שבועות – החג היפה ביותר

אראגורן הישראלי
אורחרשום מ :2003 /10 /18
0 הודעותההודעה נכתבה ב :
2004 /05 /25
ב -14:03

מובא בשלמותו מתוך אתר חופש –

www.hofesh.org.il

שבועות – החג היפה ביותר

בין שתי מגילות בתנ"ך

מאת יוסי שריד

חג השבועות הוא החג האהוב עלי. מכל חגי ישראל – זה החג שלי.

יום אחד, כאשר הייתי שר חינוך, התפרסם בשמי שאני לא סובל את חג הפורים. זה היה פרסום תמוה, כי הוא היה מקוטע, לא מנומק ומנותק מכל הקשר: מה פתאום קם שר חינוך בבוקר ודעתו לא נחה עליו, עד שהוא מודיע מה יחסו לחג זה או אחר? הפרסום נלקח מהרצאה שנתתי במסגרת "תיקון חצות" של שבועות, ומכל ההרצאה זה מה שנשאר: "שר החינוך לא אוהב את פורים". ומה שנשאר באמת היה מגוחך.

לעניין פורים נדרשתי רק כדי להבליט את חיבתי המיוחדת לשבועות, ואת שבועות קל לחבב, גם משום שהוא מסיים את ספירת העומר, ושוב אפשר להינשא, גם משום היותו "זמן מתן תורתנו" וגם חג הקציר וגם חג הביכורים, שמחות רבות אמיתיות חוברות להן יחדיו.

אבל, הסיבה העיקרית לאהבת השבועות היא המגילה השמורה לו – מגילת רות, שהיא בעיני החיבור המקראי היפה ביותר והנאצל, מקור קבוע ונובע להשראה טובה של יהדות מופלאה: לו היתה יהדותנו תמיד ברוח מגילת רות.
רות ובועז – ציור מאת ווטס

לעומתה – מגילת אסתר, השמורה לחג הפורים – היא בעייתית עד מאוד, ומאז שעמדתי על דעתי היא מקוממת אותי. אין מי שאיננו שמח בשמחת ההצלה שעמדה ליהודים מפני תוכניות ההשמדה של המן הרשע ואין מי שאיננו שמח בנפול המן, בזכותם של מרדכי ואסתר.

"ליהודים היתה אורה ושמחה וששון ויקר", וכולנו מוכנים בחפץ לב להשתתף באורה ובשמחה עד עצם היום הזה. אבל יש בינינו מי שאינם מוכנים להשתתף בכל מה שקרה לאחר ההצלה הגדולה. לגמרי לא ברור מדוע כל שמחה כזאת כאילו חייבת להסתיים באיזה פוגרום קטן או גדול. מרוב "שמחה וששון" נקהלו היהודים אשר בשושן הבירה והרגו שלוש מאות איש. ואילו "שאר היהודים אשר במדינות המלך" קמו והרגו בשונאיהם – שבעים וחמישה אלף בני אדם.

אפילו הריגתם של עשרת בני המן לא נראתה לי כילד, ומאז לא שיניתי את טעמי. אמנם אינני בעד עונש מוות, אבל את תלייתו של המן עצמו הייתי מקבל איכשהו על פי חוק עשיית דין בנאצים ובעוזריהם: מי שזומם להכרית עם שלם, רצח עם פשוטו כמשמעו, הוא עצמו בן מוות.

המן בדורו כאייכמן בדורו. אבל הבנים של הצורר, במה הם חטאו? לתלות עשרה ילדים על עץ בכיכר העיר? ועוד לחנך על התלייה הזאת את ילדי ישראל של כל הדורות ברוח מבודחת ובעליצות רעשנים?

זה מה שקורה, כנראה, כאשר מתירים "עד דלא ידע", איבוד עשתונות לשעה, "עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי" (מסכת מגילה ז'). אני סבור שאפילו בימי "משתה ושמחה" חשוב מאוד לשמור על "עד דכן ידע", דווקא כדי להבדיל בין ארור המן לברוך מרדכי, בין טוב לרע, בין ראוי לפסול, כדי ששום אדם סביר לא יחטא ב"פורים שמח" שעה לאחר הטבח הנורא במערת המכפלה.

התמכרותי למגילת רות היא אפוא מוחלטת, וגם יחסית בהשוואה למגילת אסתר, ששתיהן מופיעות ב"סמיכות מגילות", אבל ההבדל ביניהן הוא כל ההבדל שבעולם התרבותי והרוחני שלנו. הייתי ממליץ בחום על קריאת מגילת רות בכל ימות השנה ולאו דווקא בשבועות, כדי שנהיה כולנו יותר רחומים וחנונים, ונשווה לכל הליכותינו מידה רבה יותר של חן וחסד ורחמים, סובלנות ופתיחות, אהבה וחמלה.

"אל תפגעי בי לעוזבך, לשוב מאחריך, כי אל אשר תלכי אלך ובאשר תליני אלין, עמך עמי ואלוהיך אלוהי, באשר תמותי אמות ושם אקבר, כה יעשה אדוני לי וכה יוסיף כי המוות יפריד ביני ובינך".

מגילת רות, מיותר לומר, לא היתה יכולה להיכתב בימינו, כי היא סותרת ברוחה המשובבת והמרעננת את כל מה שהממסד הרבני המאובן שלנו מאמין בו ומטיף לו, בוודאי לא היתה יכולה להתקדש במעלת מגילה, שמצאו לנכון לכלול אותה בספר הספרים, בחלק "כתובים" שלו, בין שיר השירים לאיכה.

לא רק שמגילת רות נטועה יותר מכל טקסט תנ"כי אחר בנוף הארץ, בטבע ובהווי החיים שלה, היא גם הנציגה היותר מובהקת של "היהדות הפתוחה". רות, צריך לזכור, איננה יהודיה, היא נכרייה, מואבייה. היא הולכת אחרי חמותה משדי מואב לשדות בית לחם יהודה, לאחר כל האסונות הכבדים שפקדו את משפחתן. נעמי, החמות, מנסה בכל כוחה לשכנע את שתי כלותיה, רות וערפה, שלא ילכו איתה בשובה לביתה. ערפה משתכנעת ונשארת, רות עומדת על שלה. ורות אומרת לה, לנעמי, את המשפט, שבעיני הוא כל תורת היהדות כולה על רגל אחת – היהדות האנושית שנותנת לנו תורת חיים ולא תורת מתים. וזהו המשפט: "אל תפגעי בי לעוזבך, לשוב מאחריך, כי אל אשר תלכי אלך ובאשר תליני אלין, עמך עמי ואלוהיך אלוהי, באשר תמותי אמות ושם אקבר, כה יעשה אדוני לי וכה יוסיף כי המוות יפריד ביני ובינך".

במילים פשוטות – רות קושרת את גורלה בגורל נעמי ובגורל העם היהודי. היא רוצה לחיות כאן והיא רוצה למות כאן. ומרגע שהיא מצהירה על כוונותיה המפורשות – היא שייכת, היא משלנו, מבלי לעבור הליכים של גיור לחומרה או אף לקולא. מעתה ואילך, היא בת לעם היהודי, והיא יכולה בלי בעיות להינשא לבועז, שהוא בן למשפחה הכי מיוחסת בבית לחם. וצריך לשים לב למה שאומר לה בועז כבר בפגישתם הראשונה בשדה: "הוגד לי כל אשר עשית את חמותך אחרי מות אישך ותעזבי אביך ואמך וארץ מולדתך ולתכי אל עם אשר לא ידעת תמול שלשום. ישלם אדוני פעלך ותהי משכורתך שלמה מעם אדוני אלוהי ישראל אשר באת לחסות תחת כנפיו".

הצעתי היא שהצהרת רות המואבייה תוכר על ידי משרדו, וכל מי שיבוא ויודיע – באשר תלכי אלך ובאשר תליני אלין וגו' – יוכל להישאר איתנו ולבוא בקהלנו.

זה מה שאומר בועז, ולא זה בדיוק מה שאומרים היום למי שהיטיב עם חמותו או עם כל בן משפחה יהודי אחר, והלך אל עם אשר לא ידע. עושים לו צרות, מוציאים לו את הנשמה, בודקים לו בציציות, ולעתים קרובות אף מגרשים אותו מכאן. רק לפני שבוע חיתנתי זוג, שלא יכול היה להינשא משום שהיא גויה, הולנדית, ובחיר ליבה הוא בחור ישראלי, וכל מאמציהם המשותפים להתקבל על ידי רבנינו לא עלו יפה, עלו מכוער. הבחורה באה ממשפחה שיש לה יחס מיוחד וקשרים מיוחדים ליהדות ולישראלים, את היחס הזה היא הוכיחה הלכה למעשה שנים ארוכות, אבל כל זה לא עזר, השיבו את פניהם ריקם. משפחת הכלה באה כולה מהולנד, ואני לא ידעתי את נפשי מרוב בושה ומבוכה, והייתי צריך, מתחת לחופה, להשמיע באוזניהם דברי התנצלות ובקשת סליחה.
רות ובועז – ציור מאת מילט

יש לי הצעה לשר הפנים החדש: הצעתי היא שהצהרת רות המואבייה תוכר על ידי משרדו, וכל מי שיבוא ויודיע – באשר תלכי אלך ובאשר תליני אלין וגו' – יוכל להישאר איתנו ולבוא בקהלנו. אין לי ספק שהוא יטה אוזן קשבת להצעה הזאת ויחבב אותה על פקידיו כפי שהיא חביבה עלינו.

ואם בכל זה אין התפעלות והתפעמות, כי אז באה מגילת רות וחותמת במגילת יוחסין. לרות ולבועז נולד בן ושמו עובד, והוא אבי ישי, אבי דוד. כלומר, רות המואבייה, הגיורת הזאת שמרחוק באה, דווקא היא נבחרה להיות הסבתא הגדולה של דוד המלך, שכונן את בית דוד, שהוא הבית של כולנו. ככה ייעשה לאישה שהמסורת היפה שלנו רוצה ביקרה.

כלום לא יכלה המסורת לבחור יהודיה כשרה לשמש כסבתו של דוד? יכלה גם יכלה. ובכל זאת החליטה אחרת. כנראה משום שביקשה למסור לנו, לנו ולדורותינו, מסר מאוד חשוב בעיניה.

הערת המערכת: השמטנו מעט שמות של אישים פוליטיים או השתייכות מפלגתית שלהם, על פי העיקרון של האתר שלא לזהות עצמו עם שום מפלגה ספציפית.

מאי 2004

LuckyHunch
מנהל הקהילהרשום מ :2003 /08 /30
1344 הודעותההודעה נכתבה ב :
2004 /05 /27
ב -22:31
גם לי הטבח שלאחר השמחה לא נראה כילדה – ואיש לא הצליח להסביר לי מעולם מדוע זה חינוכי כל כך שחובה ללמוד את זה מחדש מדי שנה בשנה.כאשר שאלתי את המורה איך זה שרות, שלא נולדה יהודיה כשרה, נבחרה להיות אם השושלת שממנה יוולד המשיח. המורה כעסה שאני שואלת שאלות לא לעניין, שאני שואלת שאלות קשות מדי שמבזבזות את זמנה – עוד כהנה וכהנה. גם על השאלה הזאת לא קיבלתי תשובה שאינה כלאחר יד עד היום.שאלות פתוחות?—————–
 Lucky Hunch

מנהלת המקום הכי טוב: אמצע הדרך!http://community.msn.co.il/comm_community_page.asp?CommID=1082

מנהלת פורום אקטואליה יהודית ומנהלת-שותפה בפורום מתכונים לשבת – בקהילת הישיבה הוירטואלית  

"

כובען
חבר\הרשום מ :2004 /02 /04
140 הודעותההודעה נכתבה ב :
2004 /05 /28
ב -16:01
ועוד נקודה לא  פחות חשובה,והיא  התנהגותו האצילית של  בועז,למרות שגם הוא היה   גואל  לנעומי ולרכושה  , חיפש ומצא גואל  קרוב  ממנו    ונתן  לו  את הזכות  להחליט  לגבי זכותו  לגאולה  , ורק  לאחר  שהגואל  וויתר  בפני  עדים  על  הזכות  לגאול  ,קבל  בועז  את    הזכות  וגאל את  נעומי  וכל אשר לה כולל גם את כלתה רות   , ורק אז התחתן איתה  .,

גם אני  מסכים  לחלק לא קטן  מתפיסתו של יוסי שריד לגבי  המגילה והיחודיות שבה  .

—————–
.

כבש1
חבר\הרשום מ :2003 /10 /25
138 הודעותההודעה נכתבה ב :
2004 /05 /30
ב -12:59
שלמה המלך החכם מכל אדם כותב בספר משלי (יז כח) "גם אויל מחריש חכם יחשב, אוטם שפתיו נבון". למקרא דברי ההבל וגסות הרוח של "המלומד" ה"ליברלי" והפורע חוק בגלוי נזכרתי בפסוק הזה, והבנתי שלפנינו דוגמא חיי ומאלפת למשמעות הפסוק שהבינו כאן.אבל מכיון שדבריו מתובלים בהרבה פרטים, אצטט קטעים קטעים ממנו, ואגיב על כל קטע לגופו.א, יוסי כותב: "לעומתה – מגילת אסתר, השמורה לחג הפורים – היא בעייתית עד מאוד, ומאז שעמדתי על דעתי היא מקוממת אותי." המגילה איננה בעיותית בכלל, בעיותי הקורא הבור שאיננו מבין דבר וחצי דבר בשפת התנ"ך, ומנסה להציג את עצמו כמלומד מבין כל, וזה מקומם באמת., ולהבנת הדברים נגיד, אינו דומה חוקר בעל תרבות מסוימת החוקר את תרבותו שאותו הוא חי ועליו גדל, לחוקר תרבות שזרה לו, על בסיס לימודיו באוניברסיטה, וזה בדיוק הדוגמא לפנינו, כללי הלשון בתנ"ך הם חדים וברורים למי שחי וגדל עליהם, ולא ניתן להבינם גם עם דפלומה אוניברסיטאית אם לא מכירים את הכללים. ואתן כמה דוגמאות על פי הנושאים שהוא נגע בהם במאמרו.יוסי כותב: "לגמרי לא ברור מדוע כל שמחה כזאת כאילו חייבת להסתיים באיזה פוגרום קטן או גדול". לגמרי לא ברור? אם כך אז למה אתה מדבר? "מרוב "שמחה וששון" נקהלו היהודים אשר בשושן הבירה והרגו שלוש מאות איש. ואילו "שאר היהודים אשר במדינות המלך" קמו והרגו בשונאיהם – שבעים וחמישה אלף בני אדם.

אפילו הריגתם של עשרת בני המן לא נראתה לי כילד, ומאז לא שיניתי את טעמי." ולמה כן תשנה את דעתך, אם הבנתך נשארה כילד שלא למד בחייו?

"המן בדורו כאייכמן בדורו. אבל הבנים של הצורר, במה הם חטאו? לתלות עשרה ילדים על עץ בכיכר העיר? ועוד לחנך על התלייה הזאת את ילדי ישראל של כל הדורות ברוח מבודחת ובעליצות רעשנים?

זה מה שקורה, כנראה, כאשר מתירים "עד דלא ידע", איבוד עשתונות לשעה, "עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי" (מסכת מגילה ז'). אני סבור שאפילו בימי "משתה ושמחה" חשוב מאוד לשמור על "עד דכן ידע", דווקא כדי להבדיל בין ארור המן לברוך מרדכי, בין טוב לרע, בין ראוי לפסול, כדי ששום אדם סביר לא יחטא ב"פורים שמח" שעה לאחר הטבח הנורא במערת המכפלה." זה מה שקורה? נכון, זה מה שקורה למי שחושב שהוא בגדר כן ידע, אבל הוא מגשים את חוק הבערות האומר שבשני תחומים ככל שמבינים פחות מתבטאים יותר ואחד מהם זה, יהדות!, וזה בדיוק מה שקורה למי שמגלה הומניזם וליברליות לאויבי עמינו, ומתקשה להבין את בני עמו הוא.

אז נתחיל:

א, עדין הנפש ה"מלומד" כל כך הזדעזע מה"פוגרום" עד שנעלם מעיניו פרט "זניח" כמו ובביזה לא שלחו את ידם (פרק ט' פסוק י) ושוב בפסוק טו ושוב בפסוק טז, הייתכן שפרט החוזר על עצמו שלש פעמים תוך שש פסוקים נעלם מעיני ה"מלומד" שלנו? או אולי העדיף להתעלם בכדי שהעובדות לא יקלקלו לו את התיאוריה?

ב, איך יובן הניגוד הזה בין "פוגרום ברברי" לבין אצילות הנפש של "ובבזה לא שלחו את ידם"?

ג, איך יובן העובדא שנציגת "הברבים" לא מבקשת מהמלך מלכתחילה לתת רשות ל"פוגרום" אלא מבקשת "אם על המלך טוב ואם מצאתי חן לפניו וכשר הדבר לפני המלך וטובה אני בעיניו יכתב להשיב את הספרים מחשבת המן בן המדתא האגגי אשר כתב לאבד את היהודים אשר בכל מדינות המלך" והמלך הוא זה שמסרב להשיב את המכתבים, ובמקום זה מציע להם לכתוב כטוב בעיניהם, ואז, רק אז יצא התוכנית של ה"פוגרום"?

ד, איך יובן שבפקודה המלכותית נאמר "להקהל ולעמוד על נפשם להשמיד ולהרג ולאבד את כל חיל עם ומדינה הצרים אותם טף ונשים ושללם לבוז" ואילו הם הפרו את פקודת המלך "ובבזה לא שלחו את ידם"?

ה, מה פירוש המילים, ויכו היהודים בכל אויביהם מכת חרב והרג ואבדן ויעשו בשונאיהם כרצונם, מה ההבדל בין האויבים שנהרגו ובין השונאים שעשו בהם כרצונם?

מה בין שושן הבירה לבין שושן סתם המוזכר בפסוק?

ו, ה"מלומד" נחרד מהמספר "חמשה ושבעים אלף" איש שנהרגו בשאר המדינות, חשבון פשוט אומר ששבעים וחמש אלף מחולק למאה עשרים ושבע מדינות הוא חמש מאות תשעים, האם זה פוגרום כאשר זה "להקהל ולעמוד על נפשם?

עוד שאלות רבות יש במגילה הזאת אבל כפי שאמרנו אני מתייחס רק לאותו פרט "קשה" שה"מלומד" שלנו העלה.

וכעת נמשיך ונעבור למגילה האהובה כל כך על ה"מלומד" שלנו, יוסי כותב: "מגילת רות, מיותר לומר, לא היתה יכולה להיכתב בימינו, כי היא סותרת ברוחה המשובבת והמרעננת את כל מה שהממסד הרבני המאובן שלנו מאמין בו ומטיף לו, בוודאי לא היתה יכולה להתקדש במעלת מגילה, שמצאו לנכון לכלול אותה בספר הספרים, בחלק "כתובים" שלו, בין שיר השירים לאיכה.

האמנם? אם כן איך זה שההולכים בדרך הממסד הרבני המאובן דווקא כן רואים בו מגילה קדושה ואפילו קוראים אותה פעמיים במשך החג? (יגלה לנו ה"מלומד" שלנו מתי קוראים את המגילה הזאת בחג, ואיך יוצא פעמיים), האם זה הגיוני שנקרא מגילה המפריכה את דרכינו, ואורך חיינו.?

[במאמר המוסגר: אני בטוח שאם היינו שואלים את פי "המלומד שלנו" הוא בטח היה אומר שהוא הולך בשיטת "בית הלל" לעומת הממסד המאובן שהולך בשיטת "בית שמאי" אז כאן ההזדמנות שלי ליידע את כל מי שמעונין ולא יודע את מאמר חז"ל הבא: (ערובין יג עמ' ב') "אמר רבי אבא אמר שמואל, שלש שנים נחלקו בית שמאי ובית הלל, הללו אומרים הלכה כמותנו והללו אומרים הלכה כמותנו, יצאה בת קול ואמרה אלו ואלו דברי אלהים חיים הן והלכה כבית הלל, וכי מאחר שאלו ואלו דברי אלהים חיים מפני מה זכו בית הלל לקבוע הלכה כמותן, מפני שנוחין ועלובין היו, ושונין דבריהן ודברי בית שמאי, ולא עוד אלא שמקדימין דברי בית שמאי לדבריהן" ובכן ההלכה "המאובנת" כלשון "מלומדנו" היא היא הבית הלל שהוא מנסה לשוא להיתלות בו, אז יחליט הקורא לעצמו, אם אני הבית הלל מה "המלומד" שלנו? בור ועם הארץ זה בטוח, מה עוד? את זה תחליטו לבד]

יוסי כותב: "לא רק שמגילת רות נטועה יותר מכל טקסט תנ"כי אחר בנוף הארץ, בטבע ובהווי החיים שלה, היא גם הנציגה היותר מובהקת של "היהדות הפתוחה". רות, צריך לזכור, איננה יהודיה, היא נכרייה, מואבייה. היא הולכת אחרי חמותה משדי מואב לשדות בית לחם יהודה, לאחר כל האסונות הכבדים שפקדו את משפחתן. נעמי, החמות, מנסה בכל כוחה לשכנע את שתי כלותיה, רות וערפה, שלא ילכו איתה בשובה לביתה. ערפה משתכנעת ונשארת, רות עומדת על שלה. ורות אומרת לה, לנעמי, את המשפט, שבעיני הוא כל תורת היהדות כולה על רגל אחת – היהדות האנושית שנותנת לנו תורת חיים ולא תורת מתים. וזהו המשפט: "אל תפגעי בי לעוזבך, לשוב מאחריך, כי אל אשר תלכי אלך ובאשר תליני אלין, עמך עמי ואלוהיך אלוהי, באשר תמותי אמות ושם אקבר, כה יעשה אדוני לי וכה יוסיף כי המוות יפריד ביני ובינך".

במילים פשוטות – רות קושרת את גורלה בגורל נעמי ובגורל העם היהודי. היא רוצה לחיות כאן והיא רוצה למות כאן. ומרגע שהיא מצהירה על כוונותיה המפורשות – היא שייכת, היא משלנו, מבלי לעבור הליכים של גיור לחומרה או אף לקולא. מעתה ואילך, היא בת לעם היהודי, והיא יכולה בלי בעיות להינשא לבועז, שהוא בן למשפחה הכי מיוחסת בבית לחם."

במילים פשוטות? באמת? א, אם כל כך פשוט אולי יסביר לנו ה"מלומד" מה פירוש המילים "עמך עמי ואלו-ה-יך אלו-ה-י?

ב, האם ה"מלומד" מכיר עם או מדינה שאדם המתנדב להצטרף לצבאה להילחם עם אויביה יקבל אזרחות של אותה מדינה? אולי אזרחות של כבוד, אבל אזרחות? איפה יש דבר כזה?

ג, האם יתכן שאדם יחזיק קוראן או ברית חדשה ביד ויוכרז כבן הדת המוסלמי או הנוצרי?

ד, ממתי אזרחות מדינית היא גם קשר דתי?

ה, באיזה אלו-ה רות בחרה? באלו-ה שאת מצותיה לא קבלה על עצמה?

ו, האם יתכן ש"בועז בן למשפחה הכי מיוחסת בבית לחם" יעבור על פסוק מפורש בתורה (דברים ז ג) "וְלֹא תִתְחַתֵּן בָּם בִּתְּךָ לֹא תִתֵּן לִבְנוֹ וּבִתּוֹ לֹא תִקַּח לִבְנֶךָ:

ז, אולי יספר לנו ה"מלומד" מה היו חטאם של בניה של נעמי שהם מתו? ואל יאמר לי שזה היה מאותו סיבה שאלימלך נפטר, כי אז לא מובן למה הפריד בסיפור בין שלשתם ולא אמר בבת אחת שאלימלך ובניו מתו בגלל אותו סיבה, זאת ועוד אם מאותו סיבה, למה נעמי לא מתה?

אז שוב, אולי הסיפור הוא לא בדיוק כפי שה"מלומד" שלנו רוצה לראות אותו?

ולקטע האחרון:

יוסי כותב: "רק לפני שבוע חיתנתי זוג, שלא יכול היה להינשא משום שהיא גויה, הולנדית, ובחיר ליבה הוא בחור ישראלי, וכל מאמציהם המשותפים להתקבל על ידי רבנינו לא עלו יפה, עלו מכוער. הבחורה באה ממשפחה שיש לה יחס מיוחד וקשרים מיוחדים ליהדות ולישראלים, את היחס הזה היא הוכיחה הלכה למעשה שנים ארוכות, אבל כל זה לא עזר, השיבו את פניהם ריקם. משפחת הכלה באה כולה מהולנד, ואני לא ידעתי את נפשי מרוב בושה ומבוכה, והייתי צריך, מתחת לחופה, להשמיע באוזניהם דברי התנצלות ובקשת סליחה."

הייתכן שה"מלומד" שלנו הדוגל ביושר, צדק ונקיון כפיים הוא פורע חוק? ללא בושה מכריז לא רק שעבר על חוק התורה, אלא גם על חוק המדינה שכל כך יקרה לו (?!), שעליו הוא מגין בחירוף נפש, איך יתכן לעבור ברגל גסה על חוק ועוד להתפאר בו, אכן הוא לא ידע את נפשו מרוב בושה ומבוכה, ויש לו הרבה ממה להתבייש אבל דוקא לא מהסיבה שהוא ציין, אלא מהמעשה המביש שעשה נגד השקפת עולמו הוא, בלקיחת החוק לידיים ולהפר אותו ברגל גאווה, דבר שלא היה יכול לעבור בשקט עם איזה דתי או מתנחל היה מעיז לעשות בחוק שלא נראה בעיניהם.

אז מה בכל זאת היה שם, את זה בהודעה הבא.

—————–

כבש1
חבר\הרשום מ :2003 /10 /25
138 הודעותההודעה נכתבה ב :
2004 /05 /30
ב -13:02
ובכן בסיפור מגילת אסתר, המן הרשע פונה למלך אחשורוש ואומר לו: (פרק ג פסוקים ח' ט') "ישנו עם אחד מפוזר ומפורד בין העמים בכל מדינות מלכותך ודתיהם שונות מכל עם ואת דתי המלך אינם עושים ולמלך אין שוה להניחם, אם על המלך טוב יכתב לאבדם וגו', שימו לב! המן מבקש מהמלך "לאבדם", אבל במכתבים החתומים בחותם המלך נכתב, (שם יג) "ונשלוח ספרים ביד הרצים אל כל מדינות המלך להשמיד להרוג ולאבד את כל היהודים מנער ועד זקן טף ונשים ביום אחד וגו' ושללם לבוז" האם זה מה שאמר למלך גם? האם "לאבדם" לא ניתן לפירושים שונים שלא לכולם המלך היה מסכים אולי, והוא הערים על המלך?בפסוק יד אנו קוראים "פתשגן הכתב להנתן דת בכל מדינה ומדינה גלוי לכל העמים להיות עתידים ליום הזה" סתם ולא פירש, כל השרים בכל המדינות מקבלים שתי מכתבים אחד חתום שאותו צריכים לפתוח ביום י"ג באדר, ולפני כן אף אחד לא יודע את תוכנו, בכדי שהיהודים לא יוכלו להשתדל לביטול הגזירה ולתפוש אותו בקלקלתו, ואילו השני מכריז שצריך להתכונן ליום זה בו יתגלה להם למה הם צריכים להיות מוכנים.אבל, "ומרדכי ידע את כל אשר נעשה" (שם פרק ד' פסוק א') ואז עושה שתי דברים, א, "ויקרע מרדכי את בגדיו וילבש שק ואפר" ב, ויצא בתוך העיר ויזעק זעקה גדולה ומרה. בשתי הדברים האלו, מרדכי נקט באמצעי היהודי המקורי לזעוק אל ה', ופרסם את הסוד שיוודע גם למלך וגם לכל הציבור הרמיה של המן שרימה את המלך!עכשיו שימו לב לדברי אסתר במשתה היין ביום השני, "אם מצאתי חן בעיניך המלך ואם על המלך טוב, תנתן לי נפשי בשאלתי ועמי בבקשתי, כי נמכרנו אני ועמי להשמיד להרוג ולאבד, ואילו לעבדים ולשפחות נמכרנו החרשתי כי אין הצר שוה בנזק המלך, כלומר, לך המלך נאמר "לאבדם" וזה ניתן לפרש כאיבוד ממון, ו/או עצמאות, ועל זה לא הייתי מוחה למרות שהוא רימה אותך בזה שלא אמר לך באיזה עם מדובר, אבל הוא רימה אותך הרבה יותר, שהוא ניצל את אישורך להוסיף פירוש שאתה לא ידעת על זה בכלל, "להשמיד להרוג ולאבד"

ומה הוא תגובתו של המלך? "ויאמר המלך אחשורוש ויאמר לאסתר המלכה, מי הוא זה ואי זה הוא אשר מלאו לבו לעשות כן"!!!!! ועל זה יצא הקצף שהביא לתלייתו של המן, זאת ועוד, "ביום ההוא נתן המלך אחשורוש לאסתר המלכה את בית המן צרר היהודים", "ויסר המלך את טבעתו אשר העביר מהמן ויתנה למרדכי ותשם אסתר את מרדכי על בית המן" אבל בזה עוד לא בוטל הגזירה, עבודה רבה יש עוד לאסתר עד לישועה השלימה לעם ישראל.

ולכן, "ותוסף אסתר ותדבר לפני המלך ותפל לפני רגליו ותבך ותתחנן לו להעביר את רעת המן האגגי ואת מחשבתו אשר חשב על היהודים" אסתר יש לה בקשה צנועה ביותר, רק את מה שהמן הוסיף מדעתו על מה שהמלך אישר, וכך היא אומרת: "ותאמר אם על המלך טוב ואם מצאתי חן לפניו וכשר הדבר לפני המלך וטובה אני בעיניו, יכתב להשיב את הספרים מחשבת המן בן המדתא האגגי אשר כתב לאבד את היהודים אשר בכל מדינות המלך, כי איככה אוכל וראיתי ברעה אשר ימצא את עמי ואיככה אוכל וראיתי באבדן מולדתי", מה עונה המלך? "ואתם כתבו על היהודים כטוב בעיניכם בשם המלך וחתמו בטבעת המלך, -למה- כי כתב אשר נכתב בשם המלך ונחתום בטבעת המלך אין להשיב"!!!!!

שימו לב, המן הרי שלח שתי מכתבים אחד חתום בטבעת המלך, שאף אחד לא יודע עדיין את תוכנו, ואילו השני המכתב הגלוי של "להיות עתידים ליום הזה", אסתר יודעת את חוקי המדינה שפקודה שנתנה בחותם המלך אי אפשר לבטל, ולכן היא מבקשת רק להחזיר את המכתב החתום שאף אחד עוד לא יודע מה תוכנו, וכך לחסוך בושות למלך שרימו אותו ובזה נפתרה הבעיה, אבל המלך טוען שגם אם תוכנו לא ידוע עדיין, עצם החזרת מכתב שכבר הגיע ליעדו איננו חוקי, ועל כן הדבר היחידי שניתן לעשות זה לשלוח עוד מכתב ש"יסביר" את המכתב הראשון, באין ברירה אחרת מצוה מרדכי לכתוב כתוכנו של המכתב הראשון, אבל בשינוי אחד בלבד, שהיהודים הם אלו שיקומו "לעמוד על נפשם להשמיד להרוג ולאבד את כל חיל עם ומדינה הצרים אותם טף ונשים ושללם לבוז", נשים לב למילים המדויקים, "חיל עם ומדינה" לא נאמר כאן להרוג סתם, אלא חיילים "הצרים אותם" כלומר הקמים להילחם נגדם, כי הרי נוצר כאן בלבול, המכתב הראשון כתוב בכמה שפות ובכולם ניתן להבין שהעמים יהרגו ביהודים ואילו בשני כתוב שהיהודים יהרגו בעמים אז כל צד יש לו היתר מלכותי להתקומם נגד הצד השני, זאת ועוד, מכיון שבמכתב הראשון היה כתוב גם "ושללם לבוז" נאלץ מרדכי לכתוב כך גם במכתב השני משום "שכתב אשר נכתב בשם המלך ונחתם בטבעתו אין להשיב" אבל אין זה מדרכו של היהודים לבוז, זאת ועוד מרדכי רצה להבהיר שזה רק הצלת נפשות ולא בגלל אינטרס "ברברי של רצח עם" לכן הגביל את שני הדברים גם ההרג וגם הביזה ליום אחד, וברור שמי שעסוק בלעמוד על נפשו לא שם עינו ולבו לביזה, לעומת המן שרק את ה"להשמיד להרוג ולאבד" הגביל ליום אחד, ואילו אחר כך ושללם לבוז, ואמנם הפסוק מעיד שכך עשו בני ישראל שלא בזזו מהשלל כלום.

בהמשך הפסוק מבואר "פתשגן הכתב להנתן דת בכל מדינה ומדינה גלוי לכל העמים ולהיות היהודים עתידים ליום הזה להנקם מאויביהם", שימו לב למילים "להנקם מאויביהם", נשים לב להמשך הפסוקים ונבין מה בדיוק קרה שם, "ביום אש שברו אויבי היהודים לשלוט בהם, ונהפוך הוא אשר ישלטו היהודים המה בשונאיהם, נקהלו היהודים בעריהם בכל מדינות המלך אחשורוש לשלח יד במבקשי רעתם וגו', ויכו היהודים בכל אויביהם מכת חרב והרג ואבדן ויעשו בשונאיהם כרצונם" עד כאן.

שימו לב, במכתב של מרדכי מצוין מפורש שהיהודים אינם רשאים להרוג את כל מי שירצו, אלא אך ורק "להנקם מאויביהם", וההבדל בין אויב לשונא הוא, שהאויב איבתו גלויה, והשונא אין שנאתו גלויה, ועל כן "ויכו היהודים בכל אויביהם מכת חרב והרג ואבדן", ואילו בשונאים לא הרגו, רק עשו בהם כרצונם כלומר לגנותם ולהשפילם בלבד, ולגלות ברבים את שנאתם שיתביישו בזה, הפסוק מציין גם שהובא לפני המלך מספר ההרוגים להוכיח לו שלמרות פקודתו היו מספר רב כזה שהעיזו להראות איבתם ברבים, אבל נשים לב לעוד פרט בשושן הבירה הרגו היהודים חמש מאות איש, ואילו בקשת אסתר ליום נוסף נאמר שושן סתם בלי תוספת המילה "הבירה" כי היו שני שושן שושן העיר ושושן הבירה, וביום י"ג הרגו בשושן הבירה ואילו הבקשה ליום נוסף היה בכדי להשלים את המלאכה גם בשושן העיר, ואילו עשרת בני המן כבר היו הרוגים בבירה ביום י"ג כמו שנאמר "עשרת בני המן בן המדתא צרר היהודים הרגו" ולכן בקשה ואילו למחרת בקשה שיתלו אותם, כאקט התראתי בלבד שלא יעיזו אחרים לקום ולהסיט במקומם, ולמה דווקא אותם, כי הם היו מפורסמים, בהיותם בני המשנה למלך הידוע והמהולל המן בן המדתא.

ולסיכום: האם פוגרום יש כאן או התגוננות מפני אויב מר ורע שלא ניתן לעצור בגלל ה"תרגיל המסריח" של המן? האם אין מקום לשמוח על הצלת עם ישראל, ולא סתם הצלה, אלא שלמרות ששבעים וחמש אלף איש קמו נגדם, עם כל זה לא נפל יהודי אחד בקרב לעומת כל האויבים הגלוים שנפלו?

למה צריך לשנן את הסיפור כל שנה מחדש, כי הסיפור הזה משמש כמצפן לעם ישראל, שיבינו שצוררים הקמים על עם ישראל הם בגלל עונותיהם, כמו שהיה בסיפור הזה, "שנהנו מסעודתו של אותו רשע" ולמרות שזה היה כשר, ובלי הכרח, ואולי דוקא כי לא נאלצו להשתתף וכן השתתפו, וכאשר רואים שצרות באות על עם ישראל הדבר הראשון שצריך לעשות זה לקרוע בגדיו וללבוש שק ואפר ויצומו כמו שעשו בסיפור הזה, ורק אחרי שעשו תשובה יכולה לקרות נס גדול כזה להרוג את כל אויבינו בלי להיפגע בעצמינו!!!!.

ומכאן נעבור לסיפורה של מגילת רות:

לא יתכן שבעשרים וארבע ספרי הקודש יכלל סיפור של הפרה בוטה של פסוק מפורש בתורה, ועוד פחות מזה ניתן להעלות על הדעת שדוד מלך ישראל והמשיח שהוא מצאצאיו יצאו מנישואין אסורים כאלו, זאת ועוד.

מוזר איך בדיוק מאותו "משפט" (כלשונו של ה"מלומד" שלא יודע להשתמש במילה "פסוק") שה"מלומד" שלנו רואה את שיא הפתיחות והפלורוליזם שעליה התבסס לעבור על חוק התורה והמדינה גם יחד, חכמינו זכרונם לברכה למדו את כל דיני הגירות איך התהליך המדויק שה"מלומד" מגדיר אותה כגיור לחומרא או לקולא?

נשים לב לפסוקים, אבימלך ראש המשפחה עוזב את ארץ ישראל, אבימלך מובא במדרש היה ראש הדור, ועשיר גדול וחשש שכל העניים יפלו על שכמו ולכן ברח מארץ ישראל, אמנם לא להשתקע, אלא עד יעבור זעם כמו שמוכח מזה שהלך לחיות בשדה ולא בעיר או כרך גדול אחר, ועל כן נענש, ורק הוא נענש כי הוא היה אב הבית ואשתו ובניו נגררו אחריו ולא מיוזמתם, ועל כן בהמשך אומר הפסוק "וימת אלימלך איש נעמי ותשאר היא ושני בניה, לציין שהאשם היה רק בו בלבד, ועל כן מובן הצורך לציין במפורש בהמשך הפסוק "וישאו להם נשים "מואביות" וגו', שימו לב ההדגשה על מואביות, זה היה החטא שלהם שהם נשארו מואביות בלי להתגייר!!! ועל כן "וימותו גם שניהם מחלון וכליון" למרות שמקודם לא מתו כי לא היה בהם אשם, עכשיו הם בעצמם חטאו ועל כן נענשו.

כאשר נעמי מחליטה לחזור לארץ היא מתנהגת בדיוק כפי שההלכה מחייבת, א, לנסות ולהניע את כלותיה המואביות מלהצטרף אליה, היהדות, בניגוד לנצרות ולאיסלם חושבת שלכל אדם באשר הוא יש תפקיד בעולם, ולכן לא כולם צריכים להיות יהודים, אלא כל אחד ממלא ייעודו במקום שבו נולד, (מקום אין הכוונה גיאוגרפית, אלא עם ודת), כאשר האדם מתעקש ובכל זאת רוצה להתגייר, יש להרתיע אותו על ידי זה שמודיעים לו שיש לעם ישראל שש מאות ושלש עשרה מצות ומי שלא רגיל בזה לוקח על עצמו עול כבד ומיותר מבחינתו, וכאשר בכל זאת מתעקש מפרטים לו כמה מהמצות ה"קשות" וחלק מ"הקלות" וכך אנו מבינים את ה"משפט" שנעמי אומרת לרות באמצעות התשובות שרות אומרת לנעמי: "נעמי אומרת: אסור לצאת בשבת חוץ לתחום שבת" (יש דין בהלכות שבת מה המרחק מחוץ לעיר שמותר לאדם לצאת בו בשבת) על זה עונה רות: "כי אל אשר תלכי אלך" נעמי מודיע לה את האיסור לאשה להתייחד עם גבר שאינו בעלה, ורות עונה: "ובאשר תליני אלין", נעמי אומרת" עמנו מובדלים משאר עמים בשש מאות ושלש עשרה מצות, רות עונה: "עמך עמי" (כלומר שהיא מקבלת על עצמה את שש מאות ושלש עשרה המצות), נעמי אומרת: אסור לנו עבודה זרה, רות עונה "אלקיך אלקי", נעמי אומר לה: ארבע מיתות נמסרו לבית דין, רות עונה: "באשר תמותי אמות" נעמי אומרת: שני קברים נמסרו לבית דין, אחד לנסקלין ונשרפין, ואחד לנהרגין ונחנקין, רות עונה: "ושם אקבר" במילים פשוטות, כל מה שנעמי מנסה להרתיע את רות מלקבל על עצמה את היהדות, כנדרש מההלכה, רות מגלה נחישות, ועל כן בסוף נעמי שוב מתנהג לפי ההלכה, והפסוק מעיד "ותרא כי מתאמצת היא ללכת אתה ותחדל לדבר אליה", מכאן למדו חז"ל שאין מרבין על הגר ואין מדקדקין עליו, כלומר, שכאשר רואים שהבא להתגייר מתעקש ומוכן לכל בסוף מקבלים, אותו.

ובכן נשאר לנו להבהיר פרט אחד בלבד, למה לא כתוב מפורש בפסוק שרות התגיירה? ובכן היא אשר אמרנו, מי שלא מכיר את שפת התנ"ך וסגנונו לא מבין שהפסוק הזה הוא הפירוט המפורש ביותר שניתן למצוא בשפת התנ"ך, הרי אין שום מצוה בתורה שהפירוט שלו נתנה בכתובים, אלא מכללי הלשון הקבועים והברורים למי שלמד אותם, ניתן להבין כל דבר, ואלו הם דברי חז"ל המראים לנו על פי הכללים האלו מה בדיוק כתוב בפסוק, ובכן מבקר אקראי באמת לא יבין כאן כלום, אבל מתבונן מעמיק ועוד כאשר יש לו את הכללים יבין גם יבין שאכן כך הם פירושם של דברים, אחרת יצטרך להתמודד עם המון "שגיאות" כתיב ולשונות לא ברורים לחלוטין המופיעים בפסוקים, כפי שהראנו כאן בשתי המגילות, וישמשו נא הדברים האלו כדוגמא לדברים האחרים שלא עלו בדיון הזה.

—————–

כובען
חבר\הרשום מ :2004 /02 /04
140 הודעותההודעה נכתבה ב :
2004 /05 /30
ב -17:12
לכבש    היקרקראתי בעיון רב  את  ההרצאות  המאלפות והמעמיקות  שלך  ,וכל מילה  בהן  הייתה עבורי  כצפיחית  בדבש  .מסיר אני  בפניך  את כל  הכובעים שישנם  על  ראשי  ,

ומברך את  הקהילה  הזו  שנתברכה  באיש  מדהים  כמוך .

למדתי  דברים  חדשים  ובעיקר  חידושים  מאלפים .

ותודה לך על  כך

—————–
.

כבש1
חבר\הרשום מ :2003 /10 /25
138 הודעותההודעה נכתבה ב :
2004 /05 /30
ב -18:20
תודה לך כובען ידידי על הזריזות והתגובה, לכבוד ולעונג לי להיות בחברת אנשים כמוך כמו שאר חברי הקהילה ומנהלתינו בראשינו, ותמיד שמח ללמוד וללמד מאחרים ולאחרים, ובזה להרבות כבוד שמים בתוכינו, ולהרים קרן התורה בעיני מי שרוצה להכיר אותה בזך וטוהר שלה, ובלי דעות קדומות ופרשנים מעוותים של "מבקרי" המקרא, שכל קשר בינם לבין הבנת המקרא, מקרי לחלוטין.—————–
LuckyHunch
מנהל הקהילהרשום מ :2003 /08 /30
1344 הודעותההודעה נכתבה ב :
2004 /06 /07
ב -14:47
ובכן, קראתי את התגובות כאן, התרגזתי, קראתי שוב, כתבתי משהו – אבל התוצאה לא נראתה לי. אז דיברתי עם ראשית חכמה, אשר כרגע לא יכול להכנס לכאן להגיב בעצמו, והרי לפניכם תעתיק השיחה (הקטעים הרלוונטיים) – באישורו כמובן: — אז ככה… נצטוונו בתורה למחות את זכרם של העם העמלקי כמו שנאמר "מחה את זכר העמלק מתחת השמים לא תשכח" וכל זה משום שהיו הראשונים מבין אומות העולם שהרימו ראש והניפו יד נגד ישראל ולא די בכך אלא שפגעתם היתה בחלשים, בזקנים ובילדים שנאמר ויזנב בך ובכל הנכשלים אחריך ואתה יעף ויגע ולא ירא אלוקים. וקשה שלא לדמות את הדברים לנאצים שלמעשה עונים על הקריטריונים המדוייקים של מאפייני העמלק וכשם שאי אפשר לחשוב על הריגתו של אייכמן כמעשה נבזה וחסר מוסריות קשה שלא לראות בתליתו של המן ועשרת בניו מקור לשמחה וביטוי של יציאת הצדק לאור ….השמחה היא על ההצלה מכליון כתוצאה מן התליהעדיין לא הסברת מה קשורים בניו של המן לזה. הם לא עשו כלום…– גם משפחתו היתה בעצתו ראי במגילה

– לא תלו את זרש…

– כי הבנים מבטאים המשך דרך (כמו שמצאנו ושיננתם לבניך)

…..

– השאלה היא מה הראיה המקובלת: היהודים קיבלו הוראה לצאת ולהרוג – ועשו זאת כאמצעי מנע. או שקיבלו אישור להתגונן ובשום מקרה לא יצאו להרוג אלא רק  אחרי שהותקפו. זה לא אותו דבר.

– התגוננות או כלשון המגילה לבקש ולעמוד על נפשם

LuckyHunch
מנהל הקהילהרשום מ :2003 /08 /30
1344 הודעותההודעה נכתבה ב :
2004 /06 /07
ב -14:53
כבש ידידי,בינות השמצות וביטול כותב המאמר הפותח דיון זה, מכל בחינה אפשרית, אשר אני מסופקת אם היית מטיל במי מבין הגולשים כאן, אתה מסביר את סיבת ההרג שביצעו היהודים בשונאיהם.ביזה והרס הם אכן ברבריות לשמה –היהודים לא עשו זאת ובזאת הוכיחו אז קבל עמים רבים שאינם ברברים. אבל מכאן – ועד לכינויים אצילי נפש, המרחק גדול! אתה אומר שנאלצו להרוג, להגן על עצמם(כך כתוב במגילה). זה הופך את ההרג סיבה למסיבה? סביר שאחרי הרג רחב היקף כזה (בכל עיר גדולה ברחבי אימפריה ענקית, גם אם בכל מקום היו מספר מועט יחסית של הרוגים), היה ברור לכל שלא רק שליהודים מותר להגן על עצמם, אלא שהם עושים זאת היטב. לא רק שהם עושים זאת היטב, אלא שאינם נהנים לעשות זאת: עדיף לתלות את בני המן (המתים כבר) במקום בולט ולמנוע בכך הרג נוסף, מאשר להניח לזה להימשך עוד ועוד.

יוסי שריד גם כותב: "אין מי שאיננו שמח בשמחת ההצלה שעמדה ליהודים מפני תוכניות ההשמדה של המן הרשע ואין מי שאיננו שמח בנפול המן, בזכותם של מרדכי ואסתר.

"ליהודים היתה אורה ושמחה וששון ויקר", וכולנו מוכנים בחפץ לב להשתתף באורה ובשמחה עד עצם היום הזה."

אנסה להבהיר את עצמי עוד קצת: לאחר בצוע גזר הדין במשפט אייכמן, רבים מניצולי השואה ובני משפחותיהם שמחו. רבים עוד יותר חשו הקלה גדולה, אך לא שמחו ולא היו מוכנים להפגין אפילו שמץ של שמחה, בין השאר מתוך כיבוד זכרם של יקיריהם שלא שרדו. הצדק יצא לאור, גזר הדין הולם ונאות, אך זה אינו מחזיר לחיים את המתים ואינו מתקן את הנזק שכבר נעשה. תכנית ההשמדה של היטלר, שאייכמן היה שותף לתכנונה ואחד ממבצעיה הראשיים, לא נמנעה – אלא ביצועה נקטע. לכן אין סיבה לשמוח. רבים מהשונאים, השותפים לבצוע אותה תכנית ולתכנונה, לא הובאו לדין מעולם – והמשיכו וממשיכים לחיות חייהם בטוב ובנעימים. אז על מה יש לשמוח?

סיפור המגילה שונה: אז תכנית ההשמדה נמנעה ואף יהודי לא נפגע. זאת באמת סיבה לשמוח, ולחזור ולהזכיר ולשמוח שוב – על הצלת היהודים באותו דור. לאורך כל ספור המגילה שזורים התנהגות מוסרית, שקול דעת ומתינות יהודיים, מול שכרון עד אבדן חושים (של אחשוורוש וחבריו למשתה) ושנאת חינם מלבת יצרים (של המן ובני ביתו) המוגדרת כיום בקיצור: גזענות. זה אחד הרעיונות המרכזיים שהמגילה מדגישה – וכדאי שנזכור את זה, במיוחד כאשר אנו באים לשתות עד דלא ידע יום אחד בשנה, כמצווה.

כיום אין שליטים שינהגו כאחשוורוש, כפי שנוכחו לדעת רבים בזמן מלחמת העולם השניה, לכן הוקמה מדינת ישראל – אשר הוכיחה ומוכיחה שוב ושוב שגם בדור הזה יהודים יודעים להגן על עצמם – בכל מלחמותיה. ואם הדעות חלוקות בתוך המדינה, הן חלוקות על דרך ההגנה – האם רק להתגונן או גם להשמיד, לאבד, להרוס ולבוז שלל (או חלק מכל אלה)?

עד כאן, נראה שאם יש למי מאיתנו טענות, הן אינן כלפי המגילה, אלא כלפי הדרך בה לימדו אותה מורינו. אם הגעתי להבנה הזאת של המגילה – בראי זמננו, אין זה בזכות מוריי (אז הייתי מסכימה עם מר שריד בכל פה), אלא בזכות הוריי (ואני אסירת תודה לראשית חכמה שהזכיר לי את דבריהם).

באשר למגילת רות, שם עולים עניינים שונים לגמרי, ואיני בטוחה כלל שיש הסכמה רבה בינינו לגבי הערותיך בנוגע להם. על כך, בהודעה הבאה.

—————–
 Lucky Hunch

מנהלת המקום הכי טוב: אמצע הדרך!http://community.msn.co.il/comm_community_page.asp?CommID=1082

מנהלת פורום אקטואליה יהודית ומנהלת-שותפה בפורום מתכונים לשבת – בקהילת הישיבה הוירטואלית  

"

כובען
חבר\הרשום מ :2004 /02 /04
140 הודעותההודעה נכתבה ב :
2004 /06 /07
ב -16:39
לכבש  וליהודיתקטונתי  מלהכנס  לנעליהם של  שני  ענקים  כמוכםרק אוכל  לומר  שקראתי  כל    הכתוב,,ונהנתי  מכל נימוק

—————–
.

כבש1
חבר\הרשום מ :2003 /10 /25
138 הודעותההודעה נכתבה ב :
2004 /06 /07
ב -17:30
תודה יהודית על התגובות שלך ושל השיחה עם אברהם, ושמחתי לראות שבנתיים אנחנו מסכימים, ואגב את צודקת בקשר לייחס שנתתי לכותב המאמר בתחילת השירשור, בקהילה שלך כנראה אין "מלומדים" כאלה ש"ראוים" לייחס כמו כותב המאמר ה"נכבד" וקחי את זה כמחמאה.כובען יקירי, קטונת מלהיכנס לנעלי ענקיים כמונו? נו בטח, כי אתה כובען ולא סנדלר  , תנסה להיכנס לכובעים או אולי לראש המחזיק את הכובע שלנו שם בטח תצליח יותר, ושם כבר הוכחת לא פעם שאתה חזק.—————–

הערה חשובה:
בעת העלאת המאמר במלואו, הדבר היה בהתאם לתנאי השמוש/תקנון שהיו אז באתר ממנו הובא ובאתר בו שכנה אז אמצע הדרך. אם היתה תכתובת הכוללת הרשאה להעתיק – איני זוכרת, ובכל מקרה כבר אינה ברשותי. אין בהעתקת הדיון כמות שהוא לכאן שום כוונה לפגוע בזכויות יוצרים של כל אדם או גוף שהם: נא להפנות כל טענה או תלונה כזאת לחתומה מטה על-מנת שהמאמר יוסר מכאן לאלתר. הקישור אליו יושאר – שכן הוא נושא הדיון.

Luckyhunch

מודעות פרסומת

מה דעתך? Comment

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s