האור שבחג חנוכה ובכלל

 

11/12/2008 20:03
חג החנוכה

חג החנוכה מתואר כמלחמת בני האור בבני החושך.

           באנו חושך לגרש                  

  מילים: שרה לוי תנאי
לחן: עמנואל עמירן 

 

באנו חושך לגרש,
בידינו אור ואש.
כל אחד הוא אור קטן,
וכולנו אור איתן.

סורה חושך, הלאה שחור!
סורה מפני האור!

ציל-ציל-ציל בפעמונים,
מי אנחנו? – סביבונים.
לנו רגל אחת,
אם ניפול – גם לא נפחד.

סורה חושך, הלאה שחור!
סורה מפני האור!

אנו שובבים גדולים,
עליזים והוללים –
אך נדע יפה מאוד
לספר, לשיר, לרקוד.

סורה חושך, הלאה שחור!
סורה מפני האור!

אבל לא רק ביהדות, יש את המוטיב של אור שמגרש חושך. הוא מופיע גם במשל הבא:מלך בממלכה רחוקה אחת, זקן זקן, בא לחפש לו יורש. הוא קרא לשלושת האנשים שהוא סומך עליהם הכי הרבה:לסייס שלו, שמטפל בכל הסוסים המלכותיים יקרי הערך,ושומר עליהם מכל משמר.לטבח שלו, שהוא סומך עליו בעיניים עצומות מפני שבכל ארוחה היה יכול להרעילו,ולא גרם לו אפילו לקילקול קיבה.למשרת האישי של המלך, אותו שיתף והתייעץ איתו בענייני ניהול הממלכה, שמכיר כל מעבר נסתר בארמון, ועזר לו לצאת בלי ידיעת שומריו והחזירו תמיד בשלום.

הוא זימן את שלושתם אליו, ואמר להם: בואו אחרי. הוא עלה איתם למגדל הכי גבוהה בארמון, ופתח את הדלת לחדר חשוך כולו, נטול חלונות,תקרה ענקית, וכולו ריק. אין עליו כלום, אפילו לא שטיח שיש בכל שאר הארמון.

המלך אמר להם: לכל אחד מכם יש הזדמנות,למלא את החדר בסוג אחד של דברים,עד שלא יהיה מקום להכניס שום דבר נוסף.

הטבח, ניסה ראשון. הוא הכניס את מאגר תפוחי האדמה של המלך לחדר הזה. כל המאגר המלכותי היה בחדר, ועוד יבול שביקש מהמחוזות הסמוכים. המלך הצליח להכניס עוד שק אחד של תפוחי האדמה,וקבע: החדר אינו מלא לחלוטין.

הסייס המלכותי, ניסה שני. הוא מילא את החדר בקש. המלך שאל: החדר מלא? הסייס ענה לו בביטחון עצמי: בוודאי. מלא מאוד. גדוש. לקח לי חודש להביא את כל הקש לכאן,ולערום אותו ככה שלא יהיה בו חלל פנוי. המלך פתח את הדלת ,והכניס לחדר עוד קש אחד. אמר המלך לסייס: ידידי, זה היה נסיון נחמד,אולם הצלחתי להכניס ולו עוד קש אחד,משמע החדר לא מלא לחלוטין.

שלישי, ואחרון, ניסה המשרת האישי של המלך. הוא התכונן לנסיון שלו רק חצי יום.

הלך שאל את המשרת: אתה בטוח שאתה מוכן? האחרים היו בטוחים שהם מוכנים,ונכשלו.

אל תעשה לעצמך בושות. המשרת האישי פתח את הדלת. המלך, הסייס והטבח, השתוממו לראות את החדר ריק, למעט נרות שפזורים כל כמה מטרים על הרצפה ועל הקירות של החדר.

הלך המשרת, והדליק את הנרות, בזה אחר זה,עד שכל החדר היה מואר.

המלך שאל: החדר הזה מואר באור יקרות,אבל ריק. האם אתה אחרי כל השנים האלו בוחן את בסלנותי האישית?!

ענה המשרת:  בוודאי שלא הוד מלכותך. מילאתי את החדר הזה באור.

כפי שאמרת מקודם, החדר מואר באור יקרות.  נסה להכניס לחדר הזה עוד אור,ולא תוכל.

הוריד המלך את כתרו,ואמר: אכן, בזכות אור היקרות שמילאת בו את החדר, זכית בממלכה,ובכתר.

 בחג החנוכה, קרה גם  נס פך השמן הקטן, שהחזיק מעמד 8 ימים, עד שהגיע שמן חדש וטהור, שיכלו למלא במנורה בבית המקדש, לאחר ניצחון המכבים על היוונים.

מהו נס פך השמן שלכם,שעוזר לכם להיאבק באפילה הפנימית שלכם כשהיא נוחתת עליכם?
מהו האור שממלא את חדר ליבכם,ועוזר לכם להתמודד באפילה?
מהו אותו אור שבקצה המנהרה, הנותן לכם תקווה בשעותיכם האפילות יותר בחיים?

11/12/2008 22:45

בקצרה אענה ואומר שעבורי נס פח השמן והאור שממלא את חדרי הלב בשעות אפילות הוא רגש האהבה.

אהבה מכל סוג: אהבה עצמית, אהבת רעים (כל התורה כולה על רגל אחת: "ואהבת  לרעך כמוך"), אהבת קרובי משפחה,

אהבת גבר לאישה ואישה לגבר וכ"ו.

בהזדמנות זו מאחלת מכל הלב, חג חנוכה מלא שמחה ואור לכל חברי הקהילה ולכל בית ישראל.

14/12/2008 11:42

האור שבחיי מתחלק למס' כיוונים, ראשית האור הפיזי שבחיי והן אישתי וביתי שמאירות לי כל פינה ופינה וברגעי "חושך" אני נזכר שהן ומבין כמה אור יש ברשותי.

הכיוון השני הוא כמובן האור הרוחני והוא האמונה באל שנותנת כוח להמשיך הלאה לעבר יום המחר, מתוך הבנה שאין טוב בלי רע ואין הערכה של הטוב הזה מבלי להרגיש "קצת" רע לפעמים.

 

23/12/2008 20:26

 חשבתי הרבה על השאלה שלך, קאי.

נראה שבשורה התחתונה, כשיורדים לשורשם שלכל הדברים שאי פעם האירו אפלתי, שהיו והינם האור שבקצה המנהרה שלי – יש לכולם רק דבר אחד המשותף לכולם ממש במובהק: אמת בלי כחל וסרק.

האמת שבחיוכו של תינוק האירה  כמה וכמה ימים חשוכים באור יקרות.

אהבת ילדי נתנה לי הכוח להתגבר על אבל קשה, טראומטי, כבר פעמיים.

הכרת התודה של חיות מחמד החזירה האמון בטובו של הבורא שוב ושוב.

יצירה אנושית אמיתית כל כולה – בתוכן, בביצוע ובסגנון – היא לפעמים ממש בבחינת צורך קיומי אצלי: זאת יכולה להיות יצירה ספרותית, פסל, תמונה, מוסיקה..אפילו יצירה אדריכלית

למשל, כמו עשרות מליונים בכל העולם אהבתי את הסצנה הזאת במחזמר סרט "שיער", אבל כאשר נינה סימון שרה את המקור – בפשטות, בלי "חיינדאלאך" ותוספות, מהבטן – זאת האמת, אותה אמת שהיא צורך קיומי.

[מי שרוצה לשמוע ולראות עוד נינה סימון –  http://www.last.fm/music/Nina+Simone/+videos ]

24/12/2008 02:25

היי לאופטיקאי

לא סיפרת מהו האור בחייך?

 

28/12/2008 20:42

האור שבחיי…

זה ישמע לכם אבסורד, אב זה פשוט העובדה שאני יודע שעברתי והייתי בפינות ובמקומות אפלים יותר, כשהייתי פחות מוכן וערוך לזה.

פורים- החג היהודי שאמור להיות הכי שמח, שבו אמורים לשתות עד שמאבדים את ההכרה בין חבר לאויב, החג היחידי שאמור להתקיים אחרי בוא המשיח, עבורי הוא אינו שמח, מסיבות אישיות.

אדם שעמד וחיפש את הטעם שלו לחיים פעם אחת,ומצא אותו, לא יאבד תקווה כל כך מהר.

זה אבסורדי,אבל הן האור והן החושך, נמצאים בליבו של כל אדם,ובראשו של כל אחד. השאלה היחידה היא ידו של מי מהם היא העליונה.

כי האור הזה נמצא בלבו, ובראשו, ואי אפשר לקחת ממנו או ממנה את האור הזה, את השביב הזה של התקווה.

כמו שבהתחלה, כשמגיעים למקום חשוך אחרי שהיינו במקום מואר,אז בהתחלה לא רואים כלום,אבל לאט לאט מסתגלים,עד שרואים צלליות,ועצמים,ובסוף אפשר לראות כמעט הכל.

29/12/2008 00:23

כתבת מרגש……

מחשבה אחת על “האור שבחג חנוכה ובכלל”

  1. הרב אורי זוהר על מחותנו אריק איינשטיין ת.נצ.ב.ה. : "לא היית ענק כמו שאומרים היום בעיתונים, לא היית כזה גדול, היית פשוט הנר שמאיר כמו נרות החנוכה שנדליק הערב" .

    אהבתי

מה דעתך? Comment

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s