אדישות – מה היא עושה לנו? הבחירות העירוניות

הדיון שלפניכם מהווה תעוד היסטורי של ראשית המחאה שכיום. זה לא התחיל באמצע הדרך, היו דיבורים כאלה כבר שנים ספורות לפני שהוקמה הקהילה, אבל זאת הפעם הראשונה בה הדבר נדון בה. את מה שאומרים כיום כבר אמרנו אז ו…כמה לא מפליא: עדיין אפשר לומר (כמעט) אותו דבר. הכל עדיין רלוונטי, רק הלך הרוח הציבורי השתנה קצת… באמת רק קצת…

…היי, לא לקפוץ: תקראו עד הסוף וכבר תבינו  ….ואם גם אז אינכם מסכימים, ספרו לנו כאן (-:

אתה נמצא ב: כל הקהילות > אנשים וחברה > סביבה אנושית  > המקום הכי טוב: אמצע הדרך!
כל הפורומים > פוליטיקה > אדישות – מה היא עושה…
תגובות : 27
גש ל:
— בחר פורום —   – המקום הכי טוב: אמצע הדרך!   – חידושים והמצאות   – על טעם ועל ריח   – הומור   – פוליטיקה   – האדם החושב   – קצת תרבות, בבקשה!   – רק אהבה   – ניצנים ראשונים – לשיפוטכם!   – חג ומועד ולא נופל

נפתח ב: 29/10/2003 19:42:17
תגובה אחרונה: 15/01/2004 8:32:25

LuckyHunch
מנהל הקהילה
רשום מ :2003 /08 /30
ההודעה נכתבה ב : 2003 /10 /29 ב -19:42

הבחירות לרשויות המקומיות הסתיימו אתמול – עם אחוז הבוחרים הנמוך ביותר בהסטוריה של ישראל: 41% מכלל האוכלוסיה הבוגרת!

האם באמת לרוב האנשים לא איכפת מי יהיה ראש העיר שלהם, האיש/ה שמנהל/ת אותם?

או – שהאדישות לנעשה בחברה (מכל הכיוונים – למעלה, למטה ומהצדדים) הופכת להיות לתכונה ישראלית אופיינית?

מה דעתכם?

—————–

Lucky Hunch


מנהלת המקום הכי טוב: אמצע הדרך!http://community.msn.co.il/comm_community_page.asp?CommID=1082

מנהלת פורום אקטואליה יהודית ומנהלת-שותפה בפורום מתכונים לשבת – בקהילת הישיבה הוירטואלית

tipid
חבר\ה
רשום מ :2004 /04 /08
ההודעה נכתבה ב : 2003 /10 /31 ב -13:57

לדעתי  האדישות קיימת בגלל  של נבחרי  העם למעט יחידים  שאפשר לספור אותם על אצבעות היד. מבטיחים הרים וגבעות  וברגע שהם  זוים בתפקיד הם לא מתייחסים ודואגים אך ורק לעצמם .
—————–

תמר לפיד

LuckyHunch
מנהל הקהילה
רשום מ :2003 /08 /30
ההודעה נכתבה ב : 2003 /10 /31 ב -16:52

אמת ויציב. אם כי אני מניחה שזאת כנראה לא הסיבה היחידה: נבחרי העם נשארים בתפקידם בזכות האדישות. לולא האדישות הכללית, יתכן שלא היו יכולים לנהוג כך. עדיין נשארת השאלה: לא מוצא חן בעינינו מה שנבחרי העם עושים בשמנו ועושים לנו, ובכל זאת אנו, כחברה, בוחרים לוותר על זכותנו לשנות את המצב הזה ומפגינים אדישות. למה?
—————–

Lucky Hunch 


מנהלת המקום הכי טוב: אמצע הדרך!http://community.msn.co.il/comm_community_page.asp?CommID=1082

מנהלת פורום אקטואליה יהודית ומנהלת-שותפה בפורום מתכונים לשבת – בקהילת הישיבה הוירטואלית

LuckyHunch
מנהל הקהילה
רשום מ :2003 /08 /30
ההודעה נכתבה ב : 2003 /11 /10 ב -19:44

נראה שעצם השאלה אינו מעורר יותר מפיהוק – ובמצב כזה, כל מה שנקבל – מגיע לנו: איננו עושים דבר למנוע זאת!

—————–

Lucky Hunch

מנהלת המקום הכי טוב: אמצע הדרך!http://community.msn.co.il/comm_community_page.asp?CommID=1082

מנהלת פורום אקטואליה יהודית ומנהלת-שותפה בפורום מתכונים לשבת – בקהילת הישיבה הוירטואלית

אלת האהבה
אורח
רשום מ :2003 /07 /25
ההודעה נכתבה ב : 2003 /11 /11 ב -22:55

אני אישית לא אוהבת את האדישות

יש אנשים שהם אדישים לחיים , למה שקורה איתם ,

ואני לדעתי חושבת שאם יש לכם כוח השפעה

לגבי בחירת מהלכים בבחירות לממשלה , לראשות עיר , למועצה , לועד בית

אז למה לא

הזכויות ניתנות לכם וחייבים לדאוג לקבלם .

—————–

אהבה גדולה יש בליבינו

מילה קטנה יש בפינו

חיבוק חם ואוהב יש בידינו

והרבה אהבה בשבילכם

LuckyHunch
מנהל הקהילה
רשום מ :2003 /08 /30
ההודעה נכתבה ב : 2003 /11 /14 ב –
14:30

שמחה לגלות שאני לא היחידה שמרגישה כך, שבלולית.

מה לדעתך כדאי לעשות כדי לנער את הרוב מאדישותו?

—————–

Lucky Hunch


מנהלת המקום הכי טוב: אמצע הדרך!http://community.msn.co.il/comm_community_page.asp?CommID=1082

מנהלת פורום אקטואליה יהודית ומנהלת-שותפה בפורום מתכונים לשבת – בקהילת הישיבה הוירטואלית 

Dark Queen
חבר\ה
רשום מ :2003 /12 /06
ההודעה נכתבה ב : 2003 /11 /20 ב -20:12

אני ממש שונאת אנשים אדישים (לצערי,רוב החברים שלי כאלו) ואני ממש משתדלת לא להיות אדישה בקשר לכלום.

בנוגע לבחירות, אני מתארת לעצמי שאם הם היו עושים יום חופש- היו מצביעים הרבה יותר אנשים. להורים שלי היתה בעיה גדולה להצביע- כי הם חוזרים מאוחר מהעבודה. סבתא שלי וסבתא רבה שלי בכלל לא הצביעו-כי הן לא הרגישו טוב. במצבים רבים לאנשים פשוט אין זמן לבחירות.

—————–

Dalia Dark Queen

מנהלת קהילת Metal World!!!

LuckyHunch
מנהל הקהילה
רשום מ :2003 /08 /30
ההודעה נכתבה ב : 2003 /11 /21 ב -22:45

קוויני,

במדינת ישראל חובה על מעביד לאפשר לעובדיו להצביע. זה אמנם לא אומר אוטומטית יום חופש מהעבודה, אבל אפשר לקבוע שעה שבה יוצאים להצביע – בתיאום עם המעביד. אם הוא מסרב – הוא עובר מפורשות על חוק מפורש מאד בעניין.

רוב האנשים לא הצביעו – כי לא בא להם, כי אין דבר שמעניין אותם פחות מזה, כי אין טעם – ועוד סיבות כאלה. עניין אותם בערך כמו שהבחירות למועצת התלמידים מעניינות את תלמידי כתה ב'… רובם מעדיפים משחקים וחברים על הצבעה שאין הרבה סיכויים שתשפיע עליהם, אישית או כללית – ולא מתוך חוסר הבנה או אי ידיעת זכויותיהם או שמישהו מנע מהם. גם בציבור הזה יש יוצאים מן הכלל, אבל הם לא רבים.

גם אני לא אוהבת להיתקל באדישות – ולכן אני שואלת: איך מוציאים אנשים, חברה שלמה, מאדישות? מה אפשר לומר או לעשות כדי שיימצא הטעם לפעול, "להחזיר", להתעניין?

—————–

Lucky Hunch


מנהלת המקום הכי טוב: אמצע הדרך!http://community.msn.co.il/comm_community_page.asp?CommID=1082

מנהלת פורום אקטואליה יהודית ומנהלת-שותפה בפורום מתכונים לשבת – בקהילת הישיבה הוירטואלית 

Dark Queen
חבר\ה
רשום מ :2003 /12 /06
ההודעה נכתבה ב : 2003 /11 /23 ב -17:34

לגעת בדברים שכן מעניינים את העם. אם מה שמעניין אותם זה מה שמתרחש בטלוויזיה, אז לספק להם עוד טלוויזיה, להבטיח ליצור עוד טנלובלות וכו'. אני חושבת שאם הפוליטיקאים היו מדברים בשפת העם ולא במושגים שלא ברורים לאף אחד, אז היתה להם תמיכה רבה יותר גם מצד החלק הפשוט יותר של העם.
—————–

Dalia Dark Queen

מנהלת קהילת Metal World!!!


rmb59
חבר\ה
רשום מ :2003 /10 /29
ההודעה נכתבה ב : 2003 /11 /23 ב -18:20

בואו נבחין בין אדישות כפויה (אדישות שנובעת מאי קיום הבטחות) ובין אדישות שהיא אופי או מצב של אנשים.

אני יכול להבין את אלה שנואשו מהבטחות,,,והם אומרים בליבם "מהפח אל הפחת" או לחלופין ביטויים קצת יותר חריפים..

לגבי אלה שהאדישות היא באופיים,,,אני ממש לא משוכנע שזוהי הגדרה נכונה, העולם האנושי בנוי פירמידות פירמידות,, ולכן תמיד יהיו את אלה שכביכול אדישים (ובפנים יש להם הרבה מה להגיד!) ולעומתם יהיו את הדומיננטים שמן הסתם הם גם אלה שמגיעים למשרות ולתפקידים הבכירים.

ולכן אני טוען שהנקודה כאן היא לא "אדישות" אלא איך מוציאים את דעותיו של כל אדם ואדם (רק בנושאים שבהם אנו נדרשים לכך כדי להביא את דעת הרוב לידי ביטוי), כי אני מניח שבכל בית היינו יכולים לשמוע את דעות אנשי המקום על כל דבר כולל הבחירות!

ישענר זאף
אורח
רשום מ :2003 /11 /15
ההודעה נכתבה ב : 2003 /11 /23 ב -19:06

'

בדיון שהתפתח אצלנו בקהילת התנועה למען הסדר הטוב, העלה מקוטיאל נקודה חשובה: הייאוש הגדול והאדישות שסובבת אותנו אינם אלא האגו בהתגלמותו. הוא מתרץ ניתוק מהחברה, חוסר תרומה לה, ומחפה על הצורך להתנתק מהעבר וליצור דרך חדשה ומשותפת.

מקוטיאל מבין בדברים האלה…

—————–

התנועה למען הסדר הטוב – אזרחים הוגים זהות יהודית-ישראלית.

קהילת האקטואליה של MSN

LuckyHunch
מנהל הקהילה
רשום מ :2003 /08 /30
ההודעה נכתבה ב : 2003 /11 /26 ב -19:55

קוויני – לפוליטיקאים יש כל כך הרבה יועצי תדמית וכותבי נאומים – שאיני חוששת להם. הבעיה היא – שבאדישות לבחירות אנו מפקירים את הטיפול בנושאים החשובים לנו לכל קופץ בראש, וזאת האדישות שמטרידה – אותי, בכל אופן.

*

ישענר זאף – האם באמת יש צורך להתנתק מהעבר כדי ליצור דרך חדשה ומשותפת? מדוע לא יתרום כל אחד מעברו (כלומר – נסיונו) ליצירת הדרך הזאת?

*

רמי – השאלה כאן היא – איך מביאים לידי הבעת הדעות האלה מחוץ לבית, נאמר בתחילה בחברה הפרטית – ובהדרגה אל דיון צבורי יותר ויותר, ובעיקר – איך להביא אנשים לתרגם את הדיון החופשי הזה, בהנחה שילך ויתרחב, למעשים?

—————–

Lucky Hunch


מנהלת המקום הכי טוב: אמצע הדרך!http://community.msn.co.il/comm_community_page.asp?CommID=1082

מנהלת פורום אקטואליה יהודית ומנהלת-שותפה בפורום מתכונים לשבת – בקהילת הישיבה הוירטואלית 

פו-א-ויני
חבר\ה
רשום מ :2004 /05 /01
ההודעה נכתבה ב : 2003 /12 /05 ב -15:46

בתגובה ל:- אדישות מה היא עושה -לנו- הבחירות העירוניות.

כולם מדברים על אדישות, שיש בבחירות המוניציפאליות(אגב, בלמה "ענייני פאליות"" ולא "עירוניות"?בלי סקס – זה לא "בחירות"?), כאילו אין כאן משהו אחר.

דומני- יש ולי גם דעה – לשיפוטכם/ן.מעתה אנהג בלון "גברית" – לנוחיותי.

אז מה היה לנו שם באדישות (הארוכה הזו של התגובות, נמשכה לדעתי זמן רב)?

אני למשל- קחו אותי כדוגמא, בבקשה:

גר כבר 3 שנים בהוד- השרון – אך בת.ז. הכתובת שלי – עוד מלפני שעברתי תאונה – כבר 20 שנה.

כשהרמתי טלפון לשתי יחידות אירגון ההסעים לבוחר – משתי רשימות, נעניתי כי "אין להם הסעה שיכולה לאספני – אלא בנתניה, ואם אגיע בכוחות עצמי לנקודת איסוף יאספוני משם ויחזירוני – גם לשם". הסכמתי שיחכו לי. ולא איכפת לי -אם כבר לא מחכים לי.אני אדיש למי יהיה ראש העיר בחיפה? ומה תגידו על כך שיש לי דעה – מי מתאים יותר להיות ראש עיריית הוד השרון?

אני יודע: אתם אדישים. דעתי על ראש עיריית הוד השרון -לא בדיוק בסדר העדיפויות שלכם עכשיו. אז לא פלא שגם במימל וב"שלטון המקומי" – לא מוכנים לקבל דעתי בכלל וגם לא לייצגני בפרט.

אני -אזרח רגיל של מדינת ישראל. ואתם? – כנראה שגם כן – כי לדעתי, כמו שמגיבים אל "הבעיה שלי איך אבוא להצביע ועבור מי" מעניינת את "השלטון המקומי" בדיוק באותה מידה כמו ה ת י ר ו צ י ם שלכם על אדישות בבחירות העירוניות.

אולי נשליך הסבר נוסף? כשקונים כרטיסים למשחק הכדורגל ישראל-איטליה, למשל, משלמים כמה מאות שקלים, ואפילו עוברים את האלף. יש "משוגעים לראות במגרש". אבל אם תאמרו להם כולם – כי מחיר הכרטיס -מופקע, יענו כמה מהם, כי הם משלמים "בשביל לתמוך בספורט הכדורגל הישראלי- ותורמים בשימחה". אחרים יענו כי " יהיה משחק ברמה בינלאומית אירופית, ולכן שווה לשלם ולבוא למגרש". אבל אם תנסו למכור לאותם "משוגעים" – כרטיסים ל"הכוח בני טייבה נגד שמשון בית-אל" ומחיר הכרטיס יהיה רק 10 ש"ח- יקנו אולי 20 מבני היישובים האלו, ולא יותר.

יש לנו כאן בישראל  – 1. בעיות ביטחון. 2. בעיות של שלום בכל מיני צורות. 3.בעיות כלכלה ואבטלה.

4. בעיות חינוך לציונות וערכים בינלאומיים של צדק. 4. בעיות של יחסי דתיים -חילוניים  5. בעיות רפואיות וסביבת חיים לא בריאה(איכות סביבה – אינה קללה משמים).

לידיעתכם- ככל שנתעניין ונתעמק בבעיות או ונפריטן לגורמי הגורמים, דבר אחד עלינו לומר: אלו אינן ניתנות לפתרון בתקציב של עיר/מועצה מקומית זו או אחרת. אינן פתירות בלי סיוע עולמי מסיבי או השתתפות של פלסטין. נרצה או לא נרצה – לא נוכל בעצמנו – לפתרן ב"סולו". צריך תקציבי -עתק, גיוס ואיסוף של כוח אדם מיומן ומעולה, ועוד הרבה גורמים כמו הרצון בשלום ובחיי פרנסה מיגיע כפיים, גם אצל המנהיגים ומורי הנוער הפלסטיני.

כל שאר הבעיות וה"תקלות", העירוניות, אינן ברות פתרון לדעתי, ללא התחלת הדרך לפתרון בכל הדברים שהזכרתי. לדעתי – רבים מאוד האנשים בישראל-חושבים כל גם כן.

אז בואו ונשוחח על

1. היצליחו האמריקאים לכונן , אם בכלל ירצו- מדינה דמוקרטית כמו במערב" – באפגניסטן.

2. היצליחו האמריקאים – דיטו(dito)וגומר, בעיראק?3

3. אותו כנ"ל – בסוריה?

4. אותו כנ"ל – בלי גדר, בין פלסטין וישראל?

לימדו אותי בבי"ס כי החלוצים, אותם יוצאי תימן ומזרח אירופה של ערב המהפכה, שהגיעו ארצה והיו לחלוצים בה – הם אשר יבשו את הביצות. האם האמריקאים "ייבשו עבורנו את הבעיות הבוערות"? או יקציבו לנו מספיק מיליארדי דולרים כדי שנעשה זאת בעצמנו?

טלו קורה מבין עיניכם – החלוצים היהודיים, הם עתה אנשים מאוד ישרים-תמצאו אותם שורות שורות בבתי הקברות. והאמריקאים? אינם רוצים למות בישראל בשביל "בחירות מוניציפאליות".וגם לא יתרמו לנו תקציב לכך.

תקנו אותי אם אני טועה.

—————–

פו-א- ויני, הדואר אלקטרוני – vikfe@hortmail.comולא כמו שכתוב מקודם,

בחיוך רחב, חיבוק חזק-

ומילה טובה ששום הון בעולם הזה -לא ישווה להם

LuckyHunch
מנהל הקהילה
רשום מ :2003 /08 /30
ההודעה נכתבה ב : 2003 /12 /05 ב -20:58

פו-א-ויני ידידי,

הרשויות המקומיות אחראיות במידה רבה (יותר או פחות) לפתרון בעיות האבטלה, החינוך, יחסי דתיים-חילוניים וסביבת חיים לא בריאה.

האדישות שפשתה בחברה הישראלית היא במידה רבה כלפי נושאים אלה – וחלק מנבחרי הציבור על מפלגותיהם נגועים בה אף הם, שאם לא כן – לא היו בעיות אלה מגיעות למימדים מפלצתיים כאלה כיום.

תמיד קל להאשים את נבחרי הציבור – ולא את הציבור אותו הם מייצגים: אילולא הציבור, לא היו נבחרים. כיום האדישות הגיעה למימדים כאלה, שאף שתלאותיך ביום הבחירות חורות לי, כבר איני מתפלאת או נדהמת שכך אירע. במצב הקיים, זה צפוי ועניין שבשגרה.

למתרימים שונים קל לאסוף כספים, גם במצב הכלכלי הקיים, למטרות נעלות – כמו עזרה לחולים, למחקר מחלות, הצלת יתומים באפריקה וכל נושא אנושי שיש מי שדואג להעלות את רמת המודעות אליו. מישהו חשב להתרים עבור פתרון בעיה ספציפית מאלה שמנית??

לא, אינך טועה – האמריקאים לא יעזרו וגם לא החלוצים (שהם סמלי ציונות שנדמה שכיום כבר אינם מעניינים איש) – כל זמן שאנו אדישים, איש לא יעזור: עזרה יכולה להגיע  רק למי שעוזר לעצמו.

האם, לדעתך, יש דרך שבה ניתן לנער האדישות מעיני כולם?

—————–

Lucky Hunch


מנהלת המקום הכי טוב: אמצע הדרך!http://community.msn.co.il/comm_community_page.asp?CommID=1082

מנהלת פורום אקטואליה יהודית ומנהלת-שותפה בפורום מתכונים לשבת – בקהילת הישיבה הוירטואלית 

פו-א-ויני
חבר\ה
רשום מ :2004 /05 /01
ההודעה נכתבה ב : 2003 /12 /06 ב -08:14

גבירתי המנהלת, אין ה hunch שלי – כשלך. וזאת מפני שאיני רואה אפילו עיריה אחת שיכולה לפתור בעיה של אבטלה בתחומה שלה- בלי לקבל כספים מהממשלה(כלומר את מיסי אזרחי העיר).

לעומת זאת אני אכן רואה במינהלים העירוניים בארץ, את אחד הגורמים המסייעים לאבטלה ומגבירים אותה. זה זהה לאדם שבא עם "רק פצע קטן" לחדר מיון כי זה מאוד כואב לו, והגירוד – כבר גורם לו לשריטות רבות. מה אומר לו הרופא? -"לך הביתה אדוני ושב שן עד שהפצע יגדל, ויהיו לו עוד כמה "חברים" – ואז כשמצבך יהיה חמור – ממש נחיש אותך לחדר הניתוח ונפתור לך הבעיה".

אני רואה כאן בעיריות ומנהליהן – אנשים שמעדיפים"לקחת את כספי הציבור למטרות מפלגתיות(לא זו לא מעילה – הם מסבירים, זו ממש נאמנות למי שהכניס אותם לניהול העיר)" למטרות שאינן "פתרון הבעיות אלא החמרתן". ואז כשהבעיות "גדולות עליהם" – טבעי שכולם מסייעים להם בלחץ על הממשלה להקציב כסף,כוח אדם ומשאבים…

לומר כי אנשים שמנהלים את עניינינו המוניציפאליים – הם אדישים , זו טעות לדעתי.

אלו שמתאמצים "להיות אין" וגם אלו שמתאמצים "להחליף את אלו שאין" – הם אומנם לא רוב ציבור הבוחרים, אך הם בוודאי לא אלו שאני קורא "אדישים". השליטה על תזרים של "כסף לא קטן"- מושכת.

האנשים שמנהלים חברות, עובדים ןמשקיעים מרם בהם, למדו שנים והיו "ברגים קטנים במערכת בתי הספר הישראליים והאוניברסיטאות בהישראליות"- אינם אדישים – לעבודתם, לביתם, לאישיותם. אינם רוצים "להיכנס למערכת המלוכלכת של השלטון העירוני". כדוגמא נוספת:

1.כמה אנשים רוצים להיות שוטרים, אנשים שרודפים וצדים עברייני סמים ומועלי בנקים? או כמה אנשים אדישים למטרות הצטרפות למשטרה? – הרי כולנו "מסכימים שצריך משטרה טובה – רק שיכנסו אליה אחרים".

2. כמה נשים וגברים רוצים להיות מורים? כאלה שמלמדים בשביל השכר שמשרד החינוך נותן, שעובר דרך ה"מכבסה העירונית"? מי בכלל רוצה להיות "במעמד הבלתי מחמיא והבלתי מכניס הזה"? האם זו בגלל אדישות? – הרי כולנו מסכימים שצריך לשנות הן את תכני הלימוד והן את היחס הממשלתי אליהם, והשכר- בטח שאנו לא אדישים לזה! הויכוחים בציבור והשביתות של כל ארגוני המורים- הם ההוכחות הטובות ביותר לכך.

יש עוד כמה דוגמאות. כשעוד שירתתי במילואים הייתי כמו רבים, משוכנע בידיעה כי-"רק אלו שאינם מוצלחים, שמפחדים לצאת לשוק האבטלה ולמצוא עבודה ופרנסה נשארים וחותמים קבע -והצבא קיים על יסודות דפ"ר נמוך". זו אולי הכללה לא נכונה. קצין בקבע מקבל סיוע בדיור, תנאי חופש די טובים, נחשב חבר ב"אגודת החבר'ה הטובים"- וגם יוצאים "לפנסיה צבאית" כשהם עדיין צעירים דיים כדי להיכנס כמנהלים בשוק האזרחי ולהגיע בו ל"פנסיה שניה". אבל הסטיגמה  – עדיין קיימת.חלק גדול היום מתקציב משרד הביטחון  – יוצא על הפנסיונרים והנכים הצהליים, וכל פעם שמתווכחים על גודל התקציב , קמים "מומחים" וטוענים שיש להוריד בשכרם, בקצבאות לנכי צהל – ומיד קמה סערה והקול מושתק. אין כאן אדישות. יש כאן  פ א ט ל י ו ת  שאומרת כי "גם אם נתאמץ לא נצליח לשנות, אז למה בכלל להשקיע פרור של מאמץ"?

שוב ושוב אנו נתקלים בתופעות של אנשים שהכרנו- שהיו "נחמדים ואהודים על הכל"טרם שהגיעו להיות "נבחרים" במערכת השלטון המקומי, ומשהם בפנים, הם מעדיפים אדם או גוף פרטי זה ואחר, ותמיד יהיה מישהו "נגד זה". כעת העובד/מנהל בעיריה, הוא כבר לא "החבר של כולם" אלא מישהוא שיכול ומסוגל, לסייע כלכלית ונפשית, רק לחלק קטן מהכלל. רק חלק ממי שפונים למערכת המקומית – נענה.אין זה אפשרי שכולם, בואתו הזמן, יהיו מאושרים מהמצב. השימחה לאיד – היא תכונה מאוד ישראלית, לצערי.

מה אפשר לשנות? מה צריך שנות?   לדעתי, ה hunch שלי- לשנות הכל לטוב יותר. לשנות דפובי ההתנהגות שלנו כבני אדם. להיות יותר קשובים זה לזה. להיות יותר מלוכדים ועשי שום מ"אוחזי דגל כזה או אחר". לדעתי- המון אנשים שמתאמצים "לשרוד במהומה וחוסר הביטחון" כאן – וצריך שינוי במגמה של כולנו. לא "להיראות כאדישים" – ולא לוותר על ערכים כמו טוב-לב, מסירות לסיוע לזולת, הקמת עתיד טוב יותר לילדינו במקום למשכן את עתידם, ועוד הרבה הרבה   א ה ב ה. בלי "חשבון"

בלי "נקמות ונקמנות".ובלי לרמות – לא את עצמנו ולא זה את-זו וזו-את-זה.

איך אמר זאת נשיא אמריקאי שנרצח?- אתה יכול לרמות איש אחד- פעם אחת,

אך אינך יכול לרמות את כל האנשים – כל הזמן.  כה אמר הנשיא אייב לינקולן.

פו-א-ויני, שונא להיות אדיש לכך.

—————–

פו-א- ויני, הדואר אלקטרוני – vikfe@hortmail.comולא כמו שכתוב מקודם,

בחיוך רחב, חיבוק חזק-

ומילה טובה ששום הון בעולם הזה -לא ישווה להם

tipid
חבר\ה
רשום מ :2004 /04 /08
ההודעה נכתבה ב : 2003 /12 /06 ב -11:35

אני עדיין  דוגלת  בדעה שהבעתי בתחילת הדיון  בשאלה לדעתי  האדישות קיימת בגלל  של נבחרי  העם למעט יחידים  שאפשר לספור אותם על אצבעות היד. מבטיחים הרים וגבעות  וברגע שהם  זוים בתפקיד הם לא מתייחסים ודואגים אך ורק לעצמם .

אני נגד האדישות הזאת  מנסיוני  צמיד צרך לבטוח בחצי הכוס המלאה של החיים, ואם אין אני לי מי לי.

הפיתרון לך הוא לא אם יום הבחירות יהי יום חופש או לא.

לדעתי פשוט האזרחים לא צריכים לשתוק  נגד העוולות שנעשות וצריך להתארגן אם בחוגי ביצ או בכתיבה  בעיתונות ולא לפחד . כי אם  נהיה מו בת יענה ונתחבא  לא ישתנה לל ולהיפך נחזק את האדישות

ונבחרי הציבור ימשיכו לדאוג לעצמם ולהינות צספי החינם ובזוות שהם מקבלים בהיבחרם.

אני רוצה לספר לם על משהו אישי שקרה לי השבוע  יש לי חוב למיסים העירוניים אני תושבת רמת-גן

וקחבלתי התראה שאם תוך 5 ימים אני לא מסדרת את החוב מנתקים לי את אספקת המים, התקשרתי לאדם הנוגע בדבר וביקשתי דחייה עקב פציעתי בשוק הרגל הימנית לפני חודש ואי יכולתי לנוע. תשובתו היתה נחרצת שאם לא אגיע  עם מזומנים לא יעזור כלום.  במקביל פניתי גם לחבר מועצת העיר שלפני הבחירות מאוד  התחנו והתחנחן  שאצביע עבורו, ומה היתה תשובתו  לאחר שנבחר אני השבוע מחוץ לעיר ולא אול לטפל בנושא. אם  ינתקו את המים תודיעי לי ואז ייתן שאול לטפל לא בטוח? . וברצוני לציין שאני גמלאית מוקדמת של העיריה  עבדתי 20 שנה במחלקה המשפטית של העיריה בתור אחראית על הספרייה המשפטית  ושעזבתי עקב תאונת דרכים (עבודה)

שקרתה לי ושאני פונה לעזרה לעיריה אני לא נעזרת  ופותחת בזאת שאני גמלאית של העיריה לשעבר  כי לצערי אנחנו לא עובדי חברת חשמל  שמגיעים לנו איזה הן זכויות ובונוסים. אני ניגשתי מדדה על רגלי לעיריה  וסידרתי את הנושא, אבל  מקרה כזה בהחלט יכול להכניס אדם לאדישות בזצן בחירות , אני משתדלת מה שזמני מאפשר לי   להעלות עוולות ולהילחם בהם. אסור לשתוק.

אני מתנצלת אם הארכתי בתגובתי ואיתם הסליחה

בברכת שבת נעימה

תמר.

—————–
תמר לפיד

אופי ילדת האהבה
חבר\ה
רשום מ :2003 /11 /07
ההודעה נכתבה ב : 2003 /12 /06 ב -11:53

היי לכולם, בטח תקטלנו בטרם אומר את דבריי, אבל אני לא בחרתי, לא מעניין אותי ולא רוצה לשמוע על הבחירות הללו, אני גרה ב"שכונות" באחד הערים במרכז הארץ, והאמת נמאס לי כל פעם לפני הבחירות מבטיחים לנו ומבטיחים, שישנו, שינקו את הגנים הציבוריים, או יותר נכון ישימו פה מתקנים ויסדרו גנים לילדים, שיהיה ניקיון ברחובות,ושתהיה תאורה ושיתפתחו את השכונות, בקיצור דיבורים כמו חול ואין מה לאכול.

לכן בבחירות האחרונות העדפתי להיות כאן איתכם ולו שם….

נבחרי העם שלנו הם אנשים שרוצים רק לקחת ולקחת, ואנחנו המטומטמים שבוחרים בהם….למה כי הם מבטיחים ביינתים אני מעדיפה לראות מעשים ולא דיבורים, שבעתי מדיבורים שבעתי מהפוליטיקה במדינה הזאת ואם תשאלו אותי, מי נמצא בממשלה ומה? אגיד לכם שאני לא יודעת ולא מעניין אותי, מה שאני רוצה שיפסיקו להבטיח לי דברים, ושיתחילו לקיים, ושהמדינה הזאת תיתן לנו לחיות בכבוד, ולא לחיות בשפל כמו שאנחנו חיים, עובדים וקורעים את התחת ומקבלים משכורת בשקלים אבל את הכל משלמים לפי הדולר, המשכנתא לפי הדולר, השכירות לפי הדולר, הכל לפי הדולר, אז אולי נקבל גם משכורת בהתאם?

סליחה שאני ככה אבל אני ממש מתרגזת שמדברים איתי על הממשל שלנו, וכן אני מאלה שנואשו כבר מלנסות ולעשות משהו……

כי מרוב דיבורים אין מה לאכול……..

—————–

כל השירים שלי וכולם מוקדשים לאחד והיחיד ללולי שלי הגדול מכולם אהבת חיי ומשוש עיני

כל דקה של עצב היא בזבוז דקה של אושר

אז תעזבו אותכם מצער הכניסו רק אושר לחייכם

מנהלת קהילת שירה וכתיבה יוצרת/פוריות הגבר והאישה/מכתב שלא נשלח/סודות מהמטבח קהילות מדהימות ומרגשות מאד

מודרטורית בקהילת אמצע הדרך

מודרטורית בקהילה הרשמית של msn

ומה לא מספיק כל כך הרבה תפקידי ניהול?

tipid
חבר\ה
רשום מ :2004 /04 /08
ההודעה נכתבה ב : 2003 /12 /06 ב -13:10

אופניקה  יקרה!

נאה דרשת  דברים כדורבנות, ל מילה חקוקה בסלע!

שלך

תמר.

—————–
תמ
ר לפיד

 

Shai Lasher
חבר\ה
רשום מ :2003 /12 /02
ההודעה נכתבה ב : 2003 /12 /06 ב -14:10

רשויות מקומיות, בחירות, אדישות הבוחר, אדישות הנבחר וכו':

יש לזה הרבה משמעויות ועניינים שמתחת לפני השטח ואנסה להתייחס לרוב.

יש מאבק קבוע בין השלטון המרכזי לבין השלטון המקומי.

שניהם זירות פוליטיות. ראשי ערים, עדיין נבחרים אישית (לא כמו ראש ממשלה), אבל עדיין למפלגות יש השפעה ניכרת על בחירת ראשי הרשויות המקומיות. מפלגות אמורות להיות קבוצות אינטרסים. לרוב האנשים האינטרס הוא שיוכלו להתקיים בכבוד ושאולי גם יהיה להם יותר ממה שיש כעת, אבל הכוח האמיתי נמצא בכסף. הכסף הוא מה שמעלה ומוריד אנשים ממשרות אליהן נבחרים. בעלי הממון הם המממנים את מערכות הבחירות והם אלה שאח"כ נהנים מבחירת מי שבו תמכו למשרה אליה "הריצו" אותו

(אנקוט לשון זכר מטעמי נוחות, אך יש לראות את האמור בלשון זכר כמבטא לשון נקבה באותה מידה)

השלטון המקומי קם כדי להשלים מה שמוטת השליטה הנדרשת מהשלטון המרכזי, אינה מאפשרת לו לעשות. כמובן, אותן קבוצות אינטרס פועלות בשני המישורים (מקומי ומרכזי).

ישנן רשויות מקומיות "חזקות" הקרויות "נטולות מענק" והן רשויות שמצליחות לגבות את מיסיהן במידה שמאפשרת להן לתפקד באופן שוטף בלי תיקצוב מבחוץ. הערים הגדולות הן כאלה. המשמעות היא שהשלטון המרכזי מאפשר להן ליטול התחייבויות כספיות כרצונן והשפעת השלטון המרכזי על מה נעשה בתקציב הרשות, למעט ביקורת למניעת שחיתות וחריגות מסוכנות, מעטה ביותר ברשויות "נטולות מענק". מאידך, רוב הרשויות המקומיות אינן כאלה ולשלטון המרכזי חלק נכבד בקבלת ההחלטות ובהשפעה על הנעשה בהן, מהסיבה הפשוטה שתקציבן ברובו בא מהשלטון המרכזי.

קבוצת האינטרסים הגדולה בישראל כעת, היא מפלגה (לא אנקוב בשם) ורוב בוחריה שאינם מהדורות שהקימו אותה, הינם מאלה ש "להיטיב עם העם" הוא מה שהם רוצים שהשלטון יעשה. פירוש הדבר לרובם, הוא "שלי יהיה יותר ועל חשבון מי ומה, לא מעניין אותי". אם המדינה תישאר ענייה כתוצאה מכך, רוב האנשים הללו לא מוטרדים ובלבד שלהם ולקרוביהם ומקורביהם, יהיה מצב המדינה דבר שולי, כל עוד זה לא מסכן את כיסם.

זהו שלב התפתחותי. שימו לב שאנו עוד לא קיימים כמדינה אפילו מאה שנים. התרבות שלנו עוד לא ממוזגת ועדיין ישנן אצלינו מפלגות עדתיות ודתיות וכו'… הכוח, במצב זה, יביא בסופו של ענין לכך שינוצל באופן שאחרי חלוף ה"נירוונה" של הבוחרים שנהנו, גם הם יבינו שכך אי אפשר להנהיג מדינה/עיר/כפר וכו' ושהכוח ניתן לא על מנת "לצ'פר" "דפוקים" אלא כדי להביא למצב סביר ומעלה את רוב האנשים, ולא משנה אם מוצאם כזה או אחר ודתם כזו או אחרת.

לדוגמה, קחו את התנועה האיסלמית ופעולותיה. להבדיל אלף אלפי הבדלות, גם עלייתו של היטלר לשלטון בגרמניה היתה בניצול מצב כלכלי רע ונהייה של עם שלם אחר מילים מלהיבות שביסודן גזענות.

השלטון בישראל לא השכיל לטפל במגזר שלם (וש"ס די דומה לתנועה האיסלמית בכך) והזניחו, כי לאותה אוכלוסיה לא היה די כוח פוליטי. מה שקרה הוא שש"ס במגזר היהודי המזרחי והתנועה האיסלמית במגזר הערבי, נכנסו כמושיעים לכל אותם חסרי כוח פוליטי וכלכלי, פיתחו מערכת חינוך חלופית לזו של השלטון המקומי והמרכזי כאחד, פיתחו את היישובים בהם מתרכזת אוכלוסיית תומכיהם והגיעו לכוח פוליטי וכלכלי המאיים על השלטון הפורמלי.

גם זה יעבור, כי בסופו של דבר, למרות שזה לוקח זמן (ולאירופה לקח מאות שנים לצאת מתחת לכנפי שלטון הכנסיה ולסיים את "תקופת החושך" או כפי שאנו מכירים אותה יותר טוב: "ימי הביניים"), יעשו האנשים את מה שאינו נמנע ויראו מה "שביל הזהב" שבין "להיטיב עם העם" לבין ייצוב מדינה ומשטר ושלטון שגם מאפשר לחיות בכבוד וגם לא דורס את מי שאינו בשלטון ו-או אינו "תורם" מספיק לנתינת השלטון בידי מי שבכל רגע רוצה לשלוט ולהיות מסוגל להיטיב עם מיטיביו.

הבעיה היא שרובנו לא נראה את כל זה קורה, כי זה לוקח יותר מדור או שניים. הגישה שאומרת "אני רוצה שכל זה יקרה מחר" או "בקדנציה שלי" וכל סוג אחר של ביטוי שיש לחוסר הסבלנות וחוסר ההבנה שהדברים תובעים הקרבה שהם אינם מוכנים להקריב, תיעלם עם הזמן והנסיון ולאורך דרכה של ההסטוריה, שלא נסללת ביום אחד.

האדישות היא של רוב האנשים. אלה שאינם אוחזים בכוח פוליטי ו-או כלכלי כדי להיטיב עם עצמם ונואשו מהתיקווה שאלה שכן אוחזים בכוחות הנ"ל יתייחסו לבעייתם. זו תקופה מסוכנת מאד למדינה כישראל, אך היא שלב בהתפתחות מדינה כזו. אם ישכילו בעלי הכוח להבין את הדברים ויחליטו למרות כוחם, כן להקריב את הקרבנות הדרושים, תתייצב המדינה בסופו של תהליך ולתושביה ירווח. באם לא, לא תהיה מדינה ולא יהיה (עד לציונות החדשה גירסה 2.0) מה לעשות אלא להמתין, מה שאילו בעלי הכוח של היום היו עושים היום, לא היה נדרש.

אי ההליכה לקלפי של כה רבים, מצביעה באופן בולט על כי אין להם יותר אמון בכל אותם דוברים המנסים לקנות את מושבם בכנסת ו-או ברשות המקומית, אין להם תיקווה ולכן לא משנה להם מי ישב שם. אילו היה משנה להם, היו זוחלים על 4 כדי להשפיע. "מגיע לי" או "אם אתם רוצים את קולי תנו לי…" הם סיבה נוספת, אך שולית לאי הגעה לקלפי. הרוב האמיתי (זה שלא בא להצביע) הוא האינדיקציה הטובה והברורה ביותר ל"מצב הרוח" האזרחי כאן ו"מצב הרוח" הזה אינו תוצאה של מה שאותם תושבים אינם עושים אלא תוצאה של מה שה"מנהיגות" לא עושה או כן עושה ואשר לא מאפשר לאותו רוב "דומם" לתלות תיקווה באותה "מנהיגות".

כך אני, שי, רואה זאת. אלה לא האשמות ולא תלונות, המדובר באנשים ואנשים הם אנשים… עד שלא יכנס עמוק לתודעתם שאין רווח בלי השקעה ואין הנאה מן ההפקר בלי עבירה, ושתמיד יהיו חזקים יותר וחזקים פחות ושהחזקים הם מעטים והחלשים רבים וליכודם של החלשים תמיד יפיל את החזקים, והחזקים יכבדו את הפוטנציאל הזה של החלשים והחלשים לא ינצלו אותו לרעה, כך זה גם ימשיך.

—————–

שי לשר,

חיפה, ישראל.

קשה באימונים – קל בקרב.

איכפתי
חבר\ה
רשום מ :2004 /05 /30
ההודעה נכתבה ב : 2003 /12 /06 ב -20:29

יש לי בבטן כל כך הרבה על החברה הישראלית, על המנטליות הישראלית

הנושא הזה כל כך מציק לי ומטריד את מנוחתי

אני נמצא הרבה זמן בשנה  בחוץ לארץ, אני לא חי שם אבל אני מטייל המון

ואני רואה כיצד חברות אחרות חייות

אז הרמתי ידיים, אני לא אופטימי בעניין של לשנות את החברה הישראלית,

זה פרוייקט אדיר לכל הממסד השלטוני , מערכת החינוך, בית המחוקקים

וכל מערכות השלטון ולא נראה לי שזה מעניין את קצה האף שלהם

אז כדי לשמור על הבריאות הנפשית והגופנית שלי

אני מתעלם מהדיונים בנושא

תופס כאילו מרחק

וממשיך לאכול את הלב בהסתר

….אני מאד פסימי ורואה כיצד החברה מתפוררת בעתיד הלא רחוק

…חבל

—————–

http://groups.msn.com/NewMansWorld

אני צריך להיות השינוי שאותו אני רוצה לראות…(גנדי)

LuckyHunch
מנהל הקהילה
רשום מ :2003 /08 /30
ההודעה נכתבה ב : 2003 /12 /06 ב -21:46

שי – ברוך הבא!

נדמה שרבים מן המשתתפים בדיון הזה חשים שהיית להם לפה ומזדהים ומסכימים עם כל מלה.

אני תוהה – האם משיחות כמו אלה שכאן יש סיכוי שיתחיל לאט איזשהו שינוי בגישה הכללית מצד "הרוב הדומם"…

איכפתי,

– מבטיחה לזכור זאת בעתיד. לגבי הפסימיות, אולי אני תמימה עדיין ולכן יש לי עדיין איזושהי תקווה לעתיד… מקווה שתתבדה.

—————–

Lucky Hunch


מנהלת המקום הכי טוב: אמצע הדרך!http://community.msn.co.il/comm_community_page.asp?CommID=1082

מנהלת פורום אקטואליה יהודית ומנהלת-שותפה בפורום מתכונים לשבת – בקהילת הישיבה הוירטואלית 

Shai Lasher
חבר\ה
רשום מ :2003 /12 /02
ההודעה נכתבה ב : 2003 /12 /06 ב -23:13

Lucky,

לי לא נראה שהרוב הדומם הזה בשלב הנוכחי, הגיע עד קור בחורף, רעב וחולי שלא ניתן לטפל בו בגלל חוסר אמצעים.

אם זה לא יגיע, המצב הנוכחי יהיה שלב בהתפתחות תרבות (פוליטית ואחרת) של תושבי מדינת ישראל.

אם זה כן יגיע, הדבר היחיד שלא ציינתי קודם, הוא שכל המהפכות החלו בשל מה שקרוי "קיפוח יחסי". כשבדואי רועה את עיזיו במדבר הוא מרוצה וקשה לו אבל כך הם החיים. כאשר הוא מתקרב לעיר הגדולה ורואה היכן שוכן השייח' הגדול, הוא אומר לעצמו: " ואני כל חיי אסתובב במדבר ואתן לו מעשר ?"

או תהיה מהפכה או המצב ישתפר. כל זה לוקח זמן. להידרדרות ו-או לשיפור במצב.

אין תרבות שנוצרה ב 100 שנים. מה שאנחנו מכנים "חוסר תרבות" הוא חוסר במשהו ולא מצב. המצב הוא של חסר ואורך זמן למלא אותו. דורות יחיו כאן וימותו ולא תהיה להם תקווה ולא יצביעו ולא יהיה איכפת להם אלא חיי היום יום שלהם.

במיוחד בני דורנו שכבר אין בהם הכוח הנפשי להיאבק על מטרה אבודה. היא לא אבודה באמת, כי הדברים מתנהגים כמטוטלת, אבל ה"פסיעה" של המטוטלת הזו אינה בת דור אחד ו-או שניים אלא אורכת יותר מחייו של אדם ממוצע.

בסוף התהליך, מושגת יציבות עד ששוב המטוטלת חוזרת. גם זה לוקח זמן דומה וכך אנשים מתקיימים.

זו גם הסיבה שהעצה שזקנים נותנים לצעירים היא להתכונן לכל רע בעתיד. העתיד שלהם קצר. אין אנשים שחיים מאות שנים ולכן יש לנו גיבורים. בתי הקברות שלנו מלאים בהם. אלה אנשים שמחרתיים יותר חשוב להם ממחר ומהיום. הם הקריבו קרבן על מנת שלאחרים יהיה פחות רע כאן. הם הקימו את המדינה, והיא עוד לא הגיעה לגיל של תוחלת חיי אדם אחד.

זמן !

רק זמן ותובנה שאנו בשלב כזה ושזה לא הולך להיגמר מחר בבוקר (אלא אם לאיראן יש "פתרון סופי" ומוכנות להשתמש בו.

ובכלל, אם לא היו פה אנשים, לכלבים היה נהדר כאן.

שי

—————–

שי לשר,

חיפה, ישראל.

קשה באימונים – קל בקרב.

cheko
אורח
רשום מ :2004 /01 /13
ההודעה נכתבה ב : 2004 /01 /14 ב -12:44

חבר חדש,שלום לכולם. אדישות היא מילה נרדפת לחוסר אונים ולחוסר איכפתיות וברובד העמוק ביותר אנחנו מגיעים למושג פחדנות. מדינת ישראל נמצאת בתהליך של גסיסה מתמשכת והדרך היחידה להציל את המצב היא לצאת לרחובות,לצאת לרחובות,לצאת לרחובות.

LuckyHunch
מנהל הקהילה
רשום מ :2003 /08 /30
ההודעה נכתבה ב : 2004 /01 /14 ב -16:39

cheko, ברוך הבא!

בהנחה שאני יכולה לבטל במחי יד את כל מה שנכתב כאן (אני לא, וגם לא רוצה) – וכולנו נצא לרחובות: מה יהיה כתוב בשלטים שנישא? למי נבוא בטענות? לשם איזו מטרה ספציפית נצעד? – הרי האדישות פושה בכל תחום מתחומי חיינו כאן!

מה שאני מנסה לברר כאן זה – האם יש מאחורי קריאתך לצאת לרחובות גם תכנית פעולה כלשהי, אפילו כזאת בסיסית – שעוד נתונה לשינויים, מה שנקרא "בבניה"?

—————–

Lucky Hunch


מנהלת המקום הכי טוב: אמצע הדרך!http://community.msn.co.il/comm_community_page.asp?CommID=1082

מנהלת פורום אקטואליה יהודית ומנהלת-שותפה בפורום מתכונים לשבת – בקהילת הישיבה הוירטואלית 

rmb59
חבר\ה
רשום מ :2003 /10 /29
ההודעה נכתבה ב : 2004 /01 /14 ב -20:10

ומה יקרה אם נצא לרחובות??

נריב אחד עם השני,,,הרי תוך שניה תהיה מלחמת אחים שאנו כל כך מפחדים ממנה.

למה אנחנו מאשימים את השלטון במצבנו..???

הרי כל אחד מאיתנו אשם!

ואני חושב שחלק לא קטן מהבעיות\מקורות שגורמים למצב זה, העלינו בכמה וכמה דיונים כאן בקהילה, כמו סובלנות, איכפתיות, ישראליות, אדישות, בחירות וכו' וכו'.

כנראה שאין נוסחת קסם לבניית מדינה כמו שאנחנו (לפחות כאן בקהילה) היינו רוצים לראות.

אבל שוב, הבעיה איננה במדינה אלא באנשים המאכלסים אותה. איבדנו את האמון בעצמנו כמו גם בשליטינו וכך נראה לנו שהאדישות פושה במחוזותינו,,,

האדישות הנראית לעיין היא אדישות כלפי חוץ!! בתוך תוכנו כולנו איכפתיים!! ולכולנו יש דעות ואפילו די מוצקות, דעות שכמעט כל אחד מוכן להביע אותן, בדר"כ בסביבתו הקרובה.

Shai Lasher
חבר\ה
רשום מ :2003 /12 /02
ההודעה נכתבה ב : 2004 /01 /14 ב -20:29

לא, לא לצאת לשום רחובות. זו תהיה טעות אסטרטגית (די נפוצה, אבל עדיין אם כולם גונבים זה לא עושה זאת בסדר) .

מה שנחוץ באמת, הוא מנהיגות אלטרנטיבית והתארגנות של כל מי שאדיש ולא רוצה להיות כזה. זה דורש משאבים, כי בשלב זה עדיין לא מדובר ב"רוב מורעב". להפגין נגד פעולות משטר מושחת לא משיג שום מטרה. זה טוב למשטר נאור כשהשליטים לא מודעים לצרות הנתינים ודרג הביניים ממרר את החיים לכולם. זה לא נותן דבר אם השליטים הם הגורמים לבעיות. יש רק שתי דרכים להפוך זאת: הצבת אלטרנטיבה לשלטון והבאת הרוב האדיש לתקווה אמיתית וכך לתמיכה באותה אלטרנטיבה, או יציאה לרחובות ולקיחת השלטון בכוח מאלה האוחזים בו כיום. פעולה כזו נקראת מרי אזרחי והיא מהווה עבירה פלילית מהחמורות ביותר שהחוק הפלילי שלנו מכיר. הדרך היחידה לא לתת דין על כך, היא להצליח במרי ואני לא רואה איך בלי התארגנות מאד מסיבית ומאד מושקעת ומאד סודית ומאד עוד הרבה דברים… מישהו ישנה את המצב כאן. לא לשכוח שאנו (כמו שהיינו תמיד וכמו שהשלטון תמיד משתמש בכך לכל דבר ועניין) במצב חירום בטחוני ובעטיו גם כלכלי.

אז לא לצאת לשום מקום, לא לקפוץ בראש אלא לחשוב הרבה, לאתר אחרים שחושבים הרבה ודומה, להתארגן ולהמשיך ולהרחיב את המעגל, עד ליצירת מפלגה שתהווה באמת אלטרנטיבה ראוייה לשלטון הקיים ולאלטרנטיבות הקיימות לו כעת, שבבוא העת מדי פעם הופכות לאותו דבר ואינן נותנות באמת ביטוי לרוב "האדיש" הזה…

שי

—————–

שי לשר,

חיפה, ישראל.

קשה באימונים – קל בקרב.

 

LuckyHunch
מנהל הקהילה
רשום מ :2003 /08 /30
ההודעה נכתבה ב : 2004 /01 /15 ב -08:32

שי,

סוף סוף יצא המרצע מן השק!

בהתחלה דיברת על תהליכים שלוקחים זמן – המדינה חדשה, צריכה להתבגר ועוד כהנה וכהנה. והנה הבהרת עצמך – התארגנות, שבמשך הזמן תוציא מתוכה מנהיגות אלטרנטיבית, לוקחת זמן ומשאבים (לא בהכרח ולא רק כספיים).

עכשיו, כשדבריך הרבה יותר ברורים, ובעיקר – מעשיים, אני יכולה לומר שאני מסכימה איתך, עם כל מילה.

כבש, במקום אחר הצעת הקמת חוגי בית או התארגנויות דומות – לשיחה וחילופי דעות, כהכנה להתארגנות מסודרת ומובנית. נראה לי שהרעיון דומה, והמטרה זהה. אני טועה?

—————–

Lucky Hunch


מנהלת המקום הכי טוב: אמצע הדרך!http://community.msn.co.il/comm_community_page.asp?CommID=1082

מנהלת פורום אקטואליה יהודית ומנהלת-שותפה בפורום מתכונים לשבת – בקהילת הישיבה הוירטואלית 

             


הועתק מכאן:

http://web.archive.org/web/20040712082103/http://community.msn.co.il/comm_display_topic_threads.asp?ForumID=3862&TopicID=13425&PagePosition=1&CommID=1082
http://web.archive.org/web/20040712084608/http://community.msn.co.il/comm_display_topic_threads.asp?ForumID=3862&TopicID=13425&PagePosition=1&ThreadPage=2&CommID=1082
מודעות פרסומת

11 מחשבות על “אדישות – מה היא עושה לנו? הבחירות העירוניות”

  1. ההיסטוריה תמיד חוזרת 🙂

    טוב היה לשמוע את "יד ענוגה היתה לה" בן 100 השנה בשלמותו, מעטים יודעים לשיר אותו כיום.

    אבל זה לא קשור: האדישות שישנה, כאשר ישנה, היא אותה האדישות עדיין, מאותן סיבות, מורגשת על די אותם האנשים: עברו פחות מ-10 שנים מאז נאמרו הדברים. כבר אז קראו אותם כמה אלפים, אבל זה לא הספיק:
    ב-2006 מפוני גוש קטיף רצו להתחשב – וחילקו מחאותיהם להרבה קבוצות קטנות יחסית ברחבי הארץ. כמו ששי לשר הזהיר פה 3 שנים לפני כן, בשל כך הם נאסרו בהמוניהם.

    בשנה שעברה נהיה כבר מספיק רע – וההמונים יצאו לרחובות, כווולם….חוץ מהמיואשים מדי, כמובן (חלקם בכל זאת באו לראות מה אחרים עושים). במקום מעצרים – המפגיענים קיבלו את ועדת טרכטנברג, והצליחו לשנות כמה דברים קטנים…. אבל לאנשים לא מספיק רע, לא מספיק כדי להמשיך אל תוך החורף עד שישתנה משהו בכל הבעיות שהועלו… לכן, לא מפליא כלל שהשנה ההמונים נשארו בבית, המעטים שיצאו למחות זכו לתגובה מהירה ולעיתים ברוטאלית, ממש כמו ששי הזהיר.

    כנראה שהמחאה התחילה מוקדם מדי – לאנשים עוד לא מספיק רע: החיים אולי לא יפים כמו שהיו יכולים להיות עבור הרוב, אבל עדיין "מסתדרים"

    קאי,
    זה לא מקרה של ההסטוריה חוזרת, אלא התקדמות קטנה במה שהתחיל אז, באותן שנים. ככה הן תנועות עממיות: זה מתחיל כשיחות סלון, עובר לדיונים ביקבוצות קצת יותר גדולות כמו שהיתה אמצע הדרך אז, מתחילות התפרצויות עממיות פה ושם – לא קטנות, אבל נקודתיות – סביב הושא מסויים או נושאים בודדים, התפרצויות שמדוכאות במהירות וביד קשה. אנחנו עדיין באמצע אותו תהליך, באמצע אותה דרך: ההתפרצות הגדולה עוד לא הגיעה, אבל מצד שני המחאה עוד לא שככה – אלא חזרה לשלב הדיונים ושיחות בקבוצות, לשלב של 2003. ההבדל היחיד הוא – שכיום כבר יש קבוצות שהתארגנו למטרהזאת, כדי למחות – אז עוד לא היו כאלה.
    מתי תגיע ההתפרצות הגדולה? – אם הבעיות שהועלו לא יפתרו במהרה, יתווספו אליהן אחרות – שיצרפו לגל המחאה קבוצות נוספות. כמו ששי אמר, כשיהיה לרוב האנשים מספיק רע – זה יקרה.
    צריך לזכור שאין הכרח שתהיה התפרצות גדולה: אם רוב הבעיות יפתרו במהירות ובצורה טובה – יתכן שלא תהיה מחאה גורפת כזאת, לא תהיה סיבה לכולם לצאת לרחובות.

    חלק מן המאבקים שבאו לידי ביטוי במחאת הקיץ שעבר החלו בשנות ה-90 של המאה שעברה, חלק התחילו עוד הרבה קודם. כלומר בקיץ הקודם יצאו להפגין שני דורות למחאה, לפעמים שלושה… התהליך ארוך, כבר מתחילה להיווצר מסורת…

    אהבתי

  2. הבחירות העירוניות מתקרבות, לפחות לפי אתר משרד הפנים :

      " הבחירות הכלליות הבאות לרשויות המקומיות תערכנה ביום ג' 22.10.2013, י"ח חשוון התשע"ד.
      הבחירות הבאות ביישובים ירוחם ואעבלין תיערכנה ביום ג' 11/11/2014 י"ח בחשון התשע"ה.
      הבחירות הבאות לעיריית באקה אל גרביה ולמועצה המקומית ג'ת תיערכנה ביום כ"ח בחשוון ה-תשע"ו (10/11/2015). "

    … אז… מי מכם בכלל יודע מי המועמדים לראשות העירייה או מועצה מקומית, ומה הרצונות או השאיפות או החזון שלהם שיפעלו על מנת לקדמם?

    אהבתי

        1. הוא בטוח ירוץ. כי הוא צעיר, כולם פחות או יותר מרוצים ממנו, הוא מצטלם טוב בטלוויזיה ומדבר יפה לאנשים. ובתכלס, גם אין למי להצביע חוץ ממנו.

          אהבתי

    1. יש אינפלציה של רשימות – רק בימים האחרונים סיימתי לזהות את כולן. מועמדים – יש הרבה פחות, וכבר יש ביניהם קומבינות – אם זה ייבחר השני יהיה סגן ואם ההוא ייבחר לפלוני ואלמוני יהיו תפקידים אלה ואלה. הכל קומבינות של שררה, לא נראה לי שמישהו פה באמת בא לפעול למען המקום ותושביו מלבד שתי קבוצות צעירים שהתאגדו סביב נושאים מסויימים היקרים לליבם – ואינם רצים לראשות העיר.
      מאחר שזה המצב, אני עדיין מחפשת סיבות להצביע, סיבות ההופכות הצבעה למשהו שהוא קצת יותר מבזבוז זמן מטומטם

      אהבתי

מה דעתך? Comment

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s