ילדות מקיימות סקס לא מוגן

 

22/01/2010 10:53

יותר ויותר ילדות בנות 13 ו14 מקיימות מין לא מוגן.

דברי הנערות לפי מנהלת מרפאת שיר"ן  :

"הן אומרות שזה כדי לא להשמין"

"הן חושבות שאם יקיימו יחסי מין עם בן הזוג שלהן, זה יצביע על כך שהן אוהבות אותו, וכך יזכו באהבתו. בעיניהן סקס שווה לאהבה ואהבה שווה לסקס. מאוד מצער שזו הגישה שלהן".

מה דעתכם?

האם סקס שווה לאהבה, ואהבה שווה לסקס?

איך אפשר לפי דעתכם לשנות את גישת הנערות?

מהי לפי דעתכם הגישה הנכונה?

22/01/2010 18:56

לגבי השאלה הראשונה, התשובה היא שלילית ואני בהחלט מסכימה עם מנהלת המרפאה שמצער שזו גישתן. ניתן לשנות את גישתן באמצעות חינוך אחר, לא נוקשה, עם זאת קצת יותר מציב גבולות ממה שנהוג כיום.

לדעתי, הגישה הנכונה, היא לראות סקס כחלק ממערכת יחסים ולא כמהות מערכת היחסים.

מעט הרחבה:

לפי מה שאני זוכרת משיעורי החינוך המיני בבית הספר, ניתן בהם הסבר על השינויים הגופניים שבני / בנות הנוער צפויים לעבור, בנוסף ניתן הסבר על אביזרים כמו פד, או טמפון (כיתה ח). בשלב יותר מאוחר ניתן הסבר על אמצעי המניעה הקיימים (תיכון). אבל וזה החסר הגדול לדעתי בחינוך המיני של היום, לא התמקדו בצד הרגשי שכוללת מערכת יחסים בינו לבינה.

זהו הדבר החשוב ביותר לדעתי שבו צריך להתמקד, כי בנקודה זו עלולות להתרחש "הנפילות" הגדולות.

דוגמא פשוטה לסוג של סחיטה רגשית שבת נוער עלולה לעבור: "אם את לא מוכנה שנקיים יחסי מין עכשיו, סימן שאת לא אוהבת אותי".

23/01/2010 10:00

ובכן, התופעה ישנה, אין בה חדש. באמת מדאיג שהיא הופכת למשהו פחות ופחות חריג.

optikay:
האם סקס שווה לאהבה, ואהבה שווה לסקס?

לא. אהבה היא משהו שמרגישים. סקס הוא משהו שעושים. מעשה יכול לבטא רגש מסויים, אבל גם יכול לבטא רגש אחר. כל מעשה מסויים שאנחנו עושים יכול לבטא מגוון רגשות – רגש אחד או רגש אחר, או – קבוצת רגשות מסויימת או קבוצת רגשות אחרת.

למעשה, סקס אינו מעשה – אלא סדרת מעשים שהמשותף להם התכוונות חושית מסויימת, ממוקדת. אולי ייקל להסביר באמצעות אחד מאותה סדרת מעשים. למשל, ליטוף. ליטוף מבטא קשת גדולה מאד של רגשות – בחלק מן המצבים מלטפים כדי לגרום לאחר להרגיש טוב יותר, בחלק מן המצבים – כדי לגרום לעצמנו להרגיש טוב יותר, וברוב המצבים – גם וגם.

כשרואים ילד בוכה, ואפילו הוא זר – מלטפים. אפילו כשרואים חיה בוכה – דבר ראשון מלטפים. אלה ליטופים מלאי רגש, הרגש הזה אינו אהבה לאדם או החייה המסויימים האלה – אלא מפריע שרע לאחר ומתעורר רצון שיהיה לו טוב: קוראים לרגש הזה חֶמְלָה.

כשכואב לנו באיזה מקום בגוף, אנו אוחזים בו או מלטפים אותו. מגע באמת מקל על כאב לפעמים – זה מגע של איכפתיות, רצון לעשות טוב, רצון להעניק חום. נדמה שלא יהיה מדוייק לקרוא לו  מגע של אהבה.

כאשר אותו ילד מפסיק לבכות בזכות הליטופים שלנו, לפעמים הוא מחזיר ליטוף. זה ליטוף של חיבה – אומר שהדרך בה עזרנו לו מצאה חן בעיניו והוא מחבב אותנו בשל כך.

ליטוף מביע תמיד רגשות חיוביים, אחד מאותם רגשות חיוביים הוא אהבה – עם זאת אינו מביע אהבה בהכרח.

כך גם סקס: זאת אחת הדרכים לגרום לעצמנו ולזולת להרגיש טוב במיוחד. אבל זאת רק אחת הדרכים לעשות זאת. סקס מבטא גם רצון לקירבה מקסימלית, מצד שני – אפשר להגיע לקירבה רגשית גדולה מאד גם בלי סקס בכלל – למשל כמו שזה לפעמים בין הורים לילדים, בין אחים ואחיות, בין חברים ממש מאד טובים

…אגב, סקס לא עוזר לא להשמין: הליכה מזורזת ורצופה במשך חצי שעה בכל יום עוזרת הרבה יותר. אפשר להתפשר גם על 3-4 פעמים בשבוע… עובדה: על אף שבשנים הראשונות לנישואין הרוב נהנים מסקס סדיר ותדיר,  הרוב גם מתחילים להשמין בזמן הזה.

optikay:
איך אפשר לפי דעתכם לשנות את גישת הנערות?

הנערות האלה ודאי לא רואות עצמן כילדות, אלא כצעירות. "צעיר" = אדם בתחילת החיים. כלומר, רוב החיים – שזה גם הרבה אהבה, הרבה סקס – עדיין לפניהן. זה מה שאמור לקרות, צריך לקרות. כדי שמה שצריך לקרות יקרה, עליהן קודם כל להקפיד על סקס מוגן.

מה שמבדיל בין ילד לבין צעיר היא העובדה שצעיר כבר מסוגל להיות אחראי לעצמו – וקודם כל אחראי לבריאותו הגופנית. אז אם הן כבר לא ילדות – שיוכיחו את זה! – זה מתחיל בסקס מוגן וביקור אצל רופאת נשים פעם בחצי שנה כמו כל בחורה אחראית שפעילה מינית, וממשיך באבחנה בין משקל בריא למשקל חתיכי – והקפדה על משקל בריא… ואח"כ אולי אפשר יהיה גם לדבר על ההבדל בין סקס לבין אהבה: זה לא נושא לשיחה עם ילדים.

optikay:
מהי לפי דעתכם הגישה הנכונה?

שיחסים בין בני אדם צריכים להיות מושתתים קודם כל על כבוד הדדי

שסקס אינו אמצעי להשיג דברים (אמצעי להשיג אהבה, אמצעי להשיג כסף, אמצעי להשיג טובות הנאה), אלא אך ורק כלי ביטוי למה שבפנים.

כדי לזכות באהבה צריך הרבה פחות אמצעים פיזיים מזה: אפשר לתקוע מסמר בקיר עם פטיש חצי קילו, אפשר גם לנסות עם פטיש 50 קילו. ההבדל הוא בתוצאות: אם מנסים קודם עם פטיש חצי קילו – אח"כ אפשר לתלות התמונה. אם מנסים קודם עם פטיש 50 קילו, צריך קודם לסתום החור בקיר ואז לקחת פטיש חצי קילו ולתקוע המסמר: אם החור בקיר תוקן כמו שצריך – זה יהיה אפשרי.

ומה דעתכם/ן?

 

23/01/2010 11:09

אהלן יסמין!חיוך

כשהתחלתי לכתוב התגובה שכאן למעלה, שלך עוד לא עלתה… הישגת אותי P:

אז גם את קיבלת בביה"ס חינוך מיני דומה לשלי: מעט מדי ומאוחר מדי.

בכיתה ח' כבר החלפנו דעות על פדים וטמפונים – התנסות של כשנתיים איתם אינה התנסות ארוכה יחסית, אבל מספיקה כדי לגבש כמה דעות ראשוניות לפחות.

בתיכון, לפני שהסבירו על אמצעי מניעה הראו לנו תרשימים סכמתיים של המבנה הפנימי של איברי הרביה. כבר אז תהיתי על איזה פלנטה חי המורה הנבוך ומחליף צבעים שהעביר השעור: ראיתי התרשימים האלה כבר בגיל 10! – הייתי האחרונה מבין חברותי שראתה אותם: הן שאלו איך באים תינוקות לעולם כבר בגיל 6-7, יש שכבר קודם.אימי, שידעה שאינה מסוגלת לדבר על דברים כאלה בגלל החינוך שקיבלה, רכשה הספר "איך בא תינוק לעולם" (זה עם הכריכה הורודה המאויירת, למי שמכיר) כבר כשהייתי בת 4, כדי להיות מוכנה מראש. כל חברותי וחברותיהן חרשו על הספר הזה כמה פעמים עד שגיליתי שהוא קיים בכלל, ועוד אצלנו בבית.

אז על סקס לא דיברו בבית, אבל על אהבה – בלי סוף ממש! ויותר משדיברו – המחישו יום יום, כל הזמן.

יסמין, באופן מסורתי רואים במשפחה – המצומצמת והמורחבת, כמי שאחראי להעביר לילד הצד הרגשי של מה שבינו לבינה ולחנך כיצד לאהוב. לבית ספר אין כלים לזה – רק חלק מזערי מתוך זה הוא עיוני, קשה להעביר את זה במילים ונדרשת המחשה  כל הזמן כדי שהדברים ייקלטו ויופנמו.

כיום כבר נערכים במידה מסויימת לבעיה שיצרו ריבוי הגירושים והמשפחות הבלתי מתפקדות: החינוך המיני שקיבל הבן שלי בביה"ס כבר היה שונה. בכתה ז' ו-ט' רק חלק קטן מאד מסדרת שעורי החינוך המיני היתה של העברת מידע, השאר נעשה בצורה של מעין דינמיקה קבוצתית. המורים לא היו מורים מן המניין בביה"ס, אלא מדריכים (סטודנטים לפסיכולוגיה וחינוך בד"כ) שהוכשרו במיוחד לשם כך. הוא לא סיפר לי כל תוכן השעורים כמובן, היה מוכן רק לספר איך זה נעשה בראשי פרקים. אבל, הכי חשוב: הוא הוסיף שזה היה מאיר עיניים, בהחלט למד מזה משהו וגם עורר מחשבות. חלק מהתהיות נענו במסגרת השעורים האלה, בחלק אחר שיתף אותי/שאל אותי הרבה אח"כ. כולן נגעו לצד הרגשי או החברתי של מה שבינו לבינה. סימן שנמצאה דרך לענות על החסר בחינוך כזה, לפחות באופן חלקי.

אני זוכרת שהבן שלי התרשם ממה שעלה בדינמיקה הקבוצתית הזאת (עשו את זה לבנים ובנות בנפרד) שהיה מקום לעשות את זה כבר שנתיים קודם. לא היה מוכן לפרט, ואני מכבדת את זה. ממה שהכרתי את הבן שלי כבר אז – אם הוא התרשם כך, כנראה  שצדק.

לאה

(אורח)
06/02/2011 14:46

בתור אם לבת בגיל הזה, היא כבר שאלה אותי מה זה נורבלו, היסתבר שזו גלולה של יום אחרי, וכשבדקתי איתה למה היא מתעניינת בזה (ולא היה קל להוציא את זה מימנה) גיליתי שאחת הבנות "לקחה כזאת".

אני לא יודעת מה לומר בנידון חוץ מזעזוע עמוק ביותר, אילו גילאים שהן צריכות עוד לאסוף "מיכתביות" (מי זוכרת?) ולחלום על זמרי רוק ולא לדעת מה עושים כש…או לדעת אבל לא לעשות את זה כי כבר מאוחר…

מה דעתך? Comment

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

ערכת עיצוב: Baskerville 2 של Anders Noren.

למעלה ↑

%d בלוגרים אהבו את זה: