1502403_44

משנכנס אדר מרבים בשמחה

 05/02/2011 19:08

ליצן לכל באי הקהילה –

 

 07/02/2011 00:30
אדר כבר כאן, למה את לא שמחה?
תצחקי, תתרחבי, תהיי החלטית.
למי את מחכה? לא הולך לך? תזייפי.
תחשבי שאת בסדנת צחוק. אה, למה
תתחפשי השנה את שואלת?
http://www.breslev.co.il/articles/השנה_את_מתחפשת_לאישה_שמחה/פורים/חגים_ומועדים.aspx?id=18284&language=hebrew

 

 

קדימה, הגיע הזמן להרבות בשמחה!!!

נו, אדר כבר נכנס, למה את לא שמחה?

תחייכי, תצחקי, תאירי פנים. תתרחבי, תהיי החלטית, תודי על כל מה שיש לך. למה את מחכה?

אבל התקשרו מהבנק בגלל החריגה במינוס, והילדה והבעל חולים כל אחד בתורו כבר חודש. השמנתי המון ואני לא מפסיקה לאכול, רבתי עם אחותי, הבית שלי הפוך ומבולגן ואני לא מצליחה להשתלט על הכביסה, החתולה לא מפסיקה ליילל ובא לי לצרוח עד לב השמים – דייייייי! עד מתי?

אבל כבר נכנס אדר, חודש השמחה. חייבים להשתדל, אפילו לזייף את זה. תעשי כאילו, כמו בסדנת צחוק. תצחקי בקול, מה יש? תמתחי את השפתיים לצדדים, תפתחי קצת את הפה, ומבפנים, מתוך הבטן תגלגלי מן נהמות. בהתחלה זה יוצא קצת מפחיד, היסטרי כזה, אבל תמשיכי, אל תשברי. כן, ממש ככה. את מרגישה קצת מטופשת, נכון?  אל תתביישי, תמשיכי, זה יבוא.

אני מנסה אבל הטבע שלי משתלט ולא נותן. איך אני אזייף את מה שאני לא מרגישה? איך אני יכולה להרגיש שמחה במציאות המצרה הזו? מצרים, כל הזמן מצרים, בכל מקום, והלב מתכווץ. אני רוצה להתלונן, להתבכיין, אפילו למרוד לפעמים.

אבל יש לך כל כך הרבה מתנות בחיים והצרות שלך הן כל כך קטנות. אם תמשיכי להיות עצובה, לא תוכלי להוסיף ולקבל עוד ממה שאת רוצה. אישה עצובה לא תוכל להכיל עוד מתנות כי הן רק ירבו את עצבונה. אם תשמחי במה שיש לך תוכלי לזכות בכל הקופה, השם יוסיף לך עוד ועוד.

אני מודה, באמת שאני מודה וגם שמחה במה שיש לי. השם נתן לי בנות נפלאות ובעל טוב ואוהב. הוא נתן לי משפחה תומכת, ובית וסביבה טובה לחיים. הוא נותן לי אוכל וחברים וניסים גלויים ומוסתרים. והוא נותן לי ביטחון, אהבה ונחת. וגם את התורה המופלאה מכל.

יופי. יש כבר רמז של חיוך, הנשימה קצת נרגעה, הדופק מתייצב, הצעקה נחלשת. עכשיו את מוכנה להתחפש.

להתחפש? עוד לא פורים.

זה נכון. אבל השנה זכינו לשני חודשי אדר. 60 יום ניתנו לנו כדי לשמוח, כי ככל הנראה אנחנו ממש זקוקים לזמן כפול ומכופל של שמחה. אז קדימה, קרנבל פורים מתחיל. בואי ונפיל את הפור, נסיר את הספק, ונתחיל להתחפש. את הולכת להתחפש לאישה שמחה. כל מי שיחפש את הבכיינית ההיא נכונה לו עבודה קשה.

טוב, אני אנסה. בכל זאת נכנס אדר. אם הילדים יכולים אז גם אני יכולה לעטות עלי איזו אדרת. אדרת של שמחה…

נו, ומה עכשיו??

עכשיו המון המון שמחה והודיה. ואחר כך הגאולה ב"ה. כי אם נצליח להתגבר על הכאבים ובכל זאת לשמוח, אז כך נזכה להביא את הגאולה. אבל אם נמשיך לראות את החסר, לבכות ולהתלונן אז יבואו זמנים קשים יותר שיביאו לחזרה בתשובה, ובסופו של דבר גם לגאולה.

אה, נדמה לי שהבנתי. זה כמו שאני אומרת לבת שלי: 'או שתלכי לישון בשמחה או שתלכי בדמעות, מה את בוחרת?'

בדיוק! אז מה את בוחרת?

חזור לדף הבית של פורים
 הצג מאמרים נוספים של שרון רוטר

גם הינדיק  יכול להיות בן אדם

אם אתה מאמין שאפשר לקלקל, תאמין שאפשר לתקן

מי שמפחד מאחד, לא מפחד מאף אחד, ומי שלא מפחד מאחד, מפחד מכל אחד

07/02/2011 00:35

 

מזל דגים

רוצים לדעת מהם תכונותיהם של בני מזל דגים? מה כוחו של החודש? על איזה נקודות צריכים בני מזל דגים לשים דגש בכדי שיוכלו לנצל את מזלם לטובה?

בקרו בקישור הבא

http://www.hidabroot.org/MediaDetail.asp?MediaID=9920

גם הינדיק  יכול להיות בן אדם

אם אתה מאמין שאפשר לקלקל, תאמין שאפשר לתקן

מי שמפחד מאחד, לא מפחד מאף אחד, ומי שלא מפחד מאחד, מפחד מכל אחד

 08/02/2011 15:43

הינדיק,

 

1. מה קשור מזלות ליהודים??? זה לא עכו"ם?

 

2. אשמח לקצת יותר מידע על חובת השמחה באדר בכלל ובפורים בפרט. אני יודעת שיש חובה דתית כזאת, אבל זה נשמע חיוב בלתי אפשרי ובלי מינימום הגיון. הרי אי אפשר לצוות על אדם להיות שמח מבפנים! ומה עם מי שבדיוק קרה לו אסון חס וחלילה, או מי שנמצא באבל? הרי אין יוצאים מן הכלל לציווי הזה…

 10/02/2011 23:55

לאקי שאלות טובות מאוד

לא יכולת למצוא שאלות קצת יותר קלות? כמו מהי תורת היחסות או תורת הקוונטים שאותם קצת יותר  קל לסביר.   :)

לעניין המזל קצת יותר קל להסביר

אבל שמחה קצת יותר קשה (הרבה יותר ארוך). אסביר יותר מאוחר

לעניין המזל

 

וכך הוא ביאור המילה "מזל" – נוזל מלמעלה, שמקרי האדם נקבעים מראש לצורך השלמת תפקידו הפרטי והכללי בתכלית הבריאה. אדם שאינו מוצא את עצמו בעולם הזה, אות הוא כי טרם מצא את מקומו הנכון בחיים. כשאדם מוצא את מקומו הנכון כל הדברים מסתדרים, כל התחומים 'נופלים' במקום הנכון ומסתדרים כראוי.

 

חז"ל אומרים כי שלשת התחומים העיקריים עליהם דואג האדם בעולם הזה – ילדים, בריאות ופרנסה – אינם תלויים בזכויות האדם אלא במזלו העליון. בחסידות מבואר, לפי מאמר חז"ל "אין מזל לישראל", כי המזל האמיתי של כל יהודי הוא מדרגת ה"אין" האלקית. כשיש ליהודי בעיה באחד מהתחומים שהוזכרו הדבר נובע מכך שהוא עוד לא הגיע למדרגה של "אין", שאין לו בטול מספיק בפני האלקות ולכן מזלו אינו מאיר. ועוד, היכולת של המזל להאיר תלויה במקומו של האדם, וכשהוא זוכה להגיע למקום הנכון מזלו יאיר והכל יסתדר. לכן אמרו חז"ל כי "משנה מקום משנה מזל" – שינוי המקום מאפשר למזלו של האדם להאיר להלן נרחיב בענייןזה. חז"ל אמרו גם ש"משנה מעשיו משנה מזל" ו"משנה שמו משנה מזל".

 

 

בכללות, שינוי השם נוגע לילדים המנציחים את שמו של האדם (אצל אשה שינוי השם נעשה בחתונה, כשהיא מקבלת את שם בעלה, ובאמת גם אצל הבעל החתונה משנה שם והגדרה – הוא הופך מרווק לנשוי ( וכן כאשר אישה מתחתנת היא משנה את שם משפחתה וגם את חתימתה וכן על פי חכמת הגרפולגיה אפשר לראות את השינוי ביחס של האישה אל בעלה ולהיפך. שינוי המעשים – עשיית תשובה וחזרה לחיי תורה ומצוות – שייך בעיקר לבריאות, שהרי "גדולה תשובה שמביאה רפואה לעולם".
שינוי המקום שייך בעיקר לפרנסה – אדם צריך למצוא את המקום הנכון בו יוכל למצוא עבודה ולחיות לפרנסתו, ופעמים רבות תלוי הדבר באזור המגורים וכדו'. עם זאת, כל השינויים הללו כלולים בשינוי המקום הכללי – שהרי "שינוי המקום" האמיתי הוא שינוי מקום רוחני, מציאת השתייכות חדשה. בשינוי זה יש גם שינוי של מעשי האדם וארחות חייו – הוא עובר ל'מקום' אחר, לסגנון חיים אחר (בסוד "משנה מעשיו משנה מזל") – והוא עובר לחוג חברתי חדש המעניק לו 'שם חדש' והשתייכות חברתית חדשה (בסוד "משנה שמו משנה מזל"). על האדם למצוא את מקומו האמיתי בעולם, ואז יאיר מזלו וכל בעיותיו יפתרו.
 וכך מבאר הרמח"ל "ואמנם לכלל ההנהגה הזאת שאינה פונה אל הזכות והחובה, אלא פנייתה למה שמצטרך להשלמת הבריאה לפי מהותה, קראוה חכמים ז"ל 'מזל', יען אין עניינה אלא גזירה, ואינה תלויה בבחירת האדם ובזכותו". הרמח"ל מוסיף שהמקור לביאור הזה בהנהגת המזל רמוז במדרשו של רבי שמעון בר יוחאי "ובזמנא דאסתלק הוי"ה מכרסיא דדין ומכרסיא דרחמי, לית תמן לא אגרא ולא עונשא [ובזמן שמסתלק השי"ת הן מכסא דין והן מכסא רחמים, אין שם לא שכר ולא עונש] … ובגין דהוי"ה אסתלק… בההוא זמנא בני חיי ומזוני לאו בזכותא תליא מילתא אלא במזלא תליא מילתא". ביאור שחייו ופרנסתו של אדם תלויים לא תלויים בזכות אלה במזל (תיקוני זהר תי' ע' עמ' קכז. עם ביאורי הגר"א עמ' קמח): הוסיף הרמח"ל שבאחרית הגלות רוב ההנהגה תהיה מהנהגת המזל.
"אין מזל לישראל" בין מזל האומה ובין מזל הפרטי המהר"ל (חי' אגדות שבת קנו.) מבאר המחלוקת אם יש מזל לישראל, שנחלקו בין במזל היחיד, ובין במזל האומה – עם ישראל: "אין מזל לישראל פירוש אפשר להכריע את המזל ע"י מצוות, אף שאינו מתפלל כלל, רק מעצמו נהפך ע"י מצוות, דע"י תפלה דבר פשוט דמועיל שהוא יתברך יעשה מה שירצה בשמים ובארץ" – ע"י תפלה מועיל שינוי המזל אף למ"ד יש מזל לישראל, המחלוקת אם אפשר לשנות המזל ע"י מצוות ללא תפלה – אבל כך אמר שאין מזל לישראל, דהיינו לכלל ישראל אין מזל שישלוט עליהם, ואף ליחיד אם עושה מצוה דבר זה שקול, כלל ישראל מצד עצמם יש להם מדרגה עליונה נבדלת, וכמו היחיד כאשר עושה מצוה אלקית נבדלת דבר זה הוא על המזל". למ"ד אין מזל לישראל, הרי זה בין במזל האומה ובין במזל היחיד, אלא ששונה מזל האומה – ממזל היחיד. כלל ישראל בדרך כלל הם למעלה מן המזלות ואין למזל שליטה עליהם, ואילו היחיד אמנם הוא תחת המזל מ"מ ע"י מצוה אפשר שישתנה המזל. והסובר יש מזל לישראל, היינו, שבין מזל האומה ובין מזל היחיד, הכל תחת שליטת המזלות, אלא שתפלה יכולה לשנות המזל. וכך כותב עוד: "וכאשר ישראל הם כפי המדרגה שראויה להם שיהיה, אז בוודאי מצד מדרגת מעלתם אפשר להם לנצח המזל. והיחיד שאין כל כך מדריגתו [עליונה] מנצח אותו על ידי מצוה, ובפרט על ידי מצות צדקה".
 ובחי' אגדות (יבמות נ.) כתב: "והא דאמר (מו"ק כח.) חיי בני ומזוני לאו בזכותא תליא, היינו שאין הכל תלוי בזכות, רק במזל ג"כ, אבל בזכות ודאי תליא ג"כ, רק שהמזל ג"כ גורם". ולפ"ז דברי רבא שאמר חיי בני ומזוני במזלא תליא הוא למ"ד אין מזל לישראל, כי למ"ד אין ביד הזכות לשנות המזל רק ע"י תפלה.
 גם כשעם ישראל במעלתם יש אפשרות לשליטת המזל מוסיף המהר"ל, אף שאמנם במזל הכללי של עם ישראל אין המזל שולט עליהם כשהם במעלת מדרגתם, אבל אין זה מפקיע לגמרי את שליטת המזל על האומה. יש פעמים שהמזל שולט על האומה, כשהמזל הוא כנגד ישראל מאוד, שאז גם צריך זכות גדולה לשינויו. "ואין הפירוש שלא ישלוט עליהם המזל כלל, כי הכל לפי מה שהוא, כי אם המזל כנגד ישראל מאוד, צריכים ישראל זכות גדול להכריע את המזל, כמו במצרים שהיה מורה המזל רעה, כמו שאמר (שמות י,י) 'ראו כי רעה נגד פניכם', והשי"ת הפך אותו לטוב בשביל זכות אבות. מ"מ אין מזל לישראל שיהיה שולט לגמרי עליהם, דבר זה אינו, וזה משמעות אין מזל לישראל שיהיו לגמרי תחת המזל כמו שהם שאר האומות".
מהו ה-"מזל"
מזל היא ההשפעה הנקבעת והניתנת לאדם מלמעלה אשר אינה תלויה במעשי האדם אלא נגזרת עליו לפי התפקיד שנקבע לו.
11/09/07 גלעד שמאע

http://www.hidabroot.org/ARDetail.asp?BlogID=8716

 

גם הינדיק  יכול להיות בן אדם

אם אתה מאמין שאפשר לקלקל, תאמין שאפשר לתקן

מי שמפחד מאחד, לא מפחד מאף אחד, ומי שלא מפחד מאחד, מפחד מכל אחד

 11/02/2011 00:09

לאקי

לעניין השמחה בפורים /אדר

 

אם נתבונן היטב, נראה כי המגילה רובה
ככולה נסובה על ענייני ה"ונהפוך הוא",
וכשזה עולה זה יורד, דבר המהווה שורש
גדול….
אמרו חז"ל: "משנכנס אדר מרבין בשמחה".
צריך להבין מדוע יש בחודש הזה שמחה יתירה על שאר החודשים, האם משום "נס פורים"? ואם כן, מה שונה נס פורים משאר הניסים, ששמחתו מתפשטת על פני כל החודש?
כתוב ב"פרי עץ חיים": טעם הסכמת המן לגזור את הגזירה על ישראל בחודש אדר יותר משאר החודשים, מפני שי"ב חודשים הם כנגד י"ב צירופי הוי"ה, והוא החודש אשר צירופו הוה"י בהיפוך, והוא סוד הדין, לכן הזכיר המן את שם ה' בצורה הפוכה, כנאמר בפסוק: "זה איננו שוה לי" – סופי תיבות הוה"י. אולם אסתר המלכה רצתה להמשיך את הרחמים לכן הזכירה את שם ה' ביושר, כנאמר בפסוק: "יבא המלך והמן היום" – ראשי תיבות יהו"ה, והקב"ה הסכים עם אסתר בבחינה אחת – רחמים לישראל, ועם המן לבחינה אחרת – דין להמן, דהיינו נגוף ורפוא, נגוף – להמן, ורפוא – לישראל.
מדברים אלה, נראה, כי בחודש אדר יש התגברות הדין יותר משאר החודשים, ובו שם ה' בהיפוך גמור. והסבר העניין הוא שחודש אדר מקומו בשלהי השנה, והוא סוף קומת השנה בבחינת עקב, וידוע גם שאחיזת הנחש – עמלק, בעקביים דווקא, לכן יש כאן התגברות הדין מצד אחד, והאפשרות להמתיק את הדין מצד שני, כפי שקרה בפורים.
על כן בחודש זה מרבים בשמחה כדי להמתיק את בחינת הדין שיש, מכיוון שעל ידי השמחה ממתיקים דינים, כמו שאומר רבי נחמן (ליקו"מ י) ובזה מפֵרים את עצת עמלק בבחינת "ונהפוך הוא". עוד נאמר (ליקוטי הלכות): וזה תורף דבריו – עיקר זוהמת הנחש הוא בחינת עצבות ומרה שחורה שמתגברים בכל עת על ישראל ואינם מניחים להם לשמוח, ועיקר הגלות הוא בגלל העצבות, שהיא הסיטרא-אחרא (צד הטומאה)
והקליפות המתגברים על עם ישראל, ואינם מניחים לישראל לשמוח בבוראם ובתורתו, לכן זהו עיקר גלות השכינה. ופורים, שהוא הזמן העיקרי להכנעת זוהמת הנחש, דהיינו העצבות, על ידי השמחה, לכן "חייב אינש לבסומי בפוריא" (חייב אדם להשתכר בפורים).
נמצא, שבחודש זה, על ידי התגברות השמחה, אפשר להכניע את קליפת עמלק המתגברת דווקא בחודש זה. לכן אמרו חז"ל "משנכנס אדר מרבים בשמחה", וידוע (על פי ספר היצירה) שחודש זה הוא כנגד הצחוק. (כמו כן ידוע גם שהעקב – שהוא סוף הקומה והוא כנגד חודש אדר, שהוא סוף קומת השנה – יש בו רגישות מרובה המביאה לצחוק יותר משאר האיברים, דבר זה הוא נגד קליפת עמלק שנתגברה בדורות האחרונים, דורות העקביים, שעושים מכל דבר צחוק ובליצנות אחת מסירים מאה תוכחות, לכן צריך מאוד להיזהר בשמחה ובצחוק שלא יהיו בבחינת 'צחוק הכסיל', אלא בבחינת "אז ימלא שחוק פינו").
מפלתו של המן נרמזת במגילה אף היא בשלבי שמחתו:
בתחילה כתוב על המן שהיה "שמח וטוב לב", ואמירה זו מתארת את שיא השמחה, ככתוב: "תחת אשר לא עבדת את ה' אלוקיך בשמחה ובטוב לבב" (דברים כח). אחר כך כתוב על המן "שמח" בלבד, ולבסוף "אבל וחפוי ראש", המסתיים ב"ויתלו את המן על העץ". פירוש הדבר הוא, שהרשעים תחילתם שלווה וסופם ייסורים, ואילו אצל ישראל "ונהפוך הוא" – אחרי שהתענו על גזירתו, זכו לשמוח בהילקח מרדכי על הסוס, בתליית המן ובביטול הגזירה.
אם נתבונן היטב נראה כי המגילה רובה ככולה נסובה על ענייני ה"ונהפוך הוא" – כי זה לעומת זה עשה אלוקים: "אלמלא החרבה" – "לא נתמלאה צור אלא מחורבנה של ירושלים" – וכשזה עולה זה יורד, בבחינת "והיה כאשר תרד ופרקת עולו מעל צואריך" (בראשית כז) הנאמר על עשו, שהוא עמלק, ודבר זה מהווה שורש גדול בעניין המגילה ופורים, כי ה"ונהפוך הוא" נרמז שם כבר בשם "מגילת אסתר" – שזה גילוי והסתר.
פורים החל בימים י"ד וט"ו לחודש, שזהו זמן שלימות הלבנה, לכן עולה מזלם של ישראל התלויים בלבנה, ולכן גם מגיעה השמחה של חודש זה לשיאה, כי אז ניתן הכוח למחות את עמלק לגמרי ולזכות ל"ונהפוך הוא", שהוא "ליהודים הייתה אורה ושמחה וששון ויקר" – ראשי תיבות: א' ש' ש' י' = בגימטרייא תורה (כמובא בפירוש הגר"א על המגילה) – שהיא השמחה האמיתית בתורה הנצחית, ולא כשמחת הסיטרא-אחרא (הטומאה), שהיא שמחה בהבלי העולם-הזה הנקראת עצבות.
על פי דברים אלה, ניתן להסביר את המנהג של שינוי הפרצופים והלבושים בפורים (תחפושות וכו') – כי ביום זה יש כוח לרדת ולברר את קליפת עמלק, שהיא בחינת הבלי העולם הזה, ולהעלות משם את הניצוץ הקדוש שנמצא ב"ברוך המן", כמובא באריז"ל, שיש לומר 'ברוך המן' כשהוא מבוסם (משתיית היין) ועל ידי זה מעלה את הניצוץ הקדוש מן הקליפה, ואת זה יכולים לעשות דווקא כשהשמחה מתגברת, אחרת יכול האדם, חלילה, ליפול לעצבות הסיטרא-אחרא.
לכן נוהגים בשמחה, עד כדי שכרות, ואומרים מילי דשטותא המביאים לשמחה גדולה, כי זה עניין שתיית יין מצווה – מכיוון שהנס נעשה מתוך משתה, ועל ידי זה מבררים את קליפת המן-עמלק בבחינת "ונהפוך הוא" ומכניעים אותו לתלותו על העץ, שזה בירורו.
פורים שמח!
חזור לדף הבית של פורים
הצג מאמרים נוספים של הרב שמואל שטרן

גם הינדיק  יכול להיות בן אדם

אם אתה מאמין שאפשר לקלקל, תאמין שאפשר לתקן

מי שמפחד מאחד, לא מפחד מאף אחד, ומי שלא מפחד מאחד, מפחד מכל אחד

 11/02/2011 01:39

הינדיק… גם באדר א וגם באדר ב', מצווה לשמוח?

מתוך הורה בניכר:

" ‏‏אַל עַצֶּבֶת בַּחוּרִים, בַּחוּרִים!
הָרַבִּי צִוָּה לִשְׂמֹחַ.
כָּל חַיֵּינוּ אֲפֹרִים, אֲפֹרִים,
וּמִצְוָה יָגוֹן לִשְׁכֹּחַ."

לשמיעת השיר לחצו כאן.

 13/02/2011 00:09
LuckyHunch:

הינדיק,

 

2.  הרי אי אפשר לצוות על אדם להיות שמח מבפנים! ומה עם מי שבדיוק קרה לו אסון חס וחלילה, או מי שנמצא באבל? הרי אין יוצאים מן הכלל לציווי הזה…

לעניין אבלות בפורים

 

http://i.start.co.il/groups/talk/forum/t/87774.aspx

ובהרחבה

http://yalkut.info/%D7%94%D7%9C%D7%9B%D7%95%D7%AA-%D7%90%D7%91%D7%9C%D7%95%D7%AA/%D7%93%D7%99%D7%9F-%D7%90%D7%91%D7%9C%D7%95%D7%AA-%D7%91%D7%A4%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%9D.htm

 

לאקי בנוסף להעיל כמו שאמרתי עניין השמחה הוא דבר עמוק ומצריך לימוד…

משתמע מדברייך שאדם שנמצא באבל הוא בעצבות  ולכן לא יכולל היות בשמחה. אך מבחינת האמת זה לא כך… כי אדם יכול להיות בצער אך לא בעצבות.

כי  עצבות וצער הם לא אותו דבר, רק מה , בעברית של ימנו אנו נוטים לכנותם מילים נרדפות לאותו דבר…

וזו שגיאה כי בעברית (האמיתית לא המחודשת) אן מילים  נרדפות וכל מלה מתארת משהו שונה …

 

לכן ליהודי אפשר שיהיה בצער ואבל ,אבל לא בעצבות.

כי אסור להיות עצוב.

או כמו שאומר רבנו אין ייאוש בעולם כלל.

אם תרצי ארחיב… (אני מזהיר מראש זה יכול להיות ארוך)

גם הינדיק  יכול להיות בן אדם

אם אתה מאמין שאפשר לקלקל, תאמין שאפשר לתקן

מי שמפחד מאחד, לא מפחד מאף אחד, ומי שלא מפחד מאחד, מפחד מכל אחד

 13/02/2011 00:24

קאי

 

גם באדר א וגם באדר ב', מצווה לשמוח?

המצווה לשמוח היא כל השנה ובאדר עוד יותר (ראה למעלה)

גם אדר א וגם אדר ב

גם הינדיק  יכול להיות בן אדם

אם אתה מאמין שאפשר לקלקל, תאמין שאפשר לתקן

מי שמפחד מאחד, לא מפחד מאף אחד, ומי שלא מפחד מאחד, מפחד מכל אחד

 22/02/2011 23:26

יקירי, מה קרה לך היום?", "אה, שום

דבר מיוחד, אשתי, סתם יום גרוע. את
יודעת איך זה בחיים, יום אסל יום בסל".
הוא לא מעלה בדעתו אפילו שמשהו
לא בסדר…

http://www.breslev.co.il/articles/מה_מסתתר_מאחורי_המסיכה_של_פורים/פורים/חגים_ומועדים.aspx?id=8284&language=hebrew

 

מה העניינים, אחי?", שמעתי קול מוכר מאחורי. הסתובבתי לאחור. זה היה ירון שהתקרב לעברי וחיוך רחב נסוך על פניו.
"ב"ה, מצוין", שמחתי לקראתו, "מה שלומך, ירון?"
"סבבה. טוב לראות אותך", אמר וטפח על שכמי. התחבקנו. שמחתי מאוד לראות אותו. זמן רב חלף מאז שנפגשנו בפעם האחרונה.
"מזל שיואב התחתן, אה? אם לא הוא מי יודע מתי היינו נפגשים", אמר וצחק את צחוקו המתגלגל המוכר.
ירון ואני הכרנו בצבא. שירתנו יחד באותה יחידה. היינו טיפוסים שונים מאוד. הוא קיבוצניק, חילוני "למהדרין" ואתיאיסט, ואני דתי לגמרי, "דוס", כלשונו. הוא היה בחור תוסס ותזזיתי, מלא מרץ ופעלתנות, ואני שקט, רגוע ושליו. אך למרות ההבדלים הגדולים בינינו, בהשקפת העולם ובאופי, נקשרנו בלב ובנפש. ירון היה בחור אינטליגנטי שאוהב לחשוב ולהתפלסף. בדיוק כמו שאני אוהב. היינו מבלים שעות בשמירות בדיונים עמוקים על העולם והאדם, על החיים ועל אלוקים. ירון גר בקיבוץ בצפון הארץ, ואני באזור המרכז. זו הסיבה שמאז שסיימנו את השירות הצבאי ונפרדו דרכינו כמעט ולא יצא לנו להיפגש. חתונות של חברים משותפים, כמו הפעם – החתונה של יואב, היו ההזדמנויות היחידות שלנו כמעט, לראות האחד את השני.
'החג של החילוניים' ירון אחז בידי ומשך אותי הצידה, "בוא רגע למקום שקט, שנוכל לדבר קצת". בידו אחז כוסית מלאה למחצה שריח של משקה אלכוהולי כלשהו נדף ממנה. משום מה זה הזכיר לי את פורים שמתקרב ובא. "אתה יודע איזה חג אני הכי אוהב?", פתח ירון, ישיר ותכליתי כדרכו.
"תן לי לנחש" אמרתי בנימה מבודחת, מביט חלופות בכוס המשקה ובירון, "יום כיפור? תשעה באב? אולי צום גדליה?"
"מצחיק מאוד", אמר ירון, שלא התלהב מההומור שלי, "את פורים, כמובן. ואתה יודע למה?", הוסיף, כשמבט שובב מרצד בעיניו.
"למה?", שאלתי.
"כי פורים זה… החג של החילונים!"
עכשיו הגיע תורי להתעצבן. "מה זאת אומרת 'החג של החילונים'?" התקוממתי.
"אני אסביר לך", אמר ירון, "זה פשוט מאוד. כל שאר החגים, כמו פסח, סוכות, שבועות וגם חנוכה, הם לזכר ניסים שעשה אלוקים לישראל. שהוציא אותם ממצרים, קרע לפניהם את הים, הציל אותם מאויביהם וכו' וכו'. פורים הוא לא כזה. פורים הוא החג שלנו. של בני האדם. בזכות חוכמתם והשתדלותם של מרדכי ואסתר, ניצלו היהודים מגזירתו של המן. בלי שום התערבות פלאית של אלוקים שהופך את סדרי הטבע". ירון הפסיק לרגע ולגם מן הכוס שבידו "ואפשר ללמוד מכאן לקח חשוב", המשיך, "באמת הכל תלוי רק בנו! אם נפעל בחוכמה ובתבונה, נוכל תמיד להיחלץ מכל צרה. אם יש לך יוזמה ונחישות, קצת מזל ועוד טיפה שכל, בסוף הכל מסתדר. גם בלי "טובות" של אלוקים…"
עכשיו כבר התעצבנתי לגמרי, אך ירון עוד לא סיים את דבריו, "וההוכחה שאני צודק", הוסיף כשמבט של ניצחון מעטר את פניו, "בכל המגילה לא מוזכר אלוקים אפילו פעם אחת. הוא פשוט לא נמצא שם!!! בדוק בעצמך ותראה שאני צודק".
הפעם ידעתי שהוא צודק. הספר היחיד בתנ"ך שלא מוזכר בו שם ה' זה מגילת אסתר. באמת משונה, חשבתי לעצמי. נזכרתי בדברי הגמרא ששואלת למה לא אומרים הלל בפורים (כמו שאומרים בכל שאר החגים). אחת התשובות שהגמרא עונה היא, שקריאת המגילה היא בעצמה ההלל של פורים. ממש מוזר. איך יכול להיות שזה יהיה ההלל של פורים אם אלוקים פשוט חסר שם לגמרי?! איפה יש כאן הלל לקב"ה אם כל הסיפור של המגילה הוא סיפור הצלחה אנושי-חילוני?!
"נו, מה אתה אומר?", אמר ירון, מנסה לקרוא את מחשבותיי.
"תראה, בעצם…", התחלתי לגמגם, "כלומר, לא תמיד… בדרך כלל…"
התזמורת שבדיוק התחילה שוב לנגן הצילה אותי. ירון ואני נשאבנו אל תוך מעגלי הרוקדים, והשיחה שלנו נקטעה באמצע. כעבור כמה דקות כבר הייתי צריך ללכת ולא התאפשר לנו להמשיך לדבר. האמת היא שהוא הצליח לבלבל אותי לגמרי. פשוט לא ידעתי מה לענות לו. פורים באמת נראה לי פתאום כחג חילוני, וסיפור המגילה נראה כסיפור הצלחה אנושי בלבד. מוזר מאוד. יצאתי החוצה. אוויר הלילה הקריר של חודש אדר קידם את פניי. צעדתי לעבר תחנת האוטובוס כשהשאלות של ירון מתרוצצות במוחי. בתחנה עמדו שלושה אנשים, ממתינים לאוטובוס. אחד מהם, יהודי מבוגר שזקן ארוך מעטר את פניו, נראה לי מוכר. כעבור רגע נוסף הצלחתי לזהות אותו. זה היה הרב ישראל, הרב שלמדתי אצלו לפני שנים בישיבה.
"שלום עליכם", בירך אותי במאור פנים ולחץ את ידי בחמימות "נו, מה שלומך?" השבתי לו בקול רפה. הוא שם לב שאני מוטרד. "על מה אתה חושב כל כך ברצינות?", שאל, "חודש אדר עכשיו, לא?" סיפרתי לו על השיחה שלי עם ירון ועל המחשבות שהתעוררו אצלי בעקבותיה. הרב ישראל הקשיב לי בסבלנות. בדיוק כשסיימתי הגיע האוטובוס. עלינו והתיישבנו יחד בספסל האחורי. הרב ישראל שתק למשך כמה שניות, ואז אמר "הוא שואל שאלות טובות החבר שלך. אבל האמת היא שהשאלות על פורים חזקות הרבה יותר".
"באמת?", התפלאתי.
הרב ישראל הנהן בראשו. "שים לב לדבר מעניין. המבנה של שישה ימי עבודה ושבת לאחריהם, קבוע וקיים כבר מששת ימי בראשית. שאר תאריכי החגים נקבעו על ידי הקב"ה בתורה (פסח, סוכות, שבועות, יום הכיפורים וכן הלאה). חנוכה נקבע על ידי חז"ל. אבל יש חג אחד יוצא דופן מכולם. פורים. התאריך של החג הזה לא נקבע על ידי הקב"ה, אינו כתוב בתורה, ולא נקבע גם על ידי חז"ל. קבע אותו מישהו אחר לגמרי. המן הרשע!"
באמת מעניין חשבתי לעצמי. כבר 2500 שנה עם ישראל חוגג לו חג בתאריך שנקבע על ידי המן האגגי מזרע עמלק. צריך פיס בחיים.
"ואיך הוא קבע את התאריך?", הוסיף הרב ישראל, ומיד ענה בעצמו "על ידי גורל. במקרה. פשוט הטיל קובייה וכך יצא התאריך. מי יודע, אולי עוד גלגול אחד של הקובייה ופורים היה יוצא בתמוז… ולא רק זה", המשיך הרב ישראל, מגביה את קולו, "אלא שהעניין של הגורל המקרי הזה כל כך משמעותי עד שהוא נקבע כשֵם החג – 'פורים', על שם הפור, הגורל. וביהדות, שֵם של דבר, מבטא את המהות שלו, כידוע".
הופתעתי. הדברים האלו היה חדשים לי לגמרי. מה באמת ההסבר לכל זה?
הרב ישראל המשיך בדבריו: "כדי לחשוף את מה שעומד מאחורי סיפור המגילה ולהתוודע באמת לעניינו של פורים צריך להבין קודם כל על מה היה הויכוח בין המן למרדכי. יש שנדמה להם שמדובר בעוד איזה סכסוך אישי, ויכוח קטנוני על כבוד ויוקרה. אך האמת היא שיש כאן ויכוח עמוק בין אידיאולוגיות. התנגשות בין תפיסות עולם מנוגדות". באותו רגע הגיע האוטובוס לתחנה של הרב ישראל. על אף שעד הבית שלי יש עוד 2 תחנות ירדתי איתו. לא יכולתי להפסיק באמצע המתח. ביקשתי ממנו שימשיך בדבריו: "ובכן, הסוד מקופל בפסוק אחד במגילה המכיל מילת מפתח ששופכת אור חדש על כל העניין. לאחר שנגזרה הגזירה על השמדת היהודים מגיע מרדכי אל שער המלך לבוש שק ואפר. אסתר שולחת אליו שליח דחוף לשאול מה קרה. אומרת המגילה: "ויגד לו מרדכי את כל אשר קרהו" (אסתר ד,ז). ומסביר המדרש: "לך אמור לה: בן בנו של קרהו בא עלינו. זהו שכתוב (על עמלק): "אשר קרך בדרך" (דברים כה, יח)".
"אני לא כל כך מבין", אמרתי, "מה הקשר בין המן לעמלק, ולמה המילה 'מקרה', בהטיות שונות, חוזרת כאן כל כך הרבה פעמים?"
הרב ישראל קימט את מצחו כמנסה להתרכז יותר וענה: "הויכוח בין מרדכי ועם ישראל לבין המן האגגי מזרע עמלק, הוא על דבר אחד – האם יש מנהיג לעולם שמכוון ומשגיח על כל מה שקורה, או שהגורל המקרי הוא זה ששולט והכל הוא פרי של אקראיות סתמית? כשעם ישראל יוצא ממצרים בניסים מדהימים העולם כולו עומד נרעש ונרגש. "שמעו עמים ירגזון, חיל אחז יושבי פלשת. אז נבהלו אלופי אדום, אילי מואב יאחזמו רעד" (שמות טו, יד-טו). רק עם אחד לא מתרגש. עמלק. 'שטויות', הוא אומר, 'במקרה עם של עבדים יצא ממצרים. וכשהגיעו לים סוף במקרה בדיוק היה שפל והם עברו, ואחר כך אצל המצרים במקרה היה גאות והם טבעו'. עמלק הוא הראשון שלא חושש ויוצא להילחם בישראל. "אשר קרך בדרך" – מלשון 'מקרה'. הוא מאמין שהמקרה הוא זה ששולט. 'יום אסל יום בסל'.
והמן, מזרע עמלק, ממשיך בדיוק באותה מדיניות. כשאחרי תקופה בה הכל 'הולך לו', פתאום משתבשים העניינים ובמקום לתלות את מרדכי שנוא נפשו על העץ הוא נאלץ להרכיב אותו בבגדי מלכות ברחוב העיר ולקרוא לפניו "ככה ייעשה לאיש אשר המלך חפץ ביקרו", וכשהוא מגיע הביתה אבל וחפוי ראש (בתוספת הדלי של הספונג'ה ששפכה עליו הבת שלו אחרי שחשבה בטעות שהוא מרדכי) ואשתו שואלת: 'המן יקירי, מה קרה לך היום?', איך הוא מגיב? "ויספר המן לזרש אשתו וכל אוהביו את כל אשר קרהו" (ו,יג) – 'אה, שום דבר מיוחד, אשתי, סתם יום גרוע. את יודעת איך זה בחיים, יום אסל יום בסל". הוא לא מעלה בדעתו אפילו שמשהו לא בסדר. 'במקרה היה לי יום לא טוב, הייתה פשוט איזו אי הבנה מקרית ביני לבין המלך'. אבל זרש אשתו וכל אוהביו אומרים לו: "אם מזרע היהודים…"- אתה טועה, יקירי. אתה הסתבכת עם היהודים. ואצלם אין מקרה, ואם התחלת ליפול – "נפול תיפול".
"זו הסתכלות מאוד מעניינת", אמרתי, "זה גם מסביר עוד דבר. משהו שתמיד התפלאתי עליו. מה פתאום המן בוחר בדרך של גורל כדי להכריע על יום השמדת היהודים. זה ממש מוזר. כדי להחליט על דבר משמעותי כזה יש לשקול ולהתחשב בשיקולים כבדי משקל – ביטחוניים, חברתיים, כלכליים וכדומה. ממתי מחליטים דברים רציניים בצורה מקרית של גורל? אבל לאור מדיניות חייו הכללית של המן זה פשוט מתבקש. בשבילו כל החיים זה רולטת מזל אחת גדולה. הכל נתון ליד המקרה. לא פלא שאפילו הכרעות כאלו הוא קובע לפי גורל".
הרב ישראל הנהן בראשו כמסכים לדבריי, והוסיף: "ואצל מרדכי היהודי רואים בדיוק את ההיפך. כשאסתר נלקחת לבית המלך מספרת המגילה "ובכל יום ויום מרדכי מתהלך לפני חצר בית הנשים לדעת את שלום אסתר ומה ייעשה בה" (ב,יא), ואומר שם רש"י: "לא קרה לצדקת שתילקח למשכב המלך אלא שעתידה לבוא תשועה לישראל על ידה". מרדכי מאמין ששום דבר בחיים איננו מקרי. אם אסתר נלקחת לבית המלך, כנראה שיש לה משימה לבצע שם. זו הסיבה שהוא נמצא ב'היכון', בקרבת מקום, כדי לסייע במה שיהיה צריך (דרך אגב, כמה זמן מרדכי הסתובב שם? ובכן, זה לא היה יומיים וגם לא שבועיים. יש דעות בין המפרשים האם זה היה 5 או 9 שנים (!) בכל הזמן הארוך הזה הוא המשיך להאמין שמשהו חשוב צריך לקרות. מתברר שהוא צדק. בינתיים הצליחו אוזניו לקלוט שיחה קריטית – המזימה של בגתן ותרש להתנקש בחיי המלך. כך הצליח מרדכי להציל אותו, פרט שתהיה לו חשיבות רבה להמשך הסיפור, כידוע). ובהמשך כאשר מתגלית הגזירה ואסתר חוששת ללכת אל המלך ולבקש ממנו על עמה אומר לה מרדכי: "מי יודע אם לעת כזאת הגעת למלכות" – 'מה את חושבת שזה במקרה שהמלך החליט לעשות משתה, ולהזמין את ושתי, והיא סירבה, ושהוחלט להחליף אותה, ושאת נבחרת במקומה?! יש מי שמנהל את העולם, ואם הוא שם אותך כאן ברגע הזה, סימן שאת צריכה לפעול'.
ומכאן ואילך כל הסיפור נמשך ממש 'במקרה'. "בלילה ההוא נדדה שנת המלך". במקרה הוא לא נרדם. ספר הזיכרונות נפתח במקרה בעמ' 86, המספר על זכותו של מרדכי. המלך חושב מה אפשר לעשות לו, ומי במקרה מגיע בדיוק באותו רגע? המן, שבטוח שמכל האנשים הכוונה בכל הדברים היא דווקא אליו. וביום השני במשתה היין, כשמגיעים לנקודת השיא במגילה ואסתר מתוודה, המלך יוצא כועס לגן ובמקרה חוזר בדיוק כשהמן נופל על המיטה שאסתר עליה ומתעצבן. ובמקרה נמצא שם אחד מן הסריסים (מאין הוא צץ פתאום?) שמציע לתלות את המן על העץ, והעניין נסגר. לְמַה אלוקים מתחפש? בסופו של דבר מתגלה איך צירוף של כל כך הרבה מקרים יחד יוצר את התמונה השלמה, ומתברר שיש יד מכוונת העומדת מאחורי כל המתרחש ומושכת בחוטים, וגם אם הקב"ה מסתתר מאחורי מסיכות שונות ומשונות הוא תמיד שומר עלינו ומנהל את כל העניינים על הצד הטוב ביותר".
"אולי זו הסיבה שנוהגים להתחפש בפורים", חשבתי בקול, "ייתכן שזה בא לומר לנו שגם אם הקב"ה לא מתגלה אלינו ישירות בניסים גלויים כמו בעבר, עדיין הוא מלווה אותנו מאחורי הקלעים. הוא משגיח ושומר עלינו כל הזמן גם אם הוא 'מתחפש', כביכול, מאחורי מסיכות והסתרים".
"נכון מאוד", אישר הרב ישראל, "מגילת אסתר באמת מְגַלָה לנו את ההסתר. בה מתברר שכל המקרים מְכוּוַנִים בדיוק. אפילו המילה 'מקרה' מורכבת מהמילים "רַק מְה'". אומנם המן הרשע בחר להכריע הכל על ידי גורל מקרי, אך כבר אמר לנו החכם באדם: "בחיק יוטל את הגורל, ומה' כל משפטו" (משלי טז, לג) – גם הגורל שאדם מטיל בחיקו – התוצאה שלו נקבעת בדייקנות משמים על ידי ריבונו של עולם".
הרב ישראל הביט בשעונו. "אוי, כבר ממש מאוחר. סליחה שעיכבתי אותך. אבל תרשה לי להראות לך עוד דבר אחד?". הסכמתי ברצון. הוא פתח את תיקו ושלף משם ספר תנ"ך. הוא פתח אותו במגילת אסתר, הצביע על פסוק מסוים וביקש ממני לקרוא. קראתי בקול: "אחר הדברים האלה גידל המלך אחשוורוש את המן" (תחילת פרק ג'). "מכאן מתחיל בעצם עיקר סיפור המגילה – עלייתו של המן", אמר, "אבל אני רוצה לשאול אותך שאלה קטנה – מה פתאום כתוב "אחר הדברים האלה"? הרי ברור שמה שקרה בפרק ג' היה אחרי מה שקרה בפרק א' וב'! בדיוק בגלל זה הוא מופיע אחריהם ולא לפניהם!"
חשבתי לרגע. לא הייתה לי תשובה. הרב ישראל המשיך: "חז"ל עונים על השאלה הזו ומסבירים את המילים 'אחר הדברים האלה' כך: "אחר שברא הקב"ה רפואה למכה". לְמַה הכוונה? בוא ניזכר מה היה בפרק א' וב'. קרו שם שני דברים מאוד משמעותיים: 1) משתה היין שבגללו סולקה ושתי ובמקומה נבחרה אסתר למלכה. 2) מרדכי חשף את מזימתם של בגתן ותרש להתנקש בחיי אחשורוש ונרשם בספר הזיכרונות כמי שהציל את חייו של המלך. הדברים האלו התרחשו כמה שנים טובות (!) לפני מה שמסופר בפרק ג', אבל סדר הדברים הוא קריטי. המגילה רוצה לומר לנו שעוד לפני שהמלך אחשורוש מגדל את המן הרשע לקראת מה שעלול להיות האסון הגדול ביותר בתולדות עם ישראל, דואג הקב"ה לברוא את הרפואה למכה. עכשיו כבר הכל מסודר ומוכן. המן יכול לגדול כמה שהוא רוצה, זה כבר לא יעזור לו…"
ותעודת הוקרה להמן הרשע… הרב ישראל השתתק לרגע כמהסס אם להוסיף עוד משהו, אולי בגלל השעה המאוחרת. לבסוף אמר: "אומר לך עוד דבר אחד. אם היו שואלים אותנו מי הגיבורים של המגילה, בוודאי היינו מונים את מרדכי ואסתר, יהיו שיוסיפו גם את חרבונא, אבל אני מניח שאף אחד לא יעלה בדעתו להזכיר את… המן, למשל".
"ברור שלא", אמרתי, "מה פתאום המן? הרי הוא זה שרק גרם לצרה. בגללו היה צריך לעשות את כל המאמצים כדי להינצל".
הרב ישראל חייך. "האמת היא שזה לא מדויק. להמן יש תפקיד חשוב ביותר דווקא בהבאת הגאולה. זה מתחיל כבר בעצה לסלק את ושתי ולבחור במקומה מלכה אחרת, מה שהביא לבסוף לבחירה באסתר. ההצעה הזו הוצעה כידוע על ידי ממוכן, שעל פי חז"ל הוא, מי אם לא אחר, מיודענו המן. הוא לא העלה בדעתו כמה הוא מקלקל לעצמו בהצעה הזו. אבל הדברים מפורשים יותר בהמשך: שים לב! המן בעצמו קובע את יום השמדת שונאי ישראל, הוא מגיע למלך בדיוק ברגע המתאים כדי להציע לו את התוכנית המבריקה איך לפאר את מרדכי ברחוב העיר וגם נאלץ לבצע אותה בעצמו, הוא מכין את עץ התליה לעצמו, וברגע המכריע בשעת משתה היין דואג לעשות את הטעות המכריעה ("והמן נופל על המיטה אשר אסתר עליה…ויאמר המלך הגם לכבוש את המלכה עימי בבית"), שחורצת את גורלו".
"מדהים", אמרתי, "אף פעם לא שמתי לב לזה. נראה שאם הוא לא היה תלוי אי שם גבוה על העץ, הוא היה צריך אפילו לקבל תעודת הוקרה ממרדכי…"
הרב ישראל חייך והוסיף "ייתכן שזו הסיבה שיש מצווה להשתכר בפורים "עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי". מגילת אסתר מגלה לנו דבר מדהים – גם הטוב וגם הרע, גם אסתר ומרדכי וגם המן ואחשורוש, כולם הם כלים בידיו של ריבונו של עולם להביא את הגאולה לעם ישראל. הרשע יכול לחשוב לעצמו שהוא מנהל את העניינים ועושה ככל אשר עולה על ליבו, אבל בסופו של דבר גם הוא כלי משחק בידיו של הקב"ה. מבחינה זו, אין בעצם הבדל מהותי בין המן למרדכי, וגם המן הוא ברוך".
"אבל תסביר לי רק עוד דבר אחד", אמרתי, "אם כך, אז מדוע בכל המגילה המדהימה הזו לא מופיע שם ה' אפילו פעם אחת? הרי לפי כל מה שאמרנו מתברר שהוא בעצם הגיבור האמיתי שמאחורי סיפור המגילה!"
"זהו בדיוק העניין", אמר הרב ישראל, "במגילה הזו מתברר שגם אם הקב"ה לא נראה לנו בצורה גלויה, גם אם הוא מסתתר מאחורי מסיכות, הוא נמצא ושומר עלינו בצורה נסתרת בכל רגע, וגם הטוב וגם הרע משרתים אותו בדרך להבאת גאולה לעם ישראל. כל פרט בעולם, דבר גדול או קטן, אינו מקרי, אלא הוא חלק מתוכנית כללית של בורא עולם. לכן החג קרוי על שם הגורל – פורים. לומר לנו, שאפילו הדבר שנראה לנו הכי מקרי – הגורל – באמת מכוון במדויק משמים".
"מוטב מאוחר…"
נפרדתי מהרב ישראל בפתח ביתו בלחיצת יד חמימה. הצצתי בשעון. השעה הייתה אחת אחר חצות. קצת מאוחר מכדי להתקשר לאנשים בשעה כזו, אבל פשוט לא יכולתי להתאפק. ירון יאלץ לסלוח לי הפעם… מיהרתי הביתה ומיד צלצלתי אליו. הוא כבר היה בדרך למיטה. "הכל בסדר איתך, תגיד לי?", התפלא, "קרה משהו?"
"לא, לא, שום דבר. הכל בסדר. פשוט השיחה שלנו נקטעה באמצע והרגשתי שאני לא יכול ללכת לישון בלי לסגור את העניינים".
"כל הכבוד לך", צחק ירון, "נו, אז מה אתה אומר? לפחות הפעם תודה שאני צודק".
ברבע השעה הבאה דיברתי בלי הפסקה. מעברו של הקו שמעתי מדי פעם רק את קולו של ירון שמאשר שהוא עדיין איתי. כשסיימתי השתרר שקט לשניות ארוכות. לבסוף נשמע הקול: "תראה, זה מאוד מעניין מה שאתה אומר. אף פעם לא שמעתי את הדברים האלו. זה באמת נותן זווית הסתכלות חדשה לגמרי על פורים ועל כל העניין של המגילה. לא ידעתי את זה קודם".
"האמת", אמרתי לו, "גם אני לא. הדברים שלך פשוט גרמו לי לברר את העניין ברצינות". מעברו השני של הקו נשמע שוב ירון כשנימת שובבות מתנגנת בקולו "טוב' אז כנראה שפורים הוא בכל זאת חג דתי. אבל ט"ו בשבט לעומת זאת…"
(מתוך אתר "שורש")
חזור לדף הבית של פורים

גם הינדיק  יכול להיות בן אדם

אם אתה מאמין שאפשר לקלקל, תאמין שאפשר לתקן

מי שמפחד מאחד, לא מפחד מאף אחד, ומי שלא מפחד מאחד, מפחד מכל אחד

מה דעתך? Comment

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s