סרטון מעורר השראה לראש השנה

הערה: הקישור שולח לסרטון הזה, מאחר שבאתר בו הועלה הפוסט במקור לא ניתן היה לשתף מדיה

הצטרף 27/08/2009
הודעות 182
17/09/2009 14:16

בקישור הבא תוכלו לצפות בסרטון  מעורר השראה לראש השנה.

ואני רוצה לומר לכם שאני לא במבוק.
אני בסך הכל יצור אנוש בשר ודם.
אין בי עוד כוח לחכות לשינוי.
כבר השרשתי שורשים מסועפים למעמקי האדמה,
אני ממשיך להקפיד ולהשקות
וכלום… נאדה… גורנישט…
לא מאמין בשום פנים ואופן שהכל תלוי רק בי
שהכל יתגשם אם רק ארצה מאד, מאד…
לא, לא מאמין!!!
אנחנו נולדים עם נתונים מסוימים
נתונים שאי אפשר למתוח אותם עד אין סוף.
בנוסף לנתונים האישיים אנחנו זקוקים גם לטיפ טיפה מזל,
לעניות דעתי הסרט יותר מידי פשטני, תמים…
מאמץ ואמונה לא תמיד מספיקים. לא ולא.
צריך לעיתים קרובות מאד לדעת להסתפק במה שהגענו אליו
במה שזכינו לו,
יש את זהו זה! יותר מזה לא יהיה!!!
הבמבוק יכול לצבור תשתית ואנרגיה במשך 5 שנים ואז לפרוץ…
אבל להקביל את זה לאדם זו תמימות גדולה,
כמו הרבה משלים מאחזי עיניים שמסתובבים ברשת.

שנה טובה לכם ידידי
תכלה שנה וקללותיה, תחל שנה וברכותיה.

 

הצטרף 21/07/2008
הודעות 4,914
17/09/2009 23:24

נאור ידידי,

תודה מעומק הלב על הסרטון.

תראה, כששותלים מטבע לא יצמח עץ כסף. כששותלים סוכריה, לא יצמח עץ סוכריות. למה? – כי אלה מוצרים מוגמרים כבר – ואילו זרע-אילן הוא עובר, שתיל הוא תינוק שיצא מרחם האדמה.

הכרתי פעם ילד שאהב לנגן באקורדיון, היה מאד מוסיקלי ומוכשר בזה. אבל בית הספר לא עניין אותו, השקיע מספיק רק כדי לעבר משנה לשנה. בגיל 16 החליט שהוא רוצה לשרת כנגן בלהקה צבאית והחל ללמוד במרץ נגינה על פסנתר, אחרי שנה עבר לאורגן וגיטרה חשמלית ותוך חצי שנה כבר ניגן על שלושתם עם להקה שהקים בקונצרט הסיום. הקטע שהלחין ויצר עבור הלהקה היה מסמר אותו קונצרט….ואז הפסיק  כדי ללמוד לבגרות. מה הטעם להתכונן לבד לבגרות במשך חצי שנה כש11- וחצי שנה נראה שלא למדת ומחלק ניער מן השעורים הברזת ולא הגעת בכלל? – זה מה שהפליא את כולם, חוץ ממנו: במשך החצי שנה הזאת הקדיש כל כולו ללימוד החומר לבחינות, לא בילה ולא פגש חברים – רק למד ולמד. הוא סיים הבחינות בהצטיינות בכל המקצועות, באף מקצוע לא קיבל פחות מ-90……. רוב שרותו הצבאי לא היה בלהקה צבאית בסוף, כבר לא זוכרת הסיבה….

אחרי הצבא הפך פסנתרן מבוקש שמופיע בכל העולם, רק לפני כ-15 שנה חזר לארץ על מנת להשתקע, חיפש ומצא עיסוקים מוסיקליים שאינם מחייבים לנדוד.

בילדותו ונערותו כל הזמן כולם אמרו, או לפחות חשבו, שהוא ריקא שלא יצא ממנו כלום אף פעם. הצטערו שהאינטליגנציה שלו מתבזבזת על כלום, פוטנציאל אדיר שהולך לאיבוד. אז אמרו…

לא כל עץ הוא במבוק סיני. כשלא יודעים מה זורעים, אין לדעת אם הוא כזה או לא עד שיפרוץ מן האדמה.

מספרים על חוני המעגל שבזקנתו שתל עצי חרוב. התפלאו ושאלו אותו לפשר העבודה הרבה שהוא משקיע בטיפוח עצים שיתחילו לתת פרי רק בעוד 70 (!) שנה. ענה חוני: לא בשבילי אני שותל, אלא בשביל צאצאיי. הוא ציווה לבניו להמשיך לטפח העצים ששתל בקפידה והם עשו זאת, למרות שכולם אמרו שלא יצא להם כלום מזה. לרובם באמת לא היה שום רווח אישי מזה, רק המעטים שהאריכו ימים מאד, אבל דור הנכדים הפך עשיר מופלג בזכות מטע החרובים המשפחתי, אותו עוד הגדילו והרחיבו – לדורות הבאים.

כך הדבר גם בזרעים של הנפש – לא תמיד האדם זוכה להנות מפירותיהם, אבל ניכר בצאצאיו שהם נהנים מהם ושואבים מהם כוח ותנופה.

אחת הסופרות הפופולריות של ארה"ב במחצית המאה שעברה (לא מצליחה להזכר בשמה או בשם הספר, מצטערת) כתבה על כך. סבתה  האהובה הורישה לה את ביתה שבאזור כפרי נידח ומרוחק. הידיעה על כך הגיעה אליה כשהיתה כבר נשואה ומטופלת בילדים, עקרת בית אמריקאית טיפוסית שכותבת בסתר למגירה. היא התאבלה ושמרה הצוואה. לאחר כמה שנים התגרשה, רק אז נסעה לראות מה ירשה: ביקתה מכוסה בצמחיית הגינה הקטנה שגדלה פרא. בפנים, תוך כדי סידור ומיון חפצים, בכוונה למכור הנכס, גילתה את יומנה הסודי של סבתא. במקום לסיים תוך ימים ספורים ולהוציא את הבית למכירה, נשארה שם שבועיים כדי לקרוא היומן. היומן שינה את חייה: היא הפכה לסופרת – תמלוגי הספר הראשון הגיעו במהירות לא צפויה – ומנעו הצורך למכור הבקתה של סבתא – שהפכה לבית הקיץ שלה והמקום המועדף לכתוב. מאז הרבתה נכסים, את הבקתה בכוונתה להוריש לביתה הבכורה לאחר שהתגלה שאף היא כותבת מוכשרת.

הסבתא חיה כל חייה בצניעות, היו תקופות שידעה מחסור. איש  מעולם לא העלה בדעתו שהאיכרה השקטה והנחמדה הזאת היא הוגת דעות שתשנה את חיי הדורות הבאים, גם היא עצמה לא: היא פשוט העלתה קורותיה, מחשבותיה והגיגיה על הכתב – למען נכדתה, כדי לחזק  ולעודד ולהדריך גם לאחר מותה.

ומה כל זה קשור לבמבוק סיני? קשור מאד! – אתה יודע איך במבוק מתרבה? – הוא מוציא מתוך שורשיו העניפים נצרים – זה בעיקר. שהרי מה הסיכוי של זרע במבוק לגדול ולהתפתח לעץ גדול בטבע? – ללא ספק קטן בהרבה משעור הגדול הטבעי של יערות הבמבוק בסין……. פרט זה, נדמה לי, משלים את המשל.

שנה טובה!

udi

(אורח)
21/09/2009 17:24

איש יקר

אתה נשמע מיואש או לפחות מה שכתבת נשמע די מייאש

נוצרתי ככה וזהו – תיזכר שהית ילד קטן ולא ידעת לקרוא , לא ידעת לאכול לבד, לא ידעת לעשות הרבה דברים ואז גדלת ולא ידעת לנהוג ברכב או קטנוע, ולא ידעת לשחות וכו וכו וכו

אבל מה למדת והתקדמת והשתדלת והשקעת כי אם לא תעשה את המאמץ זה לא יגיע לבד – ולא זה לא קשור למזל שהיה לך זה קשור להחלטות שקבלת בחים או שקבלו בשבילך ההורים שלך שהית קטן כי היה אכפת להם ממך וככה זה כל החיים … גם זה שזכה ב150 מליון אירו באיטליה השקיע סכום מסוים, זמן ללכת לתחנת פיס הקרובה אליו, מחשבה מסוימת לפני שמילא את הטופס וכל זה בא לפני המזל..

כתוב "אשר ברא אלוקים לעשות" – אלוקים ברא את העולם בצורה שהאדם ימשיך לעשות, ליצור, להיות מעורב וזה תפקידנו !

שיהיה לך שנת עשיה מוצלחת והעיקר שמחה בכל התחומים

אודי

 

הצטרף 21/07/2008
הודעות 4,914
 21/09/2009 20:56

שלום אודי,

מילים של טעם כתבת ואני מקווה שאכן יעודדו כמו שהתכוונת.

אשמח לראותך שוב בבית הוירטואלי הזה. ….בעצם, מדוע לא תצטרף אלינו?מוציא לשון1

שנה מבורכת שתהיה לך!

הצטרף 27/08/2009
הודעות 182
22/09/2009 00:27

אודי ידידי
תודה לך על תגובתך.
עושה רושם שמבחינת השקפות החיים שלנו אתה במזרח ואני בקצה מערב.
גם תקופת חיים שלמה לא תוכל לקרב בינינו.
ובכל זאת אסביר שוב את דעתי.

לא כל אדם נולד לנסוק לגבהים.
גם אם ישקיע וישקיע ושוב ישקיע עד יומו האחרון.
אני לא מיואש, אני אדם מאושר עם מה שנולדתי איתו
(או אם תרצה עם מה שהאל חנן אותי) אגב, אני אתאיסט.
אני שלם עם הישגי, עם הניסיונות שעשיתי ואם ההחלטות שקיבלתי על בסיס ההתנסות.
ניסיון החיים שלי הראה לי שבני האדם נולדים עם תחום כישורים אותם כמובן יש לפתח למקסימום.
אולם, יש לכל אחד יש נקודת מקסימום.
אני לא מוכשר לנגינה. הורי קנו לי אקורדיון, בשנות החמישים המוקדמות, בלירות שהיו כל כך חסרות לסתימת אין ספור חורים.
אקורדיון 48 בסים שחור מבריק, עם קלידים לבנים. הם שכרו לי מורה מוכשרת שלימדה אותי לנגן.
למה? כי ילד יהודי צריך לנגן כינור, או אקורדיון כך זה היה בעירה בפולין בה נולדו.
זה לא התחבר אלי. למדתי לנגן משהו, אבל זה לא זה.
כלומר אני ונגינה לא מתחברים, אין לי את זה.
גם אם ייסרו אותי בשוטים ועקרבים או יפעילו את כל שיטות החינוך, אני נגן אקורדיון לא אהיה.
כך גם לא צייר, לא משורר, לא סוחר, לא עורך דין… לא קבלן, לא יזם, לא מאפיונר, ולא גובה דמי חסות.
נולדתי מן טמבל ישר כזה וזה אני.
הלכתי עם זוגתי לקנות חולצה, אומרו 200 שקל, בעוד אני עומד לשלם היא השיבה למוכר ב- 140 אני קונה. בסוף קנתה לי אותה ב- 160.

אתה מבין אודי, כל אחד עם מה שהוא נולד.
והדומאות על עניין לימוד הקריאה והרכיבה על קטנוע לא רלוונטיות כלל וכלל.
הנטייה המולדת שלי היא לתחום הטכנולוגי.
זה התחום בו הצלחתי לממש את עצמי.
גם בתחום הזה לא נסקתי לגבהים. כי רמת לימודים מסוימת הייתה קשה לי.
השתדלתי, והתאמצתי והשקעתי ולא יכולתי.
ידידי אודי, יש גבול למה שאדם יכול להגיע אליו בנתונים המולדים שלו.
כמובן שיש לבדוק את המקום של הגבולות הללו.
לא להתייאש מהר.
אבל יש גבול ליכולת.
מי שלא "במבוק", לא יצמח לגובה של בנין רב קומות במשך שבועות ספורים,
גם אחרי שהוא השקיע חמש שנים בפיתוח שורשים.
"במבוק" כדימוי לאותו משהו אליו אני מתכוון כשאני מדבר על היכולות המולדים של האדם.
על מנת המשכל שלו למשל…
ידידי היקר, אין לי היכולת האינטלקטואלית של לאקיהנצ'. לא, פשוט לא,
ואין לזה קשר לאלוהים.
גם אם הייתי קורא את כל האנציקלופדיות שבעולם לא הייתי הופך להיות לאקיהנצ'.
מה עוד, שאין לי בתוכי את יכולת השקדנות להשקיע בקריאת אנציקלופדיות.
יש לה המשהו המיוחד איתו נולדה.
ולי את המשהו שלי.

לה הגבולות שלה ולי הגבולות שלי.
הייתי רוצה להיות לאקיהנצ', בטח שהייתי רוצה להיות, אבל אני לא יכול. זהו, סופי בהחלט.
זה מאד פשטני לומר, תשקיע תראה פירות, לא הכול ניתן להשיג עם עוד ועוד השקעה.
את הפקולטות למשפטים מסיימים מאות תלמידים, רק בודדים "שיש להם את זה" יהפכו להיות פרקליטי צמרת.
האחרים ימשיכו כל חייהם לערוך חוזי שכירות. כי אין להם את זה.
כך למדתי מניסיון חיי.
ועדיין לא דיברתי על גורם המזל, הצ'אנס…
כן אודי ידידי, (אם אתה עדיין כאן) צריך גם מזל, כמו האיטלקי ההוא מהדוגמא שלך מילאו טפסי לוטו עוד מיליוני איטלקים. רובם הגדול ימשיכו למלא כך לוטו עד יומם האחרון. והם לא יזכו, נאדה, גורנישט, ארויס גוורפען די געלט (אידיש)
כי אין להם מזל. אוי וי נעמט מאן הביסלע מזל (שוב אידיש) כי יד הגורל לא התערבה לטובתם… או איך שתרצה לקרוא לזה.
כמו שאמרתי בפתיח, אני כנראה מכביר מילים לחינם.
אתה במזרח ואני בקצה מערב.

שנה טובה לך, חתימה טובה.

מה דעתך? Comment

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s