דיון מתוך ספר

הצטרף21/07/2008
הודעות 7,742
17/09/2008 00:39

 בפינה זו אתם מוזמנים להעלות דילמות שונות שנתקלתם\ חשבתם עליהן בעקבות קריאה בספר כלשהו.

 

 

הדיון הראשון :

הטקסט הבא לקוח מהספר :תמונתו של דוריאן גריי- אוסקר ווילד:

…מוטב לא להיות שונה מאחרים. למכוערים ולשוטים ניתן הטוב שבעולם הזה. הם יכולים לשבת בשקט ולצפות במחזה. אם אינם מכירים את הניצחון, לפחות אין להם חלק גם בתבוסה. הם חיים כפי שהיה על כולנו לחיות, בלי הפרעה, בלי התרגשות, בלי דאגה. הם אינם מחריבים את האחרים, ואינם נחרבים בידיים זרות.

 

האם אתם מסכימים עם הציטוט, או שמעדיפים להגיב, בידיעה שאולי אתם מחריבים את עצמכם,או אחרים, בדרך שאפילו אינכם יודעים האם תוביל אותכם לנצחון או לתבוסה?!

הצטרף23/07/2008
הודעות 3,292
22/09/2008 23:23

תתגובתי:

הקטע מנוסח בצורה יפה מאד אך איני מסכימה עם הכתוב מכמה בחינות:

א. השוני בין אדם לאדם זה מה שהופך את העולם למעניין, נכון שבעקבות ההבדלים מגיעים גם הקשיים ובכל זאת עדיין לא הייתי רוצה להיות העתק של האחר או שאחר יהיה העתק שלי.

ב. מה הקשר בין טיפשות לכיעור מי שטיפש בהכרח מכוער? מי שמכוער בהכרח טיפש? לא.

ג. זה לא נכון לומר שטיפשים ומכוערים אינם מכרים תחושה של ניצחון או חיים כפי שהיה על כולנו לחיות  ללא דאגה, לא מחריבים את האחרים ומאידך גם לא מחורבים על ידי אף אחד.

לגבי הניצחון:כל בנאדם חווה מתישהו במהלך חייו תחושה שכזו, פרט לכך ניצחון הוא דבר יחסי ליכולות ולכישורים, לשאיפות ולרצונות, לאמונה של האחרים בו ולאמונה שלו בעצמו. מה שעבור אדם מסויים, נראה כדבר של מה בכך יכול להיחשב בעיני האחר דבר שמעניק את שיא תחושת הניצחון ולהיפך.

לגבי דאגה: כל אדם חווה רגעים של דאגה במהלך חייו בין אם הוא טיפש או חכם מכוער או יפה וכמו תחושת הניצחון כך גם תחושת הדאגה היא עניין יחסי.

לגבי פעולה: בכל מקרה לדעתי עדיף לפעול ולא להישאר פאסיבים.

מטבע הדברים, מי שפועל עלול לטעות, אבל לדעתי אין זה צריך לעורר פחד מפעולה, כי גם אם טועים, מרבית הטעויות ניתנות לתיקון.

הצטרף23/07/2008
הודעות 3,292
22/09/2008 23:31

ההקטע הספרותי שאני בחרתי להעלות לדיון הוא בעצם שיר שנגע בי מאד, נגע עד כדי כך שנתתי לו הכבוד לפתוח את התיזה שלי.

 

אנשים יפים

זה לא חוכמה לצחוק

כששמש ואביב

והרבה חברים מסביב.

צריך לדעת לחייך

גם כשעננים ורטוב

וקר ולבד ועצוב.

זה לא חוכמה לאהוב

את אלה שהולכים

בתלם הישר

שחושבים, שאומרים,

שעושים איתך תמיד

את אותו הדבר.

צריך ללמוד לקבל

גם את הלא מוכר

והשונה והאחר והמוזר.

כי יש אנשים

יפים

עמוק, עמוק בפנים.

מתוך: עלון אילן, תשל"ז, משורר לא ידוע.

הצטרף21/07/2008
הודעות 7,742
22/09/2008 23:42

יסמין, אני הבנתי את הטקסט הזה אחרת:

אוסקר ווילד,לפי מה שהבנתי אומר: אל תנסו להתבלט מעל לאחרים, תיראו מטומטמים כמו כולם, אל תנסו להיראות הכי יפים או הכי מטופחים, כי מי שמשקיע, בעצם שוקע.

כל האנשים הבינוניים,אם נקרא לזה כך,שאינם בולטים לא בהצטיינות יתר ולא בכישלון חרוץ, יכולים לשחות עם הזרם. אולי הם לא יגיעו להישגים מדהימים, ולא יחוו את הטעם המתוק של הניצחון, אבל מצד שני גם לא יחוו טעם של כישלון צורב. הם בעצם חיים ויחיו, כמו שכל בני האדם היו אמורים לחיות, בגן עדן, בלי התנדנדויות עזות במצב הרוח שלהם.מאחר שהם הרוב הדומם, הם לא יפגעו באחרים במכוון, כי הם לא ידרסו מישהו בנסיון להגיע למטרה כלשהי. מאחר שהם חלק מהרוב, אין סיכוי שמישהו יפגע בהם בחוקים או בכל צורה אחרת, ולו פיזית.לפי הבנתי הוא לא מדבר על אופי או יתרונות כאלו ואחרים שיש לכל אדם, אלא על רצון לבלוט והישגיות ותחרותיות גדולה מעל לממוצע.

לכן, באתי ושאלתי דווקא על האם אתם מעדיפים לנסות לרדוף אחרי החלומות , בידיעה שאולי תוך כדי המרדף אתם פוגעים בעצמכם או באחרים,או מעדיפים להיות חלק מהרוב הדומם הזה?

אישית,אני מעדיף לרדוף אחרי החלומות והשאיפות שלי, ולהיכשל או להצליח,ולא להשאיר את זה ליד המקרה. אחרת זה כאילו אני בעצם חי בבואה,או בבופר, ששופג שינויים קיצוניים. מעבר לזה, בלי כישלונות, אי אפשר לדעת שעשית טעויות,ובלי לדעת שטעית,אתה לא יכול להפיק לקחים מהטעויות,ולהימנע מהם בעתיד.

 

 

בניגוד אלייך, אני לא הבנתי מהטקסט של ווילד שכולם צריכים להתנהג ולעשות הכל בדיוק אותו דבר. לא.

אני מסכים עם הטקסט שלך שאומר שלא קשה לצחוק כשהכל בסדר. אני מכיר אנשים שאין להם בעיה לצחוק על מצב אבסורדי או שאינו בסדר, או אפילו קשה כי זה באופי שלהם.

אצל חלק, זה בציניות,אצל חלק בסרקסטיות, ( הרי כשאתה לבד, אתה יכול לצחוק רק בציניות או סרקסטיות, ולא תמיד כולם אוהבים או מקבלים בקלילות)

מסכים לגבי הקביעה שצריך ללמוד לקבל את השונה, החריג , האחר ולתת לו הזדמנות.

מי שלא מוכן לתת לאחר הזדמנות, הוא מכוער מבפנים,ולא יפה.

יש משהו בטבע או בחינוך האנושי שלא מסוגל להתמודד ולקבל זרים, ועלינו כל הזמן להיאבק ולהתנכר לזה.

בעצם לא להתנכר ולהגיד שזה לא קיים,אלא לא להסכים לתופעה ולא לקבל אותה.

הצטרף23/07/2008
הודעות 3,292
23/10/2008 23:00

הקטע הבאא לקוח מתוך הספר "רודף העפיפונים" מאת חאלד חוסייני.

"הבנים שלהן הולכים למועדוני לילה ומחפשים בשר ומכניסים את החברות שלהם להריון, יש להם ילדים מחוץ לנישואים ואף אחד לאא אומר שום דבר. אה, הם בסה"כ גברים שעושים חיים. אני עושה שגיאה אחת, ופתאום כולם מדברים על כבוד וגאווה, ואני חייבת לחיות עם זה שכל החיים יזרקו לי את הדבר הזה בפנים".

 

אז נכון מדובר על החברה האפגנית (אם כי מדובר על המודרניים יותר מתוכה- אלה אאשר הגרו לארה"ב והצליחו להטמע בה פחות או יותר).

אני יודעת שקיים הבדל עצום בין החברה האפגנית (מודרנית ככל שתהיה), לחברה הישראלית. יחד עם זאת גם בחברה הישראלית יש נטייה להקל ראש בהתייחסות למעלליו של הגבר, בהשוואה להתייחסות למעשים דומים בקרב נשים.

השאלה היא למה? ומה ניתן לעשות על מנת לצמצם את הפערים עוד יותר?

הצטרף21/07/2008
הודעות 7,742
24/10/2008 10:52

חכם דת סעודי התיר לנשים להכות את בני זוגן למטרת הגנה עצמית 23 אוקטובר, 2008 חכם דת וחבר במועצת השורא בסעודיה הוציא פסק הלכה המתיר לנשים להכות את בני זוגן כאמצעי הגנה עצמית אם אלו מכים אותן, כך מדווח היומון "אלקודס אלערבי". בנוסף, חכם הדת התיר לנשים לעזוב את בני זוגן אם הם ימנעו מהן את זכויותיהן כרעיות, כגון הזכות לדמי מחיה.

והנה בסעודיה, נדמה כי הפער גם כן מצטמצם.

 

אין ספר בכלל ששני בני הזוג אשמים במידה שווה בכניסה להריון לא מבוקר. עם זאת, מרבית ההשלכות הגופניות של זה, יפלו על האישה. היא זאת שתיאלץ להפסיק את ההריון,או תחווה את כאבי הלידה. מסיבה זאת מקלים ראש בהתייחסות למעללי הגבר, לעומת  ההתייחסות למעללי אישה זהים.

הצטרף23/07/2008
הודעות 3,292
24/10/2008 15:47

אופטיקאי

אני לא מדברת ספציפית על הריון וגם הסופר לא.

הבחורה עליה מדובר בספר לא נכנסה להריון אלא ברחה מהבית וחיה עם גבר מבלי להינשא לו במשך חודש. בסופו של דבר אביה החזירה הביתה אבל גם מספר שנים לאחר המעשה עדיין רוחשים הדיבורים עליה. ואז היא אומרת שבני דודיה עשו מעשים יותר גרועים כגון להכניס את חברותיהן להריון, אבל לגביהם כולם שותקים ואם מתייחסים אז מתייחסים לזה כך שהם גברים שרק עושים חיים.

באופן כללי שמעתי לא פעם שכשגבר מקיים יחסי מין ושומעים על כך התגובה היא שהוא גבר שבגברים לעומת זאת את אותה בחורה שקיימה איתו יחסי מין, עשויים להחשיב כמופקרת, בין אם נכנסה להריון ובין אם לא. (כלומר נכון שתוצאות של הריון בולטים יותר על האישה, אבל הריון לא קשור לכאן). אני חושבת שההתייחסות המקלה לגברים לעומת זו המחמירה כלפי נשים, נובעת מסיבות עמוקות יותר מהשאלה על מי תוצאות המעשה בולטות יותר.

כי הנה גם כשתוצאות המעשה אינן בולטות על האישה, (כי הרי היא לא נכנסה להריון), עדיין היא ננחשבת ללא טהורה, לעומת הגבר.

הצטרף21/07/2008
הודעות 4,910
31/10/2008 08:17

 קאי, יסמין,

 

לדיון הראשון:

אוסקר ויילד משווה בין אנשים  במראה שלהם וביכולתם המנטאלית וטוען שאילו כולם היו מסתפקים בחיים על פי הנורמה המקובלת, כולם היו מאושרים יותר. אבל הוא טועה: כדוגמה הוא נותן את המכוערים , כלומר אלה אשר המראה שלהם או יכולתם המנטאלית היא מתחת לנורמה – וחיים על הפי הנורמה הם בשבילם הישג שהתאמצו להגיע אליו וכל חיים מתאמצים לשמר.

מדוע למי שצריך להתאמץ כדי להגיע לנורמה צריכות להיות זכויות יתר על פני מי שיכול להגיע ליותר מזה, אולי אפילו הרבה מעל לנורמה – כי נקודת המוצא שלו (במראה או יכולת מנטאלית) היא במסגרת הנורמה או מלכתחילה מעליה?  להכריח חכם לחיות כמו טיפש זה עונש, אי צדק נוראי. להסתיר יופיו של אדם שמראהו מרחיב לב כל רואהו גם כן לא צודק.

אני חושבת שאדם שלא משתמש ביכולותיו כדי להמנע מטלטלות בחיים בעצם מפחד לחיות. וכי טיפשים ומכוערים לא פוגעים באחרים או בעצמם, בשל טיפשותם או בשל תכונות אחרות שלהם?

ומי שמפחד לחיות, הריהו כמעט מת.

 

לדיון השני:

יס,

גברים ונשים הם שונים מלידה, בדרך חשיבה, מבנה גוף, יכולות גופניות, יכולות מנטאליות. עיקר השוני אינו ברמת היכולת – אלא איזה יכולות: לשני המינים יכולות שונות – ובמה שמשותף (ויש הרבה) נבדלים זה מזה  כבני אדם, בלי קשר להבדלי המין בכלל.

באהבה – אין הבדל בין המינים, אבל לנשים וגברים יש מבנה רגשי שונה – לכן לא יהיה הוגן להתייחס אליהם אותו דבר כשמדובר בעניינים של רגש.

בסקס – שוב יש הרבה מן המשותף, אבל יש גם כמה הבדלים גדולים בגלל ההבדלים הגופניים בין גברים ונשים, ההבדלים בדרך החשיבה וההבדלים במבנה הרגשי. בגללם, גם כן לא יהיה צודק להתייחס בצורה שווה לנשים וגברים גם בנושא הזה.

באשר לפריון – באמת אין הבדל: הוא יתכן רק בשתוף פעולה בין שני המינים, לכן האחריות נופלת שווה בשווה על שני המינים, לפני הפרייה, בזמן ואחרי.

כל אדם אחראי למעשיו, אבל  בחברה שאינה שוויונית ביחסה לגברים ונשים מבחינה כלכלית וחברתית באופן בולט, עד לקיצוניות, ומטילה כל האחריות על גידול ילדים על נשים בלבד, אשה שמרשה לעצמה להכנס למצב שבו היא עלולה להכנס להריון מבלי לדאוג מראש שתהיה תמיכה כלכלית וחברתית (=גברית) בה ובילדה בתקופה שהיא חסרת אונים כמעט (בהריון ובינקותו) מפגינה חוסר אחריות מוסרי וחברתי. הדרך להבטיח זאת היא באמצעות התחייבות כובלת בינה לבין הגבר העשוי להיות אבי ילדה: הדרך היחידה שגבר יכול לדעת בוודאות שזה אכן ילדו (ונעזוב חידושי הטכנולוגיה הרפואית בצד – כי זה לא רלוונטי לדוגמא שהבאת)  היא באמצעות נאמנותה המינית הוודאית של אם הילד.

 

מה דעתך? Comment

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

ערכת עיצוב: Baskerville 2 של Anders Noren.

למעלה ↑

%d בלוגרים אהבו את זה: