בלי לצחצח את שיניו. אך בתשעה באב אין להקל בכל זה, אלא במקום צער גדול ובתנאי שיזהר להוריד פיו למטה שלא יבואו מים לגרונו. (ילקו"י ה/תקלד)

ז.השרוי בתענית יכול לטעום כדי רביעית, ובלבד שיזהר לא לבלוע אלא יפלוט כל מה שהכניס לפיו. (ש"ע סי' תקס"ז ס"א)

ח.אדם בריא שמתענה, אך עליו לבלוע גלולות וכדורים נגד מיחושי ראש וכדומה, מותר לו לבלוע התרופה בלי מים, כל שאין בה טעם ערב לחיך. וכן מותר לשתות תרופות שאין החיך נהנה מהם. אבל אם החיך נהנה מהם אין להתיר. אולם במקום חולי פנימי אין להחמיר. ויש אומרים שכל זה בשאר תעניות, אבל ביום הכפורים ובתשעה באב אין להקל בזה אלא למי שבלאו הכי אוכל לפי היתר. (ילקו"י ה/תקלה)

ט.מותר לעשן בימי תעניות ציבור, זולת בתשעה באב שראוי להמנע מעישון סיגריות, ובפרט בפרהסיא, כדי שלא יסיח דעתו מאבילות היום. ובעת הצורך מותר לעשן גם בתשעה באב כשעושה כן בצינעא, ובפרט לאחר חצות היום. ובשאר צומות, אף הנוהגים לעשן ביום טוב על ידי הדלקה מאש לאש, דחשיב אצלם לענין זה כאוכל נפש, אפילו הכי מותר להם לעשן בתענית ציבור. (יבי"א א/לג. יחו"ד ה/לט)

י.אסור ללעוס גומי לעיסה, (מסטיק) ביום תענית, אך מסטיק שאין בו שום מתיקות כלל מותר ללועסו בתעניות. (ילקו"י ה/תקלה)

יא.מי ששכח ואכל בתענית ציבור, ונזכר לאחר מכן, צריך להשלים תעניתו. ומן הדין אינו צריך להתענות ביום אחר, אלא אם כן עושה כן לכפר על שגגתו, וכגון שהוא בריא ויכול לצער עצמו בתענית שאינו חובה. [באופן שהדבר לא יגרום לו לביטול תורה]. ואם נזכר לפני שאכל כזית והפסיק מיד, יכול לומר עננו בתפילת המנחה, אבל אם אכל כזית אף על פי שהשלים תעניתו אינו אומר עננו בתפילת מנחה. (יבי"א א/יד סק"ח חיו"ד)

יב.מי ששכח ובירך ביום התענית על דבר מאכל, או משקה, יטעם ממנו משהו כדי שגרונו יהנה. (יבי"א ח"ב חיו"ד סימן ה' סק"ו. חיו"ד. יחו"ד ד/מא)

יג.המתענה תענית ציבור צריך לומר עננו, בין בשחרית בין במנחה, באמצע שומע תפילה. ובמקומות שנוהגים לומר "עננו" בשומע תפילה בכל התפילות, גם בערבית של ערב התענית, אף על פי שאין מתענים מהערב, מנהגם נכון על פי ההלכה. (יבי"א א/כא חיו"ד. יחו"ד ג/מא)

יד.בתשעה באב היחיד אומר עננו גם בערבית של ליל תשעה באב. (ילקו"י ה/תקל"ו)

טו.אחר אמירת עננו חותם "שומע תפילה". ואינו חותם העונה לעמו ישראל בעת צרה, שלא נתקנה חתימה זו אלא לשליח ציבור כשאומר עננו בחזרה בין גואל לרופא. (ילקו"י ה/תקל"ו) ואם טעה וחתם העונה לעמו וכו', ונזכר אחר שהתחיל רצה או מודים, יצא ידי חובה בדיעבד, ויסיים תפילתו, ואין צריך לחזור לשמע קולנו. ומכל מקום טוב הדבר שאחר שסיים תפילתו יחזור להתפלל בתנאי של נדבה, ויאמר: אם אני חייב לחזור ולהתפלל, הריני חוזר ומתפלל לשם חובה. ואם לאו תהיה תפילתי זו תפילת נדבה. ואם אפשר טוב לחדש בה דבר. (יבי"א ז/יג)

טז.אם שכח ולא אמר "עננו" עד שאמר "ברוך אתה ה"' כדי לחתום "שומע תפילה", אינו רשאי לסיים "למדני חקיך" כדי שיוכל לחזור ולומר "עננו", אלא יסיים תפילתו ויאמר "עננו" בלי חתימה בסוף "אלהי נצור". אבל בין ברכת שומע תפילה לרצה, אין לומר "עננו", דהוי הפסק. (יבי"א א/כב)

יז.יחיד שמתפלל תפילת שמונה עשרה עם חזרת השליח ציבור, אף על פי שאומר עמו כל סדר הקדושה, אינו אומר עמו "עננו" בין גואל לרופא, אלא ב"שומע תפילה". (ילקו"י ה/תקלז)

יח.הנמצא בתענית יחיד, ובמנחה נתאחר לבוא לבית הכנסת, והתפלל שמונה עשרה יחד עם החזרה של השליח ציבור, כשיגיע ל"שומע תפילה", יאמר שם עננו, אף על פי שעל ידי כך יפסיד אמירת מודים עם הציבור. וישתחווה באמצע הברכה באמירת "מודים" של השליח ציבור. (יבי"א ב/לד סק"ו)

יט.בארבע תעניות ציבור, המוזכרות בפסוק, שהם י"ז בתמוז, תשעה באב, צום גדליה, ועשרה בטבת, אומר השליח ציבור "עננו" בתפילת החזרה, בשחרית ובמנחה, בין ברכת גואל ישראל לברכת רפאנו. וחותם: "העונה לעמו ישראל בעת צרה". (ילקו"י ה/תקלז)

כ.אם טעה השליח ציבור ושכח לומר "עננו" לפני ברכת רפאנו, אם נזכר באמצע ברכת רפאנו, חוזר ואומר השליח ציבור "עננו" ברכה בפני עצמה, וממשיך ברכת רפאנו וכו'. אבל אם לא נזכר עד שחתם "ברוך אתה ה"' של ברכת רפאנו, אינו חוזר לומר "עננו" ברכה בפני עצמה, אלא כוללה באמצע ברכת שומע תפילה כיחיד. ואינו רשאי לסיים למדני חוקיך, וחותם "ברוך אתה ה' שומע תפילה". ואם לא אמר "עננו" אף בשומע תפילה אינו חוזר. וטוב שיאמרנה בסיום תפילת שמונה עשרה, ויחתום בלי הזכרת ה', "ברוך שומע תפילה". (יבי"א א/כב)

סימן תקנ – הבדל שבין תשעה באב ליתר הצומות (המשך)

א.בתענית ציבור [שחכמי הדור גזרו תענית על כל צרה שלא תבוא], אין השליח ציבור אומר "עננו" ברכה בפני עצמה, אלא אם כן יש עשרה מתענים בבית הכנסת. והשליח ציבור עצמו מכלל העשרה. אך בתעניות ציבור המפורשות בכתוב הנ"ל, [בתחילת הלכות תענית] אם יש בבית הכנסת ששה או שבעה מתענים, שהם רוב מנין, רשאי השליח ציבור לומר ברכת "עננו" ברכה בפני עצמה בין גואל לרופא. וכן פשט המנהג לומר "עננו" ברכה בפני עצמה, כל שיש בבית הכנסת ששה מתענים. ובתענית אסתר לכתחילה עדיף שיהיו עשרה מתענים. ואם לא השיגו מנין מתענים, אומרים "עננו" ברכה בפני עצמה ברוב מנין. (ילקו"י ה/תקלט. יחו"ד א/עט)

ב.אם יש ששה או שבעה מתענים בבית הכנסת, אלא שחלקם התפללו כבר במקום אחר ושמעו מהשליח ציבור ברכת עננו, אין השליח ציבור רשאי לזמר עננו ברכה בפני עצמה בין גואל לרופא בתעניות הנ"ל, אלא יאמר "עננו" בשומע תפילה כיחיד. (ילקו"י ה/תקמ"ב)

ג.אם הזמן של מנחה מצומצם, ביום התענית, ואין פנאי להתפלל בלחש ולחזור התפילה בקול רם, שהמנהג הוא שהשליח ציבור מתפלל בקול רם והקהל מתפללים עמו בלחש, ואומרים עמו סדר קדושה, וכשמגיע השליח ציבור להאל הקדוש ממשיכים התפילה בלחש, כשיגיע השליח ציבור לברכת רפאנו יאמר שם "עננו" בקול רם ברכה בפני עצמה, והקהל ישמעו ויכוונו לברכתו, ושוב ימשיכו בתפילה בלחש. וכשיגיע לשומע תפילה יאמרו בלחש תפילת "עננו", חוץ מהשליח ציבור, וימשיכו התפילה בלחש עד הסוף. (ילקו"י א/רעט. ה/תקמג)

ד.שליח ציבור שאינו מתענה בתענית ציבור מאיזו סיבה שהיא, לא יתפלל לפני התיבה, כי אינו יכול לומר בחזרה "עננו", והוא אינו מתענה. ואם אין שליח ציבור אחר, רשאי שליח ציבור זה להתפלל כדי שלא יבטלו מעניית קדיש וקדושה וברכו. ולא יאמר עננו ברכה בפני עצמה, אלא אומר עננו בשומע תפילה, ויחתום שומע תפילה. ואף שליח ציבור שמוכרח לעבור לפני התיבה שחרית בתענית ציבור, מפני שאין שליח ציבור אחר, ואינו יודע אם יוכל להתענות או לא, מפני שמרגיש חולשה וכיוצא בזה, לא יאמר עננו בחזרה ברכה בפני עצמה, אלא אומרה בשומע תפילה. (ילקו"י ה/תקמד)

ה.בימי תענית ציבור המוזכרים בסעיף א', בשחרית ומנחה מוציאים ספר תורה וקוראים שלשה גברי בפרשת "ויחל". ואפילו אם יום התענית חל בשני וחמישי, אין קוראים בפרשת השבוע, אלא "ויחל". (ילקו"י ה/תקמה)

ו.יש נוהגים להפטיר במנחה "דרשו ה' בהמצאו". ומנהג בני ספרד שלא להפטיר בשום תענית ציבור, חוץ מתשעה באב, שבשחרית מפטירים בו "אסוף אסיפם", ובמנחה מפטירים "שובה ישראל". (יחו"ד ה/מ. ילקו"י ה/תקמה)

ז.ספרדי שנזדמן לבית הכנסת של אשכנזים בתענית ציבור במנחה, והזמינוהו לעליית שלישי שצריך להפטיר לפי מנהגם, נכון שיתחמק מלעלות לספר תורה. אבל אם כבר קראוהו בשמו יעלה ויפטיר בברכות. (ילקו"י ה/תקמו)

ח.ציבור שטעו וקראו בימי תעניות ציבור בפרשת השבוע, בשחרית, אם חלו ימי התענית בשני או בחמישי, ונזכרו באמצע הקריאה, מסיימים בקריאה בפרשת השבוע, ויוצאים ידי חובה.

ט.אין להוציא ספר תורה בתענית ציבור לקריאת פרשת ויחל אלא אם כן יש ששה או שבעה מתענים בבית הכנסת, מתוך המנין של עשרה, בין בשחרית בין במנחה. ואם אין יותר מחמשה מתענים בבית הכנסת וחל תענית ציבור בשני וחמישי, קוראים בפרשת השבוע שלשה אנשים. ואם חל התענית בימי א.ג.ד.ו. אין להוציא ספר תורה כלל, ואפילו בשחרית שעדיין לא טעמו, כל אלה שחושבים שלא להתענות אינם מצטרפים לרוב מנין להוצאת ספר תורה ולברכת עננו. (ילקו"י ה/תקמז)

י.מי שאינו מתענה מסיבת חולי וכדומה, לא יעלה לספר תורה בתענית ציבור בקריאת פרשת ויחל. ולכן כהן שאינו מתענה לא יקראוהו לספר תורה לקריאת ויחל, אפילו אין שם כהן אחר, אלא יצא הכהן מבית הכנסת, ועומד ישראל מתענה לקרות במקום כהן. והוא הדין ללוי שאינו מתענה ואין לוי אחר בבית הכנסת, שיצא מחוץ לבית הכנסת, ויקרא כהן המתענה במקום לוי. ואפילו אם קראוהו בשמו לעלות לספר תורה, יתנצל שאינו מתענה מחמת אונס, ויעלה אחר במקומו. ואפילו מי שעודנו שרוי בתענית וחושב שלא להשלים תעניתו, לא יעלה לספר תורה בפרשת ויחל. ואפילו בשני או בחמישי שחל בו תענית ציבור. (ילקו"י ה/תקמט)

יא.שליח ציבור הקורא בתורה שאינו מתענה, יוכל לקרות בפרשת ויחל בתעניות ציבור, אם אין שליח ציבור אחר שיוכל לקרות בתורה. (שם)

יב.בתענית ציבור כשאומר השליח ציבור הסליחות, יעמדו שנים אחד מימינו ואחד משמאלו, לומר עמו הסליחות. ובזמנינו שכולם אומרים הסליחות עם השליח ציבור אין צריך להעמיד אצלו. (שם)

יג.הכהנים נושאים כפיהם בתענית ציבור גם במנחה. ולכתחילה יקבעו זמן תפילת שמונה עשרה של מנחה בתענית ציבור, לא לפני ארבעים דקות לפני השקיעה, כדי שעד שיגיע השליח ציבור בסוף החזרה לברכת כהנים יהיה בתוך חצי שעה לשקיעת החמה. ואם התפללו מפלג המנחה ואילך, דהיינו שעה ורבע בשעות זמניות קודם צאת הכוכבים, לכתחילה לא יעלו לדוכן, ואם עלו לא ירדו. ובמקום שנהגו שהכהנים עולים לדוכן אחר פלג המנחה, יש להם על מה שיסמוכו. אבל אם מתפללים בעוד היום גדול, לפני פלג המנחה אין לכהנים לישא את כפיהם. ואפילו במקום שנהגו לעלות לדוכן יש למחות בידם ולהנהיג שלא יעלו, וכדין מנחה של יום הכפורים שאין בה נשיאות כפים מפני שמתפללים מבעוד יום. ואם מתפללים מבעוד יום, כשם שאין נושאים כפים כך אין השליח ציבור אומר בחזרה "אלהינו ואלהי אבותינו ברכנו בברכה המשולשת" וכו'. (ילקו"י ה/תקנ)

יד.כהן שאינו מתענה לא ישא את כפיו, ויצא לחוץ בעת נשיאת כפים. (ילקו"י ח"ה תקנא)

טו.אם נמשכה תפילת מנחה לאחר השקיעה, רשאים הכהנים לישא את כפיהם תוך זמן של בין השמשות שהוא שלש עשרה דקות וחצי [בשעות זמניות] אחר השקיעה. אבל אחר צאת הכוכבים, אין לכהנים לישא את כפיהם. (יחו"ד ו/מ)

טז.בתענית ז' באדר או שובבי"ם, אפילו יש עשרה מתענים בבית הכנסת אין לעשות נשיאות כפים במנחה. ומכל מקום אם עלה הכהן לישא כפיו לא ירד. (ילקו"י ה/תקנא)

יז.פשט המנהג בארץ ישראל שמניחים תפילין בתעניות ציבור בשחרית בלבד. ויש שנהגו להניח תפילין גם כמנחה של תעניות ציבור, כדי להשלים מאה ברכות, אך לא ראינו כיום שנהגו כן בארץ ישראל, והנח להם לישראל. (יחו"ד ב/סז)

יח. מעיקר הדין מותר לעשות חופה בתעניות ציבור אף בשחרית, כגון בצום גדליה, עשרה בטבת, וצום י"ז בתמוז. אלא שעדיף יותר לעשות החופה במוצאי הצום לאחר צאת הכוכבים. (יבי"א ו/ז אהע"ז. ב/כד סק"ד יו"ד)

3 מחשבות על “הלכה יומית (פעם ביום שווה נצח)”

  1. לחודש אלול

    סימן תקפא – מהלכות ודיני הסליחות

    א. מנהגינו לקום באשמורת הבוקר לומר סליחות ותחנונים, החל מיום ראש חודש אלול עד יום הכפורים, כי מסורת בידינו שמשה רבינו עלה להביא לוחות שניות בראש חודש אלול וירד ביום הכפורים, וכל ארבעים יום הללו היו ימי רצון לעם ישראל. וביום הכפורים נתרצה הקדוש ברוך הוא לישראל בשמחה, ואמר למשה "סלחתי כדברך", ולכן נקבע יום הכפורים ליום מחילה סליחה וכפרה. וביום ראש חודש עצמו אין מנהגינו לומר סליחות.

    ב. הזמן הראוי ביותר לאמירת סליחות בימים אלה הוא מחצות הלילה ואילך, שאז הוא עת רצון, אך בחצי הראשון של הלילה אסור לומר סליחות ושלש עשרה מדות. ויחיד שנמצא בבית כנסת שנוהגים שם לומר סליחות לפני חצות הלילה, אינו רשאי להצטרף אליהם, אלא ישב בדד וידום, ולא יענה עמהם שלש עשרה מדות וכו'. ואדרבא יש לבטל מנהגם זה שאין לו יסוד. וזמן חצות הלילה יש לחשב באופן כזה שיחשוב תחילה השעות שבין הזריחה לשקיעה, והחצי הוא זמן חצות היום, שאז החמה באמצע הרקיע, ולאחר מכן יוסיף שתים עשרה שעות על חצות היום, ואז הוא חצות לילה בדיוק.

    ג. בני חו"ל טוב שימתינו לאמירת הסליחות לפי הזמן שלהם, אף שבארץ ישראל כבר הגיע חצות. ומכל מקום המקילים לומר סליחות ביחד עם תושבי ארץ ישראל, וכגון כשאומרים סליחות באמצעות הלויין המצוי כיום, יש להם סמוכין בהלכה, ורשאים לומר סליחות יחד עם בני הארץ.

    ד. קהל ועדה שאי אפשר להם להשכים לסליחות בעוד לילה, יכולים לומר סליחות בשעות הבוקר המוקדמות, או לפני תפילת מנחה, אחר חצות היום (עד צאת הכוכבים). וכן יש לנהוג במחנות הצבא כשאי אפשר להם לומר סליחות אחר חצות הלילה או באשמורת הבוקר.

    ה. אף על פי שאין לזמר סליחות וי"ג מדות בשעות שלפני חצות הלילה, מותר לשמוע אז מהרדיו סליחות וי"ג מדות, בכדי להתלמד ולהתרגל בנגינות התחינות, וכדומה.

    ו. השומע סליחות וי"ג מדות או קדיש מהש"צ, דרך הרדיו בשידור ישיר אחר חצות, עונה י"ג מדות ואמן. ואם השידור הוא מהקלטה, אינו עונה. אך השומע מקרא מגילה דרך הרדיו אינו יוצא ידי חובתו.

    ז. אברכים ובחורי ישיבה, וכן תלמידי חכמים, שאי אפשר להם לקום יום יום באשמורת הבוקר לאמירת הסליחות, והדבר יגרום שיתבטלו מסדר לימודם ביום, ישתדלו על כל פנים לקום בקצת לילות כגון בימי שני וחמישי של חודש אלול, להשתתף עם הציבור באמירת הסליחות והתחנונים, וכן יתאזר בכל עוז להשתתף עם הציבור באמירת הסליחות בעשרת ימי תשובה שבין ראש השנה ליום הכפורים.

    ח. והוא הדין לפקידים ופועלים שכירים ומלמדי תינוקות שאינם יכולים להשכים קום בעוד לילה, ואם ישכימו לסליחות קיים חשש שלא יוכלו לעשות מלאכתם באמונה, רשאים להמנע מלקום יום יום, וישכימו לפרקים בשני וחמישי ובעשרת ימי תשובה.

    ט. אם הולכים לישון אחר חצות לילה, נכון שיאמרו קצת סליחות לפני שישנו, לאחר עריכת סדר תיקון חצות, שמעלת תיקון חצות חשובה יותר מאמירת סליחות עם הציבור.

    י. כל אדם המשכים לסליחות יתאמץ שלא ינום ולא יישן בשעת קריאת שמע וברכותיה ובתפילה, ומכל שכן שהוא לבוש בתפילין שאסור בהיסח הדעת. ומי שאינו עושה כן יוצא שכרו בהפסדו, ויותר טוב שיתפלל כראוי מאשר לומר סליחות באופן כזה.

    יא. עיקר אמירת הסליחות צריכה להיות בכוונה ובנחת ובמיתון ובהכנעה יתרה, ובפרט שלש עשרה מדות, ולהבין מה שמוציא מפיו בלב נשבר ונדכה, ולכן הנוהגים לומר "עננו אבינו עננו" ו"עשה למען שמך" במהירות רבה ובחופזה לא יפה עושים, וצריך לבטל מנהגם ולאומרם במתון. ואלה שאונסים עצמם מן השינה ובאים לבית הכנסת להשמיע במרום קולם, בקול רנה, ואומרים הסליחות בקול רם ונשא כדרך ששרים פיוטים ונגינות, הרי הם יורשים תרתי גיהנם, ואדרבא יוצא שכרם בהפסדם. והחי יתן אל לבו בעת אמירת הוידוי והסליחות, לפשפש במעשיו ולחזור בתשובה שלימה ולהוסיף מצוות ומעשים טובים, בהתקרבו ליום הדין שאז שוקלים זכיותיו ועוונותיו של כל אדם. וכבר אמרו דורשי רשומות "אני לדודי ודודי לי" ראשי תיבות "אלול", וסופי תיבות בגימטריא ארבעים, כי בימי אלול ובעשרת ימי תשובה שהם ארבעים יום, התשובה מקובלת ביותר שהם ימי רחמים. ועוד סמכו על הכתוב: ומל ה' אלהיך "את לבבך ואת לבב" זרעך, ראשי תיבות אלול, ומכאן סמך למה שנהגו להשכים לומר סליחות בכל חודש אלול.

    יב. נוהגים שהכותב מכתב לחבירו בחודש אלול, כותב בתחילת המכתב "לשנה טובה תכתבו ותחתמו".

    יג. אין היחיד יכול לומר שלש עשרה מדות של פסוק ויעבור בדרך תפילה ובקשת רחמים, מפני שנחשב כדבר שבקדושה. אבל אם בא לאומרם דרך קריאה בעלמא בטעמי המקרא רשאי.

    יד. אין היחיד צריך לסיים ונקה לא ינקה עד סוף הפסוק, אלא די לומר עד ונקה. ומותר ליחיד לומר אל מלך יושב וכו', אף על פי שאומר בו "זכור לנו היום ברית שלש עשרה".

    טו. הסליחות שנתקנו בלשון ארמית (תרגום), כגון "רחמנא", "מחי ומסי", "דעני לעניי ענינן", "מרנא דבשמיא", אין ליחיד לאומרם, מפני שאין מלאכי השרת מכירין בלשון ארמי, ורק אם יש מנין בבית הכנסת אומרים אותם, שהציבור אינו זקוק לעזרת מלאכי השרת, שהשכינה עמהם. ולכן כשעדיין לא באו עשרה להשלים מנין, ידלג הש"צ רחמנא ושאר קטעי סליחות הנ"ל, וכשיבואו עשרה יאמרם. ונכון לנהוג כשטרם באו עשרה לבית הכנסת לסליחות, לומר אחר שבט יהודה בדוחק ובצער (קודם אל מלך) "רבונו של עולם אתוודה על עבירות", וכו', והוידוי ושאר תחינות שבלשון הקודש, וכשיופיע העשירי לסליחות יחזרו ל"אל מלך", ויעבור, רחמנא, אנשי אמונה, ושאר הסליחות שדילגו. ואם הזמן מצומצם בכל זאת יאמרו אל מלך, ויעבור, אנשי אמונה וכו', וידלגו "אם אפס" ויתחילו "זכרון לפניך בשחק". וכן ידלגו "בזכרי על משכבי" וכן "אליך ה' נשאתי עיני" כפי הצורך, כי מעלת אמירת י"ג מדות עולה על חשיבות הסליחות הללו.

    טז. המנהג שכל הציבור אומרים "ויעבור ה' על פניו ויקרא" בלחש עם הש"צ, ואחר כך אומרים בקול רם מתיבות ה' ה' אל רחום וחנון וכו'. ויש לנוהגים כן על מה שיסמוכו. ויזהרו להפסיק בין ה' ה', ומי שאינו עושה כן עונשו רב.

    יז. כשאומר הש"צ תיבות ה' ה', יש לכפוף קומתו קצת בשחייה, ואין צריך להרים עקביו מהקרקע כשאומר ה' ה' כמו שעושים בקדושה, אלא יישר רגליו ויאמר הי"ג מדות בכוונה. ויש נוהגים להרים עקביהם כשאומרים ה' ה', כדרך שעושים בקדושה.

    יח. אין לכפול פסוק "שמע ישראל" שאומרים בסליחות, אלא הש"צ אומרו פעם אחת. והצבור עונים אחריו גם כן פעם אחת.

    יט. בנוסח הפיוט בסליחות נפלה נא ביד ה', יש לומר "מה יתן לך האדם כי ירשע וכי יצדק", שהוא נוסח הגון ונכון יותר ממה שכתבו בכמה סדורים מה יתן לך האלקים וכו'.

    כ. נוהגים לומר קדיש תתקבל אחר הסליחות, ואפילו מתפללים שחרית מיד לאחר הסליחות. ואם היו עשרה בסליחות ויצא אחד מהם, לא יאמרו קדיש תתקבל אחר הסליחות.

    סימן תקפא – מהלכות ודיני הסליחות (המשך)

    א. יש נוהגים לתקוע תשר"ת תש"ת תר"ת, בעת אמירת י"ג מדות שבסליחות. ואם זה גורם לגזל שינה יש להימנע מלתקוע. וכן הנוהגים לתקוע אחר חצי קדיש שבסיום הסליחות, אם זה מפריע לשכנים, ימנעו מזה. והאשכנזים תוקעים בכל חודש אלול אחר שחרית, ויסודתם בהררי קודש, לעורר העם בתשובה, ככתוב: "היתקע שופר בעיר והעם לא יחרדו".

    ב. מנהג יפה לומר אחר תפילת שחרית מראש חודש אלול עד הושענא רבא מזמור "לדוד ה' אורי וישעי ממי אירא" וכמו שדרשו "אורי" בראש השנה, "וישעי" ביום הכפורים, כי יצפנני "בסכה" רמז לסוכה.

    ג. הקמים באשמורת הבוקר לאמירת סליחות, בחודש אלול, וחלש לבם, ורוצים לטעום מיני עוגה ופירות, יש להזהר שאם עלה עמוד השחר אסור להם לטעום, מלבד כוס תה או קפה (ובזה מותר אף עם סוכר).

    ד. בערב ראש השנה, יש מקילים לטעום מיני עוגה ופירות לפני שעלה עמוד השחר, ויש להם על מה לסמוך להקל בזה אף אם מתענים, והמחמיר בערב ראש השנה תבוא עליו ברכה. (ראה להלן סימן תקפ"ה סעיף ה')

    ה. חודש אלול הוא הזמן המתאים לפשפש במעשיו ולהרבות בתורה ובמעשים טובים, ולשוב בתשובה הן ממעשים רעים והן ממדות אשר לא טובות. ואחד הטעמים שתוקעים בשופר בחודש אלול לעורר העם לתשובה, וכאמור. ונכון לכוין היטב בברכת "השיבנו", ולהתפלל על אלה שנטו מתורת ה' ויצאו לתרבות רעה, ובפרט אם הם קרוביו, כי ימים אלו נזכרים ונעשים, והם ימי רצון ומסוגלים להחזירם בתשובה, על ידי שיערה עליהם רוח ממרום.

    ו. מנהג חסידים ואנשי מעשה לבדוק את התפילין והמזוזות בחודש אלול, ומכל מקום אין חיוב מעיקר ההלכה לבודקן. ואם התפילין נכתבו בידי סופר מומחה, אינו צריך לבודקן אפילו לאחר כמה שנים. ובמזוזות מעיקר ההלכה חייב לבודקן פעם אחת בכל שלש שנים ומחצה, ומנהג חסידות להחמיר לבודקן בחודש אלול מידי שנה בשנה.

    ז. צריך להזהר לברך ברכות השחר עם ברכות התורה, לפני הסליחות, כיון שנכללים בהם פסוקים, שנכון לחוש שלא לומר שום פסוק אפילו דרך בקשה ותחנונים אלא עד לאחר שיברך ברכות התורה.

    ח. שנה שחל יום ראשון של ראש חודש אלול בשבת, יש להפטיר "עניה סוערה" שהיא ההפטרה השייכת לשבעה דנחמתא, וכן מנהג הספרדים שאפילו כשחל ראש חודש אלול בשבת, אין מפטירין בהשמים כסאי. ובסוף ההפטרה אומרים פסוק ראשון ואחרון של הפטרת השמים כסאי, והאשכנזים נוהגים להפטיר בהשמים כסאי.

    ט. מותר לעשות נישואין בכל ימי חודש אלול, ואין בזה כל חשש לא מצד ההלכה ולא מצד המנהג, והמחמיר בזה אינו אלא מן המתמיהים.

    סימן תקפא – מהלכות ערב ראש השנה

    י. ידקדקו אנשי הקהל והגבאים לחזור אחר ש"צ יותר גדול בתורה ובמעשים טובים, והיותר הגון שאפשר למצוא שיתפלל בימים הנוראים ולומר סליחות. ונכון שיהיה לפחות בן שלשים שנה, ולכתחילה היכא דאפשר אין למנות ש"צ רווק לעבור לפני התיבה בימים הנוראים, אולם אין זה לעיכובא. ולכן אם נזדמן חזן שהוא בן תורה, העוסק בתורה וירא ה', ואין לו שלושים שנה וגם אינו נשוי, ולעומתו יש איש פשוט ונשוי והוא למעלה משלושים שנה, ברור שהבן תורה קודם. והעיקר לדקדק מאד שלא יהיו בניו והנלוים אליו עוברי עבירה, המתחנכים בבתי ספר שאינם מחנכים ליראת שמים, או בבתי ספר בחינוך מעורב בנים ובנות ח"ו. וכן צריך שהתוקע יהיה ירא שמים ובן תורה. ומכל מקום כל ישראל כשרים הם, ובתנאי שלא יהיה בעל עבירות כגון מגלח זקנו בסכין וכדומה. וצריך שיהיה גם כן מרוצה לקהל, אבל אם מתפלל בחוזקה אין עונים אחריו אמן.

    יא. במקומות רבים נוהגים למנות שליח ציבור בעל תשובה, אף לימים הנוראים, למרות שידוע לציבור שבעבר היה איש זה מחלל שבת בפרהסיא, ויצא עליו שם רע בקטנותו, והנוהגים כן יש להם על מה שיסמוכו, בפרט בדור שלנו שרבים המה בעלי התשובה. אבל בשאר ימות השנה אין שום מניעה מלמנות בעל תשובה לשליח ציבור.

    יב. שליח ציבור שלא נתמלא זקנו אינו ראוי להיות שליח ציבור בראש השנה ויוהכ"פ, או באופן קבוע, מפני כבוד הציבור. אך אם הציבור מוחלים על כבודם ואינם מקפידים על זה, וכן אם אין שם שליח ציבור אחר אלא הוא, רשאי לירד לפני התיבה.

    יג. כל אחד מהקהל ובפרט השליח ציבור ישתדלו לעבור על הפיוטים והתפילות לפני ימים נוראים, כדי שיהיו שגורים יפה בפיהם וידעו ביאורם על בוריים.

    יד. כתב הרשב"א, שיותר טוב ליקח ש"צ בשכר מאשר בחינם, בכדי לגדור בפני אנשים שאינם מהוגנים שקופצים בראש, וגם על ידי זה יהיה הש"צ אחראי וזהיר יותר בתפילתו ובכל הכרוך לה. ופשט המנהג להתיר לשכור חזנים ותוקע לימים נוראים, ואינם חוששים לשכר שבת ויום טוב, ומנהגם של ישראל תורה הוא.

    טו. מנהגינו להעמיד אצל הש"צ אחד לימינו ואחד לשמאלו. ואף שמרן לא כתב כן אלא לגבי יום הכפורים, הוא הדין בזה גם בראש השנה.

    טז. יש נוהגים להתענות בערב ראש השנה. ואם רוצה לאכול קודם עלות השחר, אם לא ישן בליל ערב ראש השנה מותר לאכול, אבל אם ישן אפילו התנה קודם שישן לא יאכל, כי הזוהר מחמיר מאד בדבר, ואם לא יוכל להתענות מבלי שיאכל לפי עלות השחר, עדיף יותר שיוותר על הצום, מאשר יקל לאכול לפני עמוד השחר. והוא הדין בתעניות של רשות כגון תענית ביום פטירת אביו ואמו וכדומה. אבל בתעניות שהם מדינא, מותר לאכול לפני עמוד השחר למי שצריך. ומכל מקום מותר לשתות תה או קפה עם סוכר לפני עמוד השחר, שאף לדעת הזוהר אין להחמיר בזה.

    יז. מי שנהג להתענות בערב ראש השנה, ועשה כן ג' שנים ורוצה לבטל מנהגו לגמרי מטעמי בריאות וכדומה, צריך לעשות התרה על מנהגו הקודם. ואם אינו מבטל מנהגו לגמרי, אלא רק לאותה שנה בלבד, אינו צריך לעשות התרה כלל.

    יח. המתענים בערב ראש השנה ואירע להם סעודת מילה, וכיוצא בזה, רשאים לאכול, וכל שהוזמן על ידי בעל הברית רשאי לאכול שם, ואינו צריך התרה, וגם אין צריך לפרוע תעניתו.

    יט. בערב ראש השנה, אין אומרים וידוי ונפילת אפיים בשחרית כמו בשאר ערב יום טוב. אבל באשמורת הבוקר בסליחות אומרים וידוי ונפילת אפיים, אפילו הגיעו לנפילת אפיים אחר עלות השחר (קודם הנץ החמה). וכל שכן שאומרים וידוי ונפילת אפיים במנחה שלפני יום ערב ראש השנה.

    כ. אין תוקעים בשופר בערב ראש השנה, ובמיוחד בבית הכנסת. ואם עדיין צריך התוקע להתלמד לתקוע, יעשה זאת בחדר סגור.

    אהבתי

מה דעתך? Comment

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s