כנר מתחנת הרכבת

26/01/2009 14:24

אדם נעמד בתחנת הרכבת בוושינגטון הבירה, והחל לנגן בכינור; היה זה בוקר קר בינואר.

הוא ניגן שש יצירות של באך במשך 45 דקות. במשך הזמן הזה, כיוון שהייתה זו שעת השיא, נאמד שאלפי אנשים חלפו בתחנה, רובם בדרכם לעבודה.

שלוש דקות חלפו, ואדם בגיל העמידה הבחין במוזיקאי המנגן. הוא האט את הילוכו ונעצר לכמה שניות ואז מיהר לדרכו.

כמה דקות אחר-כך הכנר קיבל את הדולר הראשון שלו: אישה השליכה את הכסף לקופה מבלי לעצור, והמשיכה ללכת.

כמה דקות אחר-כך מישהו נשען אל הקיר והאזין, אבל האיש הציץ בשעונו והחל לצעוד. ברור היה שהוא מאחר לעבודה.

מי שהעניק את תשומת הלב הרבה ביותר, היה ילד בן שלוש. אימא משכה אותו משם, ממהרת, אבל הילד נעצר להביט בכנר.

לבסוף האם דחפה את הילד שהמשיך לצעוד כשראשו פונה אל הכנר. כך קרה עם עוד כמה ילדים.

כל ההורים ללא יוצא מן הכלל אילצו אותם להמשיך לנוע.

במשך 45 הדקות שבהן ניגן המוזיקאי, רק שישה אנשים עצרו לזמן מה. כעשרים אנשים נתנו לו כסף, אבל המשיכו לצעוד בקצב הרגיל. הוא צבר 32 דולרים. כאשר סיים לנגן והשתררה דממה, אף אחד לא שם לב. אף אחד לא מחא כפיים. לא ניתנה שום הכרה.

אף אחד לא ידע, אבל הכנר היה ג`ושוע בל, אחד מגדולי המוזיקאים בעולם.

הוא ניגן כמה מהיצירות המסובכות ביותר שנכתבו אי פעם, בכינור ששוויו 3.5 מיליון דולרים.

יומיים קודם שניגן בתחנת הרכבת, ג`ושוע בל ניגן בפני אולם מלא עד אפס מקום בבוסטון.

כרטיס עלה כמאה דולרים בממוצע.

זה סיפור אמיתי. ג`ושוע בל ניגן כאלמוני בתחנת הרכבת, והדבר אורגן על-ידי עיתון הוושינגטון פוסט כחלק מניסוי חברתי בתפיסה, טעם ועדיפויות של בני האדם.

הניסוי היה: בסביבה רגילה בשעה לא הולמת – האם אנו שמים לב ליופי?

האם אנחנו עוצרים להעריך אותו?

האם אנו מכירים בכישרון בהקשר לא-צפוי?

אחת המסקנות האפשריות מהניסוי הזה יכולה להיות:
אם אין לנו זמן לעצור ולהאזין לאחד המוזיקאים הטובים ביותר בעולם, המנגן את המוזיקה הטובה ביותר שנכתבה אי פעם, כמה דברים אחרים אנחנו מפספסים?

מלךמנהל קהילת הטלויזיה הכי ממכר ברשת מתנהזיקוקוקהילה הצחוקיה כי צחוק זה בריאליצן

        

27/01/2009 15:23

 עדי,

אמנם התמהמהתי מעט להגיב – וברגיל אני מתנצלת כשזה קורה, אבל הפעם לא. הפעם אני שמחה על כך, כי זה נתן לי שהות לבדוק מקור הסיפור.

כמעט התייחסתי בביטול ללקח שהצעת בסוף הסיפור הזה, בשל המשבר הכלכלי העולמי. אבללללל – הבדיקה הראתה שהמעשה התרחש בתחילת 2007, הרבה לפני שהמשבר הכלכלי התחיל – כפי שניתן לראות כאן –

http://www.timesonline.co.uk/tol/comment/columnists/richard_morrison/article1661083.ece

מסתבר שלפעמים מתן קרדיט מדוייק מונע סילוף, גם כאשר טקסט מובא במלואו 🙂

לעצם העניין: אני לא בטוחה שאנשים היו מגיבים בצורה דומה אם בל היה מנגן שם בשעת עומס אחרת, למשל כאשר אנשים חוזרים מן העבודה. בכל זאת, ארה"ב מדינה קפיטלסטית ואף מעביד לא יימנע מלפטר עובד שאיחר בגלל שהאזין לנגן רחוב.

אם הנסוי היה נעשה כיום, ספק אם היו אפילו 5 אנשים שעוצרים להקשיב… ולא בגלל שאינם מסוגלים להעריך יופי, או לא שמים לב כמה הנגינה וירטואוזית – אלא בגלל שהחופש האישי שמקנה עבודתם חשוב יותר.

אני פונה לכל באי הקהילה לקחת העניין לתשומת ליבם ולהתייחס לסיפור המעשה בהקשר לתקופה בה אירע, תחילת 2007.

מה דעתך? Comment

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

ערכת עיצוב: Baskerville 2 של Anders Noren.

למעלה ↑

%d בלוגרים אהבו את זה: