מה בין דון קיחוטה איש מאנשה, לאברהם אבינו?

 

15/11/2008 18:44

מטרת ההשוואה אינה לפגוע חס וחלילה באף אחד, אלא להראות מזווית חריגה את ההתנהגות של אברהם.

מה בין אברהם לדון קיחוטה איש לה מאנשה?!

  1. דון קיחוטה איש מאנשה  מחליט שיש לו צורך בגבירה שיקדיש לה את שללו ויילחם בשמה. הוא בוחר בנערה כפרית (שאינה יודעת על קיומו) וקורא לה "דולסיניאה" (קרויה בעברית גם "דולציניאה").

אברהם אבינו מחליט שיש לו צורך באל, שאף אחד לא יודע על קיומו,ובמשך 75 שנה לא הכיר בקיומו, ונלחם בשמו.

  1. דון קיחוטה איש מאנשה נלחם בענקים שהיו תחנות רוח ,וניסה לנפצם.

"השניים המשיכו בדרכם והגיעו אל מקום בו ניצבו שלושים או ארבעים טחנות רוח בלב המישור; ברגע בו גילה אותן דון קיחוט אמר לנושא כליו: -המזל מאיר לנו פניו יותר מאשר פיללנו. הבט לפניך, סנשו פנסה ידידי, ותגלה שלושים ויותר מפלצות ענק, אותן עומד אני לתקוף ולקטול, ועם תבוסתם של אלה נתחיל אנו להעשיר עתמנו. שכן יצאנו למלחמת-מצוה, בשרותו הברוך של הבורא, למחות עדה מושחתת מעל פני האדמה". -איזה ענקים? – שאל סנשו פנסה. -אותם הנצבים שם למולך, – השיב לו אדונו, הפורשים את זרועותיהם הארוכות, כי כמה מהם יש להם זרועות הארוכות כמעט שתי פרסאות. -ראה אדוני, – אמר סנשו, – אותם יצורים, הניצבים שם אינם ענקים אלא טחנות-רוח; ומה שנדמה לך כזרועות אינן אלא כנפי הטחנה, אשר בנוען על ידי הרוח הריהן מפעילות את אבני הריחיים. -רואה אני ברורות – אמר דון קיחוט, – כי אינך בקיא בעסקי הרפתקאות. אין אלה כי אם ענקים, ואם מתירא אתה מפניהם סטה הצידה והתפלל, בעוד אני אסתער עליהם בזעם ובכוחות בלתי שקולים. ובאומרו כן נעץ האביר את הדורבנות בצלעות סוסתו, באטמו אזניו לזעקות ששלח נושא כליו אחריו, שחזר וטען כי אין אלה ענקים אלא טחנות רוח… אף על פי שהאביר היה קרוב אליהם מאוד לא הבחין עדין מה היו אלה, אלא זינק כוחו והריע בקול: -אל תנוסו בני-בליעל, נקלים ונתעבים, שכן אביר בודד הוא העולה עליכם!"

אברהם נלחם בעבודת האלילים ששררה בכל הארץ , עוד כשהיה ילד.

  1. לאברהם היה חמור, שמוזכר בעקדת יצחק.

לדון קיחוטה איש מנאשה היה סוסה זקנה שהוא הפך לסוס קרבות.

  1. לאברהם היה את יצחק שישאל איפה השה? שניסה לגשר על הפער בין מה שאברהם תיכנן,למה שקרה במציאות.

לדון קיחוטה איש מנאשה היה את סנצ'ו פנצ'ו שניסה, לא בהצלחה יתרה להביא את המציאות אליו,או ההפך, ונכשל.

  1. דון קיחוטה איש מנאשה נחשב לאביר.

אברהם קיבל את התואר "אביר האמונה" מ"סרן אביי קירקגור"(Søren Aabye Kierkegaard        – 1813-1855) , בספרו "חיל ורעדה".

  1. דון קישוט הפך לסמל המשמש לתיאורו של אדם בלתי מציאותי שנלחם מלחמות צדק בלי כל בסיס ריאלי לנצח בהן.

אצל אברהם, התיאור הבלתי מציאותי, זה התערבות שלו במלחמות שבכלל לא קשורות אליו, רק למען הצדק.(מלחמת ארבעת המלכים בחמשת המלכים)

  1. בסוף סופו של הסיפור, אנחנו מגלים שכל הספר,לא היה אלא בדיה על מנת לשמר את השם של דון קישוט, שלכאורה הוא הגיבור,ובעצם לפי הסיפור הוא כתב את הספר.

אצל אברהם בסוף סופה של העקדה הנקראת עקדת יצחק, יצחק כלל לא נעקד, ודמה מדמו לא נשפכה, והגיבור, אברהם זוכה לתהילת עולם בגלל דבקותו באמונתו.


מה דעתכם על ההשוואה הזאת? היא לגיטימית,לא לגיטימית, מקובלת עליכם,לא מקובלת?

יש לכם הצעות לנקודות דיון נוספות? הנקודות שהועלו לא מקובלות עליכם? אנא הגיבו.


 

15/11/2008 23:32
אופטיקאי מדופלם:

מטרת ההשוואה אינה לפגוע חס וחלילה באף אחד, אלא להראות מזווית חריגה את ההתנהגות של אברהם.

מה בין אברהם לדון קיחוטה איש לה מאנשה?!

  1. דון קיחוטה איש מאנשה  מחליט שיש לו צורך בגבירה שיקדיש לה את שללו ויילחם בשמה. הוא בוחר בנערה כפרית (שאינה יודעת על קיומו) וקורא לה "דולסיניאה" (קרויה בעברית גם "דולציניאה").

אברהם אבינו מחליט שיש לו צורך באל, שאף אחד לא יודע על קיומו,ובמשך 75 שנה לא הכיר בקיומו, ונלחם בשמו.

אברהם אבינו לא החליט שיש לו צורך באל. הוא בנו של כוהן במקדש, לפי גרסא אחרת – בנו של פסל המתמחה בפסילי אלילים. על פי שתי הגרסאות – כבר אביו הגיע למסקנה שכל הפסילים אינם מייצגים בעצם שום אלוהות כי יש רק אל אחד. הרעיון שיש בעצם רק אל אחד היה קיים כבר קודם בקרב אנשי דת, אבל לא היה מקובל ובד"כ נחשב כפירה.

אברהם לא היה מוכן לקבל שום דבר כמובן מאליו, למד חקר ובדק אמונות ורעיונות שונים במשך שנים  ארוכות בנסיון להגיע אל האמת, אבל גם לאחר שהשתכנע  הגיונית ורגשית שיש רק אל אחד – לא עשה עם זה בעצם שום דבר יוצא דופן. מה שדחף אותו לפעולה – אלה סדרת התגלויות, שבהן שוחח עם האל. מעשים שבשלהם נאלץ לברוח מן השלטונות, בריחה שאביו עזר לו לארגן. לאן יברח? – האל כבר אמר לו ללכת אל הארץ אשר יראה לו, הצורך לברוח הפך את העניין לבהול.

המשותף בין אברהם אבינו לבין דון קיחוטה בנקודה זו הוא תהליך החקירה ובדיקה של רעיונות שונים – שהביא למסקנה חד משמעית, וזה בלבד.

  1. דון קיחוטה איש מאנשה נלחם בענקים שהיו תחנות רוח ,וניסה לנפצם.

"השניים המשיכו בדרכם והגיעו אל מקום בו ניצבו שלושים או ארבעים טחנות רוח בלב המישור; ברגע בו גילה אותן דון קיחוט אמר לנושא כליו: -המזל מאיר לנו פניו יותר מאשר פיללנו. הבט לפניך, סנשו פנסה ידידי, ותגלה שלושים ויותר מפלצות ענק, אותן עומד אני לתקוף ולקטול, ועם תבוסתם של אלה נתחיל אנו להעשיר עתמנו. שכן יצאנו למלחמת-מצוה, בשרותו הברוך של הבורא, למחות עדה מושחתת מעל פני האדמה". -איזה ענקים? – שאל סנשו פנסה. -אותם הנצבים שם למולך, – השיב לו אדונו, הפורשים את זרועותיהם הארוכות, כי כמה מהם יש להם זרועות הארוכות כמעט שתי פרסאות. -ראה אדוני, – אמר סנשו, – אותם יצורים, הניצבים שם אינם ענקים אלא טחנות-רוח; ומה שנדמה לך כזרועות אינן אלא כנפי הטחנה, אשר בנוען על ידי הרוח הריהן מפעילות את אבני הריחיים. -רואה אני ברורות – אמר דון קיחוט, – כי אינך בקיא בעסקי הרפתקאות. אין אלה כי אם ענקים, ואם מתירא אתה מפניהם סטה הצידה והתפלל, בעוד אני אסתער עליהם בזעם ובכוחות בלתי שקולים. ובאומרו כן נעץ האביר את הדורבנות בצלעות סוסתו, באטמו אזניו לזעקות ששלח נושא כליו אחריו, שחזר וטען כי אין אלה ענקים אלא טחנות רוח… אף על פי שהאביר היה קרוב אליהם מאוד לא הבחין עדין מה היו אלה, אלא זינק כוחו והריע בקול: -אל תנוסו בני-בליעל, נקלים ונתעבים, שכן אביר בודד הוא העולה עליכם!"

אברהם נלחם בעבודת האלילים ששררה בכל הארץ , עוד כשהיה ילד.

אברהם נלחם מאז ילדותו נגד אמונות תפלות ולמען צדק חברתי וצדק בכלל. אנשים היו תורמים הון – בכסף, שווה כסף ובמזון הנלקח מפיותיהם ופיות משפחתם כדי שישויות-על יעזרו להם ויגנו עליהם – ישויות-על שאברהם ידע שגם הכוהנים  עצמם אינם מאמינים שקיימות בכלל – אבל לא אומרים כלום וחיים מצויין על חשבון המאמינים הנבערים. …ושליטי הארץ אף הם גבו את חלקם מאותם כוהנים והשתמשו בהם כדי לשלוט שלטון בלא מצרים בחיי נתיניהם. הרבה עוולות וזוועות של ממש היו כרוכות בכל מצג השווא הזה, ובזה נלחם אברהם מאז ילדותו – בדיוק ההיפך הגמור מדון קיחוטה, שהמציא ענקים שאינם קיימים כדי להלחם בהם.

  1. לאברהם היה חמור, שמוזכר בעקדת יצחק.

לדון קיחוטה איש מנאשה היה סוסה זקנה שהוא הפך לסוס קרבות.

חחח….. אברהם היה אדם עשיר. היו לו עדרים רבים, גמלים וסוסים –  וללא ספק גם הרבה יותר מחמור אחד… הדברים מתוארים במפורש במקרא, זאת בהחלט לא פרשנות. 

אין בנקודה זאת שום הקבלה בין שתי הדמויות

  1. לאברהם היה את יצחק שישאל איפה השה? שניסה לגשר על הפער בין מה שאברהם תיכנן,למה שקרה במציאות.

לדון קיחוטה איש מנאשה היה את סנצ'ו פנצ'ו שניסה, לא בהצלחה יתרה להביא את המציאות אליו,או ההפך, ונכשל.

 יצחק ידע שאחד הדברים שאברהם נלחם בהם מלחמת חורמה מאז ילדותו הוא קורבנות אדם, שהאל בו מאמין אברהם – אותו אל שאף יצחק חונך להאמין בו,  אותה אמונה וערכים שבגללם אנשים רבים הצטרפו אל אברהם במסעותיו, יחד עם משפחותיהם וכל רכושם ברצותם להיות איתו ו/או תחת חסותו ו/או תחת הנהגתו. שאלתו- תמיהתו היתה מובנת מאליה על רקע זה, שהרי לא ידע כלל על חזיון הלילה שבו הורה האל לאברהם להקריב את יצחק. איך  אפשר להסביר את ההוראה הזאת בכלל? אברהם לא יכל, לכן ענה שהאל יספק את השה לעולה.  בכך הבהיר ליצחק שהוא מבצע את דבר האל ולא את רצונו שלו – וגם, באותן מילים, אמר שהאל כל יכול ושניהם – האב והבן וכל מה שיקרה לשניהם מעכשיו, בידי האל לבדו.

דון קיחוטה היה ג'נטלמן כפרי שהיה ידוע מרבית חייו כאדם שקול והוגן, עד שהחליט לצאת להרפתקאות דמיוניות. נושא כליו, שהיה גם חבר נאמן, נחרד מהתעקשותו של דון קיחוטה להתעלם  מן המציאות וניסה להניא אותו מכך.

שלא כמו דון קיחוטה, אברהם לא חיפש תהילה ולא ניסה להיות גיבור בעיני אחרים. אברהם היה נונקונפורמיסט, רדיקל שוחר אמת ולוחם צדק. מסעותיו הפכו תכונות אלה שלו נודעות לא פחות מאשר הצלחותיו הכלכליות, חכמתו ויכולתו להגן על שלו וכל מי שאיתו מכל דבר שהוא – כולל שודדים, מלכים וצבאם, מגיפות…. עוד בזמן שברח מארם נהריים יצא שמעו למרחוק: הוא לא חיפש תהילה – התהילה מצאה אותו. כבר אז נקשרו לשמו אגדות וספורי גמורה אמיתיים ומומצאים גם במקומות רחוקים שמעולם לא הגיע או התכוון להגיע אליהם.

  1. דון קיחוטה איש מנאשה נחשב לאביר.

אברהם קיבל את התואר "אביר האמונה" מ"סרן אביי קירקגור"(Søren Aabye Kierkegaard        – 1813-1855) , בספרו "חיל ורעדה".

נו באמת, רק המילה זהה פה, לא משמעותה. ובכלל – אברהם היה כבר בחייו הרבה יותר מאביר, היתה לו השפעה כזאת שמלכים ראו איום בעצם שהות ארוכה מדי שלו בגבולותיהם.

  1. דון קישוט הפך לסמל המשמש לתיאורו של אדם בלתי מציאותי שנלחם מלחמות צדק בלי כל בסיס ריאלי לנצח בהן.

אצל אברהם, התיאור הבלתי מציאותי, זה התערבות שלו במלחמות שבכלל לא קשורות אליו, רק למען הצדק.(מלחמת ארבעת המלכים בחמשת המלכים)

אברהם הצטרף למלחמת ארבעת המלכים בחמשת המלכים כי ביקשו ממנו, ממש התחננו לעזרתו. הוא הסכים, בין השאר, כי היה לו אינטרס ברור – בין אלה שנלחם נגדם היו גם רודפיו בעבר, אשר סביר שיחזרו לרדוף אותו אם יתחזקו מאד, כמו למשל באמצעות נצחון במלחמה הזאת.

אבל בנקודה הזאת, רק בנקודה הזאת, אני מוצאת דמיון גדול בין אברהם לבין דון קיחוטה. שניהם יצאו למלחמות למען הצדק והטוב בלא שיהיה להם בסיס  ריאלי  לנצח בהן, אלא רק מפני שהיו משוכנעים עד עמקי מהותם שזה הדבר הנכון והצודק לעשות, שזאת דרך הפעולה היחידה בעצם בשבילם בתור מי שהם כבני אדם מאמינים (דון קיחוטה היה נוצרי אדוק) ובעלי ערכים.

מאחר שכאמור, דון קיחוטה היה נוצרי אדוק, אין ספק שגם הדמויות התנ"כיות, כולל דמותו של אברהם, שימשו לו מופת – לא רק בנסיונו להפוך גיבור הראוי לתואר האביר, אלא בכל התנהלותו – הזויה ומנותקת מהמציאות ככל שהיתה.  אם זכרוני אינו מטעני, זה גם כתוב בזכרונותיו – לפחות במקום אחד, נדמה לי שביותר.

עם כל השוני בין הדמויות, שתיהן מעבירו יותר מכל מסר עיקרי אחד: שהמופת, הדבר הנעלה ביותר, שיש לשאוף אליו הוא שמירה על ערכי אמת וצדק ועשיית טוב בכל מקרה או מצב, וכי שמירת ערכים זאת נמדדת במעשים. 

השאיפה הזאת אל הנעלה היא המניעה את שתי הדמויות בכל מעשיהן ודבריהן.

 

  1. בסוף סופו של הסיפור, אנחנו מגלים שכל הספר,לא היה אלא בדיה על מנת לשמר את השם של דון קישוט, שלכאורה הוא הגיבור,ובעצם לפי הסיפור הוא כתב את הספר.

אצל אברהם בסוף סופה של העקדה הנקראת עקדת יצחק, יצחק כלל לא נעקד, ודמה מדמו לא נשפכה, והגיבור, אברהם זוכה לתהילת עולם בגלל דבקותו באמונתו.

שוב תיקון: יצחק נעקד, אבל לא נשפכה אף טיפה מדמו.  לא רק זאת, אלא שגם שיתף פעולה בעקידתו, מרצון. גם זה לא פירוש, הכל כתוב. לכן, יצחק היה גיבור לא פחות מאברהם, אבל אחרת. כל דורות העם היהודי מאז ועד היום רואים מופת ראוי לחיקוי בגבורתו של יצחק ורבים אף נהגו על פיו הלכה למעשה.

בשונה מאברהם ויצחק ובשונה מבני עבר בדורות שאחריהם, לדון קיחוטה הגבורה שבשמירה על ערכים במציאות  נדמית כמשהו פחות – והוא נזקק לנצחונות על אויבים, ואפילו כולם בדויים, כדי לחוש ראוי לשבח ולהנצחה.


מה דעתכם על ההשוואה הזאת? היא לגיטימית,לא לגיטימית, מקובלת עליכם,לא מקובלת?

יש לכם הצעות לנקודות דיון נוספות? הנקודות שהועלו לא מקובלות עליכם? אנא הגיבו.


 

מאחר ששני הסיפורים הפכו נכסי צאן ברזל של התרבות המערבית מאותה הסיבה, ששניהם ממחישים את החשיבות והתרומה החיובית לאנושות בעצם שאיפתו של הפרט אל הנעלה, אני חושבת שיש מקום להשוואה – ויש מקום גם להתעמק עוד ולהרחיב עוד את היריעה.

כולכם מוזמנים Smile 

 

 

נושא מרתק העלית כאן, קאי Yes 

 

 

16/11/2008 19:37

 

מענה להתייחסות שלך לנקודה ראשונה:

;אברהם אבינו לא החליט שיש לו צורך באל. הוא בנו של כוהן במקדש, לפי גרסא אחרת – בנו של פסל המתמחה בפסילי אלילים. על פי שתי הגרסאות – כבר אביו הגיע למסקנה שכל הפסילים אינם מייצגים בעצם שום אלוהות כי יש רק אל אחד. הרעיון שיש בעצם רק אל אחד היה קיים כבר קודם בקרב אנשי דת, אבל לא היה מקובל ובד"כ נחשב כפירה. אברהם לא היה מוכן לקבל שום דבר כמובן מאליו, למד חקר ובדק אמונות ורעיונות שונים במשך שנים ארוכות בנסיון להגיע אל האמת, אבל גם לאחר שהשתכנע הגיונית ורגשית שיש רק אל אחד – לא עשה עם זה בעצם שום דבר יוצא דופן. מה שדחף אותו לפעולה – אלה סדרת התגלויות, שבהן שוחח עם האל. מעשים שבשלהם נאלץ לברוח מן השלטונות, בריחה שאביו עזר לו לארגן. לאן יברח? – האל כבר אמר לו ללכת אל הארץ אשר יראה לו, הצורך לברוח הפך את העניין לבהול. המשותף בין אברהם אבינו לבין דון קיחוטה בנקודה זו הוא תהליך החקירה ובדיקה של רעיונות שונים – שהביא למסקנה חד משמעית, וזה בלבד. "

ברשותך אחזור למקור היחידי שבו יש עובדות,ולא דיעות, על אברהם. המקור הזה זה ספר בראשית .פרק י"א מספר את תולדות משפחת אברהם.לידת אברם מוזכרת בפסוק כ"ו.

אין בפרק הזה,או בכל פרק אחר בתנ"ך איזכור לניפוץ הפסלים ע"י אברם בעודו ילד, אין רישום לגבי מקצועו של אביו, בניגוד לרישומים שישנם בספר בראשית לגבני צאצאי אדם וחווה(חנוך,יבל,יובל,תובל קין )

מי שבכלל התחיל בנדידה מאור כשדים מערבה, לכיוון כנען, זה תרח,כפי שמצויין בפרק י"א פסוק ל"א.לא מוזכרת הסיבה, מוזכר רק שיצאו עם הרבה רכוש, ועם הרבה מלווים.

שוב, לא מוזכרת הסיבה למעבר או התזוזה מערבה מאור כשדים, לחרן.

בפרק י"ב פסוק א, ישנה ההתגלות של האלוהים לאברם, בעודו בחרן, אחרי שתרח מת שם.

 


התייחסות לנקודה השניה:

 אברהם נלחם מאז ילדותו נגד אמונות תפלות ולמען צדק חברתי וצדק בכלל. אנשים היו תורמים הון – בכסף, שווה כסף ובמזון הנלקח מפיותיהם ופיות משפחתם כדי שישויות-על יעזרו להם ויגנו עליהם – ישויות-על שאברהם ידע שגם הכוהנים  עצמם אינם מאמינים שקיימות בכלל – אבל לא אומרים כלום וחיים מצויין על חשבון המאמינים הנבערים. …ושליטי הארץ אף הם גבו את חלקם מאותם כוהנים והשתמשו בהם כדי לשלוט שלטון בלא מצרים בחיי נתיניהם. הרבה עוולות וזוועות של ממש היו כרוכות בכל מצג השווא הזה, ובזה נלחם אברהם מאז ילדותו – בדיוק ההיפך הגמור מדון קיחוטה, שהמציא ענקים שאינם קיימים כדי להלחם בהם.

שוב, אין אף איזכור או רמז שאברם נלחם בעבודת האלילים,או שהכהנים שלקחו בה חלק לא האמינו בה.


 התייחסות לנקודה השלישית

חחח….. אברהם היה אדם עשיר. היו לו עדרים רבים, גמלים וסוסים –  וללא ספק גם הרבה יותר מחמור אחד… הדברים מתוארים במפורש במקרא, זאת בהחלט לא פרשנות. 

 אין בנקודה זאת שום הקבלה בין שתי הדמויות

 עם זאת, בזמן העקדה,מבין כל המקנה והצאן, והסוסים והגמלים, בעל החיים היחידי, חיית המשק היחידה שבאה עם אברהם ויצחק, זה חמור אחד. פרק כ"ב פסוק ה'.

והקבלה היא חיה אחת,שללא ספק מדובר ומוזכרת רק בהמה אחת ,שהיא אחת העלובות שיכולה לספק את העבודה.


 התייחסותי לנקודה הרביעית:

לא נאמר בשום מקום שאברהם סיפר ליצחק מדוע הוא יוצא להילחם,על מה הוא נלחם. מדוע אנשים רבים הצטרפו לאברהם? כי הוא היה קצת יותר הגון ביחס לעבדיו מאחרים. ניתן לראות את זה בכוונתו למנות כיורש את אחד מעבדיו, אליעזר.(בראשית, ט"ו פסוק ג)

אברהם גם נחשב לאדם הגון ושקול, ראי קניית מערת המכפלה, והתנהגותו כלפי המלך אבימלך ושר צבאו פיכל.

יצחק, בסיפור העקידה. ממלא את תפקיד סנצ'ו פנצ'ו, שרואה את המציאות כמו שהיא, ששואל או מתריע שהמציאות ומה שהגיבור רואה לא מתיישבות טוב אחת עם השניה,ומנסה לעצור את הגיבור מלפעול. יצחק,יודע שאי אפשר להעלות עולה , בלי חיה. ואין בנמצא חיה.

סנצ'ו פנצ'ו ידע שאין ענקים שם,כי אם תחנות רוח.שניהם רק דיברו,ולא ניסו לעצור הפועל את המעשים,ומכאן זה המקום להקבלה. אולי לפי האגדות,יצחק הוא גיבור, כי ידע בפני מה הוא עומד,ולא ניסה לברוח,אולם בסיפור העקדה אין לא מצויינת תגובתו של יצחק.(אני תמייחס לאגדה שבה ישמאעל ויצחק מדברים בינהם, וישמאעל אומר שאלוהים ניסה אותו יותר ברצינות,ולכן אוהב אותו יותר מאשר את יצחק. גם כי הוא נולד בכור,ובעיקר כי את ברית המילה שלו הוא ערך בגיל 13. יצחק ענה לו, שהוא מוכן למות עבור אמונת אביו. אלוהים מחליט לנסות את שניהם,ופונה לאברהם בבראשית פרק כ"ב פסוק א.יאחצל, אשמח אם תביא את האגדה המלאה, איני זוכר איפה היא במקורות)

 לא האם התנגד פיזית,לא האם פחד,או השלים עם הגורל, כלום.רק מעשי אברהם מסופים,אפילו לא רגשות, או חרטה, או דמעות שאולי היו ואולי לא בעיניו של אברהם.


התייחסות לנקודה החמישית:

נו באמת, רק המילה זהה פה, לא משמעותה. ובכלל – אברהם היה כבר בחייו הרבה יותר מאביר, היתה לו השפעה כזאת שמלכים ראו איום בעצם שהות ארוכה מדי שלו בגבולותיהם.

רוב מי שומע על אבירים, חושב ישר על מידות האבירות:

חמלה (כלפי הנדכאים והחלכאים. האבירים היו אמורים להיות אכזריים כלפי אויבי-הטוב), ענווה ,כבוד ,הקרבה ,יראת האל ,נאמנות ,אומץ ,אדיבות ונימוס עילאיים לגברות .

מעבר לזה, היו האבירים בשם הדת, שנלחמו וניסו לשחרר את המקומות הקדושים מידי הכופרים.

האמנם אברהם לא עמד בכל המידות הללו?!


נקודה שישית: מסכים פחות או יותר, יתכן ואפתח לדיון עמוק  יותר אח"כ.


נקודה שביעית: אני מעוניין במראה מקום שבו כתוב שיצחק ידע שהוא יעקד,והוא שיתף פעולה למרות הידיעה הזאת.

מה שכתוב זה שאברהם העמיס את העצים על יצחק, יצחק שאל את אביו איפה הקורבן לעולה? אברהם ענה שהקורבן כבר ימצא.שניהם עלו, אברהם בנה את המזבח,ערך את העצים, ועקד את בנו.(ספר בראשית פרק כ"ב פסוקים 6-10.

מה שהתכוונתי בקביעתי שיצחק לא נעקד , היא שכשאומרים עקידה,אז בטוחים שהיא הסתיימה בהרג פולחני, וכאן יצחק לא ניזוק בעת העקידה כלל וכלל. ישנם פרשנים שבאו וקבעו שמה שנעקד בכלל בעקדת יצחק, זה האהבה, בין יצחק לאברהם.

Anonymous

(אורח)
16/11/2008 19:41

אברם אבינו השאיר מורשת גדולה מאוד מאחוריו

מה נשאר מדון קיחוטה?

 

16/11/2008 20:02

אורח, אתה יודע מי זה אותו דון קיחוטה?

אם אתה יודע במי מדובר, או שהשם הזה או דון קישוט מוכר לך, סימן שאותו אחד, לפי הסוף של הספר, השיג את מטרתו, וזכה בתהילת עולם.

המונחים הבאים, למעשה מנציחים את דון קישוט לעולמי עולמים, והפכו לטבע לשון:

דון קישוטיותאנגלית: Quixotism, בספרדית: Quijotería) הוא ביטוי המתאר אמונה והתלהבות מדברים דמיוניים וניסיון לבצע פעולות בלתי אפשריות למען אמונה זו. בהקשר רחב יותר, דון קישוטיות מתארת רומנטיקה נאיבית ורעיונות אוטופיים המגובים בפעולות חסרות סיכוי.

הביטוי דון קישוטי (באנגלית: Quixotic, בספרדית: Quijotesco) יכול לתאר אדם מנותק מהמציאות שמתעקש להילחם למען רעיונותיו, וגם אדם תמים ואידאליסט שנלחם למען רעיונות נשגבים במלחמה חסרת סיכוי. אדם המתאפיין בהתנהגות דון קישוטית מכונה לעתים "דון קישוט". ניתן להשתמש בביטוי "דון קישוטי" גם לתאור פעולה שיש לה מאפיינים של דון קישוטיות, ולאו דווקא לתאור התנהגות או תכונה אנושית. בספרדית מוקדשת לפעולה דון קישוטית מילה ייחודית – Quijotada.

כמו גם ביטוי" להילחם בתחנות רוח", שמבטא נסיון בלתי אפשרי,חסר סיכוי.

Anonymous

(אורח)
16/11/2008 20:10

ביטויים זה דבר יפה וספר דמיוני גם

אבל אברהם אבינו בזרעו יצר אותך בזכותו אתה חי בגלל מוזריותו אתה חי

לו הוא היה אדם ככול בני האדם לא היה קם בכלל עם ישראל

איזה מבחן כולכך חשוב עבר אותו איש דמיוני לאומת עקדת יצחק?

איזה תעצומות רוח היו לאברהם אבינו לאומת האיש המגוחך שנלחם בכלום(תחנות רוח)

Anonymous

(אורח)
16/11/2008 20:22

האיש המגוחך הזה יכול להיות גם כל מחזיקי האמונות למינהם, שנילחמים, נאחזים בכלום לפי תיאוריות אחרות:)

 

16/11/2008 23:18
Anonymous:

ביטויים זה דבר יפה וספר דמיוני גם

אבל אברהם אבינו בזרעו יצר אותך בזכותו אתה חי בגלל מוזריותו אתה חי

לו הוא היה אדם ככול בני האדם לא היה קם בכלל עם ישראל

איזה מבחן כולכך חשוב עבר אותו איש דמיוני לאומת עקדת יצחק?

איזה תעצומות רוח היו לאברהם אבינו לאומת האיש המגוחך שנלחם בכלום(תחנות רוח)

דון קיחוטה הוא יצירה ספרותית שנחקרה ונלמדה הרבה במשך השנים: ההרפתקאות המדומיינות מעומתות עם מציאות החיים – יש בזה חשבון נפש עמוק של דון קיחוטה, המון ביקורת עצמית נוקבת מצד אחד – והמון ביקורת חברתי מצד שני. לא מדובר באיש שהשתגע, אלא באדם שפוי המשים עצמו כמשוגע , תוך כדי עקביות ושיטתיות מתוכננת בכל "הרפתקאותיו". כלומר, הוא בוחן את עצמו בדרך ספרותית, פנטסטית – בסה"כ איזו מן הנצחה עצמית יכולה להיו בכלל בספורי גבורה שלא היו ולא נבראו, למען אהובה שאינה קיימת?

בספר אין השוואה של ממש עם דמויות מופ ענקיות כמו אברהם אבינו, אבל יש הקבלות מכוונות רבות, המדגישות את הצביעות, הרדידות ורדיפת הכבוד חסרת השחר של הספרדים בני תקופתו של דון קיחוטה. בכל זאת, בדרך שונה, אפילו הפוכה לגמרי – ספור דון קיחוטה מעביר  לקורא, בסופו של דבר, מסר דומה  מאד (גם אם לא זהה) לספור תולדות אברהם אבינו.

15/04/2010 13:43

מקפיצה לכבוד יום העצמאות ויום הזכרון לחיילי צה"ל ונפגעי פעולות איבה

 

17/04/2010 20:36

גם אברהם וגם דון קיחוטה, עזבו הכל, כדי להתחיל מסע.

אברהם, נלחם ב4 מלכים על מנת לשחרר את לוט.

דון קיחוטה, נלחם למען הצדק.

האם שניהם לא נלחמו עבור העצמאות של אחרים? לדעתי כן.

מה דעתכם?

מחשבה אחת על “מה בין דון קיחוטה איש מאנשה, לאברהם אבינו?”

מה דעתך? Comment

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s