כשאני מאזין בימים הללו לאמצעי התקשורת

דג ברשת

(אורח)
08/04/2010 12:09

כשאני מביט ממרומי +60 שנותיי, על המתרחש במדינה הזו,
מדינה שבה גנבו את הבנק למסחר, מדינה שבה שרים הורשעו וישבו בכלא
על עברות כלכליות, מדינה שבה שר אוצר שלה יושב על גנבת עתק מקרן,
מדינה שבה מתנהל משפט (בדלתיים סגורות) נגד נשיא מדינה לשעבר,
כשאני מאזין בימים הללו לאמצעי התקשורת, המדווחים השכם והערב
על פרשיות השחיתות, גנבות, רמאויות, שוחד ומשוחדים,
אין לי מנוס אלה להגיע למסקנה המחרידה והמצמררת
שב- DNA של העם היהודי טבועה הנטייה להיות גנבים ורמאים.
ההרהור הזה שחלף במוחי מזעזע ומצמרר אותי במיוחד
לאור היום לציון השואה והגבורה הממשמש ובא,
לאור יום הזיכרון לחללי צה"ל שחרפו נפשם על הגנת המדינה,
כדי שאחרים יוכלו לגנוב ולשדוד אותה.
עצוב לי,
אני יהודי, נולדתי לאם ואב יהודים,
אפשר גם להביט לתוך מכנסי ולרשות שהוכנסתי בבריתו של אברהם אבינו,
לא! לא גנבתי! לא שדדתי! לא שיחדתי ולא שוחדתי, לא העלמתי פרוטה ממס הכנסה…
אפילו את אגרת הטלוויזיה והרדיו אני משלם כדת וכדין,
ובכל זאת,
העובדה שיש כל כך הרבה גנבים בקרבנו,
מביאה אותי למחשבה שאולי הנוכלות טבועה בדמנו.
כן אני יודע, זו אמירה אנטישמית איומה, אבל היא כל כך מתבקשת
לאור מה שמתרחש כאן במדינה היקרה שלנו.

ו… סליחה מכל היהודים הישרים וההגונים שהכללתי אותם בתוך דברי.

 

ע.א

(אורח)
18/04/2010 00:45

אתה כלכך צודק שאין  לך מושג כמה רק המסקנה שלך לא נכונה

אף פעם לא היה בעם היהודי כל כך הרבה פשע  ושחיתות

אך מאז שהחליטו שאין צרוך ביהדות אין צורך מצוות וכל זה איזה  אופיום של ההמונים

התחיל גם כל הבלאגן כי כל עוד אדם שומרר מצוות הוא גם לא יגיע לכזאת רמת שחיטות .

נכון יש אנשים עם זקן וציצית שפשעו אבל המראה החיצוני שלהם לא אומרי לי כלום עליהם או על שמירת מצוות הם אדם ככל בניי האדם רק עם זקן וציצית.

לכן אין לומר שהטבע היהודי הוא לגנוב כי זה לא היה קיים בעבר ואני כמוך ועוד רבים לא גנבים וכן זה פוסל את המסקנה כי אחרת כולנו היינו גנבים.

תזכר בילדותך פעם לא נעלו בתים. והיו סורגים בחלונות? היה מסוכן ללכת ברחוב? הרי רואים את זה שמשנה  לשנה הפשע גואה לכן לא נכון לומר שזה בגנים אלא זה מתחיל בנקודה מסויים לא רחוקה והיא הנקודה שבה החלה נטישת יהדות.

יש עוד כמוך רבים רק שבתקשורת מבליטים את הרקובים זה עדיין לא מעיד על כל הסל.

אבל לעיניין הארה שלך כל מה שכתבת כבר היה צפוי מלפנייי 2000 שנה שנגיע למצב הזה

במסכת סוטה דף מט מתארת מצב שלא היה בזמנם ושיהיה רק בזמננו

הסימנים שקבלו חז"ל בתורה שבע"פ ונכתבו בתלמוד לפני כאלף וחמש מאות שנה, אודות מאפייני הדור שיחיה בתקופת טרום-הגאולה, מתגשמים לעינינו בדיוק מעורר השתאות.

מסכת סוטה דף מ"ט

סימנים אלו עומדים בניגוד גמור למקובל בכל הדורות.

מסכת סוטה דף מ"ט:

בעקבות המשיח (בסוף הגלות לפני ביאת המשיח):

* חוצפה יסגי (החוצפה תרבה).

* ויוקר יאמיר (אינפלציה).

* הגפן תתן פריה (ולא כלפני כן שהארץ הייתה שוממה).

* והיין ביוקר (ובכל זאת מחיר היין יהיה יקר ביחס לשפע יבול הענבים).

* ומלכות תהפך למינות (כלומר, תהיה אז ממשלה בישראל ולא כבזמן הגלות, אך הממשלה תהיה ממשלת כפירה ולא תנהג על פי ההלכה היהודית).

* ואין תוכחת (יהיה קשה להוכיח אדם. במקום להתבייש ולהתנצל הוא יגיב בעזות).

* בית הועד ( מקום שמתוועדים בו לחוקק חוקים) יהיה לזנות. (במקום שיחוקקו בו חוקים האוסרים נדה ועריות וכפירה, ידברו שם בעדם. בניגוד גמור לאמור בתורה: "ולא תתורו אחרי לבבכם[אלה מחשבות כפירה] ואחרי עיניכם [זו זנות העיניים] אשר אתם זונים אחריהם").

* והגליל יחרב (קטיושות והפצצות על אצבע הגליל) והגולן יאשם (יהיה שממה).

* ואנשי הגבול יסובבו (יש"ע? ) מעיר לעיר ולא יחוננו.

* וחכמת הסופרים (תלמידי חכמים) תסרח (בעיני הבריות), ויראי חטא (ציבור שומרי המצוות) ימאסו (תדמיתם תהיה מאוסה. וכפי שעינינו רואות את המתרחש בהשפעת התקשורת התשקורתית).

* והאמת תהא נעדרת.

* נערים פני זקנים ילבינו (יביישו).

* גדולים יעמדו מפני קטנים.

* בן מנוול אב, בת קמה באמה, כלה בחמותה.

* אויבי איש אנשי ביתו. (אלימות במישפחה מחריפה משנה לשנה במיוחד ילדים וזקנים)

* ופני הדור כפני הכלב. (א. הדור יהיה עז פנים וחצוף. ב. מה הכלב אמנם רץ לפני אדוניו, אך מסובב את ראשו לראות את כיוון האדון שמאחריו, ומפנה עצמו לרוץ לאותו כיוון, כן מנהיגי אותו הדור, במקום לרוץ לפני העם ולהנהיגם כראוי כפי שהאמת מחייבת יסובבו תמיד את ראשם לשמוע את דעת הקהל וישנו את דעותיהם בהתאם לסקרים. ג. מעניין. בגן הפעמון בירושלים התקיימה לפני מספר שנים תחרות כלבים, אשר נושאה: הכלב הדומה ביותר לבעליו. תמונות הזוכים בשלושת המקומות הראשונים פורסמו בעיתונים בסמוך לתמונת בעליהם).

* והבן אינו מתבייש באביו.

שים לב איך זה מתאר את דורנוב ימים אלה .

תעשה מבחן ותבדוק אם זה היה המצב בימי לידותך  הלא רחוקים ואחורה מזה  ותגיע למסקנה המתבקשת שזה יחודי לזמננו.

18/04/2010 02:39

דג ברשת,

אנחנו לא נוכלים, אנחנו צאצאי יעקב, אשר כונה ישראל כי שרה עם האל ויכל לו. כלומר, נאבק פיזית עם מלאך אלוהים והיה מנצח  אותו אילולא היה המלאך, שנראה ככל האדם, מפעיל כוח אלוהי כדי שזה לא יקרה: כך מספרת לנו התורה. על כן אומרים חז"ל  שהעזות הטבועה בעם ישראל גדולה כל כך, שאילולא קיבל על עצמו הגבלות התורה, שום עם ושום דבר בעולם הזה לא היו יכולים לעמוד בפניו. מצד שני, העובדה שאותה היאבקות הותירה את יעקב אבינו צולע לכל חייו היתה צרה קטנה ושולית יחסית לתלאותיו הרבות והקשות, צרה רודפת צרה – ולמרות זאת התגבר עליהן ביושר, הצליח במעשיו ושגשג. לא שלא התייאש מעולם, אבל אחר היה מרים ידיים, מובס על ידי הרבה פחות מזה. על כן, על אף שללא ספק חייו נראים כשל מוכה גורל, לא היה מסכן בכלל, אפילו שמץ מסכנות לא היה בו. אני מסכימה עם הרב פרנקל, הטוען שגם אנחנו, כעם, כמותו – שאנחנו יעקביים.  …והפשע והשחיתות הגוברים הם חלק מתלאותינו כיום.

ע.א

(אורח)
18/04/2010 12:06
LuckyHunch:

דג ברשת,

אנחנו לא נוכלים, אנחנו צאצאי יעקב, אשר כונה ישראל כי שרה עם האל ויכל לו. כלומר, נאבק פיזית עם מלאך אלוהים והיה מנצח  אותו אילולא היה המלאך, שנראה ככל האדם, מפעיל כוח אלוהי כדי שזה לא יקרה: כך מספרת לנו התורה. על כן אומרים חז"ל  שהעזות הטבועה בעם ישראל גדולה כל כך, שאילולא קיבל על עצמו הגבלות התורה, שום עם ושום דבר בעולם הזה לא היו יכולים לעמוד בפניו. מצד שני, העובדה שאותה היאבקות הותירה את יעקב אבינו צולע לכל חייו היתה צרה קטנה ושולית יחסית לתלאותיו הרבות והקשות, צרה רודפת צרה – ולמרות זאת התגבר עליהן ביושר, הצליח במעשיו ושגשג. לא שלא התייאש מעולם, אבל אחר היה מרים ידיים, מובס על ידי הרבה פחות מזה. על כן, על אף שללא ספק חייו נראים כשל מוכה גורל, לא היה מסכן בכלל, אפילו שמץ מסכנות לא היה בו. אני מסכימה עם הרב פרנקל, הטוען שגם אנחנו, כעם, כמותו – שאנחנו יעקביים.  …והפשע והשחיתות הגוברים הם חלק מתלאותינו כיום.

פששש סחטיין

אני אחזק אותך והמשך למה שכתבת ואומר ששמעתי מהרב יוסף בין פורת  בהרצאתו (אם אני זוכר נכון )על  מהות השמחה האתר הידברות

אומר שאפשר להסתכל על יהודים במהלך ההיסטוריה או שהם למטה כשהם מתרחקים מיהדותם או למעלה כככל שהם קרובים ליהדותם כשהם מתנתקים מיהדות הם יכולים להגיע לגרועים שבאדם.

אם בין המובילים בסוחרי הסמים או אם תרצו ובהיסטוריה טרוצקי הקומוניסט שרצח מליונים היה יהודי לעומתו מי ששמר על צלם יהודי רק תרם לאנושות ומספיק לראות את רשימת פרסי הנובל או לקרוא את הכתבה של סבסטיאן וילאר רודריגז אירופה מתה באושוויץ.

אני צרף  ברשותכם  מאמר שוב מאתר הדברות אמנם ארוך אך מדוייק של ד"ר אלכסנדר קרליבך

אורחות חיים שאבד עליהן הכלח

ככל שעוברים הימים, מתרבים הצלילים הצורמים על ההידרדרות המוסרית במדינת היהודים, שרחוקה עדיין מלהיות מדינה יהודית.

11/09/07    ד"ר אלכסנדר קרליבך

ככל שעוברים הימים, מתרבים הצלילים הצורמים על ההידרדרות המוסרית במדינת היהודים, שרחוקה עדיין מלהיות מדינה יהודית. מול עולם עויין וסכנת השמדה מבחוץ עומדים אנו חשופים מבחינת המוראל הפנימי "ללעג ולקלס בגויים". השחיתות וחוסר האחריות והמשמעת האישית והקבוצתית שפשטו בחברה במשך שנים רבות אוכלים כל חלקה טובה, ולשוא מצפים לתרופה ולהבראה.

הכל מודים ששורש החולי בחברתנו הוא מוסרי, רוחני וחינוכי. איזה מוסר ואיזו רוח? לנו, לעם היהודי, אין מוסר כי אם מוסר התורה, שמצא את ביטוייו בתורת משה, בדברי נביאנו וחכמינו שבכל דור ודור. האם זה אומר שרק לאלו שמאמינים בתורת משה ומקיימים אותה יש ערכים המכוונים את חייהם? לאו דווקא. לדתיים אין מונופולין על המוסר.
יש גם ערכים לאלה שמגדירים את עצמם חילוניים. אין לזלזל בערך של מצפון האדם, של "הצוו המוחלט" נוסח קאנט, אבל ערכים שאינם מעוגנים באמונה ובמשמעת חיים שהיא קיום מצוות, חלשים ואין בהם כוח לעמוד בכוחות ההפקרות שמנשבות בעולמנו. יש גם "ערכים" שליליים והרסניים משל אידאולוגיות שונות שמדברות גבוהה גבוהה על חירות האדם – החירות להרוס את עצמו ואת חברתו.
אלו וגם אלו לא מנעו את חוסר הערכים המוחלט, את הניהוליזם המוסרי, שמתגלה בחלק גדול ומתגדל בחברתנו, ובדור הצעיר במיוחד. בתקופה זו של משבר פנימי, חשובים מעל לכל עמדת והנהגת מנהיגינו בחיים הציבוריים. מדי פעם, ובעיקר בהופעתם לפני ציבור דתי, אנו שומעים מפיהם דברי שבח והערצה לציבור זה, לערכיו הדתיים, לחינוך המעולה שהוא מנחיל לנוער שלו.
עד כדי הזכרת שם שמים זה לא מגיע אצלם. וחלילה לחשוד בהם בחוסר אמונה. הם מאמינים בני מאמינים, אבל מפחדים ומתביישים קצת: מה יאמרו האפיקורסים? וכשהם מקלסים את הציבור הדתי ואת הנוער שלו, כשמדברים על חשיבות ערכי היהדות והחינוך להם (בעיקר בתפוצות!) אין לראות בזה מס שפתיים גרידא ואין להטיל ספק בכנותם אלא רק בעקביותם.
אם אמת שהנוער הדתי הוא יותר "טוב", יותר ממושמע ומסור מן הנוער הממוצע, אם למשל הרמטכ"ל מלא שבח והערצה לחייל הדתי, והוא רק מתלונן שצה"ל אינו מקבל יותר מהחומר המעולה הזה, מותר לשאול את אנשי הצמרת שלנו: מה אתם עושים, להלכה ולמעשה, כדי שרוח זו תהפוך נחלת כל הנוער שלנו? למה אין אתם מכים "על חטא" על אותם הדורות האומללים שנפלו קרבן לשיטת חינוך שאין בה לא תורה ולא מצווה, ואפילו "תודעה יהודית" אין בה?
האם לא צדק אותו יהודי פשוט מתוניסיה, אב ל-15 ילדים, וממנהיגי הפנתרים השחורים בבאר-שבע, שראיינו אותו בתכנית הטלוויזיה "טנדו", כשהשיב על שאלה:מה דעתך על הנוער שלנו היום? ואמר: איזה פלא אם הנוער הזה – בעיקר מן עדות המזרח – מתפרע ומשתולל אחרי שגזלו ממנו את הערך התרבותי היחיד שהיה לו – את המסורת הדתית! בלב ליבנו כולנו יודעים את אמיתות טענה זו, אבל קשה לאנשי השלטון, לאלו שירשו את "השיטה" מאבותם, להודות במה שבשפתנו ובמסורתנו נקראת "חזרה בתשובה".
קשה להם לכפור במה שהאמינו עד היום, ועוד יותר קשה לשנות דרכי החשיבה ודרכי החיים. לזה צריך אומץ לב רב. דור האבות ואבות האבות היה דור מרד, מרד נגד צורת החיים בגלות.
את היהדות זיהו עם צורה זו – זרקו את הטוב עם הרע. הגענו לסוף הדרך הזו, קיווינו לעשות ענבים ויעש באושים. האבות אכלו בוסר ושיני הבנים קהו. אל לנו להרשיע את אלו שאפשר שכוונתם היתה לטוב – המשפט לאלוקים הוא. במבט אחורה ובהערכת המצב היום, ששורשיו ההיסטוריים יורדים עמוק עמוק בהתפתחות של מאתיים השנים האחרונות ואפשר יותר, כולנו, דתיים וחילוניים גם יחד, צריכים לעשות את חשבון ומאזן תקופתנו, ובלי משוא פנים.
נגד מרד דורות שעברו נקרא למרד חדש, נגד שיטות ואורחות חיים שאבד עליהן הכלח, שהתבדו ושהשאירו אחריהן רק רגשי אכזבה, יאוש וריקנות.לנו אין צורך לחפש במרחקים, הדבר קרוב אלינו מאד מאד. יתקוממו המנהיגים, אלו שדורשים באמת ובכנות את שלום עמם וארצם. יתקוממו המורים, הרואים מקרוב ובלי אשליות את כשלונות ומחדלי החינוך שלנו, ילמדו, ואפילו רק חלק מהם, בסימנריונים, בחוגי עיון, ילמדו כדי ללמד, וגם כדי לעשות בעצמם, כדי שיוכלו לעמוד לפני כיתותיהם ולדבר ללב תלמידיהם בלי צביעות ובלי פחד.
ויבואו לעזרתם, לשם שמים ולא מתוך כוונות צדדיות, מחנכים בני תורה ואנשי מעשה, המבינים את הלך רוחם של אלו שגדלו על ברכי ההשכלה והחילוניות. יתקוממו גם – ואפשר בעיקר – ההורים עצמם, שעליהם האחריות הראשונית לחינוך ילדיהם, וזכותם וחובתם לתבוע מן הרשות חינוך יהודי ראוי לשמו. ילד אינו גדל רק בבית הספר. והשפעות ההורים והבית חשובות לא פחות ואפשר יותר משל המורה.
גם בבית ואצל ההורים צריכה להתחולל מהפכה, ולא דווקא פתאומית, בבת אחת. אינני גורס את השיטה של "או הכל או לא כלום". ילמדו ללכת קודם שירוצו, שעל אחרי שעל. יכניסו לאט לאט את היהדות, הדרתה וקדושתה , לתוך הבית. יכניסו את שבת המלכה, את זוהרה עם תפילותיה, זמירותיה, קידושה וסעודתה, לתוך הבית פנימה. מתי התכנסו תלמידי ה"גמינסיה" לעישון סמים? בליל שבת.
מה עשו ההורים בליל זה? ועוד שאלה: האם אין מנוס מלשבת ליד מכשיר הטלוויזיה בליל שבת כמו בכל יום חול? האם אין על מה לדבר בחיק המשפחה בין ההורים לילדים. ואחרי ליל שבת בא יום שבת. שבת של חול או של קודש? ואין מנוס מנסיעה לחוף הים או לפיקניק? קשה, אבל מנוס יש: למשוך את המשפחה לתוך בית כנסת להתפלל, להשתתף בטיולים מאורגנים, לבקר אצל קרובים וידידים – והשבת נשארת קודש.
ואם אין בית כנסת שבו התפילה לפי טעמך ורוחך האם אין ידידים שיחד עמם תנסה את "ההרפתקה הדתית?" שמירת השבת והחגים היא רק דוגמה אחת למרד ההורים שאליו אני מתכוון. אין קץ במסורת שלנו למצוות ולמנהגים יפים מרהיבי הלב, שיש להם ערך חינוכי, רגשי ואסתטי.
הבה נודה על האמת: אין תחליף לחיי תורה ומצוות כדי לבלום את גל השחיתות שפגע בחברתנו. שחיתות במנגנון המדינה, שוחד ופרוטקציה, זלזול בחובות האזרח כלפי המדינה, ביזבוז וראוותנות מחד ועוני ופיגור בשכבות הנמוכות של החברה, פשע מאורגן ולא מאורגן, מתירנות מינית, מוזנת ומגורה ע"י הקולנוע והעתונות השפלה – כל אלו עומדים בניגוד מוחלט לרוח היהדות ולערכיו. על כולנו, על כל אחד מאיתנו ובאיזה מחנה שיימצא, לעשות חשבון נפש כן ואכזרי.
עלינו להתגבר על משפטים קדומים, על שינאת אחים, על השינאה האי רציונלית לדת שעדיין מקוננת בלב רבים, למצוא את הדרך בחזרה לתרבותנו ומסורתנו. גם בצבור הדתי יש מקום רב לבדק הבית, ובעיקר שיכירו בחובה לבוא לעזרת הציבור הרחב במצוקתו- מצוקתנו. כל יום חמישי, כשבסוף תפילת שחרית אנו קורא פרק תהילים פ"א, ומגיע לפסוקים הבאים אני מזדעזע: "…לו עמי שומע לי, ישראל בדרכי יהלכו כמעט אויביהם אכניע ועל צריהם אשיב ידי…." פשטני מדי? יכול להיות – אבל כדאי לנסות. "הארץ", 8 באפריל 1976
18/04/2010 16:19
Anonymous:
אם בין המובילים בסוחרי הסמים או אם תרצו ובהיסטוריה טרוצקי הקומוניסט שרצח מליונים היה יהודי לעומתו מי ששמר על צלם יהודי רק תרם לאנושות ומספיק לראות את רשימת פרסי הנובל או לקרוא את הכתבה של סבסטיאן וילאר רודריגז אירופה מתה באושוויץ.

כמו למשל אלברט איינשטין החילוני, אשר תרבותו וערכיו היו ללא ספק יהודיים לעילא – והדבר מתבטא בכתביו, ובאלפי ראיונות עימו, וגם במה שמספרים עליו מיד שניה ושלישית? הוא לא היחיד, אתה יודע….

עזותם האינטלקטואלית והיצירתית של  יהודים אינה תלויה במידת אמונתם או בכמה מצוות הם שומרים, גם לא מוסריותם. נתק יהודי מתרבותו – ואתה עלול לקבל פרא גרוע ומסוכן יותר מכל גוי. אבל, כמעט בלתי אפשרי לנתק יהודי מתרבותו לגמרי – משהו תמיד נשאר ומושך חזרה, כפי שמוצאים בסיפורי עבר בכל עדות ישראל וכפי שרואים כיום אצל רבים מן היהודים יוצאי המדינות הקומוניסטיות לשעבר.

כך גם בארץ, החלוצים הציונים ברובם דחו מעליהם את ה"גלותיות", אבל במאות (אם לא אלפים) שירים ישראליים מאז ועד היום ניתן לזהות בלי שום קושי ניגונים חסידיים .. – והניגון שומר על הקשר, מחזיק גם המתרחקים בתוך התרבות היהודית המגוונת והרחבה, הניגון משך חזרה וימשיך למשוך חזרה אל היהדות (לא הדת) רבים וטובים

היינריך היינה, מגדולי המשוררים הגרמנים מאז ומעולם, היה יהודי שהתנצר. זה לא הפריע לו לומר לאחר שהתפרסם (כגרמני נוצרי) שמגוחך לצפות מיהודי להאמין שיהודי אחר הוא בנו של אלוהים (!)

באשר לכתבה של סבסטיאן וילאר רודריגז, אתה כנראה מתכוון לזה. אם יש לך הערות או הארות עליה או על דברי המתדיינים, אשמח אם תוסיפן שם.

היה מעניין לקרוא את מאמרו של ד"ר קרליבך,  לא נתקלתי בו עד כה. במיוחד לאחר שכתבתי דברים דומים לפני מספר חודשים בקהילת "הידברות ביהדות": איני מסכימה איתו בכל. איני חושבת שאורח חיים דתי ושמירת מצוות פותרים כל מה שהוא טוען שיפתרו, אבל לדעתי גם אין לשלול זאת כאופציה אפשרית ולגיטימית – כי יש, היו ויהיו רבים בעולם שבשבילם זה אכן מעניק חוסן נפשי בהתמודדות עם סתירות החיים.  ראה כאן – דת ואנאכרוניזם

ע.א

(אורח)
23/04/2010 02:27
LuckyHunch:
Anonymous:
אם בין המובילים בסוחרי הסמים או אם תרצו ובהיסטוריה טרוצקי הקומוניסט שרצח מליונים היה יהודי לעומתו מי ששמר על צלם יהודי רק תרם לאנושות ומספיק לראות את רשימת פרסי הנובל או לקרוא את הכתבה של סבסטיאן וילאר רודריגז אירופה מתה באושוויץ.

כמו למשל אלברט איינשטין החילוני, אשר תרבותו וערכיו היו ללא ספק יהודיים לעילא – והדבר מתבטא בכתביו, ובאלפי ראיונות עימו, וגם במה שמספרים עליו מיד שניה ושלישית? הוא לא היחיד, אתה יודע….

עזותם האינטלקטואלית והיצירתית של  יהודים אינה תלויה במידת אמונתם או בכמה מצוות הם שומרים, גם לא מוסריותם. נתק יהודי מתרבותו – ואתה עלול לקבל פרא גרוע ומסוכן יותר מכל גוי. אבל, כמעט בלתי אפשרי לנתק יהודי מתרבותו לגמרי – משהו תמיד נשאר ומושך חזרה, כפי שמוצאים בסיפורי עבר בכל עדות ישראל וכפי שרואים כיום אצל רבים מן היהודים יוצאי המדינות הקומוניסטיות לשעבר.

כך גם בארץ, החלוצים הציונים ברובם דחו מעליהם את ה"גלותיות", אבל במאות (אם לא אלפים) שירים ישראליים מאז ועד היום ניתן לזהות בלי שום קושי ניגונים חסידיים .. – והניגון שומר על הקשר, מחזיק גם המתרחקים בתוך התרבות היהודית המגוונת והרחבה, הניגון משך חזרה וימשיך למשוך חזרה אל היהדות (לא הדת) רבים וטובים

היינריך היינה, מגדולי המשוררים הגרמנים מאז ומעולם, היה יהודי שהתנצר. זה לא הפריע לו לומר לאחר שהתפרסם (כגרמני נוצרי) שמגוחך לצפות מיהודי להאמין שיהודי אחר הוא בנו של אלוהים (!)

באשר לכתבה של סבסטיאן וילאר רודריגז, אתה כנראה מתכוון לזה. אם יש לך הערות או הארות עליה או על דברי המתדיינים, אשמח אם תוסיפן שם.

היה מעניין לקרוא את מאמרו של ד"ר קרליבך,  לא נתקלתי בו עד כה. במיוחד לאחר שכתבתי דברים דומים לפני מספר חודשים בקהילת "הידברות ביהדות": איני מסכימה איתו בכל. איני חושבת שאורח חיים דתי ושמירת מצוות פותרים כל מה שהוא טוען שיפתרו, אבל לדעתי גם אין לשלול זאת כאופציה אפשרית ולגיטימית – כי יש, היו ויהיו רבים בעולם שבשבילם זה אכן מעניק חוסן נפשי בהתמודדות עם סתירות החיים.  ראה כאן – דת ואנאכרוניזם

אשמח אם תבהירי לי משהו

מה הכוונה– שמגוחך לצפות מיהודי להאמין שיהודי אחר הוא בנו של אלוהים ?

את לא חושבת שצריך לשמור מצוות ולנהל אורח חיים דתי כי אפשר גם בלעדיהם אבל אנחנו היהיודים לא שומרים מצוות כי אנחנו רואים שיש בהם היגיון והם טובים לנו .

אנחנו שומרים מצוות כי השם אמר!

הרי ידוע שאנחנו אמרנו לפניי יותר שלושת אלפים שנה נעשה קודם אחר כך נשמע למה זה זה טוב.

אם זה לא מספיק אז הנה עוד מאמר מאתר הידברות שעונה על השאלה

אני עוזר לזולת – זה לא מספיק?

אם אתה אדם טוב והגון, מתנדב במד"א, תורם כספים ועוזר לזקנים בכל הזדמנות – אז למה הקב"ה לא נותן לך פטור משאר קיום המצוות? תשובת השבוע

07/01/10            דודו כהן / הידברות סופשבוע – מוסף שישבת

אלוקים רוצה שנהיה אנשים טובים, ומצד שני מבהיר שלהיות אדם טוב זה לא מספיק. ניקח לדוגמה אדם טוב לב שעוזר לזולת, מתנדב במד"א, מכבד את הוריו, ובקיצור – עושה הכל על מנת להיות איש חיובי ומועיל לסביבתו. הרי אם הוא לא שומר שבת ולא מניח תפילין, אותו אדם לא יישא חן בעיני אלוקים. רבים שואלים: מה הבעיה? למה לא מספיק שנהיה סתם אנשים טובים?

"אם נתבונן בעשרת הדיברות ובכלל במתן תורה, נראה שהמעמד הכי גדול בהיסטוריה, שכל היהודים נחשפו אליו, היה בעצם מתן של חוקים פשוטים למדי", מסביר הרב פנחס בדוש. "תתאר לך שיפרסמו עכשיו שהרב הכי גדול בארץ מגיע לאיזה מקום. כולם יבואו בהתלהבות, יסתקרנו על מה הוא רוצה לדבר, ופתאום יראו שהוא קורא פרקי תהילים. זה די מאכזב, לא? כך אפשר לומר גם על עשרת הדברות. ציפינו שיהיו שם דברים מאוד מיוחדים, אבל בסך הכל ´לא תרצח´ ו´לא תגנוב´, למשל, הם ציוויים בסיסיים ושכליים. אז למה בעצם כל המעמד?".

למה בעצם?

"התורה אומרת בעצם ´אל תסמוך על המצפון האנושי שלך שיוביל אותך למקום הנכון, כי המצפון האנושי יכול לבגוד בך בקלות´. לדוגמה, המתות חסד. יש אנשים שיכולים לעשות המתת חסד מתוך מצפון אנושי נטו, אבל מבחינת התורה זה רצח לכל דבר. הגמרא מספרת שפעם רבי עקיבא ראה גוי שלוקח את אבא שלו, קושר אותו ונותן לכלב שיאכל אותו. ר´ עקיבא הסביר לתלמידיו שהגוי לא עשה את זה מתוך רוע אלא מתוך מצפון. רק שזה היה מצפון כלפי הכלב, כי הוא היה במצב שהוא זקוק לאוכל יותר מאבא של אותו איש, שממילא זקן, חולה ועומד למות. קח את הנאצים, מאידך: הם פעלו מתוך מצפון מסוים ומעוות. הם חשבו שהם עושים טוב ו´מנקים´ את האנושות, אבל בפועל עשו זוועות שלא יאמנו. גם נושא ההפלות מטעה לפעמים – העובדת הסוציאלית הכי נחמדה בעולם יכולה לתת חוות דעת שצריכים להפיל ילד מסוים כי הוא יגדל בתנאים סוציו-אקונומים לא פשוטים. אבל זה כמו תינוק בתוך ארון. האם מותר לי לירות בארון שיש בתוכו תינוק ולהרוג אותו, רק בגלל שלא רואים אותו כרגע?".

יש התייחסויות נוספות בגמרא בכל מה שקשור למצפון אנושי מול מצפון התורה?

"ר´ עקיבא מביא מקרה בגמרא: אם שני אנשים הולכים במדבר, ולאחד מהם יש בקבוק מים שמספיק לאחד בלבד ולשני אין – צריכים לעשות דבר פשוט: ´חייך קודמים´. כלומר רק בעל הבקבוק ישתה, כי אחרת שניהם ימותו. זה אותו ר´ עקיבא שאומר ´ואהבת לרעך כמוך´. אמנם המצפון הפרטי שלי היה יכול להגיד לי: איך אתה יכול לראות את חברי מת מצמא? אבל התורה באה ומסבירה שעדיף שלפחות אחד מהאנשים יחיה. ישנו גם הכלל ההלכתי ש´אין פודין את השבויים יותרעל כדידמיהן´. התורה אומרת שאם נשחרר שבויים במחיר מופקע – זה יעודד את החוטפים להמשיך לחטוף אנשים אחרים. לכן כך אולי נציל אחד – אבל רבים אחרים ייפגעו. כלומר, התורה מאזנת לנו את האיזון בין השכל לבין הרגש. זו הסיבה שהתורה אומרת ´אני אקבע מה המצפון הנכון – מהם חוקי העל שניצבים מעל החוקים שיצרו בני האדם".

או.קיי, אז התורה רוצה לקבוע כללי מצפון. אבל למה אדם חילוני שבסך הכל לא רצח ולא גנב, עדיין ייתן את הדין על כך שלא שמר מצוות?

"גם כבש לא רוצח ולא גונב, אבל הוא נשאר כבש. למעשה, מה עושה אותנו בני אדם? מערכת החוקים. יש אדם שבטבע שלו לתת ולהעניק, לכן זה פחות מרשים, כי את המצוות שבין אדם לחברו הוא ממילא מקיים בגלל המצפון שלו ולא בגלל ציווי האל. אבל אם אדם כזה עושה הכל לפי התורה, גם במצוות שממילא הן לפי המצפון שלו – הוא מקבל שכר גבוה יותר. למה? כי כך אתה מקיים מצוות שלא בהכרח קשורות אל המצפון האישי שלך, וזו האמונה האמיתית.

"התורה ניתנה כמקשה אחת. התורה היא לא איזשהו תפריט של מסעדה שאתה יושב ומחליט מה נראה לך ומה לא. היהדות ניתנה לנו בעצם כדרך חיים. אם אתה מצמצם את כל היהדות לנושאים שבין אדם לחברו, אתה בעצם הופך את זה למן משהו טכני, כלומר משהו ששומר עלינו כדי שלא נשתולל. זו לא מטרת התורה. המטרה היא להפוך אותך לאדם יותר מיוחד, ולכן מי שברא את כל העולם אמר לך ´זה המתכון של המכונה הזו´. אי אפשר להתעלם מהמתכון ולהשתמש רק במרכיבים שנראים לנו במשקפיים הפרטיות והמצומצמות שלנו. אם יש לי מכונית שנוסעת על סולר, אני אולי יכול להתווכח עם המתדלק למה סולר ולא דלק, ואני יכול שלא להבין את זה, אבל בסופו של דבר אתדלק בסולר, כי אם לא – אהיה בבעיה. כך גם התורה, שהיא בעצם הוראות הפעלה, הוראות יצרן. לבוא ולהגיד ´זה נראה לי – אבל הדבר ההוא לא´ זה בעצם לשפוט את התבונה האלוקית".

הרב בדוש מביא דוגמה מעניינת נוספת: ההבדל בין הגנב לגזלן. על פי הגמרא, העונש של הגנב חמור יותר מזה של הגזלן: הגזלן משלם "רק" כפליים ממה שהוא גנב, ואילו הגנב משלם פי ארבעה או חמישה. למה בדיוק? "בגמרא, במסכת בבא מציעא, מסבירים שהגנב בא בסתר, ואילו הגזלן – שודד בשפתנו – בא באור היום מבלי להתבייש. מה ההבדל ביניהם בעצם? גנב בא בלילה, מבלי שאף אחד יראה. גזלן בא ביום, לא רואה אף אחד ממטר. הגמרא אומרת שהגזלן לא מתחשב בקב"ה וגם לא באנשים שעלולים לראות אותו לאור היום. אבל הגנב אומר ´אני כן מתחשב בבני אדם – עובדה שאני בא בלילה כדי שלא יראו אותי. אבל יש אחד שאני לא סופר למרות שגם הוא רואה אותי – הקב"ה´. כך גם אדם שמתחשב בבני האדם שמסביבו, אבל מתעלם מהקב"ה, שלמעשה ברא אותו".

הרב יפתח סופר מעניק הסבר אישי משלו מדוע לב טוב לא מספיק. "לא מזמן הזמנתי שיפוצניק לכמה עבודות בבית שלי", הוא נותן דוגמה מחייו הפרטיים. "את רוב הכסף הוא כבר קיבל, אבל נשארו עוד כמה דברים לסיים. כשאני מתקשר אליו לשאול למה הוא לא בא, השיפוצניק עונה ´תשמע, אני מאוד אוהב אותך, אבל זה לא מסתדר לי. מה לעשות? תבין אותי´. אז נכון, יש לו באמת לב טוב, אבל מה זה עוזר לי? יש לו תפקיד, והוא לא עושה אותו, גם אם הוא עושה דברים טובים אחרים בזמן אחר. אם נהג אוטובוס יצטרך לנסוע מקריית שמונה לתל אביב, ויחליט שאין לו כוח, ובמקום זה הוא הולך לים לדוג דגים, הרי נוסעים יתלוננו. הבוסים שלו יתפסו אותו על החוף, והוא יגיד ´מה אתם רוצים ממני? לא דרסתי אף אחד, לא עברתי באדום, לא נהגתי מהר. מה, אסור לשבת על חוף הים קצת? מה כבר עשיתי?´. אומרים לו ´נכון מאוד, אבל יש לך תפקיד´. בוודאי שהנהג הזה ישלם את המחיר על ההתבטלות שלו. ובהקבלה לנושא שלנו – חוץ מגמילות חסדים ועזרה לזולת, שזה כמה מצוות מהתרי"ג, יש עוד מעל 600 מצוות. מה איתן?

"בכלל, האדם צריך להבין שיש לו תפקיד בעולם הזה. יש לך לב טוב? אשריך. אבל יש ספר חוקים שמורה לך איך לחיות. אבל כל זה כשאדם מבין שיש לו נשמה ושיש לו תפקיד בעולם הזה, כי אם הוא לא מבין גם את זה – זו בעיה אחרת.

זהו, שיש כאלה שיענו "אני לא בטוח שאלוקים באמת רוצה ממני את שאר המצוות".

"איך אתה יכול לדעת, באמת? תפתח את הספר שהוא נתן לנו, התורה, ותבדוק מה בדיוק הוא רוצה ממך. זה פשוט הרבה יותר ממה שאפשר לחשוב".

לעיניין אורח חיים דתי כאחד שחווה צד אחד לפחות הלא דתי ומתחיל ללמוד את הצד השני אני יכול לומר לך ש "שאורח חיים דתי ושמירת מצוות פותרים כל מה שהוא טוען שיפתרו, אבל לדעתי גם אין לשלול זאת כאופציה אפשרית ולגיטימית – כי יש, היו ויהיו רבים בעולם שבשבילם זה אכן מעניק חוסן נפשי בהתמודדות עם סתירות החיים"

חיים דתיים הכוונה של להיות ירא שמים לא סתם אחד ששם כיפה ומדי פעם הולך ובית כנסת אני מכיר כמה כאלה שיש להם כיפה והם הולכים לבית כנסת אבל בניהם לירא שמים המרחק גדול.

והם כן פותרים את כל מה שהוא אמר .יהדות לא הומצאה ע"י אדם לכן היא הפתרון לכל לדבר.

לעיניין החוסן הנפשי יש שאנשים שאומרים "הכי קל להאמין וזה נותן לך שקט להאשים משהו אחר" את זה אומר אדם לא מאמין ולא מבין באמונה כי הכי קשה זה פתאום לחשוב שיש משהו שאתה לא רואה לא שומע שכולם מסביבך אומרים לך שהוא לו קיים ואתה צריך להאמין שהוא קיים אם זה כל כך ל למה לא כל האנשים עושים את זה? שהרי זה גם דורש שינוי כל מהלך והרגליי החיים.

אמונה זה דבר קשה מאוד ובהתחלה כל יום אתה עומד מול שאלה הוא קיים הוא לא קיים.

ובשאלה למה זה קורה לי?

האמת כולם שואלים את השאלה הזו למאמין יש תשובה ו"הלא" מאמין אין

23/04/2010 06:46

ע.א.-

השאלה למה זה קורה לי,לא מעניינת אותי ,אם זה לא קשור למשהו שעשיתי ישירות,או יכולתי לצפות מראש.

נניח,אם הייתי משאיר סוכה עם 2 ילדים ,אחד בן 4 והשני בן 3, עם נר בוער, והיא הייתה נשרפת,ואחד מהם היה נפגע מהאש או מעשן,הייתי חושב: איזה אדיוט אני?! איך לא דאגתי לכבות את הנר בסוכה\ לקחת אותם איתי.

אדם דתי פשוט יאמר: השם נתן,השם לקח. כלום אלוהים השאיר את הנר בוער שם עם ילדים קטנים,או הוא!?

טיפה זהירות,וזה היה נמנע ככל  הנראה.

במצבים שבהם אין לי הסבר של סיבה ותוצאה,או שאי אפשר היה לצםות את התוצאה ישר מראש, הסיבה מדוע זה קרה כבר לא מעניינת אותי.

השאלה היחידה, היא איך אני מתמודד עם המצב הנתון?

ככה זה. אדם חילוני הולך בדרכו שלו,גם אם הוא צריך לפרוץ את הדרך.

אדם דתי, ילך לאורו של אחר, בדרך שמשיהו אחר, התווה לו, שזה רב או מקובל\ גדול בתורה.

אני מאמין שחוסן דתי, זה עניין של אופי. אדם חזק, יגיע לחוסן נפשי גם בלי הדת. אדם חלש, לא משנה גם אם ילמד את כל התורה וכל ההלכות אות אות,תו תו ,לא יגיע לחוסן נפשי.

23/04/2010 18:35
Anonymous:

אשמח אם תבהירי לי משהו

מה הכוונה– שמגוחך לצפות מיהודי להאמין שיהודי אחר הוא בנו של אלוהים ?

את לא חושבת שצריך לשמור מצוות ולנהל אורח חיים דתי כי אפשר גם בלעדיהם אבל אנחנו היהיודים לא שומרים מצוות כי אנחנו רואים שיש בהם היגיון והם טובים לנו .

אנחנו שומרים מצוות כי השם אמר!

הרי ידוע שאנחנו אמרנו לפניי יותר שלושת אלפים שנה נעשה קודם אחר כך נשמע למה זה זה טוב.

ע.א.,

הנוצרים מאמינים שישוע  הוא פרי זיווג בין אימו, מרים, לבין רוח הקודש – כלומר בין בת אדם לבין אלוהים בכבודו ובעצמו. מרים היתה יהודיה, נשואה ליוסף, נגר מנצרת, אף הוא יהודי – שניהם ממשפחות טובות.

בתקופה בה חי היינריך היינה לא היתה בגרמניה שום אפליה רשמית מכוונת נגד יהודים, רק שלימודים כלשהם (לרכישת מקצוע/מלאכה או באוניברסיטאות) או זכות לקנות רכוש כלשהו – אפילו בית לגור בו, היו פתוחים אך ורק בפני נוצרים – על פי חוק. אז הוא התנצר, היו גם אחרים שעשו אז כמוהו – עוד לפניו וגם אחריו. אלא שכשרונו הפואטי היה כל כך גדול, שהפך עם הזמן לאדם אמיד ובעל מוניטין, מעמד ומהלכים בחברה הגבוהה הגרמנית. מתוך עמדה זאת, כנוצרי, אמר – שמגוחך לצפות מיהודי להאמין שבאמת יהודי אחר הוא בנו של אלוהים. אני טוענת שרק יהודי יכול לומר כזה דבר.

אני לא אומרת שלא צריך לשמור מצוות, או שהמצוות הן רק מין מתכון לאורח חיים בריא וחיובי יותר. אני אומרת שיהדותו של אדם ניכרת בו גם אם אינו שומר מצוות או שומר רק חלקן (ולא חשוב לעניין זה אם שומר רבות מהן או רק מעטות מתוכן) – זה עניין של גישה לחיים, גישה לעניינים שבלב, גישה לעניינים שברוח, עניין של נקודת מוצא היחודית רק ליהודים. נדמה לי שנקודת המוצא הזאת נובעת מן הפסוקים "והתקדשתם והייתם קדושים כי אני ה' א-להיכם"(ויקרא כ', ז). "והייתם לי קדושים כי קדוש אני ה' ואבדיל אתכם מן העמים להיות לי"(פרק כ', כו) – ואכן אנו נבדלים, זה טבוע בנו מבלי שתהיה לנו בחירה בעניין. לאבות אבותינו היתה בחירה כזאת, הם בחרו – ומאותו רגע לאף יהודי אין יותר בחירה כזאת. אבות אבותינו אמרו:" נעשה ונשמע" – זאת היתה בחירתם,  מאותו רגע כל היהודים מובדלים מכל שאר העמים. המצווה "והתקדשתם והייתם קדושים" קודמת לכל ציווי או מצווה אחרים והרצון והכמיהה לקיימה, הדיאלוג איתה – טבוע בכל יהודי,  זה סימן היכר מובהק של כל יהודי באשר הוא, אולי הכי מובהק שיש

Anonymous:
אם זה לא מספיק אז הנה עוד מאמר מאתר הידברות שעונה על השאלה

.אתייחס למאמר הזה בנפרד, לאחר השבת – שלא לערבב חלילה דברי שיקוץ בקודש. הכתוב בו מרגיז מאד: אפילו לחילונית כמוני  צורם להתייחס בפומבי לדברים כאלה בשבת קודש.

23/04/2010 18:57

ע.א….

כפי שהסברתי לך כבר קודם, על פי תנאי השימוש בסטארט אין להעתיק מאמרים שלמים מאתרים אחרים, כל עוד לא כתוב בתנאי השימוש שלהם שהדבר מותר, תחת תנאים כאלה או אחרים,כגון קישור למקור,וציון שם הכותב, וציון התנאים להעתקת המאמר.

אם לא תביא אישור בכתב מבעל זכויות היוצרים/ הפנייה לתנאי השימוש הרלוונטיים באתר הידברות, שיוכיחו שהעתקת המאמר השלם אינה מהווה עבירה על זכויות יוצרים, אאלץ לצנזר גם את הודעתך הזו.

שוב, סעיף 9 בתקנון האתר, קובע: אין לפרסם ו/או לשלוח ו/או להפיץ ו/או להעביר במסגרת השירותים, בכל אמצעי שהוא …כל תוכן הפוגע או מפר זכויות קנייניות של אחרים – לרבות זכויות יוצרים, סימני מסחר ו/או פטנטים;

______________________________________________________________

* מותר להעלות קישור למאמר מאתר אחר, מותר גם לצטט משפטים ספורים ממנו בצירוף קישור למאמר המלא. כל מה שמעבר לזה מחייב הצגת אישור בכתב מבעל זכויות היוצרים, אלא אם כן מצויין באתר המקור אחרת – במפורש, ואז רצוי לצרף קישור לשם.

את האישור/ים או הקישור/ים רצוי לשלוח אלי, כמנהלת הקהילה, באמצעות "צור קשר עם מנהל קהילה" שבתפריט הימני למעלה – ולא במסגרת דיון זה או אחר. האפשרות ליצור עימי קשר בדרך זאת פתוחה בפני כל באי הקהילה – כולל אורחים, לא רק חברים רשומים.

LuckyHunch

ע.א

(אורח)
25/04/2010 23:54
optikay:

ע.א….

כפי שהסברתי לך כבר קודם, על פי תנאי השימוש בסטארט אין להעתיק מאמרים שלמים מאתרים אחרים, כל עוד לא כתוב בתנאי השימוש שלהם שהדבר מותר, תחת תנאים כאלה או אחרים,כגון קישור למקור,וציון שם הכותב, וציון התנאים להעתקת המאמר.

אם לא תביא אישור בכתב מבעל זכויות היוצרים/ הפנייה לתנאי השימוש הרלוונטיים באתר הידברות, שיוכיחו שהעתקת המאמר השלם אינה מהווה עבירה על זכויות יוצרים, אאלץ לצנזר גם את הודעתך הזו.

שוב, סעיף 9 בתקנון האתר, קובע: אין לפרסם ו/או לשלוח ו/או להפיץ ו/או להעביר במסגרת השירותים, בכל אמצעי שהוא …כל תוכן הפוגע או מפר זכויות קנייניות של אחרים – לרבות זכויות יוצרים, סימני מסחר ו/או פטנטים;

______________________________________________________________

* מותר להעלות קישור למאמר מאתר אחר, מותר גם לצטט משפטים ספורים ממנו בצירוף קישור למאמר המלא. כל מה שמעבר לזה מחייב הצגת אישור בכתב מבעל זכויות היוצרים, אלא אם כן מצויין באתר המקור אחרת – במפורש, ואז רצוי לצרף קישור לשם.

את האישור/ים או הקישור/ים רצוי לשלוח אלי, כמנהלת הקהילה, באמצעות "צור קשר עם מנהל קהילה" שבתפריט הימני למעלה – ולא במסגרת דיון זה או אחר. האפשרות ליצור עימי קשר בדרך זאת פתוחה בפני כל באי הקהילה – כולל אורחים, לא רק חברים רשומים.

LuckyHunch

תראה אופטיקאי האתר הידברות שם לו למטרה לפרסםם את הדברים ליהודים כמה שיותר על מנת להפריך סילופים וטענות שקר

ולכן עצם היסוד של האתר הוא לפרסם את הדברים ברבים.

אני יודע שזה לא מספיק לך אז בדקתי באתר ואין מילה על זכיוץ יוצרים.

אני יודע שגם זה לא מספיק לך

אז הינה שאלה באתר שמישהו שאל על זכויות יוצרים

זכויות יוצרים וקסוטו..

השאלה

בס"ד
שלום,
אשמח אם תוכלו לענות לי על 2 השאלות:

1. האם הארגון מתיר לצרוב את ההרצאות שניתן להוריד באתר לדיסקים כדי להפיץ אותן ביעילות

2. רציתי לדעת מהי הדעה היהודית האותנטית על גישתו של מ.ד קסוטו למקרא ול"תנ"ך קסוטו" (שהבנתי שנכתב ע"י חתנו בכלל על דרך שיטתו של קסוטו כביכול), מפני שידוע לי שלפחות בעבר היו מלמדים את פרושיו בבתי ספר דתיים.
*בנוסף לדעתי היה טוב להוסיף לאתר הרצאה או סדרת הרצאות על ביקורת המקרא ה`סטנדרטית` שכוללות דוגמאות מפרשנותם והפרכתן לעומת פרשנות חכמנו האמיתית, כי ראיתי רק מעט התייחסות אל התופעה הזאת באתר בדברי הרב זמיר כהן שליט"א,ואני זוכר שמאד חיפשתי "מה לענות למורה לתנך" אחרי שמאד התחזקתי דרך האתר (עד שעזבתי לא מזמן את בית הספר החלוני שלמדתי בו בר"ה), למרות שגם ככה לא היה חסר לי מה להגיד לה על דרך הסקת המסקנות הלא מבוססת ואפילו המצחיקה לפעמים של הביקורת, מ"מ בטח כמה עובדות ונתונים בקשר לטענות המרכזיות של הביקורת ובפרט לאלו שכלולים בתוכנית הלימודים היו יכולים לעזור לי, ובוודאי יכולים לעזור ולעניין אחרים …

בתודה,
בן

מענה לשאלה

שלום וברכה

1. בהחלט יכול אתה לצרוב דיסקים ולהפיצם ברבים, וזכות הרבים תלויה בך. וכל המזכה את הרבים אין חטא בא על ידו, ותבורך מפי עליון.

ב. אין ללמוד את הפי` הזה. והצעתך תועבר לידי הגורם המתאים. חן חן לך.

חזק ואמץ!!!

שבוע טוב – בנימין שמואלי

אני יודע שגם זה לא מספיק לך אז שלחתי מייל והנה הוא בלי פרטים מזהים

Received Mail Content–>
Subject :  דואר מהאתר/: זכיות יוצרי<

Date : Sun, 25 Apr 2010 19:06:36 +0300
From : israela@hidabroot.org
To :
<br>

<br>
<br>אין שום בעיה
<br>
<br>

Click to show quoted text

ע.א

(אורח)
26/04/2010 00:27
LuckyHunch:

 אני לא אומרת שלא צריך לשמור מצוות, או שהמצוות הן רק מין מתכון לאורח חיים בריא וחיובי יותר. אני אומרת שיהדותו של אדם ניכרת בו גם אם אינו שומר מצוות או שומר רק חלקן (ולא חשוב לעניין זה אם שומר רבות מהן או רק מעטות מתוכן) – זה עניין של גישה לחיים, גישה לעניינים שבלב, גישה לעניינים שברוח, עניין של נקודת מוצא היחודית רק ליהודים. נדמה לי שנקודת המוצא הזאת נובעת מן הפסוקים "והתקדשתם והייתם קדושים כי אני ה' א-להיכם"(ויקרא כ', ז). "והייתם לי קדושים כי קדוש אני ה' ואבדיל אתכם מן העמים להיות לי"(פרק כ', כו) – ואכן אנו נבדלים, זה טבוע בנו מבלי שתהיה לנו בחירה בעניין. לאבות אבותינו היתה בחירה כזאת, הם בחרו – ומאותו רגע לאף יהודי אין יותר בחירה כזאת. אבות אבותינו אמרו:" נעשה ונשמע" – זאת היתה בחירתם,  מאותו רגע כל היהודים מובדלים מכל שאר העמים. המצווה "והתקדשתם והייתם קדושים" קודמת לכל ציווי או מצווה אחרים והרצון והכמיהה לקיימה, הדיאלוג איתה – טבוע בכל יהודי,  זה סימן היכר מובהק של כל יהודי באשר הוא, אולי הכי מובהק שיש

Anonymous:
אם זה לא מספיק אז הנה עוד מאמר מאתר הידברות שעונה על השאלה

.אתייחס למאמר הזה בנפרד, לאחר השבת – שלא לערבב חלילה דברי שיקוץ בקודש. הכתוב בו מרגיז מאד: אפילו לחילונית כמוני  צורם להתייחס בפומבי לדברים כאלה בשבת קודש.

ברור שיהדות האדם ניקרת בו גם אם הוא לא שומר את כל המצוות (דא"ג אי אפשר לאדם אחד לשמור את כל המצוות) הרי נשמתו נחצבה מתחת לכיסא הכבוד והיא מיוחדת .

ואפילו ימח שימו מגרמניה אמר היהודי הביא לעולם שניי פצעים את המצפון וברית המילה וזה מפריע לנו להתנהג כמו שאנו רוצים ולכן צריך להשמיד אותו.

אבל מצד שני אם הוא לא יישמור מצוות הוא יכול להגיע למצבים שלהגרוע בבריות וכבר דיברנו על זה למעלה ואת אפילו היסכמת וחיזקת

הרי זה בדיוק מה שאת כתבת ואני מצטט " כך מספרת לנו התורה. על כן אומרים חז"ל  שהעזות הטבועה בעם ישראל גדולה כל כך, שאילולא קיבל על עצמו הגבלות התורה, שום עם ושום דבר בעולם הזה לא היו יכולים לעמוד בפניו"

שאנחנו חייבים לקבל על עצמנו את התורה אם אנחנו רוצים להגיע לאנשהו ומה זה לקבל את גבולות התורה זה לקבל את המצוות שהם גבולות התורה  שאומרות מה אסור ומה מותר.

מה אסור (אסיר)מלשון קושר אותך לגשמיות לבהמתיות

מה מותר מלשון מתיר משחרר , מה משחרר אותך מהגשמיות והבהמתיות והופך אות רוחני ונעלה

לעיניין הבחירה לכל יהודי יש בחירה אם להיות אור לגויים או להיות השפל בשפלים זה הבסיס לכל העניין אחרת אנחנו סתם רובוטים ללא יכולת בחירה. ואם אן לנו יכולת בחירה אז אנחנו אנוסים ולפיכך פתורים מהמצוות. ואז איפה השכר והעונש. הרי אדם אוטיסט פתור מהמצוות הוא אנוס הוא לא יכול לקיים מצוות(זה לא אומר שהוא נחות)

ולעיניין אבותנו למען האמת לא הייתה להם בחירה הוא כפה עליהם הר כגיגית והם קיבלו עליהם את התורה.

לכן אני לא מבין על מה הקצף

עוד דווקא ממך באמת לא ציפיתי" />

ע.א

(אורח)
26/04/2010 01:27

סלח לי אבל למה הכעס וההיתלהמות אנסה לענות ראשון ראשון תזהר זה ארוך

**ע.א.- השאלה למה זה קורה לי,לא מעניינת אותי ,אם זה לא קשור למשהו שעשיתי ישירות,או יכולתי לצפות מראש.

או אשריי תמימי דרך וכי אתה חושב שישי דברים שקורים לך ולא קשורים אליך זה ממש מזכיר לי פעם שמשהוא קשר פחית עם חוט לחתול והוא התחיל כמעט להשתגע כי הוא לא תפס שזה קשור אליו .

אך אתה יכול לקבוע שמשהוא לא קשור אליך אתה יודע את כל המהלכים להביאו אותו מקרה דע לך כל מה שקורה לך קשור אליך אם בגילגול זה אם בגילגולים אחרים ואף אחד לא יוכל לומר לך לאיזה גילגול מי שינסה תברח ממנו הוא רוצה ממך כסף.

אךתוכל לצפות מראש אתה חוזה בקורנפלקס? אתה כנראה קצת חסר ניסיון ,גדוליי המומחים לא יכולים לצפות מראש מקסימום להביא כמה אופציות . אני יכול להמליץלך ללמוד סקר סיכונים תבין על מה אני מדבר ברמה מקצועית. חוץ מיזה הרי ידוע ובטח גם לך רבות מחשבות בלב איש ועצת השם היא תקום. כמה פעמים אמרת חשבתי אני אעשה ככה וככה ובסוף יצא לך משהוא אחר הרי זה מוכיח שלא צפיתה מראש את המהלך . אן לאדם יכולת להביא בחשבון את כלההסטבריות  השונות הפרמטרים הנידרשים .

תעשה תרגיל של דבר פשוט כמו לרדת במדרגות ותזרוק על דף את כל מה שאתה חושב שיכול להביא לזה שתיפול תראה שתמצא מלא דברים עכשיו לחשוב ככה על כל צעד לא תתפקד מה גם שלא תוכל לחשוב על הכל.

**נניח,אם הייתי משאיר סוכה עם 2 ילדים ,אחד בן 4 והשני בן 3, עם נר בוער, והיא הייתה נשרפת,ואחד מהם היה נפגע מהאש או מעשן,הייתי חושב: איזה אדיוט אני?! איך לא דאגתי לכבות את הנר בסוכה\ לקחת אותם איתי.

אווו בהאתה דוגמא לאסון אצל שומרי מצוות כאילו מה? אן תאונות לדתיים ? הם לא נרצחים בישיבה? לא מתפוצצים באוטובוס? אין תאונות דרכים? אתה יודע…אנחנו היהודים ערבים זה לזה אם תרצה ארחיב על זה בפעם  אתה

יודע אצלנו היהודים כתוב אל תדון אדם עד שלא תגיע למקומו אתה יודע מה היה שם? מה קרה ? איך זה קרה ולמה ? אני יכול לקחת את החיים שלך לכתוב בדיעבד מליון פעם איזה אידיוט אני..

ואני אתן לך דוגמא הכי פשוטה בטח פעם שכחת לכבות את האור ויצאת מהבית או את הגז אתה או אישתך. או אפילו הלחת לישון והפלפון מחובר למטען אתה יודע שפעםן נשריפה דירה בגלל קצר במטען אז מה נגיד איזה אידיוט?

את פשוט עובד על העיקרון של כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה תדע לך לא כדי בדכ זה ניגמר לא טוב

**אדם דתי פשוט יאמר: השם נתן,השם לקח. כלום אלוהים השאיר את הנר בוער שם עם ילדים קטנים,או הוא!?

כלום אולי הוא שכח לרגע אולי קרה משהו והוא היה חיב לרוץ אתה לא יודע  מה זימן השם כדי שהוא ישקח את הנר הרי הוא לא השאיר בכוונה מתוך ידיעת זדון ודאית שהילדים יפגעו נכון?

**טיפה זהירות,וזה היה נמנע ככל  הנראה.

אני הכי אוהב את זה אחרי שאתה מועד אומרים לך תזהר לא תיפול אתה לא רואה מדרגה?… כן ראיתי אבל החלטתי להתעלם וליפול….

**במצבים שבהם אין לי הסבר של סיבה ותוצאה,או שאי אפשר היה לצםות את התוצאה ישר מראש, הסיבה מדוע זה קרה כבר לא מעניינת אותי.

איש יקר אן לך הסבר לכלום ואתה לא יכול לצפות כלום

**השאלה היחידה, היא איך אני מתמודד עם המצב הנתון?

ככה זה. אדם חילוני הולך בדרכו שלו,גם אם הוא צריך לפרוץ את הדרך.

וואלה אולי אדוני יסביר מזה זה בדרכו שלו ? ואת מה הוא פורץ אולי אתה מתכוון להולך עם הראש בקיר

**אדם דתי, ילך לאורו של אחר, בדרך שמשיהו אחר, התווה לו, שזה רב או מקובל\ גדול בתורה.

אצלנו אומרים טיפש לומד מהניסיון, חכם לומד מניסיונם של אחרים מה אתה?

**אני מאמין שחוסן דתי, זה עניין של אופי. אדם חזק, יגיע לחוסן נפשי גם בלי הדת. אדם חלש, לא משנה גם אם ילמד את כל התורה וכל ההלכות אות אות,תו תו ,לא יגיע לחוסן נפשי.

תוכל להסביר מה זה אדם חזק ואיך זה אופי והאופי מאיפה בא? הרי ידוע ,יש אנשים שהיו צריכים מחקרים שיוכיחו להם את זה, שאדם מאמין, יותר שלוו ומאושר מהלא מאמין. יש לך מושג כמא אנשים מדוכאים יש כמה חיים על כדורים . כמה על אלכוהול ? סמים?תראה את כל הצעירים למה שתינו כל כך הרבה שהיינו צעירים ? כי היינו חזקים עם אופי? לא כי היינו ריקים חיפשנו משהו שירים אותנו אז שתינו שיהיה שמח.

תראה חתונות היום האלכוהול נשפך כמו מים הכדי שיהיה  קצת שמח כמה כסף מבזבזים על זה.

מחתונה של דתיים (שומרי מצוות) לא מגעים לרבע מהכמות והשמחה פי כמה וכמה אך שמעתי פעם ממשהו שהיה בחתונה בהפרדה הדתיים האלה יודעים לעשות שמח. אתה מבין לעשות ….

הם לא עושים הם שמחים ואדם שמח יותר הוא אדם חזק יותר

תראה מה קורה בשבדיה חילוניים עשירים ומתאבדים כמו לויתנים ואל תגיד לי שמש .

טוב מאוחר אולי אמשיך בפעם אחרת

כף לשוחח אתך

26/04/2010 06:30

אנשים חיפשו תשובות הגיוניות, כנשארו בלי תשובות הגיוניות,מצאו פתרונות שיסבירו להם, שישלימו את הפערים הללו. היוונים נניח, ידעו המון באסטרונומיה, וניסו ללמוד רפואה. כשלא הצליחו לראות ולהבין את הקשר בין תברואה למחלה,או חיטוי להחלמה, פיתחו תאוריה שבה הכל מורכב מ4 יסודות, וכל מחלה זה הפרה של האיזון בינהם. (אוויר, מים, אדמה , אש)

אמשיך אח"כ עלי ללכת כרגע.

ע.א

(אורח)
26/04/2010 10:49
optikay:

אנשים חיפשו תשובות הגיוניות, כנשארו בלי תשובות הגיוניות,מצאו פתרונות שיסבירו להם, שישלימו את הפערים הללו. היוונים נניח, ידעו המון באסטרונומיה, וניסו ללמוד רפואה. כשלא הצליחו לראות ולהבין את הקשר בין תברואה למחלה,או חיטוי להחלמה, פיתחו תאוריה שבה הכל מורכב מ4 יסודות, וכל מחלה זה הפרה של האיזון בינהם. (אוויר, מים, אדמה , אש)

אמשיך אח"כ עלי ללכת כרגע.

לפניי שנמשיך ואני תמיד אוהב לקרוא מה שאתה כותב אתה מאתגר….

בוא נסכים שמכיוון שאנחנו מדברים על יהדות הדיון יתבסס על יהדות על מקרים יהודיים ודוגמאות מיהדות .

לא דוגמאות מעמים אחרים שכולנו יודעים שהם דברו שטויות אתה לא צריך להוכיח לי את זה אני מסכים אתך מראש ולראיה הם כבר לא קיימים ואנחנו ב"ה פורחים ותורמים לאנושות.

והרי מה שאני אומר שלנו יש את האמת ואת הידע הנכון. שהיום נכונותו  מוכחת אימפירית.

אנחנו למשל (היהודים )יודעם על חיטוי עוד לפניי היוינים . למשל במסכת בבא מציעא קז, ב כתוב שבוצע ניתוח סטרילי בבית שיש

למשל ידעת שעוד בתלמוד כתוב על אודות הניתוח אשר בוצע בגופו של רבי אלעזר בנו של רבי שמעון בר יוחאי (רבי אלעזר נותח לשם הסרת שומן. וראה בתלמוד שם את הסיבה המדהימה אשר עבורה בוצע הניתוח). נזכיר שרבי אלעזר חי לפני כאלפיים שנה(!): "אשקיוהו סמא דשינתא (השקוהו סם שינה), ועיילוהו (והכניסוהו) וכו', וקרעו לכרסיה (ופתחו את בטנו) הוו מפקי מיניה דיקולי דיקולי דתרבא (והוציאו ממנו כמויות נכבדות של שומן. דיקולי = סלי) וכו'…

אז בו נשאר לדון על עגבניות ונדבר על עגבניות לא נדבר על חסה ונסיק על עגבניות זה יגרות לדיון להיון נכון יותר.

מחכה שוב לקרוא את התגובה שלך

26/04/2010 20:23

אם אכן אתה מאמין בגילגול נשמות, ובמזל מגילגול קודם, במה אתה שונה מבודהיסטי, שמאמין בקרמה, ובזה שאם בני אדם יתנהגו בצורה שאינה מועילה למטרה שלשמה ירדו לעולם, הם יגיעו בגילגול הבא לגוף של כלב?

כבר היה איזה רב שאמר לפני כמה שנים, בין שנתיים לחמש ולצערי איני מצליח לאתר את הכתבה שבה זה הופיע ,שאמר לא לפגוע חיה , כי יש לה נשמה של אדם.

אז האם אני מדבר על חסה, בעוד אתה מדבר על עגבניות?

או שהבודהיזם גם מדבר על תורת הקבלה, והספירות, שהרי מטרת הבודהיסטי היא גם להפסיק להתגלגל בכדור הארץ, והתורה הבודהיסטית היא לא עבודת אלילים,או עבודה זרה כי אם תורת הקבלה?

אם הבודהיזם זה לא תורת הקבלה,אז ליהדות נכנסו עם השנים מוטיבים של עבודה זרה, של גילגול נשמות, בדומה לאמונה הבודהיסטית.

בכל מקרה, אין כאן חסה או עגבניות,אלא חסה ועגבניות שמעורבבים ביחד,ואתה פשוט מסרב להכיר בעובדה שבעגבניות שלך,יש גם חסה.

ע.א

(אורח)
26/04/2010 23:40

אופטיקאי יקר אח שלי תודה שאתה מעלה את הנושאים האלה

יש לך שאלות מצוינות ואתה בעצם שולח אותי ללמוד את הנושאים האלה יותר לעומק

תדע לך שהנושאים שאתה מדבר עליהם הם נושאים כבדים ומאוד מעניינים ולכן כדי שלא תצא תקלה מידי ואטעה אותך אני מביא לך מאמר אאחד מתוך סדרה של שלושה מאמרים אתר הידברות.

נשמה או אורגניזם – פרק א` – נשמה ופסיכולוגיה מודרנית

נשמה או אורגניזם – פרק ב` – הכשל הנטורליסטי והויכוח שסביבו

שוב תודה

אז הינה משהו שלמדתי על נושא גלגול נשמות. שלא תגיד שאני לא משקיע בך " />

רק לפניי זה על סינסים שמעת ,לא שזה מותר ביהדות. אבל לא אסרו את זה בגלל שזה שטויות.

נשמה או אורגניזם – פרק ג' – הישארות הנפש וגלגול נשמות
מקורה של אמונת הישארות הנפש במסורת היהודית, משמעות המושג "גלגול נשמות" בקבלה, ומחקרים מודרניים בשני הנושאים האלו

02/06/09                                הרב יהושע ענבל

הישארות הנפש

חכמינו שבימי הביניים ביססו את הישארות הנפש על עצם קיומה, הכילוי של הגוף אינו אלא כילוי פיזי ואם באמת קיימת מציאות רוחנית הרי שהיא אינה תלויה תלות אמיתית בגוף. היכולת לחשוב היא גם יכלתו של אדם שכל חושיו מנותקים ואינו יכול לחוש דבר. חשיבתו של אדם כזה מתבטאת אך ורק באימפולסים חשמליים במח, אך האם נניח שהחשיבה מותנית באימפולסים האלו? אם הנפש היא מציאות נפרדת, הרי שהאותות החשמליים אינם אלא צורת ביטוי של הנפש כלפי הגוף.

למן המאה ה19 טענו בעלי הגישה המטריאליסטית כי הישארות הנפש הומצאה כפתרון לבעיות דת, כמקום בו יוכלו עושי רצונו של האל לקבל את שכרם המקופח בעולם הזה. אלא שזו טעות היסטורית: כל עמי קדם האמינו בהישארות הנפש, ואין ספק שאפלטון לא העלה על דעתו שאמונתו בהישארות הנפש קשורה ב"גן עדן" של היהדות. גם במקרא כולו לא מוזכר כלל עונש אחר המוות או פתרון לבעיות גמול וסבל צדיקים ורשעים, למרות שהאמונה בהישארות הנפש היתה בודאי נחלת כל העמים וגם עם ישראל מראשית קיומו כפי שהוכחנו ב'תורה שבעל פה' פרק ז'.[1] "אין חברה ואפילו הפרימיטיבית ביותר, שאמונה זו לא תהיה מצויה בה" (אנצ"ע ערך נפש עמ' 308), שום 'פתרון' פסיכולוגי אינו יכול לחבוק עולם ומלואו בצורה שכזו.

אם היינו מנסים לתת בסיס מטריאליסטי לאמונה בהישארות הנפש, הרי שהחוייה של 'כמעט מוות' המוכרת מאז ומעולם (כך מוזכרת למשל בתלמוד ב"ב י:), יכולה להיות גורם מכריע באמונתם של בני אדם. אלא שהחוייה הזו אינה יכולה להיות בסיס מטריאליסטי, שכן בדיקה מקיפה של התופעה מראה שהיא יכולה בהחלט לשמש כטיעון טוב למאמיני הישארות הנפש. מחקרים שנעשו בעשרות אלפי בני אדם מלמדים על חוייה אחידה, ועל יכולת קליטה של נתונים שאין להסבירם בחמשת החושים הרגילים של האדם בתיפקודו הרגיל. לא כאן המקום לפרט את כל המחקרים בנושא, שנכתבו עליו ספרים רבים, כאן רק נדגיש כי אין המדובר רק בספרים בדיוניים, המדובר גם במחקרים רציניים שנעשו לפי כללי המתודה המדעית, ואם כי אין ביד המדע להסביר את התופעה הלא טבעית ,יש בידינו לכמת את הנתונים ולראות שדבר מה בלתי נתפס מסתתר מאחורי החוייה של כמעט מוות.

ד"ר אליזבת קיבלר-רוס מתארת בספרה 'גלגל החיים' מחקר שבו ריאיינה יותר מ20 אלף אנשים בגילים שונים ומתרבויות שונות שעברו חוייה על סף המוות ותיארו את הקורות אותם לאחר מותם, (Elisabeth Kubler-Ross, The Wheel of Life, Scribner, New York, 1997), אליזבת ק.ר. היא פסיכיאטרית מאוניב' שיקאגו, ואינה אדם דתי – למסקנותיה הגיעה דרך המחקר, ולא להיפך. מחקר מפורסם נוסף בנושא: ספרו של ד"ר ריימונד מודי 'החיים לאחר החיים', (Raymond A. Moody, Life after Life, Stacpole Books, Harrisburg, Pa. 1976), מודי הוא מרצה לפילוסופיה, בהכשרתו למד רפואה ופסיכולוגיה. להלן דוגמא:

"תיאורי המקרים שנצפו תוך כדי השהייה מחוץ לגוף ניתנים די טוב לבדיקה. כמה רופאים אמרו לי למשל, שהתבלבלו לחלוטין מכך שפציינטים החסרים כל ידע רפואי מסוגלים היו לתאר בפרוטרוט כל כך ובדיוק שכזה את תהליכי ההחייאה, גם אם נסיונות אלו התרחשו בשעה שהרופא ידע כי הפציינט הנידון הוא מת.. האחות הבכירה היתה נדהמת מאד כשסיפרה לה קתי מאוחר יותר היכן בדיוק היא היתה ומה אמרה במשך אותו הזמן.. במקרים אחדים עלה בידי להשיג את עדותם הבלתי תלויה של אחרים ביחס לאימות האירועים", (ריימונד, הוצ' רשפים 1986, עמ' 78).

במאמר שהופיע בדצמבר 2001 בעיתון הרפואי היוקרתי  Lancet מתואר מקרה של חולה בן 44 שהובהל לבית חולים במצב של תרדמת ועבר תהליך החייאה. שבוע לאחר מכן הגיעה למחלקה שבה אושפז האחות שהשתתפה בהחיאתו. החולה הכיר אותה, הזכיר לה שהייתה חלק מהצוות הרפואי שהציל את חייו וביקש ממנה שתחזיר לו את שיניו התותבות שהוסרו ממנו בעת הטיפול. הוא ידע לתאר את החדר שבו נעשתה ההחייאה, את הרופאים והאחיות בחדר ואת המקום המדוייק שבו הונחו שיניו התותבות. מתעוררת השאלה: כיצד יכול חולה במצב של תרדמת עמוקה לזהות את סביבתו? המאמר מתאר ומנתח עשרות מקרים נוספים של חולים שעברו חוייה על סף המוות החולים האלו סיפרו לאחר שובם לחיים כי נשמתם יצאה מגופם והתבוננה בו ובסביבתו. בחלק מן המקרים – אחד מהם מקרה של אדם עיוור – נבדקו התיאורים האלה ונמצאו כמתארים נכונה את ההתרחשות באותה עת על אף שבעת הטיפול היו המדווחים במצב של מוות קליני.

חיבורים נוספים בנושא: פרופ' קנת רינג מאוניב' קונטיקט "החיים בתוככי המוות", (Kenneth Ring, Life at Death). ד"ר מוריס ראולינגס מאוניב' טנאסי "מעבר לסף המוות" (1984). ד"ר מייקל סאבום מאטלנטה, מחקריו פורסמו בכתב העת של ההסתדרות הרפואית בפלורידה, 1978. פרופ' רוברט קסטנבאום "האם יש חיים לאחר המוות" (N.Y. Prentice Hall, 1984). אוסיס והרדלסון (At The Hour of Death, 1977). פטריק ואן-ראסל "המעיין השחור". ד"ר ג'ורג' ריצ'י נשיא אקדמיית ריצ'מונד לרפואה ויו"ר המחלקה הפסיכיאטרית בביה"ח טאוורס "חזרה מן המחר" (1978). הפסיכולוג קארלוס אוסיס (1977) .Osis & Haraldson; At The Hour of  Death.

ריימונד מתמודד בספרו עם ההסברים הפסיכולוגיים השונים לחוייה של 'כמעט מוות', מלבד החיסרון הבולט שבהם, שאין הם מסבירים כיצד יודע האדם לספר על נתונים אותם לא יכל לחוש בעת קריסת המערכות שבגופו, יש לשים לב גם לעובדה שישנו דמיון מדהים בתיאור פרטי החוייה הזו בדיווחים מכל קצוי העולם ומכל הדתות והתרבויות, גם במקום שאין אפשרות לראות את התיאור כתלוי חינוך או לימוד.

עוד אומר ריימונד:

"הארועים של השלבים השונים של חויית המיתה הם, אם לא לומר יותר, בלתי רגילים. מכאן שהפתעתי גברה והלכה כשנתקלתי במשך השנים במספר ניכר של הקבלות מדהימות לאותם אירועים. הקבלות אלו מופיעות בכתבים עתיקים ו/או נסתרים מאד, בספרויות של כמה תרבויות שונות ואזורים שונים", (ריימונד, עמ' 83).

אמנם יש לציין שכנראה ישנה השפעה פסיכולוגית מצורת חשיבתו והבנתו של האדם שחווה חוייה זו, אי אפשר להניח שכל הדיווח הוא אובייקטיבי, ובני אדם במקרים רבים מזהים את הדמות שהם מאמינים בה או את באי כחה, ריימונד אומר:

"על אף שתיאור הויית האור אינה משתנה, הזהות המיוחסת לה משתנה, כנראה כתוצאה מן הרגש הדתי של האדם. ואולם במשך כל המחקר שלי לא שמעתי אף התייחסות אחת לגן העדן או לשאול, הדומה לתמונה המקובלת שאליה אנו חשופים בחברה הזו. למעשה, אנשים רבים הדגישו עד כמה לא היו ההתנסויות שלהם דומות למה שהורגלו לצפות לו במהלך חינוכם הדתי", (ריימונד, עמ' 102).

לפי פרופ' שושני, גם ההשקפה המטריאליסטית יכולה להרהר על הישארות הנפש לפי מה שידוע בימינו:

"דוקא ההשקפה הפיזיקליסטית לתיאור התודעה יכולה להציע הסבר מעניין להישארות הנפש כתהליך של שימור מידע.. אם אכן ניתן לתרגם את כל רובדי ההכרה של האדם תחושותיו רגשותיו נסיונו ידיעותיו וזכרונו לתהליכים כימיים וחשמליים המתרחשים במוחו, הרי בסופו של דבר ניתן לשמר את התהליכים הללו באופן אלקטרוני או אחר ובכך להבטיח את הישארות תודעת האדם לאחר מותו", (בקשר לאלהים, עמ' 74).

"הגם שההשקפה התיאיסטית בדבר הישארות הנפש אינה מבוססת על יסודות פיזיקליים כלשהם, היא יכולה להסתמך על רעיון שימור המידע הקשור לפעילות התחושתית, הרגשית והשכלית של האדם, זאת בטענה שהפלטפורמה הנושאת את המידע הזה רוחנית באופיה", (שם, עמ' 76).

האמונה בקיום נפש רוחנית נבדלת מעוררת בודאי שאלות חשובות, כגון: מי 'מזריק' את הנפש לעובר בזמן שאינו אלא טיפת נוזל? האם לבעלי חיים יש גם נפש נבדלת, שהרי גם להם יש רגשות והחלטות? האם הנפש קיימת גם לפני 'היכנסה' לגוף? ועוד שאלות דומות. אך יש לזכור כי החלת מודלים פיזיקליים על ישות רוחנית הם טעות, אין אנו יכולים למדוד את הנפש בכלים כאלו, ואף לא לחשב את 'פעילותה' בשפה המוכרת לנו. אין אנו יכולים אלא לעמוד על גבול החומר, ולהרגיש כי יש כאן ישות מעבר לחומר, אך לא למדוד ולשפוט את יכולותיה.

אף על פי כן, יכולים אנו כמובן לדון בנושאים האלו, בדרך אינטואיטיבית, בתנאי שנבין כי הטיעונים או הישובים שנאמר אינם בעלי ערך אמיתי, דומים הם להסברים שמספק העיור לעצמו על ראייתם של האנשים שסביבו. וכן נצטט את מה שקבלנו במסורת, ודברי חכמינו הקדמונים, ובפרט מה שנאמר ע"פ דברי הנביאים שבודאי השיגו את המציאות הרוחנית יותר מאיתנו.

הנשמה במקורות היהדות

הכינויים "נפש" "רוח" "נשמה" במקורות הקדמונים לא נאמרו תמיד בדווקא, שלשתם יכולים להתחלף זה בזה, "תצא רוחו ישוב לאדמתו" מקביל ל"לא נותרה בהם נשמה" ול"בצאת נפשה כי מתה". כך גם בלשונות חכמים "פרחה רוחה" נאמר על אדם, ו"נטילת נשמה" על בעלי חיים (שבת פרק ז'). בכולם הכוונה לכח החיים, שמתפרש בכל אחד על פי ענינו. וכך אומר רבי שמואל  "חברהון דרבנן": "כאן הוא עושה נשמה נפש ולהלן הוא עושה נשמה רוח מנין ליתן את האמור כאן להלן ואת האמור להלן כאן ת"ל חיים חיים לגז"ש", (ב"ר יד י).[2]

מה יש בנפש האדם שאין בנפש הבהמה? השלחן ערוך קובע (על פי מגילה יז:) "מותר האדם מן הבהמה היא הבינה והשכל". כך גם אומר המדרש: "במדע שנתתי לך יתר מן הבהמה וחיה", (ויק"ר לב ב). באופן מפתיע גם חכמים שלאחר התלמוד כולם מכנים את הנשמה ואת מותר האדם בשם "שכל". כאשר הרמב"ם מדבר על הישארות הנפש הוא כותב:

כל נפש האמורה בענין זה אינה הנשמה הצריכה לגוף אלא צורת הנפש שהיא הדעה שהשיגה מהבורא כפי כחה והשיגה הדעות הנפרדות ושאר המעשים", (הל' תשובה פ"ח ה"ג)

הקדמונים מדברים על שכל השורה על החומר, ולכן הגדרת הנשמה בפשטות לדעתם היא "שכל האדם":

"בצלמנו עצם שכלי נצחי ושם השכל האנושי הוא בלי כל חומרי.. נקרא צלם אלקים.. הוא עצם שכלי ומחויב שיהיה נשאר אחר המיתה", (ספורנו בראשית א כו). "לא נקרא אדם כ"א בסבת הנפש והשכל", (רבינו בחיי בראשית ה א). "דבר ידוע שהנפש הוא שכל נבדל", (דרשות הר"ן דרוש יב), "שכל נקשר בגוף", (דרשות הר"ן דרוש ד ). "הנשמה היא שכל נבדל אשר שלמותה לידבק בשכל פועל", (צידה לדרך כלל א פי"ח). "הנשמה היא החכמה ומושבה במח הראש", (א"ע שמות כג).

"בהיות בעולמו של הקב"ה בריה משותפת מחומר ושכל וזהו האדם היה דבר ראוי ומחוייב.. ואין ספק כי לולא מן הטעם הזה שנתחייב שכלנו לשכון בתוך החומר בעל התאוות והחטאים ראוי היה שכלנו לשוח לעמוד בפני בוראו", (ספר החנוך שעד). "שמעיינות השכל שהוא הנפש הקיימת מתקלקלים קצת בענין הטומאה", (מצוה קנט'). "אין שום שלמות לאדם מצד מה שהוא אדם אלא אחר המות בלבד כשיהיה השכל מופשט מהחומר", (ספר העיקרים מאמר ד פכ"ט).

"השכל הזה השורה על המח יש ששעורו הרבה ויש ששעורו מעט ואינו מצד הגוף שהרי כל בני אדם יש להם מח אלא מצד זה שהשכל לעצמו ענין לעצמו ויתרבה ענינו או יתמעט לפי מה שיהיה האדם משכיל לפי שהשכל בכח לא בפועל ועתה תצייר שהשכל הזה ימצא בעצמו בלי שתוף הגוף ואח"כ תצייר השכל הזה בלי כלי כלל", (ספר חרדים פרק ה). "אדם כפי מעלת השכליות שבו שהיא הנשמה נתכבד מקומו ביותר", (מהרש"א תענית כא).

 בעל אבני נזר כותב: "והנה בס' מורה נבוכים כי השגחת השי"ת על האדם באמצעות הדבוק הוא השכל השופע על האדם ובלשון מחקר נקרא שכל ובלשון קבלת חז"ל נקרא נשמה, וזה א"צ ראיה", (יו"ד תנד).

הסגנון הזה לכאורה מתמיה, כי אנו היינו נוטים לסמן את הנשמה בכח הרצון, בבחירה החפשית, ביכולת להגשים אידיאלים וערכים, ברגשות ובמצפון. דוקא השכל, אינו אלא ענין טכני, שהרי סוף סוף גם לבהמה יש שכל וחכמה מסויימים, אף שהאדם חכם לאין ערוך. אמנם ברור שאין הכוונה ב"שכל" לעומת "רגש" כמקובל בלשוננו, (המונח 'רגש' כלל לא היה בשימוש הקדמונים). הכוונה ב'שכל' היא לתודעה, ידיעת עצמו. לנו עדיין נח יותר להצביע על הרגשות והמצפון, מכיון שגם לבעל חי יש תודעה מסויימת, ואילו מצפון וערכים אין אנו מוצאים אצלו כלל. סיבת ההבדל נעוצה בכך שאנו רוצים להצביע על ההוכחה לקיום הנשמה, והקדמונים הצביעו על ההבדל המהותי, וההנחה של תורתם היא שהתודעה החייתית היא פחותה, המצפון והערכים נובעים רק מהחכמה והשכל המביאים אותנו להבין את הצורך בהגשמת הערכים. נראה שבאיזה שהוא מקום מרגיש בעל החיים את מציאותו, אך אין הוא מסוגל להרהר על משמעות קיומו ומשמעות תודעתו – התודעה שלו מסתכמת ברצון להגן על עצמו ועל הקשור בו. היכולת של התודעה להתעלות מעל מלחמת הקיום היא ה"שכל", הנשמה.

אי אפשר אמנם להוכיח שתודעתו של בעל חי אינה מתעלה מעבר לכך, ומן הצד השני אין בכלל אפשרות להוכיח שלבעל חיים יש תודעה, ואין זו אלא אינטואיציה שלנו. לפי תורת קדמוננו אין משמעות לתודעה של בעל חי ללא גוף, שהרי כל תודעתו מסתכמת במצבו של הגוף, ואילו תודעה אנושית, גם ללא גוף תהיה תמיד שכל חושב. כך כותב בעל ספר הזהר: "נפשין רוחין ונשמתין דאינון שכליים", (פרשת בהר).

לפיכך ההגדרה של הנשמה "שכל" באה להגדיר את מהות הישארות הנפש, ואכן, הנפש לעצמה ללא גוף אינה יכולה להתאפיין בערכים ואידיאלים או ברגשות, שהם יחסים בין גופים ובני אדם בעולם חומרי. זה מה שהביא את הקדמונים לתלות את הישארות הנפש ברמתו של השכל, כפי שכותב הרמ"א: "השכל הנקנה אשר יתעצם באדם והוא הנשאר ממנו לדעת הרמב"ם והנמשכים אחריו כמ"ש הרמב"ן בשער הגמול", (תורת העולה ח"ג פמ"ב). "ענין החלק השכלי שהוא הנשמה שבאדם", (שם פס"ה, וכן כתב הרמ"א בספרו מחיר יין על מגלת אסתר ב ה), וזו גם ההגדרה האריסטוטלית "שכל נבדל".

את כח החיים הבסיסי כינו הקדמונים "נפש", ואת התודעה האנושית היכולה להתרחב יותר מאשר בתחום הצרכים כינו "נשמה", כפי שכותב רס"ג: "החכמה יותר דקה מן הנפש, והיא חזקה ממנה ובה תתנהג", (אמונות ודעות מאמר ב'). רס"ג מבדיל בין כח החיים שישנו גם אצל בהמה, ובין הנשמה הבוחרת וחושבת בצורה מופשטת, כשתי ישויות שהאחת חזקה מחברתה. כעין זה כותב גם הגר"א כי הנשמה אינה בגוף (פירוש לספרא דצניעותא), הכוונה שהתודעה היא חשיבה מופשטת לעצמה, ואינה חייבת להיות קשורה בגוף, ולכן כדבר רוחני, אין לייחסה למיקום של הגוף. אך אין הכוונה לשתי ישויות ממש, שהרי אין שתי תודעות לאדם אחד, ראה לעיל בהערה.

כאשר הנשמה נותרת לאחר המוות, לפי חכמינו נשארות בה אותן התכונות שקיננו בה בחייה. לא רק כח החשיבה נשאר אלא האישיות כולה, כך סיפרו על רוח נבות שנשאר שקרן גם לאחר מותו (סנהדרין), ושנשמת טיטוס דיברה דברי בלע גם לאחר מותה (גיטין נו'), וזה גם פשר המאמר "רשעים אפילו על פתחו של גהינום אינם עושים תשובה", הנשמה היא האדם בעצמו[3] (כך מבואר גם ב'שיעורי דעת' א' ט'). המדרש אומר: "נשמה זה האופי", (ב"ר יד ט).

הנשמה היא כל אישיותו של האדם. כיצד אם כן מגיעה הנשמה למחו של האדם בזמן היווצרו, האמנם מלאך בדמות חסידה מגיע בכדי לשתול את הנשמה בגוף? הרמב"ן כותב בנושא זה:

"ויפח באפיו נשמת חיים.. ויחס אותה לבורא יתברך כי הנופח בכלי מרומו ממציא בו רוח.. לא רָמַז בריאתה.. ועמה נבראו כלם.. ודעת הגוים שאומרים שהיא נבראת כמו בריאת הגוף אינו נכון כלל, מפני שאין הקב"ה בורא עכשיו תמיד יש מאין, אלא פועל וממציא דבר מדבר", (דרשת תורת ה' תמימה לרמב"ן).

"ויפח באפיו, נשמת חיים דא נשמתא קדישא דאתמשכא מאינון חיים דלעילא", (זוהר ח"ג מו:).

הרמב"ן מפנה את תשומת לבינו לכך שלא מוזכר בתורה כי הנשמה נבראה, הנשמה היא נפיחתו של ה' ומשלו הוא נופח, כפי המוזכר גם בזהר. הנשמה אינה נבראת יש מאין, אלא נמשכת יש מיש. עם נשמתו של אדם הראשון נבראו כל הנשמות. אם אנו באמת מזהים את הנשמה עם האישיות והתכונות כמו גם החשיבה של האדם, קשה לנו לדמיין נשמה ערטילאית עומדת לעצמה מחוץ לגוף האדם לפני היווצרותו, שכן נשמתו של תינוק מגיעה אלינו חלקה וריקה כשכל יכולותיה מסתכמות ביכולת למידה. יתירה מכך, יודעים אנו כי גם התכונות וצורת החשיבה קשורות בענין הגנטי, "נשמתו" של הבן דומה מאד ל"נשמתו" של האב. מבלי להיכנס לויכוח המפורסם בסוציולוגיה בין האסכולה הדוגלת בהשפעה הסביבתית לבין זו הדוגלת בהשפעה תורשתית, אין ויכוח על כך שהתכונות והאישיות הן בעלי קשר הדוק לגנטיקה. אפשר לומר בעקבות הרמב"ן כי כח החיים של אוסף הדנ"א האנושי קשור בקשר פסיכו פיזי עם הנשמה, כל עוד תא חי מחובר לגוף האדם הוא קשור גם עם נשמתו (בכל תא אנושי נמצא כל המידע הגנטי של האדם). ולפיכך נשמת העובר נמשכת מנשמת הוריו "יש מיש". היכולת המופלאה של פריה ורביה היא יכולת של המשכת נשמה יש מיש, האדם מפצל את עצמו לשתיים ומביא אדם חדש לעולם שהוא בשר מבשרו.

אפשר לצייר את תהליך יצירת הנשמה בצורה פשטנית: ברור לנו כי כשהאדם מדבר על עצמו במושג של "אני" הוא מתכוין לכל גופו, למרות שאם יכרת איזה חלק מן הגוף, יפסיק חלק זה להיות "אני". כך קל לנו להבין שאם יתווסף חלק חי לגופו, יהיה זה כלול ב"אני". אין אנו מבינים את הקשר הפסיכו פיזי, אך אנו יודעים כי החלק הפסיכי אינו יכול ליצור קשר עם העולם החיצון אלא דרך החלק הפיזי של המח, בשלב מסויים נוצר בתוך גוף האם מח נוסף – מחו של העובר. למן אותו רגע דומים האם והעובר לתאומים סיאמיים, בעלי לב משותף, זרימת דם משותפת, חילוף חמרים משותף, אך שני מוחות – ושני נשמות. ישנם גם מקרים של תינוק בעל שתי ראשים, ששתיהם משתפים פעולה, ונראים כתודעה אחת. אך זו מוטאציה שאינה יכולה להתקיים זמן רב, ונראה שהסבה לכך היא דוקא חוסר שיתוף פעולה בין שתי המחות. הלידה היא בעצם ניתוח של הפרדת שני הגופים המחוברים.

גלגול נשמות

האמונה בגלגול נשמות היא עתיקת יומין כמעט כמו האמונה בהישארות הנפש, הירודוטוס כותב כי המצרים הם הראשונים שהגו את תורת הגלגולים (היסטוריה ב 123), אפלטון מאמין גם הוא בגלגולים (פידרוס 249, ועוד מקומות). האמונה הבודהיסטית מבוססת על גלגולי נשמות, כת הגנוזיס היהודית (שפעלה בימי הבית השני) החזיקה בגלגולים בכל תוקף. רבי מנשה בן ישראל כותב בספרו נשמת חיים: "מודעת בכל הארץ שאמונת הגלגולים מתיחסת בפי הכל לפיטגורס הפילוסוף", והמקובל ר' נפתלי הירץ כותב בספר עמק המלך: "כבר קבלו הפילוסופים מפיטגורס רבם סוד הגלגול, וסוד העונש, כאשר ידוע להרגיל בספרו", (עמק המלך טז יא). אמפידוקלס היווני ידע לספר כי הוא כבר היה בגלגול של צמח, עלמה, דג, וציפור.

רבי סעדיה גאון כותב כי אמונת הגלגולים נובעת מכת הנקראת בעלי ה"העתק", ואמונה הזו היא הזיה ובדיה גרוע ונפסד ושגעון וערבוב (אמונות ודעות מאמר ו' מהות הנפש), גם הראב"ד כותב כי אמונת הגלגולים אמונה בטלה (האמונה הרמה א' ז'). רבי בנימין מטודלה עדיין אינו מכיר את אמונת הגלגולים כמקובלת ביהדות, והוא מספר על הדרוזים שפגש במסעותיו המאמינים "בגלגולים מאדם לאדם ומאדם לבהמה, זה דרכם כסל למו", (אוצר מסעות, רבי בנימין מטודלה). רבי חסדאי קרשקש (אור ה', ד ז) דוחה את אמונת הגלגול. ורבי אברהם בן הרמב"ם כותב: "הוצרכו מפני זה להאמין בסכלות הגלגול.. וזה הדעת לא סבר אותה חכם אמתי ולא האמין בה בעל תורה אבל היא מהוללת דעות מאמיני הקדמות".

בשו"ת רשב"א (ח"א תיח) מודפסת אגרת ר' ידעיה אל הרשב"א בה הוא כותב: "ומכלל זה התועלת מה שהאמינוהו קצת הקדמונים כפי מה שנזכר בס' הנפש בגלגול הנפשות והוא דעת אמרו בו שהנפש תתגלגל מגוף אל גוף, ועוד כי יזיקנו זה (אמונת הגלגול) ג"כ באחת מפינות אמונתינו.. והנה התחזקו המופתים האמתיים על אלו הדעות למחותם שתועלת בטולם מבואר מאד באמונה לפנים רבים שיהיה עול וחמס לנפש צדיק שתרשע שוב אולי".

לאחר דורו של הרשב"א התפרסם ספר הזהר, ובו בפרשת משפטים ישנה אריכות גדולה "בסוד הגלגול", מה שמלמד כי הגלגול הוא חלק מתורת הקבלה. ואכן בעל ספר העיקרים (שראה את הזהר ואף מצטט ממנו) כבר מייחס את אמונת הגלגולים למקובלים, אך דוחה אותה וכותב: "ומכאן יצא לחכמי הקבלה דעת הגלגול.. אבל אין זה נכון.. והיותר רחוק מזה שיאמרו שנפשות האנשים מתגלגלות בגופות בעלי החיים, וה' יודע", (מאמר רביעי פכ"ט). הרד"ק (תהלים קד') יודע כי "אמרו קצת חכמי המחקר" שיש גלגולים בנשמות. ר' שם טוב (ספר האמונות שער ז פ"ח) כותב: "מה שסברו מקצת הקדמונים שיש העתק מאדם לבהמה ג"כ מצאתיו למקצת בני אדם שדורכין בדרכי הקבלה אין ראוי לשום בעל שכל להעלותו על לב".

למען האמת, עוד קודם לכן רמז הרמב"ן בכמה מקומות ובפרט בפירושו לספר איוב ולפרשת היבום, על ענין דומה שהוא מכנה אותו "סוד העיבור", על כך ראה להלן.

אי אפשר להתעלם מכך שחכמי התלמוד לא הזכירו ולא רמזו בשום מקום מענין זה, ואכן הרא"ש (תשובות הרא"ש מכתב יד סימן ע') תמיה על אמונת הגלגולים, וכותב שדברי הישוב שנאמרו הם נגד חז"ל בכמה מקומות, ומסיים: "לכן אם קבלה נקבל כי אין טעם מספיק", (ראה ב'יד דוד', מנחת עני, מכתבים: הרא"ש כתב כי אמונת הגלגול הוא נגד דברי חז"ל). חכמים בדורות האחרונים ניסו לדייק מדברי חז"ל על דעתם בנושא הגלגולים, על המאמר ש"אומרין לולד מה ביאתך לעולם בלא חטא אף יציאתך בלא חטא" (ב"מ קיז.) כותב הרש"ש "כאן מקצת ראיה נגד אמונת הגלגולים".[4] ראה גם שבת (קנב:) "והרוח תשוב אל האלהים תנה לו כמו שנתנה לך בטהרה אף אתה בטהרה". ראה גם ב'יפה תואר' על (במדב"ר מ'): "ואפשר שבא לחלוק על בעלי הגלגול".

 מהו המקור לאמונת הגלגולים, מלבד הזהר? לפי הנודע ביהודה (יו"ד קסד') הרי שהחוקרים מוכיחים שיש גלגולי נשמות, וכנראה הכוונה לסיפורים של "זכרונות מגוף אחר", ראה להלן. לפי ההסבר שהצענו להיווצרות הנשמה, הרי שאי אפשר לתפוס את אמונת הגלגולים כפשוטה, שכן הנשמה אינה באה לעובר ממקור מן החוץ, אלא נמשכת מנשמת הוריו. האמונה בגלגול נשמות מניחה שהנשמה עוברת 'מחיקה' לפני היכנסה לעולם.

הסבה העיקרית לאמונת הגלגול היא ענין שכר ועונש, בראותינו אנשים כה סובלים בעולם הזה, חייבים אנו להניח כי בגלגול אחר הם באים על גמולם הטוב (כפי ה'קארמה' ההודית). ואכן, הרמב"ן מבסס את התשובה על טענותיו של איוב בסוד העיבור, הקרוב לענין גלגול נשמות.

אלא שלמען האמת האמונה בגלגול לכאורה סותרת את ענין השכר והעונש המפורש במקרא ובמדרש, מדובר רבות על שכר ועונש לעתיד לבא, על יום הדין הגדול, וכו', אבל אם כל נשמה היתה בגופים רבים, מה היא המשמעות של שכר או עונש בשבילה? אם נניח כי למשל רבי עקיבא ירד לעולם שוב בגלגול,[5] לגלגולו של רבי עקיבא היתה בודאי בחירה חפשית והוא עשה מה שעשה, האם ביום הדין הגדול יעשו ממוצע מכל המעשים שעשתה אותה נשמה בכל גלגוליה. דהיינו ר"ע לא יקבל שכר לפי ערך מעשיו, ואותו גלגול מאוחר שלו לא ייענש מספיק על מעשיו הרעים? כמובן שאין להעלות על הדעת רעיון שכזה. כך למשל כתוב בספר הגלגולים של האר"י כי יתרו הוא גלגול של קין, ז"א שלעתיד לבא לא נכיר אדם צדיק בשם יתרו ולא רשע בשם קין, אולי נכיר יצור בשם "קיתרו" המוכר כאדם ממוצע? בודאי שזה סותר את אחד מעיקרי האמונה שהוא: שהקב"ה גומל טוב לשומרי מצוותיו, האמנם אדם שומר מצוות כדת וכדין יקבל הודעה כי מכיון שבגלגול אחר עשה כך וכך, אחת דינו לגהינום?

 כך נוצרת בעיה לגבי תחית המתים, באיזה גוף תבא הנשמה בתחית המתים? ולפי זה לא רק מלוי בריבית, אלא גם מליונים רבים של יהודים, ובהם תנאים ונביאים שהתגלגלו לעולם שוב (כפי המבואר בשער הגלגולים להאר"י) לא יקומו לתחית המתים?

 אין מתפקידינו כאן ליישב את תורת הגלגולים ההודית או היוונית, אבל המעיין היטב בתורת הגלגולים של המקובלים מקדמוננו, נראה כי גם אלו מחכמינו שהאמינו בגלגול לא התכוונו בשיטה ההודית, של גלגול מוחלט. וכך כותבים המקובלים:

"לפעמים יתגלגלו אפי' ד' נשמות באדם אחד ואח"כ יקומו כל הגופים בתחיית המתים וכ"א יקח חלקו", (ספר הגלגולים למהרח"ו ה'). "נדב ואביהו שניהם נתלבשו בשמואל", (שער הגלגולים לח'). "ברבן גמליאל נכנסו ו' נשמות", (הרמ"ע מפאנו בספר "גלגולי נשמות" אות קנז). "נפש זכריה היה באדם אחד ורוח זכריה היה באדם אחד, ושניהם היו באותו דור", (חסד לאברהם מעיין חמישי נהר כה), יונתן ודוד היו גלגול אחד, (סדר הדורות בשם מקובלים).

ולפעמים דברו מפורש רק על בחינת גלגול:

"רשב"י דוגמת משה לא זיהרא עילאה רק בחינת נשמה שהיה בו בלוחות שניות", (עמק המלך, מובא ביוחסין). רפב"י ורבינו הקדוש היו נצוץ אחד, (יוחסין בשם המקובלים, ראה חולין ו. ששניהם נפגשו). יעקב ויוסף היו בחינת נפש אחת, (אור החיים בראשית מז כט).

ברור כי אם לאדם אחד היו כמה נשמות, או נשמה אחת 'התחלקה' בין כמה אנשים, שאין המדובר בגלגול כפשוטו. מכיון שהנשמה היא המכלול של התודעה והתכונות, אי אפשר לפצלה פיצול אמיתי. לכל אחד מן האנשים המוזכרים בתורות הגלגולים של המקובלים יש נשמה עצמית שלו שאינה הולכת לשום מקום אחר, חלקים מנשמתו 'מתגלגלים', והכוונה היא לפי השיטה הכללית של המקובלים ושל המסורת היהודית בכלל, שלעולם יש תכנית המקיפה את כל פרטי ההיסטוריה, בתכנית זו ישנם תפקידים מוגדרים לסוגים שונים של בני אדם, שני בני אדם שלהם סוג תפקיד משותף מכונים 'גלגול'. לעתים אדם בדור מסויים לא מצליח להגשים את תפקידו, ולכן יורד בדור אחר אדם נוסף בעל היכולת להגשים את אותו התפקיד. וכך כותב רבי חיים ויטל בשם האר"י:

"ומה שאנו קורין נשמות קין והבל הכוונה לאותה הבחינה הנקראת חילתו של עולם, (ספר הגלגולים כג'), "קין נתגלגל ביתרו ובמצרי וקורח ואינו הוא עצמו אלא לכ"א יש בחינה בפני עצמו, וכן הענין במשה ושת והבל שכתבו בהם שהם גלגול זה מזה", (ספר הגלגולים כו').

"קין נתגלגל בקינן ומהללאל ואח"כ בנדב ואביהוא כי שניהם אחד ואח"כ נתעברו באליהו הנביא ובאלישע הנביא ובחזקיה מלך יהודה", (שער הגלגולים הקדמה לו).

וביתר ביאור כותב ר' מרדכי יפה בעל הלבוש:

"הנשמה הזאת.. היא משמשת לכמה גופים ומהגוף האחרון יתפשטו ענפים ממנה אל האחרים כמדליק מנר לנר מבלי שיחסיר ממנו דבר", ('אור יקרות', פרשת וישב).

רוב הגלגולים הם כאשר רק אחד מחלקי הנפש מתגלגל, (מאמר החכמה להרמח"ל, אור יקרות שם).

 "ואמנם ידעת מהתחלקות הנשמות לכמה ניצוצות ובכל גלגול וגלגול באים קצת מהם", (האר"י, מובא בקהלת יעקב ובאוה"ח ברא' מז כט).[6]

וכך כותב נכדו של הרא"ש בספרו שבילי אמונה, כי אף שנתגלגלו הנשמות בגופים הרבה, בתחית המתים יעמדו כל הגופים, כי אינו מחסיר זה מזה, וכל אחד יכול לעמוד לעצמו (שבילי אמונה, נתיב שמיני, מטפחת ספרים פ"ח). עובדה זו די בה בכדי להוכיח לנו כי הגלגול אינו עוסק בנפש המהותית, הצריכה לקיום הגוף. וכך באמת כותב הרמ"א:

"לפי מה שנתבאר נגלה לנו סוד הגלגול כי הנפש והרוח הגופניים יתגלגלו, שהם הכנה בלבד, לא השכל הנקנה אשר יתעצם באדם והוא הנשאר ממנו לדעת הרמב"ם והנמשכים אחריו כמ"ש הרמב"ן בשער הגמול. והכי נמי נוכל לעמוד מעין זה בסוד הגלגול, ויסולקו בו ספקות אשר נסתפקו בו הראשונים ז"ל, והמשכיל יבין", (תורת העולה ח"ג פמ"ב).

וכן כותב בדורינו הרב דסלר:

"גלגול, פרט (אדם) מסוים שלא יצאה אנוכיותו לפועל -אפשר שאח"כ יולד אדם שכל תכליתו היא לגמור אותה (המטרה) מצד הבחנת התוכן הרוחני הרי אנוכיותו של אדם זה היא היא אנוכיותו של הראשון ממש אף שלא מרגיש את זה וזה תוכן גדר הגלגול", (מכתב מאליהו ח"ד ע' 120).

ודוגמאות רבות מדברי המקובלים יוכיחו שזו כוונתם בכל תורת הגלגולים,[7] ולפיכך ברור שלכל אדם ואדם ישנו חשבון שכר ועונש נפרד, מבלי שום קשר לגלגולים שמייחסים לו. וכך הצלנו את משה רבינו מלעשות ממוצע עם כל הגלגולים הבאים המיוחסים לו. יש להעיר אמנם שהרמב"ן רואה ב"סוד העיבור" פתרון לקושיותיו של איוב, אך עצם הכינוי "סוד העיבור" שמשתמש בו הרמב"ן מלמדינו כי אין המדובר אלא ב'עיבור' שהוא משמש אצל המקובלים כגלגול לא גמור. הרמב"ן לא פירש מספיק את דבריו, אבל נראה שמכיון שכל מקרה וכל סבל הוא חלק מתכנית העולם, זו סבה מוצדקת דיה בכדי לנמק בה את הסבל.

ישנו רעיון של "התיקון הכללי" (קלח' פתחי חכמה לרמח"ל), דהיינו שיתוקנו כל סוגי הפרטים בעולם, ולכן יש ענין לפי הקבלה לקדש וריאציות שונות של תכונות אנשים ומקומות. דוקא דברים הנראים שייכים לרע, מכיון שהם קיימים בעולם, ומייצגים כח שיש לו קיום בעולם, לפי הקבלה יש לקדשם, להפוך אותם לקשורים אל המצוות ואל האמונה. כך מסופר על מקובלים ש'תיקנו' שירים של שיכורים הוללים על ידי ששרו אותם בכוונות טהורות או עם מלים מן המקורות, בכך מתקרב "התיקון הכללי". וענין זה תלוי גם באמונה כי בכל אלמנט של הבריאה יש ניצוצות קדושה, ראה 'מגיד דבריו ליעקב' (יג): "ניצוצות הוא הכח האלקי המחיה את כל דבר כי הכל אלקות", הכונה מכיון שכל הכחות בעולם נבראו ע"י ה', יש בכל אחד בחינה של טוב שאפשר להתמקד בה.[8] והתיקון הכללי תלוי בקידוש כל כחות הרע, זה אולי גם הכוונה ברעיון של 'יכלו הנשמות שבגוף' (יבמות סב'), אין כאן המקום להאריך ברעיון התיקון, ראה להלן פרק ט', ובאריכות בחיבור 'הנבואה'.

רבי חיים ויטל מדגיש: "גלגול יבא או למי שחסר איזה מצוה או להשלים אנשי הדור", (ספר הגלגולים ה'). הגלגול אינו קשור דוקא לעברות חמורות, אלא להשלמת פערים, לדברים בלתי שלמים כגון חובות ממוניים. הגלגול בתורת הרמב"ן קשור דווקא לחשוך בנים, להקמת שם של משפחה,  והמשך של הכח שהיא מייצגת בעם או בעולם (ובדומה לזה גם בזהר פרשת משפטים). וכן הדיבורים על גלגול בדומם, אינם מתכוונים אלא לתיקון אלמנטים שונים בעולם.

הרעיון הזה, כפי שהסברנו אותו כאן, נמצא אכן בדברי חז"ל פעמים רבות, כאשר הם מזהים אישים שונים הרחוקים זה מזה מרחק דורות ומקומות, ואין כוונתם אלא לזיהוי כחותיהם, כמו שהראינו בחיבור 'תורה שבעל פה' פרק ה' בסוף הקטע 'מחקר ופרשנות'.

 המקור לכל תורת הגלגולים הוא העיון בהתפלגות הכחות והמדות בעולם, החלוקה הראשונית אצל האר"י היא "שורש קין" מול "שורש הבל", וזו חלוקה מובנת מאליה: שני בני האדם הראשונים בעולם, מייצגים אנטגוניזם מובהק, ואחריהם בא כמובן "שורש שת" הממוצע בין שניהם, שנוצר כאשר נראה היה שאי אפשר לעולם להתקיים עם טוב מוחלט או רע מוחלט. אפילו בעצמו מצא האר"י "בחינת קין" ולכן היה נזהר מלהרוג פרעושים וזבובים בכדי לעקור מדה זו (ספר הגלגולים לה'). ה"שורש" המתבקש הבא הוא "שורש משה" שגם הוא רגיל מאד בדברי המקובלים, כי ברור שמשה מייצג כח חדש בעולם. כך חיוה האר"י דעתו על הרבה ממנהיגי הדורות, עד כמה היו באמת "שרש משה", שהרי יש כאלו שמחדשים דרכים חדשות, יש הלוחמים על שימור הישנות וכו'. על רבי עקיבא למשל אמר כי היה שרש משה מעורב מקין (שער הגלגולים, פרק לה').

קל להבין כי אשת טורנוסרופוס היתה ניצוץ כזבי בת צור (ולפי האר"י רבי עקיבא תיקן אותה. במקום לחזור על הטעות של זמרי, מנהיג שלא עמד בנסיון. במקום להימשך אחרי פיתוייה של אשת טורנוסרופוס, או במקום לברוח, התערב רבי עקיבא והחזיר אותה למוטב), וכן המטרוניתא שהלכה בפריצות (ברכות כ') היתה ניצוץ כזבי, ורב כהנא שקרע את בגדה – ניצוץ פנחס.

עוד אומר האר"י כי אריסטו היה ניצוץ של אבטליון, כי לימד תלמידים שאינם מהוגנים. אפשר לנסות ולהעמיק בהגדרה הזו ובמכנה המשותף שמצא האר"י, אך יש לשים לב כי מבחינה היסטורית אריסטו חי לפני אבטליון (אריסטו חי במאה הרביעית לפנה"ס, ואבטליון במאה ה1 לפנה"ס). ומכאן אפשר ללמוד כי תורות הגלגולים אינן ידיעות היסטוריות, אלא תורת מחשבתית המפרשת את ההיסטוריה.

הרמ"ק היה הראשון שהחל לפרט גלגולים של אישים שונים, אולם האר"י שבא מיד אחריו הגדיל לעשות בנושא. וגם אחרי האר"י האריכו מקובלים רבים בפרטי תורות הגלגולים, בעל מגלה עמוקות, בעל חסד לאברהם, הרמ"ע מפאנו, ועוד. לפעמים קל להבין על מה נסמכת הידיעה על הגלגול, (כמו שכותב ה'מגלה עמוקות' כי שמואל הקטן ניצוץ משה, והכוונה כמובן למעשה בו הוכיח שמואל הקטן את ענוותנותו, וכפי הכתוב על משה שהיה עניו מכל האדם), ולפעמים קשה יותר לנו להבין, אבל אין זה אומר שאין נימוקים הגיוניים לידיעה על הגלגול.

תורת הגלגולים היא בעצם צורת לימוד של ההיסטוריה ושל המקראות, וחכמיה מדברים גם בסגנון של לימוד, נעתיק כאן כמה פיסקאות שימחישו זאת:

"ישי נתעבר בר' חייא, וז"ש בפ' י' יוחסין ר' חיא מההוא עובדא דתבע לאמתיה, וודאי אשתו עבורה של אשת ישי אבי דוד, ומעשה אבות יעשו בנים כי נתן בכוס זה והיה שותה בכוס אחר", (גן נעול. ראה בסדר הדורות שכל הפרשנות הזו מבוססת לכאורה על טעות, שכן בפרק י' יוחסין לא מוזכר מעשה כזה על ר' חיא הגדול, אלא על ר' חיא בר אשי "ושמא לפי זכרונו כתב כן").

"דע כי יוכבד היתה גלגול חוה ואולי גם עמרם גלגולו של אדם ולכן פירש מאשתו", (חסד לאברהם מעין חמישי כה). "וגם הארץ רחב"ת ידים ר"ת ר' חנינא בן תרדיון ואפשר שנלקח מתוך קליפת שכם בו חמור ולכך הוצרך להרוג ולהתלבן", (שם, עין משפט נהר כה).

"אפשר לומר כי לוט נתגלגל ביהודה ובועז.. ונוכל לומר כי בת לוט נתגלגלה בתמר וברות ובהם ר"ת וס"ת שוה", (סה"ד ערך רות בשם ספרים, בשער הגלגולים הקדמה כ' כתב שאין גלגול בנשים, לפי ההשקפה הזו על תפקיד האשה).

"עלי גלגול אהרון, ראיה לדבר שאמר פרקו נזמי.. ונשברה מפרקתו", (סה"ד משם ר"י סרוג).

יוסף נתגלגל בר"י בן אלישע שהי' יפ"ת והפשיטו עור בשרו, וכמו יוסף נשבה לבין העכו"ם, (סדר הדורות בשם ר"י סרוג, ראה שם שהשיג עליו שכנראה ר"י סרוג מזהה כאן שני ר' ישמעאל בן אלישע, סב ונכד, באדם אחד).

האר"י מבאר שלשלת של גלגולים על פי מעשה הנמצא בספר "דברי הימים של משה" (שער הגלגולים פל"ה). עוד הוא אומר: עזרא הסופר נתגלגל בר"א בן עזריה ואח"כ בר"א אבן עזרא, (ראה ברכות יח: בענין ראב"ע שהיה עשירי לעזרא, ובירושלמי יבמות ספ"י שהיה דומה לעזרא, ראה גטין פו' קופת הרוכלין, ובדבריו סנהדרין לח וקדושין יז'). וכן אותב: אהרן ועלי ועזרא הם גלגול אחד (מנהיגי הדור שהיו כהנים). עוד כתב: שרה חנה והשונמית והצרפית הם גלגול חוה וחנה, (בכולם התקיימה הקללה: בעצב תלדי בנים בצורה מסויימת).

"רשב"י נראה שהיה ממדת חסד שמסי כל היכא דמחי ר"א (עפמ"ש תוס' שהי' כעסן במעילה יז: נראה דהיה מצד הדין, הערה במקור) ובב"מ פ' הפועלים דראב"ש אמר ליסורין בואו נראה שהיה ממדת הדין וז"ש אלמלא אלעזר בני עמי ר"ל אלמלא דין רק בחסד יכולני לפטור העולם מן הדין", (ספר הגלגולים).

 על הפרים שהביא אליהו בהר הכרמל, כתב האר"י כי המה דתן ואבירם, ובאו לכפר על המחלוקת, ופרו של הבעל הוא אבירם, כי הוא היה יותר אביר במחלוקת.

עוד כתב האר"י: ריש לקיש היה מרדכי וזבין עצמו ללודאי לתקן ההתגרות בהמן, והוא שאול בן קיש ולכן נקרא בן לקיש, , ושאול נתן נפשו למות, ובב"מ פד. איתא דידע בלסטיות ולכן כ' דהוא גלגול תובל קין אבי נחשת וברזל. וכן כתב: ר' ששת גלגול בבא בן בוטא, (הכוונה ששניהם היו עיורים). רבן גמליאל נטרד שנהג נשיאותו ברמה שהוא גלגול נחמיה שנענש על שאמר זכרה לי אלקי לטובה. חוני נצוץ אליהו ששאל נפשו למות ונתקן בפר. אבוה דשמואל הוא שמואל הרמתי ובנו שאול שאמר כי יבא אליו אחר מותו (ברכות יח: לעגל קא אתית). דואג ואחיתופל הם מסטרא דקין והמצרי דמשה וקורח, ואת קין תיקן יתרו ונקרא קיני.

אמר האר"י שאפשר להכיר מי היה בהמה בגלגול הקודם ע"י שהוא עז פנים ואין לו בושה, (עמק המלך שער עולם התהו פל"א).

מעשה שהיה באדם אחד שהכחיש את כחו וחכמתו של האר"י, אמר עליו האר"י: אני ניצוץ משה רבינו, ואתה ניצוץ קורח.

 רבי שמואל ויטל, בנו של מהרח"ו, כותב: "אמר שמואל ואפשר עוד לומר שתקנה רות עתה מה שפגמה חוה בימי אדה"ר, ואתי שפיר בג"ש: נאמר כאן האשה הבאה וכו' ונאמר להלן לזאת יקרא אשה כו' ולכן נאמר עליה בימי שלמה המלך ע"ה וישם כסא לאם המלך לאימא של מלכות וארז"ל זו רות, כנלע"ד", (שער מאמרי רז"ל מאמר פסיעותיו של אברהם אבינו).

"ידוע מהאר"י דכזבי היה ניצוץ דינה וכן מסתמא בשאר בנות מדין נתחלקו ענפי ניצוץ זה", (ר' צדוק הכהן מלובלין ,תה"ש כ:). "כל ראשי מנהיגי הדורות הם גלגולי דור המדבר" (ר' צדוק הכהן, ל"מ נט:).

"לדעתי החזו"א נצוץ מנשמת הגר"א", (אגרות ר' יצחק הוטנר, ספר הזכרון לר' יצחק הוטנר, מוריה).

 גלגולי נשמות במחקר

למרבה ההפתעה, כל ההסברים השכלתניים לענין גלגולי נשמות, נתקלים בבעיה, לא בספרות המקובלים, אלא במחקר המודרני. מתקבלים דיווחים רבים מכל רחבי העולם על ילדים המספרים על חיים שלמים שלהם מגלגול אחר, מספרים פרטים על חייהם ועל 'ילדותם' במחוזות רחוקים שלא היה להם שום דרך לקבל עליהם מושג, ואף מתארים את רגע מותם. אין הכוונה כאן לחרוג ממטרת הספר ולנסות להוכיח את אמינותם של תיאורים שכאלו, אך להדגים את הדבר נעתיק קטע עיתונות אחד:

אני זוכר כיצד נרצחתי בשעה 5.45!

"ב28 באוגוסט 1983 בשעה 17.45 נורה ונהרג סורש ורמה, תושב העיר אגרה, הודו. הכדור פגע ברקתו והרגו בו במקום, הרוצח נמלט.

ארבעה חדשים מאוחר יותר נולד טיטו סינג, אף הוא בעיר אקרה. כאשר מלאו לטיטו סינג שש שנים הוא סיפר להוריו: בגלגול הקודם שלי היתה לי חנות למכשירי רדיו. אני זוכר, כיצד נרצחתי בשעה 5.45 אחרי הצהריים. הייתי בדרכי מהעבודה לביתי. לפתע פתחו עלי שני גברים באש מאקדחים שהיו בידיהם. כדור אחד פגע בראשי, היה זה איש העסקים סדיק יוהדיאן שרצח אותי.

הפראפסיכולוג המפורסם ביותר של הודו ד"ר צ'אטדה בדק את הילד ולאחר מכן הורה להוציא את עצמותיו של הסוחר שנרצח מן הקבר ולבדוק אותן. בגולגלתו של הנרצח נמצאו שני חורים: החור שדרכו חדר הכדור, כס"מ אחד מעל לרקה הימנית, וחור היצירה בצד השמאלי של הגולגולת, במקום שבו היתה האוזן. בצילומי רנטגן שנעשו לילד נמצא חריץ עמוק בגולגלתו סמוך לרקתו הימנית ובליטה ליד אזנו השמאלית.

פרופ' צ'אטדה הפגיש את הילד עם אלמנת הסוחר שנרצח. טיטו סיפה לה על פיקניק שהיא ובעלה עשו יחדיו, ושבמהלכו נתן לה הבעל בונבוניירה גדולה. הפיקניק היה אירוע שעל אודותיו ידעו רק הבעל ואשתו. רק השנים השתתפו בו, והם לא סיפרו עליו לאיש.

והמוזר מכל: משטרת אגרה עצרה על סמך עדותו של הילד את הסוחר יוהאדיאן וחקרה אותו. לאחר זמן קצר הוא נשבר והודה ברצח", (צילום של קטע זה מן העיתונות, נמצא באנצ' נחלי יוסף כרך א' עמ' 355).

מטריאליסטים מגיבים על כל הסיפורים האלו בזלזול, משני נימוקים עיקריים: הראשון הוא התגובה הרגילה של: 'סיפורי סבתא', דברים שלא נבדקו, גוזמאות ודמיונות, דמיון מזרחי, וכדומה. והשני הוא שתופעה כזו של דיווחים על גלגולים קודמים מתגלה בעיקר בחברות המאמינות בגלגולי נשמות כדוגמת ההודים, הדרוזים, ובודאי אין זה מקרה.

הטיעון הראשון הוא טבעי, וברור שכל סיפור מופלא יש לבדוק היטב, אלא שאי אפשר לשלוף אותו לנצח, מכיון שמדובר גם בסיפורים בדוקים ע"י אנשים המכירים היטב את המתודה המדעית ואת היכולת לאמת דברים. לא ייתכן להיתלות לנצח בטיעון של גוזמא וזיוף כנגד כל מה שסותר את הבנתינו, כשם שהכמרים חבריו של קפלר טענו כי כל מה שהוא רואה בטלסקופ שלו הם דמיונות והזיות.

ד"ר סטיבנסון[9] בדק ואימת מאות סיפורים כאלו בצורה מדוקדקת וביקורתית. הוא בדק רק סיפורים שאינם יכולים להיות נתונים להשפעה, כגון מבוגר שקרא ספרים / צפה בסרטים מהם יכל לקחת את המידע. אך ורק ילדים קטנים שחיו בחברה מבודדת שאי אפשר לייחס להם את כל הידיעות שגילו ואת כל הנתונים שסיפרו.

הטיעון השני הוא אכן נכון, אלא שבכך אין אנו מוכיחים דבר בהקשר למהות התופעה. כך יכולים אנו לטעון כי דיווחים על חוויות וטראומות מיניות בגיל צעיר מצויים למכביר בחברה בה מאמינים בתיאוריות פרוידיאניות, האם זה אומר דבר לגבי נכונותם של הדיווחים? אם ענין הגלגול הוא בלתי מודע ויכול להתפרץ באיזו שהיא צורה, מנין לנו שהחינוך לאמונה ולמודעות של גלגול הנשמות אינו גורם להכרה בכך. או אולי להיפך: הזלזול וחוסר המודעות של תרבויות אחרות בגלגול נשמות, גורם להדחקת ההכרה הזו.

אמונה בגלגול אינה יכולה להסביר את העובדה שילד קטן מספר פרטי פרטים על חיים אחרים, שאין לנו שום הסבר כיצד הוא יודע אותם, וגם מה הוא המניע שלו לערוך הצגה מסובכת שכזו. על זאת אמר שרלוק הולמס: "כאשר מבטלים את הבלתי אפשרי, מה שנשאר גם אם הוא בלתי מתקבל על הדעת חייב להיות אמת".

ניתן לשפוט דיווחים אלו מאספקט אחר: חוסר שיטתיות, אם באמת זו התוצאה של גלגול נשמות, הרי שהגלגול הוא ענין נדיר מאד, קשה להשיב בצורה סתמית כי לפעמים הגלגול נושא בחובו זכרונות ולפעמים לא, שכן זה הופך את הענין ללא רציני. יותר טוב לחשוב שכל גלגול נמצא בלא מודע האנושי, ונסיבות מסוימות יכולות להביא לחילוץ המידע מן הלא מודע אל המודע. אך מכיון שהמציאות היא בלתי שיטתית, פתוחה היא גם להסבר אחר, כגון ההסבר הפשטני שהזכרונות האלו שאנו מוצאים אצל בני אדם שונים בעולם התקיימו בעולם כחלק מתודעה מופשטת ערטילאית, ורק בטעות 'נדבקו' לתודעתם של בני אדם שונים. ממש כשם שלפעמים בעיצומה של שיחת טלפון אנו שומעים מלמולים, ומגלים ש'עלתה' שיחה נוספת על הקו בטעות..

אין טעם להמשיך ולדון במה שאין אנו יכולים להבין ולתפוס, אך די בכך בכדי להראות כי האמונה בגלגולי נשמות היא מושג עתיק יומין הטבוע בתודעתם של בני האדם מאז ומעולם. ואין הוא פחות בר הגנה מהכחשת גלגול הנשמות. עם זאת, האל לבדו הוא שיודע את המציאות, ותורת הגלגול של בני האדם אינה אלא צורת פירוש של ההיסטוריה, כמו שהראינו.

ü      ד"ר ריצ'רד וייזמן מאוניב' הרפורדשייר שבאנגליה, מומחה לפסיכולוגיה של דיווחים על מטאפיסיקה, חוקר את מערות הרוחות שבאדינבורו (סקוטלנד). במעבדה מיוחדת שהקים במקום, הוא מעביר בין מאות האולמות שבמערות אלו, מתנדבים שאין להם שום מושג לאלו אולמות מייחסים הימצאות רוחות. ולפי דיווחיו רוב המתנדבים מדווחים על הרגשת רוחות ודמויות באותם המקומות, מבלי שהם יודעים מראש את דיווחם של האחרים. לדעתו של ד"ר וייזמן העקביות הזו מוכיחה על סבה אחת, אבל לא בהכרח הימצאות רוחות, אולי קרינה אלקטרומגנטית, או שאלו המקומות החשוכים ביותר, בהם הדמיון יכול לעבוד יותר בקלות, עם זאת מודה וייזמן בראיון לנשיונל גיאוגרפיק כי אין לו הסבר ברור, (מסתרי העל טבעי, נשיונל גיאוגרפיק).

——————————————————————————–

[1]היו חוקרים שתלו ענין זה ברצון בני האדם לקיום יקיריהם, אבל איך יכול רצון שכזה לסתור את המציאות שהגופה מרקיבה ונפסדת? ומנין ההפשטה המחלקת בין גוף ונשמה, שאינה מתאימה לאנשים המדמיינים כמציאות כל מה שהם רוצים שיהיה? ויש מוסיפים ואומרים שמכיון שקורה שבני אדם חולמים חלומות מוחשיים על יקיריהם מכאן הסיקו על הישארות נפשם. אבל הלא בחלום באו אליהם יקיריהם בגופם ומראם שכבר אבד ואיננו, ואדם חולם חלומות רבים ושונים ככל העולה על רוחו, ואפילו בעניני העולם הזה כאשר ראה בחלום אירוע כל שהוא הקשור באדם או מקום שהוא מכיר, בודאי לא חשב שאכן אירע שם אירוע זה. קל וחומר לגבי מתים – חלום הדומה לכל חלום המשחזר את העבר. נכון שייחסו משמעות לכל חלום, שהוא סימן מכחות חיצוניים על העתיד וכדו'. אך לא חשבו שהוא מייצג מציאות באיזה שהוא מקום, שום חלום על אדם אינו מספיק ליצור הפרדה של גוף ונשמה, ולהחליט שנפש האדם קיימת. היחס לחלומות על מתים מגיע מאמונה בהישארות הנפש ולא להיפך. וכן ברור שאדם שחלם חלום על כלבו שמת, או על הנמר שצד באותו יום, לא חשב שהכלב והנמר מצויים באיזה שהוא מקום.

[2]האחרונים ובפרט המקובלים מבדילים בין הכינויים האלו, ומייחסים לכל אחד מהם אספקט אחר של הנשמה. המושג "חלקי הנפש" מתכוין לתכונות שונות של הנפש, בדומה לפסיכואנליזה המחלקת את הנפש לחלקים שונים, כך ראה לדוגמא במאמרו של פרופ' נוי:

"אסכולות שונות בפילוסופיה ובפסיכולוגיה ניסו להתמודד עם בעיה זו ולהציע נוסחאות שונות לתיאור ולהסבר בפיצול בפעילות הנפשית.. ג'ון לוק ניסה להציע קוי חלוקה מוגדרים בין 'תחושה' ו'השתקפות'.. במשך שלש מאות השנים שחלפו מאז הוצעו מספר מודלים נוספים.. שטרבה הציע להבדיל בין ה'אני המתנסה' ל'אני המתבונן', טולמין סבר שהחלוקה נוגעת ליכולת האנושית לדבר ולפעול באופן מקביל, ובלום הציע לחלק גם בין 'אני המתבונן אובייקטיבית' ו'אני או עצמי החווה סובייקטיבית'.. נראה לי שכל המאמץ בן מאות השנים להתוות את קוי החלוקה הקבועים הוא אך פועל יוצא של האמונה עתיקת היומין באחדות הנפש/העצמי/הפעילות המוחית.. נראה לי שהספק שהתעורר בעשור האחרון לגבי עצם האמונה באחדותו של העצמי יאפשר גם לנו לחדול מלחפש קוי חלוקה שכנראה לא קיימים כלל.. המימצאים החדשים של הנוירויפיסיולוגיה הוכיחו שכל המיספירה של המוח מסוגלת להגיב ולפעול בצורה אוטונומית.. ואפילו לקיים מערכת נפרדת של כוונות ציפיות ותקוות.. המסקנה הבלתי נמנעת היא.. שמרכזי המוח השונים שומרים על היכולת לקיים פעילות קוגנטיבית נפרדת. יש מצבים בהם מוקד הפעילות מוסט מדי פעם ממרכז אחד למשנהו, כאשר כל מרכז בתורו משתלט על מרכזי הארגון האחרים, ויש מצבים בהם מתקיימת פעילות מקבילה בד בבד לאורך שנים או יותר ערוצי ארגון",  ("מהו ה'עצמי' של פסיכולוגית ה'עצמי'?". שיחות, כרך ט' חוברת מס' 3. יוני 1995).

הרעיונות האלו תואמים לתיאורים של חז"ל על שתי יצרים המצויים באדם. ובכל אופן לענין חלקי הנפש ברור שאין הם אלא כינויים, ראה (ב"ר יד' ט'): ה' שמות נקראו לנפש, ובספר הבהיר (אות יג) כי נפש רוח נשמה וכו' הם שמות לנשמה. גם בזהר (תרומה קמא:) א"ר אבא תלת שמהן איקרי נשמה דבר נש נפש רוח נשמה, "הנפש אחת, וחלוקה לפי מדותיה" (המבי"ט, בית אלקים שער היסודות סד'). לפי המהרש"א (ברכות יג.) "נפש רוח נשמה המה שמות המקובלים למה שקראו הפילוסופים נפש טבעית חיונית ושכלית".

על הפרשנות הזו למושג 'חלקי הנפש' כמצבים מסוימים ולא כישויות נפרדות, מוכיחים גם דברי המקובלים בכמה מקומות כשהם מדברים על היעדר חלק מחלקי הנפש, כך כותב בעל אור החיים: "הרשע אין לו נפש", (דברים לא א), והחסד לאברהם כותב: "דע כי יש אדם שאינו זוכה אלא לנפש בלבד ויש אדם שזוכה לנפש ולרוח ויש מי שזוכה גם לנשמה וכפי זה יקבל בשבת יתר", (חסד לאברהם, עיה"ק מט). בזהר נאמר: "הכועס נשמה קדושה מסתלקת ממנו", (זהר פרשת תצוה). בקיצוניות יותר כותב החסד לאברהם במקום אחר: "בתחלת הלילה הנשמה אינה עם הגוף כ"כ וע"כ התורה אינה צלולה אז ועיקר התחכמות האדם הוא בהנשמה", (עין הקורא טז).

[3]הכח לאכול ולשתות נקרא נשמה יתירה (רש"י ביצה טז'), משום שהתכונות הם הנשמה, בתכונה זו של לאכול 'בשביל שני אנשים' השתמשו בביטוי 'נשמה יתירה'.

[4]מרגליות בספרו שערי זהר כותב כי הכוונה בביאה ראשונה (לא בגלגול) והוא דחוק מאד כמובן.

[5]בשער הגלגולים שער לו' כתב: "ר' עקיבא היה לו חטאת נעורים ולכן ירד בהרבה גלגולים וכן ריב"ז.. ואח"כ נתגלגלו בר' יהושע סוריאנו ואח"כ בבחור שמו אברהם.. ור' יהושע סוריאנו אכל פעם אחת חלב במזיד".

[6]אמנם השתמשו המקובלים במושג 'ניצוץ' לציין גלגול לא ממשי, אך המושגים האלו מתחלפים לפעמים, ראה למשל בסדר הדורות (ערך ראב"ש) שרשב"י גלגול משה, ובמקום אחר (ערך רשב"י) שרשב"י נצוץ משה.

[7]"רוב אנשי דורינו נשותינו מושלים בהם כי דורנו זה הוא גלגול דור המדבר", (ס' הגלגולים). "הפרים של אליהו הם דתן ואבירם ושמעון הפריץ וחבריו", (סה"ד בדור כלב). כתוב בשם האר"י כי סתם ת"ח הוא ניצוץ משה, (מראית העין להחיד"א, ערובין ב'). "ואפי' בזה"ז נשמת מרע"ה מתפשט לשאר נשמות ומאירה בהם ומשפיעים סוד התורה בסוד חיותו ואור תורתו המתפשט ומסתעף בכל הנשמות ואור התורה המאיר בת"ח אפי' בדורות האלו הוא אור תורת מרע"ה", (חסד לאברהם).

מוצאים אנו אדם שבאמצע חייו השתנה ה'גלגול' שלו, ישמעאל היה נשמת קין, ואחר שעשה תשובה נהיה נשמת הבל, (פירוש הגר"א לספרא דצניעותא פ"ב נא' ד').

[8]הרב דסלר כותב: "נצוץ של קדושה שנפל ביד הקליפות – היינו מעשה שלא לשמה", (מכתב מאליהו ח"ד ע' 483). גם הפירוש הזה הוא נכון, אבל לפי המקובלים מעצם התרחשות הבריאה נפלו ניצוצות והתפזרו בין כל הטומאה שבעולם, והכוונה כמו שנתבאר כי יש ענין לזקק ולהעמיד את כל הכחות שבעולם בכדי למצות את הטוב הגנוז בהם, כפי שהאריך בזה הרב קוק במקומות רבים. וכידוע שתורה זו מסוכנת מאד, שכן בקלות אפשר להימשך דוקא אחרי החלק העיקרי של הטומאה, שהוא כמובן רע מאד.

[9]  ," Cases Suggestive of Reincarnation", 1980, בהוצ' אוניב' וירג'יניה.

דיון בעבודתו של סטיבנסון, אצל פרופ' רוברט אלמר: .D .PH ,ALMER ROBERT :REINCARNATION ON UNIVERSITY STATE GEORGIA AT PHILOSOPHY OF PROFESSOR ASSOCIATE.

ע.א

(אורח)
26/04/2010 23:47

 אויי   מצטער יצא פעמיים תוכל למחוק אחד

אבל רק אחד ….

27/04/2010 00:03

אם ברצונך בתגובה נורמלית ורצינית, עלי לקרוא ולהבין את הכתוב במאמרים הללו.

יקח זמן לקרוא את המאמרים הללו באורך הגלות, וזה בהחלט לא אפשרי עבורי כרגע.(לקרוא כן, להבין מספיק על מנת להגיב להם בצורה רצינית,לא)

עם זאת, שאלת אותי על סיאנס, שאמרת שזה שטויות.

אם אתה אומר שזה שטויות, הרי שהטעו אותך ובגדול.

ראה מה היחס בתנ"ך לנשים שהעלו באוב. העלאה באוב הייתה אסורה. מי שהעלה באוב, דינו היה אחד, מוות.

"ואיש או אשה כי יהיה בהם אוב או ידעוני [מות יומתו]" (ויקרא כ', כז), ר' יהושע דסכנין אמר בשם ר' לוי: "ואיש" – זה שאול, ו"אשה" – זו אשת בעלת אוב… "ויאמר שאול צר לי מאד [ופלשתים נלחמים בי ואלהים סר מעלי ולא ענני עוד גם ביד הנבאִם גם בחלֹמות]" (שמ"א כ"ח, טו) ולמה לא אמר לו [לשמואל] 'באורים ותומים'? אמר ר' יצחק בן ר' חייא: "לב יודע מרת נפשו" (משלי י"ד, י) – שאילו אמר לו 'באורים ותומים', היה לו לומר: אתה הוא שגרמת על עצמך – לא אתה הוא שהכית נוב עיר הכהנים?!… אמר ר' יהושע דסכנין בשם ר' לוי: מלמד שהראהו הקב"ה למשה דור דור ושופטיו, דור דור ומלכיו… והראהו שאול ובניו נופלים בחרב. אמר לפניו: מלך ראשון שיעמוד על בניך ידקר בחרב?! אמר לו הקב"ה: ולי אתה אומר?! 'אמור אל הכהנים' שהרג – שהם מקטרגים אותו, שנאמר "ויאמר ה' אל משה אמור אל הכהנים בני אהרן" (ויקרא כ"א, א).    ויקרא רבה כ"ו, ז

שמואל א פרק כ"ח, שאול מבקש מהידעונית להעלות את שמואל באוב, ונדרש לשכנע אותה שלא יקרה לה שום דבר רע,למרות שדינה מוות. שמואל, לא בדיוק מתלהב ולא עונה בחסד לשאול, בגלל שהעלה אותו באוב.

התנ"ך מתנגד להעלאה באוב משתי סיבות:

  1. זה מתקשר לכוחות כישוף, ואמונה באלילים .

  2. זה אומר שלאדם אין שליטה על

    גורלו\ על מעשיו, וזו תפישה שלא מקובלת על הנביאים. ראה נביא  יונה, שלא רצה ללכת להתריע בפני אנשי נינווה, כי חשב שאינם ראויים לחיות באם יחזרו בתשובה. ראה הסיפור של איוב. אם הכל מלמעלה,בלי קשר למעשי איוב, מה הטעם בהתערבות או במבחן של איוב, או בסיפור עקידת יצחק, שהייתה מבחן האמונה של אברהם,אבי האומה?!

אז אם אתה חושב שהעלאה באוב זה שטויות, אין בכלל טעם שאקרא את הקטעים שהבאת, כי ככל הנראה הם רק מסיתים אותך מדרך הישר.

ע.א. -מחקתי את אחת מהודעותיך על כפילות.

27/04/2010 00:32

אתה יודע מה… בוא אתייחס בכל זאת לעניין הזה של גילגול נשמות…

ישנו משל, שאומר שבזמן מתן תורה בסיני, כל הנשמות של כל אחד מעם ישראל,ושעתיד להיוולד בעם ישראל, היה נוכח וקיבל על עצמו את התורה.

אבל, ישנה פרשנות על המשפט: "וייתייצבו בתחתית ההר".בשמות י"ט ז .קח תלמוד בבלי שבת דף פ"ח עמוד א, "ויתיצבו בתחתית ההר א"ר אבדימי בר חמא בר חסא מלמד שכפה הקב"ה עליהם את ההר כגיגית ואמר להם אם אתם מקבלים התורה מוטב ואם לאו שם תהא קבורתכם" (שבת פח.).
ויתיצבו בתחתית ההר; אמר רב אבדימי בר חמא בר חסא:  מלמד שכפה הקב"ה עליהם את ההר כגיגית , ואמר להם: אם אתם מקבלים התורה – מוטב, ואם לאו – שם תהא קבורתכם.

אמר רב אחא בר יעקב: מכאן מודעא רבה לאורייתא .

אמר רבא: אף על פי כן הדור קבלוה בימי אחשורוש , דכתיב: (אסתר ט כז) קימו וקבלו היהודים [עליהם ועל זרעם ועל כל הנלוים עליהם ולא יעבור להיות עשים את שני הימים האלה ככתבם וכזמנם בכל שנה ושנה] – קיימו מה שקיבלו כבר.

אבל, אין אף משל, שמעיד שכל  הנשמות של עם ישראל קיבל את התורה על עצמו עוד הפעם, בתקופת אחשוורוש. זה אומר ,שישנם יהודים, שנשמותיהם לא קיבלו על עצמם את היהדות מבחירה בזמן אחשוורוש, אלא רק בכפייה במעמד הר סיני, והיות שהיא נכפתה,הם לא מחוייבים לקיימה.

מדוע בכלל, הוזכרו כל הנשמות של עם ישראל,אם יש את גילגול הנשמות ביהדות? זה רומז, שאין גילגול של נשמות, אלא יש כמות נשמות התחלתית, ומוגדרת לעם ישראל,עד סוף היקום.

2 מחשבות על “כשאני מאזין בימים הללו לאמצעי התקשורת”

מה דעתך? Comment

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

התחלנו דרך כשהיינו ילדים קטנים – ומאז כולנו באמצע הדרך אל משהו. לפעמים מתעכבים לראות הנוף, לפעמים רוצים לנוח מעט עם הולכים אחרים – גם הם באמצע הדרך לאן-שהוא, או לברר כיוונים בצומת דרכים – ואז? אז נפגשים כאן!