כשהלב בוער, ולא מאהבה!!

2010 Carmel forest - fire near Isfiya first da...

 

15/12/2010 23:17
מצד אחד, אנשים, ללא הבדל בדעותיהם,
נרתמו לעשות כל שביכולתם בימים הקשים
של השריפה. ומצד שני, הייתה התעסקות במה
שלא שייך כלל לעם שלנו – להבות המחלוקת
האיומה.

http://www.breslev.co.il/articles/כשהלב_בוער__ולא_מאהבה/התבוננות_והשקפה/חברה.aspx?id=17806&language=hebrew

 
אני יודעת ומרגישה שהשם הוא רחמן, למרות שלפעמים זה כביכול לא מתבטא במציאות כפי שהיינו מצפים.

אני גם יודעת את הברור מאליו – מה שנראה לנו על פני השטח כאסון איום ונורא, הוא כאין וכאפס ממה שהיה יכול לקרות.

כל אחד עובר את הניסיונות הקשים שלו. לכל אחד בשעת המבחן זה נראה כדבר הקשה ביותר עלי אדמות שהוא חווה ועובר. אך השם הוא טוב ורחום ורוצה להטיב עימנו, ועלינו לזכור זאת גם כשאנו עוברים חוויות קשות.

השריפה הקשה שפקדה את ארצנו במהלך חג החנוכה – אסון שריפת יערות הכרמל – וגבתה קורבנות קשים כל כך, היא גזירה משמים. גזירה רחומה, עליי להוסיף. כי למרות האסון הגדול, על פניו, התנסות קשה זו נראית כמו טעימה ממה שעלול ועתיד לבוא אם לא נתעורר. האש שמתפשטת בלי שליטה, מכלה ולא נכבית, מאותתת לנו כמו שלט ניאון זוהר, מאיר עיניים, שורף ומסנוור, ומזהירה: היי…תתעוררו…איפה אתם? אייכה???

כל הניסיונות להסביר את השריפה בדרך הטבע נשמעים לי מגוחכים. כי הפעם זה ברור לי מעבר לכל צל של ספק שזה בא מלמעלה. ואני מרגישה שאפילו אנשים שמגדירים את עצמם כלא מאמינים יודעים בעומק ליבם את האמת ובאים לשמוע את ההסברים שלנו, אחרי שההסברים של התקשורת לא הניחו את דעתם.

אני לא יודעת מה השם מבקש מאיתנו בדיוק, אבל ברור לי שזה זמן של חשבון נפש. של בדיקה, כל אחד עם עצמו ומול הסובבים אותו. כי מה שכואב לי באמת כבר הרבה זמן הוא הקרע שיש בעם, קרע שלא מתאחה, ובזמן האחרון אף מורגש בעוצמות גדולות יותר. ככל שיש יותר האשמות הדדיות, המחנות מתבצרים כל אחד מאחורי חומה עבה ומשוריינת יותר כדי שאף כדור שנורה מהצד השני לא יחדור ויפגע בו. כך מחפש כל אחד ברעהו את הפגמים, ולו רק כדי לייחצן אותם ברבים ולהוכיח שהוא הצד הצודק.

כך מתפשטת האש, האש שצורבת את הלב ולא רק את הגוף…

כי בזמן האחרון אני מרגישה צורך בכל הזדמנות להסביר, להתנצל, ולהוכיח את אמונתי, ולנסות להגן על המגזר הדתי. הצורך הזה לא נובע רק ממשהו אישי, אלא מהמציאות הקשה שנוצרה, מציאות של קרע בין הצדדים שלא פעם (אם לא לרוב) מלווה גם בשנאה. הדברים נמצאים על פני השטח כל הזמן, אבל לאחרונה הם עלו בגדול לסדר היום בתקשורת ועוררו פולמוסים והתנגדויות רבות.

לאחר שכולנו חווים יחד אסון כל כך גדול במדינתנו, שפוגע ללא הבדל בכולנו, אנחנו יכולים לנסות להיות בני אדם, עם אחד מאוחד, ולהתרכז בעיקר של החיים ולא בטפל. שאלות רבות צפות ועולות. האם יש צורך לפשפש במלגות שמקבלים תלמידי הישיבה בארץ? האם זה מה שישנה לנו את המצב לכאן או לכאן? האם אחרי שננכה להם את הכסף הזה, התקציב של המדינה יתאזן? האם לא יבזבזו את הכספים שיחסכו על משהו אחר שיגרום התנגדות אחרת? האם מעשה רע של אדם מהמגזר הדתי מוכיח בהכרח משהו רע על כל המגזר?

ואולי אנחנו לא צריכים להתרכז במעשיו של האחר? אולי אנחנו פשוט צריכים לנסות להיות אנשים טובים, לדון לכף זכות כל אדם, לעשות חסדים ולעזור, לא לדבר לשון הרע וללא לכת רכיל, להיות אחים, רעים ויהודים טובים. בואו נאמץ דפוסי התנהגות וחשיבה כמו להיות אכפתיים, נדיבים ומלאי חמלה, דפוסים שאנחנו מטיבים להפגין בזמנים קשים ולקיימם בזמנים רגילים, כפי שראינו בימים הקשים של השריפה, ארגוני חסד, אנשים פרטיים ופשוטים שרצו לעזור בכל מה שרק אפשר, חברות שתרמו כל אחת מתנובתה ועוד המון דברים מדהימים שעולים על פני השטח בזמנים קשים, כדי שנזכה להיות עם מאוחד וחזק לא רק ברגעי הקושי אלא כל הזמן, ונסיר מעלינו גזירות ודינים קשים. כך נחיש את הגאולה וביאת המשיח ונמלא את השליחות האמיתית שלנו, עם ישראל. אמן.

חזור לדף הבית של התבוננות והשקפה

 הצג מאמרים נוספים של שרון רוטר

גם הינדיק  יכול להיות בן אדם

אם אתה מאמין שאפשר לקלקל, תאמין שאפשר לתקן

מי שמפחד מאחד, לא מפחד מאף אחד, ומי שלא מפחד מאחד, מפחד מכל אחד

 

18/12/2010 21:50

המחלוקת הזאת לא שייכת לעם שלנו??? יש אותה בעם אחר בכלל?

הלוואי שלא היתה המחלוקת הזאת, אני מסכימה עם כל מילה של שרון רוטר, אבל איך אתה יכול לומר כזה דבר? יש בכלל בהיסטוריה היהודית אפילו רגע אחד שלא היתה בו מחלוקת כלשהי?

ובכלל, מעבר לדבריה המאלפים של גב' רוטר –  מה אתה, הינדיק, אומר?

 

 

19/12/2010 00:43

הינדיק… אם אני והגברת הנחמדה, שמתייחסת לנקודה של שנאת חינם , אומרים דברים דומים, כשאני אומר את זה במונחים של חולין, חילוניים אם תרצה, והיא במונחים דתיים…

יש לך פתרון קונקרטי איך לגרום לשיתוף הפעולה הזה שיש בזמן או לאחר אסונות,לעבוד כל הזמן, (מלבד ליצור אסונות מדומים, כפי שהיה בהצגה "משפחה חמה" )?

 

22/12/2010 14:38

 

לאקי אני שמח שדבריה של גב' מצאו חן בענייך אשתדל להביא עוד כאלה …

 

 

הדברים שנאמרו באו ממשנתו/תורותיו של רבי נחמן

 

 

לגביי השאלות שאת שואלת … אם את מסכימה עם כל מה שגב' רוטר כתבה, אז את בטח מסכימה גם לכותרת בעניין המחלוקת,  כי… הכותרת לא שלי הבאתי את המאמר במלואו עם הכותרת ז"א הכותרת היא של גב' רוטר …

 

 

התשובה שלאלות שלך היא, שהמחלוקת היא כן חלק מהעם שלנו ….רק צריך לשים לב

 

יש מחלוקת לשם שמים כמו בן בית הילל ושמאי שלמרות מחלוקות קשות מאוד וויכוחים נוקבים אין שם שום דבר אישי וכל הויכוח הוא לשם שמים וזו מחלוקת שהיא חלק מהעם שלנו

 

מחלוקת זו סופה להתקיים

 

 

המחלוקת שמדובר בה שהיא לא חלק מאיתנו זו מחלוקת שלא לשם שמים כמו קורח ומשה שהיא לא לשם שמיים וסופה לא לתקיים.

 

המחלוקת שגב רוטר מדברת עליה החא לא לשם שמים אלה באה מתוך צרות עיין קנאה וכבוד כמו שרבותנו אומרים הקנאה התעווה והכבוד מוציאין אדם מהעולם .

 

רק אומרים שהרבנים כאלה, בניי שישיבות כאלה, הם גנבים, הם אוכלי חינם, חיים על חשבוננו, בלי לבדוק כלום , הדברים נאמרים ומתוך אינטרס שלאותו אדם יהיה יותר , לא באים למגזרים אחרים שמקבלים כספים מהמדינה ולא מיצרים כלום או נוגעים רק לחלקים קטנים באוכלוסיה.

 

 

(אין צורך להביא כתבות מעיתונים/אתרים כי העיתונאים הם בדיוק נכנסים  ל "שלא לשם שמיים" ובעלי אינטרסים אישיים ופוליטים).

 

דוגמא הכי טריה היא דברי הרב עובדיה

 

"אין הדליקה מצויה אלא במקום שיש חילול שבת".

 

"כמה בתים נהרסו שכונות שלמות הלכו לאיבוד – הכל בהשגחה", אמר הרב ואף המליץ על תיקון: "צריך ללמוד תורה, לעשות מעשים טובים, לחזור בתשובה, לשמור שבת ולדעת את כל ההלכה, ובזכות זה ה' ישלח רפואה שלמה". עוד איחל בדרשתו ש"נהיה חומת אש סביב – אש של כבוד, ולא אש שורפת".

 

 

כל העיתונאים צעקו גידפו כל מיניי אנשים התבטאו בביטויים שלא היו מביישים גרמנים מלפניי 70 שנה (הכל מתועד בתוקבקים)

 

בסה מה הרב אמר מה שכתוב כבר, ולמי הוא אמר לאנשים חרדים ולמי הוא התכוון לכל עם ישראל גם לחרדים בשיעור. הרב לא אמר "חילוניים" !! וכי לרב  כואב על כל אחד שנפטר  הרי היהדות אומרת שכל עם ישראל עם אחד הוא גוף אחד .כשהאצבע כואבת  כל הגוף בסטרס .כואב לרב על אחד שנישרף הרב מכיר את" מעשי ידי טובעים ובים ואתם אומרים שירה " ו "אל תשמח בנפול אויבך" אז צער על עמו לא ירגיש?

 

 

ומה הפיתרון שהוא מציע לזרוק "חילונים" לים ?כמו שמציעים "חלונים" שונים לעשות לחרדים בכלל ולרב בפרט.

 

 

הרב מציע לעשות מעשים טובים  ללמוד תורה וכו'  בעצם להשתפר כל אחד ברמה שלו.

 

זו המחלוקת הרעה שלא חלק מעמנו

 

 

לכן לאקי וזו גם תשובה לך קאי מה שאני אומר זה מי שירצה באמת  לקרב לבבות חייב לדעת ולהבין כמה דברים בסיסים כמו

 

 

1. כל אחד צריך דבר ראשון לאהוב את עצמו(לא באופן נרקסיסטי) כי אם את עצמו הוא לא אוהב איך יאהב אחרים.

 

 

2. כמים פנים לפנים כך לב האדם לאדם.

 

 

3. מה ששלי שלי ומה שלו שלו – לא להסתכל מה יש לשני ולמדוד את עצמך ביחס לשני , מי שיירצה יוכל ללמוד זאת מה מעשה מחכם ותם.

 

 

4. תורה רפב של רבי נחמן – אזמרה – שאומרת לדון כל אדם לקו זכות ולהתסתכל רק על הדברים שאדם עושה ולא על המעשים הלא טובים שלו . כולל עצמו לא להסתכל על השלילי שבעצמו.

 

 

לדוגמא  http://i.start.co.il/groups/talk/forum/t/85539.aspx

גם הינדיק  יכול להיות בן אדם

אם אתה מאמין שאפשר לקלקל, תאמין שאפשר לתקן

מי שמפחד מאחד, לא מפחד מאף אחד, ומי שלא מפחד מאחד, מפחד מכל אחד

 

 

27/12/2010 03:37

דברי הרב עובדיה הוסברו בנועם, בתמציתיות ולעניין ע" אריה דרעי.  מי  שצופה בחדשות בטלויזיה הבין, ומי שלא רוצה לשמוע – שום הסבר לא יעזור.

בשל מחלוקות שלא לשם שמיים בא חורבן על עם ישראל יותר מפעם אחת. מקרה בני קורח שהזכרת הוא יחודי – בכך שהעונש על מחלוקת זו לא חל על כל העם.  בני קורח  לא חשבו שהם לא בסדר ובבודאי שלא העלו בדעתם שייענשו. כך גם במחלוקות שבאו לאחר מכן: כולם היו בטוחים שהם צודקים, כולם היו בטוחים שנעשה להם עוול.

על כל מקרה של השתלטות חרדית אני יכולה להביא דוגמא של השתלטות חילונית, על כל מקרה של כפיה חילונית אני יכולה להביא דוגמא של כפיה דתית. כולנו אותו עם, סובלים מאותם חסרונות ואותם יתרונות וגם אותו סוג של דעות קדומות.

השאלה היא רק האם נענש כולנו או האם נצליח להקדים תרופה למכה ונתקן מה שקילקלנו בתוכנו ובינינו בזמן ונמנע  בכך מעונש לכולנו.

 

27/12/2010 10:34

 

הי לאקי אני לא ממש רואה חדשות בפרט וטלויזיה בכלל (מנסה להמנע)

אבל אני בטוח שזה זה כך.

 

את כל כך צודקת בעניין " ומי שלא רוצה לשמוע – שום הסבר לא יעזור".

ראי למטה הסבר מפורט למה שאת אומרת.

 

כולנו נענשים כי כולנו גוף אחד, ומה לעשות לצערנו כאשר אבר אחד חולה כל הגוף חולה/נענש…

 

איך עושים את זה? כתבתי למעלה חלק ממה שאפשר לעשות…

 

רבי נחמן הסביר את זה יפה, את כל עניין המחלוקת ,אנסה להביא בהמשך, בגדול זה בגלל שאנשים לא שמים לב אל התכלית.

 

למה לא שומעים אחד לשני?…. אני מקווה שזה יבהיר משהו

 

 

מידת הניצחון אינה סובלת את
האמת, אומר רבי נחמן. זהו שורש
הקלקול הגדול של מידת הגאווה
והניצחון של האדם, שהוא כל כך
מתעקש להיות תמיד צודק…

http://www.breslev.co.il/articles/תמיד_צודק/חכמת_רבי_נחמן/ברסלב.aspx?id=15089&language=hebrew

 
בגן החכמה – פרק 72

מעשה מחכם ותם – הסיפור המלא

ענה התם המיניסטר ואמר: עדיין אתה אוחז בחכמות שלך? ראה: אתה אמרת שאתה יכול לבוא על שלי בקל, ואני לא אוכל לבוא על שלך, ראה, שאני כבר באתי על שלך כנ"ל, ואתה עדיין לא באת על שלי, ואני רואה שזה קשה יותר, שאתה תבוא על תמימות שלי…

 

 

אנו מגלים כאן את תמימותו ועדינותו של התם. הוא אומר לחברו בלשון רכה: "אני רואה שקשה שתבוא על שלי". הוא הרי יכול היה לומר לו את דבריו בדרך של ביזיון, להטיח בו דברים כגון: 'תראה איפה אתה מונח? לאן הגעת?…' וכל שכן כאשר הטעות של החכם זועקת מכל כולו. אבל התם משתמש בעדינות מרובה בלשון רכה: "אני רואה שזה קשה שתבוא על שלי…" כאילו יש כאן אפשרות לראות או שלא לראות.

 

 

ואף על פי כן, מחמת שהיה מכיר בו מכבר בגדולתו ציווה לתת לו בגדים להלבישו, וביקשו שיאכל עמו…

 

 

התם מקיים את ההלכה האומרת, שכל עני צריך לכבדו כפי מה שהיה מורגל בו. טוּב ליבו של התם מתגלה במלוא הדרו, הרי הוא יכול היה בקלות לזרוק אותו מביתו, אבל לא. התם מגלה מידות נעלות וזוכר את החכם בגדולתו, למרות שלגדולתו כבר אין שום זכר.

 

 

בשעת אכילתם התחילו לדבר יחד. התחיל החכם להוכיח לו דעתו הנ"ל, שאין מלך כלל. גער בו התם המיניסטר: הלא אני בעצמי ראיתי את המלך!…

 

 

התם, מתוך תמימות ושמחתו הגיע לדרגה עצומה עד כדי כך שהוא ראה את המלך במו עיניו ממש. כי מגודל אמונתו, הוא ראה את השם ממש. וכמו שמסופר על רבי נתן, שאדם אחד התווכח איתו בענייני אמונה על דרך החקירות, והתלהב רבי נתן מאוד ברשפי שלהבת ואמר מעומק ליבו: "מה אתה מדבר עמי מהשם? אני אומר לך "ואראה את השם" (ישעיה ו), ואמר את המילים האלו בכזו אמת, עד שאותו אפיקורס הרגיש בחוש את מציאותו של השם ומיד נעלמו לו כל הקושיות (כוכבי אור, אנשי מוהר"ן לב).

 

 

דווקא על ידי התמימות והפשיטות מגיעים לדרגות עצומות מאוד. להיות תמים זו למעשה החכמה הגדולה מכל החכמות, כמו שכתוב ב"שבחי הר"ן", שרבי נחמן מברסלב זצ"ל השיג כבר בקטנותו את החכמה הזו – שאין צריכים להיות חכם כלל בעבודת השם, רק לעשות הרבה מצוות מעשיות ולהרבות בלימוד התורה ולעסוק בתפילות ובתחנונים – כל אדם בשפה שלו, וכך אכן זכה רבינו הקדוש והגיע לכל מעלותיו העצומות. גם האר"י ז"ל, שהיה בעל השגה שאין כדוגמתה וראה מלאכים וידע את הגלגולים של כל הנשמות וכדומה, כששאלו אותו כיצד הגיע להשגות אלה, אמר שזה בזכות שמחת המצוות, שהיה שמח ממש בכל מצווה ומצווה.

 

 

וכן מובא ב"ליקוטי מוהר"ן" (תורה כד) ש"ישנו אור אינסוף שהוא למעלה מכל העולמות, למעלה מרוחין ונשמתין וכו', דהיינו שהוא מעל כל השגה, ודווקא על ידי שמחת המצוות ניתן להשיג אותו". והעיקר (על פי מה שכתוב בליקוטי מוהר"ן ח"ב, תורה יט) שהיא התורה השייכת למעשייה זו – שעיקר השגת התכלית הוא רק על ידי תמימות דווקא. כלומר, על ידי מצוות מעשיות ואמונה פשוטה יכול כל יהודי להשיג את התכלית, בבחינת: "עין לא ראתה" וכו'.

 

 

הכלל היוצא לנו הוא: שהתמימות, שהיא האמונה הפשוטה שאדם שמח בשמחה גדולה בכל זכות של התקרבות אל המלך, אינה רק מעלה שעוזרת לאדם לעבור את העולם הזה בטוב, אלא היא המעלה ב"הא" הידיעה ורק על ידה ניתן באמת להגיע ולהכיר את הבורא יתברך ולדעת אותו, עד שרואים אותו ממש. כלל זה מבואר היטב במעשה זה. אם עד עכשיו יכולנו עוד לטעות ולחשוב שהתם אמנם חי חיים טובים בזכות שמחתו ותמימות, אבל עדיין אין זו שלמות, כעת מבורר הדבר היטב. זו שלמות שאין שלמות אחריה, שהרי על ידי שמחתו זכה התם למעלות עצומות, עד שיכול לומר בפה מלא: "אני בעצמי ראיתי את המלך!"

 

 

השיב לו החכם בשחוק: אתה יודע בעצמך שזה היה המלך? אתה מכיר אותו ואת אביו ואת זקנו שהיו מלכים? מאין אתה יודע שזה המלך? אנשים הגידו לך שזה מלך ורימו אותך בשקר…

 

 

עד לאן יכול להגיע השקר של האדם? לסתור בשאת נפש כל דיבור של אמת ששומע ולמצוא ספקות אפילו בדבר ברור כל כך? אבל זה כל עניינו של עמלק – להטיל ספק בכל דבר, בלי היגיון, שכל או כל טיעון אחר, אלא אך ורק כדי להכעיס, לקנטר ולהכניס כפירה בלב האדם. דבר זה מצאנו בזמן יציאת מצרים, כאשר עם ישראל יצאו ממצרים באותות ובמופתים. מי לא נע ומי לא זע בכל העמים מאימת שמו של מלך מלכי המלכים הקב"ה? כולם. עד שבא עמלק ובלי שום היגיון ושכל יצא למלחמה עם ישראל מתוך ידיעה ברורה שהוא לא יצליח! אלא אך ורק כדי לקרר את יראתם של העמים מאלוקי ישראל. והמשילו רבותינו ז"ל את מעשה עמלק לאחד שקפץ לתוך אמבטיה רותחת, ומרוב רשעותו לא היה אכפת לו להיכוות ואף למות, אלא רק שיראו האחרים העומדים שם שאחד אכן קפץ לתוך האמבטיה הזאת ולא יפחדו גם הם לקפוץ לתוכה.

 

 

 

זה מה שכותב רבי נחמן מברסלב (תורה קכ"ב): "כי זה ידוע שמידת הניצחון אינה סובלת את האמת. כי אף אם יראה לעיניים דבר אמת, ידחה אותו מחמת הניצחון". החכם הגיע למידת ניצחון כל כך איומה, עד שהוא משקר כבר את עצמו ממש. הרי ברור שגם אם יראה את המלך בשתי עיניו – יכפור בו. זהו שורש הקלקול הגדול של מידת הגאווה והניצחון של האדם, שהוא כל כך מתעקש להיות תמיד צודק, עד שהוא מתכחש לאמת הברורה.

 

 

לכן, אדם שלא רוצה ליפול בהכחשת האמת, כפי שעשה עמלק, עליו להחליט בליבו החלטה נחושה: האמת חשובה לי יותר מכל דבר! ועליו להיות מוכן תמיד לחזור ולומר: טעיתי! כי בלי החלטה נחושה כזאת, להודות באמת בכל מחיר, הוא עלול להגיע למצבים בהם יתכחש לאמת הברורה.
(מתוך בגן החכמה מאת המחבר)

חזור לדף הבית של חכמת רבי נחמן

גם הינדיק  יכול להיות בן אדם

אם אתה מאמין שאפשר לקלקל, תאמין שאפשר לתקן

מי שמפחד מאחד, לא מפחד מאף אחד, ומי שלא מפחד מאחד, מפחד מכל אחד

Advertisements

מה דעתך? Comment

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s