אומנות ופוליטיקה

Noa & Mira Awad
Ahinoam Nini & Mira Awad (Photo credit: Daniel Kruczynski)

 

13/01/2009 12:14

 "אמנים ואנשי רוח ערבים, ישראלים ופלסטינים קוראים לזמרת מירה עוואד לבטל את השתתפותה כנציגת ישראל באירוויזיון הקרוב לצד אחינועם ניני"

את המשך הכתבה תוכלו לקרוא כאן:

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3655042,00.html

תמצית הכתבה מתייחסת לפנייתם של "אנשי הרוח והאמנים הערבים" למירה עווואד בטענה שבייצגה את ישראל היא משמשת בעצם "פה" ל"תעמולה הישראלית" ו"מצדיקה" את הפעולה בעזה.

ואני שואל: היכן היו אותם "אנשי רוח" במשך 8 שנים כששדרות הופגזה ? היכן היה היתה דאגתם במשך השנתיים האחרונות כשגלעד שליט מוחזק בתנאי שבי תת אנושיים ואין שום מידע אליו (שלא לדבר על אפשרות לבקרו) ? מה הם אמרו כשראו את ה"הצגה" המזעזעת של החמאס בה הוצג "גלעד שליט" כשבר כלי ?

מה דעתכם ? האם אומנים ואנשי רוח אמורים לייצג את הרוח והצדק או את הפוליטיקה ?

האם יש בדרישה הנ"ל של האמנים הערביים משום התנהגות פוליטית, או דעה לגיטימית ?

 

13/01/2009 23:54

היות שאיננו במדינה טוטליטרית, האמנים יכולים לייצג את כל מי שבא להם.

בין אם זה המשטר, בעלי הון, (כמו השיר על גאידמק שעשו התקווה 6 ), או לגנות את השילטון (כמו שעשה אלתרמן בשירו הג'יפ בטור השביעי) , ואפילו לייצג רק את עצמם. (אביב גפן,שגרם לדור שלם לאמר על עצמו שהוא מזויין,עכשיו מעונן)

האם יש בדרישתם התנהגות פוליטית? לפי דעתי כן. אבל יש בדיוק אותה התנהגות פוליטית כוחנית, בדרישה שלא לאפשר למפלגות הערבים להיבחר לכנסת.

אם זו היתה דעתה האישית של מירה עוואד, שהיתה בוחרת שלא לקחת חלק באירווויזיון, זאת דעתה, זהו רצונה ויש לכבדה, אפילו שזה היה מחזק את ערביי א"י.

היות שמדובר במגזר שלם שמזדהה עם הסבל של העזתים יותר מאשר עם הסבל של תושבי עוטף עזה, ומצדיק את החמאס אף יותר מהפלסטינים בגדה המערבית, מדובר בפוליטיקה טהורה. אבל אם אותם אנשי הרוח אח"כ יבואו ויטענו שהם לא יכולים להזדהות עם הסמל או ההמנון של המדינה, הייתי אומר להם: למה אתם רוצים להזדהות עם הסמלים של המדינה,אם לא אכפת לכם מהסבל של תושביה?

אין זה המקרה של נתן אלתרמן בשיר שלו הגי'פ, שהביע מחאה על משהו נקודתי או אבידן עם הכתם על הקיר, , שבא ובוחן כל מקרה לגופו, ומביע מחאה אישית. מדובר כאן במגמתיות, בקרע בינם לבין העם.

 

 

14/01/2009 03:49

עובר,

לגבי שתי השאלות האחרונות שלך – הן שאלות הנושא של חילוקי דעות בלתי פתורים שהחלו לפחות בתחילת המאה ה-20, אם לא לפני כן…

עד תחילת המאה ה-18 בערך בכלל לא יכלה להתעורר שאלה כזאת -כי אמנים נחשבו אך מעט מעל בעלי מלאכה, המזמינים קבעו תוכן יצירותיהם  והמסרים התרבותיים והרוחניים שלהן. הבטוי האישי התבטא בעיקר בטכניקה, בעיצוב ובסגנון. עד המאה ה-15 גם אלה נקבעו ע"י המזמינים. מי הזמין? – בעלי הכוח והממון – בעיקר הכנסיה, מלכים ואצילים.

כלומר – אמנות (תיאטרון, מוסיקה,אמנות חזותית, אדריכלות) שאינה מגוייסת החלה להתפתח רק במאות השנים האחרונות. לא שלא ניתן למצוא פה ושם יצירות בודדות  שאינן מגוייסות באלפי השנים שלפני כן…

במצב כזה, כמובן שלא יעלה על הדעת שאמן ישתמש באמנותו כדי להלחם במוסכמות חברתיות או אפילו, רחמנא ליצלן, בשלטון עצמו, באמצעות אמנותו ואפילו במחוות אישיות שאינן מתבטאות ביצירתו.

 

כל זה השתנה מן הקצה אל הקצה במהלך המאה ה-19  – על כך ראה כאן בקיצור נמרץ ממש. במקביל – התפתח בעיקר הבטוי האישי של האמנים, זה שאין לו קשר ישיר לפוליטיקה .

 

כאשר אמן מגיב על ראוע הסטורי או פוליטי, אינו בהכרח נוקט בעמדה פוליטית – ועשוי להתייחס לזה מן הבחינה האנושית. מן הבחינה האנושית מה שקורה לפלסטינאים  מאז הוכרז קיומם כישו לאומית בשנות ה-50 של המאה ה-20 הוא מזעזע על פי כל אמת מידה ערכית ומוסרית. הם כלי משחק של כל מדינות ערב, שמלכתחילה נבנו ממסכנותם הנוראית והשתמשו בה ככלי נגוח בישראל בכל דרך וזירה אפשריות. מיהם? – במקור צאצאי אותם שברחו מכאן או נותרו חסרי בית עקב המלחמה אותה אנו מכנים מלחמ השחרור, אותה יזמו, איך לא, מדינות ערב. בגלל שקרה נס, וישראל שאך נוסדה נצחה 10 מדינות ערב – הם הפכו השעיר לעזאזאל של המזה"ת

זה לא הוגן.  כל זמן ש

זה ימשיך להיות לא הוגן, וככל שזה יהיה יותר לא הוגן – מדינות ערב יצאו נשכרות מכך, שאם לא כן – מדוע לא קלטו לתוכן את אותם פליטים ומנעו היווצרות הבעיה הפלשתינית מלכתחילה?

התיחסות אנושית, כולל אמנותית, לזה  – היא לגיטימית בעיני.

אמנים ואנשי רוח החיים במדינה דמוקרטית חופשיים לבחור בכל עמדה פוליטית ולעסוק בכל פעילות חברתית או פוליטית שנראית להם בדיוק כמו כל אזרח אחר.  זכום לרתום את אמנותם למען עניין פוליטי או חברתית, או לשמש ככלי מחאה נגדו. באותה מידה זכותם של אזרחים אחרים לא להסכים איתם בכל דרך חוקית. חשיבות האמנות הפוליטית – זו המגוייסת וגם אמנות המחאה בכך שהיא מעבירה את השיח החברתי והפוליטי לתחום התרבות והרוח: במקום לעלות על בריקדות  או לשלוח חיילים למלחמהמוצגת האפשרות לצאת בכרזות ושירים – ושירים וכרזות נגד.

 

אין לי בעיה עם בחירתה של מירה עוואד, תהיה אשר היה – כך או כך יש בה מחאה נגד זוועות המלחמה. כמי שמנסה ליצור דיאלוג בין שונים בקהילה הזאת, לעיתים מצליחה ליצור אותו ולעיתים לא, כבר למעלה מ-6 שנים, בודאי שאשמח אם היא תדבק בבחירתה הנוכחית ותראה לכולם שדיאלוג אפשרי. אני חושבת שזו הדרך למציאת פתרון בר קיימא של רוב הרעות החולות בארץ הזאת, כולל  הבעיה הפלשתינית אבל ממש ממש לא רק. דיאלוג במוזיקה זאת התחלה טובה, התחלה מצויינת אפילו – משהו שכולנו יכולים ללמוד ממנו.

 

אפשר להוליך שולל בשקרים כל אדם, אף אחד לא מחוסן מזה – גם אנשי רוח, גם אמנים. בזמן שתושבי שדרות הופגזו, אותם אמנים ואנשי רוח ערבים היו נתונים למתקפת תעמולה מאסיבית, ממש שטיפת מוח, שהשפיעה  מאד גם על כלל ערביי ישראל – עד כדי כך שמה שאנחנו היהודים רואים ומה שהם רואים באותו ארוע ממש, אפילו אם  נחווה אותו מיד ראשונה יחד, אינו אותו דבר. שונה לחלוטין.  זה הפער שדיאלוג מנסה לגשר עליו.

הידברות, או בלעז – דיאלוג, אינה באה לשנות עמדות של אף צד. כל אחד נשאר בשלו גם אחריה. מטרתה לפתוח אפיקי תקשורת, בסיס להבין גישות שונות ואף סותרות בשלב ראשון. בשלב הבא – מחפשים באמצעות ההידברות נקודות של מכנה משותף בתקווה שאותו מכנה משותף יאפשר איזשהו דו קיום למרות השונות הזאת, ותהא קיצונית ככל שתהיה.

 

מכתב האמנים הזה הוא אקט פוליטי, לא אמנותי. המכתב מוכיח שהמשפט "כשהתותחים יורים – המוזות שותקות" נכון.  מי יתן שקולה היפה של מירה עוואד יגבר על שאון התותחים והמוזות ישמיעו קולן שוב בארץ הזאת: בלעדיהן, לא נוכל להפוך אף פעם לחברה שיש בה שלום וסובלנות – שפניה לבניה, פריחה ושגשוג. שפניה לחיים – במובן הטוב ביותר של המילה.

תותחים רק זורעים הרס, וגורמים לעוד ועוד הרס ומוות. גם טילים. גם השקרים שבגללם כל זה התחיל. בואו נידבר במקום זה, ונגלה יחד בתוך סבך השקרים הבלתי פתור את אותן אמיתות המשותפות לנו, על מנת שאולי פעם צאצאינו יוכלו לחיות בשלום כאן.

 

….ולא, לא הפכתי עורי ברגע, ולא השתגעתי: אני מזדהה ותומכת בתושבי הדרום – גם מכירה אישית כמה מהם ולא מעכשיו. אני תומכת בחיילי צה"ל, וחושבת שמבצע עופרת יצוקה הוא הכרחי כי מדינה מחוייבת להגן על תושביה ומחוייבת גם ליצור בסיס להמשך בטחונם בתחום שטחיה הריבוניים. מדינת ישראל ניסתה כל דרך אחרת להפסיק הפגיעה באזרחיה במשך 8 שנים ארוכות – כדי להמנע מן הצורך להלחם.  ניסתה הרבה, ולא הצליחה – אז אין ברירה.. כמו כל מלחמה, גם אם כל מטרותיה הושגו – בצד התוצאות הטובות, יש לה גם הרבה תוצאות רעות ומזיקות. באמת עדיף לא לצאת למלחמה אם רק אפשר. מלחמה אף פעם אינה צודקת, כלפי אף צד.

 

תושבי רצועת עזה והחמאס בו בחרו מרצונם הצהירו שוב ושוב במשך יותר מאותן 8 שנים שאינם רוצים להידבר עם ישראל, אלא רק להביא להשמדתה.  חבל שהם מעדיפים לתת לטילים ותותחים לדבר במקומם: לנו יש יותר מכל הבחינות. נמשיך להגן שאשר לנו ושלנו – כי זא חובתנו וזכותנו.. וגם נמשיך לתת להם צאנס לשנות דעתם – כי אם היינו רוצים באמת שהיה עדיף לנו וקל יותר לשטח את כל הרצועה ולא להשאיר אבן על אבן – עד שכל מה שנשאר זה כמה כלבים מיללים בחורבה נטושה, במקרה הטוב.

 

  המקום הכי טוב: אמצע הדרך!

להתראות!

14/01/2009 19:41

 עוד קצת על אמנות לוחמת, לא רק מחאה פוליטית – אלא גם מחאה חברתית, תרבותית ועוד, מה מצנזרים בארץ, מי צינזר מה ומתי – ראו באתר אסור

15/01/2009 07:35

לאקי, קאי אני חושש שלא הצלחתי להביע דברי כראוי.

התרעומת שלי אינה מתייחסת לעצם הכניסה של המתקראים אנשי רוח לעולם הפוליטיקה, אני מכוון יותר לנקודה שהללו שמתיימרים להיות "משכילים ונאורים" לא פצו פיהם במהלך שמונה שנות ההפגזות על שדרות. לא זעקו חמס כשגלעד שליט נחטף וכל זכויותיו כבן אנוש נשללו ממנו.

אני מתרעם על כך שהבמקום למנף את השכלתם ונאורותם לקידום ערביי ישראל ולקידום ההידברות בין ישראל לעולם הערבי כולו הם מתמקדים בעניין שולי – האם ייצוג ישראל באורוויזיון ע"י ערביה ראוי או לא ? במקום להיות גשר הם מהווים נהר, על כך אני מנסה למחות.

 

תגובה אחת בנושא “אומנות ופוליטיקה

הוסיפו את שלכם

מה דעתך? Comment

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

ערכת עיצוב: Baskerville 2 של Anders Noren.

למעלה ↑

%d בלוגרים אהבו את זה: