Nureyev

הגיגים לכבוד פסח/ שאלון החירות הגדול

נטו"ם

חבר\הרשום מ :2006 /12 /08485 הודעותההודעה נכתבה ב :
2007 /03 /30

ב -11:11

עבדים/ ברי סחרוף

…………………………..

על נהר אספירין ישבנו

במקומות המוכרים

לא שומעים לא רואים

כאילו אנחנו אויר

…………………………..

עוד מעט יגמר הסרט

בקרוב המציאות

התמונה מטושטשת

והצליל לא ברור

…………………………..

כי כולנו עבדים אפילו

יש לנו כזה כאילו

פותחים פה גדול

ומחכים לעונג הבא

כולנו מכורים של מישהו

שמבקש עכשיו תרגישו

פותחים פה גדול

ומחכים למנה הבאה

…………………………..

חלונות ראווה יפים

זה הכל למכירה

גם אנחנו תלויים

עם פתקי החלפה

…………………………..

אז מה נעשה עם הכעס הזה

מה יהיה עם הקנאה

כולם רוצים להיות חופשיים

אבל ממה אלוהים, ממה?!

…………………………..

נקודות למחשבה\ לדיון:

1) למה אתם מכורים\ מה המנה הבאה שלכם ?

2)האם ברי סחרוף התכוון שכולנו מכורים למשכחי כאבים , כשכתב על נהר האספרין ישבנו ?

3) מה הסרט שאתם חיים בו?

4) עד כמה אנחנו באמת מוכנים לעזוב את המוכר,והנודע והטוב, ולעבור למקום אחר,כמו אברהם,או כמו בנ"י?

5)האם אפשר לפי דעתכם להיות מכור למישהו?

6) מה מגביל אותכם?

7) הייתי באוטובוס ,ואחת בגיל ביה"ס אמרה איזה כיף שעכשיו יש חופש. האם לפי דעתכם,יש חופש רק בחגים,או שיש חופש כל הזמן?

8) האם חופש הוא דבר שהאדם מרבה לקחת על עצמו, או לוותר עליו ?

9) מה גורם לכם כבני אדם,לוותר על הדבר שאתם הכי רוצים בו,על החירות שלכם?

—————–

"זה הכל הבל הבלי הבלים,שאפילו על הראי ,לזמן רב לא נשארים."

"

<!—->

נטו"ם


חבר\הרשום מ :2006 /12 /08485 הודעותההודעה נכתבה ב :2007 /03 /31
ב -22:38
בהמשך להגיגים… על הקשר בין בופור,לפסח…בסרט בופור,מפקד המוצב היה מוגבל מבחינה מחשבתית. הוא לא היה מסוגל לראות את ההר בלי המוצב,או לראות את פינוי המוצב.

החבלן שבא לפתוח את הציר,היה שבוי ברצון ולראות את ההר שבכיבושו הדוד שלו נפל במלחמת של"ג.

—————–

"זה הכל הבל הבלי הבלים,שאפילו על הראי ,לזמן רב לא נשארים."

"


ג'סי ל


חבר\ה
רשום מ :2004 /09 /14572 הודעותההודעה נכתבה ב :2007 /04 /05
ב -17:50
היי נטום חג שמח!!!!!!!!אנסה לענות על השאלות:1. למה אני מכורה?

שלילי: לדאגות, אני טיפוס דאגן מאד.

חיובי: לאחיינים שלי ולהבדיל לכלבות שלי.

2.
כן כל אדם לדעתי מכור למשכחי כאבים. מטבע הדברים החיים לא תמיד מחייכים
אלינו, ובזמנים כאלה בורחים לדמיון, לאשליות ולהבדיל לאמונה.

3. הסרט שאני חיה בו הוא החיים שלי:).

4. עשיתי את זה לאחרונה וגם בתור ילדה שעזבתי את המוכר והידוע.

העזיבה האחרונה זו עזיבת בית ילדותי ובתור ילדה עזבתי בית ספר מסויים ועברתי לבית ספר אחר שהיה שונה מאד ממה שהכרתי עד אז.

לעזוב
ולהיפרד זהו תהליך קשה וגם לבני ישראל היה קשה (הם בכו על סיר הבשר), אבל
בסופו של דבר גם לי וגם להם העזיבה והפרידה וההתמודדות עם הקשיים הכרוכים
בכך, השתלמו.

5. כן אפשר להיות מכור למישהו.

6. מה מגביל אותי?

הדאגנות, כפי שכבר ציינתי וגם המצב הגופני שלי.

7.החופש אינו תלוי בזמן או במצב, אלא בתחושה הפנימית.

8. התשובה לשאלה זו תלויה באדם ובמצבו. יש אדם שאוהב חופש ואחר שבלי חוקים ומסגרות הוא סובל והולך לאיבוד.

9. התחשבות באחרים.

—————–

לחצו כאן כדי להאכיל את הפוקימון החדש שלי
<a href="http://www.pokeplushies.com/feed/1061715"><img src="http://www.pokeplushies.com/images/adoptables/1061715.gif" border="0" alt="" /><br />Click here to feed me a Rare Candy!</a><br /><a href="http://www.pokeplushies.com">Get your own at PokePlushies!</a>

"

LuckyHunch

מנהל הקהילה
רשום מ :2003 /08 /304033 הודעותההודעה נכתבה ב :
2007 /04 /05
ב -20:56
חג שמח חברים!1. זה פשוט מאד: טבק. לא מצליחה להפסיק לעשן, למרות נסיונות חוזרים לא מעטים.2.
לא, כל השיר מדבר על חיים של סיפוקים מיידיים, אנשים המכורים לסיפוק
המיידי – וחוששים מכל דבר ארוך טווח, מכל מה שמחייב התייחסות קצת יותר
מעמיקה – כמו כאב למשל. התייחסות מעמיקה זה ההיפך הגמור של סיפוק מיידי.
זאת
לא הפעם הראשונה שסחרוף מציג כאב כמה שמעיד על רגש אמיתי – ובצורה שהוא
מעמיד את הדברים זה נכון במאה אחוז: כל מה שסינתטי מאד אסתטי – נטול כאב
אבל גם נטול אמת ובעצם נטול כל דבר שהוא שבא מעומק הלב – ולכן גם חסר
משמעות של ממש לכל המעורבים, סתמי.

3.
בחרתי באורח החיים שלי כדי לא לחיות בסרט. כשזה קשה/מתיש/מדכא – אני בורחת
את הסרט של המציאות הוירטואלית. אני מרגישה שכל קטע וירטואלי שהופך
למציאותי מקבל את מקומו הנכון בפאזל החיים שלי, ולכן זה מלווה בתחושה של
הצלחה – נצחון המציאות על האשליה, במובן הכי טוב שיכול להיות לזה. וזה
באמת טוב: המציאות תמיד עולה על כל דמיון. החיים הכי אומללים בבדידותם הם
החיים בבועה/ות של אשליה/ות.

4.
כשרעיון כזה עולה, אני חוששת מאד מאד, ודבקה בישן ובמוכר. אבל  כאשר
המסקנה המתבקשת היחידה, כאשר שינוי הוא הדבר היחיד שימנע היתקעות ונסיגה –
אני אוזרת אומץ. ממשיכה לפחד מאד מאד מכל דבר חדש, אבל מנסה, מעיזה – ולאט
לאט פשוט עושה את זה. לפעמים אני חייבת לקבל קודם את השנוי אל תוכי – ורק
אחר כך לעשות מעשה – שיבטא את השנוי הפנימי שעשיתי. ולפעמים הפחד גדול כל
כך שהדרך היחידה להגיע לידי עשיה זה פשוט לקפוץ, סטייל "על החיים ועל
המוות", אל תוך המים – ולגלות אם הם באמת כל כך קרים תוך כדי עשיה. הקבלה
הפנימית תצטרך כבר לבוא אח"כ.

5.
אפשר. אבל זה עניין פיזי. אם המצב הזה לא ייתמך במשהו שהנפש והרוח מתחברים
אליו גם, ההתמכרות חולפת תוך שבועות ספורים ומעטים לכל היותר.

6.  כסף ורכוש (קיומם מגביל לא פחות מחסרונם), אחריות על דברים ואנשים.

7.  מסכימה עם יס – חופש הוא מצב פנימי, נפשי-רוחני.

8.
חופש הוא אחד הדברים הכי מפחידים שיש. לכן רוב האנשים מחפשים כל הזמן
מסגרות וגבולות: קל יותר להתמודד עם קצת חופש, טיפין טיפין – מאשר עם חופש
מוחלט.

9.
לעולם איני מוכנה לוותר על חירותי. יש סיבות ראויות מעטות מאד למענן אני
מוכנה וגם מוותרת על חלק מביטויי אותה חרות. הבחירה לעשות כך היא בחירה
חופשית, ואיני מוותרת על הזכות לשנות הבחירה הזאת אי פעם בעתיד. כמו
שאמרתי – לא מוותרת על חירותי בשום אופן.

באשר לדמויות מן הסרט  בופור,  הן מייצגות אמת בסיסית מאד: הכבלים החזקים ביותר הם אלה שבהם אדם כובל עצמו, בעצמו ולעצמו.

—————–

LuckyHunch

אמצע הדרך – הידברות

במקום שאין אנשים – היה אדם! וגם את! ואתה!

"

נטו"ם

חבר\ה
רשום מ :2006 /12 /08485 הודעותההודעה נכתבה ב :
2007 /04 /06
ב -20:02

נקודות למחשבה\ לדיון:

1) למה אתם מכורים\ מה המנה הבאה שלכם ?החלומות שלי. לא מוכן להתנתק מהם,או לוותר עליהם.

2)האם ברי סחרוף התכוון שכולנו מכורים למשכחי כאבים , כשכתב על נהר האספרין ישבנו ? משכחי
כאבים מנטליים. לכן יש את תופעת העדר,ואת התופעה של "תרבות" ההמונים. הכל
חייב להיות כאן ועכשיו. אין זמן לחשוב על העתיד,אין מה להרהר בעבר. אין
זמן למחשבות על משגים,שגורמים לכאבים.

3) מה הסרט שאתם חיים בו? " המופע של נטו"ם "

4) עד כמה אנחנו באמת מוכנים לעזוב את המוכר,והנודע והטוב, ולעבור למקום אחר,כמו אברהם,או כמו בנ"י?

"אישית,
אני מאמין שבמקרה הכי טוב,אדם מכיר אך ורק את עצמו. אין אף דבר שהוא טוב
או רע לחלוטין. הכל מעורבב בחיים. השאלה על מה מסתכלים. על חצי הכוס
המלאה,או על חצי הכוס הריקה. בד"כ אני רואה את חצי הכוס הריקה, ולכן
מבחינתי אין דבר ישן וטוב. יש רק הרגלים.

המוכר והנודע,הוא משעמם. אחרת הוא לא מוכר,ולא נודע. כאשר השיעמום עולה על כוח ההרגל,או האינרציה,אנשים לוקחים דרך חדשה.

5)האם אפשר לפי דעתכם להיות מכור למישהו?

יש
נרקסיזם. אדם שמאוהב בעצמו. אני יכול להיות מכורים למישהו,או מישהי ,רק אם
אותו אחד או אחת  גם מכור\ה  לי באותה מידה. אם אין מידתיות ותלות
הדדית,ההתמכרות תיעלם.

6) מה מגביל אותכם?

המוח
שלי מגביל אותי. העולם כולו פתוח לפני,כמו לפני כל אחד,ואיך אחיה בו,איך
אנצל את הזמן שלי,מוגבל ע"י המוח שלי,זווית הראיה שלי על העולם,והמטרות
האישיות שלי, או כל תכתיב עצמי אחר.

7) הייתי באוטובוס ,ואחת בגיל ביה"ס אמרה איזה כיף שעכשיו יש חופש. האם לפי דעתכם,יש חופש רק בחגים,או שיש חופש כל הזמן?

יש
חופש כל הזמן,אבל לחופש האישי הזה יש מחיר. אני,כמו כל אדם אחר,רוצה 101
דברים שונים,שבסופו של דבר מתנגשים אחד בשני. מי שקובע מה מעל למה, או
איזה רצון שלי יקבל עדיפות ויתממש, זה אני. אם הרצונות שלי חורגים
מהנורמות בחברה שבה אני חי,אז המחיר על החופש שלי יהיה ניכור מאותה
חברה,או בדידות עד שאמצא חברה שהנורמות שלה זהות לשלי.

8) האם חופש הוא דבר שהאדם מרבה לקחת על עצמו, או לוותר עליו ?

לפי
דעתי,אדם חופשי הוא אדם ששם לעצמו את הגבולות שלו, ולא מפחד לנסות ולהרחיב
את הגבולות. אחרת אותו אחד יהיה שבוי בידי עצמו. כל אדם שמנסה להרחיב את
האופקים שלו,להתעלות ולשפר את הנקודות שהן חלשות אצלו,הוא אדם חופשי.
אפילו,אם הגבולות שהוא שם לעצמו,נראים מאוד נוקשים לאנשים אחרים. (אפילו
נזיר סגפני שמחליט לשתוק למשך שנה,כדי להרחיב את יכולת ההרחבה שלו,הוא אדם
חופשי, כל עוד לקח את המשימה על עצמו מבחירה. )

9) מה גורם לכם כבני אדם,לוותר על הדבר שאתם הכי רוצים בו,על החירות שלכם?

עבורי,יש שני גורמים שיגרמו לי לוותר על החופש שלי:

1) מחויבות לחלום או לאידיאל שאני בחרתי אותו. (אני אדבוק בו,ואאבד את חירותי לפעול במנוגד לאותו אידיאל,כל עוד אני מאמין בו).

2)
הרצון כן להיות משולב בחברה,ולא סוציופת. (חברה שמרבית הנורמות שלה דומות
לשלי,ואני מוכן שלא לנסות לכפות על החברה את כלל הנורמות שלי, בתנאי שלא
יכריחו אותי לוותר על אותן נורמות שלא מקובלות על שאר החברה). 


—————–

"זה הכל הבל הבלי הבלים,שאפילו על הראי ,לזמן רב לא נשארים."

"

LuckyHunch

מנהל הקהילה
רשום מ :2003 /08 /304033 הודעותההודעה נכתבה ב : 2007 /04 /08
ב -08:59
נטו"ם,האשכול הזה הופך למרתק יותר ויותר מרגע לרגע, מכמה וכמה בחינות.הנה,
לפני שלוש שנים, הייתי עונה לשאלות האלה באופן כמעט זהה לשלך.  לא שלא
ידעתי כבר שעברתי איזו כברת דרך קטנה מאז – בעבודה העצמית וגם בחיים – אבל
התגובות שלנו כאן בזו אחר זו מבהירות ומחדדות את זה באופן בולט שלא ניתן
להתעלם ממנו. תודה אישית על כך!
למה אני מתכוונת? – למשל לשאלות והתשובות שעולות כאן: – איך לבעוט בשגרה? , אחד האשכולות הפותחים של הקהילה הזאת.

—————–

LuckyHunch

23/03/2010 11:10

עבדים, ברי סחרוף…

אעתיק את השאלות לכאן, שיהיו קריאות יותר :

  1.  למה אתם מכורים\ מה המנה הבאה שלכם ?
  2. האם ברי סחרוף התכוון שכולנו מכורים למשכחי כאבים , כשכתב על נהר האספרין ישבנו ?
  3. מה הסרט שאתם חיים בו?
  4. עד כמה אנחנו באמת מוכנים לעזוב את המוכר,והנודע והטוב, ולעבור למקום אחר,כמו אברהם,או כמו בנ"י?
  5. האם אפשר לפי דעתכם להיות מכור למישהו?
  6. מה מגביל אותכם?
  7. הייתי באוטובוס ,ואחת בגיל ביה"ס אמרה איזה כיף שעכשיו יש חופש. האם לפי דעתכם,יש חופש רק בחגים,או שיש חופש כל הזמן?
  8. האם חופש הוא דבר שהאדם מרבה לקחת על עצמו, או לוותר עליו ?
  9. מה גורם לכם כבני אדם,לוותר על הדבר שאתם הכי רוצים בו,על החירות שלכם?

ברשותכם, אוסיף עוד כמה שאלות:

  1. האם ברי צודק כשאמר "גם אנחנו תלויים עם פתקי החלפה" , או שלא לכל אחד יש תחליף?
  2. האם לדעתכם, כשאנחנו רואים סרט, אנחנו מנותקים מהמציאות?

מחשבה אחת על “הגיגים לכבוד פסח/ שאלון החירות הגדול”

מה דעתך? Comment

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s