ישבנו אתה ואני

29/12/2008 21:22
window.google_render_ad();

ישבנו, אתה ואני, על הכיסאות הקטנים בכניסה לכיתה שלך, וחיכינו לתורנו ליד הדלת הסגורה, שומעים שברי מלמולים מהשיחה של המורה עם ההורים של הילדה שלפניך. הושטתי את היד ואספתי אותך לתוך החיבוק שלי, סתם ככה, ופתאום הרגשתי שזה לא כמו תמיד. משהו היה אחרת.
אתה, ילד שלי, שתמיד מתכרבל לי בתוך החיבוק בהתמסרות מתמוססת, תמיד בדיוק באותו מקום, המקום שלך בין זרועותיי, לא באמת חיבקת. לא באמת התמסרת. היי מתוק, שאלתי כבדרך אגב, הכול בסדר? ואמרת שכן, אבל זה לא נשמע ככה. ואספתי את פניך בין כפות ידי, והסתכלתי עליך. פתאום ראיתי שאתה קצת חיוור. מה קרה, שאלתי, ואז ראיתי שגם המבט שלך אחר. שאין בו את הניצוץ הזה, הניצוץ השמח הזה שיש לך תמיד. ואמרת שאתה קצת דואג.
היי ילד, חיבקתי אותך, אל תדאג כל כך. ואמרת שאתה מפחד מה המורה תגיד.
זה לא משנה מה היא תגיד, אמרתי לך, אני יודעת מי אתה. אתה ילד הקסם שלי. ואז שאלת אם אני זוכרת את הפעם הקודמת.
ואמרתי שכן, והשפלתי את המבט. וגם אתה השפלת מבט, ושאלת אותי אם אני זוכרת איך כעסתי עליך. ואמרתי שאני זוכרת. וזה קרע לי את הלב.

כי זכרתי. זכרתי איך הלכנו ברגל הביתה, אחרי אסיפת ההורים ההיא, ואיך אני, אחרי שכעסתי עליך, לא דיברתי איתך, ואיך הדמעות זלגו על פניך. ואיך הבטחת שתשתדל יותר. ואיך אני המשכתי לשתוק. ואמרת לי שבגלל זה, בגלל הפעם ההיא, אתה דואג.
ואמרתי לך שזה לא יקרה שוב. שאני לא אכעס עליך ככה יותר אף פעם בגלל לימודים. אף פעם.
והילדה שהייתה לפנינו יצאה, ואנחנו נכנסנו.
וכשיצאנו מהמורה שאלת אותי אם אני כועסת.
ואמרתי לך שהבטחתי שאני לא אכעס, ושאני תמיד מקיימת הבטחות.
ושאלת אותי אם אני מאוכזבת.
ואמרתי שכן, אבל אמרתי לך שלא ממך אלא מעצמי.
ושאלת למה אני מתכוונת.
ואמרתי לך שאני זו שנכשלתי. שאם אתה כל כך מפחד מאיך אני אגיב, אז אני נכשלתי. וחיבקתי אותך חזק, ואמרתי לך שאני יודעת בדיוק מי אתה, ואני לא צריכה שום תעודה, ושום מורה שיגידו לי מי אתה. אתה ילד הקסם שלי.
וחיבקת אותי חזרה. חיבקת אותי כמ ו שאתה תמיד מחבק. בחום. עם כל הלב. והאמת, אתה כבר גדול, ילד, אז חיבקת כל כך חזק שזה קצת כאב. אבל לא אמרתי.
כי הרבה יותר כאב לי זה שידעתי שטעיתי בפעם ההיא. שבאותו יום, אחרי אסיפת ההורים ההיא, היית צריך שאהיה לצידך, ולא הייתי. ולא חיבקתי אותך כשכל כך היית צריך את זה. ואם מישהו קיבל ציון נכשל זה לא אתה. זו אני. אני נכשלתי בדבר הכי חשוב בחיים שלי, בלהיות אמא שלך. בלהיות הגב שלך, ולהיות זו שמאמינה בך, וזו שזוכרת תמיד לא רק איזה ילד נפלא אתה, אלא גם להגיד לך את זה.
והפעם, בניגוד לפעם ההיא, עצרתי באמצע הדרך הביתה, והתיישבתי על גדר אבן, והושבתי אותך לצידי, ואמרתי לך שטעיתי. תשמע, אמרתי לך, אתה הילד הראשון שלי, ואני לא ממש מנוסה בזה, בלהיות אמא. אז אני טועה לפעמים. ואני מתנצלת. אבל אני לומדת. וחשוב לי רק דבר אחד בעולם, שתדע, ילד שלי, שאני לא יכולה להיות מאוכזבת ממך. אתה הרי ילד הקסם שלי. ואין כמוך בכל העולם.
ומזל שהיית קבור לי עמוק בתוך החיבוק, ולא ראית איך זלגו לי דמעות כשאמרת לי שאתה אוהב אותי ושזה בסדר, ושכולם טועים לפעמים.

חמישה דברים על להיות אמא
1. להיות אמא זה לנסות להיות צודקת, ולדעת שלפעמים תטעי.
2. להיות אמא זה לחשוב שתמיד תדעי יותר טוב, אבל לדעת שלפעמים לא תביני כלום.
3. להיות אמא זה לדאוג, אבל לדעת שלפעמים את חונקת.
4. להיות אמא זה לפעמים לנדנד, ולפעמים לדעת להעלים עין.
5. אבל להיות אמא זה בעיקר לאהוב כמו שהם אף פעם לא יוכלו להבין.

מאת ליהיא לפיד

window.google_render_ad();

מלךמנהל קהילת הטלויזיה הכי ממכר ברשת מתנהזיקוקוקהילה הצחוקיה כי צחוק זה בריאליצן

  

30/12/2008 03:50

 זה קטע ממש יפהפה, עדי.

תודה שהעלית אותו כאן.

…וזה אשכרה ככה: להיות אמא זה קודם כל להיות מחוייבת לחיים, לטיפוח כל מה שטוב ומחזק ונותן כוח להמשיך לגדול, כוח לחיות .

אנחנו חיים בחברה שיפוטית, גזענית.. כל אלה ביטויים של יצר ההרס העצמי – הטמון בכל אחד ואחת מאיתנו. בגללו – לא קל להיות אמא, בגללו גם אמהות טועות לפעמים. מצד שני – בגללו לפעמים אמהות חונקות, מנסות להגן יותר מדי – כי התחושה היא שצריך להגן מכל העולם.

לאהוב זה גם לדעת לשחרר כשמגיע הזמן, למרות הדאגה, למרות חששות.

הדבר היחיד שבאמת נותן כוח לחיות, שבאמת מחזק מול קשיים – הוא אהבה שאינה תלויה בדבר, אהבה ממוקדת וטוטאלית. אהבת אם. אהבת ילד.

30/12/2008 07:31

אני אומר שלהיות הורים צריך רישיון ,לא כל אחד יכול להיות אבא ולא כל אחת יכולה  להיות אמא,זה לא משהו שלומדים בבבית ספר

מלךמנהל קהילת הטלויזיה הכי ממכר ברשת מתנהזיקוקוקהילה הצחוקיה כי צחוק זה בריאליצן


30/12/2008 09:31
 מסטול מרדבול:

אני אומר שלהיות הורים צריך רישיון ,לא כל אחד יכול להיות אבא ולא כל אחת יכולה  להיות אמא,זה לא משהו שלומדים בבבית ספר

ומי בדיוק יתן את הרישיון ? מי יבחן את ה"הורים לעתיד" ועל מה בחומר ? הרי בעצמך אמרת שזה לא משהוא שלומדים בבי"ס….

30/12/2008 12:53

שיבחנו פסיכאטרים פסיכולוגים משרד הבריאות הרווחה אנערף,אחרי שכל שבוע שומעים על איזה רצח של פעוט ,צריך לבדוק אם ההורה כשיר בכלל,לא רק אם מסוגל לתת אהבה

מלךמנהל קהילת הטלויזיה הכי ממכר ברשת מתנהזיקוקוקהילה הצחוקיה כי צחוק זה בריאליצן


30/12/2008 15:46

 למכון אדלר יש סדנאות הנקראות "בי"ס להורים" הפועלות בכל הארץ. מה יותר פשוט מלחייב כל הורה להשתתף בסדנא כזאת?

שכנה שהיתה לי, שהיו לה תאומות פעוטות עם יחסים מאד מורכבים ובעייתיים ביניהן, הגיעה לאחר המלצות חמות לסדנה כזאת, ותוך חודשים  ספורים כל מערכות היחסים אצלה בבית נרגעו ו"עלו על דרך המלך". מלבדה, במשך השנים קיבלתי המלצות חמות על הסדנאות האלה גם מהורים אחרים.

ממה שסיפרו לי – השם מוצדק: אשכרה מלמדים אנשים איך להיות הורים טובים יותר  – ועל הדרך, גם איך להיות בני זוג ובכלל אנשים טובים יותר.

מה דעתך? Comment

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

ערכת עיצוב: Baskerville 2 של Anders Noren.

למעלה ↑

%d בלוגרים אהבו את זה: