הידברות ביהדות - הלוגו השני שנקבע - ונשאר :)

על אטימות ואדישות בישראל – ב-9 שנות דיונים כאן

על ערבות הדדית, תפקידה של הידברות – ותוצאות חסרונן

הצטרף 21/07/2008
הודעות 4,914
 04/05/2009 02:30

מדינת ישראל-אפיזודה חולפת ???…

נטו"ם
חבר\הרשום מ :2006 /12 /08
485 הודעותההודעה נכתבה ב :
2007 /11 /22
ב -21:01
ציטוט: הכותב המקורי ben35 ב 2007 /11 /22


בנוסף לאיומים הקיומיים מבחוץ ישנם איומים , לא פחות מסוכנים מבית. שיטת הממשל וחלוקת התקציב כיום , בשילוב של תרבות אידיבידואלית (=כל אחד לביתו ומרדף אחר הצלחה כלכלית אישית) יוצרת מצב בלתי נסבל ואף מסוכן בו מקורבים לצלחת זוכים בנתחי התקציב הגדולים בעוד שכל השאר מקבלים את מה שנשאר. מנהיגי הדור פועלים בשירות עצמם, ללא תחושת אחריות כלל חברתית רב דורית. לעיתים נדמה שהאינטרס שעומד מאחורי מעמדותם למנהיגות (מנהיגות בהקשר זה הכוונה לכנסת, ממשלה, צבא משטרה, מנהל ציבורי וכיו"ב), הינה רצון לשלוט על חלוקת העוגה הציבורית ולעשות לביתם ככל שניתן. תקראו לי נאיבי אבל אסור להמשיך במגמה המסוכנת הזו. לכן היום, יותר מתמיד, כשהכותרות זועקות שמערכת החינוך שובתת, מערכת הביטחון כושלת ומתפוררת[מלחמת לבנון השניה, שוטרים שלוקחים (בלית ברירה!!!?) את החוק לידיים…], מערכת הבריאות גוססת כבר שנים. הגיע הזמן לפעול לשינוי!!! שינוי של סדרי העדיפויות במדינה שלנו כי היא שלנו ואין לנו אחרת ואם נמשיך במגמה הזו  בעוד מספר שנים, גם לא תהייה לנו מדינהכלל. עלינו לפעול להעלאת ראש סדר העדיפויות במדינה את הנושאים החשובים ביותר לנו:

1) ביטחון צבאי ואישי ( לחיים, לרכוש ,לחופש וכיו"ב).

2) חינוך ילדינו והשכלה גבוהה.

3) בריאות ורווחה. כיום רק מי שעשיר יכול להרשות לעצמו תרופות אינן בסל הבריאות ובטח שלא רפואה מונעת. רפואה אינה רק בריאות פיזית אלא גם בריאות נפשית.

כיום יש צורך דחוף לשלב כלכלה קפיטליסטית עם מדיניות רווחה סוציאלית ולחלק את התקציב על פי סידרי עדיפויות נכונים!!!


בן,אני מסכים איתך שהמצב הזה לא בריא,ושצריך לעשות חשבון לאומי וחשבון נכון של סדר עדיפויות לאומי,

שכולל: פתרון לצרכי מערכת הביטחון,השקעה גדולה בחינוך,צמצום פערים חברתיים\ סוציואקונומיים, הגדלת סל הבריאות)

כמו כן לפי דעתי חשוב שלפוליטיקאים או לממשלה יהיה העוז לפעול כבר עכשיו כדי למנוע בעיות עתיחדיות ( הקמת מפעלי הטפלת מי ים נוספות). עם זאת,אני לא חושב שתוך זמן כל כך מהר מדינת ישראל תחדל מקיומה.

הגענו תוך 50 שנה להישגים מרשימים,וקשה לי להאמין שתוך זמן כל כך קצר היא תקרוס, כשיש בידה כבר את כל הטכנולוגיות כדי להפוך למעצמה מקומית אם לא עולמית.

—————–
"זה הכל הבל הבלי הבלים,שאפילו על הראי ,לזמן רב לא נשארים."

LuckyHunch
מנהל הקהילהרשום מ :2003 /08 /30
4033 הודעותההודעה נכתבה ב :
2007 /11 /25
ב -19:07
ברוך הבא, ben35!  אני מסכימה איתך שהשחיתות, אותה אתה פורט לפרטים, מסוכנת לא פחות מן האיומים על מדינת ישראל מבחוץ, וכנראה שאף מסוכנת יותר. אותה שחיתות משגשגת בגלל החוסר המשווע באחווה חברתית.כדי שתהיה אחווה, צריך להלחם בעדתיות – או בלע"ז: סקטוריאליות. לא כדי ליצור האחדה מטמטמת,  אלא כדי ליצור רצון טוב ומציאת והדגשת המשותף בין קבוצות אנשים שונות, מבלי לוותר על כיבוד השוני ביניהן (ושימורו, אם בכך רצונן, או רצון פרטים מתוכן).אישית, אני לא מכירה דרך טובה יותר להתחיל בכך מאשר הידברות – לשוחח ולהתווכח לא כדי לשכנע, אלא כדי ללבן נושאים, כדי להבין טוב יותר את האחר ובו זמנית להבין טוב יותר את הנושא הנדון על כל מורכבויותיו. זאת מטרת-העל של הקהילה הזאת.

כבר דנו בכך רבות בקהילה הזאת, מכמה וכמה צדדים  (שחיתות, סולידריות חברתית, אדישות חברתית, כיצד להלחם בזה) – האשכולות האחרונים בנושא מובאים בחתימתי שכאן למטה. יש שטענו, כאן,  שכל זה חלק מחבלי הקמת המדינה הצעירה שלנו – ויעברו עוד שנים רבות עד שיהיה ביטוי מעשי וברור לתחושת האחריות החברתית הרב דורית שיש לרבים כאן.

מה דעתך?

—————–
LuckyHunch

אמצע הדרך – הידברות

במקום שאין אנשים – היה אדם! וגם את! ואתה!

–>

חזרה למעלה ציטוט akon102000
אווטאר
akon102000
חבר\ה
חבר\ה
רשום מ :2008 /02 /07
1 הודעותההודעה נכתבה ב :
2008 /02 /07
ב -11:06
אין ספק שמצב  המדינה היום מעורר דאגה ובלי הרבה לנתח, אנו רואים לצערנו הרב את כל מה שקורה – הולך בכוון אחד בלבד. בחינוך- שהיה הצד החזק שלנו , החוסן והעתיד שלנו,  אנחנו כבר במקום לא טוב בסולם הדירוג העולמי.חוק הבריאות הממלכתי לא מאפשר טיפול טוב לכל אחד אלא רק לבעלי האמצעים (שיכולים להרשות לעצמם לקנות תרופות יקרות טובות שאינן בסל הבריאות).בבטחון אנחנו רואים , שכמו בממשלה, קורה אפילו כאן שמניעים של יוקרה וכבוד נמצאים לעתים מעל טובת המדינה,

אם פעם הציונות והאכפתיות מהמדינה ליכדה את כולנו כאן, היום נראה שבכל תחום אדם עושה לעצמו ולביתו בלבד.

גם ביחסי המשפחה רואים זאת – אנשים לא ממהרים להתחתן, ואחוז הגרושים רק בעלייה..

והשלום, שחשבנו שאנו לפחות רואים באופק, גם זה בזמן האחרון הולך ומתרחק מאתנו.

 לאחרונה  קראתי בבלוג של הרב ד"ר לייטמן משהו שנתן הסתכלות אחרת על כל זה ; הלוואי שהמנהיגים שלנו יקראו אותו, כדי שנצא מהמצבים הקשים הקיימים עכשו בארץ ושעוד נכונו לנו אולי כאן…  

http://www.laitman.co.il/המשבר-העולמי/מלחמה-שלישית-סימנים-טובים/

 שיהיה לנו טוב   

–>

חזרה למעלה ביקור LuckyHunch's הקהילה שלי ציטוט LuckyHunch
אווטאר
LuckyHunch
מנהל הקהילה
מנהל הקהילה
רשום מ :2003 /08 /30
4033 הודעותההודעה נכתבה ב :
2008 /02 /07
ב -19:24
שלום akon102000
וברוך הבא!

הצטרף 21/07/2008
הודעות 4,914
04/05/2009 03:31

 ודיברנו על זה גם קודם, וגם עוד הרבה מאד קודם – הקישור הראשון בקטע הבא כבר לא פועל: הדיון רב המשתתפים והסוער, שנמשך שנתיים, שהוא שולח אליו, נמחק יחד עם כל מה שהיה לפני 2006 ע"י הנהלת האתר הקודם בו שכנה אמצע הדרך – וגם זה סוג של אדישות ואטימות…

האדישות שהורגת…
–>

חזרה למעלה ביקור LuckyHunch's הקהילה שלי ציטוט LuckyHunch
אווטאר
LuckyHunch
מנהל הקהילה
מנהל הקהילה
רשום מ :2003 /08 /30
4033 הודעותההודעה נכתבה ב :
2007 /08 /06
ב -00:15
בעבר כבר דיברנו על זה – אדישות – מה היא עושה לנו? 
עכשיו כבר יש תוצאות קטלניותאם לא נפסיק את התהליך, יהיו עוד תוצאות. זה כבר הורג אותנו!אז מה עושים? —————–
LuckyHunchאמצע הדרך – הידברות

במקום שאין אנשים – היה אדם! וגם את! ואתה!

–>

חזרה למעלה ציטוט פוה-אני
אווטאר
פוה-אני
חבר\ה
חבר\ה
רשום מ :2007 /05 /19
28 הודעותההודעה נכתבה ב :
2007 /09 /14
ב -11:03
שבת שלום ומבורך מאמצע הדרך – בין הסלון ל"שירותים", שנה טוב ומבורכת- ושתכתבו לשנת בריאות ושמחה. אז האדישות – הורגת. זה נכון – כי זו גם מעין "התרשלות" במונח המשפטי של המילה.וחוסר לימוד הלקח – מאוד מאפיין את הצברים. הילדים/ות כבר בגיל 15 מחליטים שהם"כב מבוגרים" ושאף אחד – "לא יגיד להם מה לעשות" והם חוזרים לאותן השטויות שעשו בגיל 3-5… ואלו שעולים לארץ – מיד "קולטים אדישות ורשלנות" – והופכים מהר מאוד ל"כמו צברים"…

וזה מרגיז, וזה כואב, וזה מטריף אנשים שכבר לימדו (את ילדיהם), שכבר למדו לקח – וכעת -נזהרים ב"פושרים" אפילו. אז נהיה "בוגרים בעצמנו" – ונחליט שלפחות אנחנו – לא אדישים, לא מוותרים, לא -מתרשלים. לא ברחוב, ולא בתחום המשפו'חה, לא בכבישים ולא בעזרה לזולת, לא בערכים היהודיים ובמסורות שלנו. אולי במעשינו , נהיה דוגמא מתאימה לאנשים הלא-זהירים והרשלנים .

ואם בזו האמירה פגעתי במישהו/הי אז אני מתנצל, ומבקש סליחה מכל אדם וגברת.

—————–
So when you feel like hope is gone
Look inside you and be strong
and you'll finally see the truth
that a hero lies in you  .

כך מתוך שיר ששרה מריה קארי

–>

חזרה למעלה ביקור LuckyHunch's הקהילה שלי ציטוט LuckyHunch
אווטאר
LuckyHunch
מנהל הקהילה
מנהל הקהילה
רשום מ :2003 /08 /30
4033 הודעותההודעה נכתבה ב :
2007 /09 /14
ב -20:16
שלום פוה-אני ושנה טובה!אמן כן יהי רצון! – אין מילים יותר טובות ומדויקות מאלה.והלוואי שתהיה זאת שנה נטולת אימות הלב… ונטולת אטימות השכל גם!

הצטרף 21/07/2008
הודעות 4,914
30/08/2009 00:28

השנים עוברות, שוב זמן לאחל שנה טובה….. משהו השתנה?

שנה טובה!

הצטרף 21/07/2008
הודעות 4,914
31/07/2011 11:21

לשימחתי, מצאתי הדיון אדישות – מה היא עושה לנו? בארכיון רשת – והריהו לפניכם: –

אתה נמצא ב: כל הקהילות > אנשים וחברה > סביבה אנושית  > המקום הכי טוב: אמצע הדרך!

כל הפורומים > פוליטיקה > אדישות – מה היא עושה…

 

LuckyHunch
מנהל הקהילהרשום מ :2003 /08 /30
1344 הודעותההודעה נכתבה ב :
2003 /10 /29
ב -19:42
הבחירות לרשויות המקומיות הסתיימו אתמול – עם אחוז הבוחרים הנמוך ביותר בהסטוריה של ישראל: 41% מכלל האוכלוסיה הבוגרת!האם באמת לרוב האנשים לא איכפת מי יהיה ראש העיר שלהם, האיש/ה שמנהל/ת אותם?או – שהאדישות לנעשה בחברה (מכל הכיוונים – למעלה, למטה ומהצדדים) הופכת להיות לתכונה ישראלית אופיינית?מה דעתכם?

—————–
 Lucky Hunch 


מנהלת המקום הכי טוב: אמצע הדרך!http://community.msn.co.il/comm_community_page.asp?CommID=1082

מנהלת פורום אקטואליה יהודית ומנהלת-שותפה בפורום מתכונים לשבת – בקהילת הישיבה הוירטואלית  


  tipid
חבר\ה
חבר\ה
רשום מ :2004 /04 /08
409 הודעותההודעה נכתבה ב :
2003 /10 /31
ב -13:57
לדעתי  האדישות קיימת בגלל  של נבחרי  העם למעט יחידים  שאפשר לספור אותם על אצבעות היד. מבטיחים הרים וגבעות  וברגע שהם  זוים בתפקיד הם לא מתייחסים ודואגים אך ורק לעצמם .—————–
תמר לפיד

 


LuckyHunch
מנהל הקהילה
מנהל הקהילה
רשום מ :2003 /08 /30
1344 הודעותההודעה נכתבה ב :
2003 /10 /31
ב -16:52
אמת ויציב. אם כי אני מניחה שזאת כנראה לא הסיבה היחידה: נבחרי העם נשארים בתפקידם בזכות האדישות. לולא האדישות הכללית, יתכן שלא היו יכולים לנהוג כך. עדיין נשארת השאלה: לא מוצא חן בעינינו מה שנבחרי העם עושים בשמנו ועושים לנו, ובכל זאת אנו, כחברה, בוחרים לוותר על זכותנו לשנות את המצב הזה ומפגינים אדישות. למה?—————–
 Lucky Hunch


מנהלת המקום הכי טוב: אמצע הדרך!http://community.msn.co.il/comm_community_page.asp?CommID=1082

מנהלת פורום אקטואליה יהודית ומנהלת-שותפה בפורום מתכונים לשבת – בקהילת הישיבה הוירטואלית  

  נהג   גלובוס"

 


  LuckyHunch
מנהל הקהילהההודעה נכתבה ב :
2003 /11 /10
ב -19:44
נראה שעצם השאלה אינו מעורר יותר מפיהוק – ובמצב כזה, כל מה שנקבל – מגיע לנו: איננו עושים דבר למנוע זאת!

 


  אלת האהבה
אורחההודעה נכתבה ב :
2003 /11 /11
ב -22:55
אני אישית לא אוהבת את האדישותיש אנשים שהם אדישים לחיים , למה שקורה איתם ,ואני לדעתי חושבת שאם יש לכם כוח השפעהלגבי בחירת מהלכים בבחירות לממשלה , לראשות עיר , למועצה , לועד בית

אז למה לא

הזכויות ניתנות לכם וחייבים לדאוג לקבלם .

—————–
אהבה גדולה יש בליבינו

מילה קטנה יש בפינו

חיבוק חם ואוהב יש בידינו

והרבה אהבה בשבילכם 

 


  LuckyHunch
מנהל הקהילהההודעה נכתבה ב :
2003 /11 /14
ב -14:30
שמחה לגלות שאני לא היחידה שמרגישה כך, שבלולית.מה לדעתך כדאי לעשות כדי לנער את הרוב מאדישותו?

 


  Dark Queen
חבר\ה
חבר\ה
רשום מ :2003 /12 /06
573 הודעותההודעה נכתבה ב :
2003 /11 /20
ב -20:12
אני ממש שונאת אנשים אדישים (לצערי,רוב החברים שלי כאלו) ואני ממש משתדלת לא להיות אדישה בקשר לכלום.בנוגע לבחירות, אני מתארת לעצמי שאם הם היו עושים יום חופש- היו מצביעים הרבה יותר אנשים. להורים שלי היתה בעיה גדולה להצביע- כי הם חוזרים מאוחר מהעבודה. סבתא שלי וסבתא רבה שלי בכלל לא הצביעו-כי הן לא הרגישו טוב. במצבים רבים לאנשים פשוט אין זמן לבחירות.—————–
Dalia Dark Queenמנהלת קהילת Metal World!!!שתי אצבעות

 

  LuckyHunch
מנהל הקהילהההודעה נכתבה ב :
2003 /11 /21
ב -22:45
קוויני,במדינת ישראל חובה על מעביד לאפשר לעובדיו להצביע. זה אמנם לא אומר אוטומטית יום חופש מהעבודה, אבל אפשר לקבוע שעה שבה יוצאים להצביע – בתיאום עם המעביד. אם הוא מסרב – הוא עובר מפורשות על חוק מפורש מאד בעניין.רוב האנשים לא הצביעו – כי לא בא להם, כי אין דבר שמעניין אותם פחות מזה, כי אין טעם – ועוד סיבות כאלה. עניין אותם בערך כמו שהבחירות למועצת התלמידים מעניינות את תלמידי כתה ב'… רובם מעדיפים משחקים וחברים על הצבעה שאין הרבה סיכויים שתשפיע עליהם, אישית או כללית – ולא מתוך חוסר הבנה או אי ידיעת זכויותיהם או שמישהו מנע מהם. גם בציבור הזה יש יוצאים מן הכלל, אבל הם לא רבים.גם אני לא אוהבת להיתקל באדישות – ולכן אני שואלת: איך מוציאים אנשים, חברה שלמה, מאדישות? מה אפשר לומר או לעשות כדי שיימצא הטעם לפעול, "להחזיר", להתעניין?

 

 
  Dark Queen
חבר\ה
חבר\ה
רשום מ :2003 /12 /06
573 הודעותההודעה נכתבה ב :
2003 /11 /23
ב -17:34
לגעת בדברים שכן מעניינים את העם. אם מה שמעניין אותם זה מה שמתרחש בטלוויזיה, אז לספק להם עוד טלוויזיה, להבטיח ליצור עוד טנלובלות וכו'. אני חושבת שאם הפוליטיקאים היו מדברים בשפת העם ולא במושגים שלא ברורים לאף אחד, אז היתה להם תמיכה רבה יותר גם מצד החלק הפשוט יותר של העם.—————–
Dalia Dark Queenמנהלת קהילת Metal World!!!שתי אצבעות

 


rmb59
חבר\ה
חבר\ה
רשום מ :2003 /10 /29
96 הודעותההודעה נכתבה ב :
2003 /11 /23
ב -18:20
בואו נבחין בין אדישות כפויה (אדישות שנובעת מאי קיום הבטחות) ובין אדישות שהיא אופי או מצב של אנשים.אני יכול להבין את אלה שנואשו מהבטחות,,,והם אומרים בליבם "מהפח אל הפחת" או לחלופין ביטויים קצת יותר חריפים..לגבי אלה שהאדישות היא באופיים,,,אני ממש לא משוכנע שזוהי הגדרה נכונה, העולם האנושי בנוי פירמידות פירמידות,, ולכן תמיד יהיו את אלה שכביכול אדישים (ובפנים יש להם הרבה מה להגיד!) ולעומתם יהיו את הדומיננטים שמן הסתם הם גם אלה שמגיעים למשרות ולתפקידים הבכירים.ולכן אני טוען שהנקודה כאן היא לא "אדישות" אלא איך מוציאים את דעותיו של כל אדם ואדם (רק בנושאים שבהם אנו נדרשים לכך כדי להביא את דעת הרוב לידי ביטוי), כי אני מניח שבכל בית היינו יכולים לשמוע את דעות אנשי המקום על כל דבר כולל הבחירות!

 


 ישענר זאף
אורח
אורח
רשום מ :2003 /11 /15
0 הודעותההודעה נכתבה ב :
2003 /11 /23
ב -19:06
'בדיון שהתפתח אצלנו בקהילת התנועה למען הסדר הטוב, העלה מקוטיאל נקודה חשובה: הייאוש הגדול והאדישות שסובבת אותנו אינם אלא האגו בהתגלמותו. הוא מתרץ ניתוק מהחברה, חוסר תרומה לה, ומחפה על הצורך להתנתק מהעבר וליצור דרך חדשה ומשותפת.מקוטיאל מבין בדברים האלה…—————–
התנועה למען הסדר הטוב – אזרחים הוגים זהות יהודית-ישראלית.קהילת האקטואליה של MSN

 


LuckyHunch
מנהל הקהילהההודעה נכתבה ב :
2003 /11 /26
ב -19:55
קוויני – לפוליטיקאים יש כל כך הרבה יועצי תדמית וכותבי נאומים – שאיני חוששת להם. הבעיה היא – שבאדישות לבחירות אנו מפקירים את הטיפול בנושאים החשובים לנו לכל קופץ בראש, וזאת האדישות שמטרידה – אותי, בכל אופן.*ישענר זאף – האם באמת יש צורך להתנתק מהעבר כדי ליצור דרך חדשה ומשותפת? מדוע לא יתרום כל אחד מעברו (כלומר – נסיונו) ליצירת הדרך הזאת?*

רמי – השאלה כאן היא – איך מביאים לידי הבעת הדעות האלה מחוץ לבית, נאמר בתחילה בחברה הפרטית – ובהדרגה אל דיון צבורי יותר ויותר, ובעיקר – איך להביא אנשים לתרגם את הדיון החופשי הזה, בהנחה שילך ויתרחב, למעשים?

 


  פו-א-ויני
חבר\ה
חבר\ה
רשום מ :2004 /05 /01
8 הודעותההודעה נכתבה ב :
2003 /12 /05
ב -15:46
בתגובה ל:- אדישות מה היא עושה -לנו- הבחירות העירוניות.כולם מדברים על אדישות, שיש בבחירות המוניציפאליות(אגב, בלמה "ענייני פאליות"" ולא "עירוניות"?בלי סקס – זה לא "בחירות"?), כאילו אין כאן משהו אחר.דומני- יש ולי גם דעה – לשיפוטכם/ן.מעתה אנהג בלון "גברית" – לנוחיותי.אז מה היה לנו שם באדישות (הארוכה הזו של התגובות, נמשכה לדעתי זמן רב)?

אני למשל- קחו אותי כדוגמא, בבקשה:

גר כבר 3 שנים בהוד- השרון – אך בת.ז. הכתובת שלי – עוד מלפני שעברתי תאונה – כבר 20 שנה.

כשהרמתי טלפון לשתי יחידות אירגון ההסעים לבוחר – משתי רשימות, נעניתי כי "אין להם הסעה שיכולה לאספני – אלא בנתניה, ואם אגיע בכוחות עצמי לנקודת איסוף יאספוני משם ויחזירוני – גם לשם". הסכמתי שיחכו לי. ולא איכפת לי -אם כבר לא מחכים לי.אני אדיש למי יהיה ראש העיר בחיפה? ומה תגידו על כך שיש לי דעה – מי מתאים יותר להיות ראש עיריית הוד השרון?

אני יודע: אתם אדישים. דעתי על ראש עיריית הוד השרון -לא בדיוק בסדר העדיפויות שלכם עכשיו. אז לא פלא שגם במימל וב"שלטון המקומי" – לא מוכנים לקבל דעתי בכלל וגם לא לייצגני בפרט.

אני -אזרח רגיל של מדינת ישראל. ואתם? – כנראה שגם כן – כי לדעתי, כמו שמגיבים אל "הבעיה שלי איך אבוא להצביע ועבור מי" מעניינת את "השלטון המקומי" בדיוק באותה מידה כמו ה ת י ר ו צ י ם שלכם על אדישות בבחירות העירוניות.

אולי נשליך הסבר נוסף? כשקונים כרטיסים למשחק הכדורגל ישראל-איטליה, למשל, משלמים כמה מאות שקלים, ואפילו עוברים את האלף. יש "משוגעים לראות במגרש". אבל אם תאמרו להם כולם – כי מחיר הכרטיס -מופקע, יענו כמה מהם, כי הם משלמים "בשביל לתמוך בספורט הכדורגל הישראלי- ותורמים בשימחה". אחרים יענו כי " יהיה משחק ברמה בינלאומית אירופית, ולכן שווה לשלם ולבוא למגרש". אבל אם תנסו למכור לאותם "משוגעים" – כרטיסים ל"הכוח בני טייבה נגד שמשון בית-אל" ומחיר הכרטיס יהיה רק 10 ש"ח- יקנו אולי 20 מבני היישובים האלו, ולא יותר.

יש לנו כאן בישראל  – 1. בעיות ביטחון. 2. בעיות של שלום בכל מיני צורות. 3.בעיות כלכלה ואבטלה.

4. בעיות חינוך לציונות וערכים בינלאומיים של צדק. 4. בעיות של יחסי דתיים -חילוניים  5. בעיות רפואיות וסביבת חיים לא בריאה(איכות סביבה – אינה קללה משמים).

לידיעתכם- ככל שנתעניין ונתעמק בבעיות או ונפריטן לגורמי הגורמים, דבר אחד עלינו לומר: אלו אינן ניתנות לפתרון בתקציב של עיר/מועצה מקומית זו או אחרת. אינן פתירות בלי סיוע עולמי מסיבי או השתתפות של פלסטין. נרצה או לא נרצה – לא נוכל בעצמנו – לפתרן ב"סולו". צריך תקציבי -עתק, גיוס ואיסוף של כוח אדם מיומן ומעולה, ועוד הרבה גורמים כמו הרצון בשלום ובחיי פרנסה מיגיע כפיים, גם אצל המנהיגים ומורי הנוער הפלסטיני.

כל שאר הבעיות וה"תקלות", העירוניות, אינן ברות פתרון לדעתי, ללא התחלת הדרך לפתרון בכל הדברים שהזכרתי. לדעתי – רבים מאוד האנשים בישראל-חושבים כל גם כן.

אז בואו ונשוחח על

1. היצליחו האמריקאים לכונן , אם בכלל ירצו- מדינה דמוקרטית כמו במערב" – באפגניסטן.

2. היצליחו האמריקאים – דיטו(dito)וגומר, בעיראק?3

3. אותו כנ"ל – בסוריה?

4. אותו כנ"ל – בלי גדר, בין פלסטין וישראל?

לימדו אותי בבי"ס כי החלוצים, אותם יוצאי תימן ומזרח אירופה של ערב המהפכה, שהגיעו ארצה והיו לחלוצים בה – הם אשר יבשו את הביצות. האם האמריקאים "ייבשו עבורנו את הבעיות הבוערות"? או יקציבו לנו מספיק מיליארדי דולרים כדי שנעשה זאת בעצמנו?

טלו קורה מבין עיניכם – החלוצים היהודיים, הם עתה אנשים מאוד ישרים-תמצאו אותם שורות שורות בבתי הקברות. והאמריקאים? אינם רוצים למות בישראל בשביל "בחירות מוניציפאליות".וגם לא יתרמו לנו תקציב לכך.

תקנו אותי אם אני טועה.

—————–
פו-א- ויני, הדואר אלקטרוני – vikfe@hortmail.com ולא כמו שכתוב מקודם,

בחיוך רחב, חיבוק חזק-

ומילה טובה ששום הון בעולם הזה -לא ישווה להם

 


LuckyHunch
מנהל הקהילהההודעה נכתבה ב :
2003 /12 /05
ב -20:58
פו-א-ויני ידידי,הרשויות המקומיות אחראיות במידה רבה (יותר או פחות) לפתרון בעיות האבטלה, החינוך, יחסי דתיים-חילוניים וסביבת חיים לא בריאה.האדישות שפשתה בחברה הישראלית היא במידה רבה כלפי נושאים אלה – וחלק מנבחרי הציבור על מפלגותיהם נגועים בה אף הם, שאם לא כן – לא היו בעיות אלה מגיעות למימדים מפלצתיים כאלה כיום.תמיד קל להאשים את נבחרי הציבור – ולא את הציבור אותו הם מייצגים: אילולא הציבור, לא היו נבחרים. כיום האדישות הגיעה למימדים כאלה, שאף שתלאותיך ביום הבחירות חורות לי, כבר איני מתפלאת או נדהמת שכך אירע. במצב הקיים, זה צפוי ועניין שבשגרה.

למתרימים שונים קל לאסוף כספים, גם במצב הכלכלי הקיים, למטרות נעלות – כמו עזרה לחולים, למחקר מחלות, הצלת יתומים באפריקה וכל נושא אנושי שיש מי שדואג להעלות את רמת המודעות אליו. מישהו חשב להתרים עבור פתרון בעיה ספציפית מאלה שמנית??

לא, אינך טועה – האמריקאים לא יעזרו וגם לא החלוצים (שהם סמלי ציונות שנדמה שכיום כבר אינם מעניינים איש) – כל זמן שאנו אדישים, איש לא יעזור: עזרה יכולה להגיע  רק למי שעוזר לעצמו.

האם, לדעתך, יש דרך שבה ניתן לנער האדישות מעיני כולם?


  פו-א-ויני
חבר\ה
חבר\ה
רשום מ :2004 /05 /01
8 הודעותההודעה נכתבה ב :
2003 /12 /06
ב -08:14
גבירתי המנהלת, אין ה hunch שלי – כשלך. וזאת מפני שאיני רואה אפילו עיריה אחת שיכולה לפתור בעיה של אבטלה בתחומה שלה- בלי לקבל כספים מהממשלה(כלומר את מיסי אזרחי העיר).לעומת זאת אני אכן רואה במינהלים העירוניים בארץ, את אחד הגורמים המסייעים לאבטלה ומגבירים אותה. זה זהה לאדם שבא עם "רק פצע קטן" לחדר מיון כי זה מאוד כואב לו, והגירוד – כבר גורם לו לשריטות רבות. מה אומר לו הרופא? -"לך הביתה אדוני ושב שן עד שהפצע יגדל, ויהיו לו עוד כמה "חברים" – ואז כשמצבך יהיה חמור – ממש נחיש אותך לחדר הניתוח ונפתור לך הבעיה".אני רואה כאן בעיריות ומנהליהן – אנשים שמעדיפים"לקחת את כספי הציבור למטרות מפלגתיות(לא זו לא מעילה – הם מסבירים, זו ממש נאמנות למי שהכניס אותם לניהול העיר)" למטרות שאינן "פתרון הבעיות אלא החמרתן". ואז כשהבעיות "גדולות עליהם" – טבעי שכולם מסייעים להם בלחץ על הממשלה להקציב כסף,כוח אדם ומשאבים…לומר כי אנשים שמנהלים את עניינינו המוניציפאליים – הם אדישים , זו טעות לדעתי.

אלו שמתאמצים "להיות אין" וגם אלו שמתאמצים "להחליף את אלו שאין" – הם אומנם לא רוב ציבור הבוחרים, אך הם בוודאי לא אלו שאני קורא "אדישים". השליטה על תזרים של "כסף לא קטן"- מושכת.

האנשים שמנהלים חברות, עובדים ןמשקיעים מרם בהם, למדו שנים והיו "ברגים קטנים במערכת בתי הספר הישראליים והאוניברסיטאות בהישראליות"- אינם אדישים – לעבודתם, לביתם, לאישיותם. אינם רוצים "להיכנס למערכת המלוכלכת של השלטון העירוני". כדוגמא נוספת:

1.כמה אנשים רוצים להיות שוטרים, אנשים שרודפים וצדים עברייני סמים ומועלי בנקים? או כמה אנשים אדישים למטרות הצטרפות למשטרה? – הרי כולנו "מסכימים שצריך משטרה טובה – רק שיכנסו אליה אחרים".

2. כמה נשים וגברים רוצים להיות מורים? כאלה שמלמדים בשביל השכר שמשרד החינוך נותן, שעובר דרך ה"מכבסה העירונית"? מי בכלל רוצה להיות "במעמד הבלתי מחמיא והבלתי מכניס הזה"? האם זו בגלל אדישות? – הרי כולנו מסכימים שצריך לשנות הן את תכני הלימוד והן את היחס הממשלתי אליהם, והשכר- בטח שאנו לא אדישים לזה! הויכוחים בציבור והשביתות של כל ארגוני המורים- הם ההוכחות הטובות ביותר לכך.

יש עוד כמה דוגמאות. כשעוד שירתתי במילואים הייתי כמו רבים, משוכנע בידיעה כי-"רק אלו שאינם מוצלחים, שמפחדים לצאת לשוק האבטלה ולמצוא עבודה ופרנסה נשארים וחותמים קבע -והצבא קיים על יסודות דפ"ר נמוך". זו אולי הכללה לא נכונה. קצין בקבע מקבל סיוע בדיור, תנאי חופש די טובים, נחשב חבר ב"אגודת החבר'ה הטובים"- וגם יוצאים "לפנסיה צבאית" כשהם עדיין צעירים דיים כדי להיכנס כמנהלים בשוק האזרחי ולהגיע בו ל"פנסיה שניה". אבל הסטיגמה  – עדיין קיימת.חלק גדול היום מתקציב משרד הביטחון  – יוצא על הפנסיונרים והנכים הצהליים, וכל פעם שמתווכחים על גודל התקציב , קמים "מומחים" וטוענים שיש להוריד בשכרם, בקצבאות לנכי צהל – ומיד קמה סערה והקול מושתק. אין כאן אדישות. יש כאן  פ א ט ל י ו ת  שאומרת כי "גם אם נתאמץ לא נצליח לשנות, אז למה בכלל להשקיע פרור של מאמץ"?

שוב ושוב אנו נתקלים בתופעות של אנשים שהכרנו- שהיו "נחמדים ואהודים על הכל"טרם שהגיעו להיות "נבחרים" במערכת השלטון המקומי, ומשהם בפנים, הם מעדיפים אדם או גוף פרטי זה ואחר, ותמיד יהיה מישהו "נגד זה". כעת העובד/מנהל בעיריה, הוא כבר לא "החבר של כולם" אלא מישהוא שיכול ומסוגל, לסייע כלכלית ונפשית, רק לחלק קטן מהכלל. רק חלק ממי שפונים למערכת המקומית – נענה.אין זה אפשרי שכולם, בואתו הזמן, יהיו מאושרים מהמצב. השימחה לאיד – היא תכונה מאוד ישראלית, לצערי.

מה אפשר לשנות? מה צריך שנות?   לדעתי, ה hunch שלי- לשנות הכל לטוב יותר. לשנות דפובי ההתנהגות שלנו כבני אדם. להיות יותר קשובים זה לזה. להיות יותר מלוכדים ועשי שום מ"אוחזי דגל כזה או אחר". לדעתי- המון אנשים שמתאמצים "לשרוד במהומה וחוסר הביטחון" כאן – וצריך שינוי במגמה של כולנו. לא "להיראות כאדישים" – ולא לוותר על ערכים כמו טוב-לב, מסירות לסיוע לזולת, הקמת עתיד טוב יותר לילדינו במקום למשכן את עתידם, ועוד הרבה הרבה   א ה ב ה. בלי "חשבון"

בלי "נקמות ונקמנות".ובלי לרמות – לא את עצמנו ולא זה את-זו וזו-את-זה.

איך אמר זאת נשיא אמריקאי שנרצח?- אתה יכול לרמות איש אחד- פעם אחת,

אך אינך יכול לרמות את כל האנשים – כל הזמן.  כה אמר הנשיא אייב לינקולן.

פו-א-ויני, שונא להיות אדיש לכך.

—————–
פו-א- ויני, הדואר אלקטרוני – vikfe@hortmail.com ולא כמו שכתוב מקודם,

בחיוך רחב, חיבוק חזק-

ומילה טובה ששום הון בעולם הזה -לא ישווה להם

 


tipid
חבר\ה
חבר\ה
רשום מ :2004 /04 /08
409 הודעותההודעה נכתבה ב :
2003 /12 /06
ב -11:35
אני עדיין  דוגלת  בדעה שהבעתי בתחילת הדיון  בשאלה לדעתי  האדישות קיימת בגלל  של נבחרי  העם למעט יחידים  שאפשר לספור אותם על אצבעות היד. מבטיחים הרים וגבעות  וברגע שהם  זוים בתפקיד הם לא מתייחסים ודואגים אך ורק לעצמם .אני נגד האדישות הזאת  מנסיוני  צמיד צרך לבטוח בחצי הכוס המלאה של החיים, ואם אין אני לי מי לי.הפיתרון לך הוא לא אם יום הבחירות יהי יום חופש או לא.לדעתי פשוט האזרחים לא צריכים לשתוק  נגד העוולות שנעשות וצריך להתארגן אם בחוגי ביצ או בכתיבה  בעיתונות ולא לפחד . כי אם  נהיה מו בת יענה ונתחבא  לא ישתנה לל ולהיפך נחזק את האדישות

ונבחרי הציבור ימשיכו לדאוג לעצמם ולהינות צספי החינם ובזוות שהם מקבלים בהיבחרם.

אני רוצה לספר לם על משהו אישי שקרה לי השבוע  יש לי חוב למיסים העירוניים אני תושבת רמת-גן

וקחבלתי התראה שאם תוך 5 ימים אני לא מסדרת את החוב מנתקים לי את אספקת המים, התקשרתי לאדם הנוגע בדבר וביקשתי דחייה עקב פציעתי בשוק הרגל הימנית לפני חודש ואי יכולתי לנוע. תשובתו היתה נחרצת שאם לא אגיע  עם מזומנים לא יעזור כלום.  במקביל פניתי גם לחבר מועצת העיר שלפני הבחירות מאוד  התחנו והתחנחן  שאצביע עבורו, ומה היתה תשובתו  לאחר שנבחר אני השבוע מחוץ לעיר ולא אול לטפל בנושא. אם  ינתקו את המים תודיעי לי ואז ייתן שאול לטפל לא בטוח? . וברצוני לציין שאני גמלאית מוקדמת של העיריה  עבדתי 20 שנה במחלקה המשפטית של העיריה בתור אחראית על הספרייה המשפטית  ושעזבתי עקב תאונת דרכים (עבודה)

שקרתה לי ושאני פונה לעזרה לעיריה אני לא נעזרת  ופותחת בזאת שאני גמלאית של העיריה לשעבר  כי לצערי אנחנו לא עובדי חברת חשמל  שמגיעים לנו איזה הן זכויות ובונוסים. אני ניגשתי מדדה על רגלי לעיריה  וסידרתי את הנושא, אבל  מקרה כזה בהחלט יכול להכניס אדם לאדישות בזצן בחירות , אני משתדלת מה שזמני מאפשר לי   להעלות עוולות ולהילחם בהם. אסור לשתוק.

אני מתנצלת אם הארכתי בתגובתי ואיתם הסליחה

בברכת שבת נעימה

תמר.

—————–
תמר לפיד

 

אופי ילדת האהבה
חבר\ה
חבר\ה
רשום מ :2003 /11 /07
659 הודעותההודעה נכתבה ב :
2003 /12 /06
ב -11:53
היי לכולם, בטח תקטלנו בטרם אומר את דבריי, אבל אני לא בחרתי, לא מעניין אותי ולא רוצה לשמוע על הבחירות הללו, אני גרה ב"שכונות" באחד הערים במרכז הארץ, והאמת נמאס לי כל פעם לפני הבחירות מבטיחים לנו ומבטיחים, שישנו, שינקו את הגנים הציבוריים, או יותר נכון ישימו פה מתקנים ויסדרו גנים לילדים, שיהיה ניקיון ברחובות,ושתהיה תאורה ושיתפתחו את השכונות, בקיצור דיבורים כמו חול ואין מה לאכול.לכן בבחירות האחרונות העדפתי להיות כאן איתכם ולו שם….נבחרי העם שלנו הם אנשים שרוצים רק לקחת ולקחת, ואנחנו המטומטמים שבוחרים בהם….למה כי הם מבטיחים ביינתים אני מעדיפה לראות מעשים ולא דיבורים, שבעתי מדיבורים שבעתי מהפוליטיקה במדינה הזאת ואם תשאלו אותי, מי נמצא בממשלה ומה? אגיד לכם שאני לא יודעת ולא מעניין אותי, מה שאני רוצה שיפסיקו להבטיח לי דברים, ושיתחילו לקיים, ושהמדינה הזאת תיתן לנו לחיות בכבוד, ולא לחיות בשפל כמו שאנחנו חיים, עובדים וקורעים את התחת ומקבלים משכורת בשקלים אבל את הכל משלמים לפי הדולר, המשכנתא לפי הדולר, השכירות לפי הדולר, הכל לפי הדולר, אז אולי נקבל גם משכורת בהתאם?סליחה שאני ככה אבל אני ממש מתרגזת שמדברים איתי על הממשל שלנו, וכן אני מאלה שנואשו כבר מלנסות ולעשות משהו……

כי מרוב דיבורים אין מה לאכול……..

—————–
כל השירים שלי וכולם מוקדשים לאחד והיחיד ללולי שלי הגדול מכולם אהבת חיי ומשוש עיני

כל דקה של עצב היא בזבוז דקה של אושר

אז תעזבו אותכם מצער הכניסו רק אושר לחייכם

מנהלת קהילת שירה וכתיבה יוצרת/פוריות הגבר והאישה/מכתב שלא נשלח/סודות מהמטבח קהילות מדהימות ומרגשות מאד

מודרטורית בקהילת אמצע הדרך

מודרטורית בקהילה הרשמית של msn

ומה לא מספיק כל כך הרבה תפקידי ניהול?

 


 tipid
חבר\ה
חבר\ה
רשום מ :2004 /04 /08
409 הודעותההודעה נכתבה ב :
2003 /12 /06
ב -13:10
אופניקה  יקרה!נאה דרשת  דברים כדורבנות, ל מילה חקוקה בסלע!שלךתמר.

—————–
תמר לפיד

 


  Shai Lasher
חבר\ה
חבר\ה
רשום מ :2003 /12 /02
14 הודעותההודעה נכתבה ב :
2003 /12 /06
ב -14:10
רשויות מקומיות, בחירות, אדישות הבוחר, אדישות הנבחר וכו':יש לזה הרבה משמעויות ועניינים שמתחת לפני השטח ואנסה להתייחס לרוב.יש מאבק קבוע בין השלטון המרכזי לבין השלטון המקומי.שניהם זירות פוליטיות. ראשי ערים, עדיין נבחרים אישית (לא כמו ראש ממשלה), אבל עדיין למפלגות יש השפעה ניכרת על בחירת ראשי הרשויות המקומיות. מפלגות אמורות להיות קבוצות אינטרסים. לרוב האנשים האינטרס הוא שיוכלו להתקיים בכבוד ושאולי גם יהיה להם יותר ממה שיש כעת, אבל הכוח האמיתי נמצא בכסף. הכסף הוא מה שמעלה ומוריד אנשים ממשרות אליהן נבחרים. בעלי הממון הם המממנים את מערכות הבחירות והם אלה שאח"כ נהנים מבחירת מי שבו תמכו למשרה אליה "הריצו" אותו

(אנקוט לשון זכר מטעמי נוחות, אך יש לראות את האמור בלשון זכר כמבטא לשון נקבה באותה מידה)

השלטון המקומי קם כדי להשלים מה שמוטת השליטה הנדרשת מהשלטון המרכזי, אינה מאפשרת לו לעשות. כמובן, אותן קבוצות אינטרס פועלות בשני המישורים (מקומי ומרכזי).

ישנן רשויות מקומיות "חזקות" הקרויות "נטולות מענק" והן רשויות שמצליחות לגבות את מיסיהן במידה שמאפשרת להן לתפקד באופן שוטף בלי תיקצוב מבחוץ. הערים הגדולות הן כאלה. המשמעות היא שהשלטון המרכזי מאפשר להן ליטול התחייבויות כספיות כרצונן והשפעת השלטון המרכזי על מה נעשה בתקציב הרשות, למעט ביקורת למניעת שחיתות וחריגות מסוכנות, מעטה ביותר ברשויות "נטולות מענק". מאידך, רוב הרשויות המקומיות אינן כאלה ולשלטון המרכזי חלק נכבד בקבלת ההחלטות ובהשפעה על הנעשה בהן, מהסיבה הפשוטה שתקציבן ברובו בא מהשלטון המרכזי.

קבוצת האינטרסים הגדולה בישראל כעת, היא מפלגה (לא אנקוב בשם) ורוב בוחריה שאינם מהדורות שהקימו אותה, הינם מאלה ש "להיטיב עם העם" הוא מה שהם רוצים שהשלטון יעשה. פירוש הדבר לרובם, הוא "שלי יהיה יותר ועל חשבון מי ומה, לא מעניין אותי". אם המדינה תישאר ענייה כתוצאה מכך, רוב האנשים הללו לא מוטרדים ובלבד שלהם ולקרוביהם ומקורביהם, יהיה מצב המדינה דבר שולי, כל עוד זה לא מסכן את כיסם.

זהו שלב התפתחותי. שימו לב שאנו עוד לא קיימים כמדינה אפילו מאה שנים. התרבות שלנו עוד לא ממוזגת ועדיין ישנן אצלינו מפלגות עדתיות ודתיות וכו'… הכוח, במצב זה, יביא בסופו של ענין לכך שינוצל באופן שאחרי חלוף ה"נירוונה" של הבוחרים שנהנו, גם הם יבינו שכך אי אפשר להנהיג מדינה/עיר/כפר וכו' ושהכוח ניתן לא על מנת "לצ'פר" "דפוקים" אלא כדי להביא למצב סביר ומעלה את רוב האנשים, ולא משנה אם מוצאם כזה או אחר ודתם כזו או אחרת.

לדוגמה, קחו את התנועה האיסלמית ופעולותיה. להבדיל אלף אלפי הבדלות, גם עלייתו של היטלר לשלטון בגרמניה היתה בניצול מצב כלכלי רע ונהייה של עם שלם אחר מילים מלהיבות שביסודן גזענות.

השלטון בישראל לא השכיל לטפל במגזר שלם (וש"ס די דומה לתנועה האיסלמית בכך) והזניחו, כי לאותה אוכלוסיה לא היה די כוח פוליטי. מה שקרה הוא שש"ס במגזר היהודי המזרחי והתנועה האיסלמית במגזר הערבי, נכנסו כמושיעים לכל אותם חסרי כוח פוליטי וכלכלי, פיתחו מערכת חינוך חלופית לזו של השלטון המקומי והמרכזי כאחד, פיתחו את היישובים בהם מתרכזת אוכלוסיית תומכיהם והגיעו לכוח פוליטי וכלכלי המאיים על השלטון הפורמלי.

גם זה יעבור, כי בסופו של דבר, למרות שזה לוקח זמן (ולאירופה לקח מאות שנים לצאת מתחת לכנפי שלטון הכנסיה ולסיים את "תקופת החושך" או כפי שאנו מכירים אותה יותר טוב: "ימי הביניים"), יעשו האנשים את מה שאינו נמנע ויראו מה "שביל הזהב" שבין "להיטיב עם העם" לבין ייצוב מדינה ומשטר ושלטון שגם מאפשר לחיות בכבוד וגם לא דורס את מי שאינו בשלטון ו-או אינו "תורם" מספיק לנתינת השלטון בידי מי שבכל רגע רוצה לשלוט ולהיות מסוגל להיטיב עם מיטיביו.

הבעיה היא שרובנו לא נראה את כל זה קורה, כי זה לוקח יותר מדור או שניים. הגישה שאומרת "אני רוצה שכל זה יקרה מחר" או "בקדנציה שלי" וכל סוג אחר של ביטוי שיש לחוסר הסבלנות וחוסר ההבנה שהדברים תובעים הקרבה שהם אינם מוכנים להקריב, תיעלם עם הזמן והנסיון ולאורך דרכה של ההסטוריה, שלא נסללת ביום אחד.

האדישות היא של רוב האנשים. אלה שאינם אוחזים בכוח פוליטי ו-או כלכלי כדי להיטיב עם עצמם ונואשו מהתיקווה שאלה שכן אוחזים בכוחות הנ"ל יתייחסו לבעייתם. זו תקופה מסוכנת מאד למדינה כישראל, אך היא שלב בהתפתחות מדינה כזו. אם ישכילו בעלי הכוח להבין את הדברים ויחליטו למרות כוחם, כן להקריב את הקרבנות הדרושים, תתייצב המדינה בסופו של תהליך ולתושביה ירווח. באם לא, לא תהיה מדינה ולא יהיה (עד לציונות החדשה גירסה 2.0) מה לעשות אלא להמתין, מה שאילו בעלי הכוח של היום היו עושים היום, לא היה נדרש.

אי ההליכה לקלפי של כה רבים, מצביעה באופן בולט על כי אין להם יותר אמון בכל אותם דוברים המנסים לקנות את מושבם בכנסת ו-או ברשות המקומית, אין להם תיקווה ולכן לא משנה להם מי ישב שם. אילו היה משנה להם, היו זוחלים על 4 כדי להשפיע. "מגיע לי" או "אם אתם רוצים את קולי תנו לי…" הם סיבה נוספת, אך שולית לאי הגעה לקלפי. הרוב האמיתי (זה שלא בא להצביע) הוא האינדיקציה הטובה והברורה ביותר ל"מצב הרוח" האזרחי כאן ו"מצב הרוח" הזה אינו תוצאה של מה שאותם תושבים אינם עושים אלא תוצאה של מה שה"מנהיגות" לא עושה או כן עושה ואשר לא מאפשר לאותו רוב "דומם" לתלות תיקווה באותה "מנהיגות".

כך אני, שי, רואה זאת. אלה לא האשמות ולא תלונות, המדובר באנשים ואנשים הם אנשים… עד שלא יכנס עמוק לתודעתם שאין רווח בלי השקעה ואין הנאה מן ההפקר בלי עבירה, ושתמיד יהיו חזקים יותר וחזקים פחות ושהחזקים הם מעטים והחלשים רבים וליכודם של החלשים תמיד יפיל את החזקים, והחזקים יכבדו את הפוטנציאל הזה של החלשים והחלשים לא ינצלו אותו לרעה, כך זה גם ימשיך.

—————–
שי לשר,

חיפה, ישראל.

קשה באימונים – קל בקרב.

 


 איכפתי
חבר\ה
חבר\ה
רשום מ :2004 /05 /30
3 הודעותההודעה נכתבה ב :
2003 /12 /06
ב -20:29
יש לי בבטן כל כך הרבה על החברה הישראלית, על המנטליות הישראליתהנושא הזה כל כך מציק לי ומטריד את מנוחתיאני נמצא הרבה זמן בשנה  בחוץ לארץ, אני לא חי שם אבל אני מטייל המוןואני רואה כיצד חברות אחרות חייות

אז הרמתי ידיים, אני לא אופטימי בעניין של לשנות את החברה הישראלית,

זה פרוייקט אדיר לכל הממסד השלטוני , מערכת החינוך, בית המחוקקים

וכל מערכות השלטון ולא נראה לי שזה מעניין את קצה האף שלהם

אז כדי לשמור על הבריאות הנפשית והגופנית שלי

אני מתעלם מהדיונים בנושא

תופס כאילו מרחק

וממשיך לאכול את הלב בהסתר

….אני מאד פסימי ורואה כיצד החברה מתפוררת בעתיד הלא רחוק

…חבל

—————–
 http://groups.msn.com/NewMansWorld

אני צריך להיות השינוי שאותו אני רוצה לראות…(גנדי)

 


  LuckyHunch
מנהל הקהילהההודעה נכתבה ב :
2003 /12 /06
ב -21:46
שי – ברוך הבא!Posted by Da_One_And_Only_ShyAngel on 8/9/2003, 1KBנדמה שרבים מן המשתתפים בדיון הזה חשים שהיית להם לפה ומזדהים ומסכימים עם כל מלה.אני תוהה – האם משיחות כמו אלה שכאן יש סיכוי שיתחיל לאט איזשהו שינוי בגישה הכללית מצד "הרוב הדומם"…

איכפתי,

 – מבטיחה לזכור זאת בעתיד. לגבי הפסימיות, אולי אני תמימה עדיין ולכן יש לי עדיין איזושהי תקווה לעתיד… מקווה שתתבדה.

 

  Shai Lasher
חבר\ה
חבר\ה
רשום מ :2003 /12 /02
14 הודעותההודעה נכתבה ב :
2003 /12 /06
ב -23:13
Lucky, לי לא נראה שהרוב הדומם הזה בשלב הנוכחי, הגיע עד קור בחורף, רעב וחולי שלא ניתן לטפל בו בגלל חוסר אמצעים.אם זה לא יגיע, המצב הנוכחי יהיה שלב בהתפתחות תרבות (פוליטית ואחרת) של תושבי מדינת ישראל.אם זה כן יגיע, הדבר היחיד שלא ציינתי קודם, הוא שכל המהפכות החלו בשל מה שקרוי "קיפוח יחסי". כשבדואי רועה את עיזיו במדבר הוא מרוצה וקשה לו אבל כך הם החיים. כאשר הוא מתקרב לעיר הגדולה ורואה היכן שוכן השייח' הגדול, הוא אומר לעצמו: " ואני כל חיי אסתובב במדבר ואתן לו מעשר ?"

או תהיה מהפכה או המצב ישתפר. כל זה לוקח זמן. להידרדרות ו-או לשיפור במצב.

אין תרבות שנוצרה ב 100 שנים. מה שאנחנו מכנים "חוסר תרבות" הוא חוסר במשהו ולא מצב. המצב הוא של חסר ואורך זמן למלא אותו. דורות יחיו כאן וימותו ולא תהיה להם תקווה ולא יצביעו ולא יהיה איכפת להם אלא חיי היום יום שלהם.

במיוחד בני דורנו שכבר אין בהם הכוח הנפשי להיאבק על מטרה אבודה. היא לא אבודה באמת, כי הדברים מתנהגים כמטוטלת, אבל ה"פסיעה" של המטוטלת הזו אינה בת דור אחד ו-או שניים אלא אורכת יותר מחייו של אדם ממוצע.

בסוף התהליך, מושגת יציבות עד ששוב המטוטלת חוזרת. גם זה לוקח זמן דומה וכך אנשים מתקיימים.

זו גם הסיבה שהעצה שזקנים נותנים לצעירים היא להתכונן לכל רע בעתיד. העתיד שלהם קצר. אין אנשים שחיים מאות שנים ולכן יש לנו גיבורים. בתי הקברות שלנו מלאים בהם. אלה אנשים שמחרתיים יותר חשוב להם ממחר ומהיום. הם הקריבו קרבן על מנת שלאחרים יהיה פחות רע כאן. הם הקימו את המדינה, והיא עוד לא הגיעה לגיל של תוחלת חיי אדם אחד.

זמן !

רק זמן ותובנה שאנו בשלב כזה ושזה לא הולך להיגמר מחר בבוקר (אלא אם לאיראן יש "פתרון סופי" ומוכנות להשתמש בו.

ובכלל, אם לא היו פה אנשים, לכלבים היה נהדר כאן.

שי

—————–
שי לשר,

חיפה, ישראל.

קשה באימונים – קל בקרב.

 


cheko
אורחההודעה נכתבה ב :
2004 /01 /14
ב -12:44
חבר חדש,שלום לכולם.
אדישות היא מילה נרדפת לחוסר אונים ולחוסר איכפתיות וברובד העמוק
ביותר אנחנו מגיעים למושג פחדנות.
מדינת ישראל נמצאת בתהליך של גסיסה מתמשכת והדרך היחידה להציל
את המצב היא לצאת לרחובות,לצאת לרחובות,לצאת לרחובות.

 


LuckyHunch
מנהל הקהילהההודעה נכתבה ב :
2004 /01 /14
ב -16:39
cheko, ברוך הבא!בהנחה שאני יכולה לבטל במחי יד את כל מה שנכתב כאן (אני לא, וגם לא רוצה) – וכולנו נצא לרחובות: מה יהיה כתוב בשלטים שנישא? למי נבוא בטענות? לשם איזו מטרה ספציפית נצעד? – הרי האדישות פושה בכל תחום מתחומי חיינו כאן!מה שאני מנסה לברר כאן זה – האם יש מאחורי קריאתך לצאת לרחובות גם תכנית פעולה כלשהי, אפילו כזאת בסיסית – שעוד נתונה לשינויים, מה שנקרא "בבניה"?

 

rmb59
חבר\ה
חבר\ה
רשום מ :2003 /10 /29
96 הודעותההודעה נכתבה ב :
2004 /01 /14
ב -20:10
ומה יקרה אם נצא לרחובות??נריב אחד עם השני,,,הרי תוך שניה תהיה מלחמת אחים שאנו כל כך מפחדים ממנה.למה אנחנו מאשימים את השלטון במצבנו..???הרי כל אחד מאיתנו אשם!

ואני חושב שחלק לא קטן מהבעיות\מקורות שגורמים למצב זה, העלינו בכמה וכמה דיונים כאן בקהילה, כמו סובלנות, איכפתיות, ישראליות, אדישות, בחירות וכו' וכו'.

כנראה שאין נוסחת קסם לבניית מדינה כמו שאנחנו (לפחות כאן בקהילה) היינו רוצים לראות.

אבל שוב, הבעיה איננה במדינה אלא באנשים המאכלסים אותה. איבדנו את האמון בעצמנו כמו גם בשליטינו וכך נראה לנו שהאדישות פושה במחוזותינו,,,

האדישות הנראית לעיין היא אדישות כלפי חוץ!! בתוך תוכנו כולנו איכפתיים!! ולכולנו יש דעות ואפילו די מוצקות, דעות שכמעט כל אחד מוכן להביע אותן, בדר"כ בסביבתו הקרובה.

נכתב ע"י : LuckyHunch
נפתח ב: 29/10/2003 19:42:17

תגובה אחרונה: 15/01/2004 8:32:25

*בדיון המקורי 27 הודעות, 25 הודעות בדף. לצערי הדף השני ובו שתי ההודעות האחרונות לא אורכב. למיטב זכרוני, זאת היתה אורחת שנמאס לה מן השחיתות וקראה לצאת לרחובות. שי לשר ענה לה שבשום פנים ואופן לא! כל זמן שכולם, ממש כולם, לא יוצאים לרחובות, כל מחאה תושתק ותדוכא בכל האמצעים העומדים בידי השלטון (זה בקיצור נמרץ ובתמצית העיקר. שי  גם הסביר מדוע ולמה כדאי לכל אזרח להתאזר בסבלנות עד שזה יקרה: אותי הוא שכנע אז)

הצטרף 21/07/2008
הודעות 4,914
31/07/2011 15:06

עברו 7-8 שנים, ונדמה שהמצב בארץ השתנה.

 

נדמה שלאנשים איכפת – לפחות לפי YNET אתמול –

לאחר הצלחת צעדת העגלות והצטרפותם של ההורים למאבק האוהלים, צפויים גם אבות ואמהות רבים להיראות בצעדה המרכזית, מכיכר הבימה למוזיאון תל-אביב. "עשרות אלפים יגיעו מכל הארץ", אמרו בשדרות רוטשילד, לאחר שערכו את קבלת השבת השלישית שלהם במאהל המחאה. אחד מאנשי המאהל הוסיף: "ההפגנה תבהיר לכל מי שעדיין לא הבין שלא ניתן שיעבדו עלינו יותר".

גם אנשי מחאת הדלק, שהפגינו אתמול בתל-אביב, ומובילי חרם הקוטג', שמחו מול ביתה של עפרה שטראוס והקימו לידו כמה אוהלים, עשויים להשתתף בהפגנות הענק. בארגוני הנשים קראו גם להורים להשתתף במחאה, ואמרו בנוגע לתקצוב חוק מעונות היום כי "עובדים עלינו בעיניים". בצעדות ייראו גם רופאים, ששובתים כבר כמעט ארבעה חודשים. אחד מהם הוא ישי סקלי, סטאז'ר בן 30 מתל-אביב, שהקים אוהל במאהל בשדרות נורדאו.

 

"המחאה מתפשטת גם לכיוון צפון"

"מרגישים שהמחאה מתפשטת, עוד ועוד אנשים רוצים להצטרף", אמר סקלי במאהל התל-אביבי החדש, שמצטרף לוותיק ברוטשילד ולאלו בגינת לוינסקי,בשכונת התקווה וביפו ג'. "יש הזדמנות להוציא את המחאה לחלקים נוספים בעיר. המחאה כבר התפשטה דרומה ואנחנו ממשיכים את המגמה לכיוון צפון".

הפלא ופלא, נדמה שנוצרה מאז גם ערבות הדדית –

אחוזת בית

 

 

במאהל רוטשילד צמחה, בתוך שבוע, הקהילה הישראלית האולטימטיבית. מסע לאורך רחוב אחד שהוא עיר שלמה

28.07.11, 11:45

ראשוני המתיישבים בשדרות רוטשילד מספרים כי כאשר נטו את אוהליהם כבר יכלו להריח באוויר את ריח המהפכה. אבל גם הם לא שיערו כמה מהר תיוולד שם עיר חדשה שמקיפה מאות אוהלים ממוספרים, שכונות מובהקות, "התחלות בנייה" מדי יום ושרשרת "מוסדות" לקיום אורח חיים מסודר, כמו בכל יישוב: מטבח, בית ספר, בית חולים, ספרייה, קאנטרי קלאב, חנות בגדים, מספרה, ובעלי מקצוע רבים שמעניקים בהתנדבות שירותים וידע בשרשרת של סולידריות שמקיימת את עצמה.

עיר המחאה רחוקה מלהיות הומוגנית, ובכל זאת היא מאוחדת באופן נדיר. סיור לאורכה מגלה אינספור אג'נדות, נציגי מגזרים והוגי רעיונות שהתנקזו אליה. הם אפילו לא מתיימרים להסכים על מטרה משותפת קולקטיבית אחת. למעט הזכות להביע, בעצם התעקשותם להישאר שם בחום המסויט של יולי, את התסכול העמוק שלהם. גלי ההדף בכל חלקי הארץ מלמדים שהתסכול הזה קולקטיבי הרבה יותר מכפי שאפשר היה לשער.

לכתבה המלאה

קבלת שבת במאהלים: "ההזדהות הולכת וגדלה"

 

במאהלי המחאה ברחבי הארץ ערכו את קבלת השבת השלישית מאז תחילת המחאה. בבאר-שבע ובחיפה סעדו מאות והעריכו: "נצטרך להיות כאן גם בשבתות הבאות כי הממשלה אטומה". בשכונת התקווה חד-הוריות וילדיהן עשו קידוש

פורסם: 29.07.11

שבועיים ויום חלפו מתקיעת היתד לאוהל הראשון בשדרות רוטשילד, ומחאת האוהלים רק הולכת ומתרחבת. הערב (יום ו') ציינו במאהלים רבים ברחבי הארץ את קבלת השבת, ולרבים משוכני האוהלים היתה זו הפעם השלישית ברציפות שהם בוצעים את החלה ומברכים לחיים מחוץ לבית.

לכתבה המלאה

באמת?

—————————————————————————————————————

כתובת הדיון בסטארט: http://i.start.co.il/groups/talk/forum/t/48428.aspx

מה דעתך? Comment

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s